"שמלה תהי לך, קצין תהיה לנו"
זהות מינית ותפיסה עצמית של נשים וגברים בצה"ל
גיורא ענבר
תעתיק הרצאה שניתנה ביום עיון "אפק" האגודה הישראלית ללימוד תהליכים קבוצתיים וארגוניים, יוני 2004
הכותב הינו פסיכוטרפיסט, לשעבר קצין בריאות הנפש הראשי של צה"ל
במה נעסוק?
-
ההשפעות ההדדיות של תפיסת התפקיד הצבאי והתפקיד המיני אצל נשים וגברים במערכת הצבאית.
-
טיפולוגיה של קריירות צבאיות נשיות ודפוסי התנהגות המאפיינים אותן.
-
כיצד יראה הצבא העתידי באספקט הבין-מיני.
כיצד משקף הצבא את תפיסת תפקידי המין בחברה?
תפקיד החייל תמיד היה גברי, ההתייחסות לצבא ולחייל הייתה דו ערכית- מחד, היה חשש מפני החיילים, אולי בגלל כוחם, ארגונם, אכזריותם, ומאידך, נחשבו החיילים לבני מעמד נמוך. כלומר היה חשש מן הכוח וחוסר הערכה ליכולות - השכליות והרגשיות.
האם העובדה שהתפקיד החיילי היה תמיד גברי נבעה ונובעת מהבדלים פיזיים? או אולי מהגדרה ג'נדריאלית של תפקיד חברתי? – תלוי את מי אתה שואל.
לזרוס הניח שהסתגלות תלויה במוטיבציה, דימוי עצמי גבוה, סגנון התמודדות ויכולת אישית (אולי מה שנהוג לכנות כיום "אינטליגנציה מרובה").
יהונתן רוס אשר חקר הסתגלות לשרות קרבי מצא שחוסן גופני אינו הבסיס להצלחה אלא המוטיבציה להצליח.
למרות זאת, עתירתה של לוחמת הנ"מ, יערה שטולברג, לשרת במסלול קרבי לכל דבר נדחתה בנימוקים של דרישות פיזיות גבוהות והקושי לנהל חיים צפופים ביחד. (במאמר מוסגר ניתן לומר שהתמזל המזל שנס"א אינה שייכת לצה"ל כי אז אולי היו משגרים לחלל חלליות חד-מיניות). ואולי יש אצלנו התייחסות שונה לנשים צעירות (אהובות?) ולנשים מבוגרות (אמהות?)
גם אם מקבלים את השוני הגופני כהסבר חלקי להיות הצבא עולם גברי, הרי ברור כי התפתחות הטכנולוגיה המלחמתית השפיעה על הדרישות מן החייל. כלומר - אם בשיטות הלוחמה העתיקות היה יתרון מסוים לכוח (על חשבון זריזות ותחכום) הרי כיום הלחימה הצבאית מושתתת על זריזות, תחכום והפעלת טכנולוגיה. כך שבלחימה מודרנית בוודאי שאין יתרון לכוח הפיזי. אם זה היה כך, בוודאי היינו פוגשים צבאות רבים אשר היו מוכנים לאמץ אל חיקם את כל הנשים הזריזות והחכמות אשר רק תבענה את הסכמתן להצטרף. ומצד שני, היינו מוצאים נשים רבות המתדפקות על דלתותיהם כל צבאות העולם.
במציאות, אין הדבר כך.
מכאן ניתן להניח במידה גדולה של וודאות כי מקומן של הנשים במערכות הצבאיות הוא פועל יוצא של הגדרת התפקיד הג'נדריאלי בחברה. חיזוק נוסף להשערה זו הנה העובדה שלצד התרחבות מקומן של הנשים בעולם הצבאי, לא ניתן לראות בהכרח עליה של מעמדן בו.
באיזה תהליך לומד הפרט את תפקידי המין בצבא?
שאלת המפתח היא מהיכן נכנסים למערכת הצבאית - דרך איזה תפקיד, באיזה גיל ודרך איזה שלב בזהות המינית.
ראשית,רוב הגברים מקבלי ההחלטות נכנסו דרך שרות כלוחמים בגיל 18. האם עמדותיהם והתנהגותם של רבים מהם יכולה לרמוז על האטה או עצירה בהתפתחותם הפסיכו-סקסואלית? האם הסיבה לכך היא החשיפה לחברה מונו-אידאיסטית ומצ'ואיסטית?
שנית, הצבא דומה במאפייניו למשפחה ומושגים כמו: דרשנות, השתייכות, סיפוק צרכים, סמלי זהות, מנגנונים ראשוניים של פיקוח , סטריאוטיפים ותפקידים מוכנים מראש (בכור, מוצלח וכד') מאפיינים את שתי המערכות.
