המומחה מס' 1 – הרהורים על אתיקה טיפולית של צניעות
רועי סמנה | 21/1/2017 | הרשמו כמנויים
אני רוצה לצאת בהצהרה דרמטית, מהפכנית ומרסקת מוסכמות: אני לא מומחה לכלום.
אוקיי, למען הדיוק אני באופן רשמי מומחה בפסיכולוגיה קלינית. זכיתי ביושר בתעודה מטעם משרד הבריאות שמגדירה אותי ככזה ואני נושא אותה בגאווה. אבל כאן בערך מתחילה ונגמרת מבחינתי המומחיות שלי.
יש שיאמרו שמכיוון שאני עוסק לא מעט בכתיבה ובדיבור על אי-הידיעה זה הופך אותי למומחה בנושא, אבל אני שולל מכל וכל את האפשרות הזו. נדמה לי שגם ככה יש יותר מדי מומחים בעולמנו, ובמדינה שבה כל טבח הופך להיות ד"ר לשקשוקה ואפילו כלב עשוי להיות דוקטור לחוקי תנועה, גם בתחום בריאות הנפש ישנה חיבה יתרה לתארים וסופרלטיבים מיותרים. סיימת לימודים של שלושה חודשים במכללת שקר-כלשהו? ברכותיי, אתה מומחה ליחסים ולרומנטיקה. המצאת כמה טיפים חדשניים לבעיות אינסומניה? אתה מייסד "שיטת משה כהן לפתרון בעיות שינה ™". השלמת בהצלחה שנה מתוך ארבע שנות ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית? אם התמזל מזלך ופגשת במהלך השנה מטופל לבקן אתה מעתה "בעל ניסיון רב בטיפול בלבקנים בגיל העמידה".
***
הפיתוי להיות מומחה, שלא לומר מומחה בכיר, הוא גדול. גם אם נניח בצד את המשמעויות השיווקיות (החשובות, ללא ספק) של היותך בר-סמכא בעיני הציבור (גם אם הציבור הזה כולל בעיקר קרובי משפחה מדרגה ראשונה), הרצון להרגיש כמו 'הסובייקט שאמור לדעת' הוא עז משום שהוא מהווה מכת-מחץ לספק, להיסוס ולאי-הידיעה.
המשורר אלכסנדר פופ אמר כי שוטים נחפזים במקום בו מלאכי מרום חוששים לפסוע. עדויות מצערות לכך ניתן לראות אצל חסרי הידע והניסיון, המומחים-מטעם-עצמם הנצמדים לאמונה האומניפוטנטית כי ביכולתם לטפל בכ-ו-ל-ם. אלו הדבקים בהנחה שאם יש לך כלי שרכשת לאחרונה, טכניקה חדשנית או שיטה מהפכנית, זוהי מתנת האל לאנושות וחבל שלא תשטוף את המוח לכל מי שסביבך ותמנע מהציבור את האפשרות הקלה (וזו תמיד, איכשהו, אפשרות קלה) לתיקון.
***
מפעם לפעם מזמינים אותי להרצות בפני צוותים טיפוליים ועל אף שאני אוהב מאוד להרצות, יש עבורי גם משהו מרתיע במעמד הזה. הקונבנציות החברתיות קובעות שעליי לתפקד באירועים כאלה כ"מומחה". לדבר בביטחון, בשטף, להוכיח שאני ראוי לקשב של שומעיי. בריאיון משנת 2000, בהיותה בת 76, אמרה המשוררת הגדולה ויסלבה שימבורסקה כי בשנים האחרונות המשפט החביב עליה הוא "אני לא יודעת". "הגעתי לגיל הידיעה-העצמית, אז אני לא יודעת שום דבר. אנשים שטוענים שהם יודעים משהו הם האחראים לרוב הבלגן בעולם"*. בשירה 'יש המממשים' היא כתבה על אנשים כאלו כי "הֵם חוֹשְׁבִים כָּל עוֹד כְּדָאִי, / אַף לֹא רֶגַע יוֹתֵר / כִּי מֵעֵבֶר לְרֶגַע זֶה אוֹרֵב הַסָּפֵק"**.
