המשתנה התורם לשינוי ברכיבה הטיפולית
מאת לירון ליטמן ,ד"ר מירב חן
המכללה האקדמית תל-חי, החוג לחינוך
טיפול פסיכולוגי הנו תהליך של שינוי, בנייה וצמיחה. תהליך בו מתרחש שינוי בתחושות וברגשות, בדפוסיי מחשבה, בעצמי ובהתבוננות של המטופל. בטיפול עצמו נמצא הידע בקרב המטפל והמטופל, והצמיחה מתרחשת מהאינטראקציה ומהקשר (יאלום, 2002). ישנן שיטות רבות לטיפול ובינן נמנית הרכיבה הטיפולית. בתרפיה זו נעשה שימוש בתכונותיו ותנועותיו של הסוס, בגירויי הסביבה הפתוחה, במגע עם בעל חי, בקשר עם המטפל ועוד, על מנת לטפל בקשיים רבים ומגוונים מתחום הנפש, הגוף, ההתנהגות והקשרים החברתיים בחיי המטופל.
במחקרים שנעשו על תרומתה של הרכיבה הטיפולית, אין אחדות דעים לגבי המשתנה התורם לשינוי בסוג זה של טיפול. ישנם מחקרים המדגישים את התרומה הפסיכולוגית המתבטאת בשיפור בדימוי העצמי (גתי, 2002), בהגברת הביטחון העצמי (שליו, 1996), ביצירת מוטיבציה, הנאה והנעה (בקי, 2005) ובהגברת היצירתיות והרוחניות (שקדי, 2004). משתנה נוסף הנו התרומה הפיזיולוגית המתבטאת אצל הרוכב בשיפור יציבה ושיווי משקל, נרמול טונוס, שיפור בטווחי תנועה וקואורדינציה, הגברת הקלט החושי ותרגול כללי של מערכות השרירים הגדולות (דניאלי, 1999). גם במישור החברתי מראים מחקרים כי הרכיבה הטיפולית תורמת לרוכב. מחקרה של שקדי (2004) מראה כי באמצעות עבודה בקבוצה על גב סוס, מושגים יתרונות חברתיים כגון השתלבות במסגרת חברתית, אינטגרציה בעבודה, כיבוד הישגים של אחרים ועוד.
מחקר זה מנסה לבחון האם קיים משתנה מסוים שהוא דומיננטי ברכיבה טיפולית, המוביל לשינוי ושיפור בהתנהלותו של המטופל. המחקר התבסס על ראיונות שנערכו למטפלים מנוסים בתחום הרכיבה הטיפולית. הם הביעו דעה מתוך נסיונם בעבודה עם מטופלים לפחות כשנה. על מנת לאסוף יותר מידע התקיימו תצפיות בשש חוות ועל 40 מטופלים בעליי קשיים מגוונים. בתצפיות אלו נבדקה שיטת העבודה בחווה, הקשר בין המטפל למטופל, התנהגות המטופל ומצב רוחו לפני הטיפול ולאחריו.
הטיפול הרגשי
טווח התגובות הסימפטומטיות שעמן מגיעים מטופלים, מבטא קשיים בתפקוד הרגשי, המחשבתי וההתנהגותי. המכנה המשותף לכולם הוא מצוקה הגוררת כאב. בכאב הכוונה היא לאי נוחות רגשית, המכבידה על האדם (רוזנהיים, 1990). בניגוד לרוזנהיים הרואה את הכאב כסיבה המרכזית לפנייה לטיפול, טוען יאלום (2002) כי בעיות יסוד במערכות יחסים הם הסיבה המרכזית למצוקה שחווים בני האדם. לדבריו, האדם בייסודו יצור חברתי. כל חייו מקיפה אותו סביבה בין אישית ונודעת לה השפעה אדירה על האישיות המתעצבת שלו. הדימוי העצמי שלו מתגבש במידה רבה על פי ההערכות המשתקפות בעיני הדמויות החשובות בחייו ולכן, על פי רוב נתקפים בני האדם ייאוש בשל אי יכולתם ליצור מערכות יחסים בין אישיות מספקות, ולקיימן לאורך זמן.
החוויה הטיפולית משמשת זירה לביטוי צרכים ופוטנציאלים אישיותיים. הדר (2001) טוען כי הטיפול אינו מציג חזק (מטפל) מול חלש (מטופל), מבוגר מול ילד, מבין מול טועה, אלא יוצר מסגרת של יחסים פתוחים וכנים. בדומה אליו, טוען רוזנהיים (1990) כי בטיפול הרגשי מתחוללים תהליכים המועלים, מודגשים ומוארים בבהירות ובמיקוד ,חזקים וישרים יותר מאשר בשגרתנו הקיומית. בטיפול מתנסה המטופל בקשב מרוכז ושיטתי למה שמשמעותי עבורו מנקודת ראותו האישית, בלי צורך להסיט עצמו אל מה שאחרים רואים בו, מצפים ממנו או מתכננים עבורו. ד"ר יובל (2001) טוען בספרו "סערת נפש" כי לעיתים קרובות מסלק הטיפול מכשולים בדרך אל המשמעות והאושר. בדומה לגישה זו, טוען יאלום (2002) כי משימתו בטיפול היא להסיר את המכשולים החוסמים את דרכו של המטופל, על מנת שיוכל להתפתח לכלל יצור בוגר ובשל המגשים את עצמו במלואו. רוזנהיים (1990), המתאר את הגישה הדינמית, טוען כי היעד הבסיסי של המטפל הדינמי בקידום "פגישת הכרות" של האדם עם חלקים בתוכו שהורחקו והושתקו, כדי שיוכל להתמודד עמם בצורה מלאה ומספקת יותר (רוזנהיים, 1990 ).
בכל סוג טיפול, בין אם הוא פסיכותרפי או טיפולי אלטרנטיבי, עיקר ההתנהלות הוא בקשר מטפל- מטופל וחלוקת התפקידים בניהם (הדר, 2001). לדברי יאלום (2002) מרבית המטופלים חווים קונפליקטים בתחום האינטימיות ויוצאים נשכרים מהטיפול אך ורק בזכות ההתנסות במסכת יחסים אינטימית עם המטפל. רוזנהיים (1990) גם הוא מדבר על יחסי מטופל- מטפל במושגים של חברים למסע. לטענתו, הקשר בין המטופל למטפל הוא הגשר שעליו יכול המטופל לצעוד אל עצמו (רוזנהיים, 1990).
