האם הפסיכותרפיה ערוכה להתמודד עם הקשיים שמציבה החברה בחייהם האישיים של המטופלים בה?
שפיות זמנית | 29/3/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
לכאורה זו שאלה כמעט לא רלוונטית, שהרי התמודדות היחיד עם מגבלות החברה והתרבות בה הוא חי עמדה מראשיתה של הפסיכואנליזה בבסיס הבנת הסימפטומים הנפשיים מהם הוא סובל. עם זאת ייתכן שהאיסורים החברתיים והדרישות התרבותיות שאיתם אנו מתמודדים כיום, מצריכים חשיבה מחודשת על האופן בו אנו מושפעים מהם ועל ההתמקמות של הפסיכותרפיה מול השפעות אלה.
מאמר שפורסם לאחרונה בניו-יורק טיימס תחת הכותרת Why therapists should talk politics מצביע על השינוי שחל בעשורים האחרונים בתנאי החיים החברתיים והכלכליים בתרבות המערבית, ומציע השלכות אפשריות של שינויים אלו, בפרט בהקשר לדיכאון. מהמאמר עולים שני כיווני חשיבה ועשייה טיפולית שונים אך קשורים זה לזה. הבסיס המשותף שלהם, הוא בתפיסת הטיפול הנפשי כתחום שנועד מחד לסייע להתמודד עם החיים במסגרת החברה שלנו, אך מאידך לאתגר את הנורמות החברתיות כאשר הן מגבילות יותר מדיי את החופש הנחוץ לבריאות נפשית. תפיסה כזו של הפסיכותרפיה מחייבת השתנות ותנועה מתמדת שלה בהתמקמותה החברתית ובתיאוריה הטיפולית הנגזרת מהמתמקמות זו. בעוד שהמאמר מעורר חשיבה התחלתית על השפעתם של תנאים חברתיים ביצירת סימפטומים נפשיים ששכיחים היום יותר מאשר בעבר, ובכך פותח פתח לברר האם השינוייים החברתיים מצריכים גם שינויים תיאורטיים, הדגש העיקרי שלו הוא על הכרה מציאותית באי-צדק חברתי שיש לשלב בשיח הטיפולי. כלומר, בעוד הוא מרמז להשפעת השינויים החברתיים על הבנת תהליכים תוך-אישיים, הקריאה שלו היא בעיקר להוסיף למפגשים טיפוליים גם דיבור ישיר על תהליכים חברתיים, לצד העיסוק בתהליכים תוך-אישיים ובין-אישיים.
