סיפורו של דני
התמודדות עם אובדן ואבל ילדים בעזרת טיפול בדרמה תרפיה
כתבה: עדי רם
פורסם: כ"ע נפש גיליון 19-20,פברואר 2005. בעריכת פרופ' אדיר כהן.
מ.א. חינוך מיוחד, חינוך וטיפול באמצעות הבעה ויצירה, אוניברסיטת חיפה.
דרמה תרפיסטית, בוגרת המכון לדרמה תרפיה, מכללת תל-חי.
דרמה תרפיסטית במכון מיתר, כפר ביאליק. ובמשרד החינוך, מתי"א קריות.
מוקדש לזכרה של גיסתי היקרה
טלי ברגר ז"ל שהלכה לעולמה. והיא בדמי ימיה....
תמצית
דני (שם בדוי) היה המטופל הראשון שלי במסגרת עבודתי כדרמה תרפיסטית בגן הילדים. לשנינו חווית הטיפול באמצעות דרמה תרפיה הייתה התחלה חדשה משותפת, שפתחה מסע וצמיחה הן של דני בתהליך ההתפתחות וההתמודדות באבלו על אובדן הוריו, והן שלי כמטפלת במסגרת הגנית. כשדני היה בן-4 נפטר אביו,כנראה הוא התאבד. במשחקיו הדרמטיים בחדר הטיפול חיכה דני לאבא ולאמא שיחזרו, לאבא שכבר מת, ולאמא שעדיין לא מתה, אבל גם לא ממש הייתה. בשנת חייו השישית מתה עליו אמו...
עם כניסתו לגן, חודשים ספורים לאחר מות אביו, הוא אופיין כילד עם מצבי רוח, מאוד רגיש ונעלב בקלות. מתקשה להביע רגשות של כעס ועצב, בהבנת מצבים חברתיים, ובהתמודדות עם פתרון בעיות חברתיות. את תפקידי כדרמה תרפיסטית בגן ראיתי כאחראית לספק לדני אי של יציבות וקביעות במציאות חייו הכאוטית. להפוך עבורו את חדר הטיפולים למרחב דרמטי פוטנציאלי,ליצור עבורו עולם "כאילו" שישמש לו מרחב ביניים למשחק ולהתפתחות (ויניקוט, 1996; לנדי, 1993; הואי, 1999). מקום שאפשר: לעבד את האובדן והאבל על מות ההורים; להתחבר אל הכוחות להמשיך לחיות חיים אותנטיים ומשמעותיים; כמו גם להצליח להתמודד עם מציאות החיים החדשה . בחדר הטיפולים חשוב היה לי לשמש לדני, בעזרת התפקידים הדרמטיים, מודלינג בהתמודדות עם חוסר אונים, רגשות כעס ותוקפנות. החדר היה לנו מרחב דרמטי להיכנס ולצאת מתפקידים, לחפש ולמצוא בהם משמעויות כדי לעבד את האובדן, להתאבל לבנות ולחזק את הכוחות להמשך הדרך. מטאפורית דיברנו בעזרת נייר וצבע, מכוניות, בובות ובדים.
ואכן, במשך תקופה ארוכה בטיפול, חדר התרפיה היווה עבור דני המקום היחיד שבו הוא הצליח לבטא, לשתף ולעבד את רגשותיו. דרך המשחק ניתנה לו הזדמנות להביע את מצוקותיו, ובעזרת התערבות טיפולית לעבד תכנים קונפליקטואליים שהוא העלה במשחקיו, ואת שלבי האבל על אובדן ההורים. המרחב הדרמטי שימש עבורנו קרקע ליצירתם של שלושה סיפורים מטאפוריים אותם סיפרנו במתכונת סיפור SPM 6 (להד, 1993). באמצעות שלושה סיפורים מתחקה מאמר זה אחר תהליך עיבוד האבל של דני על מות ההורים, ואחר תהליך חיזוק כוחותיו בהתמודדות עם החרדה והכעס שעלו וליוו תחושות אלו.
דני סיים את הטיפול בדרמה תרפיה כשהוא מחובר לכוחותיו, מסוגל להיפתח אל עצמו ואל סביבתו, ולספר יחד עם הקרובים המשמעותיים לו את סיפור חייו.
רקע לטיפול
הטיפול בדני התקיים במסגרת הגן, במהלך שלוש שנות לימוד, לא כולל חגים וחופשים. הפגישות היו שבועיות, ביום ושעה קבועים, ונמשכו 40 דקות.
במבט לאחור ניתן לזהות בתהליך הטיפולי שלוש תקופות:
שנה ראשונה- לאחר מות האב, ולפני מות האם.
שנה שנייה- בשנת מות האם.
שנה שלישית – לאחר מות האם.
במהלך שלוש שנות הטיפול, עבר דני תהליכי עיבוד של האובדן והאבל על מות הוריו.
השנה הראשונה אופיינה בהכחשה חזקה, השנה השנייה בקושי לקבל את בשורת המוות והאובדן, היא לוותה בתחושות עזות של חרדה וחוסר אונים שהובילו להצפה רגשית והדחקתה. בשנה השלישית הצליח דני לגייס את משאביו הפנימיים להישרדות, התמודדות והתחזקות. כלשונו: "להבריא".
ההתערבות הטיפולית
במהלך הטיפול נקטתי בשלושה סוגי התערבויות : סיפורים מטאפוריים-דרמטיים; מפגשים דיאדיים; והכנת אלבום.
סיפורים מטאפוריים – דרמטיים המרחב הדרמטי שימש עבורנו קרקע ליצירתם של שלושה סיפורים מטאפוריים אותם סיפרנו במתכונת סיפור SPM 6 (להד, 1993). הסיפורים היו עבורי כלי להערכת מצבו הרגשי של דני בשלבי הטיפול השונים, בסיס לתכנון ההתערבות הטיפולית באמצעות דרמה תרפיה, ובסיס לניתוח התהליך הטיפולי שעבר דני בשלבי עיבוד האבל. במידה רבה תרמו הסיפורים להבנת איכות הקשר הטיפולי, יחסי מטפל- מטופל שנרקמו ביני לבין דני. דיון מורחב בנושא זה יובא בהמשך המאמר.