בתיאוריה של פסיכולוגיית העצמי, כפי שגובשה על ידי קוהוט (1984) ישנה החזרה לעיסוק מחודש בסובייקט האנושי לא דרך פריזמת הרוע אלא דרך הפילוסופיה של כינון האדם בידי זולתו. אוסטרוויל (1995) טוענת כי לפי קוהוט (1977 )האדם נולד עם פוטנציאל לאמביציות, עם שאיפה לכוח ולהצלחה, עם יכולת להנאה מהישגים ועם פוטנציאל לפיתוח ערכים ואידיאלים. במהלך ההתפתחות המוקדמת מתרחש תהליך שבו נחווים תכנים מנטליים מסוימים כשייכים לעצמי, ואחרים – כלא שייכים לעצמי. במהלכה של פעילות זו מתגבש "גרעין העצמי", שהוא הבסיס לתחושת קיומנו כמרכז של יוזמה והתרשמות. התפתחות העצמי תלויה בנתונים מולדים ובהשפעות הסביבה; הסביבה מוגדרת כתגובתיות של הזולת עצמי (selfobject). מושג זה מתייחס לאותו אספקט של הזולת, הממלא פונקציה עבור העצמי ונחווה על ידי העצמי כחלק ממנו. הזולת עצמי הוא חוויה סובייקטיבית שיש לפרט מאובייקט חיצוני הממלא עבורו פונקציות פנימיות (אוסטרוויל, 1995).
הפתולוגיה של העצמי מתבטאת בחוסר יכולת או בקושי למלא פונקציות של העצמי. הליקוי נוצר עקב חוסר היענות אמפתית (כרונית או טראומתית) של הסביבה (הזולת עצמי) ליוזמות של "גרעין העצמי". משמעותה של חוסר-היענות זו היא, שכאשר הילד עדיין לא היה בשל ולא היה מסוגל למלא פונקציות מסוימות, נכשלו במשימתם הזולת עצמי, שתפקידם היה למלא פונקציות אלה עבורו. כתוצאה מהכישלון לא התרחש כראוי תהליך ההפנמה של הפונקציות הללו ונוצר ליקוי בהתפתחותו. אוסטרוויל (1995) מסבירה כי לפי גישת הפסיכולוגיה הפסיכואנליטית של העצמי, מטרת הטיפול היא שיקום העצמי על ידי שיקום הפונקציות, שהתפתחותן עוכבה או שובשה. שיקומן יגביר את לכידות העצמי ויאפשר למטופל לבנות לעצמו (מחוץ למסגרת הטיפולית) מערכת של זולת עצמי. בדומה לתיאוריית העצמי, המאמינה בכינון עצמיותו של אדם המושג על ידי סולידריות אנושית, אחריות אתית ואמונה בטוב, כך גם תיאוריית ההגשמה העצמית של מאסלו רואה באדם יצור בריא וטוב במהותו, בעל משאבים להגשמה עצמית. מאסלו (Maslow מתוך בוטמן, בייט-מרום ובן-עטר כהן, 1992) מאמין שטבעו המולד של האדם כולל פוטנציאל לצמיחה אישית ויכולת ליצור יחסים בין-אישיים המאופיינים בכנות, בנדיבות ובאהבה. פוטנציאל זה איננו דומיננטי בקביעת התנהגות האדם, שכן לסביבה עשויות להיות השפעות העלולות לעכב את הגשמת הפוטנציאלים החיוביים וליצור שנאה והרס עצמי.
התיאוריה של מאסלו מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם, ומניעים אותם. מאסלו מסווג את הצרכים האנושיים לחמש קבוצות המסודרות בסדר היררכי. צרכים מסוימים מופיעים בשלב הראשוני של ההתפתחות, והם גם חזקים בעצמתם. רק לאחר שצרכים ראשוניים אלו מסופקים, מופיעים הצרכים הבאים בהיררכיה ודורשים לבוא על סיפוקם. לטענת מאסלו, מעטים מגיעים לשלב המימוש בפירמידת הצרכים אך ככל שעולים בדרגות, האישיות מתפתחת ומגיעה לבשלות. אם צורך מסוים לא מסופק, לא תהיה לאדם אפשרות להתקדם בפירמידה ולפעול למימוש צרכים גבוהים יותר (בוטמן, בייט-מרום ובן-עטר כהן, 1992).
רכיבה על סוסים ככלי טיפולי
השימוש בסוס למטרות טיפול ושיקום מוזכר עוד בכתבים רפואיים קדומים משנת 325 לספירה, בהם הודגשה התועלת הבריאותית שברכיבה. בשנים האחרונות קיבל תחום הרכיבה הטיפולית תנופה גדולה בארץ ובעולם והוכיח עצמו ( עדיין לא מדעית) ככלי טיפולי יעיל ואמין למגוון רחב של בעיות החל מליקויי קשב וריכוז, היפראקטיביות, בעיות התנהגות וחוסר ביטחון, היפוטוניה (מחלה המאופיינת בירידת מתח שרירי), אוטיזם (הפרעה התפתחותית נרחבת), תסמונת רט (הפרעה נוירולוגית המאופיינת בהתדרדרות פיזית וקוגניטיבית), תסמונת ה- X השביר (פגם גנטי), פיגור שכלי, cp (שיתוק מוחין) וכלה בשיקום נכים, נפגעי תאונות דרכים, נכי צה"ל, ועוד ( שליו 1996 ).
רבות דובר על תרומתם של בעלי חיים לבריאות הפיזית, מנטאלית ורגשית של בני האדם. לוינסון (1972), מייסד הטיפול התראפי בעזרת בעלי חיים, טוען כי קשר אדם – חיה יכול לשמש כגורם מחסן ומונע הפרעות נפשיות על ידי חיזוק האגו של הילד, כגורם מחנך לאחריות, לחיי משפחה והורות ולקבלת עובדות חיים בלתי נמנעות (מחלה, מוות), וכגורם רב ערך בסיטואציה טיפולית (Levinson בתוך שליו, 1996).
שליו (1996), הטוען כי תכונתה הבסיסית של חיית המחמד היא קבלה מלאה של כל אדם באשר הוא ללא קשר למצבו או נכותו, מעמיק וגורס כי על פי התפיסה הפסיכואנליטית, בעלי חיים משמשים בראש ובראשונה כאובייקטים להשלכה (projection) ולהתקה (displacement) של יצרי הליבידו המודחקים. מי-רון שורק (2005), פסיכולוגית הנעזרת בבעלי חיים, מפרטת במאמרה את אופן רכישת מנגנונים אלו באומרה כי על מנת שהאדם ישליך או יתיק את דחפיו המאיימים על בעל החיים, צריך להתרחש סוג של התקשרות בינו לבין החי. המונח התקשרות (Attachment) מתייחס ליחסים קרובים של הילד עם הוריו, המבוססים על תחושת בטחון. התקשרות בטוחה בין התינוק למטפל שלו הכרחית להתפתחות פסיכו-סוציאלית אופטימאלית של התינוק ולהפך- התנהגויות פתולוגיות מסוימות בהתבגרות ובבגרות קשורות להפרעה בהתקשרות המוקדמת (Bolwlby מתוך מי-רון שורק, בתוך אתר המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב). בנוסף טוענת מי-רון שורק כי להיעדר מילוליות בקשר שבין האדם לחיה יש יתרונות רבים. האדם המורגל בתקשורת מילולית הופך את הדיאלוג למונולוג, אשר בו הוא משליך על החיה את פרשנויותיו והחיה מצדה איננה מסוגלת להכחיש, לאשר או לסייג. היעדר התגובתיות המילולית חוסכת ביקורת ושיפוטיות הנפוצות במערכות היחסים האנושיות ( שורק 2005 ).
