המטוס הראשון של האחים רייט או "פחות ממה שנראה לעין": על מדע ופסאודו מדע ב-EMDR

המטוס הראשון של האחים רייט או "פחות ממה שנראה לעין": על מדע ופסאודו מדע ב-EMDR

אלון בר

המאמר הנוכחי מבקש לעסוק בנקודות הביקורת שהועלו במאמר "פחות ממה שנראה לעין: נקודות עיוורון בשיטת EMDR", שהתפרסם ב-12.01.2025.

המאמר הנוכחי נכתב בתקופת חיים קשה ומדממת של מלחמה כואבת. רבים מאזרחי ישראל נחשפו לטראומות קשות, קולקטיביות ופרטיות. בדומה, מטפלי בריאות הנפש מוצאים עצמם בעומס מקצועי חריג, בו בזמן שהם עצמם חשופים לחוויה הטראומטית הקולקטיבית ולפרקים גם אישית. בהמשך לכך, ניתן לראות בישראל, מטפלות ומטפלים רבים שעברו הכשרות בטיפולים עכשוויים ממוקדי טראומה, בפרט: EMDR ו-CBT. יתר על כן, לצערינו, מטפלות ומטפלים בטראומה, נתקלים שוב ושוב במטופלים ומטופלות שטופלו במגוון טיפולים שאינם ממוקדים בטראומה, ומבלי שחוו הטבה משמעותית.

הטקסט הנוכחי מבקש להתייחס למאמר שכותרתו: "פחות ממה שנראה לעין", ופורסם ב-12.01.25 באתר. המאמר מציג ביקורות שונות על EMDR, שלהבנתי שגויות ואף מסוכנות. שגויות, מכיוון שהוא משלב מידע חלקי ולא מדוייק על EMDR, תוך שימוש בלוגיקה פנימית בעייתית (כפי שאציג בהמשך). ומסוכנות מכיוון שהן עשויות להרחיק מטופלים ומטפלים מגישת טיפול מובילה בעולם הטיפול הטראומה (כפי שגם ציין הכותב). בפרט, כשבתקופה זו הצורך בהיקף רחב של מטפלים ממוקדים בטראומה גדול מתמיד. לאור זאת, ועל אף עומסי החיים, בחרתי להגיב למאמר מתוך תקווה לאיזון התמונה המגמתית והשלילית שבעיניי הוצגה בו.

אציין כי על אף שאני פסיכולוג, מטפל ומדריך EMDR (כמו גם גישות טיפול נוספות ובכללן: CBT), אני רואה עצמי בראש ובראשונה כמטפל בגישות מבוססות מחקר. אין בדברים שאציג להלן כדי לטעון לבלעדיות של EMDR בטיפול בטראומה או למושלמות הגישה. ישנן גישות נוספות וחשובות שנמצאו יעילות לטראומה. בדומה, EMDR אינו מושלם, כשם שאין גישה או מוצר מבוסס מחקר שהם מושלמים. אדרבה, טיפול מבוסס מחקר, הוא טיפול שבוחן בעקביות את כשלונותיו ורואה בהם בסיס למחקרים וטיפולים חדשים.

קבוצות טיפוליות
רשימה עדכנית של קבוצות פעילות בכל הארץ. ניתן להוסיף פרטים אודות קבוצות נוספות באופן חופשי

המטוס הראשון של האחים רייט

דמיינו לעצמכם מאמר שיפורסם בכתב עת מוביל לתעופה וכותרתו: "מתחת לעננים: על חולשותיו של המטוס המודרני". המאמר, פותח באמירה ש"מטוסים נחשבים לכלי התחבורה הבטוח והנפוץ ביותר לשימוש בתעבורה אווירית, אבל הדברים אינם פשוטים כל כך. ישנם קולות ביקורתיים שונים על מטוסים שאינם מקבלים ביטוי בשיח העכשווי על תעופה בישראל".

