שחיתות כסימפטום – מבט קליני על פרשת הולילנד
אורי ניצן | 14/6/2014 | הרשמו כמנויים
מהמאפיינים הבולטים של הפסיכופט הם חלקלקות הלשון, קסם אישי, והיכולת לזהות נקודות תורפה של אנשים ולתמרן אותם – הכול בשירות האגו וכדי להשיג את המטרה. האחר הוא תמיד אמצעי, והשליטה בו דרך חיים ואמצעי לתחזוק הערך העצמי. מאפיין נוסף שהוגדר על-ידי ד"ר רוברט הייר, חוקר קנדי שהקדיש את חייו לחקר הפסיכופתיה, הוא חוסר כרוני בלקיחת אחריות. ביטויים כמו "לא רואה בעיניים", "מנותק", "דורך על גוויות", "יש לו קרח בעורקים", "הולך בין הטיפות", נועדו לסמן חלקים בהוויה הפסיכופתית שאינה נגישה לרוב האנשים, ולכן גם קשה לניסוח, עיכול, וזיהוי. הנחת היסוד שלנו היא שאנשים אחרים רואים את העולם פחות או יותר כמונו, שלמלים שיוצאות מהפה יש ערך, והן מחוברות על-פי רוב לאיזו אמת פנימית או רגש, ושהמותר והאסור תחומים בגבולות גזרה מוסכמים. קשה לנו לדמיין אדם עם "עיוורון מוסרי" בדיוק כמו שקשה לנו לדמיין "עיוורון צבעים" אחרי שכבר צפינו בקשת בענן, והנטייה הטבעית היא להרחיק את התופעה ולהניח שהפסיכופט מככב בסדרות טלוויזיה, יושב בבית-כלא או מסתובב מובטל בשולי החברה.
בפועל, הפסיכופתיה היא ספקטרום של תופעות, בדרגות חומרה ותחכום שונות, וגם אנשים שאינם פסיכופתים יכולים להגיב בהתנהגות פסיכופתית למצבים של דחק נפשי ומשבר. באזור הקשה של הספקטרום נמצא את "שתיקת הכבשים", באזורי ביניים את "בית הקלפים", ו"שובר שורות", ובאזור קרוב יותר לנורמה את "בלש אמיתי" (המשיכה שלנו לסדרות מהסוג הזה היא נושא לכתבה נפרדת). פסיכופתים רבים יושבים בבתי כלא (30 אחוז מהאסירים לערך) אבל אנשים עם נטייה פסיכופטית קלה או קווי אישיות מהסוג הזה, גם ללא הפרעה של ממש, יכולים להיות השכן ממול, חבר, קולגה, בן-זוג. בשגרה הם יתנהלו באופן נורמטיבי, אך בתקופת משבר או עימות עם הזולת הם עלולים לסגת להגנות הפסיכופתיות ולהתנהג בהתאם. אם בארצות הברית מסתובבים על-פי ההערכות כשני מליון אנשים על ספקטרום הפסיכופתיה (אחוז מהאוכלוסייה), אז בארץ הקודש חיים ופועלים כשישים אלף אנשים עם לקונה מוסרית בדרגה כזאת או אחרת. הרצל ייחל לגנב יהודי בציון, וקיבל שישים אלף פסיכופתים.
אחד הכוחות החזקים המניעים את הפסיכופט הוא הדחף לרכישת מעמד וכבוד, שמאליו טומן בחובו את האפשרות לשלוט באחרים, להשתמש בהם, ולפעמים גם להשפיל אותם ו"לזרוק אותם לכלבים" כשסיימו לשרת את האינטרס המיידי. פסיכופת יכול לחיות כל חייו ככזה מבלי שאיש בסביבה שלו ידע על כך, הוא אומן ההסתרה, הכיסוי, הכזב, העמדת הפנים, מטוס חמקן שמסוגל להתל גם ברדאר של אלה הקרובים אליו ביותר. איך מזהים פסיכופת מהסוג המתוחכם? בדרך-כלל, רק כשאתה הופך לקורבן שלו. כלל לא מפתיע שפסיכופט יכול לתפקד בהצלחה כמנהל חברה גדולה, קצין בכיר בצבא, או להגיע למשרות הרמות ביותר בחיים הפוליטיים. מצפון מוחלש ורמות נמוכות של אמפטיה יכולים להוות יתרון ברמה האבולוציונית ולשרת נאמנה מדינאי מקיאבליסטי בשימור השלטון, בניהול יחסים בין-לאומיים, וביציאה למלחמה.
