שולה מוקשים
אתגרים בהתערבות משפחתית בבית דרור – קורת גג לנוער להט"בי
מאת נגה נמרודי פירסט, יעל סיני ביבלש וליאור אמיתי גבעול1,2
הקדמה
בשנים האחרונות מוקמות יותר ויותר מסגרות הנותנות מענה מותאם לצעירים ולצעירות להט"בים, בדגש על הקשת הטרנסית, מתוך הכרה בכך שיש לאוכלוסייה הלהט"בית ולאוכלוסייה הטרנסג'נדרית בפרט צרכים ייחודיים (זלצמן וגל, 2015). בית דרור, הקיים מאז 2002, הינו המסגרת החוץ ביתית היחידה לנוער להט"בי בישראל. מאז 2017 נוסף לצוות בית דרור תפקיד של עו"ס משפחות – כתוצאה מזיהוי צרכים ואתגרים ייחודיים שאיתם מתמודדים בני הנוער ומשפחותיהם. תפקידה הוא לסייע בצורות שונות לבני הנוער המגיעים לבית דרור ולהוריהם בשעת משבר.
עבודתה של עו"ס המשפחות היא ייחודית בגלל מאפייני אוכלוסיית היעד ובשל העובדה שתפקיד זה אינו קיים במסגרות טיפוליות או חינוכיות דומות. במאמר זה נתאר את עבודת עו"ס המשפחות, אתגריה, ואסטרטגיות ההתמודדות עם אתגרים אלו; תוך התייחסות לספרות העוסקת בשדה הטיפול המשפחתי.
מאמר זה ממשיג את האסטרטגיות ואת אופן ההתערבות הייחודית של עו"ס המשפחות בבית דרור. חשיבותו היא בהנגשת הידע והניסיון שצברנו במהלך 20 שנות פעילות למסגרות נוספות ולאנשי מקצוע נוספים העובדים עם האוכלוסייה הלהט"בית. בנוסף, מאמר זה מדגיש את הנחיצות בהתערבות ייעודית עם משפחות, ובייחוד משפחות לנוער ולצעירים להט"בים במסגרות חוץ ביתיות – תוך הקצאת משאבים לכך.
משמעות השהייה בבית דרור היא בחירה בהתמודדות עם הקשיים – ולא בריחה מהם או הכחשתם.
המאמר יתבסס על תיאור עבודתה של עו"ס המשפחות בבית דרור בין השנים 2020—2022, וזיהוי עקרונות העבודה שלה. במאמר יוצגו גם תיאורי מקרה. המקרים המוצגים כאן מורכבים מחלקי סיפורים אמיתיים אשר חוברו יחדיו בכדי להציג את התמות המרכזיות ומהות העבודה. השמות והפרטים שונו וטושטשו בכדי לשמור על פרטיות בני הנוער ומשפחותיהם.
במאמר נשתמש בלשון הפנייה שבה נעשה שימוש בבית דרור. ייתכן שלשון פנייה "מעורבת" או לשון פנייה "אתם" יהיו חדשים לחלק מהקוראים, אך לנו היה חשוב לשלב את לשון הפנייה גם במאמר זה. צוות בית דרור לומד לעבוד עם "שפה חדשה", והיה היה לנו חשוב להביא אותה כאן, באופן המשקף את המציאות היומיומית בעבודה שלנו. בכך הקריאה יכולה לתת גם טעימה מהחוויה של ההורים של בני הנוער המגיעים לבית דרור, והנאלצים להתמודד עם דברים חדשים שלא הכירו ואינם מובנים להם. בנוסף, לציון המין הביולוגי בתיאור המקרים נשתמש במונח הרווח בספרות המקצועית בתחום: סומנ/ה בלידה כזכר/נקבה.
רקע על בית דרור
בית דרור הינו קורת גג לנוער להט"ב המיועדת לבני נוער במצבי סיכון ומצוקה בגילאי 12—18 הזקוקים למענה הלנתי חירומי. המסגרת הוקמה בשנת 2002, כאמור, והיא מסגרת יחידה מסוגה בישראל המיועדת לבני נוער מכל חלקי החברה בישראל, שהמשותף להם הוא יציאה מהבית בעקבות משבר משפחתי שלא פעם נובע מקשיים בקבלת נטייתם המינית ו/או זהותם המגדרית.
בית דרור הוא חלק מרצף המענים של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והביטחון החברתי, ומופעל בידי עמותת אותות. אחת המטרות החשובות שהובילו את פתיחת המסגרת היא חידוש הקשר בין המתבגר או המתבגרת להוריהם. בשנת 2017, בזכות תמיכתה הנדיבה של קרן Morning Star, נפתח תפקיד ייעודי של מטפלת משפחתית בהיקף של חצי משרה בבית דרור.
בעשרים השנים האחרונות חלו שינויים דרמטיים באתגרים העומדים בפני הקהילה הלהט"בית. ניתן לראות זאת בשינויי המגמות באוכלוסייה הפוקדת את המסגרת מאז הקמתה. עם השנים התפתחו זהויות חדשות, ואחוז הפונים והפונות3 מהקשת הטרנסג'נדרית עלה באופן חד. במחקר הערכה מטעם משרד הרווחה והביטוח הלאומי אשר ליווה את המסגרת בין השנים 2003—2005 נמצא כי פחות מ-10 אחוזים מהשוהים והשוהות הגדירו עצמם על הקשת הטרנסג'נדרית (גולן, פנחסי, חיימוב, שפירו, וזסלבסקי ,2007). בשנת 2021, לעומת זאת, 55% מהשוהים והשוהות בבית דרור היו על הרצף הטרנסג'נדרי, ביניהם בני נוער שהגדירו את עצמם כא-בינאריים וכג'נדרקוויריים (8% מהשוהים), כלומר בני נוער אשר מרגישים לא שייכים לאף מגדר או לחילופין מזדהים עם שני המגדרים בו זמנית, ואף ביקשו שיפנו אליהם בלשון פנייה שאינה ממוגדרת – כגון לשון פנייה "אתם" (שאול מאנגלית they/them) או לשון פנייה "מעורבת" (עירוב של לשון פניה "את" ו"אתה" בצורה רנדומלית).
בני הנוער המגיעים לבית דרור באים מקבוצות אוכלוסייה מגוונות: רובם מגיעים מהחברה היהודית וממשפחות חילוניות, אך גם אחוז ניכר מגיע ממשפחות שמרניות. כך לדוגמה בשנת 2020, רבע מהשוהים והשוהות בבית דרור הגיעו ממשפחות יהודיות מסורתיות, דתיות או חרדיות. 18% אחוז נוספים הגיעו מהחברה הערבית, רובם מתגוררים בכפרים ברחבי הארץ וחיים בקהילות סגורות ושמרניות.
