נטע ענבר-סבן
נשבר לי הלב, תעזרו לי
טיפול פסיכולוגי בילדים ובנוער
גלילי הוצאה לאור
"לפניכם מדריך אמפתי וידידותי, רגיש וחכם, שיסייע להורים בייעודם החשוב מכול: לגדל את ילדיהם לעבר הגשמה ואושר ולהתמודד עם האתגרים העולים בדרך. בגובה העיניים ובשפה ברורה וקולחת עוסקת נטע בקשת רחבה של נושאים אודות בריאות הנפש והקשיים בדרך אליה, במטרה לאפשר הבנה של התנהגויות וסימפטומים העולים בחיי היום יום.
הספר מלמד על האופן שבו מומלץ לגשת לתופעות אצל ילדים.ות ונערים.ות כגון חרדה והימנעות, הפרעות התנהגות או התמכרות למסכים. הוא מהווה מדריך לרכישת שפה של אנשי מקצוע ויעזור להבין מתי יש צורך בפנייה לאבחון ומה אפשר לצפות מטיפול. לספר, שהתחיל להיכתב לפני ה 7- באוקטובר 2023, נוספו חומרים רלוונטיים לתקופה המאתגרת ביותר שידענו בבריאות הנפש".
ד"ר מרים פסקין, מומחית לפסיכיאטריה כללית ולפסיכיאטריה של הילד והמתבגר ומנהלת חטיבת ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש "גהה" המסונף לאוניברסיטת תל אביב.
בספר מובאות סוגיות תיאורטיות ומעשיות הנוגעות לתהליכי התפתחות נפשית אצל ילדים ומתבגרים ומוצגות המצוקות העיקריות שמהן הם עלולים ועלולות לסבול, הסיבות למצוקה, דרכי ההתמודדות ותהליכי הטיפול. בחלק מהפרקים פונה המחברת לילדים ולמתבגרים כדי להסביר להם בשפתם את הנושא. את החלקים האלה על ההורים לקרוא עם הילד.ה והמתבגר.ת. בכול מקרה, שבו יש חשש כלשהו למצוקה נפשית, יש לשקול פנייה לאשת או לאיש מקצוע שיאבחנו את המצב.
נטע ענבר-סבן היא פסיכולוגית קלינית מדריכה, בעלת שנים רבות של ניסיון באבחון וטיפול בילדים, במבוגרים, בהורים ובמשפחות. שני ספריה הקודמים הם: "פסיפס אנושי: מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עוצמתו של עם ישראל" (הוצאת צמרת) ו"מחול התודעה והנפש: מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור).
לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
איך מתאפשר השינוי?
מיכלאנג'לו, האומן האיטלקי הנודע שיצירותיו בציור ובפיסול הן בנות אלמוות, מצוטט כמי שאמר שהוא רואה את הפסל טמון בגוש השיש הגולמי והוא רק מגלף אותו לחופשי: הפסל שם, אצור וחבוי בגוש ותפקידי רק לעזור לו להתגלות, אמר מיכלאנג'לו. בדומה לכך מתנהל התהליך הטיפולי.
כמטפלים וכמטפלות אנו רואים את עצמנו כמדריכים, כעוזרים וכמכילים ובכך מאפשרים לנפש לממש את עצמה, אנחנו נותנים מקום לשינוי ומעודדים אותו. כול טיפול הוא מסע פלאי המגובה בתיאוריות ובטכניקות, במיומנות, במחשבה ובתהליך בדיקה תמידית. הרגע שבו אומר המטופל: "הבנתי!", הרגע שבו נוגעת המטופלת במעמקי הנפש ומבינה מדוע היא פוגעת בעצמה, מה יכול לעזור לה להשתנות? מה יורה לה או לו לאיזה כיוון עליו ללכת? ומהיכן ישאב את הכוחות ללכת בדרך הוא רגע קסום עבורי. בתהליך הטיפולי יש לא מעט רגעים כאלה.