מפגשים דיאדיים מפגשים דיאדיים (בן-אהרון, 1997) התקיימו בשנת הטיפול השנייה, ובשנת הטיפול השלישית,לקראת סיומו. בשנת הטיפול השנייה, בפגישתנו הראשונה, צייר דני ציור על דף גדול וביקש: "להראות לאמא את הציור". הבנתי כי לדני יש צורך להסתייע באמו בעיבוד אובדן אביו, שיש לו צורך חזק לשתפה בעולמו. חשתי כי מסגרת הטיפול באמצעות דרמה תרפיה יכולה להוות דרך מתאימה להפגיש את דני ואמו ברגעי מפגש ייחודיים וליצור עבורם חוויה רגשית מתקנת. עם בואה של האם לחדר והחלטתנו לצרפה לפגישות, הרגיש דני שניתנה לו לגיטימציה להעלות דברים, לגעת בהם, ולעבדם. באינטואיציה הילדית שלו הוא חש כי השתתפותה של אמו בתהליך הטיפולי הנה חיונית מאוד עבורו.
לצערי דני ואמו זכו למפגש דיאדי אחד ויחיד, מצבה הרגשי של האם התדרדר, ולבסוף היא מצאה את מותה בנסיבות טרגיות. קרוב לסיום הטיפול, התקיימו מספר מפגשים בין דני לדודתו (אחות האם), אשר מיד לאחר מות אמו הגיעה ארצה מסיביר הרחוקה להיות עם דני ואחיו הצעיר ממנו בשנתים. המפגשים התקיימו לקראת תהליך הפרידה שלנו וסיום הטיפול, כאשר הדודה הייתה פנויה רגשית ובשלה להצטרף לתהליך, וכאשר לדני היו מספיק כוחות כדי לחזור לשמוע ולספר את סיפור חייו. מטרת המפגשים הייתה: לחבר את הדודה אל עולמו הרגשי של דני; ליצור מיכל שידברו וישחקו באותה "שפה". לעזור לדודה לקבל ולהתכוונן לתפקידים ההוריים (בן-אהרון, 1997). עבור דני פגישות אלו יצרו חוויה מתקנת, סגירת מעגל בתהליך סימבולי- מטאפורי בחדר. המשחק המשותף עם הדודה בחדר היווה מעין מכינה ומראה של החיים האמיתיים. במבט לאחור רואים כי המפגשים הדיאדיים עזרו לדני ולדודתו לחזק את הזיקה הרגשית ההולכת ומתהווה ביניהם. דני פתח בפני דודתו צוהר אל עולמו, וזו נענתה להזמנה, התפנתה, התגייסה ובאה.
הכנת האלבום החודשיים האחרונים של הטיפול הוקדשו להכנת האלבום. "פרוייקט" שזימן לנו מיכל לקיומם של מפגשים דיאדיים עם הדודה; עיבוד מות ההורים ברמה קוהרנטית –קונקרטית; ועיבוד תהליכי פרידה לקראת סיום הטיפול.הכנת האלבום הייתה כמו מסע אל ימים רחוקים. עבור דני אל תקופה "פרה-היסטורית" כשאמא ואבא נולדו...מסע שאפשר לו להתחיל לטוות את סיפור חייו, להרכיב מחדש רצף סיפורי ובאמצעותו לבנות את זהותו המלאה (סאקס, 1990).בשלבים שונים של הכנת האלבום, יכול היה דני לעבור תהליך מרפא של הכלה. לחזור ולחוש מחדש תחושה של שליטה. של "יש" לעומת ה"אין" והאובדן. של יציבות לעומת הכאוס וחוסר האונים, שהיו מנת חלקו כל כך הרבה פעמים.תהליך הכנת האלבום, עד ליום הצגתו הסופית, היווה נדבך חשוב ביותר במהלך הטיפול. להכנתו קדמה תקופה ארוכה של עיבוד האבל, תוך יצירת תנאים- קשרים חדשים והבשלתם הרגשית, שאפשרו נגיעה בחומרים שעלו בתקופת הכנת האלבום.בהתחלה הייתה הצפה רגשית חזקה שניזונה מן השמחה להיפגש כולנו יחד כדי להכין את האלבום, וכן מן המפגש הראשון /הגולמי עם זיכרונות העבר. הסיפור ש"אסור" היה לספר. בהדרגה, מפגישה לפגישה, וככל שהתקדמנו בשלבי הכנת האלבום, חווינו יותר ויותר רגיעה והכלה. תחושה של "יש" החלה להיבנות, יצאנו מן המערבולת. הדברים קיבלו את המקום שלהם. סיפור חייו של דני הפסיק להיות מפורק וכאוטי, והתחיל להיות יותר מסודר ומאורגן. הרגשה חדשה נולדה: "אני ילד כמו כל הילדים". כמו כל הילדים גם אני שייך למשפחה אוהבת, דואגת ושומרת. אני לא ילד לבד בעולם. יש לי אח ודודה, סבא וסבתא.
לקראת סיום תהליך הכנת האלבום, סיכמנו באמצעותו את תהליך הטיפול בדרמה תרפיה, כאשר צרפנו אל דפיו "זיכרונות מן החדר", ועיבדנו את פרידתנו הצפויה עם השלמתו.סיום "פרוייקט" האלבום המחיש לנו את סיומה של תקופה בחייו של דני, ואת סיומו של פרק הזמן בו היינו יחד.
שלושה סיפורים כמפתח לניתוח והבנת תהליכים בטיפול
להד (1993) יוצא מתוך הנחה כי על ידי סיפור השלכתי , המבוסס על אלמנטים של אגדה, ניתן לגלות את האופן שבו משקף העצמי את עצמו במציאות, וכיצד מאורגנים הכוחות הנפשיים שלו בכדי לפגוש את העולם. המודל SPM 6 (שם) מחלק את הסיפור ל- 6 תמונות, כשכל תמונה מספקת מידע על סגנונות התמודדות של הפרט. באילו אופנויות הוא משתמש , ובאילו אינו משתמש. על בסיס המידע המתקבל ניתן לבצע הערכה לגבי מצבו הרגשי של המטופל, ולתכנן התערבות טיפולית. בעבודתי עם דני שימש אותי כלי זה, לא רק להערכה ותכנון, אלא גם כמתודה ליצירת סיפור מסגרת מטאפורי ששימש עבורנו מרחב פוטנציאלי (ויניקוט, 1996) להכלה ולעיבוד תכנים רגשיים שסופרו ושוחקו בדרך דרמטית ( LANDY, 1993; הואי, 1999). לנדי (שם) מתאר את המרחב הדרמטי כאותו איזור ביניים ויניקוטי, שבו בחסות הפרדוקס הדרמטי של אני הוא "אני, ובו-זמנית גם "לא-אני", מתקיים המודע לצד הלא-מודע, וניתן להגיע לחקירה מעמיקה ולגילויין של תופעות חדשות. הואי (שם) טוענת כי בסביבה כזו מגיעים הילדים לדרגת ספונטאניות גבוהה, ולכך שהם משחררים את חרדותיהם ופחדיהם. במשחקם הם יוצרים מטאפורות מרפאות, ובתוך זרימה דיוניסטית מדלגים מתובנה לתובנה.