אמפטיה היא היכולת לחוות את האחר מפנים ואת עצמך כפי שאתה נתפס מבחוץ. במסוגלות האמפטית ישנו מימד קוגניטיבי (להבין מה השני מרגיש) ומימד רגשי (להרגיש מה השני מרגיש ולהזדהות אתו), והפסיכופט הוא לרוב זה שמבין היטב מה השני מרגיש, אך מתקשה להרגיש משהו בנוגע לזה. הוא יתקשה להבין ביקורת שתוטח בו בהקשר הזה ויטען שהוא יצור תבוני, חושב מהראש, ושאין פגם בעובדה שזה בא על חשבון תפקודו הרגשי. פרופסור ג'יימס פלון, מאוניברסיטת קליפורניה, מסביר שהפסיכופט מבין מה אתה מרגיש וחושב, אבל לא אכפת לו, והוא ישתמש ברגשות שלך כדי להזיק ולנצל אותך למימוש מטרותיו. במחקר שערך פרופ פלון בקרב פסיכופטים הועבר לנבדקים מבחן בו הוטל עליהם לזכור תמונות-פנים שמתארות מגוון מצבים רגשיים, ונמצא שהם הצטיינו בזכירת תמונות של נשים עצובות ופגיעות... אחת הנגזרות של העדר אמפטיה היא היכולת של הפסיכופט להמשיך ולחבוט במישהו עד זוב דם גם אחרי שהוא זועק מכאב (התעללות פיזית) או לחילופין להמשיך לתמרן ולנצל אותו ברמה הרגשית\כלכלית\מקצועית גם אחרי שהוא מושפל, כנוע, ומדוכא (התעללות רגשית).
רבות נכתב על פרשת הולילנד, ועל המלים החריפות של השופט רוזן בנוגע לנאשמים. רובדי ההתייחסות כללו שימוש בשפה ותוכן מן השיח הערכי ( תוכחה מוסרית נבואית כמעט), שיח סוציולוגי-לאומי (משמעות הפרשה בקונטרסט של החברה הישראלית וההשלכות שלה על מדינת ישראל), שיח משפטי (האם ההרשעה מוצדקת או לא?), ושיח מהפכני (מינוף היקף השחיתות הבלתי נתפס שנחשף לקידום תסיסה חברתית ופעולה כנגד האליטות). מנקודת המבט הקלינית, התופסת שחיתות כסימפטום וכחלק ממבנה נפשי, הדברים לא מאוד מסובכים; המלים הקשות של השופט רוזן הם, בין היתר, תגובה למפגש שלו עם שרשרת התנהגויות (מחוץ ובתוך בית המשפט) שייתכן שאת חלקן לפחות ניתן למקם באזור המתוחכם והעדין של הספקטרום הפסיכופטי. חלק מהאמירות החדות של השופט ויסרליות ככל הנראה, שכן התגובה האוטומטית של מרבית האנשים למפגש עם התנהגויות מסוג זה היא סלידה ותעוב, וחלק אחר מחושב ומודע בהינתן ההיכרות המוקדמת של השופט עם התופעה והשלכותיה ההרסניות.
בהנחה שכתב האישום אכן מתאר דברים כהווייתם, איש לא צריך להיות מופתע ומאוכזב מהנגע שפשע במסדרונות הגבוהים ומהיקף השחיתות שלא נחשף במשך שנים ארוכות. קשה לזהות בן משפחה או קולגה עם קווים פסיכופתים, ועל אחת כמה וכמה נתקשה לזהות ככאלה אנשים במעמד רם ונישא, מוקפים בסוללות עורכי-דין, יחצני"ם, ובני משפחה מבולבלים ומעוררי רחמים. העובדה שאדם מתפקד באופן יעיל, חד, אמיץ, או מחזיק באידיאולוגיה פוליטית\דתית מהווה לעתים מסך המקשה עלינו להבחין בחולשות ההרסניות שמאפשרות לאדם עם נטייה פסיכופתית לשרוד ולהמשיך לתעתע בנורמה החברתית.
עונשי המאסר הארוכים שגזר השופט גם הם לא בגדר הפתעה מהזווית הקלינית. התנהגויות פסיכופתיות הן לרוב נוקשות ועמידות לטיפול, והטיפול שבוודאות עשוי למזער נזקים הוא הרחקת העבריין מהחברה והטבעת אות קלון על מצחו. לא ניתן לשקם במוח את האזורים האחראים על החוש המוסרי, אך במהלך טיפול פסיכולוגי בכלא ניתן ללמד אדם עם נטייה פסיכופתית להמשיך ולהשיג את מטרותיו בכל מחיר, אך תוך מודעות להפרעה ממנה הוא סובל ובדרכים שאינן פוגעות בזולת ובסדר הציבורי.
