'השבת הסמכות ההורית' כרעיון אנכרוניסטי מטעה

ד"ר ניצה ירום | 25/9/2014 | הרשמו כמנויים

'השבת הסמכות ההורית' כרעיון אנכרוניסטי מטעה

לפתיחת השנה החדשה בחרתי לדון בנושא הקרוב לליבם של רבים - נפתולי ההורות בזמננו. עולות כאן תובנות המתגבשות בי תוך שנים רבות של הדרכת מטפלי ילדים ומתבגרים המקיימים גם 'הדרכות הורים', והצגת תובנות אלו לציבור נראית לי רלבנטית ללבטי ההווה.

הורות הוא תפקיד אחראי ותובעני. להיות הורים בזמננו - מסובך במיוחד. למה? בעיקר משום שנוצרו בהווה נסיבות חיים שבהם מתנהלים הורים וילדיהם – ילדים קטנים ומתבגרים – באופן שונה מבעבר.

עולמנו כיום הוא עולם של שפע ושל ריבוי פיתויים משווקים. גם מבוגרים וגם ילדים חשופים להפגזות פרסום ולנגישות חומרית (של ריבוי מוצרי צריכה), אך גם לנגישות אנושית-דמוקרטית. המשא ומתן והשיח המתקיים כיום בין הורים לילדיהם אינו דומה כלל לשיח ההורי של פעם, שהיה מורכב בעיקרו מהוראות הפעלה לילד כאובייקט (לשבת זקוף, לרחוץ ידיים, להוציא ידיים מן הכיסים, לאסוף את השיער); כיום אפילו הורה היוצא לגינה עם ילדו הקטנטן מקשיב לדיבורו, מתחשב ברצונו, והילד לרוב יודע בדיוק באיזו גלידה או שלגון יבחר ואם מקום פלוני הוא מקום טוב או נכון לחצות את הכביש; הוא סובייקט משתתף. סוכני החיברות של הילד ושל המתבגר אינם רק הוריו, שלרוב מנהלים מסלול מקביל להורות ולמשפחה; קיימים סוכנים ממשיים נוספים (מטפלות, גננות/מורות, סבים וסבתות, ועוד), וקיימים גם סוכני חיברות וירטואליים בנוסף לממשיים – שיכולים להיות סוגים שונים של חברים לרשתות חברתיות. אלה נכנסו לתמונה בזכותן של הטכנולוגיות החדשות השולטות בחיינו, שבהן השולט הוא הצעיר שנולד לתוכן.

הורים של היום גדלו בעולם שונה והפנימו הורות שהלמה אותו, שאותה הם מנסים לשחזר באופן טבעי בהורות שהם מגלמים. ההורות המופנמת היא מורה הדרך שלהם. אולם כפי שלא ניתן להלחם את מלחמות העבר, אי אפשר למחזר בעולם משתנה את הורות העבר. צריך לאפיין את הנדרש בהווה ולבחון את ההפנמות מן העבר המפריעות לממש אותו. הורים חשים את הפער הזה וחווים בעטיו חוסר אונים, וזקוקים אולי להגדרה מחודשת של המהות וקשיי ההורות העכשווית. אלא שבמצבי חוסר האונים של מצוקות ההווה צצה הפנמה קולקטיבית מן העבר בדמות ההבטחה ל'השבת הסמכות ההורית'. זהו ניסיון נואש להיאחז בפתרונות היררכיים וכוחניים, כשלא ברור מיהי בדיוק הסמכות ואיך להתנהל בקשר הבין-דורי באופן אחראי בהתקשרות דיאלוגית, חוץ מאשר להיחלץ ממבוא חסום דרך פנטזיה על כוח.

השקת מחזור ד' של תכנית רוח אדם
תכנית הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית

הילדים של ההווה, אלה שהוריהם מגדלים אותם מתחילת הדרך לשיח על רצונותיהם, על שיתוף בתוכניות היום-יום, על שותפות בתפקודי ההורות, כשגם אמא וגם אבא נושאים אותם במנשא על חזם, אינם ילדים שאתם אפשר או נכון למחזר את מנטרת "הסמכות ההורית". צריך לדבר על הורות בזמננו במושגים של דיאלוג ואחריות.

הילדים והמתבגרים של היום הם סמכות טכנולוגית. להעניש אותם במניעת שעות טלביזיה הוא עונש טיפשי, כשכל בר דעת יודע שיש אינטרנט ופייסבוק וטוויטר ואינסטגרם, שהצעיר בקי בהם מן המבוגר, ויכול להערים עליו בלי כל קושי. האימון ההדדי צריך להיות ליבת היחסים החינוכיים היום. ההורה האחראי חייב לשדר את הדאגה שלו, כשהוא מקשיב לפרטנר צעיר.

הילדים והמתבגרים של היום הם סמכות חברתית. הם מבינים כשלים חברתיים ו'תופסים' את הוריהם בסתירות ובחולשות. אלה שמתייעצים אתם ומשתפים אותם מקטנותם אינם יכולים, באבחה סמכותית הנשלפת בעת מצוקה – לגייס ציות ילדי שהיה נקוט בעבר. הם מבינים מה זה הורה דואג, הם מעריכים גבולות וסדר, הם יכולים להיות סלחנים לחולשות ההורה שלהם.

הילדים והמתבגרים של היום הם סמכות גופנית-מינית. הם פיזיים ומתפתחים פיזית מוקדם מבעבר, גדלים בעולם שבו הפרסומות בשעת צפייה רגילה מדיפות מיניות מופגנת, שהמסרים החברתיים מורים על טבעיות המיניות בעוד שהוריהם הפנימו הורים שנבוכו ממין, וטכנולוגיה שמאפשרת לצעירים לסכן עצמם, בלי מודעות בוגרת. ההורה הדואג אינו יכול להיעזר במבוכותיו במנטרת הסמכות ההורית - הבן או הבת שלו נינוחים יותר במיניותם ממנו, ובגיל צעיר יותר. הם זקוקים, בכל זאת, ללווי והגנה, לסיוע בפיתוח שיקול דעת. הוא זקוק לפיתוח היכולת לבחון ולבטוח.

מכיוון שהתחלתי כאן בסימון המאפיינים והאופציות הדרושות לתפקד כהורה בזמננו, אמשיך בכך גם בעתיד. נעסוק ב- "פיתוח סמכות הורית במשפחה דמוקרטית" כחלופה ל "השבת הסמכות ההורית", שהוא רעיון אנכרוניסטי בלתי ישים.

בברכת שנה טובה.

ניצה ירום