מבלון נפוח לככר העיר
שמואל ברנשטיין | 18/1/2017 | הרשמו כמנויים
ההמון מחפש לו תמיד דמויות להערצה - מלכים ונסיכים, לגביהם יוכל להמשיך את הפנטזיה האידילית והנעימה של שנות הילדות. כך יושבות להן עקרות-בית זעיר-בורגניות רבות בממלכה המאוחדת וקוראות בשקיקה כל פרט רכילותי במגזינים העוסקים בחיי בית-המלוכה המשמים והאצולה הפוחזת. כך קוראים בשקיקה המוני אמריקנים ולא-אמריקנים על חייהם ומעלליהם של כוכבי הוליווד, וכך מוכנים אוהדים ומעריצים במקומותינו לקבל ולסלוח למפורסתמים, אבירי הפנטזיה שלהם, התנהגויות שבשום פנים לא היו סובלים כלפי עצמם או כלפי בני משפחתם.
מן הצד השני, מי ששוהה בצמרת זמן רב, מאבד אט אט משהו מן הקשר הישיר עם המציאות אותה הוא חווה באמצעותם של אנשי שלומו המקיפים אותו ומזינים אותו באינפורמציה רבה, אך כזו המכוונת לאזניו ועל כן גם עוברת סינון מודע ושאינו מודע, כדי שלא תצרום יתר על המידה. תחושת הרוממות והכוח הולכת וגדלה. אלא שהמיתולוגיה כבר מספרת לנו כי ההיבריס הוא סוג של התרוממות חסרת אחיזה. מוטב לו לגיבור להצניע לכת ולהרכין ראשו בפני הנשגב ממנו, שאחרת סופו לצניחה וקריסה.
כך, משול כל מורם מעם לאיש היושב בכדור פורח, וכל עדת משמשיו נופחת ונופחת אויר חם אל תוך הכדור המעיף אותו גבוה יותר ויותר. חוק האננסיודרומיה של הרקליטוס (כל קוטב שואף אל ניגודו), הוא כחוק טבע התנהגותי, הקובע שסופו של כדור פורח שכזה להגיע לשיא כלשהו ומשם לעבור לנפילה חפשית. סיגרים יקרים לגבר ושמפניה ורודה לאשה, ושאר סממנים של חיי-מותרות, הם מחמרי הדלק המרוממים את הכדור. בדרכו מעלה מעורר הכדור הזחוח הרבה תשואות אהדה והערצה - הריעו למורמים שכמותם להיות היינו רוצים.
עם התרחקו של הכדור מן הקרקע מתעוררת בהמון חרדה, התחושה הבלתי-נעימה שהוא מגביה יתר על המידה: המרחק כעת גדול מידי מכדי להזדהות ולהעריץ, הולכת וגוברת ההבנה שמרחוק גם לא רואים אותנו. או אז נכנסים לפעולה הכוחות המקרקעים. הקריסה הודאית, גם היא מתקבלת בתשואות, כי קשה לתחזק אידאליזציה כה רמה מבלי שהקנאה, התסכול והקיפוח מתעוררים ובעקבותיהם - הזעם והנקמה.
