"אנשים כתומים" ו"זגורי אימפריה": סוד הקסם המרוקאי
שמואל ברנשטיין | 15/5/2014 | הרשמו כמנויים
הסרט "אנשים כתומים" של חנה אזולאי-הספרי, כמו גם הסדרה "זגורי אימפריה" של מאור זגורי, מאפשרים לנו מבט אל סוד הקסם המרוקאי: נראה שזוהי חברה קדם-פטריארכלית. האספקט הנשי, הוא הדומיננטי בה, וזהו בעצם שלטונה הסמוי של האם הגדולה. הגברי בחברה זו, עדיין לא השלים את התרחקותו מן האם הגדולה ואת המסע הההתפתחותי שעליו לעבור כדי להגיע לנפרדות עצמאית, כדי שיוכל לארגן ולבנות את התרבות, לעצבה כמבנה פטריארכלי מפותח.
המשפחה היא עדיין רחם עוטפת, בה מסתופפים בני המשפחה במעין אחווה אינססטואוזית: שני הסבים, אבות המשפחה, נעדרים, הלכו לעולמם, אבל הודרו מן המשפחה עוד קודם לכן. האמהות, זהרה בסרט וויויאן בסדרה, שתיהן דמויות חזקות שמסובבות ומנהלות את כל בני המשפחה. אפילו מי שמורד בהן ומתבטא כלפיהן כביכול בחוסר כבוד, כמו פאני בסרט ואבישג (שוג) וגם הבנים בסדרה, נתון למרותה. הקרבה בין האחים יכולה להגיע ליחסי אהבה-שנאה פרומי-גבולות – כמו בין פאני וסימון בסרט או בין אביאל ואבישג בסדרה. הגברים אינם אלא כלי-שרת בידיה של האשה-אם: כך ז'קי בסרט, חולק את יצועו עם אשתו סימון ועם אחותה פאני ואומר לזהרה, חמותו, מידיה מקבל קוסקוס אל תוך פיהו ומסאז' לגבו, כי רק בגללה נשא את סימון לאשה ועוד מסופר לנו, שבזמנו, כשהאם לא רצתה לממן לסימון מסעדה, הוא חבר אליה ולא אל אשתו. וכך גם בבר, בסדרה, צועק ומאיים אבל נכנע לויויאן אשתו ואפילו אביאל, 'הנימול', בנה-יקירה של האם, נתון להשפעתה המחלטת, כנגד כל החינוך המאושכנז שקבל בפנימיה וחרף חישולו במסלול צבאי בו הגיע להיות מסו"ל תותחנים. שלטונה של האם כה חזק, עד שהגבר איננו מצליח להשתחרר מכבליה, להתרחק מביתה ולצאת למסע האינדיבידואציה שלו, או גם כאשר עושה זאת לכאורה, מסתבר שהיד המנענעת את ערישתו (או היד "העושה לו קוקיות" בילדותו), עדיין שולטת בעולמו. האוכל הוא מוטיב מרכזי, משום שבעולמה של האם ההזנה היא מוקד הכוח. כך הקוסקוס שמכינה האם בסרט הוא מעדן שנוסחתו סודית ובהמשך מסתבר שהיא מוהלת בו זהב (זהב תכשיטיה של אמה) מרוסק כתבלין. מבחן הכוח הנשי הוא ביכולת הבישול וזה גם הכלי להשפלתה של מי שאיננה שולטת בתחום. כך, בסרט, ז'קי, מצד אחד מתענג על ההזנה החושנית מידי חמותו ומאידך מנסה לנתק את אשתו ממקור כוחה ונפרדותה מן האם – המסעדה. ובבר בסדרה, בעצמו בעסקי המזון - מוכר פלאפל, אך אינו מצליח להתפרנס מבלי להסתבך בחובות ולצפות לגאולה מירושת חמו השנוא, אותה הוא מנסה לקבל מבנו בתחבולות. האחים בסדרה, אינם מסוגלים לשאת יום אחד ללא מאכליה של האם השוכבת אחרי התקף היפוגליקמיה ומגיבים בזעם אלים לנסיונו של אביאל להכין להם כריכים, או לזה של חברתו האשכנזיה (הזוכה מיד עם הגיעה לבית המשפחה ליחס עויין ולכינוי "מיונז") לבשל להם ארוחה. הפאן הרוחני, שעליו אמון הגבר בפטריארכט המתקדם, שהרי זהו הביטוי העליון של המרכיב הגברי בתודעה, נשלט גם הוא בידי האם: בסרט הנשים הן הדומיננטיות אפילו בטכס הכלולות, בו מאמללים בתולה בת שלש-עשרה (האם, זהרה) במסירתה לחתן בשנות הארבעים בחייו, והנשים בסרט ובסדרה, הן המתקשרות עם הכוחות העליונים. בסרט, מקבלת האם מסרים ונבואות בחלומותיה הנרקולפטיים, ובסדרה, זו האם והשכנה הצעירה, ליזי, שחיה עם אמה, המנהלות את ענייני הכוחות העליונים, וזו האחות של הסב הנפטר שבכוחה לקלל את המשפחה ולהטיל בה עין-הרע. כל הקשר עם גורמי דת ממוקד בצדדיה המיסטייםֿ של הדת – כוחות שליליים, קללות ומניפולציות. זוהי רוחניות נשית, לונארית, אפלה, של כוחות דמוניים, אותם צריכים למגר על ידי טכסים ומילוי נדרים והיא מלווה ביחס אמביוולנטי לממסד הדתי הגברי, כפי שמתבטא ביחס הקשוב אך המפקפק והמבטל גם יחד, אל הרב ואל החוזר בתשובה שופע הקלישאות, שניהם מאותה קהילה.