כיצד מתרחש הפלא הזה?
א. תהליך השינוי - תפקיד ההקשבה
מעבר למבנה הטיפולי, לחדר הטיפול ולגבולותיו ומעבר לתיאוריות ולטכניקות המטפל הנמצא איתך הוא בן אדם, אישה או איש. מי שמקשיב, מי שבודק יחד איתך לעומק מהם צרכיך, רצונותיך, הכוחות שלך והאפשרויות לשינוי, מי שיודע ללמוד איתך כיצד לגלות את הדרך הנכונה עבורך לעבר התפתחות – זה תפקיד המטפל.ת. בפרק 15 הצגתי את שנדור פרנצי, פסיכואנליטיקאי שכתב בין היתר גם על משמעות הטיפול ותפקיד המטפל. עבור פרנצי יש בטיפול נפשי מקום מרכזי ליחסי אובייקט (יחסים של הילד.ה עם אחרים ועם הסביבה) המתפתחים בין המטופל למטפל. האופי הרגשי של יחסים אלה נקרא בשפתו "אינטרסובייקטיביות" (Intersubjectivity) הרואה בטיפול את האפשרות להתפתח מתוך מתן מקום לאישיות ולתהליכים נפשיים של שני אנשים: המטופל והמטפל. בהתפתחות של כול אדם מעורבים גם הקשרים הבין-אישיים שבהם הוא נמצא. מסיבה זו רואה פרנצי את תפקיד המטפל ליצור אמון בינו לבין המטופל. אמון הוא הכלי החשוב ביותר המאפשר התפתחות. על המטפל להקשיב ולקבל את המקום והשפה של המטופל ואת תבניות החשיבה שלו. כדי שניתן יהיה לעזור לה הוא צריך להאמין לתפיסת המציאות של המטופלת, להקשיב לפחדים, להמשגות ולתפיסות שלה וגם לאמונות שלה (פרנצי, 2003).
כלי טיפול חשוב הוא גילוי האירועים שעברה המטופלת בעבר ומה הם עוררו בה ובדיקה איך הם משפיעים על התפיסות והרגשות שלה בהווה. כאשר בודקים עם הילדה מתי החלה לפחד בלילות ניתן למצוא אירוע שבו נשארה לבד בלילה, לינה אצל חבר שלא עלתה יפה, מחלה או מוות של בן משפחה. אפילו אמירה של חברה שיש גנבים ושודדים או צפייה בסרט אימה עלולה להעלות את החרדה. פעמים רבות משחררות בדיקת מקור הסימפטום והעלאתו לרובד המודע את הסימפטום מהאנרגיה המפעילה, המשמרת אותו ומורידה את השפעתו.
להורים:
חוויות העבר עלולות להשפיע על הילד ועל תפקודו, אך זה אינו חייב להישאר כך. ניתן בתהליך הטיפול לשחרר את החיבור שעשה הילד בין הליכה לישון לבין פחד וליצור מערכת רגשות וחשיבה חדשה המקשרת בין הליכה לישון לבין נינוחות ושלווה.
דוגמה נוספת היא הקישור שעושה מתבגרת בין הצלחה במבחנים או בחוג למחול לבין קנאה שספגה מחברותיה על ההצלחות. על מנת להימנע מקנאה בעתיד היא מכשילה את עצמה באופן לא-מודע. לכם היא תאמר שאינה יודעת ללמוד, שהחומר קשה לה או שהרמה של הבנות בחוג עלתה. לעיתים יעלו כאבים פסיכוסומטיים ש'יעזרו' לה להימנע מהצלחה אל מול החברות.
בטיפול, מתוך הקשר עם המטפלת ומתוך החקירה המשותפת, ניתן להגיע למקור הסיבה: הפחד מקנאה, לשחרר אותו ואז ייעלמו הסימפטומים.