בפסקה הראשונה של המאמר, מראה הכותב באופן משכנע ביותר, כיצד ניסוי התעופה הראשון של האחים רייט, לקה בפגמים מהותיים. לדוגמא, אין ספק כי האחים נעזרו ברוח גבית משמעותית שאיפשרה למטוס לטוס כפליים מכפי שהמנוע שלו יכול היה להטיסו. שנית, במהלך השנים המטוסים שלהם נטו להתרסקויות חוזרות. שלישית, השוואה בין הדגם הראשון של האחים רייט לדגם שאותו בנו כעשור לאחר מכן, מצביעה על שינויים רדיקליים. אגב, בראיון מאוחר יותר שקיימו האחים רייט, הם התייחסו בביטול לדגם הראשון שבנו. "לא יאומן שהצעצוע הזה טס ולא יאומן שהסכמתי להיכנס לתוכו", אמר אורוויל רייט למראיינת. ביקורת רחבה נוספת הצביעה על כך שלמעשה דגם המטוס הועתק ממסוק צעצוע שהאחים קיבלו מאביהם בילדותם. בסיום הפסקה, הוסיף הכותב: "זה לא שאנחנו טוענים שהם גנבו את הרעיון או שמטוסים הם בהכרח מסוכנים, ובכל זאת, קחו את הדברים לתשומת לבכם". ואם כל זה לא שכנע אתכם לפקפק במטוסים, מגיעה פסקה המצביעה על כך שהשניים למעשה רימו ביחס לקורות החיים שלהם. "האחים רייט לא היו באמת מהנדסים והטיסה המדוברת לא בדיוק התרחשה בתאריך המדובר". אכן, לא מעט חולשות ופגמים. אלא שבזה לא מסתיים המאמר. לאחר טענות כבדות משקל כנגד מטוסם והתנהלותם של האחים רייט, מגיע הכותב לפרק המסכם שכותרתו: "חוסר עדיפות על כלי תחבורה אחרים". רוח הדברים של הפרק המסכם טוענת שישנם מחקרים שמראים שגם כלי תחבורה אחרים יכולים להיות טובים לא פחות. בשלב הדוגמאות, מציין הכותב את החללית והמסוק שיכולים להגיע לתוצאות דומות או טובות יותר. חללית כנראה טובה יותר בטיסה לירח ומסוק יעיל יותר בטיסה בעיר.

מסיים הכותב¹: "לסיכום, המטוס נתפס לעיתים כפתרון קסם בעולם התעופה, אבל בחינה ביקורתית חושפת את הפער בין ההבטחות לבין הראיות המדעיות. ניתן להציע שהפופולריות שלו נובעת מהרצון למצוא תשובה יחידה לטיפול בבעית התחבורה המורכבת... יש לזכור שחלק מהממצאים שהובילו לפופולריות שלו, עשויים להיות מבוססים על נתונים חלקיים ולא מדוייקים... לנוכח כל הטענות לעיל, עדיין אין מספיק ראיות או מנגנון מבוסס מדע כדי שתבחרו לעלות למטוס. זכרו את התנהלותם המפוקפקת של האחים רייט. הייתם מפקידים את גופכם, בין שמים לארץ, בידים של אנשים כאלו?"

המאמר על המטוס הראשון של האחים רייט, מעולם לא נכתב. ראשית, מפני שפרטיו לא בהכרח נכונים ושנית מפני ש... מה אם פרטיו אכן נכונים? מה אם האחים רייט זייפו מסיבות שונות חלק מנתוני טיסתם הראשונה? מה אם השכלתם המקצועית של האחים רייט חלקית והרעיון של המטוס נגנב מיוצר אחר. האם זה ישנה לנו משהו על המטוס המודרני? האם המטוס ההיסטורי של האחים רייט רלוונטי בצורה כלשהי למטוס הסילוני שכולנו משתמשים בו? האם הניסוי הראשון של האחים רייט שבו אחד האחים טס 39 מטר במשך 12 שניות, רלוונטי למטוס המודרני שמסוגל לטוס ברציפות כ-15,000 ק"מ במשך יותר מ 18 שעות²?

הטענה שאטען לאורך המאמר הנוכחי היא שאופי המאמר המדובר על טיפול-EMDR, אינו שונה מהמאמר התיאורטי שהצגתי על מטוסם של האחים רייט, שמבקש לייצג מאמר בעייתי בטענותיו העובדתיות ובלוגיקה הפנימית שהוא מציג.

בבסיס המאמר על-EMDR, הוא מציג מספר סוגי ביקורת:

1. ביקורות על מחקרה הראשון של ד"ר פרנסין שפירו, מפתחת הגישה
2. ביקורות על מנגנוני השינוי הלא מפוענחים של-EMDR
3. ביקורות על אופיה והתנהלותה של ד"ר פרנסין שפירו
4. טענה סופית לפיה, לאור מכלול הביקורות שעלו במאמר, יש מקום להטיל ספק בייחודיות וביעילות החריגה שמיוחסת ל-EMDR

בשורות הבאות ארצה להתייחס לטענות המרכזיות של המאמר³.

בין עצמי לעצמיות רוח אנושית במרחב האמפתיה
כנס לרגל סיום מחזור ב' של 'רוח אדם' - 15-16 במאי במרכז רבין, רמת אביב

ביקורות על מחקרה הראשון של ד"ר פרנסין שפירו מפתחת הגישה

לאחר הצגה בסיסית של EMDR והתמיכה לה היא זוכה מצד ארגוני בריאות הנפש המובילים בעולםל-EMDRב-PTSD, פונה הכותב להציג את הביקורות השונות כנגד הגישה. הביקורת הראשונה התמקדה במחקרה הראשון של שפירו (1989), ובשינויים שערכה בפרוטוקול הטיפול ותוכנית ההכשרה במהלך העשור הבא (שנות ה-90).

