ילדים טרנסג'נדרים ואי-קונפורמיות מגדרית:
תהליכי התפתחות ייחודים
נטע מגן
פרק מתוך הספר "גישות חדשות בפסיכותרפיה פמיניסטית" שראה אור בהוצאת רסלינג.
תקציר
רקע: מעט נכתב על אודות ילדים החווים אי-נוחות לגבי המין הביולוגי שלהם. ילדים אלה נתקלים בקושי של החברה לקבלם וסובלים ממצוקה רבה. כיום מטפלים סיסג'נדרים (מי שהגדרתם המגדרית תואמת את מינם הביולוגי) מסוגלים לפתח רגישות והבנה טובה יותר מבעבר לגבי אי-קונפורמיות מגדרית. הבנה כזאת הכרחית לשם טיפול מיטבי בילדים אלה.
מטרה: פרק זה מתאר את חוויותיהם של ילדים טרנסג'נדרים באמצעות סיפורים דמיוניים קצרים המבוססים על ניסיון קליני.
מודל תיאורטי: מודל התפתחותי של ילדים החשים אי-קונפורמיות מגדרית יוצג על בסיס התיאוריה הפסיכו-סקסואלית של פרויד ועל בסיס כתיבה פסיכואנליטית בעבר ובהווה.
דיון: היבטים תיאורטיים וקליניים בעבודה עם ילדים אלה יידונו לאור המודל והתיאוריה.
מסקנה: ילדים ומתבגרים בעלי אי-קונפורמיות מגדרית זקוקים לסביבה המכבדת מנעד מגדרי רחב ובכך מקדמת בריאות נפשית והפחתת מצוקה.
מבוא
מגדר ומציאות נפשית
בימינו רווחות זהויות מגדריות מגוונות ובהן גם טרנסג'נדריזם - זהות מגדרית שאינה תואמת את המין הביולוגי. מקובל להבחין בין מגדר (מרכיב זהותי-פסיכולוגי-חברתי) לבין מין (מרכיב ביולוגי) (שילה, 2007). טרנסג'נדריזם הוא מקרה פרטי של אי-קונפורמיות מגדרית המתייחס לנראוּת, התנהגות או הגדרה מגדרית שאינן תואמות את המצופה מהמגדר החברתי המזוהה עם המין הביולוגי (Eisenberg, 2017). לקטגוריה זו משתייכים גם א-בינרים (nonbinary), אנשים שזהותם המגדרית אינה הזהות הרווחת - "גבר" או "אישה", ובהם ג'נדרפלואיד (נע בין מגדרים) וג'נדרקוויר ( הגדרת המגדר אצלם ייחודית ואינה תואמת להגדרות ותכתיבים חברתיים) . לאורך תהליכי ההתפתחות והגדילה של ילדים ומתבגרים, חוויית המגדר יכולה להיות קבועה וברורה או מצויה בתהליכי התהוות והתעצבות. בפרק זה אשתמש בביטויים אי-קונפורמיות מגדרית או טרנסג'נדר. חשוב לדעת שלא כל ילד עם אי-קונפורמיות מגדרית יגדיר עצמו בהמשך כטרנסג'נדר (Coleman et al,. 2012). טרנסג'נדרים עשויים לחוות מצוקה רבה בשל דחייה חברתית ודיספוריה מגדרית (שילה, 2007; 2015 ,Ehrensaft). לפי ה-DSM-V APA, 2013)), דיספוריה מגדרית נובעת בשל קונפליקט בין המין הביולוגי לבין המגדר הפסיכולוגי.
שכיחות הטרנסג'נדריזם בקרב בוגרים עומדת על 0.01%-3% מהאוכלוסייה (שילה, 2007) ובקרב ילדים ונוער על 1%-3%. אפשר להעריך אפוא שבישראל חיים בין שלושים ושלושה אלף לשישים ושישה אלף טרנסג'נדרים בגילים שונים (המועצה הלאומית למניעת אובדנות, 2020). למרבה הצער, ילדים בעלי אי-קונפורמיות מגדרית לעיתים אינם זוכים לטיפול נאות, שכן המטפלים הם ברובם סיסג'נדרים ורבים מהם מתקשים לזהות את הקושי שחווים המטופלים, ואינם ערים למורכבות החוויה הטרנסית.
כתיבה פסיכואנליטית בנושאי מגדר
בראשיתה של הפסיכואנליזה הידע על נפש האדם היה מצומצם למדי וחסרה הבנה על אודות אנשים שבחירת האובייקט המיני שלהם הייתה שונה מהמקובל. בנוסף, כלל לא היה ידוע על הגדרות מגדר שאינן הולמות את המין הביולוגי (האריס, 1991). באותם הימים רווחה תיאוריית האינוורסיה המינית, ולפיה משיכה חד-מינית היא ביטוי של היפוך מגדרי, כלומר מגדר ש"כלוא בגוף הלא הנכון" (Gherovici, 2011).
ב"שלוש מסות על התיאוריה של המיניות" שיצא ב-1905 ציין זיגמונד פרויד שבמיניות הנורמה היא-היא הסטייה. הוא התייחס להנאה ותשוקה מינית במגוון רחב של מקרים, בלי להגדיר מטען ערכי שלילי בקשר לבחירת האובייקט או ההנאה המינית. הוא טען שמיניות הילד היא "פרוורסיה פולימורפית" (סטייה רבת-צורות), משמע, הילד מסוגל ליהנות הנאה מינית ממגוון פעילויות; במרוצת השנים, החינוך והתרבות יוצרים עכבות מיניות, כך שהדחף המיני מנותב לכיוונים מעודנים יותר. גישתו של פרויד הייתה סובלנית; הוא לא הוקיע הומוסקסואליות ולא ראה במשיכה לבן/בת אותו המין עניין פתולוגי (Gherovici, 2011).
דיאן ארנסאפט (Ehrensaft, 2015) הוסיפה שגם המגדר, כמו אובייקט ההעדפה המינית אצל פרויד, עשוי להיות חלק מתפיסה רחבה ולא דיכוטומית. פטריסיה ג'ירוביצי (Gherovici, 2011) סברה ששמרנותם של הפסיכואנליטיקאים ממשיכי פרויד (אך לא של פרויד) הובילה לגיבושן של פרקטיקות מוסריות המגדירות נורמליות ואבנורמליות למין ולמגדר. לדעתה, תפיסות אלה עיכבו מאוד את היכולת של הפסיכואנליטיקאים להבין לנפשם של להטב"קים בכלל (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים, וקוויר) ושל טרנסג'נדרים בפרט, והניאו רבים מלפנות לטיפול ולעזרה נפשית מחשש שיתויגו כבעלי בעיות נפשיות.
בשנות ה-70 עמד לאקאן על הבנה מחודשת של המיניות (Lacan, 1975; Gherovici, 2011), שעיקרה הבדל מגדרי ללא קשר ישיר לפאלוס. לאקאן מחה כנגד תבניות ברורות, נוקשות ומקבעות, המצמצמות את המרחב היצירתי והחד-פעמי. ג'ירוביצי הציעה לבחון את סוגיית המגדר בזיקה לתיאוריה המאוחרת של לאקאן על ה"סינטום" (Lacan, 1975; Gherovici, 2011), כתיב ארכאי של המונח הלטיני "סימפטום". הסימפטום מייצג מבנה נפשי ברור ונוקשה ומגלם בתוכו מטען ערכי שלילי, ואילו הסינטום הוא חמקמק, מסקרן, אי-אפשר לתפוס אותו במלואו, והוא מצוי בהשתנוּת מתמדת. הסינטום הוא היעדר שיווי משקל המביא ליצירתיות. לאקאן מערער על המודל של מיניות כקשר בינרי בין שני אנשים; מבחינתו קשר מיני אינו חייב לכלול זכר ונקבה (Gherovici, 2017). בזיקה ללאקאן, ג'ירוביצי סברה שההגדרה המגדרית ובחירת האובייקט המיני אינן בהכרח בינריוֹת, אלא מהוות מגוון רחב של צירופים והיעדר סימטריה. מבחינתה ישנן אפשרויות נוספות למגדר מעבר לאישה וגבר, וגם במיניות הבחירות יכולות להיות מגוונות, ולא רק יחסים הטרוסקסואליים או הומוסקסואליים. היא ביקשה אפוא להימנע מפתולוגיזציה של החוויה הטרנסית וסברה שאין לבחון את המגדר על פי אמות-מידה של נורמלי או לא נורמלי, אלא יש לאפשר מרחב בחירה לגיטימי שאינו בינרי (Gherovici, 2011).
