סיכום התערבות עם ילדים ונוער בעקבות אירוע טרור רב נפגעים באלי-סיני
עפ"י שיטת משו"ב- מיקוד, שליטה ובקרה
עופר תמנע (פסיכולוגיה B.A וחינוך מיוחד M.Ed)- מטפל פסיכומוטורי
רקע
ב-2.10.2001, בשעת ערב, חדרה חוליית מחבלים לאלי-סיני, רצחה שני אזרחים ופצעה 15 בני אדם, 8 מהם חברי יישוב, מהם גם ילדים שאויימו באופן ישיר על-ידי המחבלים.
האירוע הקשה ארך מספר שעות וחשף את הילדים והתושבים לסיטואציות קשות, הן ברמה הפיזית והן ברמה הרגשית.
כחלק מההתמודדות עם המצב, הוחלט על התערבות קבוצתית מקצועית, בקרב הילדים והנוער באלי סיני, והוזמנתי להתערבות זו.
יישובי המועצה בחוף עזה נמצאים בלב העימות הפלשתיני-ישראלי. מאז פרצו העימותים עם הפלשתינים, עמדו יישובי המועצה במרכז העימות הקשה הזה. אגף הרווחה נערך לבצע שורה של פעילויות כדי לצמצם עד כמה שניתן את ההשפעות הפסיכולוגיות שיש ללחימה בתוך מרכז אוכלוסין.
הצלחת הפרוייקט איננה רק פרי ייחודיותו, אלא גם ובעיקר בזכות הנכונות והפתיחות מצד המערכת ומי שפועל בה. יש לצייו שהתכנית שופרה גם במהלך העבודה הטיפולית עם הילדים, אך חשוב להדגיש שמקומה של המערכת והעוסקים בה מכרעת וחיונית להצלחת הפרויקט כולו.
יש בנאמר לעיל כדי להבהיר לכל יישוב או מועצה או כל גוף שיבקש להפעיל תוכנית דומה, כי ראוי שידעו כי נדרשים מהם תמיכה ושיתוף פעולה למען הצלחת הפרויקט.
הפרוייקט הסתיים בתאריך 17.1.2002. במהלך הכנת דו"ח זה, ב- 7.3.02, התרחש אירוע ביטחוני נוסף באזור.
רצף האירועים
כאמור, אירוע החדירה לאלי-סיני התרחש ב- 2.10.2001. חודשיים לפני אירוע החדירה אירע פיגוע נוסף בו מחבל מתאבד פוצץ עצמו סמוך לחוף שיקמה, חוף רחצה שבו מתרחצים תושבי דוגית, אלי סיני וניסנית.
בזמן שהתקיים הפרויקט, אירעו פיגועים נוספים:
שלושה שבועות לאחר אירוע החדירה, אירע ניסיון חדירה נוסף, הפעם ביישוב דוגית. ניסיון חדירה נוסף אירע גם באזור ניסנית, בשני המקרים המחבלים חוסלו ללא נפגעים בצד הישראלי. מספר שבועות לאחר מכן, אירע פיגוע בכביש אלי סיני-ניסנית, בו מחבלים ירו לעבר כלי רכב עוברים ושבים, והרגו אזרח ישראלי, שני המחבלים חוסלו לאחר קרב קצר. ביישובים אלי סיני, דוגית וניסנית הוכרזה כוננות גבוהה, והילדים הוכנסו למרחבים ממוגנים.
מספר שבועות אחר-כך אירע נסיון פיגוע חמישי, כאשר שלושה מחבלים חצו את ציר בטגו, כ500- מ' דרומית ליישוב אלי סיני, טנק של צה"ל ירה והרג אותם.
לאחר הפיגוע באלי סיני, החלו כוחות צה"ל, מידי לילה, לבצע ירי הרתעתי סמוך ליישוב אלי סיני. הירי מתבצע מדי לילה בשעות שונות ובתחילה היה מקפיץ את התושבים והילדים שהיו מתקשרים לרכז הבטחון כדי לברר אם מדובר בפיגוע. היום מופעלת ביישוב מערכת כריזה המודיעה לכל התושבים על כל תקריות האש המתרחשות באיזור.
על ציר אלי סיני-ניסנית נמצאו, בשני מקרים, מטעני חבלה רבי עוצמה. שני המטענים התגלו מבעוד מועד ובכך למעשה נמנע אסון כבד. בעקבות מקרים אלו, תלמידי אלי סיני ודוגית אינם נוסעים עוד על כביש זה, אלא דרך זיקים לביה"ס בשער הנגב.