אני סובר שבהחלט ניתן לטעון בעד ונגד הניסוי הראשון של שפירו, כמו גם השינויים שעשתה בעשור הראשון של ה-EMDR, אבל האם אין זו טענה דומה לזו שהצוגה כנגד מטוסם של האחים רייט? אנו יודעים שמטוסם הראשון טס לזמן קצר ובאופן שאף אחד מאיתנו לא היה מוכן לטוס בו היום. זה לא מונע מאיתנו לעלות בבטחה למטוס המודרני או להעריך את הישגם ופריצת הדרך המדעית של האחים רייט. באותה מידה, מה הרלוונטיות של הטענות כנגד מחקרה הראשון של שפירו מ-1989, כאשר ב-2025 קיימות רפליקציות רבות של מחקרים שונים בטיפול-EMDR ב-PTSD? רפליקציות הם נושא מורכב בפסיכותרפיה. לא קל לערוך שחזור של מחקר פסיכולוגי ולהראות תוצאות דומות. EMDR לטיפול ב-PTSD נבדק במאות מחקרים ועשרות מטה אנליזות (ראו לדוגמא סקירות מחקריות עדכניות: Chen et al., 2013, Wright et al., 2024). בשנת 2025, למעט, הטיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) שהקדים בעשור את ה-EMDR, אין לנו טיפול שמחזיק גוף כזה של מחקר. בדומה, מה הרלוונטיות של השינויים ששפירו ערכה בעשור הראשון (כמו גם בעשורים לאחריו) לטיפול ה-EMDR העכשווי? שפירו עצמה, הראתה לאורך השנים גמישות מתבקשת בפרוטוקול הטיפול, לאור ממצאי המחקר והתצפיות הקליניות⁴. עולם הפסיכותרפיה היה יוצא נפסד, אילו שפירו היתה נצמדת באופן דוגמטי לפרוטוקול הראשוני שלה. לצערינו, ב-2025 ישנן גישות רבות בפסיכותרפיה שאינן נשענות על מחקר, ונצמדות באופן דוגמטי לאמונות היסוד של מחבריהם. EMDR אינה חלק מהן. EMDR היא גישת טיפול שאינה חדלה להתפתח על בסיס מחקר ותצפיות קליניות. כך פועל מדע מודרני, כך פועל טיפול פסיכולוגי מבוסס מחקר.

ביקורות על מנגנוני השינוי - "על כובעים סגולים ותנועות עיניים"⁵

בפרק זה, הכותב מציע ביקורת שבהחלט מאפשרת ודורשת דיון ענייני על-EMDR. הטענה המרכזית שעולה בפרק זה היא שמכיוון שהגישה משתמשת גם בטכניקות הלקוחות מטיפולים אחרים, ומכיוון שלא ברור מהו המנגנון שעומד בבסיס הרכיב הייחודי של הגישה (תנועות עיניים), הרי שיעילות הגישה יכולה להיות מוסברת על ידי הטכניקות הלקוחות מטיפולים אחרים (בעיקר: CBT).

בפתח הדיון על הטענות הללו, כדאי להתחיל באבחנה מקובלת במחקרי פסיכותרפיה בין 2 סוגי מחקר: מחקרי תוצאה ומחקרי מנגנון. מחקרי תוצאה בודקים בדרכים שונות את השאלה: האם טיפול X יעיל לטיפול בהפרעה Y? בדוגמא שלנו, האם EMDR יעיל לטיפול ב-PTSD? ב-2025 התשובה המחקרית לכך היא חד משמעית: כן. מאות מחקרים ומאות אלפי מטופלים מעידים על כך. אגב, בפרקטיקה המחקרית המקובלת, החוקר נדרש להראות שהטיפול החדש, לא פחות טוב מהטיפול מבוסס המחקר המקובל בהווה Minimum) efficacy criterion). בדומה, EMDR הושווה במספר רב של מחקרים ל CBT ונמצא יעיל באופן דומה ולפעמים יעיל יותר. הוא כמעט ולא הושווה לטיפולים אחרים. ראשית, כי אינו נדרש לכך בסטנדרט המחקרי המקובל. כיוון ש-CBT הוא הטיפול הפסיכולוגי מבוסס המחקר ל-PTSD, המחקרים השונים השוו את תוצאות ה-EMDR ל-CBT. שנית, מכיוון שמסיבות שונות, מרבית הטיפולים האחרים אינם מעמידים עצמם בפני המחקר. סביר שחלקם או רובם, לא היו עומדים בקריטריונים המחקריים המחמירים. מעט המחקרים שהשוו EMDR או CBT לטיפולים שאינם ממוקדי טראומה, הראו יעילות גבוהה משמעותית לטובת הטיפולים ממוקדי הטראומה (ראו סקירה לדוגמא: Mavranezouli et al, 2020).

