טיפול גיי פרנדלי וביבליותרפיה – אִמָּא, תְּתַרְגְּמִי לָהּ אֶת מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר
ד"ר ליאור גרנות | 23/5/2017 | הרשמו כמנויים
תרגום חופשי/ אלון בר
אִמָּא, תְּתַרְגְּמִי לָהּ אֶת מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר
– "אִבְּנִי אַלּוֹן הוֹמוֹ"
אִמָּא תַּגִּידִי לָהּ אֶת זֶה עוֹד פַּעַם
אִבְּנִי אַלּוֹן הוֹמוֹ
אָח יָא אִמָּא כַּמָּה שֶֹהַהוֹמוֹ
מִתְגַּלְגֵּל לָךְ יָפֶה בֵּין הַשְּׂפָתַיִם
תַּגִּידִי לָהּ עוֹד פַּעַם
אִבְּנִי אַלּוֹן הוֹמוֹ
תַּגִּידִי לָהּ אִמָּא, שׁוּב, עַד שֶׁאֶתְרַגֵּל
עַד שֶׁאֹהַב אֶת שְׁמִי לִשְׁמֹעַ מִתְנַגֵּן
וְלֹא רַק בֵּין עֵינַיךְ,
עוֹד, אִמָּא
(מתוך הספר: "כל יום דבר נופל" מאת אלון בר, הליקון ואפיק, 2016).
*
שוב ושוב ועוד פעם תגידי: תגידי אִבְּנִי, תגידי אלון, תגידי הומו. ואז תחברי אותם יחד, תצמידי.
תכירי בי: הבן שלךְ, תגידי אִבְּנִי – תשימי את החותמת על המילה הזאת כמילת שייכות – הבן שלי – תאשרי, תאמצי אל לבךְ. ולא בעברית תגידי – תגידי בערבית – שפת האֵם שלךְ, השפה הראשונית, הקדומה, זאת שבה אַתְּ מִלְמלת אֶת מלמוליך הראשונים, זאת שבה חיבקו אותך וערסלו ושרו לך שירֵי רגיעה ונוחם. בשפת האם הראשונית הזאת תגידי: אִבְּנִי.
תגידי הומו: תשימי את החותמת על המילה הזאת כמילת אהבה. לא כמילת גנאי כמו ברחוב, כמו בבית-הספר, לא כמילת רתיעה. כמילת אהבה, אח יא אמא כמה שההומו. תגלגלי על השפתיים שלך, השפתיים שבהן נישקת אותי כשנולדתי לךְ, אִבְּנֵכּ, השפתיים שהצמדת אל מצחי בדאגה כדי לבדוק אם החום עלה, השפתיים שבהן לחשתְּ לי: אנָא בָּחִיבַּכּ, אִבְּנִי. הומו, תגידי.
תגידי אַלּוֹן. כמו שאמרת כשבחרת לי את השם, כמו שאמרת כשקראת לי בשם. תקראי לי שוב. תני לי מחדש את השם הזה, גם עכשיו, גם כשאת יודעת. תחברי את האִבְּנִי עם אלון עם הומו, ותקראי לי שוב בשם – מחדש – כשם של אהבה. תאפשרי לי שוב להיולד אהוב מבראשית, שוב אלון, שוב אִבְּנֵכּ, הומו, שוב אלון, שוב אִבְּנֵכּ, אהבה, יא אמא.
אֶת ההכרה מבקש השיר הזה ואת האהבה, הכרת-אהבה. ואת התרגום – התרגום החופשי, המכיר בחופש ונותן החופש – לשפת האהבה. כשהאֵם מתרגמת עבור הסבתא (אני מפרשת אֶת ה"לָהּ" כסבתא) את המלים לערבית היא בעצם מתרגמת את המלים ל"שפת הילדה" שלה, שפת הילדוּת: השפה שבה מותר, השפה שלפני ההבניות החברתיות, שלפני הסטריאוטיפים.
והבן מבקש שוב ושוב: "תגידי" וחוזר על הבקשה: " עַד שֶׁאֹהַב אֶת שְׁמִי לִשְׁמֹעַ מִתְנַגֵּן/ וְלֹא רַק בֵּין עֵינַיךְ" – כלומר הוא מבקש את הכרת האהבה לא רק באמצעות המבט – בין עיניך – אלא באמצעות השפה.
הסדר הסימבולי שבתוכו מתכוננת שפה, אמר לנו לאקאן, מיוצג על-ידי שפת האב.
אבל כאן מבקש הבן את הכניסה לסדר החברתי ולסדר השפתי באמצעות שפה של אמהוֹת: לאחר שהאֵם תגלגל את שמו של הבן בצירוף המילה "הומו" על שפתיה ותאמר אותה לסבתא – יהיה לו מקום בתוך השפה, בתוך החברה, בתוך מה שאנחנו קוראים לו "הסדר החברתי". אולי המשמעות של כך היא הבקשה לשפת האם הן כשפת ילדוּת והן כשפת רוך של אהבה שמהווה את המצע להכרה.
אני חושבת על הכרת האהבה השפתית שמבקש הטקסט הזה וחושבת על טיפול בלהט"ב באמצעות ביבליותרפיה כמאפשר הכרה כזאת בשפה: הכרת-אהבה.
חושבת על המפגש עם טקסטים שיש בהם ייצוגים להט"בים – כמו למשל השיר הזה של אלון בר – כמאפשרים לקרוא בשם: לקרוא בשם לנטיה חד-מינית, לאהבה חד-מינית, לזהויות מגדריות שונות ("אַתָּה חֲבֵרָה שֶׁלִי", שתרמה לנו יונה וולך). הם מאפשרים ללסבית/ הומו/ ביסקסואל.ית/ טרנסג'נדר.ית/ קוויר.ית למצוא את עצמם בתוך השפה – בתוך הסדר של השפה והסדר של החברה – להגיד לעצמם.ן: הנה, פה יש משהו שאני יכול.ה להזדהות איתו, לקחת לעצמי משהו ממנו, לשים בו משהו בתוכי.
המפגש עם טקסטים מעין אלו מאפשר "לגלגל על השפתיים" את הנטיה החד-מינית, האהבה החד-מינית וההתמודדויות השונות הכרוכות בהן – להתרגל לשמוע אותן – "עַד שֶׁאֹהַב אֶת שְׁמִי לִשְׁמֹעַ מִתְנַגֵּן".
מפגש כזה יכול גם לקרוא בשם לרגשות שקודם לכן לא היו להם שמות ולאפשר זיהוי והכרה בהם וכן עיבוד שלהם באמצעות השיח שעשוי להיווצר עם הטקסט.
בכוחו של הטקסט, אם כן, לתרגם תרגום חופשי רחשי נפש שהיו נעולים אולי מאחורי דלתות ארון, לאוורר אותם, לאפשר לישה שלהם ומגע עמם – כמו מגע המילה "הומו" בשפתיה של האֵם. תרגום הנפש שמאפשר הטקסט הוא תרגום לְשפה שהיא שפת אֵם ושפת ילדוּת, כזאת שאפשר לברוא בתוכה מחדש את השֵם – שֵם האני – כְּאמירה, כניגון, כאהבה.
*
לקריאה נוספת על טיפול גיי פרנדלי וביבליותרפיה: http://bibliotherapy.co...y-friendly-2/
לאתר ספרות גאה: http://sifrutgea.wix.co...1#!__bibooks
