על גברים ועל פרים
שמואל ברנשטיין | 6/7/2016 | הרשמו כמנויים
סיפר לי גבר ישראלי, במבוכת-מה, שהוא אוהב לצפות במלחמות פרים. הוא אדם שמשדר עצמה פיזית עם גוון תוקפני, אבל יחד עם זאת גם ריסון-יתר שעוצר אותו ממיצוי היכולות שלו. השיחה התפתחה אל משמעותו של הפר עבורו ומשם לכמה תובנות כלליות יותר שאביא להלן.
הקורידהֿ, מלחמת הפרים, היא טכס תרבותי ספרדי בן מאות שנים. התחזקותן של התנועות להגנת החיות, תורמת לרתיעה ולהסתייגויות מובנות ממנהג זה. ערב החגיגה השנתית של ריצת הפרים בעיר פמפלונה שבספרד, אנסה להתייחס לטכסים הללו מבלי להכנס לויכוח בנושא האכזריות כלפי חיות. הקרבת חיות לאלים היא ריטואל קדום ואוניברסלי ומשום כך כדאי לבחון את ההיבט הסימבולי, התרבותי שבקורידה ובמנהגים הנלווים אליה.
החגיגה השנתית של ריצת הפרים - encierro ברחובות העיר פמפלונה מתקיימת במסגרת פסטיבל סן פרמין בין 6 ל-14 ביולי מידי שנה. ריצה זו, מהווה מעין טכס מקדים ומנוגד למלחמתו המעודנת של המטאדור (מטאדור דה טורוס=הורג פרים) בזירת מלחמת הפרים. זוהי חגיגה עולצת, רוויית יצרים, המכונה גם "פייסטה טאורינה", או "פייסטה ברווה", היינו, חגיגה פרועה. שחרור הפרים ברחובות העיר הוא פורקן ייצרי מוחלט – האקסטזה ההמונית בעקבות הסכנה הגדולה מעוררת את היצרים בצל סכנת המוות המידי, ומביאה לידי חגיגה אורגסטית המונית. הצעירים הנוהרים אל העיר, מתערבבים בין הפרים השועטים קדימה, מתגרים בהם ומתגרים בגורלם וכמובן מפגינים את גבריותם-גבורתם לעיני בנות העיר. מסופר שהיין נשפך כמים בימי הפסטיבל, והבכחנליה חוגגת. האנסיירו מתקיים מיומו השני של פסטיבל סן פרמין, בבוקרו של כל יום מימי הפסטיבל, ומסמל את המשאלה הפרימיטיבית לפורקן ייצרי מוחלט, אשר אילו נתגשמה כל יום, חיי הציליביזציה היו מתדרדרים חיש קל לכאוס ולחיי פרא. בסופו של מסלול המרוץ, מגיעים הפרים לזירת הקורידה - מלחמת הפרים, שתתקיים שם מאוחר יותר באותו יום. מאבקו של המטאדור בזירה עומד בניגוד קטבי לארוע הקודם: אפשר לומר שבחלק הראשון של החגיגה, באנסיירו, הגברים משתוללים כפרים שלוחים, ואילו בחלק השני של החגיגה – בקורידה, נעשית הבחנה חדה בין הגבר והפר - המטאדור מסמל את האדם המתוחכם והמעודן, והפר מסמל את הייצריות החייתית. הייצר כבד וחזק מן החלק המעודן, אבל הלוחם המיומן, מדגים לנו כיצד הגברי המעודן, גובר על הגברי הייצרי – לפי חוקי משחק בהם הוא שולט במיומנות ובאלגנטיות. כך מקבל הקהל המשולהב בו-זמנית חוויה יצרית שלוחת רסן, ותזכורת למותר האדם – המטאדור המחסל את הפר הוא הגיבור הכובש את ייצרו..