הסוג השני של מחקרים הוא מחקרי מנגנון: מהו המנגנון שמייצר את השינוי הטיפולי? החשיבות של מחקרי המנגנון גדולה, הן בכדי לזקק את המרכיבים החשובים בטיפול והן כדי להוכיח את טענת הסיבתיות. כלומר, לטעון בבטחה שהיעילות של גישה X קשורה בהכרח במשתנים הייחודיים לה (לדוגמא: תנועות עיניים), ולא למשתנים אחרים (לדוגמא: קשר טיפולי חיובי, דיבור כללי על הטראומה ועוד). המצב ב-EMDR אינו שונה בהיבט זה, ואולי אף מורכב יותר.

EMDR צמח מתוך מחקרי תוצאה חריגים לטובה. כלומר, מחקרים ותצפיות קליניות שהראו שיפור סימפטומטי מהיר ב-PTSD, כתוצאה מהיזכרות בטראומה בשילוב של גירוי גופני דו צדדי. יחד עם זאת, בבואה להסביר את מנגנון השינוי, שפירו מצאה קושי. כיצד נסביר את יעילות הגירוי הגופני הדו צדדי? שינוי שמקורו ככל הנראה בהפעלה גופנית – נוירולוגית לא ברורה. מצב זה הביא את שפירו להעלות מספר השערות⁶ ביחס למנגנוני השינוי ובהם: מנגנון שנת חלום (REM), תנועה בין המיספירות, העמסה על זיכרון העבודה ועוד. כיום, מקובל לייחס את מנגנוני השינוי להעמסה על זיכרון העבודה במקביל להיזכרות בטראומה (ראו סקירה לדוגמא: Wadji et al., 2022). בשונה מכפי שנכתב במאמר, השערה זו, אוששה בסדרת מחקרים עכשוויים ויישומים קליניים פורצי דרך כגון: 2.0 EMDR (ראו לדוגמא: Kolthof et al., 2022, וראו גם הרצאתי בנושא). בשולי הדברים נציין שמרבית הטיפולים מבוססי המחקר בפסיכולוגיה, נשענים על מחקרי תוצאה ופחות על מחקרי מנגנונים. זה נכון שבעתיים ביחס למחקרי מנגנון נוירולוגיים. מחקרים שנשענים על ידע אינטר - דיסיפליניארי רחב ומורכב (לכל הפחות ידע ב: פסיכותרפיה, נוירולוגיה, רדיולוגיה או אמצעי הדמיה רלוונטיים ידע בשיטות מחקר). בנוסף, חקר מנגנונים נוירולוגיים נשען על מדע בסיסי (Basic Science) של מדעי המוח, גוף ידע ראשוני שטרם הגיע להבנה מספקת. לשם המחשה, ישנם מחקרים רבים בטיפול פסיכודינאמי שמדגימים את ההשפעה של הקשר הטיפולי על תוצאות הטיפול (ראו לדוגמא גליון מיוחד בנושא: Psychotherapy, 2018 ). בשונה מכך, יש הרבה פחות מחקרים שבדקו את ההשפעה של הקשר הטיפולי על תפקודים מוחיים או להפך.

בין עצמי לעצמיות רוח אנושית במרחב האמפתיה
כנס לרגל סיום מחזור ב' של 'רוח אדם' - 15-16 במאי במרכז רבין, רמת אביב

לסיכום, הטענה לחוסר בהירות וחוסר עקביות ביחס למנגנוני השינוי ב-EMDR, אינה מדוייקת בעיניי ממספר סיבות. ראשית, מחקרים ויישומים קליניים מהשנים האחרונות מצביעים על העמסה גבוהה על זיכרון העבודה כמנגנון דומיננטי בתהליכי העיבוד. יותר מכך, הרעיון של העמסה גבוהה על זיכרון העבודה אפשר פריצות דרך קליניות במקרים מורכבים של CPTSD. שנית, הכותב מציין במספר מקומות את השינויים שערכה שפירו לאורך השנים ביחס להשערותיה כנקודת חולשה. להבנתי, אדרבה, שינויי פרדיגמות על בסיס הידע המחקרי הוא חלק ממתודה מדעית. שינוי ההשערות לאורך השנים נבע מקושי בסיסי בידע ומחקר נוירופסיכולוגי, כמו גם פריצות דרך מחקריות שהתרחשו לאורך השנים. האם רופא שהחליף למטופליו את הטיפול התרופתי בדיכאון במהלך שנות ה-90 עם הופעת ה-SSRI, הוא רופא ראוי ואחראי או איש מקצוע הפכפך שקשה לסמוך על שיקול דעתו? דומה שכולנו מבינים שידע מבוסס מחקר, הוא ידע שילך וישתנה עם ממצאי המחקר. זו גדולתו של המחקר וזה גם חלק ממה שמבדיל אותו מגישות טיפול הנשענות על אמונות ומיתוסים.