ב. תהליך השינוי - תפקיד ההשלכה, ההתקה וההעברה
לקשר בין המטופל למטפל חשיבות עצומה בתהליך השינוי. השינויים בתפיסות, ברגשות, בחשיבה ובשינוי הנרטיב מחייבים כוחות חזקים כדי להתמודד עם תבניות החשיבה ודפוסי ההתנהגות הקיימים. מה שמאפשר, בין היתר, את השינוי הוא שתי יכולות של מנגנוני הגנה: היכולת להשליך את הרגשות, המחשבות והתפיסות על אחרים, בני אדם או אובייקטים – זהו מנגנון ההשלכה וגם היכולת להעביר רגשות שאנו חשים כלפי אדם אחד אל עבר אדם אחר או כלפי אובייקט – זהו מנגנון ההתקה. שני מנגנוני ההגנה הם בעלי תפקיד קריטי בתקשורת בין המטפלת למטופל.
בראשית ההתפתחות 'משליך' התינוק על הוריו את חוויותיו הרגשיות והם חשים את חוויותיו של התינוק ומהווים להן מיכל. בהתנהגותם ובדיבור הם מעניקים משמעות למה שהוא מרגיש ולא מסוגל עדיין להבין ועוזרים לו במקרה הצורך: חווית רעב, קור, כאב או הנאה. עם ההתפתחות מתהווה מופרדות רגשית ועדיין לפעמים אנחנו מתחברים לאחר דרך השלכה עליו חלקים מהעולם הפנימי שלנו. השלכה היא הבסיס ליכולת אמפטית: כאשר אנו מייחסים חלקים מאיתנו לאחר מתאפשר לנו לחוש מצוקה או אושר שלו כאילו אנו חווים אותם בעצמנו.
במצב הטיפולי מתקיימת השלכה המאפשרת את הקשר המיוחד בין המטפלת למטופל. המטופלת משליכה על המטפל את רגשותיה, דעותיה או עמדותיה ומגיבה אליו כאילו היו שלו. פעם אמר לי מטופל שהעציצים בכניסה לקליניקה צמאים וזקוקים להשקיה ושאל למה אני מזניחה אותם. לרגע נדהמתי ואמרתי לעצמי שאני משקה בצורה סדירה את העציצים. יותר מאוחר בשיחה אמר אותו נער שהוא זקוק לטיפול וטיפוח מצד הוריו וחש שאינו מקבל אותם "הם משאירים את הצמחים בגינה שלנו יבשים וגם אותי" אמר. אותו נער נעזר במנגנון ההשלכה והשליך על הצמחים את המצוקה שחש, נעזר במנגנון ההתקה והתיק אליי את הציפייה מהוריו שיטפלו בו. הבנה שלי את משמעות המנגנונים שנעזר בהם והתייחסות אליו ולא אל הצמחים היא זו שאיפשרה את השינוי והריפוי שלו.
גם מנגנון ההגנה של העברה – טרנספרנס )זה שבעזרתו אנחנו מעבירים רגשות שחשנו כלפי אנשים מעברנו לאנשים בהווה( משחק תפקיד בתהליך הטיפול. לדוגמה, כאשר ילד כועס עליי בשל הגבולות שאני מציבה בשעה הטיפולית. עצם הצבת הגבולות אכן מכעיס, אבל עוצמת הכעס נעוצה בגבולות שהציבו לו הוריו, בתחושותיו שהם לא היו קשובים אליו, פעלו על פי דעתם בלבד ומתוך צרכיהם. התחושה של הילדה או המתבגרת שהוריה חוסמים אותה ועוצרים את חופש הבחירה שלה, כול אלה יביאו להתפרצות חזקה של כעס כלפי בטיפול. במקרים כאלה תפקיד המטפלת להבין את מקורות הכעס ולהתייחס לתחושות המטופל כאשר הוא חסר אונים ולא יכול לממש את רצונותיו אל מול ההורה החזק ממנו.
מכאן שתפקיד חשוב נוסף שיש למנגנוני ההגנה הוא היכולת של המטפל להבין מה חווה המטופל.ת, מה הוא או היא מרגישים וחושבים, מדוע הם מתנהגים באופן מסוים ולעזור להם לשנות את התגובות האוטומטיות שלהם למען התפתחות.