בבסיס ההחלטה לתת לדני טיפול בדרמה תרפיה, היה מונח הרציונל שדרך הדרמה הוא יוכל לבטא דברים שבדרך אחרת הנם חסומים לגביו. לילד כדני, שהוגדר כמעוכב שפה, שפת המטאפורה מהווה אמצעי מצוין לבטא עצמו, להתחבר רגשית, וללמוד דרכי תקשורת. דרך המשחק ניתנה לדני הזדמנות להביע את מצוקותיו, ובעזרת התערבות טיפולית לעבד תכנים קונפליקטואליים שהוא העלה במשחקיו, ואת שלבי האבל על אובדן ההורים. סמילנסקי (1981) וגרנות (1985) מציינות כי במהותו עיבוד תהליך האבל אצל ילדים זהה לזה שאצל מבוגרים. בתחילה קיים ההלם ואחר כך עם ההפנמה באים הכעס והאשמה, הכאב והגעגועים, ובסופו לימוד הדרך כיצד לחיות עם האובדן. סמילנסקי וגרנות מדגישות כי רק לאחר שהילד יקבל את מירב המידע וההסברים הוא יוכל להבין את הסיבה לאובדן, ולהתחיל בתהליך של הפנמה ועיבוד הפרידה. לדברי להד (1997) הילד הקטן מתקשה להבין את סופיות המוות, ומפרש אותו כצורת חיים מוכרת: המת ישן/נח/עלה לשמים וממשיך לחיות שם. בנוסף הוא מתקשה לתפוס כי אף פעם המת לא יחזור ולא נראה אותו. להד (שם) מדגיש כי המחשבה האגוצנטרית של הילד גורמת לו לתחושת אחריות על תופעות העולם, ויכולה להוליד מתח רב אם הילד חש בעקבות האובדן אשמה או תחושת כעס עזה. ילד החווה אובדן נמצא בסיכון ונזקק לטיפול רגשי תומך שילווה אותו בתהליכי עיבוד האבל וההתחזקות.
בשלושת הסיפורים שאציג להלן ניתן יהיה להתחקות אחר תהליכי עיבוד האבל של דני בשלבים השונים, כמו גם אחר תהליך התחזקותו כפי שהשתקף ביחסי המטפל- מטופל בשלוש תקופות הטיפול.
האריה והשכן שלו- סיפור ראשון
האריה רוצה להגיד שלום לחיות. הוא התגעגע אל החיות, החיות חברות שלו. החברים שלו: אריה צעיר וטיגריס.האריה שבסיפור שלנו הוא האריה הצעיר החבר של האריה.האריה הצעיר שאג "ווא!!" מספר ארבע שמע אותו ובא אליו.החיות החברות התחילו לריב. האריה הצעיר התחיל ראשון ואז האריה הגדול עשה לו, והטיגריס עשה לו...
אז האריה הגדול הפיל את הטיגריס ואת האריה הצעיר לים, והם לא חזרו לעולם. הם טבעו בים, הים בלע אותם...
הפיל ראה את האריה הצעיר והטיגריס שנפלו לים והוא בא לשתות את המים. הפיל סתם את הפה וייבש את כל המים. והאריה שכב ביבשה.
האריה הצעיר והטיגריס חזרו מהים. הפיל לקח אותם למעלה. למעלה יש חברים טובים.
האריה הצעיר שואג שאגה חזקה מאוד, כי הוא מאוד כועס!
האריה המבוגר מתחמק מהאריה הצעיר. האריה רוצה להפחיד את הטיגריס, שאג לו פתאום והטיגריס נעלם. הטיגריס שומר על האריה הצעיר.
היעל לוקח את הקוקוס למקום בטוח. היעל לוקח את הקוקוס לבית. לאריה הצעיר מאוד מסוכן. היעל והקוקוס נשארים ביחד בבית, והג'ירפה היא חברה שבאה לעזור לסדר את הבית.
הרקע לסיפור
במשך תקופה ארוכה, שנמשכה חודשים רבים, היה דני עסוק במשחקיו הדרמטיים בעיבוד נושא המוות. שוב ושוב הוא הביא לחדר חוויה של דברים יקרים שהולכים לאיבוד או שגנבו אותם. כעס על המצב, וחוסר אונים מולו. דני הביא תשישות פיסית, אפיסת כוחות וחרדה שיקרה גם לו מה שקרה להורים. מותה של האם הדגיש ביתר שאת את הצורך לחזק את יכולתו לשרוד ולהתמודד בתוך מסכת חייו הטראגית. כששבה והתבססה אצל דני תחושת היציבות, והוא נעשה יותר רגוע, נעזרתי בכלי ה- SPM 6 (להד, 1993), לצורך הערכת מצבו הרגשי,וכדי לבחור עבורו בהתערבות טיפולית שהתאימה לשלב שנמצאנו בו בתהליך.
הדמויות שבסיפור
אריה צעיר- נתון במצוקה גדולה, עד כדי סכנת חיים. האריה הצעיר פאסיבי ותלוי תלות מוחלטת באחרים. הוא כמה לצאת מן המים, להיוולד מחדש.
אריה בוגר- מקור הסכנה. הוא גם חבר , אבל גם מסוכן. מרמז על משאב קונפליקטואלי. יחסים טעונים.
פיל- תפקידו להציל את האריה הצעיר מסכנת חיים, למנוע הישנות הסכנה על ידיד טשטוש העקבות. עליו לשתות את כל המים (= סכנה).
קוקוס- גלגולו החדש של האריה הצעיר, שזה עתה יצא מן המים ונולד מחדש. כמה להגיע לבית חדש ובטוח, שאליו תיקח אותו היעל ותשמור עליו.
יעל- דמות נשית רכה ועדינה,שתספק לקוקוס/האריה הצעיר, הגנה והזנה, אינקובציה רגשית. מקום בטוח לרגיעה והתחזקות.
ג'ירפה- החברה של היעל והקוקוס. תפקידה לעזור ביצירת התנאים הנדרשים להבטחת קיום תקופת האינקובציה וההתחזקות של הקוקוס/ האריה הצעיר.
תימות וקונפליקטים
קיים בסיפור רובד נראה ורובד בלתי נראה. ישנו משהו המסתתר מתחת לפני השטח. ישנם דברים שצריך לחשוף ולגלות ואחרים שצריך להסתיר. מרמז על קיומם של רגשות אשמה.
הדמויות נעלמות ולא חוזרות, אולם בעקבות פעולת ההצלה של הפיל הן חוזרות, מרמז על תפיסת המוות המתגבשת (סמילנסקי, 1981; גרנות, 1985). קיים איום של סכנה קיומית, חוסר יציבות. היחסים עם ה"אחרים, טעונים. האיום הוא ממקור חברתי, וכך גם העזרה.