ביקורות על אופיה והתנהלותה של ד"ר פרנסין שפירו

בחלק השלישי של הביקורות (אך למעשה לאורך כל המאמר), עולה מסר בסיסי של התנהלות אנושית לא אתית מצדה של שפירו⁷. אקדים ואומר, לא הכרתי אישית את ד"ר שפירו ואיני יודע דבר על התנהלותה כאדם. הדיווחים השונים על חייה האישיים מצביעים על אדם ששמר על פרטיותו. סביר שגם אילו הייתי פוגש אותה, הייתי שואל אותה שאלות מקצועיות שנמצאות כיום במרכז השיח המקצועי ב-EMDR: מה דעתה על העמסה גבוהה על זיכרון עבודה? מהם השינויים המתבקשים במעבר מטיפול ב-PTSD ל-CPTSD? ועוד ועוד. הביקורות השונות שהוצגו במאמר, מאשימות את שפירו בזיופים שונים, תארים מפוקפקים, שאילת רעיון תנועות העיניים מטיפולי ה-NLP ועוד ועוד. כאמור, אין לי דרך לאשש או להפריך את הטענות השונות. יחד עם זאת, השאלה המרכזית החשובה בעיני היא שאלת הרלוונטיות של הטענות לטיפולי ה-EMDR ב-2025. בספרות הפילוסופית מקובל לכנות טענות התוקפות אישית את האדם כטענות "אד הומינם". כשל לוגי המאופיין בטענות לגופו של אדם, ולא לגופה של טענה. אם נחזור למאמר המדומיין על האחים רייט בפתח דברינו, האם סיפור אפשרי על אופיים הבעייתי, אמור לשנות במשהו את דעתינו על המטוס המודרני?

שאלת אופיו של אדם כמעט ואינה רלוונטית בעולם מבוסס מחקר. אנו יכולים לאהוב או לשנוא אדם על התנהלותו האישית, אך מרגע שמחקרו נעשה בסטנדרט מחקרי ראוי, ובוודאי לאחר שעבר רפליקציות מחקריות רבות, הוא מקבל קיום עצמאי. בשונה מתיאוריות או אמונות ערכיות, ידע מחקרי אינו מתעניין לגופו של אדם, אלא לגופו של ידע ומדע. התחושה הבעייתית שעולה לאורך המאמר היא של ניסיון לקעקע את התיאוריה והפרקטיקה ב-EMDR דרך התנגחות בשפירו האדם. כאמור, טענת אד הומינם המוכרת בספרות הפילוסופית ככשל לוגי. אם כן, עולה השאלה, האם הטענות שמובאות במאמר אודות מחקרה הראשון של שפירו, וכן אודות מאפייני אישיותה, אינן בחזקת טענות "פסאודו מדעיות"?

קבוצות הדרכה למטפלים באומנויות ולמנחי קבוצות
הקבוצות מתקיימות בזום פעם בשבועיים לסירוגין. בימי שלישי 20:00-21:30

על ביקורת מדעית ופאסוודו מדעית

תיאורטיקנים שונים של המדע, ניסו לאפיין בדרכים שונות את ההבדל בין מדע לפסאוודו מדע. בין היתר הוצעו הקריטריונים הבאים:

1. יכולת הפרכה של התיאוריה (פופר) האם התיאוריה ניתנת להפרכה או בדומה לאמונות שונות נשענת על נתונים שאינם ניתנים להפרכה. לדוגמא, במקרה של-EMDR, האם ניתן לבחון את יעילותה של-EMDR? כאמור לעיל, בשונה מגישות טיפול שאינן מבוססות מחקר, EMDR היא גישת טיפול הנשענת על גוף מחקרי נרחב.
2. שינוי פרדיגמות בהתאם לידע מחקרי מתחדש (קון): האם התיאוריה מוכנה לשנות עצמה בהתאם לידע מחקרי מתחדש? כפי שהצגנו לאורך המאמר, EMDR ושפירו עברו מספר גלגולים ושינויים מאז המחקר הראשון ב-1989. הבסיס לשינויים היו מחקרים רבים ותצפיות קליניות. בדוגמא שהצגנו לעיל, האם EMDR דורש תנועות עיניים? כאמור, כבר בשנות ה-90 שפירו עברה לכתיבה על גירוי גופני דו צדדי ובמהלך העשור האחרון הולכת וצוברת תאוצה הטענה על העמסה גבוהה על זיכרון העבודה.
3. יכולת חיזוי על בסיס התיאוריה (לקטוס): האם התיאוריה מאפשרת ניבוי תוצאות. בהמשך לדוגמא הקודמת, השערתו של de Jungh על העמסה על זיכרון העבודה כמכניזם המרכזי ב-EMDR, איפשרה לפתח את הטיפול האינטנסיבי למטופלי CPTSD שהראה תוצאות חריגות לטובה (יציאה של 70% מהמטופלים מאבחנות PTSD והפרעת אישיות גבולית, תוצאות שנשמרו במעקב של שנה מסיום הטיפול (Kolthof et al., 2022)
4. שימוש בעקביות ושקיפות מתודולוגית (שרמר): האם התיאוריה מציגה עמדה עקבית ושקופה. EMDR שואף לאורך השנים להציג עמדה עקבית ושקיפות מתודולוגית במידת האפשר. פרוטוקול הטיפול בטראומה של שפירו, עבר מעט שינויים מאז המהדורה השניה שיצאה ב-2001. בהמשך לכך, הידע המחקרי והפרוטוקולים השונים, זמינים לכלל המטפלים בשקיפות מירבית.
5. פתיחות לטעויות (שרמר): האם הגישה פתוחה לזיהוי טעויות ושינוי בעקבותיהם. המאמר בו בחרתי לעסוק ביקר את שפירו על חוסר עקביות. כפי שטענו במאמר הנוכחי, השינויים ששפירו הציגה לאורך השנים הם בליבה של גישה מבוססת מחקר. גישה שפתוחה לזהות כשלים וחסרים שנמצאו בקליניקה ובמחקר ומתמודדת מולם באומץ, גמישות והתאמת התיאוריה לידע המחקרי המתחדש.

עד כאן על ההתאמה של-EMDR כטיפול מבוסס מחקר, אך מה לגבי ערכן המחקרי של הטענות שמובאות במאמר בו בחרתי להתמקד?

להבנתי, העמדה הבסיסית של המאמר בעייתית ביותר. ראשית, מדובר במאמר סקירה שכפי שהצגנו, עוסק באופן נרחב ולא רלוונטי בהתנהלותה האישית או מחקרה הראשון של שפירו, תוך ניסיון גלוי וסמוי לטעון לקשר בין התנהלותה הבעייתית, לבעייתיות במעמדו של ה-EMDR. כפי שהצגנו, זוהי דוגמא לטענת אד הומינם, כשל לוגי של טענה לגופו של אדם ולא לגופו של טיעון. שנית, אני סובר שהמאמר בו בחרתי להתמקד אינו מציג בקיאות מספקת בידע המחקרי העדכני שקיים לגביי EMDR. זאת ועוד, אין בכל המאמר, פסקה שסוקרת את מצב המחקר על-EMDR ל-PTSD. האם כל מה שניתן לומר על המחקר של-EMDR ל-PTSD הוא שגופי בריאות הנפש המובילים בעולם בחרו בו כטיפול קו ראשון? זו למעשה אינה טענה מחקרית אלא אמירה פוליטית. האמירה המחקרית הברורה בעיניי היא ש-EMDR נמצא יעיל ביותר לטיפול ב-PTSD במאות מחקרים, כולל עשרות מטה אנליזות (ולכן גם נבחר על ידי גופי בריאות הנפש המובילים בעולם). בנוסף, EMDR נמצא יעיל במחקרים רבים למגוון הפרעות נוספות (לסקירה, ראו: Valiente – Gomez et al., 2017). לבסוף, ניתן לראות כפי שגם ציין הכותב, שהיעילות של-EMDR נמוכה יותר בחלק מההפרעות הנפשיות ובכללם: פסיכוזה, CPTSD, OCD ועוד.

EMDR אינו מושלם, אבל מהי האלטרנטיבה?

בבואינו להתייחס לטיפול מבוסס מחקר (כמו כל מוצר מבוסס מחקר), השאלה שעלינו לשאול אינה רק מה יעילותו או חולשותיו של הטיפול, אלא גם מה האלטרנטיבות הטיפוליות? אין פסיכותרפיה עכשווית מושלמת. כל פסיכותרפיה מצליחה לעזור בחלק מהמצבים ולחלק מהמטופלים. כפי שהראינו, הטיפול המומלץ על בסיס מחקר הוא הטיפול שמצליח לפחות כמו הטיפול המומלץ ביותר שישנו (קריטריון היעילות המינימלית). אחת החולשות הבולטות של המאמר הוא הטחת ביקורת (אישית, רכילותית ולא עניינית ברובה), מבלי להתייחס בצורה משמעותית לחלופות. לעיתים הוא רומז ש-EMDR יעיל בדומה ל-CBT (נכון) ולעיתים נרמז שהוא יעיל כמו טיפולים אחרים (לא נכון).