מרבית בני הנוער מגיעים לאחר שחוו אלימות מילולית, פיזית ו/או מינית, הזנחה רגשית ו/או פיזית וחוסר קבלה על רקע נטייתם המינית או זהותם המגדרית. על רקע זה, בני הנוער מתמודדים עם קשיים וגורמי סיכון מגוונים: פגיעות עצמיות, מחשבות אובדניות וניסיונות אובדניים, שימוש מוגבר בסמים ובאלכוהול, סיכון לריבוי פגיעות מיניות והימצאות בזנות. במחקר שערכה סיגל גולדין בקרב 350 אנשים שעל הקשת הטרנסית מעל גיל 18, נמצא כי 26% מהנשים הטרנסיות ו-8% מהגברים הטרנסים עסקו לפחות פעם אחת בזנות (גולדין ,2019). נכון לשנת 2021, אחוז הנערות הטרנסיות שנמצאו במעגל הזנות בבית דרור עמד על 50%.
הגישה הטיפולית בבית דרור מתמקדת ביצירת מרחב בטוח ללהט"ב, תוך שימוש בגישה מאששת מגדר לצד טיפול מוכוון טראומה, רגישות תרבותית וטיפול במרחב החיים. בנוסף בשל העובדה שהשהות בבית דרור רצונית ומבוססת על זכות הבחירה, בני הנוער המגיעים צריכים לבחור כל יום מחדש לעשות שינוי ולהתמודד עם הבעיות שבגינם הגיעו. ההתערבות היא קצרת מועד ונעשית לתקופות של עד שלושה חודשים. לפי דו"ח מחקר על פרקטיקות העבודה עם צעירים וצעירות מהקשת הטרנסג'נדרית במסגרות חוץ ביתיות של עמותת אותות משנת 2021, עולה כי המרחב הבטוח שנוצר במסגרות החוץ ביתיות מאפשר חקירה מגדרית, תוך קבלה וחוסר שיפוטיות (נדן, קומם, משקביץ וצפתי, 2021). מרחב בטוח הינו מרחב שאין בו צורך בהסתרה (הרטל, דוד ופסקר, 2014).
המונח רגישות תרבותית מכיר בכך שיש להשתמש מול המטופלים בכלים בסיסיים אוניברסליים, ללא הבדלי תרבות אך מתוך מודעות לערכים, לנורמות ולתפיסות המציאות של המטופלים. מודעות זו תאפשר התערבות יעילה ומדויקת יותר (Van den Bergh & Crisp, 2004). גישה מאששת מגדר (Gender Affirmative Care) רואה בכבוד ובאישוש הזהות המגדרית של אדם מרכיבים בסיסיים בהנגשת שירותי טיפול, ובהקלה על דיספוריה מגדרית.
לבסוף, טיפול במרחב החיים הוא טיפול המתייחס לכל האספקטים של הנער או הנערה על ידי כלל הצוות. כשכל אירוע במהלך היום, וכל אינטראקציה עם כל איש או אשת צוות, כמו ארוחות משותפות או שיחה במסדרון, מהווים הזדמנות להתערבות טיפולית.
מיום הקמתו של בית דרור הושם דגש על האפשרות להיעזר בטיפול משפחתי חיצוני למסגרת. מגבלות צורת הפעלה זו והפיצול שנוצר בין התערבויות חיצוניות אלו ליתר ההתערבויות הטיפוליות במסגרת הובילו להחלטה להכניס את המענה המשפחתי לתוך המסגרת, ולהפכו לחלק בלתי נפרד מן הגישה הטיפולית של הבית. אחת מכותבות מאמר זה, נגה נמרודי פירסט, עובדת בבית דרור כעו"ס משפחות מאז נובמבר 2020 ומאמר זה נכתב בעקבות עבודתה במסגרת.
התעקשות על הקשר ההורי
הנחות העבודה שעליהן מתבסס הטיפול המשפחתי הן כי להורים יש השפעה גדולה על בני הנוער, הם מכירים את הילד או הילדה שלהם הכי טוב (כהן, 2017), וכי מעורבות הורית מגדילה את סיכויי ההצלחה של הטיפול הישיר עם הילד (ליברמן, פדרון, ואן-הורן והאריס, 2010). לצד זאת, טובת הילד נמצאת תמיד במרכז ההתערבות של עו"ס המשפחות. שמירה על הקשר הרציף עם משפחות של בני נוער הנמצאים במסגרות חוץ ביתיות היא בעלת חשיבות טיפולית גבוהה.
גישה זו עברה תמורות תיאורטיות לאורך השנים. מאז הגישה המסורתית בשנים הראשונות של הטיפול המוסדי, אשר ביקשה להציל את הילד ממשפחתו ולנתק אותו מהסביבה שממנה הוא מגיע (וייס, 1986), השתנתה עמדתו של משרד הרווחה. כיום התפיסה היא שיש לעשות הכל כדי להבטיח את התנאים שיאפשרו את שובו של הילד אל חיק משפחתו. בתע"ס (תקנון עבודה סוציאלית) המפרט על הטיפול החוץ ביתי מצוין כי גדילתו של הילד בחיק משפחתו הטבעית היא המבטיחה את התפתחותו התקינה (משרד הרווחה, 2004).
בהתאם לשינוי תפיסתי זה פעלה בשנים 1988—1994 תוכנית המעודדת את המעורבות המשפחתית במסגרות חסות הנוער, מתוך ההבנה כי היא משפרת את תוצאות הטיפול המוסדי (אליצור, 1997). כיום קיימת תוכנית הנקראת "הורים שותפים" במספר פנימיות (של שירות ילד ונוער), והמופעלת בידי עמותת "ילדים בסיכוי". תוכנית זו מציעה שינוי תפיסתי ויישומי של סוגיית המעורבות ההורית – מהתערבויות נקודתיות עם הורים אל שילובם במארג הכולל של חיי הילד בפנימייה. התפיסה העומדת בבסיס תוכנית זו מכוונת את המסגרת לצורכי המשפחות – הורים וילדים כאחד – תוך שותפות עם שירותי הרווחה בקהילה (פקר, ברנרד ושפירו, 2018).
כפי שעלה בדוח מחקר על פרקטיקות העבודה במסגרות חוץ ביתיות ללהט"ב משנת 2021, ההתערבות ברמה המשפחתית הינה כיוון מתפתח הנמצא על סדר היום (נדן, קומם, משקביץ, צפתי, 2021). הייחודיות של בית דרור היא בהקצאת משאבים ייעודיים לנושא, מתוך הבנת החשיבות של התמיכה ההורית בתהליכי היציאה מהארון.
רעיון זה מקבל תוקף נוסף בספרות (פרדס, קובלסקי וכץ, 2011; Fahs, 2021; Roe, 2017; Needham,& Austin, 2010). לדוגמה, נמצא קשר בין היעדר תמיכה הורית לגורמי סיכון כמו דיכאון, מחשבות אובדניות ושימוש בסמים (Needham,& Austin, 2010). במחקר שנערך בקרב 433 אנשים על הקשת הטרנסית בגילאי 16—24 בשנת 2012, נמצא כי אחוז הטרנסג'נדרים ללא תמיכה משפחתית שביצעו ניסיון אובדני בשנה שקדמה לפרסום המחקר היה 57%, אך עם תמיכה משפחתית נתון זה צנח אל מתחת ל-5% (Travers R, Bauer G, Pyne J, Bradley K, 2012).