התנועה הפמיניסטית
שנים ארוכות התייחסה התנועה הפמיניסטית בחשדנות כלפי התפיסה הפסיכואנליטית בשל פאלו-צנטריזם ותפיסות מקובעות ונוקשות שפירשו את המציאות מנקודת מבט גברית ומגדרית צרה (ibid). גישות קוויריות שאבו את יסודותיהן מהתנועה הפמיניסטית, וקראו תיגר על התפיסות המקובלות בנוגע להגדרה של מיניות ומגדר. ננסי צ'ודורו טענה שתפיסת הזהות המגדרית של כל אדם היא היתוך של הפנטזיה הלא מודעת ושל המשמעות שמייחסת לה התרבות. היא סברה שההשתנוּת והזרימה של ההעברות בחוויה הקלינית מדגישות את הסובייקטיביות המגדרית. אנשים עוברים במרוצת החיים שינויים מגדריים ומצבים רגשיים, לעיתים גם בתוך שעה טיפולית אחת, ונעים בתוך חוויות מגדר שונות. לדבריה, מגדר הוא תהליך מתמשך של יצירה ופרשנות תוך-נפשית של משמעויות תרבותיות של הגופני, הנפשי והחוויות מול האחר, שמתוּוכות באמצעות הפנטזיה המודעת והלא מודעת (Chodorow, 1995).
כתיבה פסיכואנליטית בת זמננו
עבור כותבים רבים בני זמננו, המגדר הוא רב-שכבתי ומורכב למעשה מן הרמה המוחשית - בחירות הפרט הקשורות בהתנהגויות, מראה גופני ובחירות לבוש, ומן הרמה הסימבולית (האריס, 1991; Gozlan, 2018, Rapport, 2019; Gherovici, 2011). דנה אמיר (אמיר, 2020) השתמשה במונח "סזורה" של וילפרד ביון (2012) כדי לנסות ולהבין את טיבו של המעבר המגדרי. סזורה היא מרווח, הפרדה בין מצבים או אירועים שנמצאים על רצף אחד. בדומה לרגע חיתוך חבל הטבור בלידה - המרחק בין העובר ברחם לתינוק מחוצה לו הוא בו-זמנית גם קרוב מאוד וגם עצום ואין-סופי. הסזורה היא מרחב עשיר ודינמי, בעל פוטנציאל מרבי לשינוי (אמיר, 2020), המתאפיין בקטיעה ובהמשכיות גם יחד. קטיעה ללא המשכיות היא "חתך". במצב של חתך התודעה מחלקת את העולם למצבי קצה המוציאים זה את זה (דיכוטומיה), ולעומת זאת בסזורה שתי השקפות שונות פועלות יחד באופן דיאלקטי. בזיקה למושג הסזורה של ביון, האפשרות לכונן מגדר עשיר קשורה ישירות ליכולת לנוע בין המגדר הממשי (האקטואלי) למגדר הפנטזמתי, בלי שהם ישללו זה את זה. משמעות הדבר היא שילד שהחוויה המגדרית שלו עמומה יוכל לנוע בין המגדרים השונים; החוויה שלו תכיל את שלל הרבדים בתוך העצמי - קונקרטיים ולא קונקרטיים גם יחד, וזאת בשונה מהגדרה דיכוטומית שאינה מאפשרת תנועה. חצייה למגדר האחר עדיף שתיעשה בדרך של סזורה ולא של חתך, אז עלולה להיווצר חוויה מגדרית סטטית ונוקשה (שם).
על אף קיומה של כתיבה פסיכואנליטית עדכנית שמתקפת חוויות מגדריות, ישנם כותבים פסיכואנליטיים הרואים בהגדרות מגדריות מגוונות תולדה של מצוקה נפשית. סוזן קוטס (Coats, 2009) טענה שההגדרה המגדרית הא-קונפורמית נובעת מהשלכות של טראומות הוריות על נפשו של הילד, וכי הילד מגויס להשמיע את המצוקה ההורית. בקריאה ביקורתית פמיניסטית אני טוענת שילדים טרנסג'נדרים נולדים למשפחות רגילות, בעלות טראומות וקשיים ככל משפחה אחרת. עם זאת, במשפחה המתמודדת עם קשיי תפקוד הוריים יתקשה הילד לווסת את הקשיים בשל הפער בין החוויה הפנימית המגדרית לבין התייחסויות מהעולם. הילד עשוי להשמיע את רצונו בצעקה שאינה נשמעת, ויתרה מזו - היא תתויג כסימפטום לדרמה המשפחתית. בשל קשיים משפחתיים, מטפלים סיסג'נדרים עלולים להתמקד בקושי המשפחתי הנגלה לעין ולהתעלם מהזהות המגדרית של הילד ומפערי מגדר המקשים עליו. מטפלים כאלה הופכים בעצמם למבוגר שמוחק את החוויה הפנימית האותנטית של הילד.
אורן גוזלן (Gozlan, 2018) בחן את הסובייקטיביות של טרנס-סקסואליות - זוהי סובייקטיביות שמעבר לרצון לשינוי הגופני, והיא קשורה למהות המיניות, שהיא תמיד במעבר ובתנועה של השתנוּת. מקצת הטרנסג'נדרים מנסים להשיג מידה מושלמת של הרמוניה בין הגוף המיני שלהם לבין התמקמות גברית או נשית, אולם הרמוניה זו בלתי מושגת, שכן אלמנטים משמעותיים של המיני הם מעבר לייצוגים הסימבוליים ומעבר להגדרה בינרית. טרנס-סקסואליות היא תפיסה נפשית שמכירה בדיס-הרמוניה. חוסר ההמשכיות שמתרחש בין הסובייקט לבין הגוף המגדרי שלו נחווה על ידי הסובייקט כמנוכר לגוף. הגוף המשתנה מחזיק חוויה של משמעויות רגשיות העשויות להשתנות מעת לעת ולבטא חוסר המשכיות (ibid). גוזלן הציע שהגוף הטרנסג'נדרי אינו יכול לתת מענה מלא לתקווה של הסובייקט לשינוי הגוף, מה שיכול להיות מעובד באופן מעברי בדמיון. הוא התייחס גם לסובייקטיביות של המטפל; המפגש עם האחרות של הגוף הטרנס-סקסואלי עשוי לעורר אצל המטפל רגשות מעורבים: התפעלות וסקרנות לצד זרות (ibid); מורכבות זו דורשת מהמטפל להיות ער ביחס להעברות-הנגדיות שלו.
רווחה נפשית, ביטויי מצוקה וגישות טיפול
במחקר במדינת מינסוטה שנערך בקרב כשמונים אלף מתבגרים נמצא שמתבגרים טרנסג'נדרים מעורבים בהתנהגויות מסכנות חיים פי ארבעה יותר מסיסג'נדרים, וחשופים יותר לבריונות. גם שיעור הגורמים המגִנים (משאבים פנימיים, תמיכה משפחתית, קשר חיובי עם המורים ותחושת ביטחון אישי) היה נמוך יותר לעומת סיסג'נדרים. כ-60%, פי שלושה יותר ממתבגרים סיסג'נדרים, דיווחו על מחשבות אובדניות (Eisenberg et al., 2017). ממצאים דומים עלו ממחקר שנערך לאחרונה בישראל בקרב שלוש מאות נבדקים טרנסג'נדרים; כ-40% מהם דיווחו על ניסיון אובדני (טרנס סקר בתוך המועצה הלאומית למניעת אובדנות, 2020).
במחקר אחר נבחנה רווחתם הנפשית של ילדים טרנסג'נדרים שביצעו "מעבר חברתי", כלומר גדלו בסביבה שתמכה בבחירתם לחיות במגדר שתאם את חווייתם הפנימית והיה שונה מהמגדר שנקבע בלידתם. בקרב ילדים אלה שיעור תסמיני הדיכאון לא עלה על השיעור באוכלוסייה הכללית. עם זאת, שיעור תסמיני החרדה בקרבם היה גבוה במעט (Olson et al., 2016). במחקר אחר נמצא שמתבגרים הזוכים לתמיכה הורית משמעותית דיווחו על יותר הערכה עצמית, בריאות נפשית ושביעות רצון מהחיים לעומת מתבגרים שהתמיכה ההורית שלהם פחותה (Travers et al., 2012).