אם נחזור למטוסם של האחים רייט או למטוס בכלל, אפשר להציג מאמר שלם שבו נסקור את חולשותיו של המטוס המודרני לאור הידע העדכני. המטוס המודרני יוצר זיהום אוויר רב, מבזבז אנרגיה, פוגע בבעלי חיים, אחראי לכמה מתאונות התחבורה הקשות ביותר, מועד לחבלות אוויריות מסוכנות, עולה ממון רב ועוד ועוד. ועדיין, רובה של האנושות המערבית נעזרת בו. הסיבה לכך, קשורה בחלופות האפשריות. הסיבה שאנו נטוס לארה"ב ולא נשוט בספינה קשורה בחולשות הגדולות יותר של הספינה ועיקריה: תנועה איטית, חוסר נוחות בים ועוד. למותר לציין שכאשר תנאים אלו לא מתקיימים, השימוש בכלי ימי יקבל מקום משמעותי יותר, לדוגמא: הובלת סחורות בנפח גדול.

קבוצות טיפוליות
רשימה עדכנית של קבוצות פעילות בכל הארץ. ניתן להוסיף פרטים אודות קבוצות נוספות באופן חופשי

פסיכותרפיה אינה מטוס וההבנה שטיפולים פסיכולוגיים מסויימים יעילים יותר מטיפולים אחרים, חדשה למטפלים, ובוודאי למטופלים. יתר על כן, מטופלים רבים חווים אמביוולנטיות ביחס לטיפול פסיכולוגי. סטיגמות שונות, זמינות נמוכה, משאבים גדולים של זמן וכסף ועוד ועוד. יתר על כן, פסיכותרפיה היא תהליך איטי ומאתגר ולעיתים פחות חד משמעי בתוצאותיו מטיסה במטוס. אני סובר שהמאמר בו בחרתי להתמקד, ברטוריקה השלילית שלו כנגד אחד מטיפולי הדגל בטראומה, עשוי להרחיק את המטופלים ממציאת מזור לטראומה הנפשית שחוו. כולי תקווה כי המאמר הנוכחי יתקן במעט את הפגיעה הפוטנציאלית הזו, ויספק הסברים מבוססים שיעודדו קוראים להיעזר ב-EMDR, במקרה הצורך.

סיכום ואחרית דבר

EMDR איננו "פתרון קסם", כמאמר "הדחליל הלוגי" שהוצב בפסקת הסיכום של המאמר. EMDR הוא טיפול מבוסס מחקר שנבנה במאמץ סיזיפי מתמשך של אלפי חוקרים וחוקרות, ובראשם ד"ר שפירו. יצירה גדולה, היא על זמנית וגדולה יותר מהיוצרים שלה. EMDR גדולה מד"ר שפירו, וכמו כל ההמצאות הגדולות, היא ממשיכה להתפתח גם לאחר מותה ב-2019. כמה מפריצות הדרך הגדולות בטיפול העכשווי ב-EMDR, התפתחו בשנותיה האחרונות ולאחר מותה (ראו לדוגמא: פרוטוקול הפלאש,Manfield, 2017 – 2022 EMDR 2.0 ועוד). זהו טיבו של ידע מבוסס מחקר, שיוכו הראשוני הוא למחקר, אחר כך לגוף הידע הספציפי שאותו הוא חוקר ואחרון וכמעט לא רלוונטי לאדם הספציפי שיצר אותו. כך הדבר עם המטוס של האחים רייט וכך גם עם טיפול ה-EMDR שפיתחה פרנסין שפירו. טיפול פורץ דרך שמתווה לנו כיוונים עכשוויים חדשים בהבנה וטיפול בטראומה.