גיוס ההורים כשותפים לטיפול הוא קריטי עבור הנער או הנערה, ולכן יש לעשות זאת גם כשאלה מפגינים עוינות או דחייה קשה (פרדס, כץ וקובלסקי, 2011). על פי נתונים אשר נאספו בבית דרור מאז הכנסת תפקיד עו"ס המשפחות למסגרת, אחוז בני הנוער החוזרים לביתם בסיום השהות הכפיל את עצמו, ונאמד כיום על כמעט 40%; זאת לעומת פחות מ-25% בשנת 2012. נתון זה מראה את הפוטנציאל האדיר בעבודה עם המשפחות לשיפור התמיכה המשפחתית ולצמצום מצבי סיכון וחסרות בית.
התמקדות בהורים והתעקשות על הקשר ההורי חשובים לא רק כדי להפחית התנהגויות הביכון בקרב המתבגרים, אלא גם עבור ההורים עצמם – החווים קושי בהתמודדות הן עם היציאה מהבית והן עם היציאה מהארון של ילדיהם, וזקוקים לתמיכה אף הם. בעוד שמרבית הספרות מתמקדת בקושי של המתבגרים עם גיבוש הזהות המגדרית וגורמי הסיכון: שימוש מוגבר בסמים ובאלכוהול, דיכאון, חסרות בית, הימצאות בזנות, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית ומחשבות אובדניות וניסיונות אובדניים
(Cheong, Sinnott, Dahly, 2017; Reiser, Power & Wright, 2019), מחקרים נוספים בדקו את רווחתם הנפשית של הורים לצעירים טרנסג'נדרים ומצאו כי סטיגמה ואפליה חברתית הובילה גם לדיכאון, חרדה וחוסר שביעות רצון בקרב הורים (; Lenning & Kane, 2006 Buist, 2013; Veldorale-Griffin, 2014).
תמיכה בהורים ובבני הנוער במקביל מייצרת חוסן משפחתי. המושג חוסן מתאר ומסביר את המורכבות בתגובות האישיות והקבוצתיות למצבים טראומטיים ומאתגרים (Aburn et al., 2016). המונח חוסן משפחתי מתייחס אל המשפחה כמכלול וכיחידה תפקודית אחת, ולא רק כיצד בני משפחה בודדים מהווים משאב פוטנציאלי לפרט (Walsh, 1996). לכן, המטרה בהתערבות המשפחתית היא שהצדדים ישלבו כוחות ויחד יתמודדו עם הסטיגמה והאפליה מצד החברה.
שיטת העבודה של עו"ס המשפחות
תהליך העבודה של עו"ס המשפחות במסגרת נחלק לארבעה שלבים:
- יצירת קשר ואיסוף מידע: בשלב הראשון, עם הגעת הנער או הנערה לבית דרור, עו"ס המשפחות יוצרת קשר ראשוני עם הוריו/ה ומזמינה אותם לשיחת היכרות ואינטייק. המטרה היא איסוף מידע לקראת יצירת תוכנית התערבות. בנוסף, נערכת שיחת תיאום ציפיות הן עם ההורים והן עם הנער או הנערה כדי להבין את הצרכים, היכולות והרצונות של הצדדים.
- יצירת תוכנית התערבות: בהתאם לאלה, מתוכננת תוכנית התערבות הכוללת שיחות הכוונה וקבלה של המצב עם ההורים (התערבות בשעת משבר), שיחות משותפות של הנער או הנערה והוריו/ה, הדרכת הורים, וטיפול דיאדי או טריאדי קצר מועד. בכל מקרה, גם אם אין רצון של הורים בקשר טיפולי עם בית דרור, מתקיימות שיחות שוטפות של עדכון, תיאום וטיפול בדברים טכניים כגון אישורים לבדיקה פסיכיאטרית, פעילויות, דמי כיס ועוד.
- ועדת ביניים: בשלב השלישי, באמצע שהות הנער או הנערה במרכז, מתקיימת ועדה פנימית של בית דרור במטרה לדבר על המשך הטיפול בו/בה בתום השהות. עו"ס במשפחות עורכת שיחת הכנה עם המשפחה וכן שיחת איסוף לאחר הוועדה, וממשיכה את תוכנית ההתערבות בהתאם להחלטות שנקבעו בוועדה.
- הכנה לחזרה הביתה: בשלב הרביעי, שלושה שבועות לקראת סיום השהות, עו"ס המשפחות מכינה את ההורים לקראת חזרה הביתה או מעבר למסגרת של הנער או הנערה, ועורכת פגישות סיכום ופרידה מהנער/ה ומהוריו/ה. במידת האפשר, לאחר סיום ההתערבות, מפנה עו"ס המשפחות להמשך טיפול משפחתי בקהילה.
טכניקות ההתערבות בחדר הטיפול הן מגוונות ונשענות על גישות שונות. חלק מרכזי בעבודת עו"ס המשפחות הוא פסיכו חינוכי, ומתמקד במתן מידע על גיל ההתבגרות, להט"ב, מין, מגדר, משיכה מינית וגישה מאששת מגדר. על פי פרדס, חשוב שהמטפל יתווך להורים מקורות מידע ותמיכה הקיימים בקהילה. תהליכים של למידה משותפת הכוללים מסירת מידע והכוונה תורמים להעמקת הידע ועשויים לחזק את ההורה (2017).
פגישות רבות מוקדשות לנושאים כמו שינוי שם, לשון פנייה ונראות חיצונית. אלה נושאים נפיצים ביותר, הטומנים בחובם את מהות הקונפליקט בין הנער/ה להוריו/ה בנוגע לזהות העצמית שלה או שלו. עבור נוער טרנסג'נדר, שימוש בשם נבחר הוא משמעותי מאוד ונמצא גם כי ביכולתו להשפיע על בריאותו הנפשית של המתבגר או המתבגרת החווים דיספוריה מגדרית (Russell, Pollitt, Li & Grossman, 2018).
בנוסף, במהלך שנת 2021, הופעלה קבוצת הורים ראשונה בבית דרור בהנחיית שתיים מכותבות המאמר נגה נמרודי פירסט, ויעל סיני ביבלש. הקבוצה נפגשה לשמונה מפגשים, ודנה במספר נושאים מרכזיים: סוגיות של גיל ההתבגרות, חווית ההורות, מין, מגדר ומשיכה מינית ועוד. הקבוצה זכתה להיענות רבה, והמשתתפות והמשתתפים סיפרו שהקבוצה הייתה מלמדת, והמפגש עם הורים נוספים נתן להן תחושת שייכות והקלה על מצוקותיהן.