ב7.3.02- סמוך לחצות חדר מחבל לפניימיה הצבאית בעצמונה והסתער על התלמידים. ארבעה מהתלמידים נהרגו, עשרים נפצעו מהם 5 קשה. המחבל חוסל ע"י קצין לשעבר מפקד יחידה מובחרת.
מתכונת ההתערבות
אוכלוסיית הילדים ביישוב אלי-סיני חולקה לשמונה קבוצות לפי חתכי הגיל הבאים: כיתות א', ב'-ג', ד', ה'-ו', ז'-ח', ט', י', יא-יב'. בסה"כ כלל הפרויקט 73 ילדים.
במשך שלושה חודשים נערכו 12 פגישות (עם כל קבוצה) אחת לשבוע למשך שעה וחצי במועדון המרכזי של היישוב. סה"כ כללה ההתערבות המקצועית בקרב הילדים והנוער ביישוב 144 שעות. את הפגישות הנחו ביחד מטפל ומטפלת. בסיום הפרוייקט נערכה שיחת סיכום עם ההורים. הפרויקט לווה בקשר רציף עם הגורמים הטיפוליים והאחראים במקום.
מודל ההתערבות
מטרות
מטרת ההתערבות היתה לתת מענה ראשוני לפגיעה הנפשית שנצפתה בקרב תושבים וילדים ובאה לידי ביטוי בסימני חרדה, חוסר מנוחה, התבצרות והסתגרות בבית, רגרסיה ברמה ההתנהגותית וקשיים בתקשורת ילדים והורים.
עבודה בקבוצות
המסגרת הקבוצתית מהוותה אבן יסוד במערך הטיפולי. מדובר בקבוצות תמיכה טבעיות שנחשפו לאותה סיטואציה על גווניה. הקבוצה מהווה מיכל רחב לתחושות הקשות של ילדים. הקבוצה גם מאפשרת בסיס להשוואה חברתית חיובית מבחינת מקומו של כל פרט בקבוצה והפוטנציאל שלו. ההתערבות הקבוצתית תהווה פלטפורמה להתערבויות טיפוליות בהמשך.
יעדי ההתערבות
- בניית מקום המאפשר מיכל לילדים להביא את עצמם, להביע את רגשותיהם סביב הפיגוע.
- יצירת אינטראקציה חברתית בין הילדים ליצירת קבוצת תמיכה וקרבה ביניהם.
- שיחזור ו-ונטילציה של האירוע עצמו והרגשות הנלווים, תוך העלאת תכנים אסוציאטיביים הקשורים לחייהם שהתחברו לאירוע.
- חיזוק השליטה והבקרה הפיזיים של הילדים דרך עבודה על הגוף והבעה רגשית של התכנים שעלו עקב כך.
- חיזוק התקשורת התוך-אישית והבין-אישית, בתוך מסגרת ההתערבות ומחוצה לה, עם ההורים ועם בית הספר.
ההתערבות עסקה בעיבוד הטראומה, הבעת רגשות וחיזוק הכוחות להתמודדות בעתיד.
עבודה זו לוותה באביזרים טכניים וחומרים אמנותיים פלסטיים ונגיעה במדיומים אחרים כמו תנועה, דמיון מודרך, מוזיקה ודרמה.
חשוב לציין שהעבודה נעשתה תוך כדי האירועים הקשים, ולכן כל העת עבדנו על פנים וחוץ- מה קורה לנו בחוץ ומה קורה לנו בפנים.
תיאור העבודה
פגישות 1-4
הפגישה הראשונה התקיימה שלושה שבועות לאחר האירוע. בפגישה הראשונה ערכנו היכרות, וניתן הסבר על הסיבות והמטרות של ההתערבות. תרגילי חימום ותחילת העבודה הטיפולית: תרגילים, משחקים ושיחות, שמטרתם לפגוש את הילדים כאילו בזמן האמיתי של האירוע. המטפל מבקש מן המטופל להכניסו לסיטואציה שבה היה. התרגילים עוזרים להיכנס אל האירוע, לחוות אותו מחדש, הפעם בתוך מסגרת טיפולית. שיחזור האירוע בכל מיני אופנים שמטרתם לעורר את הסיטואציה והחוויה הטראומתית. – עבודה זו מתפרשת על-פני שתי הפגישות הראשונות.