במחקר שהשווה תפיסה מגדרית של ילדים טרנסג'נדרים שעשו מעבר מגדרי לעומת ילדים סיסג'נדרים נבדקו מדדים כמו בחירת לבוש, עניין במשחקים, עניין בחברים, דמיון למגדר נוכחי ועוד. בכל המדדים שנבדקו נמצא שההעדפות של הילדים הטרנסים הן בהלימה למגדר הנוכחי שלהם, ובאופן תואם לקבוצת הביקורת - ילדים סיסג'נדרים בעלי מגדר דומה. לדוגמה, בנות טרנסיות העדיפו לשחק במשחקים של בנות, לרוב עם בנות אחרות, ולבשו בגדים שתואמים תפיסות חברתיות על בנות. נמצא גם שהתפיסה המגדרית שלהם עקבית לאורך הזמן, בדומה לזו של הילדים הסיסג'נדרים. בנוסף לכך לא היו שינויים בהתנהגות המגדרית ביחס לזמן שעבר מאז שעשו את המעבר המגדרי (Gulgoz et al,. 2019).
בספרות מתוארות שלוש גישות מרכזיות להתמודדות עם אי-קונפורמיות מגדרית. לפי הגישה הראשונה יש לעבוד על שינוי המגדר הפסיכולוגי כך שהפרט יקבל את המין הביולוגי; לפי הגישה השנייה יש להמתין להתגבשות התפיסה הילדית, ולנקוט בפעולה של מעבר מגדרי רק לאחר כמה שנים של מעקב; ולפי הגישה השלישית (מודל מאשש מגדרית) - יש לאשר את החוויה המגדרית ולבצע מעבר מגדרי אם יש בכך צורך (Ehrensaft, 2017; Clark, 2017). לפי ארנסאפט (Ehrensaft, 2017) וקלארק (Clark, 2017) שתי הגישות הראשונות מעודדות הסתרה ומסבות נזק התפתחותי, ולעומת זאת מודל מאשש מגדרית מתאפיין בהקשבה לחוויה המגדרית האותנטית של ילדים ונערים ומקדם בריאות נפשית טובה וחיים מלאים (Hidalgo et al., 2013). אילנה ברגר (ברגר, 2005) מציינת שאינדיקציה להתחיל בשינוי המגדרי תתייחס הן לרמת המצוקה, הסבל והסיכון שכרוך באי-התערבות, והן להסכמה, שיתוף פעולה ותמיכה מוחלטת ובלתי מסויגת של ההורים למעבר המגדרי.
ההתאחדות העולמית לבריאות טרנסית (World Professional Association for Transgender Health - WPATH) ניסחה את מסמך ה-SOC (Standards of Care) לסטנדרטיזציה בטיפול בטרנסג'נדרים, אשר ממליץ על הנחיות טיפוליות רפואיות ופסיכו-סוציאליות במגוון תחומים (WPATH, 2012). בתחום הפסיכו-סוציאלי, המסמך מציע את ההמלצות הבאות: לבצע הערכה של דיספוריה מגדרית, לספק תמיכה משפחתית ופסיכותרפיה על מנת לסייע בחקירת חוויית המגדר, לטפל ולהעריך קשיים נפשיים אחרים ולהפחית מצוקה, להפנות מתבגרים להתערבויות רפואיות נוספות כמו הורמונים מעכבי התפתחות מינית על מנת לצמצם דיספוריה מגדרית, לחנך ולפעול למען קבלה חברתית בקהילות שלהם ולהפנות לקבוצות תמיכה והשתייכות.
אם כן, מהמחקרים שהוצגו עד כה עולה בבירור שמצבם של ילדים וא.נשים בעלי אי-קונפורמיות מגדרית הוא מורכב יותר משל האחרים. הם פגיעים יותר מהאחרים למצוקה נפשית ולאובדנות, משום שאינם יכולים להתנהל באופן התואם את חווייתם הפנימית. עם זאת, מסתמן שחברה פלורליסטית יכולה להקטין עד מאוד את עוצמת המצוקה והסבל שהם חווים (Ehrensaft et al., 2018; Olson et al., 2016). רוב המחקר על טרנסג'נדרים עוסק בסיווג של סימני המצוקה, ורק מעט נכתב ונחקר על אודות ילדים טרנסג'נדרים, ולמיטב ידיעתי בעשור האחרון לא נכתב כלל בעברית. אמנם הוצעו עד כה מודלים התפתחותיים רבים, ובהם גם מודלים על התפתחות המגדר של ילדים, אך אלו עסקו בילדים סיסג'נדרים. בשל החסר בידע התפתחותי של ילדים טרנסים, בפרק זה אני מבקשת להנגיש ולהמחיש למטפלים את חוויותיהם של ילדים עם אי-קונפורמיות מגדרית באמצעות מודל להתבוננות בהתפתחותם הנפשית על בסיס התיאוריה הפסיכו-סקסואלית של פרויד (2002).
זהות מגדרית אי-קונפורמית - מודל התפתחותי
בפרק זה אדון בשלבים ההתפתחותיים של ילדים עם אי-קונפורמיות מגדרית על פי השלבים שהציג פרויד: אוראלי, אנאלי, פאלי, חביון, התבגרות ובגרות (ביטמן ואחרים, 2018) ותוך התייחסות לעבודתה של ברגר, מחלוצות הטיפול בטרנסג'נדרים בארץ (ברגר, 2005). המודל מציג חלוקה מסורתית של התפתחות נפשית בקרב ילדים לצד שלבי התפתחות ייחודים לילדים עם זהות טרנסג'נדרית. סיפורים המבוססים על ניסיון קליני, הכתובים כ"מעשיות טיפוליות" (אלפנדרי, 2016) ושזורים מציאות ודמיון, ישמשו להמחשת הדרמה העיקרית בכל שלב ושלב.
השלב האוראלי - מהלידה עד גיל שנה
בשלב זה האזור הארוגני העיקרי הוא הפה, והדחפים העיקריים הם הדחפים האוראליים. עד גיל שנתיים אין הבדל בין התפתחות זהות טרנסית להתפתחות של שאר הילדים. עם זאת, כבר בשלב מוקדם זה מופיעות התקוות והציפיות של ההורים כלפי ילדיהם ביחס למגדר שלהם. נדיר מאוד שלילדים תהיה תפיסה מגדרית כלשהי לפני גיל שנתיים, ולכן אימנע מלתאר שלב זה מבחינה התפתחותית, ואציג התייחסות של עמדה הורית:
יצאנו לים, אלדד התינוק לובש את אוברול בגד הים הוורוד שהיה של אחותו הגדולה. האמת שלא קניתי להם בגדי ים, אנחנו ממעטים ללכת לים או לבריכה. דאגתי שיהיו שני דליים ושתי כפות כדי שהם לא יריבו, וכמובן שגם הוא יקבל ארטיק.
כשהגענו לים וחברתי ראתה אותו, אמרה: "ואוו איך הוא גדל! אבל יחשבו שהוא בת". "לו הרי זה לא משנה", אני עונה. גם דודתי מיד אמרה: "זה לא בסדר. את תעשי לו תסביכים. אי-אפשר לשים ורוד לבן. זה לא טוב. מה יצא ממנו?". כדי להרגיע אותה אמרתי לה שהוא בטוח בגבריות שלו, ותהיתי בתוכי מה זה כל כך משנה. הרי לילדים בגילים הללו אין עדיין מובחנות לגבי המגדר, ובכל זאת התערער לי הביטחון על איזו מין אימא אני, ולמה אני לא מאפשרת לו להיות לבוש בהתאם למי שהוא.
השלב האנאלי או גיל ההתבגרות הראשון - שנה עד שלוש
בשלב זה הסיפוקים היצריים מתרכזים באזור ההפרשות ונקראים דחפים אנאליים. רכישת השליטה בסוגרים מסבה הנאה מרובה. בגיל זה השפה הולכת ונעשית שגורה אצל רוב הילדים, ורובם מצליחים לנסח משפטים ולהשתמש בכינויי גוף מותאמי מגדר. סוגיות של תלות ועצמאות מופיעות בעוצמה עם תהליכי הגמילה וסוגיות השליטה על הסוגרים ועל הגוף. גיל זה מוכר גם כ"גיל ההתבגרות הראשון" (The terrible twos). ברגר (ברגר, 2005) מציינת שתינוק בן שמונה-עשר חודשים יכול לבטא כבר את תפיסת הזהות שלו, אך זהות זו אינה מחוברת לגוף.
על אף חשיבתו האומניפוטנטית של הפעוט (תחושת כול-יכולוּת), יכולותיו לשלוט בעולם הן מוגבלות, והפער בין הרצונות והחשיבה לבין היכולות בפועל מעורר תסכול. תגובות הסביבה תאפשרנה מעבר מיטבי של שלב זה. האופן שבו הסביבה מקבלת את תפיסתו העצמית בכל הנוגע למה הוא רוצה לאכול, ללבוש או לשחק, אופן הצבת הגבולות, מידת הנוקשות כלפיו, מידת החופש שניתנת לו ומידת ההתפעלות ממנו - כל אלה יקבעו את טיב המעבר. מרחב סביבתי שמאפשר לילד לחקור את ענייניו ומציב בו-זמנית גבולות מיטביים עשוי לקדם התפתחות תקינה.
