חניכה לחיים: על הסרט "פרש בודד".
רות נצר | 22/11/2015 | הרשמו כמנויים
הסרט "פרש בודד" (רוברטסון 2015) שמבוסס על ספור תעודי, מציג את סיפורו של ג'נסיס פוטיני, מָאוּרִי, שחקן שח מהולל בעברו. הסרט מתחיל כאשר ג'נסיס משתחרר ממוסד לחולי נפש שבו אושפז זמן רב כיוון שהוא סובל מהפרעה דו־קוטבית. הוא נמסר להשגחת אחיו הבכור, אריקי שהוא מנהיגה הגס והאלים של חבורת פשע מקומית — עובדה שאין בה כדי לסייע לג'נסיס בשיקומו. הסיטואציה המשפחתית מסתבכת גם בשל העובדה שלאריקי יש בן מתבגר ששמו מאנא ואביו החליט כי הגיע זמנו הצטרף לחבורת הפשע אליה הוא שייך. מאנא לא מעוניין בכך, אך אין לו הכוח להתנגד לאביו.
ג'נסיס, שמצבו הנפשי עדיין אינו יציב, אינו סובל את האווירה השוררת בבית אחיו, שבו הוא נשלח לגור, והוא מעדיף לעזוב אותו ולגור ברחוב. הוא מגלה את קיומו של מועדון לבני נוער מקומיים, שמגיעים מבתים הרוסים, הוא עדיין מאמין בכוחו של השח והוא מתנדב ללמד אותם שח. אף שאין לצעירים אלה כל מושג במהלכי המשחק וחוקיו, ג'נסיס, בהתלהבות האוחזת בו, שהיא אולי תוצאה של מצבו הנפשי, מציע להכין אותם לתחרות כלל לאומית, שתתקיים באוקלנד. בגלל התנהגותו האקסצנטרית עדיין, ג'נסיס אינו מתקבל בברכה מוחלטת על ידי הצעירים במועדון ועל ידי מדריכיהם: הם חושדים בו שחלומו הוא יותר הזיה מאשר אפשרות מציאותית, אך בהדרגה הם מתחברים לאמונתו בילדים, לעדינותו ואנושיותו של ג'נסיס ונסחפים ללימוד המשחק. הסיפור מסתבך, כאשר גם מאנא, אחיינו של ג'נסיס, מחליט להצטרף למועדון ללא ידיעת אביו, שעדיין נחוש לצרפו לחבורתו. ואמנם הנערים מצליחים להגיע להישג נכבד בתחרות, למרות חריגותם.
גיבורי הסרט הם המאורים, מיעוט בניו זילנד, שנושלו במשך השנים מתרבותם והידרדרו לחבורות פשע שמעניקות להם שייכות וערך עצמי. החניכה לקבלה לקבוצת הפשע היא מסע עינויים והשפלות שנועדו להפוך את החניך עצמו למנותק רגשית, אלים ופושע.
ג'נסיס שמממש כאן את "המרפא הפצוע", שמתוככי פצע המחלה מחובר לעצמיותו האמיתית, משקם את עצמו כמו גם את הנערים, כאשר הוא מאפשר להם חניכה לחיים באמצעות פיתוח תפקודי למידה, התמדה, נחישות, תחרות, רצון, אמביציה, השגיות, השתלבות בחוקי משחק וחברה – כל אלה מחזקים את תפקודי האני ומאפשרים השתלבות עתידית בחברה הניו זילנדית והמאורית כאחת, בתוך חיים יוצרים יעילים וחברתיים.
את הסרט יש לראות על רקע הסרט המאורי, "לרכב על לויתן"( קארו 2002), בו ילדה הופכת למנהיגה רוחנית של השבט המאורי ומשיבה את הלוויתן, חית הטוטם של המאורים, לערכו הפולחני. ג'נסיס גם הוא משיב את הילדים למקורותיהם המאוריים, כשהוא מחלק לכל אחד מהם חייל שחמט מגולף בדמות אחד מהאלים והגיבורים של המיתוס המאורי. בכך הוא מממש את אחד העקרונות החשובים בחניכה, דהיינו, הענקת ידע מיתי, טקסי ורוחני של התרבות אליה החניך שייך, ובדרך כלל הענקה זו מתקיימת באמצעות טקס והענקת מתנה סמלית רוחנית. המתנה שג'נסיס נותן היא דמות מגולפת שמסמלת גיבור תרבות אתה החניך יכול להזדהות או לחוות אותו כשומר שלו.
בנוסף לכך ג'נסיס מספר להם ספור על רופא אליל מאורי שהחברה זלזלה בו והוא הורחק מהכפר. יום אחד הרופא חלם על מפלצת גדולה שתתקיף את הכפר וילד יציל אותם. ואמנם כך היה, וכשהילד הזהיר והציל את הכפר משטפון גדול שהיה התגלמות המפלצת, הכירו מחדש בגדולתו של הרופא אליל והילד נהיה רופא אליל בעצמו. רופא זה הוא השמאן השבטי של התרבותיות הראשוניות, הוא בעל ידע ויכולת להביא מרפא לקהילה. הבעיה היא שקהילה שנותקה משורשי תרבותה מזלזלת גם בכוח של השמאן שלה. ג'נסיס הוא תחליף השמאן, כמי שזילזלו בו, הורחק מהקהילה והוא מביא מרפא במציאות הנוכחית. הילד – שמסמל את השורש האוטנטי של הנפש, שטרם נותק משורשיו הלא-מודעים, יכול לסייע לקהילה מפני הכוחות הרסניים שפועלים עליה, כמו שהילדים במועדון השח יכולים להציל את עצמם והקהילה המאורית מההרס התרבותי-רוחני.
ההרס של החברה המאורית שגלתה מתרבותה מתבטא הן בכנופיות הפשע והן בחולי הנפשי. והנה דווקא מבעד החולי הנפשי מתגלה הנפש הבריאה ביסודה, של ג'נסיס, השמאן, המרפא הפצוע, מתוך קשריו לערכים של נתינה, סיוע לזולת, מחויבות למשימה, וקשר למיתוס השבטי.
חניכת הצעירים מקבילה לחניכתו של החונך אותם, של ג'נסיס המשתקם מאשפוז וחונך עצמו לחיים. החניכה לבגרות כחניכה לפשע היא ביטוי לכשל החניכה לחיים הבוגרים. לעומתה, החניכה של ג'נסיס את הילדים באמצעות לימוד משחק השח משלבת בה את חיזוק כוחות האני כחניכה לחיי תפקוד מלא בחברה המודרנית, ביחד עם חניכה סמלית-תרבותית-רוחנית שמעניקה לחניך שייכות לעצמי הקולקטיבי המאורי ומשמעות רוחנית. החניכה לפשע ממוקדת בווקטור המוות ואילו החניכה למיומנות במשחק השח ממוקדת בווקטור האהבה. הסרט עוסק בתרבות המאורית אולם הוא עוסק במוטיבים כלל אנושיים.