במקביל, בשלוש הפגישות הראשונות עבודה על ה-setting ובניית החוזה הטיפולי: הבהרה של מטרת הפגישות, על מה מדברים – אילו תכנים רלבנטיים ביותר לפגישות אלו, באיזה אמצעים ניתן לבטא אותם, מי אנחנו. כחלק מתהליך זה, בדיקה של המטפל מה מידת הכח של הילדים לעמוד בתהליך. בפגישות אלה מתהווה המיכל הטיפולי, ויש חתירה לביסוס אמון ותקשורת בקבוצה באמצעים שונים.
לאחר הפנמה של הנ"ל: בניית מקום משותף לתכנים שיעלו, ומקום לכל אחד בקבוצה. התמקדות בדינמיקה קבוצתית, תוך לקיחה בחשבון שהילדים מכירים זה את זה, גרים באותו מקום, הולכים יחד לבי"ס, ועל-כן יש ליצור דיאלוג חדש, אחר ביניהם, שהופך אותם לקבוצה טיפולית.
פגישה 5
עבודה על תקשורת במצב לחץ. לקיחה של דבר שמקנה כח בתוך הסיטואציה: עבודה על החייאה של הסיטואציה הטראומטית יחד עם תיקון שלה (תקשורת, קמע) – שחזור טראומה עם מתן כלים להתמודדות. כל זאת בתוך הסביבה האמיתית של האירוע. אחד הקשיים שדרשו התמודדות בתהליך היה, שההפרדה בין חוץ ופנים לא היתה ברורה. המפגשים התקיימו בתוך היישוב, המקום בו התרחשו האירועים, במועדון מרכזי ופתוח, בעל חלונות גדולים, חשוף וללא בידוד, כאשר לא פעם נשמעים בקרבת מקום יריות וירי פגזים. התהליך התמודד עם הקושי כיצד לייצר סביבה מגוננת ומבודדת בתנאים האלו. מתוך קושי זה צמח מודל העבודה שאני מציע – עבודה בסביבה הנתונה. לא עוד טיפול בין ארבעה קירות מגוננים אלא בסביבת האירוע.
במודל שאני מציע, היציאה אל היישוב מצד אחד מעוררת את החרדה האמיתית, ובו זמנית מעוררת את המקום הבטוח, כי זה הבית שלהם, האדמה שלהם.
הפגישה החמישית במודל זה, כוללת עבודה עם הסביבה האמיתית והכנסתה אל תוך החלל הטיפולי. הפרדוקס, של מקום בטוח מול מקום מאיים וחשוף ומעורר חרדה, היה הנושא העיקרי.
חלק מן התכנים עסקו בחיים ומוות. מצד אחד, תכנים כגון: הישרדות, מקום בטוח, התקשורת בין הילדים, ומצד שני המוות – המקום המפחיד, אובדן החיים, דיבור על ההרוגים והעלאה של זכרונות מוקדמים לגבי נושא זה.
פגישות 6-7
עבודה על הקונפליקט המרכזי בתוך הסיטואציה. הטראומה: בין המקום שבו אני נאבק על חיי במצב מלחיץ ובין התחושה של חוסר אונים ושאני יכול למות.
יש נגיעה, אם כן בנושא המרכזי – חיים ומוות. הרבה דיבורים על המוות, וכן מתעורר קונפליקט "מן החיים": הצורך להשתין (צורך קיומי) בזמן שינה בלילה, מול הפחד לאבד את חיי (מחבלים מסתובבים מאחורי הבית או מסתתרים מאחורי הדלת בשירותים). עולים תכנים ישנים של טראומות קודמות הקשורים לחברים ובני משפחה שנפטרו.
כללית, הפרויקט התנהל במקום בו לא ניתן לבודד את הטראומה מחיי היומיום. כל יום היו אירועים והתרחשויות, והרבה מן העבודה עסקה ביומיום ובאירועים השוטפים, במצב מתמשך של לחץ ושל אפשרות לפיגוע בכל יום. זו אינה עבודה עם אירוע יחיד אלא עם מצב מתמשך, לכן: במקרים שדברים משתנים, כשפתאום קורה משהו, המודל צריך להיות מספיק גמיש, שכן לעיתים, כתוצאה מאלו יש רגרסיות לשלבים מוקדמים יותר בהתפתחות והמודל צריך לאפשר עיסוק בהם.