לכן, כל מי שגדל בחברה בה המסגרת הארגונית הבסיסית היא המשפחה, קרי, הרוב המוחלט של בני האדם,יטה לחפש ולמצוא בה מאפיינים משפחתיים מוכרים ובראש ובראשונה תפקידי מין המהווים מרכיב מפתח בגיבוש זהות עצמית.
חשוב לזכור כי המודל המשפחתי בו מתחנך כל פרט מדגיש את התפקידים הג'נדריאליים כפי שהם מבוססים באותה משפחה. כך לומד כל אחד מאתנו את תפקידי המין.
ושלישית, אחד התחומים בהם נבדלות משפחות זו מזו הנו סגנון ההורות.
סגנונות ההורות במשפחה מושפעים מרמת השליטה והמעורבות בחייהם של בני הדור הצעיר בו - משפחה מנחה, משתפת, מפקחת או מאצילה.
|
שליטה | ||||
|
מעורבות |
|
משפחות מפקחות מעבירות מסר של מובחנות גבוהה בין התפקידים המשפחתיים , כולל התפקידים הג'נדריאליים. לכן הצבא כמערכת בעלת מאפיינים משפחתיים פיקוחיים,ר יעביר מסרים ברורים לגבי מובחנות בין המינים והשוני בין תפקידי המין הנשיים והגבריים.
מהו המנגנון שבעזרתו משמר הצבא את אופיו הגברי?
ארגון ג'נדריאלי מאופיין באבחנות ברורות בין התנהגות גברית לנשית ובהיררכיה ברורה בין המינים. כל שינוי באיזון, בין על ידי טשטוש השונות בין ההתנהגויות ובין על ידי שיבוש ההיררכיה המינית,מעורר חרדה מפני אובדן הזהות המינית הן ברמת הדימוי העצמי והן במשמעותם של סמלי המין. ובמילים אחרות - חרדת סירוס גבוהה המביאה לסירוס הכוח הנשי בצבא.
בהקשר החברתי הרחב ברור שאליטה הצומחת מתוך הצבא שומרת על סדר חברתי בו הגברים בראש ובוודאי שבמעוז הגבריות – הצבא.
כמו כל אליטה מוצאת זו הגברית סימוכין להצדקת המציאות אותה היא משמרת ועליה היא לא מוכנה לוותר: החל מדבריהם של הוגי דעות חילוניים הגורסים כי התפקיד הלוחמתי הוא רציונלי, אך נשים הנן רגשניות ולכן אינן מתאימות לו (רוסו, קאנט, האגל), דרך אותו טעון גופני ותיק והחשש מאונס בשבי ועד לתנ"ך - " ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". (בראשית ג' טז) ואם זה כך? האם אפשר לשנות סידרי עולם?
כיצד פועל המנגנון ברמת הפרט?
כדי להבין את פעולתו של המנגנון ברמת הפרט כדאי להשתמש בטיפולוגית המובחנות המינית של סנדרה בם.
על פי חלוקה זו ניתן לזהות שלשה אבות-טיפוס: "מתואמי מין", "אנדרוגניים" ו"הפוכי מין".
הטיפוס |
"מתואמי מין" |
"אנדרוגניים" |
"הפוכי מין" |
|
ההתנהגות |
ריבוי התנהגויות המתאימות לדימוי המיני והימנעות מהתנהגויות העלולות לפגוע בהן |
מתעלמים מהגדרות תרבותיות של נשיות וגבריות ולא מתאימים התנהגותם לדרישות החברה. |
מסגלים זהות והתנהגויות האופייניות לבני המין השני |
|
הרווח |
תחושה של תואמות סביבתית |
גמישות בתפקידים ובמצבים שונים ומגוונים |
יכולת להצליח גם בסביבה ובתפקידים השונים מזהותם הג'נדריאלית |
|
המחיר |
הגבלה במיומנויות ותכונות וחוסר אפשרות לבצע מטלות המזוהות עם המין השני. |
צורך לדון ולבחון מחדש את שאלת הזהות הג'נדריאלית |
יחסם של מתואמי מין להפוכי מין היינו יחס מתנשא המייחס להם תכונות של בני המין השני ומשמר את החיבור והזיהוי של תפקידים עם זהויות. |
|
שם האב טיפוס |
פלורנס נייטינגל |
אני אוקלי |
זאן דארק – |
|
הכינוי |
"הגברת עם הפנס" |
"אשת לפידות" |
"הבתולה מאורליאן" |
סביר להניח כי במשפחות בהן חלוקת התפקידים ברורה, בהגיע המועד להצטרף למסגרת הצבאית, ילך כל מין לתפקידים בעלי זהות מינית מובהקת. במשפחות בהן התפקיד הגברי נתפס כבעל ערך גבוה יותר מן הנשי, תהיה נטייה לבחור בתפקידים הנתפסים באופן מובהק כגבריים.