כהן (1996 ) כותבת במאמרה "בעלי חיים ככלי טיפולי" על קשר אדם – חיה, מהפן של סיפוק הצורך במגע. היא טוענת כי לילדים צורך עז במגע שאינו תואם תמיד לצורך של מבוגרים במרחבם האישי. רוב בעלי החיים מקבלים כל מגע ובכל עת. מעבר לכך, מגע עם בעל חיים הוא לגיטימי ואין לילד מה להתבייש בו. בנוסף מסבירה כהן את דברי שליו הטוען כי בעל החיים פועל כקטליזאטור ליצירת קשר למטפל וזה מסיבות שונות. בעל החיים מספק נושא שיחה ומהווה תחום עניין משותף, הוא עוזר למטופל להירגע, לשכוח שהוא בטיפול ולחוש פחות מאוים מסיטואצית הטיפול. הטיפול בנוכחות בעל חים מהנה יותר ועל כן מגביר את המוטיבציה של המטופל. (שליו, מתוך כהן, אתר המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב).
אז למה סוס? שקדי (2004) מסבירה במאמרה "רכיבה טיפולית מלמדת מטה תקשורת בחינוך" כי הסוס, כפי שהוא נתפס על ידינו כיום, הוא בעל חיים רגיש ביותר, בעל יכולת ליצור מערכת קשרים עם האדם. שקדי משוכנעת שלא רק שהסוס הנע מהווה בעל חיים רגיש ביותר, אלא שהוא נולד עם היכולת לעורר השראה בבני אנוש באמצעות חלומות, סמלים, גיבורי אגדות ודימויים, עד לרמות "מטה תקשורת" (תקשורת לא מילולית) הפונות למחשבות האדם בהכרתו ובתת ההכרה שלו. חוויית האדם והסוס מביאה ליצירתיות, רוחניות, איחוד ו"קשר מיסטי", לשיפור בביטחון עצמי, להכרת האדם את עצמו ולהשגת רמות חשיבה גבוהות יותר (שקדי, 2004).
בקי ( 2005 ), עובדת סוציאלית ומדריכת רכיבה טיפולית, מחזקת טענות אלו ואומרת כי לסוס רגישות רבה ויכולת לתת פידבק לאדם הנמצא בסביבתו. הסוס חש את האדם ומגיב אליו כמראה המשקפת את המצב בו נמצא האדם שלידו. בנוסף היא טוענת כי שגרת הטיפול בסוס (ניקוי התאים, האכלה, השקיה ועוד) מלמדת על נתינה וקבלה, מפתחת אחריות ומשמעת, מפעילה את שיקול הדעת, מעודדת רגישות, מפתחת את מיפוי הגוף ודימוי עצמי, מלמדת הקשבה לצורכי האחר ועוד (בתוך אתר המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב).
באתר האינטרנט "סוסים- הפורטל הישראלי" מפרטים מספר אנשי מקצוע את תרומתו הפיזית-חושית של הסוס על אנשים בעלי מוגבלויות. הסוס מטפל בכל הגוף של הרוכב עליו. השארות במצב יציב על גב הסוס, שליטה בקואורדינציה של ידיים ורגליים, ישיבה מאוזנת ויציבה, כל אלו תורמים לבריאותו הפיזית מוטורית של המטופל. בנוסף, הסוס הוא חיה רב חושית. כתוצאה ישירה מכך, עצם הישיבה על הסוס מעוררת את חושיו של המטופל, עקב הגירויים הרבים, ומעלה את רמת הריכוז שלו לעצמו, לסוס, למטפל ולסביבה. היתרון הנוסף וכנראה המשמעותי ביותר של הסוס הוא התנועתיות שלו. תנועת הסוס היא תלת ממדית והיא זהה להליכה אנושית. תנועתו הקצבית תורמת ליציבותו של הרוכב, משפרת עוויתות ובצירוף חום גופו של הסוס גם מסייעת בשחרור שרירים.
תחומי הרכיבה הטיפולית
הרכיבה הטיפולית משלבת שלושה תחומים עיקריים:
התחום הרפואי- בתחום זה הרפואה מקדמת מטופלים בעלי מוגבלויות פיזיות. מטרתה לשפר את שיווי המשקל, היציבה, הקואורדינציה, הנשימה הדיבור ועוד. לתרום לאיזון המתח בשרירים, וליצור התפתחות הדרגתית של תהליכי תנועה יסודיים (כגון שליטה על תנועות ראש, תנועה תוך סיבוב הגו) באמצעות תנועת הסוס הקצבית.
התחום החינוכי- מתמקד באכלוסיה בעלת מוגבלויות נפשיות ורגשיות, מוגבלויות התפתחותיות, ליקוי למידה, בעיות התנהגות ועוד. מטרת הרכיבה היא הפחתת רמות חרדה, תסכול ופחד, פיתוח אמון, הגברת ההערכה העצמית ובאופן עקיף גם הקניית הרגלי למידה והתנהגות חברתית. שיפור יכולת הריכוז, פיתוח מערכת סנסו-מוטורית, לימוד מיומנויות חברתיות, התחשבות בזולת ועוד (דניאלי, 1999).
תחום הספורט- תחום זה מתעסק גם הוא באנשים עם מוגבלויות נפשיות או גופניות שונות ויוצא מנקודת ההנחה כי העיסוק בספורט מביא לשיפור בבריאות הגופנית והנפשית. ההישג, שהוא מרכיב בולט בספורט, יכול לבוא כביטוי להישג אישי או תחרותי. עבודת הצוות עשויה לקדם אינטגרציה חברתית והרכיבה מאפשרת לאדם הנכה להרגיש כשווה (דניאלי, בתוך אתר לאיתור מוקדם של בעיות התפתחות בגיל הרך).
המחקר
מדגם:
במחקר הנוכחי רואיינו עשרה מטפלים העובדים בתחום הרכיבה הטיפולית. להלן ריכוז נתוני רקע:
ותק:
- עד 3 שנים- 5 מטפלים
- עד 5 שנים- 2 מטפלים
- מעל 5 שנים- 3 מטפלים (כולם בעלי 15 שנות ניסיון ומעלה)
השכלה:
- בעלי הסמכה לרכיבה טיפולית- 7 מטפלים
- ללא הסמכה רשמית לרכיבה טיפולית- 3 מטפלים
- בעלי השכלה נוספת (פיזיותרפיה, נעיצת רומח, גינון טיפולי)- 5 מטפלים
מקום ההכשרה: שישה מבין המטפלים המוסמכים עברו את הכשרתם במכון וינגייט. מטפלת אחת עברה הכשרה בארצות הברית ובחזרתה לארץ, עברה את מבחן ההכשר של וינגייט אשר מאשר לה לעסוק בתחום בארץ. שלושה מטפלים עברו הכשרות נוספות (כדורסל סוסים, התמחות בפגועי ראש, היפותרפיה) מחוץ לארץ.