ג. תהליך השינוי - תפקיד המודעות
כדי לערער תבניות חשיבה מפריעות ולמצוא חדשות צריך כוח פנימי. כוח זה מושג בעזרת מודעות שמובילה להבנה. תחילה על המטפל.ת לעזור למטופל להיות מודע להתנהלותו, להצלחותיו ולכישלונותיו בדרך למטרות. משעלתה המודעות עולה שאלת הבחירה: האם ההתנהלות שלי טובה לי או מזיקה? האם כך אני משיגה את מטרותיי? האם הייתי רוצה להמשיך את התנהלותי או לשנות משהו בחיי? כאשר המטופלת מודעת לדברים המפחידים אותה, להתנהגות שמזיקה לה, לתפיסותיה השגויות היא מסוגלת להתחיל לבחור האם להישאר במצב הקיים או לשנותו. מהרגע שהחליט המטופל על שינוי הוא ימצא יחד עם המטפל מהן הדרכים היעילות להוביל לשינוי.
על מנת להגיע להבנת המנגנונים הפועלים יש לדעת מהם התכנים המוסתרים, אלה הנמצאים ברובד הלא-מודע של המטופל.ת ומשם משפיעים עליהם. רובד לא-מודע כשמו כן הוא: איננו מודעים אליו. התהליך הטיפולי נעזר בחלומות, במשחק, באסוציאציות, בציור ובטיפול בארגז החול כדי להוריד חלק מהמסך השומר את התכנים החבויים.
בתהליך משתתפים חלקים מודעים של המטופל ושל המטפל וכן חלקים לא-מודעים של שניהם. אלה משפיעים על אלה ויש לערוך בדיקה, גילוי ומציאת דרכים לשנותם.
בדיאגרמה שלפניכם תוכלו לראות כיצד מתרחש התהליך.
תכנים מהרובד המודע של המטופל, כמו אכזבה מעצמו על שנכשל במבחן, מקושרים בהליך דיאלקטי עם תכנים לא-מודעים שלו, לדוגמה, ביקורת או תמיכה הורית לגבי כישלונות. אלה משפיעים בדרך לא-מודעת על תפיסת המטופל את כישלונותיו ומכתיבים את אמונתו בעצמו ואת מוכנותו להתאמץ באתגר הבא. המטפלת תופסת בצורה מודעה את תסכולו של המטופל. היא מתחברת לתסכולים שלו מכישלונות ברובד הלא-מודע שלו. מתוך ידע תיאורטי והדרכות של שנים ומתוך טיפול אישי שעבר בעצמו מבין המטפל את תסכוליו ואת השפעתם על תפיסתו המודעת לגבי תסכוליה של המטופלת, מה שמאפשר אמפטיה למצוקתה. המטפלת נעזרת בהתנסות האישית ובידע התיאורטי כדי לגלות עם המטופל מהם ניסיונות העבר הלא-מודעים שלו המשפיעים על תפיסתו את הכישלון הנוכחי.
קיים רובד חשוב של 'שיח' בין הלא-מודע של המטפל לזה של המטופל. שיח זה רואים בהזדהות השלכתית, שעליה דיברתי בפרק על מנגנוני הגנה. מתוך הכרה בהשפעת רובד הלא-מודע ההדדי של המטפל והמטופל וכדי להכיר אותו ככול האפשר ולהבין את השיח ביניהם עובר המטפל הדרכות אין-ספור במהלך הלימודים וההכשרה המקצועית וגם לאחר מכן. ההדרכות נוגעות לאישיות ולתכנים הלא-מודעים של המטפל.ת ולהשפעותיהם האפשרויות בתהליך הטיפול. מטופלים שונים מעוררים חלקים שונים לא-מודעים אצל מטפלים שונים. לכן על המטפל להכיר אילו תכנים לא-מודעים קשים לו ועלולים להיות מופעלים במהלך הטיפול, ללמוד את מנגנוני ההגנה שהוא מפעיל אל מול מטופלים שונים ולדעת להיעזר בהם לטובת המטופל.