כשמציגים לפעוטות מגוון צעצועים הם מגלים העדפה לצעצועים כדוגמת מכוניות, טרקטורים, בובות, ועגלות. מקצתם אף מביעים דעתם על פרטי לבוש כגון שמלות או נעליים. בחנויות הצעצועים המדפים כבר ממוגדרים ומאופיינים בצעצועים לבנים וצעצועים לבנות. המילה "אני" כבר שגורה אצל רובם, כמה מהם כבר יודעים להגיד "אני בן" או "אני בת", והם מגלים עניין באיברי המין, בעיקר בכל הקשור לסוגיית השליטה על הסוגרים. פעמים רבות בשלב זה ההורים מסבירים לילדיהם את ההבדל בין המגדרים על פי ההבדלים באיברי המין. המשאלה להשתייך לשני המינים גם יחד נפוצה בגילים אלו. ילדים טרנסים, שזהותם כבר לעיתים מובחנת בשלב זה, עלולים להתבלבל מההגדרות הגופניות. היכולת של הילדים לבטא את הפערים מילולית היא לרוב תלוית התפתחות; עד גיל שנתיים נדיר מאוד בגיל זה למצוא התייחסויות לסוגיית המגדר.
השלב הפאלי - שלוש עד שש
בגיל הגן החלוקה בין בנים לבנות היא בינרית אף על פי שבחירת החברים עודנה מגוונת. תפיסת המוות הופכת להיות ברורה יותר ועולות שאלות על דת, אלוהים וסוגיית הבריאה. ילדים יודעים כבר על קיומו של המוסר, מפתחים הבחנה ברורה בין מותר לאסור ומפנימים חוקים. בה-בעת החשיבה עודנה מאגית, וילדים רבים מאמינים במפלצות מתחת למיטה או בפיית השיניים. ברגר טוענת שהמודעות למגדר עולה, והיא קשורה באנטומיה של איברי הגוף. ההבדלים בין המינים עולים בעוצמה רבה עד כדי שאלות כגון מה עדיף להיות - בן או בת. זהו שלב התפתחותי נורמטיבי. בנים בגיל זה עדיין עשויים לחשוב שכשהם יגדלו יהיה להם תינוק בבטן, ובנות עשויות לחשוב שהן תהיינה אבות. בשל החשיבה המאגית ילדים יכולים לחשוב שבעתיד יוכלו להפוך לבני המגדר האחר, בדיוק כשם שצפרדע יכולה להפוך לנסיך וילד יכול להפוך למבוגר. במרוצת השנים נוצרת חוויה של יציבות ומתגבשת הבנה שהמגדר לא ישתנה (ברגר, 2005), ולעיתים אפילו יופיע שלב של אֵבֶל על המגדר שהילד לעולם לא יוכל להשתייך אליו (Ehrensaft, 2015).
עוד מעט תהיה מסיבת חנוכה, וההורים יבואו לגן. הגננת סידרה אותנו איפה כל אחד יושב, מי יקבלו מצלתיים ומי תוף. הכי כיף זה מצלתיים אבל גם תוף, זה עושה רעש טוב. בן-בת-בן-בת-בן-בת-בן-בת. הדסה אומרת שאם יושבים בן-בת לא מפטפטים... הדסה הושיבה אותי בין יוגב לשלומי, אני אוהב לשחק איתם. הדסה מצחיקה, היא חושבת שאני בת. בהתחלה של גן הדסה אמרתי לה שהיא התבלבלה כי היא שמה בן-בן-בן אבל היא צחקה ואמרה: "שירלי, די לדבר שטויות. לבנים יש פין ולבנות יש פות, את יודעת מה יש לך. אז את בת".
ילדים טרנסג'נדרים חווים את עוצמת השוני בגיל זה בעוצמה גבוהה. טרנסג'נדרים רבים מגדירים את גיל הגן כגיל שבו הם מבינים שגופם אינו תואם את חווייתם הפנימית. גם כאן הילדים מתקנים את עצמם לנוכח תגובות העולם. כשם שהם לומדים לצייר את השמש בצהוב, את השמים בכחול, פרצוף עם שתי עיניים אף ופה - כך הם לומדים מהם ההבדלים הביולוגיים ומהי החלוקה המגדרית המתאימה. ילדים טרנסג'נדרים שמיטיבים להתבטא מילולית עשויים להגיד: "אני בת, אבל בגוף של בן" או "אני בן ונולדתי עם הגוף הלא נכון".
הכי אני אוהבת לשחק בחצר, אפשר לרוץ ולהתחבא מתחת למגלשה ולמצוא ראשון את המשחק שהחבאנו אתמול. בחצר שבצד הרחוק, הגננת לא מקשיבה ולא מתערבת לנו במשחק. הכי כיף לי לשחק עם מיכלי, להמציא ביחד ארמון ונסיכות. הוא תמיד המלך ואני המלכה. אתמול מיכלי רצה שיהיה לה דרקון, ואמרתי לו: "מיכלי, למה אתה רוצה להחליט על הדרקון? אתמול אתה החלטת שיהיה לנו כלב, ואני רציתי חתול". אבל מיכלי לא ויתר, אז הצעתי שאם זה כבר דרקון שהוא יהיה דרקון עם כנפיים של פרפר ומיכלי הסכים.
לילדה הצעירה שנולדה בן ישנה ידיעה פנימית שהיא בת. היפוך השפה בשיחה עם חברתה משקף הבנה פנימית. אם היא בת במעטה חיצוני של בן, הרי הדברים יכולים להתנהל כך גם בכיוון ההפוך. היא מדברת לחברתה בלשון זכר, וחברתה אינה מתקנת אותה. במרחב המשחק מותר הכול: להמציא, ליצור, להיות בן, להיות בת, להיות נסיכה או להמציא דרקון עם כנפי פרפר. עם זאת, בשאר הסיטואציות בחייה ילדה טרנסג'נדרית זו מבינה היטב את הכללים החברתיים ומתנהלת בהתאם לגופניות הזכרית שעימה נולדה ובזיקה לנורמות החברתיות הנלוות אליה.
עוד מעט התור שלי להיות אבא של שבת. עוד לא הייתי אבא של שבת, אבל אני לא רוצה להיות אבא של שבת. אני רוצה להיות אמא של שבת. הגננת אמרה שאירנה היא אמא של שבת. אירנה באה בשמלה יפה, השמלה שלה הסתובבה ועפה כאילו היא מרחפת, וכולנו, כל הבנות, עמדנו וראינו איך היא מסתובבת. ולי שמו כיפה. לא רציתי כיפה. רציתי שמלה כמו של אירנה, ואם לא שמלה אז בטוח לא כיפה! וזרקתי אותה!
הבן שלי ישראל בן שש וחצי. אנחנו דתיים, כולם ביחד, כולם שמחים עם המשפחה, כל שישי, כל חג. אבל כל פעם ישראל לוקח את החצאית של אחותו ורוצה ללבוש אותה. אני כבר מחביאה את כולן. אז הוא קושר מסביב למותניים שלו בד. אני לא מבינה מה יש לו. כל פעם הוא לוקח בד שמצא, מגבת, חולצה וקושר למותניים. אבא שלו כועס עליו שהוא לא בסדר בראש, ו"מה יש לילד שלך? תסדרי אותו". אמרתי לו: "אל תכעיס את אבא, תפסיק עם השטויות האלו". לפעמים אני אומרת לו: "טוב, עד שאבא בא, ואז אתה מבטיח להוריד את המגבת הקשורה למותן". הוא מסכים. כשאני עושה צמה לאחותו, הוא מביט בה בקנאה, בשיער הארוך שלה. לפעמים כשהיא מסכימה, הוא מלטף את השיער שלה.
יום אחד היינו אני והוא לבד בבית. כל האחים שלו היו עם אבא שלהם, והוא לא רצה ללכת. מצאתי אותו בארון של אחותו, לובש את השמלה שלה ורוקד בחדר, מרחף לו בעולם של דמיון. הוא היה כל כך שקוע ולא ראה שאני מסתכלת. מה יהיה איתו? זה חזק ממנו, אני לא יכולה להגיד לאבא שלו, פעם כבר הרביץ לו, אמר לו: "עוד פעם אני רואה אותך ככה..." אבל גם אבא שלו חזק ממנו וחזק ממני. הלכתי משם, כאב לי מדי לראות אותו, לא יודעת מה יהיה איתו.