ממצאים
תוצאות המחקר מסווגות לפי החוות הטיפוליות שנחקרו, וזאת על מנת לבדוק את הקשר בין אופן הטיפול לתפיסת המטפלים. תחת כותרת כל חווה ישנה חלוקה פנימית שעיקרה התייחסות המטפלים לשאלה הנחקרת ולאחר מכן מעט על סגנון הטיפול וסיכום התצפיות כחומר מעבה. המטפלים רואיינו בראיונות פתוחים שכללו מספר מצומצם של שאלות אשר התמקדו בשאלה הגדולה: "מהו המשתנה התורם לשינוי ברכיבה טיפולית? ".
חוות שדה נחמיה
סיכום ראיון: הפידבק המיידי שנותן הסוס -> מעלה ביטחון והערכה עצמית-> יצירת נכונות ללמידה. המטפלת טוענת כי הסוס מרגיש מי יושב עליו ומתנהג בהתאם. הוא עדין, נותן מעצמו, אוהב מגע ומגיב באופן מיידי לפקודה. פידבק מיידי זה נותן למטופל הרגשה כי השליטה בידיו והוא זה הקובע את מהלך העניינים. תחושה זו מגבירה את ביטחונו העצמי וביטחון זה מגביר את נכונותו ללמוד ולהשתפר בתחומים נוספים.
על החווה: האורווה בקיבוץ שדה נחמיה משמשת ללימוד רכיבה ולרכיבה טיפולית. בחווה משתמשים בעיקר בסוסים מגזע קוואטר בעלי אופי נעים ונוח. הטיפולים לילדים מתקיימים בשעות אחר הצהרים, ולמבוגרים בשעות הערב. האוכלוסייה המטופלת כוללת מטופלים מגיל שלוש ומעלה, בעלי קשיים מוטוריים, נפשיים, שיתוק מוחין, הפרעת קשב וריכוז ועוד. המטפלת עובדת בשיתוף עם קופות החולים, מקבלת מהם מטופלים ומתייעצת עימם על האלמנטים הדרושים שיפור בקרב המטופל.
הקשר בין המטפלים למטופלים פרקטי ביותר ולא תועדו באוזני שיחות אישיות או גילויי עניין משותפים. המטפלת מקדמת את הילד בברכה, מעלה אותו על הסוס והמילים היחידות המוחלפות הן ספירת הסיבובים, ההתמסרויות עם כדור, זריקת החישוקים או מתן הוראות למיניהן. הטיפול מאוד קבוע, נוקשה ומסגרתי. רוב הטיפולים הם למטופל אחד בכל פעם, ובדרך כלל הם מתקיימים בתוך המגרש. לעיתים מתקיים הטיפול בשטח, וגם במקרה זה הטיול הנו למטרת טיפול, כאשר ישנו שימוש בערמות חציר לביצוע סללום או שימוש בגבעה לשיווי משקל. בתוך המגרש ישנו שימוש בטבעות, כדורים, שקיות חול וקונוסים. המטופלים לרוב מובילים את הסוסים בעצמם. מערך הטיפול כולל סיבובים ימין ושמאל, מסירות עם כדור (מספר מדויק לכל צד), השחלת טבעות על קונוס וכדומה. בנוסף, המטפלת עובדת עם חבל לונג' (חבל ארוך המחובר לראשיה של הסוס ומוביל אותו במעגלים) והמטופל יושב פסיבי על גב הסוס. המטפלת נמצאת תמיד על הקרקע והדגש בטיפול הוא על טיפול ממוקד בקשיי המטופל, כפי שדווח על ידי קופת החולים או הורי הילד.
סיכום תצפיות: בחוות שדה נחמיה נצפו ארבעה ילדים בגילאים שלוש עד שש. שניים מהם לוקים בקשיים מוטוריים המתבטאים בחוסר יציבות,חוסר שיווי משקל או חולשה בגב תחתון ורצועת כתפיים. מטופל אחד מאובחן כבעל ADHD ואילו למטופל הרביעי בטחון עצמי ירוד. בתצפיות נראה כי מצב רוחם של כל המטופלים עלה בעקבות הרכיבה. המטופלים צחקו בממוצע 1.25 פעמים במשך הטיפול, בעיקר בעת ריצה וקבלת פידבק חיובי מהמטפלת או הסוס (למשל בעת משיכת המושכות שהובילה לעצירת הסוס). המטופלים נראו לעיתים לא מרוכזים ואף משועממים מהספירה התמידית של המטפלת או מסגנון הטיפול הפסיבי.
חוות מרום גולן
סיכום ראיון: המטפלת, שעיקר מטופליה הם ילדים ונוער אוטיסטים, טוענת כי לפי ניסיונה בשטח, תנועתו המגוונת של הסוס-> מרגיעה או מעוררת את המטופל-> מאפשר יצירת תקשורת. היא מפרטת כי המטופלים מגיעים לטיפול במצב של צורך בעוררות או להפך, בהיפראקטיביות המלווה לרוב בטיקים. מרגע העלייה על הסוס נראית ההשפעה הגדולה של הרכיבה. הילדים הרדומים מתעוררים מתנועת הסוס, ואילו ההיפראקטיביים נרגעים והטיקים נעלמים כמעט לגמרי. תנועת הסוס המגוונת והמותאמת מאפשרת לתקשר עם הילד ולתת לו משימות כגון השחלת טבעת או קליעה בכדור. משימות אלו מרחיבות תנועה ומאפשרות המשך תקשורת בונה.
על החווה: חווה זו בעיקרה, משמשת כחוות טיולי סוסים ולימוד רכיבה. האוכלוסייה המטופלת מגוונת וכוללת אוטיזם, cp, הפרעות רגשיות והפרעות מוטוריות. המדריכה מקבלת לטיפול כל מי שנשלח אליה מבית הספר או מהעובדים הסוציאליים, ולא תמיד מיידעים אותה על הקשיים של המטופל או על סיבת הפנייתו אליה. המטופלים הבוגרים מגיעים לחווה עצמאית, ואת הילדים מביאה המטפלת מבית הספר שנמצא בקיבוץ. הקשר בין המטפלת למטופלים קרוב ואישי ביותר. היא משוחחת עימם לאורך כל השיעור על חייהם, הרגשתם וחוויותיהם ומתעניינת במשפחתם, לימודיהם ועוד.