אתגרים בעבודה עם המשפחות
עו"ס המשפחות בבית דרור מהווה חלק אינטגרלי מהצוות. החל מהשתתפות בישיבות הצוות, בוועדות ובדיונים העוסקים בבני הנוער, בפורומים שונים, וכן היא מדריכה פרטנית חלק מאנשי הצוות. ההחלטה כי עו"ס המשפחות תהווה חלק בלתי נפרד מהצוות היא חלק מהתפיסה של "טיפול במרחב החיים", שכן מעורבות זו מאפשרת לה להכיר לעומק את המערכת, את העובדים ואת בני הנוער, ובכך לשפר ולדייק את הטיפול הניתן. בנוסף, היותה חלק אינטגרלי מחיי היום יום בבית דרור מנכיחה את ההורים ואת המשפחה בקורת הגג. עובדה זו הופכת את תפקידה לייחודי, וכזה שלא קיים במסגרות טיפוליות דומות; אך מצד השני – למאתגר ובעל קשיים מובנים.
תחילה, תפקידה הייחודי של עו"ס המשפחות בתוך צוות מייצר לעיתים מעין "מאבק נאמנויות". בעוד שכלל הצוות מטפל בנער או בנערה השוהים במסגרת, ומחזיק את נקודת המבט שלהם בלבד, עו"ס המשפחות צריכה להחזיק בו זמנית גם את נקודת המבט של הנער או הנערה וגם את נקודת המבט של ההורים.
בנוסף, צוות בית דרור מורכב בעיקרו מאנשי צוות מקהילת הלהט"ב שרואים בעבודתם שליחות ותרומה לקהילה שלה הם שייכים. חלקם סבלו מחוסר קבלה מהוריהם, וספגו אמירות להט"בופוביות מצד קבוצת השווים ובני משפחה. כל אלו מביאים לכך שעו"ס המשפחות נתפסת לעיתים קרובות בישיבות הצוות כמייצגת את ההורים עצמם, את עמדותיהם ואת השקפותיהם, ועל כן מופנית כלפיה תוקפנות מצד צוות העובדים. גם הנערים והנערות עשויים לראות בה כמייצגת את ההורים ואת הקונפליקט המשפחתי.
במצבי משבר וקונפליקט, "מאבק הנאמנויות" ונקודת המבט הכפולה שהעו"ס צריכה להחזיק, מייצרים מתח מובנה. מתח זה עשוי לעורר בקרב הצוות פנטזיות הצלה של הילד, או במצבים אחרים, מחשבות נקמניות כלפי ההורים. כך או כך, מצבים אלו עלולים לפגוע בתהליך הטיפולי (ליברמן, פדרון, ואן-הורן והאריס, 2010), ועל כן חשובה עבודה בצוות רב מקצועי והסתייעות בהדרכה רציפה.
דוגמה לקונפליקט מעין זה באה לידי ביטוי באחת מישיבות הצוות בדיון על יסמין:4
יסמין, כבת 15, מצפון הארץ, נולדה למשפחה נוצרית אדוקה. יסמין נולדה כחלק מזוג תאומים ובלידתה סומנה כמו אחיה התאום כזכר. בגיל 15 יצאה מהארון כטרנסג'נדרית ונפלטה מהפנימייה שבה שהתה לבית דרור בשל זהותה המגדרית. להורים היה קשה מאוד עם יציאתה מהארון. אימה, מרים, התביישה בה, לא יכלה לראות אותה ולא הסכימה לפגוש אותה. יותר מהכל היה קשה למרים ולבעלה שחברים בקהילה שלהם במקום מגוריהם יראו את יסמין בנראות החדשה.
במהלך התקופה נערכה ועדת תכנון טיפול ליסמין. בשיחה עם ההורים האם אמרה שהיא לא מתכוונת להגיע לוועדה, כי היא מתביישת בנראות של יסמין כיום והיא חוששת שיקשרו ביניהן. היא אפילו סיפרה שהם בקושי יוצאים עכשיו מהבית מרוב בושה.
באותם ימים יסמין התלבטה עם עו"ס המשפחות איך כדאי להתלבש לקראת הוועדה. עו"ס המשפחות ניסתה לדבר איתה על החוויה שלהם, ושאלה אותה האם זה מהווה שיקול עבורה בבחירת הלבוש. יסמין מאוד נפגעה מהשאלה והרגישה שהיא מכוונת אותה לטשטש סממנים נשיים. בימים לאחר מכן היא דיברה עם אנשי צוות שונים וסיפרה להם שזה נחווה לה כפוגעני ואפילו טרנספובי. בישיבת הצוות עלה דיון בנושא ועו"ס המשפחות הרגישה שהצוות מבקר אותה ואת האמירה שלה. בזכות הדיון בנושא, הצוות הצליח לרכך את העמדות ולראות גם את הצד של ההורים. כך, לאחר מכן, הם הצליחו לעזור גם ליסמין להבין יותר טוב את ההורים ולהיות יותר סבלניים לתהליך שהם עוברים עם השינוי המגדרי.
למעשה, עו"ס המשפחות נשאה את הקונפליקט ואת הטרנספוביה של ההורים, ובתגובה הצוות הגיב אליה באגרסיביות שהייתה מופנית כלפיהם.
אתגר נוסף עולה בניסיון ליצור ברית טיפולית ולהעניק בסיס בטוח להורים. בשונה ממפגש עם הורה בסביבה ניטרלית, המעבר של בנם או בתם לבית דרור נכפה עליהם. ההורים לא בחרו להגיע לטיפול משפחתי. עובדה זו לעיתים קרובות מעוררת התנגדויות רבות ושאלות מצד ההורים האם יוכלו לקבל טיפול ולסמוך על מסגרת שאותה הם לא מכירים ובה הם לא בחרו. הורים רבים חוששים שהימצאות של הילד או הילדה שלהם במסגרת להט"בית תיתן לגיטימציה לזהות המינית או המגדרית, והם דווקא היו בוחרים בטיפול שונה אם הייתה ניתנת להם זכות הבחירה.
אתגרים אלו נמצאים בתוך הקשר שבו השהות בבית דרור מוגבלת לשלושה חודשים ויצירת הקשר חייבת להיות מהירה, קצרה וממוקדת, תוך התייחסות למשבר שהוביל ליציאה מהבית.
אסטרטגיות התמודדות עם האתגרים המשפחתיים
בחלק זה נציג תהליכים של נערות ונערים ששהו בבית דרור – יסמין, קימברלי, סאפי וזאו – ובאמצעותם נדגים כיצד עו"ס המשפחות מתמודדת עם האתגרים הלכה למעשה, ונראה אסטרטגיות שבהן היא משתמשת בהתערבויות המשפחתיות, תוך הישענות על גישות טיפוליות שונות וההתמודדות עם האתגרים העולים באופן מובנה מהתפקיד.
