לפקוח את עיני העצומות: על העצומה ומכתבי הנגד בתחום הפסיכולוגיה הקלינית – הזמנה לדיאלוג ישיר.
ארנון רולניק | 22/10/2015 | הרשמו כמנויים
נכתב יחד עם יוסי שורץ, פסיכולוג קליני
רוחות רעות פוקדות כבר שנים את עולם הפסיכולוגיה הקלינית. כעת סוערות הרוחות סביב מסמך הועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית בעניין לימודי הליבה וההכשרה בשדה.
אין ספק שנושא הדיון הוא חשוב: איך יוכשר פסיכולוג קליני. אין ספק שהדיון אמור לעורר שאלות ואף מחלוקת, אולם מכאן ועד למה שמתרחש במקצוע שלנו בתקופה האחרונה קיים מרחק רב.
נגיד מראש: קטונו.
קטונו מלהיות מומחים בתחום זה. ולכן לא נתייחס לשאלות הקונקרטיות הקשורות במסמך זה.
אבל נשאל בריש גלי: השתגעתם?!
פסיכולוגים קלינים יורים בליסטראות בחבריהם כאילו לשם הצלת המקצוע, אבל בעצם מחלישים מאוד אותו ואת עצמנו.
כך למשל יוצאים מכתבי השמצה על התנהגות לא תקינה. מכתבים אלו מופצים בפורומים שרוב חבריהם אינם פסיכולוגים וודאי לא פסיכולוגים קלינים.
על מחלוקות בעולם הפסיכותרפיה וביהדות
מחלוקת היא דבר לגיטימי, האתגר הוא איך לנהל אותה.
דיוני המחלוקת בחברה הפסיכואנליטית הבריטית בשנות הארבעים של המאה הקודמת (כשבחוץ משתוללת האלימות של מלחמת העולם!) הם דוגמה לתקופה קשה הרוויה במרירות, איבה ולעיתים אף שנאה ופראנויה – אולי נלמד לא להכנס לשם?
עולם היהדות רווי מחלוקות, כמעט אפשר לומר שזהו חלק מה ד.נ.א. שלנו השאלה היא איך מנהלים את המחלוקת.שמעתי את הרב יובל שרלו, מהמובילים באנשי ארגון "צהר", מסביר על סוגי מחלוקות ביהדות וגם למדתי ממנו כללים לניהול מחלוקת. ארצה להשתמש בהם כאן:
א. מטרת המחלוקת ויסודה היא הליבון. לא הניצחון. המטרה העמוקה היא להפוך קונפליקט לדילמה. שכל אחד מהחולקים יצליח להכניס גם את עמדת השני לתוכו, ומתוך כך הדברים ייהפכו לדילמה פנימית, שתאפשר דיון אמיתי.
ב. לדון לגופו של עניין, לא לגופו של אדם – מחלוקת לשם שמים דנה בעניין עצמו ולא מערבת טיעונים אישים.
ג. להמנע מלהעמיד את עמדת השני בצורה גרוטסקית ושקרית – כדי שיהיה קל לתקוף אותה. מוטל על כל בעל פלוגתא בראש ובראשונה להיות מסוגל להציג את עמדת הצד השני ביושרה פנימית, בדיוק באותה דרך בה הצד השני היה מבקש שיציגו את עמדתו.
ד. היכולת להודות בטעות, לסגת, לפתוח את הלב לעמדת השני, היא המבטיחה יותר מכל את שמירת המחלוקת בגבולותיה.
המצב היום שכל אחד מכללי המחלוקת המוצעים אינו נשמר. חלקנו עסוקים בלנצח, לכופף את ידו של השני מבלי יכולת להקשיב. גרוע מכך, אנו מכבסים את כביסתנו לעיני כל, אך כמעט ללא תקשורת בין ה"מחנות" השונים: חותמי עצומה אחת אינם מדברים ישירות עם חותמי המכתב השני. ונראה שהרוב הדומם – חותם, אך מבלי שהאזין לדברי זולתו.
דיבור ישיר
אנחנו, הפסיכולוגים הקלינים, שהדיבור הוא לחם חוקינו; אנחנו שמאמינים בחשיבות הדיאלוג; אנחנו שמאמינים בלגיטימיות ובחשיבות של אופני חשיבה ורגש שונים – שאנחנו לא נדבר ישיר אלא רק בעצומות ומכתבי נגד?!
ועוד דבר: אמפתיה. הכלי הזה, הגורם החשוב כל כך שאי אפשר בלעדיו בכל סוג של טיפול, לא משנה מאיזה בית מדרש הוא יוצא. העצומות והמכתבים משקפים כל דבר רק לא אמפתיה – מחנה אחד הופך את זולתו ליריב הרסני ודמוני הקם עליו לכלותו.
לשם כך החלטנו להקים את הפורום – לדיבור ישיר בין הפסיכולוגים הקלינים לבין עצמם.
אנחנו מזמינים אתכם, הפסיכולוגים הקלינים מכל המחנות, מכל הגילאים, ומכל ה"נטיות"... להצטרף, להשתתף, ולהביע דעתכם; להתווכח, לחלוק איש על רעהו, להיות בשקט או לסעור; ורק לשמור ולקיים הקשבה אמפתית לכל דעה שתופיע.
אנו שמחים על שהסתדרות הפסיכולוגים (הפ"י) מצאה לנכון לתמוך במהלך ואף קיבלה על עצמה האכסניה והחסות לפורום, זאת אף שהפורום ואנחנו כמנהליו איננו מיצגים את הפ"י."
איך יתקיים הדיבור הישיר:
פתחנו פורום אינטרנטי לדיון בשאלות הפסיכולוגיה הקלינית בישראל. זוהי קבוצת דיון שנקראת "פסיכולוגים קלינים משוחחים ישירות".
הרישום לקבוצה יתבצע על ידי שליחת מייל ליוסי שורץ (yossi.schwartz@gmail.com).
במקביל תקבלו מייל הזמנה מהחטיבה הקלינית בהסתדרות הפסיכולוגים ואנו משוכנעים שגם האיגוד לפסיכולוגיה קלינית יצטרף ליוזמה זו.
בואו נניח למכתבים המוניים ונביע דעתנו בכל אחד מהנושאים החשובים העומדים לפתחה של הפסיכולוגיה הקלינית בישראל.
אנו ממקווים לראות שכל המחנות יזמינו את חבריהם להיכנס לפורום הקליני אנו מצפים שמאות החותמים על עצונמה אחת ומאות החותמים על מכתבי הנגד יזכרו שבחרו בפסיכולוגיה הקלינית מתוך אמונה באדם ובכוחו המרפא של הדיאלוג הישיר!