ההורים מבחינים בהעדפות של ילדיהם, והם שרויים במצוקה לנוכח התסריט הלא מוכר. הורים עשויים להגיב במגוון תגובות: להתחבט, להתבייש, לכעוס, להכחיש, להיות טרודים בהבניה חברתית לגבי מה לגיטימי ומה לא, להיות קשובים לשיח של הילד, לאפשר לו בחירות לא שגרתיות. התגובות הללו של ההורים תשפענה על מידת המוכנות של הילד לבטא את תפיסתו המגדרית הפנימית ואת רמת המצוקה שלו, אך לא תשנה את החוויה המגדרית. הילד קשוב לשיח הישיר והלא ישיר על לגיטימציה או הדרה של תפיסות מגדריות אחרות, ולרוב תהיה לכך השפעה על התנהגותו. ככל שהעולם יתקשה יותר לקבל את האחרוּת שלו, כך הילד ילך ויחביא את העצמי הפנימי שלו מפני העולם עד למועד שבו יהיה בשל יותר, פחות תלוי באחר ומסוגל יותר לעמוד על שלו. פתרון אחר, נוקשה ומורכב מאוד מבחינה נפשית, הוא מחיקת העולם והישארות בעולם של דמיון וניתוק.
שלב החביון - שבע עד אחת-עשרה
בגיל החביון הילד כבר מבין את ההבדל בין המציאות לדמיון, הדחפים המיניים והתוקפניים לכאורה נעלמים אל הלא מודע. הדגש העיקרי בגיל זה הוא על רכישת יחסי חברות והתנהלות בעולם החברתי. אף על פי שקיימת חלוקה מגדרית מבחינת תחומי העניין, ילדים מצליחים לקבל בקלות יחסית בת שהיא טום-בוי או בן שאוהב לשחק בסליים ובשאר ענייני בנות.
בנים משתינים בעמידה. אני יודעת, אני לא יכולה להיות בן, כבר אמרו לי שלבנים יש משהו אחר ממה שלי יש. אבל בשירותים, כשאף אחד לא מסתכל, אני יכולה להשתין איך שאני רוצה, שם הם לא מחליטים עליי. לפחות לעשות פיפי אני אעשה בעמידה. ניסיתי לעמוד כמו שפעם ראיתי את אחי הגדול עושה מול השירותים, אבל להם יש מין צינור, וזה עף להם קדימה הפיפי, ונרטבו לי המכנסיים.
הפעם אני עושה כמו שצריך, אני עומדת כשהשירותים בצדדים, ואז הפיפי ייפול למטה. אוי! פתאום אני מרגישה כזה חם בצד של הרגל וגם של השנייה, זה הרטיב לי גם את המכנסיים למטה והרטיב את הגרביים, הדמעות יוצאות לי החוצה, ומהגרון שלי יוצא צליל כזה של רעש חזק. בכיתי חזק, הכול נרטב לי על הבגדים. אמא באה: "מה קרה, יקרה שלי? לא הספקת להגיע לשירותים? תחליפי בגדים". אבל לא הצלחתי לעשות כלום, לרגליים שלי לא היה כוח. בכיתי כל כך חזק. אמא הרימה אותי למקלחת, שטפה והלבישה אותי, ואני בכיתי. איך אני אגיד לה, היא לא מבינה. היא לא יודעת שאני לא ליאן הבת שלה, אני בחיים לא אצליח להיות בן, אם אפילו כשאני לבד אני לא יכולה להשתין בעמידה. אמא הניחה אותי יבשה ונקייה במיטה, אבל לא היה לי כוח לדבר, רק בכיתי בשקט. אחר כך היא אמרה לאבא שהיא לא מבינה מה קרה לילדה. כבר פעמיים ברח לה פיפי בשבוע האחרון, ובטח היא מאוד עצובה כי זה משפיל שילדה כל כך גדולה בורח לה פיפי, ולא יודעת, אולי יש לה דלקת או צריך ללכת לרופא. בלב שלי צעקתי: "אמא! לא ברח לי! אני רוצה לעשות פיפי בעמידה כמו כל שאר הבנים!" אבל המילים לא יצאו לי מהפה, והרגליים לא הרימו אותי מהמיטה והבנתי שאפילו לדבר אני לא יכולה, אז גם לא אצליח אף פעם להיות הבן שאני באמת.
עם סיום השלב של התסביך האדיפלי הופנם עקרון המציאות וגם הושגה שליטה על הדחפים. ילדים כבר מבינים את העובדה שהפיזיות שעימה נולדו מגדירה אותם מול החברה, והם חשים לכודים, בדרך ללא מוצא. החשיבה עודנה ילדית, ולכן הם תלויים באמירות הסביבה ואינם בשלים לאפשרות של שונוּת מחשבתית וחשיבה אחרת מזו הסובבת אותם. כמו כן הם אינם חשופים דיים לאחרוּת או לאחרים הדומים להם (אף על פי שבשנים האחרונות נוכחותם של טרנסג'נדרים בתקשורת הממוסדת ובתוכניות הילדים הולכת וגוברת).
כל יום שלישי בשלוש אני הולך למאיה. מאיה אומרת שאצלה מותר לעשות הכול, אני ואבא הולכים למאיה עכשיו. הפעם בא לי להכין מפלסטלינה ורודה פיות לבית הבובות. בשבת שמעתי את אבא מדבר עם דוד רוני: "זה ילד בעייתי, לא רוצה ללכת לבית הספר. אמרתי לאשתי: 'ניתן לו שתי בעיטות, ויבין שלא מתעסקים'. אבל לא עובד, אנחנו לוקחים לבית ספר, אבל הוא יושב שם וחולם, בוהה בתקרה ולא יודע מה יש לו. ושתבין, לא חסר לו שכל, הוא פשוט לא איתנו, לא יודע איפה הוא. אני אומר לו צא לשכונה, תראה, כל הילדים משחקים כדורגל, אני אבוא, אני אאמן אתכם, תרד עם הכדור החדש וככה תכיר אותם לאט-לאט, אבל הוא לא מוכן לצאת. אז אני לוקח אותו, לאיזה אחת, לא יודע מה היא עושה איתו, אבל רק לשם הוא שמח ללכת. אתה זוכר? כשאנחנו היינו ילדים לא שאלו אותנו על כלום, שמו אוכל, ואכלנו". אבא לא ידע שאני שומע, אני ילד בעייתי. אבל העיקר שהולכים עכשיו למאיה, אצל מאיה מותר הכול. פעם גם בבית יכולתי לשחק בבובות, אבל אמא הייתה יושבת ומסתכלת עליי, הגבות שלה היו מתחברות, והיא לא הייתה מדליקה סיגריה במצית, רק את הראשונה, ואת כל השאר אחת מהשנייה, ואז אומרת: "אוי, נגמרה לי החבילה. איך זה קרה? בסדר, תשחק חמוד שלי, עד שאבא בא, אתה זוכר, שצריך לסדר לפני שהוא מגיע". והקול שלה היה מטפס למעלה כאילו היא כמעט צועקת. פעם אמרו בבית ספר שזה לא טוב לעשן, שיכולים למות, אז אמרתי לאמא שאני כבר לא רוצה לשחק בבובות, רק לשמור אותן, כדי שהיא לא תתעצבן עוד ותעשן כל הזמן. והיא שמחה ואמרה: "איזה יופי! ידעתי שכשתגדל זה יעבור לך". בלילה אני לוקח אחת מהן ומחביא מתחת לשמיכה ומלטף לה את השיער. בשבוע שעבר אמרתי למאיה, שאני יודע שאני כבר לא יכול להיות בת, אבל להכין פיות ורודות - אצלה מותר. ופתאום בא לי רעיון, אולי אכין לבובות גם גלימה. ראיתי שיש לה מטפחות צבעוניות ונוכל להלביש אותן בבגדים אחרים, אני אספר למאיה, בטח היא תעזור לי.
הילדים מפנימים את הרמזים הקטנים הנגלים מהתגובות הלא מילוליות של ההורים לשאיפות הפרטיות שלהם, והם לומדים להסתיר את רצונותיהם ומאווייהם כדי להגן על החוויה הפנימית שלהם.
