שפיות זמנית | 1/3/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
למה הוא תת?
כך שואל אביו של ידין (פולי פוליאקוב ז"ל) את הפסיכולוג ראובן דגן בסדרה "בטיפול"...
פרויד טבע את האמרה: "היכן שהאיד היה, יהיה האגו", ואכן אחת ממטרות הטיפול הפסיכואנליטי הקלאסי היא להפוך את הלא מודע, למודע.
מה אתם אומרים: כאנשי מקצוע, כמטופלים... כדאי? לא כדאי?
(זה בטטה קרה שלי)
חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.
מודע ומודעות. ייבוש ביצות וכבישת שטחים במרחבי הנפש. אהבתי מאוד. ואם בציטוים עסקינן, אז הינה ויקטור פרנקל מצטט את שפינוזה.
"ריגשה שהיא סבל פוסקת מלהיות סבל כשאנו מציירים לנו אותה בצורה ברורה ומדוייקת"
מתוך "האדם מחפש משמעות"
תגובה לשאלת הלא מודע בשמם של עמוס עוז ופרויד. "ואם ככה, אז מה סוף-סוף כן נשאר לנו בתור חופש הבחירה?
לא הרבה, כתבה אמא שלך, לא הרבה, אולי נשאר לנו בסך הכל רק החופש לצחוק ממצבנו או להתאבל עליו, להשתתף במשחק או להסתלק, לנסות פחות או יותר להבין מה יש ומה אין או לוותר ולא לנסות להבין, ובקיצור - הבחירה היא בין לעבור את החיים האלה בערנות או במין נמנום."
(עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך 2005 עמ'' 194-195).
הביטוי שפרויד השתמש בו הוא "לא מודע" ולא "תת מודע" ואני מצטט התייחסויות שלו לשאלה:
.."ודאי מקורו של דבר בכך, שבכלל קשה כל כך להכניס בסוד הפסיכואנליזה את מי שאינו פסיכואנליטיקאי בעצמו. מבקש אני מכם להאמין לי שאין אנו להוטים לעשות רושם של חברי אגודת-חרש העוסקים בתורת הניסתר. אף על פי כן אנוסים היינו לבוא לכלל דעה, גם לעשות פומבי לה, שאין אדם רשאי להשתתף בדיון בפסיכואנליזה אלא אם כן קנה לעצמו נסיונות מסוימים, שאינם ניקנים לו אלא בדרך האנליזה של עצמו."
"..אכן אזורים נירחבים של האני והאני העליון אפשר להם שיישארו בלא מודע, גם תקין המצב שהם לא מודעים."
..."אין אנו צריכים להנהיר את הקרוי מודע, שהרי הוא מחוץ לכל גדר של ספק....אנו קוראים לא מודע לתהליך בשעה שאנו אנוסים להניח, כי הוא פעיל ברגע זה, אף כי ברגע זה אין אנו יודעים עליו דבר. צמצום זה מביאנו לכלל מחשבה, כי רוב התהליכים הלא מודעים אינם מודעים אלא לזמן קצר בלבד, עד מהרה נעשים הם חבויים אבל בנקל אפשר להם להיעשות שוב מודעים".. (אציין שחקר המוח מהשנים האחרונות הוכיח שפרויד צדק לגמרי באבחנתו זאת)
.." אבל הצרה היא, שהפסיכואנליטיקאי רואה כורח בעבודתו להשתמש במילה "לא מודע" גם במובן אחר, מובן שלישי, וברור שמכאן עלול לצמוח שיבוש מושגים...וכך משתמשים אנו במילה זזו יותר ויותר לציונו של מחוז נפשי מלציונה של תכונה נפשית. בעצם גילוי זה אינו נוח לנו, שכן יוצא ממנו כי חלקים של האני והאני העליון כאחד לא מודעים הם במובן הדינאמי, אבל בנקודה זו פועל הגילוי כגורם מקל המאפשר לסלק סיבוך. אנו תופסים כי אסור לנו לקרוא למחוז הנפש הזר לאני בשם מערכת הלא מודע, שכן אין תכונת הלא מודע בלבדית בו...בעקבות שימוש לשוני של ניטשה..נקרא מעתה לתחום זה את השם "הסתם". מלת-דומם לא אישית זו ניראית לנו הולמת ביותר לבטא את תכונת היסוד שבמחוז זה של הנפש - את היותו זר לאני."
"...אבל הדבר המבדיל ביתר ייחוד את האני מן הסתם הוא התכונה שבאני לעשות סינתזה של התכנים שלו, סיכום תהליכיו הנפשיים והאחדתם, זו הסגולה שהסתם חסר אותה לחלוטין...רק תכונה זו היא היוצרת את דרגת האירגון הגבוהה הדרושה לאני למען מיטב פעליו."
....כי על כן מכוונת הפסיכואנליזה לחזק את האני, לעשותו תלוי פחות באני העליון, להרחיב את תחומי תפיסתו החושית ולפתח את אירגונו, כך שיהיה מסוגל לכבוש לעצמו חלקים חדשים של הסתם. צריך שתחומו של האני יתרחב על חשבון גבולותיו של הסתם.. זוהי עבודת תרבות הדומה במידה מסוימת למפעל הייבוש של ימת זוידר". (בארץ אפשר להשתמש בדימוי של ייבוש ימת החולה והעובדה שייבושה המוחלט היה אסון אקולוגי מרמז שכיבוש הסתמי אינו צריך להיות מוחלט)
מתוך - זיגמונד פרויד - תרבות בלא נחת ומסות אחרות, ההרצאה השלושים ואחת - פירוק האישיות הנפשית עמ' 226 - 244.
ירון