באופן ברור עולה השאלה: האם מותר או אסור לכעוס?
סגנון ההתמודדות של דני
ניתוח על פי מודל SPM 6 (להד,1993) הצביע על נוכחות של יצורים דמיוניים מסייעים/מכשילים בעולמו הפנימי –רגשי של דני. על קיומה של חשיבה יוצרת , ושל יכולת אלתור טובה, לצד מציאותיות קונקרטית ומעשית. קיומם של חוקים חברתיים, כללי התנהגות ברורים ופעילות חברתית.
שלב עיבוד האבל
סיפור זה מתאים לשלב האבל הראשון. ניתן לפגוש בו בהכחשה של המוות, חוסר אונים ברמה פיסית ונפשית. האריה הצעיר נפל למים וטבע...מת, אבל הפיל הציל אותו. בשלב זה המוות אינו נתפס בהיבטים של אי-הפיכותו וסופיותו, וקיימת הכחשה חזקה לגביו (גרנות, 1985). חוסר האונים מתבטא בתלות המוחלטת של האריה הצעיר המטופל באחרים המטפלים בו: הפיל והיעל. הוא חש פיסית חלש, וגם נפשית אינו מסוגל בעצמו להתמודד עם הסכנה.
הקשר הטיפולי
הסיפור הראשון משקף את התקופה הראשונה שהתקיימה בקשר הטיפולי ואת איכות יחסי המטפל-מטופל שנרקמו ביני לבין דני. שאגתו של האריה הצעיר באה (המטופל) מתוך מצוקה וכאב כביטוי ראשוני, שאינו מכוון למישהו מסוים. בתקופה זו המטופל היה חלש מאוד, והמטפל (הפיל)היה צריך לקלוט את מצוקתו ולסייע לו, ללא בקשת עזרה מפורשת וישירה מצידו. האריה הצעיר חש עצמו מאוד מאוים ע"י הסכנה וחסר אונים לחלוטין מפניה. הוא פאסיבי וללא פעולת ההצלה של הפיל, הוא נתון בסכנת חיים. המטופל כאן מבטא תלות מוחלטת במטפל, ממנו הוא מצפה להציל ולהכיל. אין מקום לעיבוד נוסף של החוויה, טרם הבשילו התנאים לכך. בסיפור עולה כמיהה של המטופל להיוולד מחדש (היציאה מן המים). כמטפלת אני מבינה שהמטופל שלי זקוק כעת לתקופה של אינקובציה, הוא נזקק ליעל ( אולי דודתו) שתיקח אותו למקום בטוח. בשלב זה של הטיפול עדיין אין אפשרות "לגעת במים".
כעת דני מאוכזב מבני האדם, וכמוגלי ילד הג'ונגל, את המפלט והמקלט הבטוח הוא מוצא בקרב החיות הטובות.
תכנון המשך ההתערבות הטיפולית
עולה הצורך לחזק בדני את יכולתו להביע רגשות ומצוקה, לבקש עזרה ותמיכה. כמו גם לחזק בו את האמונה שגם אם מסוכן, אפשר להתגבר ולהתמודד, ובכל זאת יש מי שבא לעזור.
בעקבות הסיפור
הסיפור פתח תקופה חדשה בטיפול, שבה במסגרת משחקינו הדרמטיים החזרתי לחדר את "בני האדם", ולדני את האמון בהם, ואת ההתחברות אל כוחותיו הפנימיים. משהו בו התחזק, והוא יכול היה להעז ולהביע ביתר חופשיות ואותנטיות את רגשותיו. דני קיבל לגיטימציה להביע כעס, ולבוא בחשבון עם אויביו, לנקום את מות ההורים. כעבור חודשיים ישבנו לספר סיפור חדש.
הבלש והפרופסור – סיפור שני
לבלש יש זכוכית מגדלת. קודם הוא מצא ראיה מאוד קטנה, עגולה ואפילו ציור של מספר 10. וזה כסף. ואז הוא מצא עוד ראיה חומה. חלק של בית שבור. הבלש רוצה לתפוס גנבים. הוא כבר תפס גנב אחד. הוא שם אותו בבית הסוהר. הרגלים שלו הי פה. חום אדמה שמתקיעה את הרגלים. תקע את הרגלים שלו. והגנב לא יכול לצאת! הוא תפס כבר עוד אחד. הגנב מאוד כועס. יש גנבים לפעמים שכועסים. הוא נתקע והבלש חתך לו את הראש. הראש של הגנב כועס , ואז נפל לו הראש. הראש שלו כבר נפל! הבלש שמח כי המשימה שלו מאוד מצליחה. הבלשים פותרים בעיות. הפרופסור עוזר לבלש לכתוב כל מיני דברים. יש לו משקפים, יש לו אצבעות גדולות אבל גם קטנות. איזה אצבעות מצחיקות! ועוזר לו הזכוכית מגדלת. הוא רואה ראיות. כל מיני ראיות ושומר אותן. בבית הסוהר היו ברזלים, שני גנבים הוציאו את הראש והם כועסים. זה מפחיד! כאן היה הבלש, והבלש אמר: אני לא אתן לכם ללכת!היה כאן שטיח מאוד ארוך, הגנבים עמדו בשטיח. בפנים כועסות, והיה להם הרבה כוח. אז הוא (הבלש) קיפל אותם בשטיח, ככה בכאילו מקפלים, וזרק אותם בפח הזבל. הבלש עמד פה בפנים מאוד כועסות. הוא החזיק בשתי ידים, לקח אותם לזבל. תראו איך הוא לוקח אותם! הוא דומה לרע? הוא לא רע. אני אעשה לו עינים טובות. הפרופסור היה כזה והבלש היה כזה.הוא דומה לפרופסור, קצת דומה. אני אעשה לו עינים של בלש. עינים טובות. העינים של הבלש מאוד טובות. הן מצליחות לראות טוב יותר. הוא הצליח במשימה שלו. היו שם גם אבירים, הם רצו עם הסוסים. בתוך הסוס ישב אביר. זה אביר טוב, היתה לו חרב! תראו איזה חרב! לאביר יש חרב, הוא לוקח את הרעים לחוץ לארץ. וזה היה הסוף!
הרקע לסיפור
במשך תקופה ארוכה נמנע דני במשחקיו הדרמטיים להביא את "בני האדם". ראיתי בכך ביטוי לאכזבתו ולכעסו עליהם. אות ליחסיו הטעונים עם הסביבה- החברה, שמצד אחד
הוא מצפה ממנה לעזרה והגנה, ומצד שני הוא חושש מפני פגיעה נוספת.