העבודה היא עם מטופל אחד בכל שיעור ומבנה השיעור גמיש ביותר ונבנה תוך כדי התקדמות. רובו נעשה במגרש וישנו שימוש באביזרים כגון: טבעות, כדורים וחישוקים. המטופל יושב על הסוס, מחזיק במושכות ולומד כיצד לכוון או לעצור את הסוס, בשילוב עם ביצוע משימות נלוות הכוללות השחלת טבעות על עמוד או זריקת כדור לטבעת. ברוב השיעורים נמצאת המטפלת על הקרקע, אך כשיש צורך בכך היא עולה על הסוס כדי להדגים או יושבת עם הילד ביחד על הסוס כדי שיראה טוב יותר מה נדרש לעשות. ברוב השיעורים יודע המטופל שאם השיעור יתנהל כהלכה הוא יצא עם הסוס לטיול מחוץ למגרש. זהו מעין צ'ופר שניתן על התנהגות טובה. הדגש בטיפול הוא לעשות טוב למטופל ולהוציאו מהמסגרת הקבועה והנוקשה. לאחר מכן ניתן דגש על יצירת קשר, העלאת בטחון, הגמשת הגוף וכדומה.
סיכום תצפיות: טיפול זורם, יחיד ואקטיבי. המטופל רוכב בעצמו (כמה שמתאפשר ממצבו) ומשוחח לאורך כל הטיפול עם המטפלת, גם על דברים אישיים. ישנו שימוש רב בעזרים וישנן יציאות אל מחוץ למגרש. נצפתה עלייה ברורה במצב רוחם של המטפלים (למרות הקושי הפיזי לעיתים) והמטופלים בחווה זו צחקו בממוצע 4.5 פעמים.
מרכז רכיבה טיפולית- מעלה גמלא
סיכום ראיון: - המטפלת הראשית בחווה זו טוענת כי תנועתיות הסוס --> מספקת לרוכב צורך אורגני לתנועה --> מרגיע, משחרר ומפנה את האדם לטפל בקשיים נוספים כגון תקשורת ושפה.
- מטפלת נוספת בחווה מסבירה כי תנועת הסוס המגוונת בשילוב עם תחושת הביטחון הנרכשת כתוצאה משליטה על הסוס --> ממלא צרכים חלשים --> יוצר מוכנות למטופל לעבוד על צרכים נוספים. היא נותנת כדוגמא מטופל היפראקטיבי שיש לו צורך בתנועה רחבה וקופצנית אשר מממש צורך זה בריצת טרוט על גב הסוס (תנועת ריצה קופצנית). כתוצאה מפעילות זו נרגע הילד וניתן לעבוד עמו על קשיים נוספים בהם הוא נתקל.
על החווה: חוות מעלה גמלא משמשת לצורכי רכיבה טיפולית, רכיבה שיקומית ולימודי רכיבה בשעות הבוקר ואחר הצוהריים. את החווה מנהלת מטפלת אשר הוסמכה באירופה ובוינגייט ועוזרת לה מטפלת נוספת אשר הוסמכה בארצות הברית. בחווה זו ישנו שימוש בפונים וסוסים אשר מותאמים למטופל לפי צרכיו האישיים. המטופלים מגיעים לחווה באופן עצמאי והם נמנים מכל תחומי החינוך המיוחד הכוללים פיגור, תסמונת דאון, ADHD ועוד. הקשר בין המטופל למטפלת קרוב ואישי. ישנה פתיחות רבה ועניין אמיתי אחד בשני, המתבטא בשיחות האישיות המתנהלות במהלך הטיפול. הטיפול עצמו מגוון ביותר וזורם בהתאם להתקדמותו האישית של כל מטופל. ישנו שימוש באביזרים כגון טבעות בגדלים שונים, כדורים ועוד. הטיפולים מתקיימים גם בקבוצות וגם באופן אישי ובהם המטופל רוכב עצמאית אם יכול או שהוא מובל על ידי עוזר. הטיפולים מתקיימים כמעט תמיד בתוך המגרש והמטפלות תמיד מדריכות מהקרקע.
לאחרונה החלו בחווה להכניס נוהג של טיפול בסוס כחלק מהתהליך הטיפולי. חלק מהמטופלים מברישים בעצמם את הסוס ומאכילים, וזאת על מנת לחזק את הקשר בין המטופל לסוס ולהשריש תחושות של אחריות ובטחון. חוות מעלה גמלא שמה דגש על טיפול בצרכים מוטוריים ונפשיים כמטרה ראשונית, ושיפור יכולות חברתיות, דימוי וביטחון עצמי, תקשורת ואחריות כתרומה עקיפה.
סיכום תצפיות: טיפול זורם, מגוון, קבוצתי ובמקרה הנצפה, פסיבי. המטופלים בעלי פיגור שכלי קשה ישבו על גב הסוס והובלו על ידי מטפלים ומתנדבים. המטפלות משוחחות עמם לאורך הטיפול כולו ומשתמשות בעזרים מגוונים. הטיפול מתנהל באווירה קלילה ועליזה ולעיתים ישנה יציאה מן המגרש. המטופלים בחווה זו צחקו 4.25 פעמים בזמן התצפית.
בית ספר שפרירים- גבעת חיים
סיכום ראיון: המדריך מסביר כי הקשר מיוחד נוצר במשולש מטפל- מטופל- סוס, בשילוב עם הסביבה רווית הגירויים --> בניית אמון הדדי --> מאפשר כלים להתפתחות וצמיחה.
בראיון שם המדריך דגש על הקשר האישי, הראשוני וההכרחי שנוצר בין המטופל למטפל. קשר זה מתאפשר בשל הסביבה ונוכחות הסוס כגורם מתווך.
על החווה: חווה זו מופעלת על ידי משרד החינוך והתרבות, מנהל החינוך ההתיישבותי ועליית הנוער. בחווה מטפלים באמצעות נעיצת רומח וכדורסל סוסים ומגדיר את העבודה בחווה כרכיבה אתגרית. החווה משמשת גם כבית גידול והשבחת הגזע הערבי ולכן ישנו שימוש יוצא דופן בסוסים אלו למטרות טיפול בנוער. המטופלים הנם תלמידים מבית הספר בעלי קשיים התנהגותיים, חברתיים ורגשיים. חלקם עברו התעללות וחלקם מבתים הרוסים. הילדים מגיעים לחווה עצמאית בזמן בית ספר. חלקם רוכבים וחלקם מעדיפים להיות עובדי קרקע.