שלב ההתבגרות - שתים-עשרה עד שמונה-עשרה
גיל ההתבגרות מייצג צומת של השתנוּת, קפיצה ביכולות הקוגניטיביות, שינויים הורמונליים שמייצרים תנועה ערה במצב הרוח ובדחפים המיניים, שינויים גופניים ושינויים חברתיים, בהם עלייה של חשיבות קבוצת השווים והתעצמות הסבל הכרוך במאמצי ההשתלבות. השתנוּת הגוף והופעת סימני הגוף המשניים (החזה, מבנה הירכיים, גרוגרת, שיער הפנים, שינוי הקול) בלי יכולת השליטה של הפרט עליהם, עלולות לעורר חוויות של זרוּת ומצוקה אצל טרנסג'נדרים. לצד הסערות ההורמונליות האופייניות לגיל ההתבגרות, הולך וגדל הפער בין החוויה הפנימית והמראה שהם שואפים להשיג לבין הגוף הפיזי הממשי ההולך ומתעצב.
שונא את הגוף שלי את הירכיים, את הקול המעצבן שלי, שונא את הגושים שגדלו לי מעל הבטן, הלכתי ברחוב ושרקו לי - דוחים מגעילים, לא רוצה שיראו בי אובייקט להתחרמן עליו, שם בגדים גדולים ורחבים, צמח לי שפמפם, אימא אמרה לי: "בואי, תורידי זה לא יפה, בואי אני אלמד אותך להתאפר, איזה יופי, נהיית אישה", "די, אמא, תעזבי אותי", אמרתי לה וברחתי לחדר. "מה כבר אמרתי?" היא אמרה לאבא, וכל חודש אני צריך להתמודד עם הגועל הזה בין הרגליים שמשפיל אותי ומזכיר לי שאני לא מי שאני. בא לי למות, שמעתי שאם יורדים במשקל, החזה מצטמק, והירכיים ירדו, אז אני מנסה לצמצם. ואם אני לא מצליח להתאפק כי אמא מכינה משהו שאני ממש אוהב, אני הולך לשירותים ומקיא, שלא יישאר לי בגוף ויגדל לי עוד. מצאתי תחבושת שאמא שמה כשכואבת לה הרגל, ואני מסובב אותה עליי, ככה לשטח, שלא יראו את הגועל הזה שאני מבעד לבגדים. לפחות אם אני אסתיר, לא יראו. אמא ניסתה לדבר איתי על תחבושות וטמפונים, איזה גועל, לא מסוגל להגיד לה כלום על זה, לא יכול לסבול את זה שהיא מנסה לדבר, היא כזאת מעצבנת, כל הזמן רוצה לדבר על דברים. אבל אני יודע שהיא שמה בארון במקלחת, ואני לוקח משם כשזה מגיע, וכשהקופסה כמעט נגמרת אני שם אותה למעלה, שאולי היא תבין כבר שצריך עוד.
הוצאת תעודת הזהות בגיל שש-עשרה, והצורך לבצע מעשה פעיל החותם רשמית את המין הביולוגי, מעוררים סבל ומצוקה עד כדי הימנעות מפעולה זו. עם זאת, היכולת למחשבה עצמאית, לצד חשיפה לתקשורת ולרשתות החברתיות, פותחות עולם חדש של קשרים וחברויות. נוצרות הזדמנויות לדמויות הזדהות המשתפות את המתבגרים המבולבלים בזהות המגדרית, בשינוי הפנימי או החיצוני ובשלבי המעבר, ומפיחות בהם מעט תקווה.
המורה לאמנות ביקשה שלשיעור הבא נביא ציור של דמות אנושית בפעולה, אז בהפסקה כבר ציירתי סקיצה מהירה: שיער מתולתל עד הכתפיים, עיניים ענקיות כשבאחת יש דמעה, מגפי בוקרים, חזה חשוף ועליו שרשרת עם פרח עדין ורוד, צד ימין שרירי וחסון, ובצד שמאל - ציצי מפואר ומכנסי דגמ"ח. ניגשתי אל המורה עם הציור וראיתי שהיא נרתעה. היא הסתכלה במבט לא מבין, ולא היו לה מילים. בסוף היא אמרה: "נו די, שחר, מספיק עם הבדיחות שלך. כל הכישרון שלך וזה מה שאתה עושה? תכין לשיעור הבא ציור נורמלי שאתה באמת מתכוון אליו". הבנתי שאיתה אין עם מי לדבר וגיחכתי כדי לזרום איתה, "כן ברור, אביא לשיעור ציור אחר, רגיל, אבל מצחיק מה שעשיתי, לא?" בפנים כעסתי כל כך על עצמי שהראיתי לה, שחשבתי לרגע שאולי היא תבין.
למתבגרים המגדירים את עצמם ג'נדרקוויר עשויות להיות תפיסות מגוונות ושונות על אודות מגדר. תפיסות כאלה מאתגרות את החוויה הבינרית של גבר-אישה כיוון שהם.ן אינם בהכרח נמצאים על הרצף בין גבריות לנשיות, לעיתים יש בהם משני המגדרים או אף לא אחד מהם.
שלב הבגרות - שמונה-עשרה והלאה
השירות הצבאי בחברה הישראלית מאתגר אנשים רבים ומסליל את הצעירים בזיקה ליכולותיהם ולצורכי הצבא. כניסה למערכת גדולה וטוטלית שבה חופש הפרט מצומצם מאוד מגלמת בתוכה איום ניכר לצד תקווה לבריאה מחודשת ולמרחק מהבית. החלוקה המגדרית בשירות הצבאי מעמידה קושי נוסף. טרנסג'נדרים שבטוחים ביכולתם לצאת מול העולם עשויים לייצר שינוי בצבא. אחרים לעומתם עדיין לא מוכנים לכך, והם נתקלים בקשיים או בוחרים להימנע מההסללה המגדרית חסרת הפשרות בצבא. גיל ההתבגרות שהסתיים לא מכבר מחדד את ההבנות על מי אני, על הסבל שנוצר בשל חיים בזהות לא לי, ועולה הרצון להפסיק להעמיד פנים. מצד אחד הבגרות החוקית מאפשרת לצאת מהבית, מהצד האחר היעדר עצמאות כלכלית והיעדר רשתות תמיכה מעצימים את תחושת הבדידות. פעמים רבות מדובר שוב בבחירה בלתי אפשרית - בחירה בין מימוש העצמי לבין הגיבוי המשפחתי שלא תמיד מגיע.
עכשיו אני יכולה להסתדר איתו יותר [...] נו, את יודעת עם מי, עם המה שמו שבין הרגליים, אפשר לסדר אותו בתוך הסקיני שלא יפריע, וכל עוד לא רואים אותו זה בסדר. פעם ממש רציתי לחתוך אותו שייעלם ולא יהיה. עכשיו כשאני נראית טוב, ואני כמו שאני רוצה להיראות, אני מספיק בטוח בעצמי, ועכשיו הוא כבר לא מפריע לי. אני אפילו יכולה ליהנות גם ממנו וממי שאני.
כשאני הולכת ברחוב אנשים מסתכלים עליי. לפעמים כשהם צריכים לדבר איתי, הם לא כל כך יודעים איך, יש לי שיער ארוך, ובגדים צמודים ומהודקים, אבל בחולצות הצמודות שלי הם לא רואים בליטות, הכול שטוח שם. לפעמים יש לי גם זיפים, תלוי איך בא לי. הם לא תמיד יודעים איך לדבר איתי, חלק פונים אליי כבת וחלק פונים אליי כבן. אני רואה את העיניים שלהם סורקות אותי מלמטה עד למעלה, מנסים להבין, אלה הנחמדים. האחרים מקללים אותי, לפעמים גם אלימים, אותם אני כבר מצליחה לזהות מהר יחסית, ואני בורח משם מהר. יש ימים שאני מרגישה יותר נשית, ורגעים בהם בא לי לגדל קצת את הזיפים ולהרגיש חסון וגברי. לא יודעת מה אני. יש בי גם גברי וגם נשי, ולפעמים הייתי רוצה להיות - לא גבר ולא אישה. אני סוף-סוף מרגיש שאני לא חייב להחליט איזה מגדר אני, אני פשוט אני.
אנשים המגדירים את עצמם ג'נדרפלואיד מתארים תנועה בין שני המגדרים. לעיתים הם גם מגדירים עצמם חופשיים ממגדר, והגדרה זו עשויה להיות תקפה עבורם לפרקי זמן ארוכים, לימים או גם לרגעים מעטים.
לסיכום, המעשיות שהוצגו נועדו להמחיש סיטואציות וחוויות שילדים בעלי אי-קונפורמיות מגדרית מתמודדים עימן. כמובן, אין במעשיות הללו משום ייצוג מלא של העושר והמורכבות המאפיינים את החוויה הטרנסית, שכן היא משתנה מאדם לאדם ומעת לעת; אולי הן עשויות להציע לנו נקודת מבט קרובה ואמפתית לחוויה.