במשפחות בהן מודגשת היכולת האישית כקריטריון לבחירה ולא התפקיד המיני, תהיה נטייה לבחור תפקידים על פי רמת העניין והיכולת ולא על פי מידת זיהויים עם נשיות או גבריות.
מכוון שבצבא ניתן לפגוש את כל מגוון הטיפוסים והתפקידים ברור שנראה אין ספור צורות התייחסות לשאלת הנשיות והגבריות בצבא. כך מתקיים מנגנון של איזון המונע היווצרות מונו-אידאיזם כלל ארגוני והשוני הוא בדרך כלל בין תת המערכות בצבא.
בנוסף, קיימת התייחסות דו-ערכית ל"נשיות" "גבריות" גם אצל הגברים וגם אצל הנשים:
נשים לוחמות נתפסות בעיני הגברים כיוצאות דופן וזוכות ליוקרה בגלל ייחודן בשרות מחד אך מקבלות מאידך,מסר שאסור להן להתנהג כנשים. ואלו מצדן, מגבשות לעצמן זהות של חייל קרבי ומסגלות לעצמן התנהגות וצורת חשיבה גברית.כך נוצרת זהות מינית מטושטשת– כבר לא אישה אבל לעולם לא גבר.
ממצאי מחקר שערכה אורנה ששון לוי בשנת 1997 מראים כי שרות גברי נותן לחיילות תחושת כוח ובטחון אך המחיר הוא ניתוק מזהות נשית ויחס חשדני ומתנשא כלפי בנות מינן.
חומר למחשבה-
שאלה שלא נחקרה ונשארה פתוחה היא עד כמה התפיסה הג'נדריאלית העצמית ושל האחר המתגבשת אצל רבים מבין הצעירים בעת שרותם הצבאי, משתמרת במהלך חייהם הבוגרים. מכוון שלעיתים קרובות זו ההתנסות הבין ג'נדריאלית האוטונומית הראשונה שלא במסגרת משפחתית וכשקבוצת ההתייחסות היא קבוצת שווים בלבד, להתנסות בצבא משקל רב בעתיד בבחינת – "גירסה דינקותא".
איך ניראת קריירה של נשים בצבא?
אין כל ספק כי בשנים האחרונות גדל חלקן של הנשים בתוך האוכלוסייה הצבאית והתרחב פיזורן במגוון תפקידים.
שני תהליכים סייעו בהרחבת הנוכחות הנשית במערכת הצבאית –
האחד – הרחבת אחריות הצבא לטיפול בפרט : הצבא לוקח יותר אחריות לטיפול בפרט , תפקיד נשי קלסי המתבטא במקצועות העזרה וכוח האדם. בנוסף, שירותי אנוש הנם מקצועות נשיים בחברה הישראלית ולכן המאגר המקצועי ממנו מגויס המשאב האנושי הינו נשי ברובו.
השני – העדפת גברים במקצועות לחימה השאירה את זירת תמיכת הלחימה ושירותי האנוש לשליטה נשית. ההפרדה ההולכת ומתרחבת בצבא בין מסלול שרות כלוחמים ובין שרות במערכת התומכת והלוגיסטית, בנתה שני ערוצי קריירה ואפשרה לנשים רבות לשרת בצבא ולזכות ביתרונות של מערכת גברית בסביבה מאוימת – סטטוס והכנסה גבוהה יחסית.
בנוסף, יש לזכור כי הזהות הג'נדריאלית מתקשרת לתפקידים בעוד הזהות המינית לתפיסת עצמה כאובייקט. בעוד מתבגרות עסוקות יותר בזהות כאובייקט ופחות מודעות להתנהגות המשקפת תפקידי מין,הרי הכניסה דרך כובע תפקידי מקצועי למערכת הצבאית מגדיל את הסיכוי להתייחסות לתפקיד ופחות לזהות.
זהות תפקידית מובחנת וברורה מאפשרת ליחס פחות משמעות להתייחסות כאל אובייקט וליצור תחושה של חוסן מפני הפעלת השפעה גברית על התפיסה העצמית של האישה.
שני גורמי המפתח המשפיעים על הקריירה המקצועית הנם סוג הקריירה ומרכזיות העבודה בחיי הפרט.
ראשית, לגבי סוג הקריירה:
אצל נשים ניתן לזהות כמה סוגי קריירה השונים זה מזה. הראשון -
"קריירה צבאית צעירה" מדגיש את ההישרדות וההצלחה במסגרת לעיתים יותר מהישגים תפקודיים – השתלבות, עליה בדרגות, מרכזיות חברתית וכד'. כדי להשיגן יש צורך ברמה גבוהה יחסית של קונפורמיות – בין היתר כלפי התפיסה של תפקידים ג'נדריאליים בצבא.