במשחקיו לקחו חלק חיות טובות, אך חסרות הגנה מול חיות טרף רעות ומסוכנות. חסר היה לי הגורם האנושי המיטיב והמגן. חשתי כי הגיעה העת להחזיר אל החדר את "בני האדם" , וכך יום אחד הכרתי לדני את ה"זקן החכם", שלימים התגלגל אל דמותו של "הפרופסור". הזקן החכם היה זה שאפשר היה לפנות אליו בעת צרה ולקבל ממנו עצה טובה ומזור לכאבים. דני אהב את דמותו של הזקן, וכך אט- אט, מפגישה לפגישה ,התווספו לנו דמויות אנוש חדשות בחדר, ביניהם: הגנבים הפורעים והבלש עם הפרופסור עוזרו, שיצאו לתפוס אותם. משחקינו המשותפים במרחב הדרמטי היוו קרקע להתהוותו של הסיפור השני.
הדמויות שבסיפור
בלש- בעל זכוכית מגדלת, המבטאת יכולת להבין ולראות דברים. הבלש מחפש, בודק, חוקר ומברר. רוצה לגלות דברים, חשדן וזהיר. מחובר לכוחותיו, אך יחד עם זאת מודע למגבלותיו. נעזר ומשתמש בפרופסור לסיפוק צרכיו.
גנב/גנבים- חזקים, כועסים ותוקפנים. מאיימים ומפחידים בכעס שלהם.
הפרופסור- חכם, מבין, יודע, מיומן, איש מקצוע. בעל משקפים מיוחדים שדרכם אפשר לראות ולהבין דברים. בעזרתם לגלות את הרובד הסמוי, לחקור, לחשוף ולברר. יש לו כוח, הוא אינו פוחד מעימות עם קונפליקטים ורגשות. הוא מסוגל למצוא פתרונות גם למצבים מסובכים/מסוכנים (כוח השונה מכוחו של האריה הבוגר שהוא פיסי, אך חסר יכולת להכיל ולהתמודד עם רגשות).
אביר/אבירים- דמות חדשה, יחסית שטוחה. מציגה חלק של ניצחון, כבוד, יכולת.
סוס/סוסים- שייכים לאבירים. מסייעים להם במשימתם.
תימות וקונפליקטים
גם בסיפור זה, כמו בקודמו, קיים מתח בין הרובד הגלוי לבין הרובד הסמוי. ישנם דברים גלויים שרוצים להסתיר, לצד דברים סמויים שרוצים לחשוף ולגלות. עולה צורך להשיג הבנה טובה יותר של הדברים, להגיע לשליטה.הכעס , אף הוא, עולה בבירור, ועמו השאלה: האם מותר או אסור לכעוס? מי שכועס האם הוא יכול להיחשב גם כטוב, או לכעוס מותר רק ל"רעים". מרמז על קיומם של רגשות אשמה.
סגנון ההתמודדות של דני
בסיפור זה, כמו בסיפור הראשון ניתן למצוא ייצוגים מסייעים/מכשילים בעולמו הפנימי-רגשי של דני. כאן אנו פוגשים באופן בולט את גישתו המעשית והקונקרטית בהתמודדות, כמו גם את חשיבתו היוצרת ויכולתו לדמיין.
שלב עיבוד האבל
הסיפור מתאים לשלב האבל השני. באים בו לידי ביטוי כל הרגשות: בלבול, כעס, עצב, פחד ואשמה. הבלש רוצה לגלות, להבין יותר טוב מה קרה, לצאת מתחושת הבלבול. הוא רוצה לתפוס את הגנבים, מבטא באינטראקציה איתם כעס, עצב ופחד. סביבם נחשפת ההתעסקות סביב השאלות: מי אחראי למה שקרה? אני אשם או לא? אני טוב או רע? מותר או אסור לי לכעוס?
מתקיים כאן תהליך עיבוד האסון, האובדן, ומורגשת התחלה של הכרה חלקית באי-ההפיכות של המוות. אפשר אולי לבוא בחשבון עם הגנבים, האשמים על מה שקרה. אבל מה שקרה קרה. גרנות (שם) מציינת כי שלב זה של האבל מאופיין בעוררות רגשית גבוהה, מתחילים להבין מה קורה, להפנים שכלית ולהגיב רגשית לאובדן.
הקשר הטיפולי
לבלש, גיבור הסיפור, יש זכוכית מגדלת. בכך מרמז לנו המטופל על יכולת שכבר רכש, ועושה אותו עצמאי יותר. הוא רוצה לתפוס גנבים. במילים אחרות: "לגעת במים!" הבלש עצמו הוא זה שרוצה לבצע את המשימה, פעיל ויוזם, ומגייס את הפרופ' לעזרתו. מחובר לכוחותיו, אוחז בזכוכית המגדלת שלו ומשתמש בה. אך יחד עם זאת, הוא גם מודע למגבלות ולקשיים שלו. הפרופ' נחווה כדמות ידידותית, לא מאיימת – שמתחברת אל חלקים ילדיים. השניים משחקים יחד בהנאה. יחסיהם מפויסים, הבלש מרגיש בטוח בחברת הפרופ' ומכיר אותו היטב. הוא מזהה את פוטנציאל העזרה שהוא יכול לקבל ממנו לביצוע משימתו. הפרופ' מגויס למשימה כדי להשלים חלקים שהבלש אינו מסוגל להם בעצמו. הבלש מצפה שהפרופ' ישמש לו כעוזר, ניצב לידו לרשום, לגלות דברים ולתעד ראיות. עם זאת רוצה לזקוף את המשימה והצלחתה לזכותו. הוא מעוניין לשמר את הפרופ' כאיש הצללים שלו, הפועל מאחורי הקלעים. בזירת העימות עצמה מול הגנבים הוא בוחר להיות לבדו. יש בכך רמיזה לתחושת העצמיות המתפתחת, הבשלה לקראת הפרידה שיום אחד תבוא. בדמות הפרופ' פגש דני כוח מסוג אחר. לראות דברים, לא לפחד מעימות עם קונפליקטים ורגשות, למצוא פתרונות גם למצבים מסובכים ביותר ו/או מסוכנים.
תכנון המשך התערבות טיפולית
דני כעת נמצא במקום רגשי שבו הוא מסוגל לגעת בדברים עצמם, בשל לשמוע את הסיפור הקוהרנטי של חייו. הוא מתחיל להפנים את מות ההורים, להבין מה קרה בעולמו. יש צורך כעת לעזור לו להפנים שכלית ולהגיב רגשית לאובדן.