יש לזכור כי תמיד טובת המטופל אל מול עינינו וכי גם אם מופעלים אצלנו מנגנוני הגנה, ככול שנלמד אותם וניעזר בהם במטרה להבין את המטופל ולעזור לו כך נעשה את תפקידנו נאמנה.
הרגע, שבו המטופל והמטפל מכירים בהשפעת הרובד הלא-מודע, הוא רגע התובנה. רגע קסום זה, שבו המטופל או המטופלת רואים, חשים ויודעים כי המנגנון שבו נעזרו כדי להתמודד עם תסכולים על כישלונות אינו היחיד האפשרי. הם נוכחים לדעת כי מנגנון התמודדות לקוי זה של ויתור והתכנסות, או של התקפי זעם והאשמות נוצר בשל סיבות מסוימות בחייהם ובעברם. תפקיד המטפל הוא לשאול האם זהו מנגנון הכרחי? האם הוא היחיד האפשרי? האם הם אוהבים את המנגנון הזה או שהיו רוצים להחליפו? כאן נכנס לפעולה הרובד החשיבתי וגם זה היצירתי. המטפלת והמטופל.ת בודקים מהן האפשרויות האחרות להתמודד עם כישלון ותסכול. הם מבינים יחד מה מתאים למטופל.ת ומה לא יתאים, חושבים יחד על דרכים ליצירת מנגנון אחר, אדפטיבי ויעיל יותר, מתכננים את ההליכה במסלול החדש שהם יוצרים. בהמשך הפגישות הם יראו מה היה יעיל ומה לא, האם יש דרכים אחרות ליצירת מנגנון התמודדות חדש ומהן.
זוהי עבודה ממושכת, ספירלית, קשה לעיתים, מאתגרת ונפלאה. הרגע, שבו נעזרים הילדים.ות ובני הנוער בדרכים חדשות כדי להתמודד עם קשיים ומצליחים, הוא רגע מכונן. היא או הוא לא כבולים יותר בתבניות חשיבה ומנגנוני הגנה נושנים ולא יעילים, אלא פורצים אותם ומקבלים שליטה על ההתמודדות ועל מהלך חייהם. אלה הם רגעים קסומים בתהליך הטיפולי, שבעקבותיהם משתנה המטופל, מה שמשפיע גם על שינויים בסביבתו האנושית הקרובה.
רגע הקסם, רגע התובנה, הוא החיבור המתאפשר של רגשות עם תהליכים קוגניטיביים. כך למשל הילד יודע שחבריו לכיתה לעגו לו אתמול, אך הוא לא מקשר זאת עם התקף הזעם שהיה לו הבוקר כאשר התכונן לבית הספר. בתהליך הטיפול מחברת ההבנה את שני מרכיבים אלה ומותחת קו של סיבתיות בין ההתפרצות כיום למצוקה אתמול בבית הספר.
ברגע שהושגה ההבנה ניתן לדבר על דרכים להתמודדות עם המצוקה למען שינוי המצב.
להורים, לילדים.ות ולמתבגרים.ות:
לפעמים כואב לכם הראש או הבטן, אתם עייפים ולעיתים כואב הגוף. הכאב הוא אמיתי, אלא שלא תמיד הוא נובע מבעיה שיש לכם בגוף. אחרי שבדקתם עם ההורים ועם הרופא שלא מדובר בבעיה גופנית ניתן לומר שהנפש שלכם היא זו שמביאה את הגוף לכאוב. אולי אתם חוששים ממבחן, מתחרות כדורגל או מכך שילעגו לכם בכיתה. אולי אתם חוששים שאם תצאו לטיול לא יהיה לכם ליד מי לשבת ובלילה תפחדו ותרצו את ההורים. אם תבינו את הקשר בין הפחד והמצוקה הרגשית שלכם לבין הגוף, תוכלו להרגיש טוב יותר ולהתמודד עם הקושי במקום לבטא אותו דרך הגוף.