הקשר בין המדריך לילדים קרוב ואישי ככל שהם מאפשרים זאת. הוא מסתכל עליהם בגובה העיניים ומנסה לרכוש את אמונם דרך הסוסים. העבודה בחווה תמיד קבוצתית וישנו שימוש בחרבות וכדורים (מיוחדים לכדורסל). השיעור הנו גמיש ביותר והא מתרחש לפעמים במגרש ולפעמים בשדות שמחוץ לו. הילדים רוכבים עצמאית והמדריך על הקרקע או על הסוס לידם. בשיעור של נעיצת רומח הילדים מחממים את הסוס בכמה סיבובים ולאחריהם ישנה עבודה על נעיצת החרב ביתד קרטון שעל הקרקע. הדגש בעבודה זו הוא על ריכוז, סבלנות, עבודה קבוצתית ועזרה הדדית- גם בין הילדים וגם בין כל ילד לסוסו. בשיעור עם הכדורים רכבו הילדים במעגל והתמסרו בכדור או רצו בזוגות תוך התמסרות בכדור. הדגש בשיעור זה הוא על עבודה נכונה עם הסוס, עבודת צוות, עזרה הדדית, ריכוז, תכנון ועוד. גם בשיעור שהתקיים מחוץ למגרש הדגש היה קבוצתי. הילדים נדרשו ללכת בשדה עם הסוסים בקו ישר, תוך הסתכלות והתחשבות בשאר הרוכבים בקבוצה. הדגש הכללי של חוות שפרירים הוא כי רכיבה זו היא אתגרית ולא טיפולית. שוני קטן זה בהגדרה הוא מהותי ביותר בעיני בני העשרה המגיעים לחווה מסיבות שונות. לפי גישתו של המדריך, כל קושי מסוים בגיל זה גורר אחריו קשיים חברתיים ולכן כל השיעורים הם קבוצתיים ומתרכזים בעבודה על כישורים אלו.
סיכום תצפיות: השיעור הנו זורם, אקטיבי ביותר ותמיד קבוצתי. כל התלמידים רוכבים באופן עצמאי או עוזרים מהקרקע. המדריך משוחח עמם על הכל ובגובה העיניים ומשתמש באביזרים רבים הקשורים לרכיבה האתגרית. המטופלים בחווה זו צחקו 2.3 פעמים במהלך השיעור. בשל בעיות ההתנהגות, הנערים הפגינו לרוב רצינות או חוסר אכפתיות,אך למרות זו הם צחקו על גב הסוס או עזרו לאחרים.
שדות שבעמק – מושב מרחביה
סיכום ראיון: - המטפלת הראשית מסבירה כי תנועתו הבלתי צפויה של הסוס בשילוב קשר אישי ואמיתי בין מטפל למטופל --> הנאה וגירויים תכופים במרחב --> מוכנות ופתיחות ללמידה.
- מטפלת אחרת טוענת כי קשר ילד – חיה --> מקנה אחריות, נותן פידבק מיידי ומגע חי --> כלי למטפל דרכו ניתן לעבוד על קשיים אמיתיים.
- לפי מטפלת נוספת , הרכיבה הטיפולית מהווה טיפול יוצא דופן --> שובר מחסומים --> גורם לפתיחות בקרב המטופל.
על החווה: חווה זו מופעלת באופן פרטי ומוגדרת כחווה שיקומית באווירה כפרית. המטפלת הראשית מגיעה מרקע של פיזיותרפיה והיא מעסיקה בחווה עוד שתי מטפלות בעלות רקע בסוסים. חווה זו משמשת כחווה שיקומית ומטופליה מגיעים עצמאית מכל אזור עפולה והסביבה לטיפולים המתקיימים בכל שעות היום. המטופלים באים מרקע מגוון הכולל אוטיזם, cp, נכות, פיגור ועוד והם נשלחים לחווה במסגרת קופות החולים. בטיפול ישנו שימוש בפונים (לעבודה עם ילדים) וסוסים (בעבודה עם בוגרים). הקשר בין המטופלים למטפלות קרוב ואישי החוצה את גבולות המגרש. הם מדברים לאורך הטיפול כולו על חייהם האישיים ולמטופל אין רגע משעמם אחד בו לא מפעילים אותו או שרים לו. העבודה היא עם מטופל אחד או עם קבוצה של מטופלים ומבנה השיעור גמיש ומגוון ביותר. הטיפול מתרחש בדרך כלל במגרש וישנו שימוש באביזרים רבים כגון: שקיות חול, בקבוקים מלאים מים צבעוניים, חישוקים במגוון גדלים, מקלות צבעוניים, בובות, קונוסים, כובעים ממוספרים, אותיות מגנטיות ועוד. המטופל יושב על הסוס באופן פסיבי ומובל על ידי המטפלת. הפעילות בטיפול מגוונת ביותר ומעשירה והיא כוללת משחקים רבים ובניהם: אסיפת כל האביזרים מצבע מסוים לאזור מסוים, משחק דומינו עם מקלות ארוכים בעלי שלושה צבעים, בניית חווה עם חיות בעזרת הקוביות והבובות המפוזרות במגרש, הפלת בקבוקים באמצעות שקיות חול, המצאת סיפורים, שירת שירים ועוד. בעזרת משחקים אלו ורבים אחרים ישנה עבודה על הצד המוטורי, התקשורתי, הרגשי והחברתי (במידה והטיפול הוא קבוצתי).
המטופלים הילדים רוכבים על פונים והבוגרים על סוסים. המטפלת נמצאת תמיד על הקרקע, תומכת פיזית ברוכב ומדריכה אותו במשימותיו.
הדגש בטיפול בחווה זו הוא לשחרר את המטופלים מהמתחים היום יומיים על ידי שירים וסיפורים, ותוך כדי זה לשפר את יכולותיהם הפיזיות, נפשיות, התנהגותיות והחברתיות.
סיכום תצפיות: טיפול זורם, מגוון, יחיד או קבוצתי ופסיבי. המטופלים מובלים כולם על ידי המטפלת אשר משוחחת עמם לאורך כל הטיפול. ישנו שימוש באביזרים רבים, בסיפורים, בשירים ובמשחקים, אשר מטרתם להצחיק את המטופל בתחילת הטיפול כדי לשבור את המתח. המטופלים בחווה זו צחקו בממוצע 3.6 פעמים וחייכו פעמים רבות יותר משאר החוות שנצפו במחקר.
חוות תל מונד
סיכום ראיון: המטפל בחווה זו טוען כי הרכיבה על גב סוס --> מעוררת צחוק ומעלה מצב רוח --> יוצרת פתיחות לעבודה על משתנים נוספים. הוא מרחיב ומסביר שבקרב פגועי הראש, הרכיבה מעלה את המצב רוח מכיוון שישנה יציאה ממסגרת החדר ולראשונה, הם אלו שמסתכלים על אנשים מלמעלה.
על החווה: המרכז לרכיבה טיפולית בישראל הממוקם בתל מונד ממומן על ידי תורמים ועמותות רבות ומפעיל מטפלים הפועלים בשיטות שונות. החווה משמשת לצורכי רכיבה טיפולית בלבד וישנו שימוש בסוסים ופונים מכל הגדלים. רוב המטפלים עברו את הכשרתם במכון וינגייט והמטופלים מגיעים מכל האזור, מכל הגילאים וממגוון רחב של קשיים הכוללים: אספרג'ר, בעיות התנהגות, קשישים, נגמלים, cp, אוטיזם, פיגור, פגועי ראש ועוד. כל המטופלים מגיעים עצמאית או בסיוע לחווה, חלקם באופן פרטי וחלקם דרך הפנייה של קופות החולים.