דיון
בפרק זה הוצעה התבוננות מחודשת על ילדים טרנסג'נדרים על פי מודל ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של פרויד. פרויד סבר שהמיניות הילדית יכולה להתפתח בכל מיני כיוונים, אך החינוך והעכבות החברתיות מנתבים את ההתפתחות לכיוון שהחברה רואה בו נורמטיבי (פרויד, 1905 בתוך: ביטמן ואחרים, 2018). בעשור האחרון מתאפשר שיח חברתי-מגדרי שאינו בינרי, והדבר מאפשר לפרט התפתחות של ייצוגי מגדר מגוונים. עם זאת, חלוקה מגדרית בינרית עדיין רווחת חברתית וקיים קושי לקבל שונוּת. כבר בגיל צעיר ילדים בעלי אי-קונפורמיות מגדרית מתמודדים עם מגוון מצבים שמבליטים את שונותם ביחס לאחר, ועד מהרה הם לומדים להסתיר את עולמם הפרטי. התפיסה הבינרית מתנגשת עם הדילמות הפנימיות של הילדים, ואלה שמזהים בתוכם אחרוּת זקוקים לתקופת הבשלה. גם אם הידיעה הפנימית ברורה להם דיה, הם מתקשים לעמוד במתקפה חיצונית על הזהות העצמית, ולכן רבים מהם בוחרים להסתיר, לנסות לשכוח ולהתעלם. במצב זה הם נושאים בתוכם מערבולת של מסרים סותרים ושל תפיסות מגדר עצמיות משתנות. עם השגת ההבנה שזהותם המגדרית היא אחרת, עשויה להופיע תקופת "דגירה"; תקופה שבה הם מתבוננים פנימה ומכינים את עצמם לקראת שיתופם של אחרים משמעותיים. בחברה פלורליסטית, שבה האחרוּת היא לגיטימית, תקופת ההבשלה עשויה להיות קצרה יותר, פחות קונפליקטואלית ופחות מעוררת מצוקה לעומת החוויה בחברה השמרנית (Olson, 2016).
בשלבי היציאה מהארון המגדרי, לאחר שנים של הסתרה או הדחקה, עשויה להתעורר פנטזיה על מחיקת הייצוגים של הזהות הקודמת עד כדי רצון עז לפגוע בגוף ולסרס או להשחית את סימני המין הראשוניים והמשניים. לעיתים התוקפנות מושלכת על הסביבה ובאה לידי ביטוי ברצון להילחם ולהתנער מכבלי החברה. בעטיים של מצבים כאלה טרנסג'נדרים עלולים להיכנס בעל-כורחם למסלול של הרס עצמי (Eisenberg, 2017; Olson et al., 2016). לשם בריאותם הנפשית, טרנסג'נדרים צריכים למצוא את הדרך לחיות בשלום עם כל החלקים בזהותם. חלקי הזהות עשויים לכלול ייצוגים של שני המגדרים בו-זמנית, לעיתים אף הזהות הפנימית שונה מהזהות שניכרת כלפי חוץ. אמיר (אמיר, 2020) הציעה שחצייה מגדרית תיעשה בדרך של המשכיות של החוויה ולא בדרך של מחיקת העבר. חצייה מגדרית בריאה תתבטא במימוש של מה שאפשר לממש, בסובלימציה כלפי כל מה שאי-אפשר לממש, ובשזירה של חלקי האישיות מתוך קבלה של הגוף ומגבלותיו. ואולם, אין מנוס מתחושת אי-הנוחות בתהליך היציאה מהארון, ותחושה זו היא חלק בלתי נפרד מההוויה הטרנסית (Gozlan, 2015).
בסקר שערך ארגון "מעברים", הפועל למען הקהילה הטרנסית, נמצא שטרנסג'נדרים מתקשים להתמודד עם הממסד הטיפולי. אנשי הממסד עשויים לראות בזהות הטרנסית סימן להפרעה ולפתולוגיזציה, והם נתפסים עוינים. מתוך מאתיים עשרים ואחד משתתפים בסקר, כ-30% דיווחו שחשו אי-נוחות לדבר על זהות מגדרית בטיפול, 14% דיווחו שהמטפל ערער על זהותם המגדרית (פנה או התייחס אליהם בלשון פנייה שאינה תואמת את הגדרתם המגדרית), ו-40% דיווחו שלמטפל לא היה די ידע בנושא הטרנסג'נדריות (מעברים, 2017). טרנסג'נדרים עלולים אפוא להימנע מנותני שירות, בהם אנשי רפואה. תגובות בלתי מְתקפות עלולות לערער את העצמי הפגיע, והתעלמות מהן עלולה להיחוות כפסיביות וכהסכמה בשתיקה למקום המוחלש המוכר כל כך לטרנסג'נדרים. עמידה על זכותם לקבל תגובות ההולמות את הגדרתם העצמית היא סימן לבריאות. ארגון "מעברים" ומשרד הבריאות הוציאו לאחרונה נייר עמדה למניעת אובדנות בקהילה הטרנסג'נדרית (המועצה למניעת אובדנות, 2020), ומשרד הבריאות פרסם נוהל להנגשה תרבותית לקהילה הטרנסג'נדרית (משרד הבריאות, 2021) ונבנה תהליך מובחן ומקוצר לתביעת קצבת נכות לאלה המתקשים להשתלב בחברה. שינויים אלה במדיניות מפיחים תקווה חדשה בקרב חברי הקהילה.
בארץ ובעולם אנשי מקצוע מעטים בלבד מטפלים בטרנסג'נדרים בוגרים, ואף פחות בילדים בעלי אי-קונפורמיות מגדרית. מרפאות ייעודיות לטיפול בטרנסג'נדרים הן נדירות וממוקמות בערים הגדולות בלבד (מעברים, 2017; Tellier, 2018). טרנסג'נדרים שפונים לטיפול לאחר שיצאו מהארון זקוקים לאנשי מקצוע שיכבדו שונוּת מגדרית. ילדים או בוגרים שזהותם המגדרית טרם הובהרה והם מופנים לטיפול נמצאים במצב עדין במיוחד. מטפלים שאינם ערים לאפשרות של דיספוריה מגדרית עלולים לפספס את המורכבות של ילדים אלה, לייחסה לקשיים אחרים כגון הזדהות עם אחד ההורים, חרדה חברתית או בעיה בבוחן המציאות, וכך המענה שיספקו יהיה בלתי מותאם (Nealy, 2017).
נשאלת השאלה כיצד הורים ומטפלים יכולים להבחין בין טרנסג'נדריות לבין שלב התפתחותי של חקירת המגדר, וכיצד אפשר להבחין בין אי-קונפורמיות מגדרית לבין אפיונים מגדריים ייחודיים (כגון בנים שמתעניינים בעיצוב ואופנה). מגדר הוא חוויה פנימית שאי-אפשר לאבחנה על פי שונוּת חיצונית; הידיעה עשויה לבוא רק מהילד עצמו. חשוב לזכור שעיצוב הנפש ובניית הזהות של ילדים הם תהליכים הדרגתיים וממושכים. לעיתים טרנסג'נדרים מדווחים על ידיעה פנימית וברורה מגיל צעיר, והם משתפים אחרים בחוויית המגדר; אחרים זקוקים למרחב של התלבטות. במרחב המאפשר מנעד רחב של תפיסות מגדריות ופלורליזם ילדים יוכלו לבטא ביתר קלות את הלבטים ואת הידיעות הפנימיות שלהם. בסביבה שבה מועבר המסר שמגוון מגדרי הוא לגיטימי, ילדים החווים אי-קונפורמיות מגדרית יצליחו לחקור את המגדר בשיח פנימי וחיצוני.
בריאותם הנפשית של ילדים טרנסג'נדרים מושפעת מהיכולת של הסביבה לקבלם, מהיכולת האישית שלהם לקבל את עצמם ומהתנועה בין שני המשתנים הללו. מוטב אפוא שהמטפל ינקוט עמדה של אי-ידיעה בעניין המגדר, כזו המתקפת רגשית ומאפשרת חקירה. הוא נדרש להיות קשוב להיבטים המורכבים שמעלה הילד, להקשיב בחמלה לדיספוריה ולסבל שהיא מייצרת, ולחקור עם הילד את שלל ההיבטים בכל הקשור לגוף - רגעי הנחת וחוסר הנחת גם יחד. גוזלן (Gozlan, 2015) מציע שהמטפל יחזיק בתוכו את האנגימטי, יוותר על ידיעה מוחלטת ויהיה קשוב למשמעות הסובייקטיבית של הילד. רצוי שהמטפל יימנע מהגדרות ויסייע לילד להיות בתוך הסבך של הרצוי והמצוי, החיצוני והפנימי, הקבוע והמשתנה, המקובל חברתית והנכון מבחינה אישית ומשפחתית. חשוב שינהל שיח פתוח ולא חודרני המכבד שונוּת מגדרית. כך יוכל להשאיר דלת פתוחה לילדים הזקוקים לה.