ד. תהליך השינוי - בניית נרטיב חדש
אחת המטרות המרכזיות בטיפול היא שינוי תבניות חשיבה ובניית 'סיפור' חדש. אם נוכל לשנות את הסיפור שאותו אנו מספרים לעצמנו: "אף אחד לא אוהב אותי כי אני מכוער" ולספר סיפור אחר "אני חכמה ומסוגלת לדבר מול כול הכיתה בלי להתבייש" תשתנה התפיסה העצמית, יגבר הביטחון, ישתפר מצב הרוח ואיתו המוכנות לנסות לדבר מול הכיתה ולקבל תגובות חיוביות. אם הסיפור שאני מספר לעצמי הוא: "אין לי אף חבר בכיתה", בטיפול ניתן להיפרד מסיפור זה ולמצוא עם המטפל סיפור חדש: "לא ניסיתי ליצור קשר עם אף אחד" או "יש ילדה שניסתה לדבר איתי מספר פעמים ואולי היא רוצה להיות חברה שלי". במהלך הטיפול עולה ההבנה כי עליי לעשות פעולות כדי ליצור קשר עם ילד אחד ועם עוד אחד. ההצלחות ממוססות תבניות חשיבה ישנות המשפיעות על דימוי עצמי נמוך ולמעשה מאפשרות את השינוי.
הכול תלוי בסיפור שאנו מספרים לעצמנו. בספרי "מחול התודעה והנפש" אני מביאה דיון המערב חוקרי מוח, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ומשפטנים המראים כי לא קיימת "מציאות אובייקטיבית". בתנועה ספירלית אנו תופסים את המציאות על פי תבניות החשיבה הקיימות במוחנו, ואלה משנות אותן ומשפיעות בהמשך על דרך שונה לתפוס ולפרש את המציאות על פי הסיפור שאנו בונים.
בתהליך הטיפול נבנה הנרטיב החדש מתוך אינטראקציה של המטפל והמטופל. שניהם תורמים לסיפור החדש, כזה המאפשר מציאת מנגנוני התמודדות יעילים יותר שיכול להחליף את זה הקיים ולשנות תפיסות, מחשבות והתנהגות. המטופל מספר למטפל סיפור. זה יכול להיות הפחד שחווה בלילה, הנפילה שנפל מהנדנדה, הכישלון בטסט או הנער שסירב להצעה לצאת לדייט. עצם ההקשבה של המטפל מעלה במטופל תחושה שלפיה הדברים שהוא אומר מעניינים, 'שווים הקשבה' מה שאומר לו שהוא בעל ערך.המטפל שואל את המטופל שאלות שנועדו לתת תוקף לסיפור כפי שחווה אותו המטופל וכן להציע אפשרויות חדשות לבניית סיפור חדש כמו למשל: "נפלת מהנדנדה כי נופפת לשלום לחבר. זו הסיבה לנפילה ולא כי נדנדות תמיד מסוכנות. יש דרך אחרת להתנדנד ואם תחזיק את הנדנדה בשתי הידיים תוכל למנוע נפילה". המטפלת שואלת את הנער שנענה בסירוב על הנערה שרצה לצאת איתה, על מפגשים קודמים איתה ועל הדרך שבה הציע לה לצאת. ביחד מנסים השניים למצוא דרך להתנהגות אחרת כמו: לדבר בקבוצה של חברות שבה היא נמצאת, להבין מה מעניין אותה ולפתוח שיחה על הנושא, לדבר על סרטון טיק טוק חדש או להציע פעילות כמו הליכה לבאולינג, לקיר טיפוס או לקניון.