הקשר בין המטופל למדריך הוא מאוד אינדיבידואלי ותלוי במדריך. חלק מהמטפלים שנצפו יצרו קשר קרוב ואישי עם המטופלים, וחלקם לא דיברו עימם ישירות כל הטיפול.
גם מהלך הטיפול הוא תלוי מטפל. חלק מהטיפולים הם קבוצתיים וחלקם אישיים, בחלקם רוכבים המטופלים עצמאית ובחלקם הם מובלים על ידי אחרים, חלקם גמישים וזורמים וחלקם מקובעים ומונוטוניים. כל הטיפולים מתרחשים בתוך מגרשים מקורים, כאשר המדריך על הקרקע ולכל מטופל ישנו מלווה או שניים לסוס. למרות שהמקום מפותח, ממומן ובעל כוח אדם נרחב ומיומן, אמצעי העזר במקום דלים וכוללים (לפי התצפיות) כדור אחד ומקל.
הדגש בטיפול גם הוא תלוי מטפל וצרכי מטופל. המטפל לפגועי ראש אותו ראיינתי, שם את הדגש על יצירת קשר עין, הרחבת התנועה והגמישות, שיפור התקשורת וכדומה.
סיכום תצפיות: נצפו מטופלים בעלי פגיעת ראש. הטיפול זורם, יחיד ופסיבי. המטופלים מובלים על ידי מוביל ונתמכים על ידי המטפל. למרות מצבם הקשה של המטופלים, המטפל מדבר עמם לאורך השיעור כולו, מנסה להעלות חיוך על שפתותיהם ועונה לעצמו במידה והם מתקשים לדבר. ישנו קשר חם וקרוב בין המטפל למטופל, אך יש שימוש מועט ביותר בעזרים ואין יציאה מהמגרש. מטופלים אלו צחקו בתצפיות פעמיים בממוצע.
סיכום ומסקנות
מחקר זה מתמקד בבחינת המשתנה הדומיננטי לרכיבה טיפולית, המוביל לשינוי ושיפור בהתנהלותו של המטופל. חיפוש משתנה זה ומיקודו נעשה באמצעות ראיונות שנערכו למטפלים מנוסים בתחום טיפולי זה.
מסקירת הספרות עולה כי טיפול הנו תהליך של שינוי בו מתרחשת בנייה וצמיחה בעולמו הפנימי של המטופל. שינוי זה מתבטא בתחושות ורגשות, בדפוסיי מחשבה ובעצמי- במהות הפנימית שמרכיבה אותו, בהתבוננות על העולם. גישות רבות התפתחו במהלך השנים במטרה להבין את נפש האדם, את הגורמים המשפיעים אליה ואת הגורמים לפסיכופתולוגיה במטרה לבנות מודל טיפולי.
במקביל לתיאוריות פסיכולוגיות אלו, אשר עיקר הטיפול דרכן הנו בשיחות פנים מול פנים, מטפל מול מטופל, התפתחו שיטות טיפול אלטרנטיביות כגון הרכיבה הטיפולית. סגולות הרכיבה הטיפולית נודעו עוד מימי היוונים הקדמונים. כבר בתקופה זו ידעו כי תרומת הרכיבה אינה מוגבלת לצד הפיזי בלבד, אלא שהיא בעלת השלכות נפשיות משמעותיות. מאז ועד היום התפתחה והתרחבה התפוצה והשימוש ברכיבה על גב סוסים ככלי טיפולי. סוג זה של טיפול נועד לסייע לילדים ובוגרים הלוקים בקשיים פיזיים, רגשיים, התנהגותיים, חברתיים והתפתחותיים (שליו, 1996).
כפי שניתן לראות במבוא, מחקרים רבים תומכים בתרומתה של הרכיבה הטיפולית על האדם ברובד הפיזי, נפשי והתנהגותי. מספר תאורטיקנים ואנשי מקצוע אף מנסים להסביר תרומה זו במושגים הלקוחים מזרמים פסיכולוגיים שונים. מחקר זה בא במטרה למצוא ולהבין את המשתנה התורם ברכיבה הטיפולית לפי תפיסת המטפלים בתחום. במחקר רואיינו עשרה מטפלים מחוות ברחבי הארץ, אשר עוסקים בתחום לפחות כשנה. מניתוח הממצאים ניתן לראות כי אין הסכמה בין המטפלים על המשתנה הספציפי התורם לשינוי, אך ישנה הסכמה על התרומה. כל המטפלים הסכימו שהרכיבה הטיפולית תורמת למוכנות ללמידה ולפתיחות מצד המטופל. כלומר, הרכיבה ממלאת צורך מסוים השונה ממטופל למטופל ולאחר מילוי צורך זה מתפנה המטופל ללמוד, להתפתח ולעבוד על קשייו. נוגה הרדוף למשל, מחוות מרום גולן, טענה כי תנועת הסוס ממלאת צורך תנועתי מגוון בקרב כל מטופל ומטופל, וכך משתחרר המטופל מצורך זה ומתפנה לתקשר עמה. אורה דניאלי מסבירה כי תנועת הסוס הבלתי צפויה בשילוב קשר אמיתי בין מטפל למטופל, יוצרים הנאה וגירויים תכופים במרחב אשר תורמים למוכנות ופתיחות ללמידה . ממצאים אלו מאוששים את השערותיו של שליו (1996) הטוען כי אלמנטים שונים ברכיבה משפרים את הערך העצמי ואת הנכונות ללמוד.
ניתן להסביר ממצאים אלו באמצעות תיאוריית העצמי של קוהוט. לפי מושגים מתיאוריה זו, הרכיבה הטיפולית תורמת לשיקום העצמי על ידי שיקום פונקציות שהתפתחותן עוכבה או שובשה. שיקום זה מגביר את לכידות העצמי של המטופלים ומאפשר להם לבנות לעצמם מערכת של זולת עצמי בוגרת (אוסטרוויל, 1995). כמו כן, יתכן כי תגובותיו המהירות והפידבק המיידי של הסוס לילד מספקות לו את אותה ההיענות האמפתית הנחוצה לו לצורך בניית גרעין עצמי מלוכד. ברגע שמפנים הילד את התגובות של ההיענות האמפתית הנחוצה לו, הוא מתפנה מצורך בניית וגיבוש העצמי ומאפשר לעצמו למידה (אופנהיימר, 2000). לפי התיאוריה של יאלום (2002 ) , ניתן לשער שהרכיבה הטיפולית מסירה את המכשולים החוסמים את דרכו של המטופל, על מנת שיוכל להתפתח לאדם בוגר ובשל המגשים עצמו.