יצירתיות בהתעקשות על הקשר
כשנער או נערה מגיעים לבית דרור, הרקע המוביל לכך לרוב הוא חוסר יכולתם להמשיך להתגורר בביתם, שלא פעם נובע מקשיים בקבלת נטייתם המינית ו/או זהותם המגדרית. כלומר, ישנו קרע משמעותי ביחסים עם ההורים. לפי פרדס (2017), הכותבת על סוגיות בטיפול בהורים לילדים להט"בים היוצאים מהארון, בעבודה עם הורים יש להתחיל ביצירת בסיס של ביטחון שיאפשר להם לפתוח מרחב של התבוננות במחשבות וברגשות המתעוררים במפגש עם האחרוּת. הביטחון ויצירת ברית טיפולית הם התנאים הבסיסיים לכך שיתאפשר תהליך טיפולי. כלומר, הכרה בפגיעוּת וביכולת להיפתח לנקודות מבט שונות. יצירת ברית טיפולית על ידי "הצטרפות להורה" (Joining) כוללת את אותן פעולות והתנהגויות של המטפל/ת שמטרתן הכללית היא ליצור קשר, אווירה נעימה ומאפשרת, תחושת שותפות, אכפתיות ומחויבות (Minuchin, 1974).
כדי לחזק את ביטחונם של ההורים יש להתחיל מהמקום שבו הם נמצאים. ואולם לעיתים המקום שבו ההורים נמצאים הוא מורכב עד בלתי אפשרי להתערבות. ההורים חשים שהם לא בחרו את הקשר הטיפולי, ופעמים רבות מרגישים תחת זכוכית מגדלת – בחינה מדוקדקת של מערכת הרווחה ושל אנשי הטיפול במסגרת בנוגע ליכולותיהם ההוריות, התנהלותם ואיכות הקשר עם ילדיהם. כל אלו מביאים להתנגדויות לתהליך הטיפולי.
במקביל, הם נמצאים במצוקה גדולה עקב עזיבתו/ה הפתאומית של בנם/בתם, והם זקוקים לסיוע. הורים בשלבים אלו מספרים על חוויות של בדידות והסתרה מהסביבה, כמו גם געגוע עז לבנם/בתם. פעמים רבות עצם ההגעה לבית דרור כרוכה ביציאה של הילד מהארון, ועם היציאה של ילדיהם ההורים נכנסים לארון, ומסתירים את זהותם המינית או המגדרית של בנם/בתם מהסביבה ,ונשארים בבדידות גדולה (פרדס, 2017). על כן המאמץ של עו"ס המשפחות בשלב זה מכוון ליצירת ברית טיפולית והתעקשות על הקשר בדרכים יצירתיות.
סיפורה של יסמין מתאר תהליך זה:
יסמין שהתה שלושה חודשים בבית דרור ועברה בסיום התהליך למסגרת ארוכת טווח. במהלך חודשים אלו היו ניסיונות ליצור תהליך טיפולי עם המשפחה. עיקר התקשורת של עו"ס המשפחות הייתה עם האם. כבר בתחילת הדרך מרים שידרה אמביוולנטיות. מצד אחד היא ביקשה מעו"ס המשפחות שתיאומים ייעשו מול האב בשל הקושי שלה, אך מצד שני אחרי כל שיחה שהייתה עו"ס המשפחות עורכת עם האב, דווקא מרים, האם, הייתה חוזרת אליה.
כשעו"ס המשפחות העלתה את האפשרות שהשיחות תהיינה קבועות – מרים סירבה, התחמקה או הייתה "שוכחת להגיע". במקום זה, היא הייתה מתקשרת אחת לשבוע באמתלות שונות הקשורות לאישורים טכניים ושיחות אלו הפכו ״על הדרך״ לשיחות טיפוליות. בשיחות אלו מרים הייתה מאוד מוצפת.
יסמין לעומתה הביעה רצון עז להיות בקשר עם מרים ולהיפגש עימה, אך האם הרגישה שהיא לא מסוגלת. הפער גרם לתסכול רב של שתיהן. בכדי לצמצם את הפער, הציעה עו"ס המשפחות, לקראת סיום שהותה של יסמין, שיכתבו מכתב אחת לשנייה, שיכיל את הרגשות שלהן והחוויה האישית של כל אחת מהן. להפתעתה, בשלב זה מרים נענתה לרעיון. בעקבות חלופת המכתבים נוצר קשר גם בהודעות כתובות בטלפון, ומרים אף הגדילה לעשות והציעה שהן תפגשנה בתל אביב.
בסיפור זה ניתן לראות כיצד כשיש התנגדות לקשר עם עו"ס המשפחות, עדיין נעשה מאמץ להתחיל תקשורת בדרכים יצירתיות. שיחות טלפון סביב נושאים בירוקרטיים היוו ערוצי תקשורת בין עו"ס המשפחות למרים. בעקבות הקשר שנוצר ירדו ההתנגדויות, והאם הצליחה להסתכל קצת אחרת על הדברים ולתמוך בבתה, מה שהוביל בסופו של דבר לחידוש הקשר.
שימוש בגורמים נוספים בקהילה
לעיתים הבסיס הבטוח לא מצליח להיווצר באמצעות בית דרור כגורם מתווך. ישנם הורים שאינם מוכנים להיות בקשר עם המסגרת. במקרים אלו, במטרה לחדש את הקשר, נעשה שימוש בגורמים נוספים או קיימים בקהילה. פרדס (2017) משתמשת בדימוי של "איי ביטחון" בתהליך הטיפול המשפחתי – מפגשים המשמשים בסיס בטוח, שממנו אפשר לצאת לבחינה של מחוזות נוספים שאינם מוכרים ושאינם מדוברים. ישנם מקרים שבהם איי הביטחון חייבים להתרחש מחוץ לבית דרור, כדי שיאפשרו למשפחה להתחיל לשקם את הקשר.
כך היה במקרה הבא:
קימברלי, כבן/בת 13.5, מעיר במרכז הארץ, סומנה בלידתה כנקבה ומזדהה כג'נדרקוויר. היא בן/בת להורים גרושים ולה/לו אח צעיר אחד. חשוב לציין כי שני ההורים הם שותפים להורות, עם משמורת משותפת, והם חברים טובים. קימברלי הגיע לבית דרור בעקבות אירוע משברי מול האם. טרם הגעתו לבית דרור הזדהה בשם אחר ובלשון "את", וההורים ידעו על נטייה מינית לסבית. לאחר יומיים בבית דרור קימברלי יצאה מהארון כג'נדרקוויר וביקשה שנקרא לה מעתה קימברלי, ובלשון פנייה מעורבת. על כן גם את סיפור המקרה הזה נכתוב בלשון "אתה" ו"את" בצורה מעורבת.