כוהן הזן שונריו סוזוקי טוען כי מטרת התרגול הרוחני היא לשמור תמיד על תודעה (mind) של מתחילים. לדבריו, בתודעתם של מתחילים ישנן אפשרויות רבות ואילו בזו של המומחים יש אפשרויות מעטות. גם ויניקוט מאמין כי למתחילים יש יתרון. הוא אומר כי "האנליטיקאי המתלמד עושה לעיתים עבודה טובה יותר משיעשה בעוד שנים אחדות, כשידע יותר. אחרי שיטפל בכמה מטופלים... הוא יתחיל לפרש פירושים שאינם מבוססים על החומר שסיפק לו המטופל באותו יום, אלא על ידיעותיו המצטברות" (p. 51).
אוגדן מתאר באחד מספריו כיצד הציע למודרך שלו, שחש תקוע באחת מהאנליזות שקיים, שיפסיק לפרש למטופלת ו"פשוט ידבר" איתה, כלומר שיחדל מלדבר ולהקשיב כפי שהוא מורגל לעשות כאנליטיקאי ויהיה עבורה שונה ממי שהיה עבור כל מטופל אחר שפגש בו. אוגדן מספר שכאשר המודרך דיווח בסוף הפגישה כי הוא יוצא ממנה אובד עצות לגבי הכיוון בו עליו לקחת את האנליזה, הבין כי הוא עשה שימוש טוב בהדרכה. הוא מסביר כי המודרך היה חייב לגלות את עצמו מחדש על-ידי ויתור על האנליטיקאי שהיה עד כה וכך לפַנות בעצמו מקום לחוויה של בלבול ותהייה בנוגע לידיעתו כיצד להיות אנליטיקאי עבור המטופלת. במילים אחרות, כדי להיות מומחה בנוגע למטופלת הספציפית הזו, היה עליו להשתחרר מהיומרה של מומחיות בנוגע לטיפול בבני אדם ככלל.
***
כאשר מטופל מגיע אליי עם שמועה על איזו שיטת טיפול חדשה ומסקרנת, עם אמירה (סמויה או גלויה) על כך שיתכן שהשיטה תוכל להועיל לו יותר ממה שלי יש להציע, אני מודה תמיד, בהכנעה, שאיני מכיר את כל השיטות, ודאי לא שולט בכולן, ויתכן שהוא צודק. יש לפחות 300 סוגים ידועים של פסיכותרפיה וסביר להניח שגם אם הייתי מעוניין, לא הייתי יכול להתמחות בכולן בפרק הזמן המוגבל של חיים אנושיים. מכיוון שכך, אני יכול רק להציע את העצמי הטיפולי שלי, המולחם משברי תיאוריות, משירים וסיפורים שקראתי, מפזמונים ששמעתי, מציטטות מצחיקות שנתקלתי בהן בפייסבוק, משיחות עד אור הבוקר עם חברים, מחוויות ואירועי חיים ובעיקר משעות רבות של התעמקות סקרנית, חומלת וכנה בבני-אדם אחרים ובאדם שהוא אני.
*******************************************************
אני שמח לעדכן כי מאמרי "לחשוב מחוץ לרחם" שהתפרסם בגיליון נובמבר 2016 של כתב-העת "שיחות" עלה לאחרונה לאתר שלי. אותו ואת כל יתר המאמרים והסקירות שפרסמתי עד כה ניתן למצוא כאן: http://www.roysamana.co.il/he/articles
*******************************************************
* הריאיון המלא כאן: https://www.theguardian...try.features
** מתוך הספר "רגע", מבחר שירים בתרגום דוד וינפלד. הוצאת כרמל, 2011
לקריאה נוספת -
Fink, B. (1999). A clinical introduction to Lacanian psychoanalysis: Theory and technique. Cambridge: Harvard University Press
Suzuki, S., & Dixon, T. , Zen mind, beginner's mind. New York: Walker/Weatherhill, 1970
Winnicott, D. W., The theory of the parent-infant relationship. In: The maturational processes and the facilitating environment. London: Hogarth, 1965
אוגדן, ת., לגלות-מחדש את הפסיכואנליזה. תל-אביב: תולעת ספרים, 2013
סמנה, ר. (2010). שלא נדע! על התשוקה לא לדעת ועל הקושי לשאת את חווית אי-הידיעה. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 21/1/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/a....asp?id=2502