לעיתים ילדים בעלי אי-קונפורמיות מגדרית זקוקים לזמן הבשלה. במצבים אלה אפשר להציע להם טיפול תרופתי המעכב את ההתפתחות המינית. כך יופחת בעתיד הסבל הכרוך בשינויים גופניים ובהופעת סימני המין המשניים, ויצומצם הצורך בפעולות רפואיות (Butler et al., 2018). התערבות כזו תיעשה בליווי של רופא אנדוקרינולוג קשוב. מאורה פריסט (Priest, 2019), חוקרת ופעילה מארה"ב, אף הציעה שלמתבגרים טרנסג'נדרים תהיה זכות חוקית לקבל טיפול מעכב התפתחות מינית, גם אם הוריהם מתנגדים לכך.
במאמר זה הוצגו תיאורי מעשיות שנועדו להמחיש את חוויותיהם של ילדים טרנסג'נדרים, ואולם איני מתיימרת לייצג כאן את המגוון המגדרי כולו או את שלל החוויות המתעוררות בשל אי-קונפורמיות מגדרית. המודל המתואר מבוסס על ניסיון קליני ונדרש לגבותו מחקרית. רצוי לערוך מחקרים כמותיים ואיכותניים כדי לבסס ולהרחיב את הידע על אודות החוויה והטיפול בילדים ומתבגרים בעלי אי-קונפורמיות מגדרית.
אני מקווה שהצלחתי להעביר לקוראים, ולו במעט, את מידת המורכבות והייחודיות של ההתפתחות הנפשית בקרב ילדים בעלי אי-קונפורמיות מגדרית. חשוב שנדע להעריך את אומץ ליבו של מי שמצליח לייצר את השינוי ונלמד לקבל ברגישות את אלו שעודם מתלבטים. ראוי שנסייע להם לחיות בשלום עם עצמם ונכבד את הבחירות שלהם ואת הדרך שבה הם בוחרים לעשות כן. עלינו לזכור שמגדר אינו בינרי ואין כל איום חברתי ממשי באנשים המציגים אי-קונפורמיות מגדרית. אם כחברה נוכל לאפשר לאחר להגדיר את עצמו, ונקבל את אחרוּתו, אולי נצליח להתקרב מעט יותר לחזון החברה הפלורליסטית.
מקורות
אלפנדרי, ר. (2017) "לכתוב או לא לכתוב - זו השאלה? מעשייה טיפולית", מארג: כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה ז: 1-18.
אמיר, ד. (2020). "שתי התרדמות של אורלנדו: חצייה מגדרית כסזורה לעומת חצייה מגדרית כחתך - פרק 3", וידויי מסך, תל אביב: רסלינג.
ארגון מעברים (2017). סקר ברה"ן. אוחזר מתוך: https://d9924739-f99a-4...59e411.pdf
ביון, ו. (2012). "סזורה", בתוך: ח. אהרוני וא. ברגשטיין (עורכים), סזורה - תרגום מוער ומאמרים נוספים, תל אביב: תולעת ספרים.
ביטמן, א., בייט-מרום, ר., בן-עטר כהן, א., פוך, ח., ביתן, ש. ושלר, ג. (2018). "אישיות: תיאוריה ומחקר: מבוא מונחים והגדרות", תיאוריות דינמיות כרך א 1-2, האוניברסיטה הפתוחה.
ברגר, א. (2005). התפתחות זהות מינית מגדרית. אוחזר מתוך: https://meyda.education....migderit.pdf
האריס, א. (1999). "מגדר כסתירה", בתוך: ס. מיטשל ול. ארון (עורכים), פסיכואנליזה התייחסותית - צמיחתה של מסורת, תל אביב: תולעת ספרים.
המועצה למניעת אובדנות (2020). נייר עמדה בנושא: מניעת אובדנות בקהילה הטרנסית, משרד הבריאות בשיתוף עמותת מעברים.
משרד הבריאות (2021). נוהל הנגשה תרבותית של שירותי בריאות נפש לאנשים על הקשת הטרנסית, האגף לבריאות הנפש, משרד הבריאות.
פרויד, ז. (2002). "שלוש מסות על התיאוריה של המיניות", מיניות ואהבה, תל אביב: עם עובד.
שילה, ג. (2007). "אני בעצם בחור, נוער טרנסג'נדר", החיים בוורוד - בני נוער צעירים הומואים לסביות ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, תל אביב: רסלינג.
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th edition), Arlington, VA. Online version.
Butler, G., De Graaf, N., Wren, B. and Carmichael, P. (2018). "Assessment and support of children and adolescents with gender dysphoria", Archives of Disease in Childhood 103: 631-636.
Chodorow, N. (1995). "Gender as a personal and cultural construction", Signs 20 (3) (Spring, 1995): 516-544.
Coates, S. (2009). "Developmental research on childhood gender identity disorder", in: P. Fonagy et al. (eds.), Identity, Gender, and Sexuality: 150 Years after Freud, Taylor and Francis Group.
Clark, B. A. (2017). "Ethics in child and youth care practice with transgender youth", International Journal of Child, Youth and Family Studies 8 (1): 74-96.
Ehrensaft, D. (2014). "Listening and learning from gender nonconforming children", The Psychoanalytic Study of the Child 68 (1): 28-56.
Ehrensaft, D. (2017). "Gender nonconforming youth: current perspectives", Adolescent Health, Medicine and Therapeutics 8: 57-67.
Ehrensaft, D., Giammattei, S., Storck, K., Tishelman, A. and Keo-Meier, C. (2018). "Prepubertal social gender transitions: What we know; what we can learn - A view from a gender affirmative lens", International Journal of Transgenderism 19 (2): 251-268.
Eisenberg, M., Gower, A., McMorris, B., Rider N., Shea, G. and Coleman, E. (2017). "Risk and protective factors in the lives of transgender/gender nonconforming adolescents", Journal of Adolescent Health 61: 521-526
Gherovici, P. (2011). "Psychanalysis needs a sex change", Gay and lesbian issues and psychology review 7 (1): 3-18.
Gherovici, P. (2017). "Sexual difference: from symptom to sinthome", in: N. Giffney and E. Watson (eds.), Clinical Encounters in Sexuality Psychoanalytic Practice and Queer Theory, Earth, Milky Way: Punctum books, pp. 369-384.
Gozlan, O. (2018). "From continuity to contiguity a response to the fraught temporality of gender", Psychoanalytic Review 105 (1): 1-29.
Gozlan, O. (2015). Transsexuality and the art of transitioning: A lacanian approach, London: Routledge.
Gülgöz, G., Glazier, J., Enright, E., Alonso, D., Durwood, L., Fast, A., Lowe, R., Ji, C., Heer, J., Martin, C. and Olson, K. (2019). "Similarity in transgender and cisgender children's gender development", PNAS 116 (49): 24480-24485.
Hidalgo, A., Ehrensaft, D., Tishelman, C., Clark, F., Garofalo, R., Rosenthal, M. and Olson, J. (2013). "The gender affirmative model: What we know and what we aim to learn", Human Development 56 (5): 285-290.
Nealy, E. C. (2017). Transgender children and youth: Cultivating pride and joy with families in transition, New York: W. W Norton and Company.
Olson, K. R., Durwood, L. and DeMeules, M., (2016). "Mental health of transgender children who are supported in their identities", Pediatrics 137 (3).
Priest, M. (2019). "Transgender children and the right to transition: medical ethics when parents mean well but cause harm", The American Journal of Bioethics 19 (2): 45-59.
Rapport, E. (2019). From psychoanalytic bisexuality to bisexual psychoanalysis: Desiring in the real, New York: Routledge.
Tellier, P. (2018). "Improving health access for gender diverse children, youth, and emerging adults", Clinical Child Psychology and Psychiatry 24 (2): 193-198.
Travers, R., Bauer, G., Pyne, J., Bradley, K., Gale, L. and Papadimitriou, M. (2012). "Impacts of strong parental support for trans youth: A report for the Children’s Aid Society of Toronto and Delisle Youth Services", Toronto. Retrieved from https://transpulseproject.ca...FINAL.pdf.
World professional association for transgender health (WPATH) (2012). "Standards of care for the health of transsexual, transgender, and gender nonconforming people" (7th Version), The International Journal of Transgenderism 13 (4): 165-232.