בעקבות הסיפור
בעקבות הסיפור השני של דני, בו כבלש הוא יצא להשיג ראיות ולבוא בחשבון עם אויביו, חשתי שדני זקוק להשיג תחושה מחודשת של שליטה בחייו. חיפשתי אחר דרך בה אוכל לעזור לו בתהליך ההתארגנות מחדש וההסתגלות לחייו החדשים עם דודתו. ואכן, המפגשים הדיאדיים שהתקיימו עם הדודה ובמסגרתם עבדנו יחד על הכנת האלבום (ראה לעיל, עמ' 3), חיזקו בדני את תחושת ההשלמה עם המצב החדש, לצד שליטה הולכת וגוברת על חייו. על כך מעיד הסיפור השלישי.
החזק והפרופסור – הסיפור השלישי
בהתחלה הייתי איש גיבור. הייתי חזק, עם שרירים חזקים בבטן. אף אחד לא יכול היה להביס אותי. ורכבתי על הסוס, אבל לא רואים את הסוס עכשיו. המשימה שלי (הגיבור) היא להילחם. והוא צריך לרכב על הסוס שלו שמופיע בשלב שתים. הוא צריך לרכב על הסוס כדי להילחם. הגיבור צריך להילחם עם הסוס באיש הרע. רק עם הסוס הוא יותר חזק ויכול להביס את הרעים. הוא צריך את הסוס. הפרופסור עוזר לו. הפרופסור הוא עדי. הוא בשלב שלוש. יש לו משקפים. הוא עוזר לו למצוא עקבות אם החזק לא יודע לאן הרע ברח. פעם הם רכבו ביחד על הסוס, הגיבור והפרופסור. ואז הם מצאו את הרעים וראו בריכה. הייתה להם בריכה, והם רצו להביס אותם כדי לקפוץ לבריכה. אז הם החליטו לרדת למטה כדי להילחם. והם הביסו את הרעים וקפצו לבריכה. והסוס התרחץ, והחזק אמר לוף " בלי משקפים לבריכה!" הסוס ענה שהוא ישאיר את המשקפים שלו פה. והם רכבו על הסוס במים. הם רכבו על הסוס אחורה (הם עשו דברים מאוד מיוחדים). גם החזק רצה לרכב על הסוס. הבלש הרע עשה את כל הדברים הרעים. הוא מופיע עכשיו. גם היו לו משקפים, אבל לא כאלו כמו לפרופסור. היו לו צהובות ולפרופסור היו כחולות. ותראו את הפה שלו: "אהה!!" היה לו כובע, ולפרופסור לא היה. הרע תמיד עיכב את החזק. הוא היה בלתי נראה והרביץ לו בגב. החזק החליט להרביץ לו בחזרה. החזק התעצבן על הרע, אמר שהוא צריך כבר ללכת והחליט לחזור הביתה. רכב על הסוס שלו. הסוס הצליח לראות והחזק לא. הוא לקח רובה, והסוס אמר לו איפה – ישר. החזק לא ראה, כי הרע תמיד מסתובב ומסתובב והוא לא רואה אותו. הפרופסור חקר דברים. הוא רכב על הסוס. הוא היה צריך את הסוס. הסוס היה בצבע ורוד תמיד. כי הוא החליט להיות ורוד. הוא היה בהתחלה חום והוא לא רצה- הוא רצה להיות ורוד. והוא החליט להיות ורוד, כי ורוד זה הצבע האהוב עליו. הפרופסור היה כחול, והסוס היה גם קצת כחול. הסוס ראה שהצבע משתנה, קצת חום היה על הצבע הורוד. כי סוסים נראים חומים. גם סוסי פוני. אי אפשר להיות סוס ורוד זמן רב, כי אין כזה דבר סוסים ורודים. "אוי גודל לי החום!" הוא חשב שצבע חום זה מגעיל, הוא היה שמח כי הוא חשה שלכל החברים שלו צבע חום, וזה נועד לסוסים והוא רצה להיות כמו כל החברים שלו. לקראת הסוף הבין הסוס שהוא טעה וחשב שצבע חום זה יפה, כי הוא הבין שצבע חום נועד לסוסים. סוף הסיפור הוא סוף הסיום, סוף הגמירה. בסוף הסיפור כולם היו: הבלש,הסוס והחזק. החזק ישב על הסוס והפרופסור עמד ליד. לא היה הרבה מקום לכולם להיכנס. קודם כבר היו הפרופסור והסוס, אז עכשיו הסוס, בצבע חום כולו, יותר חום ממה שהוא היה מקודם, ביחד עם החזק. החזק בהתחלת הסיפור היה עצוב, כי הוא לא מצא את הרע ולא הצליח להביס אותו. הסוס עזר לו ואמר לו איפה בלי שהרע ישמע. בסוף הוא היה שמח, והרעים לא חזרו לעולם. הפרופסור נשאר בבית לישון.
הרקע לסיפור
סיפור זה הוא הסיפור האחרון שסיפר דני בחדר. הוא חתם את תקופת הטיפול, ובאמצעותו הוא עיבד את פרידתנו המתקרבת. במובן מסוים ניתן לראות בו המשך לסיפור הקודם בו לראשונה התוודענו אל הבלש ואל עוזרו הפרופסור. בסיפור זה הבלש התגלגל להיות ה"חזק", כלומר קיבל יותר כוחות.
הסיפור הבשיל במהלך משחקינו הדרמטיים , שחלקם התקיימו במפגשי הדיאדה עם הדודה. כך נתווסף לנו הסוס החום-ורוד.
הדמויות שבסיפור
החזק - גיבור, בעל כוח פיסי.כאשר הוא מקבל את עזרתם של הסוס והפרופסור הוא יכול להצליח. החזק נחוש לבצע את משימתו, ובהצלחה. הוא מודע לכוחות שלו, וגם לצורך לגייס את האחרים לעזרתו.
הוא יכול לקיים יחסי גומלין ולשתף פעולה עם האחרים, דבר המבטיח את הצלחת משימתו. ביכולתו להבחין באיכויות המיוחדות שיש לכל אחד, ולהשתמש בהן לצרכיו.
הסוס - נדרש ממנו לחדד את יכולת הראייה שלו. זאת כדי שהוא יהיה מסוגל להיות עזר לחזק בביצוע משימתו. עליו להסיר את משקפיו לפני הקפיצה לבריכה (אל המים= הסכנה). תפקידו של הסוס להוביל את החזק, ולכוון את דרכו. מהסוס נדרש לראות את הרע, כשהחזק עצמו עדיין אינו מסוגל. במפגש הסוס עם הפרופסור, מתחיל תהליך מטמורפוזי של הסוס, והוא הופך להיות מסוס ורוד לסוס חום, כשיר יותר לתפקידו במשימה.