היציאה מהבית הייתה על רקע עימות בינה לבין אימה, לאחר שזו נכנסה לחדרה וקראה ביומנה האישי. קימברלי יצא מהבית נסער ופגוע, עלה על אוטובוס והגיע לבית דרור. בימים הראשונים קימברלי לא הייתה מוכנה לדבר עם האם כלל. היא סיפרה שהיא פגועה ושהיא הרגישה לא בטוחה בבית וחוותה את האירוע כקשה ופולשני, והאמון ביניהן נפגע בצורה חמורה.
בתחילת הקשר שני ההורים היו מאוד תוקפניים וחשדניים כלפי עו"ס המשפחות, ולא היו מעוניינים בקשר טיפולי. הם הרגישו "שחטפו להם את הילדה" ולא היו שבעי רצון מכך שהתאפשר לה להיקלט בבית דרור. מתחילת הקשר, כשהיו צריכים לתת את הסכמתם לשהייה, ההורים, ורדית וירון, התייעצו עם גורם שלישי – היועץ בבית הספר שפגש באותה עת את קימברלי באופן קבוע. ההורים התלבטו עימו כיצד לפעול כדי לגייס את שיתוף הפעולה של קימברלי, שזה עתה עזבה את הבית למורת רוחם.
בהתאם לעצתו של היועץ, חתמו ורדית וירון על הסכמה מוגבלת בזמן, אך התנגדו שקימברלי תטופל בכל טיפול נוסף. לאט לאט ההתנגדות והחשדנות ירדו, אך עם זאת הם ביקשו להתייעץ עם גורם משלהם על כל צעד. עו"ס המשפחות הבינה שיש צורך להיעזר באותו גורם שיתווך, כדי שתוכל לגייס את שיתוף הפעולה של ההורים. אכן, ברגע שקיבלה אישור מאדם שההורים סמכו עליו, ירדה החשדנות.
ההורים ביקשו מהעו״ס להמשיך להיות עימו בקשר מתמשך, לצד תהליך של התערבות משפחתית. התערבות זו כללה מספר מטרות: עבודה על שיקום האמון בצורה בסיסית, הכנה לקראת החזרה הביתה וחיבור לטיפול משפחתי בקהילה.
אפשר לראות דוגמה נוספת בסיפור המקרה הבא:
סאפי, כבן 17.5, נער טרנסג'נדר ממשפחה דרוזית, מתגורר ביישוב בצפון. סומן בלידתו כנקבה. הוריו נשואים והוא ילד אמצעי מתוך שישה אחים ואחיות. סאפי הגיע לבית דרור בעקבות ריב עם הוריו. הוא יצא בפני הוריו כטרנסג'נדר ביום שהגיע לבית דרור. את ההורים זה הפתיע, והם היו זקוקים לזמן לעכל ולעבד את המידע, אך סאפי דרש קבלה מיידית של המגדר החדש. אימו, מנאל, סירבה לאשר לו להישאר במסגרת\ וטענה ש"היא חולת נפש וצריכה טיפול" ושאנחנו "מעודדים אותה".
מכיוון שההורים לא הסכימו לאשר את השהות בבית דרור – סאפי חזר הביתה. לאחר מספר ימים סאפי הגיע שוב לאחר ריב נוסף עם ההורים, והפעם האם הסכימה לאשר שהייה במהלך סוף השבוע בתנאי שתתקיים פגישה ביום ראשון בבוקר עם סאפי ועו"ס המשפחות. מטרת השיחה הייתה לתווך בין הצדדים. מהצד האחד סאפי רצה להישאר בבית דרור, ומהצד השני ההורים רצו שישוב מיד הביתה.
בשיחה ההורים אמרו אמירות קשות, פוגעניות, מקטינות ומזלזלות כלפי סאפי ואף כלפי עו"ס המשפחות. האם אמרה לסאפי שהיא מרגישה "שהיא רוצה לחתוך את הגוף שלה כי היא חולה". היא הוסיפה כי ברצונם למצוא עבורו את הטיפולים המתאימים ש"יעזרו לה לקבל את גופה הנשי ואת היותה אישה". במקרה זה היה חשוב למתוח קו ולסמן את האמירות של האם כמציעות "טיפולי המרה", כלומר, מכיוון שהאם לא קיבלה את הזהות המגדרית של סאפי היא חיפשה פתרון שיעזור לו להיות כמו שהאם רוצה – להישאר אישה, במקום לחפש טיפול שיעזור לה להתמודד עם השינוי שהוא עושה. ככלל, טיפולים שמטרתם שינוי הזהות המגדרית הם מסוכנים ועלולים להיות להם השלכות נפשיות חמורות (חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, 2022).
בשלב מוקדם בשיחה הבינה עו"ס המשפחות שמקור ההתנגדות של האם הוא השינוי המגדרי והגישה המאששת מגדר של בית דרור. היא הבינה שהאם חוששת מאוד לאפשר לסאפי להיות במסגרת עוד דקה נוספת, ואמרה מספר פעמים שהיא חושבת שהשהות בבית דרור תהפוך אותו לטרנסג'נדר, ואף הביעה חשש כי יינתנו לו הורמונים ללא הסכמתה. עו"ס המשפחות הסבירה לה שמתן הורמונים ללא אישור אסור על פי החוק. ואולם היא גם הבינה שמדובר גם הקצנה של חששות טבעיים שיש להרבה הורים לילדים המגיעים לבית דרור. במקרה הזה היא חשבה שעצם השהות של סאפי בבית דרור יכולה לעורר התנגדות גדולה מדי ולכן הציעה להורים ולסאפי שיעבור למסגרת אחרת, אבל לא יחזור הביתה. זה היה פתרון יצירתי שאפשר לסאפי את המרחק שהוא היה צריך ולנטרל את ההתנגדות של ההורים למסגרת חוץ ביתית.
עם עזיבתו של סאפי, עו"ס המשפחות הבטיחה שתיקח חלק בוועדת תכנון טיפול שתוכננה ברווחה. ואכן, בוועדה שהתקיימה כשבועיים לאחר מכן, הרווחה סייעה בפתרון יצירתי ובסופו של דבר הוחלט שסאפי יעבור לגור בדירת מעבר שהייתה מקובלת על הוריו, לא לפני שעו"ס המשפחות וידאה שגם בדירת המעבר, שאינה ייחודית לאוכלוסיית הלהט״ב, יכבדו את הזהות הרצויה מבחינתו, ועל פי המגדר שלו. לצד פתרון המגורים והמסגרת, היה חשוב לה שההורים יתחייבו במעמד הוועדה להמשיך בטיפול משפחתי, שיהווה מרחב בטוח לנושאים האמורים. משמע, יהיה "טרנס פרנדלי" - כדי למנוע מצב שבו ההורים ינסו לשלוח את סאפי לטיפולי המרה.
