האם הפסיכואנליזה עובדת: המשך הפולמוס מעל דפי העיתון

שפיות זמנית | 14/9/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

מוסף סוף השבוע של "הארץ" ממשיך בסדרת הפרסומים שלו על אודות סוגי טיפול נפשי שונים, על רקע הרפורמה בשירותי בריאות הנפש. לאחרונה פורסם טור נרחב של הפסיכיאטר, הפסיכואנליטיקאי וחוקר המוח יורם יובל תחת הכותרת "האם הפסיכואנליזה עובדת והאם היא יכולה להוכיח את זה למערכת הבריאות". בטור מסביר יובל מדוע קשה כל-כך להשוות את הפסיכואנליזה לשיטות טיפול אחרות, המתמקדות בסימפטומים. אולם "אם הטיפולים הפסיכואנליטיים רוצים להיות חלק מסל הבריאות", הוא מודה, "אין להם ברירה אלא להתמודד במגרש הקשוח של יעילות טיפולית, הנמדדת בקריטריונים אובייקטיביים."

בין השאר, יובל מצביע על החולשה הגדולה של הטיפולים הפסיכואנליטיים מנקודת המבט של המערכת הציבורית השוקלת אם לממן אותם: משך הזמן שהם אורכים. הכמויות האדירות של זמן הנדרשות לטיפול זה הביא את רשויות בריאות הנפש הציבוריות באנגליה, שוודיה ומדינות נוספות לבחור ב-CBTכסוג טיפול העיקרי שיוצע לציבור.אך יובל מתאר גם כיצד החיסרון הזה של הפסיכואנליזה טומן בתוכו גם את החוזק המיוחד של השיטה:

במקרים רבים במערכת הציבורית קיים קושי ביצירת ברית טיפולית, ובייצוב נסיבות חייו של המטופל, כך שיהיה פנוי לעבודה הקשה של שינוי עצמי, שהוא תנאי לכל טיפול נפשי מוצלח. במקרים אלה אין תחליף לעבודה אינטנסיבית על הקשר הטיפולי, ולהתייחסות חוזרת למכשולים פנימיים, מודעים ולא מודעים, המפריעים לאדם לעשות את מה שעשוי לעזור לו לצאת ממצבו. אין תחליף גם לזמן הנדרש לשם כך. לדעתי, אלה הם המקרים שבהם זקוק המטפל — כל מטפל — לידע, לתיאוריה ולשיטות פסיכואנליטיות.