הפרופסור – עוזר לחזק בעזרת משקפיו המיוחדים, שמקנים לו את היכולת לראות דברים נעלמים, ולגלות את העקבות. הוא מלווה אותו בעיקר בשלבים הראשונים של המשימה, מכשיר את הקרקע לקראתה. נחוץ בעיקר לאיתור העקבות, כדי להגיע אל היעד, אל הבריכה. הפרופסור מקיים אף קשר עם הסוס. בשלבים מתקדמים יותר של המשימה, כאשר נדרש להתמודד פנים אל פנים עם הרע/הרעים, יש צורך בשיתופו של הסוס. כעת הפרופסור מלווה את הסוס והחזק, מסייע בידם לחקור את הדברים, להבינם לעומקם.
הרע /הרעים - הם נמצאים באיזור הבריכה. יש צורך להילחם בהם, להביס אותם. הרעים הם בלתי נראים, מופיעים בפתאומיות ותוקפים. יש להם כוחות שמכשילים את החזק. הם אורבים לו ותוקפים אותו. בעזרת הסוס והפרופסור מצליח החזק לגבור עליהם, להביס אותם ולגרום לכך שהם לא יחזרו עוד לעולם.
תימות וקונפליקטים
בסיפור זה, כמו בקודמו, קיים מתח בין הרובד הגלוי לבין הרובד הסמוי. פחות מורגש הצורך להסתיר דברים גלויים, ויותר מודגש הרצון לחשוף ולגלות את הדברים הסמויים. בסיפור זה ניתן לראות כי מתחזק הצורך להשיג הבנה טובה יותר של הדברים ועל ידי כך להגיע לשליטה.
הכעס ממשיך להיות תימה מרכזית, והשאלה אם מותר או אסור לכעוס עדיין מהדהדת.
סגנון ההתמודדות של דני
בסיפור זה, כמו בסיפוריו הקודמים של דני, אנו מוצאים ייצוגים מסייעים/מכשילים בעולמו הפנימי-רגשי. התחושה היא כי גדל כוחם והתחזקה השפעתם של הייצוגים המסייעים. ובהתאם נחלש כוחם של הייצוגים המכשילים.דני למד להיעזר באחרים, והצליח להתחבר אל כוחותיו.
שלב עיבוד האבל
סיפור זה מתאים לשלב האבל השלישי. לפי גרנות (1985) שלב זה מאופיין בתחילתה של חזרה לחיים. התארגנות מחדש, תוך הכרה באובדן עולה הרצון להשתקם, ומתחזקת תחושת יכולת השליטה בחיים. בסיפור באה לידי ביטוי תחושת ההשלמה. "החזק" הצליח לבוא בחשבון עם הרעים, הוא השלים את משימתו ורוצה לחזור הביתה. ניכרת הסתגלות והמשכיות החיים החדשים. הקשר עם הדודה התבסס והתייצב, ישנה תחושה של רצון להמשיך לחיות, של כוחות.
הקשר הטיפולי
בסיפור הנוכחי אנו פוגשים את "החזק" (המטופל) כשהוא חזק, ויש לו כבר כוחות משל עצמו וכוחות עזר נוספים מלבד הפרופ' (המטפל). יש לו גם את הסוס (הדודה) שלו. הוא מודע לקיומם של כוחותיו ומסוגל להשתמש בהם. הסוס מקנה לו יתרון חדש ונוסף, מעבר להיותו ניצול/שורד, לא להיות מובס. כעת החזק יכול לא רק להינצל מפני הסכנה "להימשך מן המים", ולא רק "לגעת במים", אלא גם לקפוץ לתוכם! כעת- על ידי המפגש המשולש של ה"חזק", הפרופ' והסוס, יכול ה"חזק" להשלים את המשימה: " לרדת למטה כדי להילחם...". הסוס מכשיר עצמו להחליף את הפרופ', הוא לומד לעזור ולחזק. תפקידו של הפרופ' כעת הוא להכשיר את הסוס, ללמד ולהשפיע עליו. רק כאשר הנ"ל יפנים את תפקידו וישתנה – יהפוך מסוס "שמתעקש להיות ורוד" לסוס "חום כמו כל הסוסים", ירגיש ה"חזק" מספיק בטוח עם הסוס שלו ויהיה בשל להיפרד מהפרופ'. בסוף הסיפור התנאים לפרידה מתקיימים: "עכשיו הסוס בצבע חום כולו, יותר חום ממה שהיה מקודם, ביחד עם החזק". במצב כזה ביחסי הדיאדה שבין "החזק" והסוס שלו, להם גם הפרופ' שעומד לידם, ניתן להיפרד מן הפרופ'. ה"חזק" יכול לחזור הביתה עם הסוס שלו, בידיעה שהפרופ' חוזר לביתו והולך לישון.
בעקבות הסיפור
בעקבות הסיפור חשתי כי דני הצליח לגייס את משאביו הפנימיים להישרדות, התמודדות והתחזקות.
כעת הוא מסוגל , בעזרת אחרים תומכים, לרדת לעומקם של דברים, להיפגש עם האמת הכואבת ולמצוא את הדרך "חזרה הביתה"- לחיים חדשים. באמצעות הסיפור דני בדמות ה"חזק" נפרד ממני "הפרופסור", סגירת המעגל מצדי באה בצורת מכתב פרידה שכתבתי אני לדני.
מכתב אל החזק מאת הפרופסור
שלום לך איש חזק!
מכתב זה הוא מכתב פרדה.
אני עכשיו צריך לחזור לבית שלי, ללכת לישון.
גם אתה והסוס שלך חוזרים הביתה.
המשימה שלנו הושלמה.
אתה, איש חזק, הצלחת בעזרתי למצוא את עקבות הבלש הרע. ובעזרת סוסך היקר שראה אותו ואמר לך איפה הוא, הצלחת להביס אותו. אני מקווה שהרעים לא יחזרו יותר לעולם.
אבל אני בטוח שתדע איך להביס אותם, גם אם הם יום אחד ינסו לחזור שוב. וזה כי אתה חזק מאוד, ויש לך סוס מאוד חכם ונבון שיש לו עיניים מצוינות והוא יכול לעזור לך ולהראות לך את הכיוון הנכון. אני גם רוצה, איש חזק ומאוד מאוד יקר ואהוב, לתת לך במתנה את המשקפים הכחולות שלי. בעזרתם אפשר לגלות את העקבות של הרע. אפשר לחקור דברים לא ברורים, לא מובנים. דברים מסובכים ומבולבלים. בעזרת המשקפים אפשר להבין יותר דברים ולדעת. לפעמים אפשר להבין בעזרתם שטועים, והם גם עוזרים לשנות החלטה לא נכונה ולהגיע לבחירה טובה יותר. כמו שקרה לסוס הורוד-החום שלך. המשקפים אולי עזרו לו לראות שיכולים להיות צבעים אהובים יותר או פחות, מתאימים יותר או פחות. המשקפים אולי עזרו לו להבין שלפעמים בשביל דבר אחד שרוצים ושהוא מאוד חשוב, אז צריך לוותר על דברים אחרים שאוהבים. צריך להשתנות.