בתהליך מציאת נרטיב חדש מעורב פתרון חידה: מה גרם למה שהתרחש וכיצד אפשר היה ליצור התרחשות אחר. נקודת המוצא אינה מה 'נכון' או 'מה היה במציאות' אלא מה האמת הפרגמטית והמעשית שקיבעה את מנגנוני ההתמודדות הלא-יעילים. צריך לעקוב בסבלנות אחרי סימנים שהלא-מודע שולח מתוך התנהגות, חלומות, ארגז חול או משחק חופשי. חשוב להביא את הילדה או המתבגר למיסוד תהליך עבודה של חיפוש ושחזור האירועים כדי למצוא את הסיבה שבגללה התרחשו. מדובר בתהליך האורך זמן וחייב לבוא על בסיס של מוכנות לתפיסה שונה. כשהילדה נאחזת בסיפור ש"נדנדות מסוכנות" יש להבין מדוע. האם הוריה חוששים לה? האם ראתה ילד נופל ונפצע? האם היא נפלה ונפגעה? ממקום האירוע יש לבנות מסלול מסקנות חדש שמאפשר התנהגות חדשה שתביא לתוצאה חדשה.
התהליך נשען על התיאוריה של וויניקוט הנוגעת למרחב הבין-אישי המאפשר התפתחות, שאותה הבאתי מספר פעמים בפרקים קודמים (וויניקוט, 1958). בהמשכה עלתה התפיסה האינטרסובייקטיבית של פרנצי שרואה את הרגשות, המחשבות וההתפתחות כנובעים מקשר בין שני אנשים או יותר (מיטשל וארון, 1999). התיאוריה קיבלה חיזוק מהתיאוריה של היינץ קוהוט על פסיכולוגית העצמי .(Kohut, 1977,1971)
רגע מכונן בטיפול הוא רגע ההבנה שהתפיסה שלי לא בהכרח נכונה ושיכול להיות אחרת. רגע זה, שבו חוֹבֵר הרגש לחשיבה ולמודעות לתכנים לא-מודעים מאפשר בחירה. לפתע נפתח מרחב פנימי ובו מתמוססת תחושת חוסר האונים ששלטה קודם ועולה תחושה של מסוגלות. ממקום שבו נסחפתי עם הזרם אני עכשיו קובע את מסלול הספינה ושולט בה. זו תחושה נפלאה למטופל, והמטפל חולק איתו את השמחה על החזרת השליטה לחייו ועל אפשרויות חדשות הנפתחות בפניו לסלול מסלולים לעולם חדש ומעניין.
להורים, לילדים.ות ולמתבגרים.ות:
טיפול הוא אפשרות חדשה, מעניינת וחשובה לעזור לך למצוא הקלה לקשיים ולמצוקה שלך. זהו מפגש מיוחד עם מבוגרת שאינה אמא או אבא, שאינה מורה או מדריכה. במהלך הטיפול אקשיב למה שיש לך לומר לי, אשמע מה מפריע לך ומה טוב בחיים שלך. אבדוק יחד איתך האם אפשר לשנות את מה שרע ולחזק את מה שטוב. הטיפול הוא בשבילכם. אתם באים לחדר הטיפולי כדי שאעזור לכם לחיות טוב יותר. ביחד נמצא איך אפשר להתגבר על המצוקה ואיך אפשר לפתוח פתח לעולם הפנימי העשיר שלך, היצירתי, החושב והמרגיש.
אולי בהתחלה תחששו לבוא ולדבר עם מישהו שאינכם מכירים. מי אני? איך אהיה? האם אוכל באמת לעזור לכם? מה נעשה בשעה הטיפולית? מהר מאוד תבינו כי בעזרת שיחה, משחקים, בנייה בארגז חול ושימוש בהרבה דמיון ויצירתיות נוכל ביחד לעזור לכם.
חשוב לי לומר לכם שההורים שלכם הם האנשים שאתם הכי חשובים להם. הם יכולים לעזור לכם מאוד, כואבים כשרע לכם ושמחים כשטוב לכם. לכן אני מזמינה אותם מדי פעם לפגישה איתי כדי ללמוד ביחד איך אפשר לעזור לכם טוב יותר.