לפרק ולהרכיב מחדש
כששומעים על התערבות משפחתית בבית דרור, המחשבה הראשונה העולה היא שהנושא המרכזי בהתערבות הוא חוסר הקבלה של ההורים, וכפועל יוצא – שהמטרה היא שהם יקבלו את הזהות המינית או המגדרית של בנם או בתם. אך למעשה העבודה מורכבת יותר. חלק גדול מהעבודה הטיפולית מול ההורים בבית דרור נעשית תוך כדי פירוק התפקידים ההוריים לתחומים שונים: כלכלי, רגשי, פיזי, חינוכי ועוד. כלומר, העבודה מבוססת על תפיסה לפיה החוסן המשפחתי מורכב מחלקים שונים, כשקבלה של הזהות המגדרית הוא אחד מהם.
כל אחד מהתחומים הללו נמצאים על רצף. לדוגמה, תמיכה כלכלית יכולה לנוע מחוסר תמיכה עד תמיכה כספית מלאה, כשבתווך יש צורות רבות – תשלום רק על תרופות, על לימודים, דמי כיס ועוד. גישה המתמקדת בבריאות ולא בפתולוגיה (גישה סלוטוגנית), המאפשרת להסתכל על נקודות החוסן והתמיכה המשפחתית ולא על היעדרן.
תוך כדי עבודה בתחומים השונים בצורה ישירה ולעיתים קונקרטית, מתחולל שינוי בתחומים אחרים בצורה עקיפה, למשל בתמיכה ובקבלה של הזהות המגדרית. את הטענה הזו נדגים באמצעות סיפורם של זאו.
זאו, א-בינארי, כבן 17 מיישוב בדרום הארץ, ילד למשפחה יהודית דתית ושמרנית. סומנו בלידתם כזכר. בסיפור של זאו נשתמש בלשון 'אתם' כדי לסמן את הזהות הא-בינארית. זאו עזבו את הבית בפתאומיות סביב ריב סוער עם האם. בעקבות היציאה מהבית, ניתק האב קשר עם זאו וההתערבות המשפחתית של עו"ס המשפחות נעשתה בעיקר מול תהילה, האם.
הקשר עם עו"ס המשפחות נוצר כבר מרגע הקליטה, והמשיך לכל אורך שהותם של זאו. לתהילה היה קושי עם ההבנה של הזהות הא-בינארית, אך בעיקר עם המראה של זאו. המראה שלהם כלל סממנים נשיים וגבריים, ובקונטקסט התרבותי שבו הם גדלו וחיו, סממנים אלו גררו תגובות קשות מהסביבה. למשל הם הלכו עם תיק של '"בראטס" בצבע ורוד, השיער היה ארוך וירוק והם מרחו לק על הציפורניים.
תהילה סיפרה שבשל המראה שלהם המשפחה כולה סובלת מהתנכלויות, רכילות ואיומים מהסביבה. הקונפליקט העיקרי שלה היה בין הרצון שלה לתמוך בבנה, ללכת לקראתם, לגונן עליהם ולקבל אותם כמו שהם, לבין הלחץ של הסביבה, והדואליות שהיא חיה בה. בין לאפשר להם להיות כמו שהם רוצים, לבין הרצון שיהיו כמו כולם וללחוץ עליהם ליישר קו עם דרישות הסביבה.
זאו שהו בבית דרור שישה חודשים5, שבמהלכן התקיימו שיחות עם תהילה אחת לשבועיים, ואחת לשבועיים עם זאו ותהילה יחד. ההתמקדות בשיחות הייתה בתחומים שבהם האם תמכה בזאו. למשל היא תמכה בהם כלכלית, הייתה נוהגת לבקר אותם בבית דרור לפחות אחת לשבועיים, הגיעה לכל הפגישות ואישרה לזאו כמעט כל מה שביקשו. בזכות התמקדות הישירה במוקדי התמיכה ובתחומים שבהם חלה התקדמות, הצליחה עו"ס המשפחות לשמר את הקשר כך שלאורך הזמן הייתה התפתחות בקבלה של תהילה גם כלפי הזהות המגדרית, והשניים הצליחו להתקרב ולתקשר בצורה רגשית יותר.
בתחילת הקשר תהילה הייתה מאוד מוצפת. השינוי המגדרי סתר את הערכים שלה, את תרבותה – גם מבחינה דתית. היא אמרה לעו"ס המשפחות: "אני בחיים לא אקבל אותו, הוא חריג". היה לה כל כך קשה לשאת את הקונפליקט שזה הכניס אותה לדיכאון. באחת השיחות המשותפות היא אפילו האשימה את זאו בדיכאון שלה, ואמרה להם ש"אם ימשיך כך בסוף היא תתאבד בגללו". עו"ס המשפחות הסבירה לה שנער בגילו לא יכול להתמודד עם אחריות כזאת על החיים שלה. שהיא דורשת מהם לבחור בין הזהות שלהם ומי שהם לבין החיים שלה.
עם הזמן הגישה של האם התרככה. היא הצליחה לבוא יותר במגע עם האמביוולנטיות שלה, דבר שבהתחלה היא בכלל לא יכלה להתמודד איתו. פעם אחת אפילו אמרה: "נכון לעכשיו אני לא אקבל אותו בחיים, אבל כנראה שעם הזמן זה יקרה". עו"ס המשפחות שיקפה לה שאומנם קשה לה לקבל את השינוי של זאו ואת סגנון החיים שלהם, אבל אכפת לה והיא רוצה שיהיה להם טוב. לצד הקושי היא עדיין אמא, והיא מתפקדת כאמא תומכת בהרבה מובנים.
פעם ראשונה שעו"ס המשפחות ראתה את התזוזה של תהילה כלפי זאו הייתה במהלך חופשת הפסח וחגיגת המימונה. לקראת החג, זאו הזמין אותה לבשל בבית דרור באירוע מימונה חגיגי. תהילה נענתה בשמחה והזמינה גם את אמא שלה להגיע ולבשל. זה הפך להיות אירוע מרגש. הן הגיעו להכין מתוקים ולהתארגן לאירוע מהבוקר, זאו הכינו את המתוקים יחד איתן והייתה חגיגה גדולה עם בני הנוער והצוות. העובדה שזאו היו איתן במטבח נתנה לגיטמציה לנזילות בתפקידי המגדר ויצרה תחושה של קבלה. בנוסף התרחשה תזוזה משמעותית בגישה של האם, שקרה להם זאו בפעם הראשונה. אומנם היא עדיין לא התייחסה אליהם בלשון 'אתם' כפי שביקשו, אך עשתה צעד לקראתם.
במקרה זה, בזכות ההתעקשות על הקשר והתמקדות בתחומים האחרים, הצליחה תהילה לזוז על רצף הקבלה של הזהות המגדרית. עם זאת היציאה של זאו למרחב הציבורי נותרה עבורה קו אדום. הפשרה שהגיעו אליה, לחגוג מימונה בבית דרור, במרחב הפרטי, התאפשרה תוך רגישות תרבותית.
חגיגת מימונה משותפת סימלה יותר מהכל את הרצון של תהילה לתמוך בבנה, כמו גם לתת להם תחושה של שייכות, בית ואהבה. כיבוד המסורת מצידם של זאו נחווה כהתקרבות אל האם, שאפשרה את ההתקדמות גם בציר הקבלה המגדרית. ההתמודדות המשפחתית עם המורכבות והפתרון שהמשפחה מצאה חיזקה את החוסן המשפחתי.
