סינגל-תרפיה

בשנים האחרונות אני רוכבת על אופני שטח, אוספת חוויות ב'שפה' אחרת. בתחילה היה לי נוח (צורך..?) לתת לפסיכולוגית 'לנוח'. להיכנס ליערות קונקרטיים, לעלות על בגדי רכיבה ולהתחיל מחדש תהליך של הכשרה והתמחות, הפעם - בסיבובים, עליות סלע, מעברי בקר וסוגי התנגדות שונים - בעיקר של הילוכים ושרירים. מקפידה, כמו בחדר הטיפולים, גם בשטח לקחת הדרכה מסודרת. כעת הפיצול כבר לא נחוץ. ה'קווים' המשותפים החלו לכתוב את עצמם בפשטות. לרוכבי אופניים יש אמרה: 'האופניים הם הפסיכולוג הכי טוב שיש'. אני רוצה לתת לה תוקף. לחבר במילים פשוטות את שני המרחבים - הרכיבה והפסיכותרפיה. להרהר על האופן בו אפשר לקחת חוויות מהאחד ולהיעזר בהן כשיש 'פלונטרים' או מעצורים בשני. המפגש עם החרדה מספק פעמים רבות את נקודת ההתחלה. הרבה ממנה יש בשטח, וכמו במרחב הטיפולי, גם שם (כאן?) היא חלק בלתי נפרד מההתקדמות והתפתחות. אחריה מגיעות כל כך הרבה חוויות מופלאות נוספות. אשמח לתגובות ומחשבות על החומר שמובא בבלוג זה.

קרן רם בר יוסף

מי אני?

אני פסיכולוגית קלינית ומדריכה, מרכזת את תחום הפסיכו-גריאטריה במרכז הרפואי רמב"ם, ובעלת קליניקה פרטית. תחום הטראומה, הטיפול בחרדה והתמודדות עם משברים עניינו אותי מאז תחילת הלימודים. העיסוק בעולם ההזדקנות על כל מורכבותו התווסף באופן טבעי לחבורה. בגיל 41, הצטרפו אל כל אלה האופניים, שנועדו בכלל לאפשר לי לטייל עם שלושת הבנות שלי במשעולי המצפה הגלילי בו אני גרה. בפועל, העיסוק סביבם הובילו אותי אל השטח הגולמי, המיוער והטרשי. איתם עולמי משתנה ומתרחב תדיר - לפי עונות השנה, האדרנלין מצבי הרוח(ות), והתחרויות בליגה למקומות עבודה. על הציר שהחל להיווצר בין הספורט האתגרי ובין המפגש והטיפול באתגרי החיים, החלו להבשיל הרבה חיבורים. רובם נרשמים במחשבה תוך כדי פידול.

10 מנויים בבלוג

הירשם כמנוי בבלוג