"את. אני." - קריאה בספר 'נַנִּינָה' מאת ליאור גרנות (אבן חושן 2015, 101 עמ')
גיא פרל | 28/9/2015 | הרשמו כמנויים
"אני כותבת אלייך. את. אני. אני אלייך. מה ההבדל בין את לאני, איפה עובר הקו שמפריד בין שתינו. איפה הנקודה שבה האני מפסיקה להיות את" (עמ' 7). בשורות אלו נפתח 'נַנִּינָה', ספרה החדש של ליאור גרנות, המתאר מערכת יחסים בין שתי נשים – נני ונינה – שהמציאות החיצונית כמעט ואינה מבקיעה אל תוך הקשר ביניהן, כפי שהיא כמעט ואינה מבקיעה אל הספר והיחסים עצמם הופכים למרכז העולם, או למעשה לעולם בתוכו הן מתקיימות. כתוצאה מכך לספר כמעט ואין עלילה, ובליבו תיאור דחוס, פרוזאי-פואטי, של קשר המבוסס על משאלת התמזגות והפחד מפניה. כחלק מהפיכת הקשר עצמו למרכז הספר לא נמסרים פרטים אפילו לגבי ההקשר בו הוא מתקיים. ברור כי המדובר בקשר רומנטי ומיני, אך יש בו גם מאפיינים של קשר טיפולי. גרנות חותרת לתיאור ליבתו של קשר שמקור הכוחות הפועלים בו הנו בתקופה הטרום שפתית, ולכן, הטשטוש המכוון בין הרומנטי ומיני לבין הטיפולי משרת אותה היטב – כך נחווית משאלת התמזגות, ואין זה משנה כלל באיזה הקשר היא מתרחשת. זאת ועוד, גרנות היא גם ביבליותרפיסטית, וניכרת מודעתה למקום המרכזי שיש להעברות שונות (בכללן משאלת ההתמזגות לצד העברה רומנטית או מינית) בקשרים טיפוליים רבים.
הספר כתוב כדיאלוג בין נני לנינה, וחרף הדמיון והקרבה בין השתיים, ניתן להבחין באופן השונה בו הן מתייחסות אל הקשר. נני מובילה את משאלת ההתמזגות וביטול הגבול בין השתיים. בתחילת הספר, לדוגמא, היא מתארת כיצד ילדו זו את זו במקביל ומאז התהליך הולך ונמשך – "את יולדת אותי, אני יולדת אותך, שיולדת אותי, שיולדת אותך, שאותי, שאותך, שאותיך, להתיך, שאנחנו" (עמ' 10). גבולות קיומה הנפשי של נני פרומים מאלו של נינה, היא תלויה בה ומתדפקת על שעריה שוב ושוב. נינה לעומתה שומרת על עמדה מרוחקת ואמביוולנטית ביחס למשאלת המיזוג, וכאשר היא דוברת כמטפלת היא מעודדת מרחק ונפרדות. אולם, נינה תלויה בנני וזקוקה לה אף היא. דרך מגע עם הטוטאליות הרגשית של נני מבקשת נינה להשתחרר מפחדיה ועודף שליטתה בחייה. בין השאר, בולט הדבר בתיאורים המיניים היפהפיים השזורים בספר, המהווים המשך ישיר לתהליכים הרגשיים, לדוגמא – "תתפשטי, נינה. עכשיו תתפשטי. תורידי את כל השכבות. אני מפעילה חימום, לא יהיה לך קר. תשכבי על הגב ותעצמי עיניים, תפשקי רגליים, נינה. אל תפחדי, אני באה לאט, בעדינות. את נפשקת אלי, נינה. אני באה אלייך עמוק, אני הכי עמוק שאפשר, נינה. את מרגישה? אני יכולה להרגיש את הרחם שלך. עד הלב שלך אני מגיעה. עד הנשמה [...] רק נני יכולה לגעת ככה בנינה. אני אוהבת שהפנים שלך נשברים ככה, שאת לא יכולה כבר, שאת מתכווצת לי על היד, אצבעותייך תופסות לי את מפרק היד חזק, שלא אפסיק, שלא אזוז. אני לא זזה, נינה." (עמ' 16).
בתהליך מרתק ההולך ונבנה לאורך חלקו השני של הספר, הולכים ומצטמצמים הפערים בין השתיים – נני מנסחת לעצמה בבהירות גדלה והולכת את פחדיה העמוקים ומכירה בפגיעותה ובצרכיה. נינה מרשה לעצמה לחוש את עומק אהבתה לנני, נזקקותה אליה ואת הדמיון הרב שיש ביניהן. הקשר הופך מודע והדדי יותר, ודומה שמרגע שפחדן העמוק של השתיים מפני הפרידה הקשה כמוות מוכל בקשר – מתאפשרת תחילת התרתו. בשיאו של התהליך משוחחת נני עם עצמה ואינה פונה עוד לנינה, כי אם מזהה את האם והמטפלת הגדולה שבתוכה – "תדעי שיש לך קול, תדעי שיש לך עצמי ללכת אליו. יש נני כמקשה אחת שלמה [...] תִראי את פנייך. נני רוצה לראות את הפנים של עצמה, את הפנים של עצמה נולדת. נולדת מתוך עצמה. נני הרה את עצמה ויולדת את עצמה ומגדלת את עצמה".
ביחסים שבין נני לנינה מתעוררים ומתממשים מצבים מנטליים המאפיינים את הקשר שבין התינוקת או התינוק לאמם בחודשי החיים הראשונים. אחד מכינוייה של תקופה מוקדמת זו הנו 'התקופה הטרום שפתית' וזאת משום שהשפה כמפרידה ומתווכת בו זמנית עדיין לא מופיעה בה, והקשר נשען על רגש שאינו מדובר, זיהוי צרכים המובעים באופן בלתי מילולי והיענות להם, ונפרדות מועטה הנבנית בהדרגה. גרנות כותבת מתוך מודעות לדברים, והמשאלה לחזרה אל תקשורת שאינה נשענת על שפה מדוברת מוזכרת בספר כמה פעמים, לדוגמא – "המילים מבדידות אותך ממני. המילים יוצרות חיץ. ברגע שמילה אחת נאמרת, זהו, מתחיל תהליך ההצטמצמות של מה שבאמת, של ה"זה" הזה הרוחש בפנים אל מול סד המילים התוחם". (עמ' 59). יש מספר מרכיבים 'טרום שפתיים' ב'ננינה'. אל העדרה הכמעט מוחלט של עלילה התייחסתי בפתח הרשימה. מרכיב טרום שפתי נוסף ניתן לראות בשורות השיר המרובות המשובצות לכל אורך הטקסט, ציטוטים משל משוררות ומשוררים רבים. נוכחותה החזקה של שפת השירה בקשר שבין נני ונינה מרחיקה את 'ננינה' משפת הפרוזה ומקרבת אותו אל המחוזות הפנימיים שקדמו להולדת המילים.
'ננינה' הוא ספר ייחודי ומאתגר משום שהוא מפגיש את קוראיו בעצמה רבה עם מצב מנטאלי ראשוני. יש פרדוקס ב'ננינה', היות ובשפתה המדויקת חותרת גרנות אל תיאור משאלת התמזגות הכרוכה בוויתור על התודעה והשפה. התוצאה דחוסה, סוערת ומרתקת.
גילוי נאות – ליאור גרנות ואני מיודדים וקבלתי את כתב היד של הספר טרם פרסומו
