אני גאה - ספרי "מצפן להורות ראויה" ראה אור

ד"ר ניצה ירום | 29/3/2016 | הרשמו כמנויים

'מצפן להורות ראויה – מדריך לשיח הבין-דורי'

אני שמחה וגאה לבשר: ספרי התשיעי 'מצפן להורות ראויה – מדריך לשיח הבין-דורי' הופיע בימים אלה בהוצאת "פרדס".

אני מרשה לעצמי להודות - זו עבודה מפרכת לכתוב ספר, כשהוא רואה אור ההתרגשות רבה וגם ההנאה. הרבה פרפורי בטן כיצד יפלס את דרכו , כשזה ספר תשיעי – גם הדאגה לקודמים לו צפה ועולה.

הכתיבה המקצועית עבורי כיום היא מעין צורך לזרות אור למקומות חשוכים ומבלבלים במציאות של זמננו, כשהניסיון מתעדכן והפרספקטיבה מועילה.

אני רוצה לספר איך נולד 'מצפן להורות ראויה'. רבות נכתב ונאמר על יחסי הורים-ילדים, כמדריכה על טיפול בילדים ומתבגרים ומדריכת הורים מזה שנים רבות – מצאתי עצמי חסרת נחת. ההורות שהשתקפה אלי נראתה מבלבלת ואפילו מזניחה. מנקודת מבטי היא חסרה את הממד הפסיכולוגי-חברתי הייחודי לרוח זמננו. כמי שעוסקת במקומו של הגוף במרחב הטיפולי ובעדכון הטכניקה הטיפולית – מצאתי עצמי נדרשת לעדכון היחסים בין הדורות.

ההורות בעידן שלנו היא תפקיד מסובך ואחראי במיוחד במציאות של עולם משתנה. כיום הילדים הם מזן חדש. בעבר המבנה המשפחתי היה היררכי וההורים היו הסמכות, והמטרות שלהם כהורים היו שילדיהם יהיו בריאים ויחונכו כראוי. היום – הצעירים הם סמכות טכנולוגית וחברתית, האצבעות שלהם נעות מעצמן על מסכים ומקלדות, הקול שלהם ברור והמילים סדורות – יש להם הבחנות ודעות. ההורים של היום הם יותר כיפיים, אך קרועים בין מחויבויות רבות בעלות סטנדרטים גבוהים, כשהמערכת המשפחתית היא יותר הדדית אך מתערבבת, והעולם מלא בפיתויים וסכנות שאינם ברורים.

בתוך הסבך הזה - ההורות היא מפעל מבלבל ולעתים קרובות חסר אונים. אין אפליקציה שמסדירה את היחסים הבין-דוריים. ההורים צריכים לנווט בעולם מלא אפליקציות, יועצים בשכר וקבוצות ווטסאפ.

הספר 'מצפן להורות ראויה' מדריך איך לנווט את היחסים בין הורים לילדיהם ובין בוגרים להוריהם על פי מצפן פנימי. מצפן שכזה יאפשר לתמרן בין התפקידים ההוריים המרכזיים להגן ולכבד. לכבד פירושו שהורה יוכל לתת מקום לקול של ילדיו - שהם בעלי רצון, הבנה אישית ומיומנויות לא מבוטלות בעולם ההווה, תוך שהוא אינו מבטל את עצמו והופך לספק שירותים, או מצמצם מגע לתקשורת עניינית בסמרטפון עם ילדיו.

השקת מחזור ד' של תכנית רוח אדם
תכנית הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית

היכולת של הורה ללמוד מן הצעיר מבלי לחוש חסר ערך, היכולת לגייס דאגה ואכפתיות באופן ברור, ולא להפעיל בעיתות של מצוקה את ה'טייס האוטומטי' של רוח ההורים המטיפה שעל ברכיה גדלנו – את אלה עוזר הספר להבין, לחזק ולגייס.

נראה לי שחשוב לחזק את הקול הפנימי של ההורים ואת היכולת לקשר אינטימי עם פרטנר צעיר שגם לו יש קול. צריך להקשיב לו וגם לגונן עליו.

אני מיחלת ומאחלת להורים ולספר הצלחה בדרכם.