א״ק קורא־כותב

״הטקסט הוא אובייקט־פֶטיש והפטיש הזה חושק בי״ (רולאן בארת) | הפסיכואנליזה ניסחה עבורי מחדש את הנאת הקריאה הפשוטה של הילדות: ״אני קורא!״ כעמדה וכמיקום בעולם. אין מדובר בניתוח של טקסטים, אלא ביצירת דרכי גישה, חלונות הצצה לְמה שמופיע בטקסט אבל לא נאמר, מה שפועל אבל לא נכתב. אני לא סופר ולא כותב מאמרים, אני כותב־קורא, אני פועל. | זה לא יומן אישי בשום צורה, ובכל־זאת יש בו טביעת אצבע ייחודית שהיא הסימפטום שלי: גיליתי שאני לא יכול לקרוא, ממש לקרוא, בלי לכתוב, בלי להיכנס עם הטקסט למעשה אהבה – רק כך אני יכול לקרוא באמת. | קורא־כותב: לא רק פעולות בזמן הווה, לא רק שמות־עצם המכַוונים לעמדה, גם הסימפטום הפרטי, שהוא כרטיס הכניסה שלי ליומן־הרשת שלפניכם. קראתי לו א״ק: אני־קורא.

ד״ר אמיר קלוגמן

מי אני?

פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי, עובד בקליניקה פרטית בתל־אביב, חבר בחברה הישראלית לפסיכואנליזה של האסכולה הלאקאניאנית החדשה (GIEP-NLS), מעורכי ״פולמוס בישראל״ – כתב־עת דיגיטלי לפסיכואנליזה ופוליטיקה מקומית, בוגר מסלול הדוקטורט לפסיכואנליזה ופרשנות באוניברסיטת בר־אילן. ספרי ״גוף פוגש שפה: קריאה פסיכואנליטית בסיפוריו של דויד גרוסמן״ יראה אור השנה בהוצאת ׳רסלינג׳.

9 מנויים בבלוג

הירשם כמנוי בבלוג