אז היה שלום איש חזק.שמור על עצמך...ושמור על קשר.
ממני, הפרופסור – עדי
סיכום הטיפול
עם כניסתו של דני לגן, חודשים ספורים לאחר מות אביו, הוא אופיין כילד עם מצבי רוח, מאוד רגיש ונעלב בקלות. לעיתים עצוב וכועס, מגלה עקשנות. מגלה חרדות, וזקוק מאוד לקרבת מבוגר. מתקשה להביע חוויות, רגשות של כעס ועצב. במשחק חופשי רב עם ילדים , מתרגז הרבה במשחק. מתקשה בהבנת מצבים חברתיים, ובהתמודדות עם פתרון בעיות חברתיות.
כעבור שנה, בעקבות משבר מות האם, הייתה נסיגה משמעותית בהתפתחותו והחרפה במצבו הרגשי. הוא היה מבולבל מאוד, רגיש ביותר, ובכה מהר. נטה להסתגר בתוך עצמו והתקשה מאוד להביע את רגשותיו. למרות סביבת הגן שהייתה לו מכילה ותומכת, דני לא היה מסוגל לשתף את הגננת והילדים בחוויות הקשות שהוא עבר. חדר התרפיה היה עבורו המקום היחיד בו הוא הצליח לבטא, לשתף ולעבד את רגשותיו. בהדרגה , בתהליך הטיפולי, דני הלך והשתחרר, ואף נפתח יותר לסביבת הגן. פעמים רבות דיווחה לי הגננת שהוא הצליח לשתף את הילדים, ובעיקר אותה, ברגשותיו וחוויותיו.לקראת סיום הטיפול, בשלושת החודשים האחרונים, באמצעות שלושה הסיפורים לעיל, דני עיבד רגשית את האובדן על מות ההורים, חיזק כוחותיו בהתמודדות עם החרדה והכעס שעלו וליוו תחושות אלו, והתחיל לטוות את סיפורו המשפחתי.
דני סיים את הטיפול בדרמה תרפיה כשהוא מחובר לכוחותיו, מסוגל להיפתח אל עצמו ואל סביבתו, להמשיך ולספר יחד עם הקרובים המשמעותיים לו את סיפור חייו. קשר של קרבה ואמון החל להתהוות בינו ובין דודתו, ויש לכך השפעה חיובית על תחושת הביטחון הקיומי של דני והתפנותו הרגשית ללמידה והמשך התפתחות.
אפילוג
סיימנו את הטיפול, ה"משימה" הושלמה. ברגעי הפרדה עצמם חשתי רגשות מעורבים. הייתה התרגשות ושמחה שבאמת ה"סוף טוב", לפחות תקווה ונתוני פתיחה טובים שדני לוקח איתו להמשך הדרך. לא הייתה תחושה שאני משחררת אותו אל הלא נודע. נפרדנו כשדני מזהה עצמו כ"חזק", כגיבור שהצליח להביס את הרע. כשהוא יודע שיש לו סוס ורוד-חום, ויכולת לנתב ולשלוט בגורלו. אך לצד התקווה והשמחה חשתי גם דאגה. מה יהיה עם הרע יחזור? אם הגורל יתעתע? אם הסוס יאכזב וינטוש? עד כמה אוכל להיות בטוחה...? עד כמה אוכל לסמוך, ובאמת לנבא נבואות להמשך הדרך...? אל הדאגה התחברה תחושה חזקה של כאב ופחד.
מתוך הדיאלוג הפנימי שעלה בי עם כל אותם רגשות מעורבים, לפתע הבנתי שדני נפרד ממני כשבידו הוא נושא את אלבומו, ולעיניו הוא מרכיב את המשקפים הכחולים שקיבל ממני כמתנת פרדה. המשקפים שמייצגים את אותן תובנות ויכולות שדני הגיע אליהן בתהליך הטיפולי.
אז ידעתי...הילד הזה לא ילך לאיבוד... כי יש בו עצמו כבר ידיעה ויכולת להתמודד.
יכולתי לחייך, לנפנף בידי לשלום. ללוותו במבטי כשהוא הולך ומתרחק ממני, עד שכבר לא ראיתי אותו יותר. יכולתי כך לעמוד בשקט ולחייך, כי ידעתי שבתהליך הטיפולי הייתי איתו. יחד איתו קפצתי אל המים ועברתי את הקרב, הייתי איתו במסע ההתמודדות עם אותו גורל אכזר ומתעתע שתקף אותו פעם אחר פעם. כמו שדני מספר בסיפור: "הרע תמיד עיכב את החזק. הוא היה בלתי נראה והרביץ לו בגב..." הייתי שם איתו כדי "לחקור את הדברים", לפזר את הערפל ולהבין מה קורה. לנקות את מסך ההכחשות וההטעיות, ולראות את הדברים באופן ברור וגלוי.
הייתי איתו כדי לתמוך ולחזק, עד שבשלו התנאים ודני הגיע אל הרגע בו הוא יכול היה רגשית לקפוץ אל המים – להתייצב פנים אל פנים מול הרע ולהביס אותו.
ביבליוגרפיה
Landy,R.(1993) Persona and Paerformance, London, Jessica Kingsley.
בן-אהרון,מ. ( 1997) מדריך טיפול דיאדי: אם-ילד ואב-ילד, גישה דינמית לטיפול בהפרעות יחסים בילדות. אוניברסיטת חיפה, החוג לפסיכולוגיה.
גרנות,ת. ( 1985) אובדן. השפעותיו והתמודדות עמו, משרד הביטחון – הוצאה לאור.
ושכול, עמ' 177- 192. הוצאת ספרים "אח" בע"מ.
הואי,ב. (1999) מי נותן את הטון? גישה פסיכודרמטית לתרפית ילדים. הוצאת "אח" בע"מ.
ויניקוט,ד.ו. (1996) משחק ומציאות, עריכה והקדמה : רענן קולקה. תרגום: יוסי מילוא. הוצאת עם עובד.
להד,מ. (1993) מודל PH BASIC ודרכי איתורו בסיפור בששה חלקים. בתוך: לוינסון, ש. (עורכת). פסיכולוגיה בבית הספר ובקהילה בעת רגיעה ובעת חירום. הוצאת ורד.
סאקס, א. (1990) האיש שחשב שאישתו היא כובע. תרגם: אילן רוזנברג. הוצאת מחברות לספרות, זמורה בע"מ.
סמילנסקי, ש. 1981. תפיסת המוות בעיני ילדים, הוצאת "אח" בע"מ.