"קריירה צבאית מאוחרת" תופסת את השרות קודם כל כמסגרת בה ניתן לבצע פעילות מקצועית ואת ההצלחה התפקודית כחשובה יותר מן המרכיבים ההסתגלותיים והחברתיים. לכן יש סיכוי שבעלי קריירה מקצועית יטו להיות טיפוסים אנדוגניים החיים בסביבה בה יש עדיפות למתואמי המין. הבדלים אלו עלולים להיות מקור לקונפליקטים ולעיכובים בממד ההיררכי של הקריירה.
מרכזיות העבודה בזהות העצמית משפיעה אף היא על אופו בו מתייחסת אשת הצבא אל עבודתה- ככל שהעבודה נתפסת כערך מרכזי כך יש יותר קריטיות להצלחה או לכישלון. לעיתים כדי להצליח בעבודה היא נדרשת לבחור בהתנהגות שאינה משקפת את תפיסת תפקידי המין שלה – (הדגשה/ טשטוש של התנהגות מאפייינת וכד').
לכן יש משמעות לגיל הכניסה למערכת ולדלת דרכה נכנסה – מקצועית או לוחמת וכן עד כמה התפקיד נתפס כתואם מין.
מה יהיה?
הסתכלות על התהליכים עד היום ובחינת המציאות העכשווית של לחימה בפועל לאורך מספר שנים מעלה תסריט אפשרי:
ההבחנה בין מסלול לוחם ללא לוחם תלך ותגבר ככל שתתארך מציאות זו הכניסה למערכת תקבע את הזהות לוחם /לא לוחם והזהות תהיה סטרילית יותר.
במקביל, ילך ויתחזק מסלול נוסף של אנשי צבא שאינם לוחמים בו יהיה לנשים יתרון. מקומו של המגזר הלא לוחם גדל ויגדל עקב עלית חשיבות הלוגיסטיקה, הטכנולוגיה והטיפול באדם בצבא המודרני.
מרכיב משפיע נוסף הוא כניסה של בעלי תפיסות מסורתיות למקומות מקבלי החלטות יכולה להשפיע על המדיניות ברמה החברתית הארגונית או המקומית.
אמנם העולם הטכנולוגי והלוגיסטי עדיין נתפס כעולם גברי אבל תהליכים חברתיים מביאים לכרסום מתמיד בהגמוניה הגברית בתחומים אלו מחוץ ובתוך הצבא. גם אוכלוסיות מסורתיות אינן מקבלות באופן גורף את הבלעדיות הגברים וניתן לראות היום כניסה הולכת וגדלה של נשים, גם ממסגרות מסורתיות, לעולמות תוכן אלה.
הצורך הגדל והולך בעתודה מקצועית בעלת יכולת אישית גבוהה, תחייב את החברה לעשות שינוי כלפי מעמדן של הנשים בעולמות גבריים .
אך יש לסייג ולומר כי גבולותיו של התהליך אינם אין-סופיים. אסור לשכוח כי לתפקיד הג'נדריאלי יש משמעות ברמת הפרט והחברה. לכן, מצב של טשטוש מוחלט בין תפקידי המין היינו בלתי אפשרי מכוון שברור כי התפקיד המיני מתקשר גם לתפקיד הביולוגי ולאסטרטגיה הג'נדריאלית למימושו.
ולסיום, בחינה של התרבות האנושית הן בממד ההיסטורי והן בממד הגיאוגרפי, מראה כי לנשים אין נטייה לפתור קונפליקטים בדרך של אלימות פיזית. יתכן שהעובדה שהגברים לקחו על עצמם את התפקיד חסכה מהן את הצורך. אולם, ניתן לשער, ברמה גבוהה של ודאות, כי האסטרטגיה של פגיעה באחר אינה האסטרטגיה הנשית בדרכה לשמור על כשירותה הכוללת. האסטרטגיה הנשית מאופיינת יותר במונחים של הצלחה ופחות במונחים של ניצחון.
מקורות:
Bem, S. L. (1981). Gender schema theory: A cognitive account of sex typing
source. Psychological Review, 88, 354.
Lazarus, R.S. & Folkman, S. ( 1984). Stress, appraisal and coping process. New York: Springer.
גרוס יהונתן, הסתגלות לתפקידי לחימה בצה"ל כפונקציה של דפוסי מוטיבציה, דימוי עצמי, סגנון התמודדות ואינטליגנציה,עבודת M.A בר-אילן, תשמ"ז
ששון-לוי אורנה, 2000: "חתרנות בתוך דיכוי – כינון זהויות מגדריות של חיילות בתפקידים "גבריים", בתוך יעל עצמון (עורכת) התשמע קולי: ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית, עמודים 277-302