בתוך המטריצה המשפחתית הדביקה, היחס האמביוולנטי לאם השולטת הוא בוטה מאד: מחד, היא מניעה הכל וכולם תחת השפעתה, מאידך, היחס אליה חוצפני וגס לפעמים, והמרד כנגדה אינו מתבטא בהתרחקות משחררת אלא בפעילות חתרנית – אם זו התנהלותה של פאני בסרט, או התנהלותו העבריינית של האח אביתר הזמר-גנב במשפחת זגורי. היחס לאם הוא כאל כוח-טבע כביר שרתום תמידית לצרכי המשפחה, על כן גם איננה זקוקה, כביכול, להתחשבות ולחמלה במחלתה כפי שניכר ביחס הבנות לאמן בעת אשפוזה, בסרט, וביחס בני המשפחה לאם הזקוקה למנוחה אחרי התקף ההיפוגליקמיה, בסדרה.
סימון, בסרט, חולמת כאמה, אלא שהיא נלחמת על נפרדותה-עצמאותה ומתייחסת להתקפי התרדמה והחלימה כמחלה ולא ככוח מאגי. היא אמנם הקימה משפחה, אבל הסבל התמידי מן הקונפליקט הבלתי-פתור שביחסה לאם, ניכר בה קשות. פאני, אחותה, היא הדמות היותר בשלה, זו שהצליחה להתרחק מהאם ולבנות עצמה באופן עצמאי, אולם גם זאת רק באופן חלקי: היא לא הצליחה להקים משפחה וחיה בגולה ובעצם מתגעגעת לאמה ולמשפחה, והיתה רוצה לקחת את גיסה מאחותה או לפחות לקחת את אחותה אתה לפריז. הדמות המבטיחה יותר בעצמאותה ובשחרורה היא הנכדה, זהר. בסדרה, זו אבישג שמורדת בגלוי, היא כביכול ביתו של האב, ושולטת בו כפי ששולטת בבני המשפחה האחרים, אבל שוב מדובר פה בכוח מניפולטיבי, דומה ל- ומשחזר את כוחה של האם. הגברים, אינם נפרדים ואינם משלימים את מסעם, אינם הופכים לגברים של ממש. אפשר לראות כאן, כיצד כאשר שלטונו הגברי של האב הפטריארכלי חסר, המבנה המשפחתי אינו שלם, הערכים אינם ברורים והגבולות מטשטשים ואף נפרצים בקלות. הגברי החיובי, להבדיל מן הגברי הפסיבי ומן הגברי הפונה לאנטגוניזם עברייני, המבצבץ בשתי היצירות הוא בדמות השוטר הקיימת בשתי המשפחות, מעין ייצוג חיצוני ועדיין שברירי, של מבנה פטריארכלי מוסרי.
סרטה של אזולאי הספרי מעורר תקווה בדמותה של הנכדה, זהר: היא מתבוננת במשפחה במבט שקול, יודעת לשמור על מרחק נכון מן הדרמה ההיסטריונית, אבל מבלי לאבד את אנושיותה וחיוניותה ומבלי להיות זועמת או צינית מידי. היא שמה גבולות להוריה וגם לסבתא ולמרות הקרבה הרבה לסבתא, היא איננה מוכנה לקבל את תפקיד החולמת שזו מבקשת להוריש לה, ובביה"ס היא אפילו נאבקת על זכותה לעשות עבודה מחקרית על הנרקולפסיה של הסבתא. נראה שדמות-האב המשמשת לה מודל אינו אביה ז'קי, אלא המורה שלה בבית-הספר התובע ממנה ומשאר התלמידים עבודה מדעית אובייקטיבית. היא קרויה על שם סבתה זהרה, אך בהוראתו הגברית יותר של השם - זהר, הבדל שאולי מסמל את השינוי שהיא מבשרת – תחילת התחזקו של המרכיב הגברי במשפחה. זאת בניגוד לאביאל בסדרה, שלמרות הדרך שעשה, והתקווה לגבריות חדשה ומפותחת שמייצג, אינו יכול לסרב לאמו, ולפחות בפרקיה המוקדמים של הסדרה, הוא נסוג אל הביצה המשפחתית.
לכאורה, מנקודת מבט אירופאית, מדובר בחברה שאיננה מפותחת דיה – עדיין מדשדשת בעמדה קדם-פטריארכלית ועליה עוד להתפתח: על המרכיב הגברי שבה להתרחק מן המרכיב האמהי, הארצי, הנשי, להשתחרר, להיות אקטיבי ואסרטיבי יותר ולבנות ולהבנות את התרבות. חווית, או השקפת העולם מעמדות התפתחותיות שונות, היא כמובן כר נרחב להתכתשות עדתית שבו התנשאות, נחיתות, זלזול, קנאה, זעם וקיפוח משמשים בערבוביה. יתכן וסוד קסמה של התרבות המרוקאית בייצגה תהליכים חושניים קדומים המצויים בכל-אחד ואחת ופורטים על כמיהה תמידית, על כיסופים למטריארכט הבראשיתי, הצרוב בנו כאימאז' של יונק בחיק אמו. יתרה מכך: יתכן והמרכיב הגברי הנחלש בפטריארכליזם המערבי מעורר בנו חרדה מפני נסיגה למצב קדם-פטריארכלי, אך נושא זה דורש התייחסות שכאן קצרה היריעה מהכילו.