על פי תיאוריית ההגשמה העצמית של מאסלו, הרכיבה הטיפולית ממלאת צורך מסוים אשר נוטה בחסר אצל המטופל. צורך זה יכול להיות ברמת הצרכים הפיזיולוגיים, בתחושת הביטחון הפיזי או בצורך חברתי. ברגע שצורך זה בא על סיפוקו, מתפנה המטופל לעלות שלב בפירמידת השלבים, לעבר מימוש הפוטנציאל וההגשמה העצמית. לפי מאסלו, נטיותיו המולדות של האדם מנוסחות במונחים של צרכים המניעים את התנהגותו. הרכיבה בעצם הנה מקור חיצוני לסיפוק מניע החסך, הפועל כדי למלא חוסר מסוים באלמנטים חיוניים לקיומו הפיסי והפסיכולוגי של האדם (בוטמן, בייט-מרום ובן-עטר כהן, 1992).
מממצאי התצפיות ניתן להבחין בגיוון הרחב של סוגי הפעילויות בחוות ובקשת הרחבה של הפונים לרכיבה טיפולית. מגוון רחב זה אף מחדד את ממצאי הראיונות ומראה כי למרות השוני בין אופן הטיפול ובין קשיי המטופלים, כל המרואיינים חזו באותה תופעה של פתיחות ומוכנות ללמידה בעקבות הרכיבה.
יש לציין כי התצפיות מצביעות על קשר חזק ואמיתי בין המטופלים למטפלים ברכיבה טיפולית. כמו כן מעידות התצפיות על מצב רוח מרומם בקרב המטופלים ואחוזים גבוהים של צחוק במהלך הטיפול. ייתכן ושני גורמים אלו תורמים אף הם לתהליך הפתיחות והמוכנות ללמידה עליו העידו המטפלים.
בין מגבלות המחקר הנוכחי ניתן למנות את מספר המרואיינים הקטן יחסית ואת העדר תפיסתם של המטופלים עצמם לתהליכים אותם הם עוברים. מעניין יהיה לבדוק ולהשוות במחקרים הבאים בין תפיסת המטפלים את תרומת הרכיבה הטיפולית, לתפיסת המטופלים.
לסיכום, מחקר זה בא במטרה להבין ולמקד את אותו המשתנה התורם ברכיבה הטיפולית, וזאת על פי תפיסת המטפלים בשטח. מחקרים קודמים הראו כי אין ספק בדבר תרומת הרכיבה הטיפולית, אך עומס דעות שרר בנושא המשתנה הספציפי המייחד סוג זה של טיפול מיתר הטיפולים האלטרנטיביים. כמו במחקרים אלו, גם במחקר הנוכחי העידו המטפלים על מגוון של משתנים (תנועת הסוס, קשר מטפל-מטופל-סוס, הפידבק המיידי שנותן הסוס, קשר ילד-חיה ושונות הטיפול), אולם יחד עם זאת הסכימו כולם על השפעת משתנים שונים אלו על המטופלים- פתיחות ומוכנות ללמידה.
מקורות
- אוסטרוויל, ז' (1995). פתרונות פתוחים: טיפול פסיכולוגי בילד ובסביבתו, תל אביב.
- אופנהיימר, א' (2000). היינץ קוהוט, תל אביב.
- אליצור, א'; טיאנו, ש'; מוניץ, ח'; נוימן, מ' (2003). פרקים נבחרים בפסיכיאטרייה, תל אביב.
- בוטמן, א'; בייט-מרום, ר'; בן-עטר כהן, ע' (1992). אישיות- תאוריה ומחקר, אוניברסיטה פתוחה.
- בקי, ק'. תרומתה של רכיבה טיפולית על סוסים למכורים לסמים. נדלה באוגוסט 2005 מתוך אתר המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב: http://www.petnet.co.il...id=597
- בר-אור, ר'. טיפול באוטיסטים בעזרת בעלי חיים. נדלה באוגוסט 2005 מתוך אתר המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב: http://www.petnet.co.il...c.asp?id=505
- גרין, ד' (2003). טיפול נפשי, קיבוץ רמת יוחנן.
- דניאלי, א' (1999). מטפלים על ארבע- טיפול בעזרת בעלי חיים במגוון אוכלוסיות מיוחדות בישראל, ניניו ר' ואיזנברג ד' (עורכים), קריית ביאליק.
- דניאלי, א'. רכיבה טיפולית. נדלה באוגוסט 2005 מתוך אתר לאיתור מוקדם של בעיות התפתחות בגיל הרך: http://www.0-5.co.il/Un...eset-x19.htm
- הדר, א' (2001). השיח הטיפולי- פסיכותרפיה אנליטית כתהליך תקשורתי, לוד.
- המרכז לתסמונת רט. הטיפול בתסמונת רט. נדלה באוגוסט 2005 מתוך האתר: http://www.rettisrael.o...eatment8.asp
- וייטראוב, ר'. עולים על הסוס. נדלה באוגוסט 2005 מתוך אתר הבריאות לקהל הרחב: http://www.doctors.co.i.../1737/xCT/49
- יאלום, א' (2002). מתנת התרפיה, כנרת.
- יובל, י' (2001). סערת נפש, תל אביב.
- ישי-קרין, נ'. התערבות מערכתית ורכיבה על סוסים בהתמודדות עם הפרעות קשב. נדלה באוגוסט 2005 מתוך אתר הפסיכולוגיה העברית: https://www.hebpsy.net/...s.asp?id=342
- כהן, נ'. בעלי חיים כ"כלי" טיפולי. נדלה באוגוסט 2005 מתוך אתר המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב: http://www.petnet.co.il/animalsoc/articles/article_soc.asp?id=579
- מי-רון, ש'. הקשר הרגשי שבין אדם לחיית המחמד. נדלה באוגוסט 2005 מתוך אתר המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב: http://www.petnet.co.il...c.asp?id=552
- סוסים- הפורטל הישראלי (15/10/2004). ההיסטוריה של הרכיבה הטיפולית. נדלה באוגוסט 2005 מתוך אתר: http://www.susim.co.il/...amp;nChannel
- צבר בן יהושע, נ' (2001). מסורות וזרמים במחקר האיכותי, לוד.
- קוהוט, ה' (1984). כיצד מרפאת האנליזה, פתח תקווה.
- קרסון, ר'; בוצ'ר, ג'; מינקה, ס' (1998). פסיכופתולוגיה והחיים המודרנים, תל אביב.
- רוזנהיים, א' (1990). אדם נפגש עם עצמו- פסיכופרפיה: החוויה ותהליכיה, תל אביב.
- שליו, א' (1996). המרפא הפרוותי- חיות מחמד כאמצעי תראפי: תיאוריה, מחקר ומעשה, תל אביב.
- שקדי, א' (2004). רכיבה טיפולית מלמדת "מטה תקשורת" בחינוך, טסלר א' (עורכת), חיות וחברה, עמ' 76 – 87.
- Gatty, m.c. Psychosocial