פגישה 6
התקיימה לאחר אירוע ההרג בכביש, לכן נעשו משחקים ועבודה בחומרים, שוב כדי להתחבר לאזור הטראומה (כמו צמצום תנועה – עיסוק עם המגבלה – שינוי במרחב כי זה מקביל למה שקורה במצב לחץ, כאשר ישנה הגבלה על חופש התנועה ותחושת המוגבלות בכלל).
ניתן לראות בכך סוג של פאוזה – חזרה לעיסוק במגבלה והפסקה בעיסוק בקונפליקט חיים ומוות וזאת לטובת המצב העכשווי של הישרדות. העבודה הותאמה לנעשה בשטח. את העבודה על קונפליקטים ניתן לעשות כאשר המצב רגוע, מצב לחוץ מחייב השרדות והתארגנות. המודל חייב להתמקד קודם כל ב-Here & Now – ב,כאן ועכשיו/ זהו מודל דינמי.
פגישה 7
אחרי הפרק של עבודה עם הקונפליקט באה עבודה על חיזוק הכוחות ומתן כלים להתמודדות עם המצב הטראומתי. חיזוק הכוחות – כוחות פנימיים וחיצוניים, כוחות נפשיים ואישיים, וכן אמצעים קונקרטיים של "מה אפשר לעשות". דגש על הישרדות, כהמשך לפגישה הקודמת, כאשר המטפל מייצג אדם חזק, שורד, המסוגל להכיל את התכנים הקשים, ומשמש מודל להזדהות.
פגישה 8
ברקע הפגישה: "מגדת העתידות" – מהיישוב פנו אל מגדת עתידות, שניבאה אסון נוסף ביישוב במועד מסוים. לקראת מועד זה היישוב כמעט התרוקן מתושביו. מצב טראומתי. שוב צורך בהתגמשות של המודל על מנת להתמודד עם האירועים. בחרנו להתמקד בפיתוח כוח ואמונה עצמאיים, מול "שמועות", "יודעי דבר", "נביאים". דברנו על הכוחות ששומרים עליי, כוחות פנימיים או כוחות מטאפיזיים, אלוהים, קמע אישי, חפץ. היתה עבודה על חשיבה מאגית. מיקוד ושליטה פנימיים, מול איום מבחוץ (חוץ-פנים). מעיסוק בקונפליקט חיים ומוות, עוברים לעיסוק בטוב מול רע, אנשים טובים-אנשים רעים.
פגישות 9-12
עיבוד תהליכי פרידה וסיום.
תוצאות
למרות שלא ניתן לדבר על הערכה מדעית מדויקת, הרי שהן מתצפיות של אנשי מקצוע והן מדיווחי ההורים והילדים, חל שינוי רב במצבם של הילדים. ידוע מהניסיון הקליני והמחקרי המצטבר שהתערבות חד פעמית, תהא מיידית וסמוכה לשעת האירוע, אינה מבטיחה צמצום בתופעות פוסט-טראומטיות מאוחרות יותר, באוכלוסיה הנחשפת. פעילות טיפולית קהילתית בזמן האירוע יכולה לתת מענה לבעיות שעלולות להיווצר בעקבות האירוע.
המלצות
1. יש לערוך את ההתערבות תוך כדי האירועים הקשים.
2. כדי להתמודד עם החרדות, חוסר האונים, עמימות, וחוסר הודאות חשוב להשתמש בטיפול פסיכומוטורי העובד על הרמה הרגשית- גופנית- פזיולוגית ותורם למיקוד שליטה פנימי.
3. יצירת מסגרת קבוצתית טיפולית לילדים ונוער בסמוך ותוך כדי מצב הטראומה, שתפעל במתכונת המתוארת לעיל, כלומר עבודה על חוץ ופנים.
4. יש לשים לב אם יש בקרב הילדים כאלו הזקוקים להתערבות טיפולית עמוקה יותר במסגרת פרטנית.
5. יש ליצור מסגרת המשכית לילדים שתאפשר ביטוי רגשי וונטילציה לאור מצב הלחץ והסכנה ולנוכח אפשרות של פיגועים נוספים בעתיד.
6. יצירה של קבוצת הדרכה להורים להתערבות שלהם עם ילדיהם במצב של לחץ ומשבר.
7. יש צורך בעידוד התקשורת בין ההורים לילדים, בין ההורים לבין עצמם ובין ההורים לכל שאר תושבי היישוב – לפעולה, הכוונה, הדרכה ותמיכה בתקופות של לחץ ומשבר.
ניתן לקבל חומר נוסף על ההתערבות ועל שיטת משו"ב
במייל ofertimna@012.net.il, טלפון 09-7480878