הערות

1. הציטוטים להלן לקוחים ברובם, תוך שינויים מתבקשים מתוך פסקת הסיום של המאמר
2. נכון ל 2025, הטיסה המסחרית הארוכה ביותר היא מסינגפור לניו יורק, נמשכת כ 18.5 שעות ואורכה 15,425 קמ.
3. לצורך הדיון, המאמר יתמקד בטיפול-EMDR ב-PTSD. יחד עם זאת, ב 2025 ישנם מחקרים ופרוטוקולים טיפוליים למגוון הפרעות נפשיות.
4. ראו לדוגמא את השינוי ששפירו ערכה מ EMD ל-EMDR, המעבר מתנועות עיניים לגירוי גופני דו צדדי (כולל: מגע וצליל דו צדדי) ופיתוח פרוטוקולים להפרעות נפשיות מגוונות, מעבר ל PTSD.
5. בלוליינות פסאודו מדעית, הכותב מצטט את רעיון "הכובעים הסגולים", כאילו היה רעיון מקובל. קריאה זהירה יותר, מגלה שמדובר במושג חסר מעמד שהמציאו הכותבים כנגד ה-EMDR ב 2003 ושבו לצטטו כאילו היה בעל חשיבות ב 2024. יתרה על כך, טענתם כאילו תנועות העיניים הם כובע סגול, משתנה מקרי וחסר חשיבות, נתמכת חלקית במחקר. במצב המחקר הנוכחי, תנועות העיניים, אמנם אינן המכניזם המרכזי אלא ההעמסה על זיכרון העבודה. כך שהטענה לפיה-EMDR היא וריאציה של טיפול התנהגותי בחשיפה אינה נכונה (ראו עוד בפרק העוסק בתנועות העיניים בהמשך המאמר).
6. שפירו כאשת מדע, מתנסחת באופן זהיר ביחס למנגנוני השינוי שבבסיס הגישה. ראו לדוגמא את הכותרת והפתיחה לפרק 2 בספרה (2018, עמ' 37): "עיבוד מידע אדפטיבי: המודל כהשערת עבודה" ומיד לאחריו מופיע ציטוט של אלברט איינשטיין: " במובנים בהם החוקים של המתמטיקה מתייחסים למציאות, הם אינם ודאיים; ובמובנים בהם הם ודאיים, הם אינם מתייחסים למציאות".
7. ראו לדוגמא, הערות 2 – 1 בשולי המאמר: הערה 1: "ניגוד עניינים דומה בקריירה של שפירו התרחש עם בעלה הקודם, ג'רלאד פוק, אשר היה חבר וועדה באישור הדוקטורט שלה, על אף שלא היה איש צוות ב"בית הספר המקצועי לפסיכולוגיה", זאת ללא גילוי נאות באשר להכרותם האישית. הערה 2: בתחתית המאמר מתוארת שפירו כבעלת "תארים מתקדמים בספרות ובפסיכולוגיה", אולם הדוקטורט של שפירו בפסיכולוגיה התקבל רק ב-1988, 3 שנים לאחר פרסום המאמר".

מקורות

Chen YR, Hung KW, Tsai JC, Chu H, Chung MH, Chen SR, Liao YM, Ou KL, Chang YC, Chou KR. Efficacy of eye-movement desensitization and reprocessing for patients with posttraumatic-stress disorder: a meta-analysis of randomized controlled trials. PLoS One. 2014 Aug 7;9(8):e103676. doi: 10.1371/journal.pone.0103676. PMID: 25101684; PMCID: PMC4125321.

Mavranezouli I, Megnin-Viggars O, Daly C, Dias S, Welton NJ, Stockton S, Bhutani G, Grey N, Leach J, Greenberg N, Katona C, El-Leithy S, Pilling S. Psychological treatments for post-traumatic stress disorder in adults: a network meta-analysis. Psychol Med. 2020 Mar;50(4):542-555. doi: 10.1017/S0033291720000070. Epub 2020 Feb 17. PMID: 32063234.

Kolthof KA, Voorendonk EM, Van Minnen A, De Jongh A. Effects of intensive trauma-focused treatment of individuals with both post-traumatic stress disorder and borderline personality disorder. Eur J Psychotraumatol. 2022 Dec;13(2):2143076. doi: 10.1080/20008066.2022.2143076. Epub 2022 Nov 23. PMID: 38872595; PMCID: PMC9704092.

Matthijssen, S. J. M. A., Brouwers, T., van Roozendaal, C., Vuister, T., & de Jongh, A. (2021). The effect of EMDR versus EMDR 2.0 on emotionality and vividness of aversive memories in a non-clinical sample. European Journal of Psychotraumatology, 12(1). https://doi.org/10.1080...2021.1956793

Wadji DL, Martin-Soelch C, Camos V. Can working memory account for EMDR efficacy in PTSD? BMC Psychol. 2022 Nov 1;10(1):245. doi: 10.1186/s40359-022-00951-0. PMID: 36320044; PMCID: PMC9623920.

קבוצות טיפוליות
רשימה עדכנית של קבוצות פעילות בכל הארץ. ניתן להוסיף פרטים אודות קבוצות נוספות באופן חופשי

Valiente-Gómez A, Moreno-Alcázar A, Treen D, Cedrón C, Colom F, Pérez V, Amann BL. EMDR beyond PTSD: A Systematic Literature Review. Front Psychol. 2017 Sep 26;8:1668. doi: 10.3389/fpsyg.2017.01668. PMID: 29018388; PMCID: PMC5623122.