לנוע בין העולמות של הנער, ההורה וצוות הטיפול
מטרת ההתערבות של עו"ס המשפחות הינה לחבר בין החלקים, ועל כן עליה לאמץ עמדה גמישה פתוחה ואמפטית גם לחוויה של ההורים, כאמור. עליה להיות מסוגלת לנוע בין העולמות של הילד ושל ההורה.
תנועה זו בין העולמות מאפשרת עמדה המשלבת תמיכה והכלה, יחד עם דרבון לשינוי. עמדה חד צדדית של הזדהות יתר עם אחד הצדדים, שתתבטא למשל בעימות ההורה ותיוגו כהומופוב, עלולה לגרום להורה להתגונן ולהתבצר בעמדותיו. גם הקצב צריך להיות מותאם לצורכי כל הצדדים. לדוגמה הפעלת לחץ לדבר על הדברים מהר מדי יכולה לגרום לנזק, בדומה לצעירים ה"נדחפים" מהר מדי מהארון, בלי מוכנות לעמוד בהשלכות.
פרדס מציעה לפתח יכולת דיאלוגית בין בני המשפחה. על המטפל להכיר בקשיי ההורה בתהליך, ומתוך ההכרה בקושי מתחילה להיווצר האפשרות לנהל דיאלוג. המטפל מחזיק בתוכו בו בזמן מגוון של קולות העולים בשיח, וחובר אל כוחות המושכים לכיוונים שונים. הרצון לחשיפה והרצון להימנע ממנה (2017).
מתוך אלו עולה כי תפקיד עו"ס המשפחות בבית דרור הוא לתווך את הנער או הנערה להוריו/ה, כמו גם את ההורים לנערים ולנערות.
ייחודיות נוספת של תפקיד עו"ס משפחות בתוך צוות רב מקצועי במסגרות חוץ ביתיות היא בתיווך ההורים לא רק לבני הנוער אלא גם לצוות, המזדהה עם נקודת המבט של בני הנוער. כך שנוצר מעין משולש: ההורים, הנער והצוות במסגרת, שעל כל אחד מהם לראות ולהבין את נקודת המבט של הצדדים האחרים בצורה אמפתית.
לעיתים קרובות קיים פער בקצב ובציפיות של שני הצדדים ביחס ליציאה מהארון. בעוד שבני הנוער דורשים קבלה מוחלטת ומיידית, ואף מקבלים אותה מצוות בבית דרור כחלק מהגישה המאששת מגדר, ההורים נמצאים לעיתים רבות בשלב ראשוני יותר, ולוקח להם זמן לעכל זאת. חלק מהעבודה היא לעזור לבני הנוער ולהורים להבין אחד את השני, להתאים את הקצב ולהגיע לעמק השווה.
נושא זה נכח בסיפורה של קימברלי:
בניגוד לחלק גדול מההורים של בני הנוער המגיעים לבית דרור, הזהות המגדרית או הנטייה המינית לא היו במרכז הקונפליקט בין ההורים לקימברלי. יתרה מזאת, ההורים ידעו שקימברלי משתייכת לקהילת הלהט"ב שנה לפני שיצאה מהארון, וקיבלו אותה כמו שהיא. ההורים הדגישו בכל שיחה את הקבלה שלהם וייחסו את הקונפליקט לגיל ההתבגרות הסוער ולדיכאון.
כשהתחילו השיחות המשותפות, קימברלי הצליחה להעביר להורים את החוויה שלה כג'נדרקוויר: את הדיספוריה המגדרית, את ההתמודדות שלה, המצבים הרגשיים שלה, הדיכאון, הפגיעות העצמיות; ולספר להם מתי המחשבות מתעצמות ומתי הן נחלשות. ההורים הצליחו להבין יותר את הקשר שבין התסמינים הדיכאוניים לבין הקושי שלהם לקבל את המגדר של קימברלי.
לדוגמה, בבית הייתה קימברלי מתקלחת וחופפת לעיתים רחוקות, והחדר שלה היה מבולגן. ההורים היו מאוד מתוסכלים מזה, ונוצרו חיכוכים רבים. התנהגות זו של קימברלי המשיכה גם בבית דרור. במהלך השיחות, קימברלי דיבר עם ההורים על הקושי שלו להתקלח בגלל איך שהגוף שלו נראה במראה, ושזה מעורר אצלו דיספוריה מגדרית. עו"ס המשפחות תיווכה להורים איך הצוות רואה את קימברלי ואת הקשיים שלה. היא הציגה להם את האסטרטגיות שהצוות פיתח יחד עם קימברלי להתמודד עם המצוקה. הרי גם בבית דרור צריך להתקלח כל יום ולסדר את החדר. היא הרגישה שההורים מצליחים לקחת אחריות על החלקים שבהם הם היו פחות קשובים ופחות ראו אותה, ואף והתנצלו. גם היא לקחה אחריות על זה שהיא לא מספיק שיתפה אותם בתחושות שלה ובקשיים.
מהדוגמה עולה שהרבה פעמים, גם אם ההורים מקבלים את הלהט"ביות, נותרים היבטים מגדריים רבים שאינם מובנים להם. נטייה מינית וזהות מגדרית הם נושאים מרכזיים המעסיקים בני נוער בגיל ההתבגרות. להורים של קימברלי לא היה חסר ידע על זהות להט"ב. כמו חלק מההורים הם קראו, נכנסו לאתרים וחיפשו מידע, ולא היו להם עמדות להט"בופוביות. הם קיבלו את קימברלי כמו שהיא, אבל רק ברמה השכלית. הם לא הצליחו לחבר את ההתנהגות שלה לחוויה כנערה על הקשת הטרנסית, ולא הבינו מה עובר עליה. לכן מטרת ההתערבות הייתה לעזור לקימברלי לשתף את ההורים בחוויות שלה. איך הקשיים באים לידי ביטוי אצלה ברמה היומיומית. בנוסף, שיתוף ההורים בחוויית הצוות אפשר לחבר את החלקים לכדי תמונה שלמה יותר.
סיכום
"הכי קשה לפנות אליו בלשון זכר. את מגדלת בת כל החיים ופתאום יש לך בן". זה רק משפט אחד המבטא את ההתמודדות המורכבת כל כך של הורים לבני נוער טרנסג'נדרים. ההתמודדות הופכת מורכבת עוד יותר כאשר הילד יוצא מהבית בפתאומיות, ומגיע לקורת גג חוץ ביתית, ועל ההורים "נכפה" טיפול שלא הם בחרו. פעמים רבות היציאה מהארון מפתיעה את ההורים. שלישית, מדובר במשבר שלרוב רחוק מסיומו.
זו נקודת המוצא של מרבית הטיפולים המאתגרים של עו"ס המשפחות בבית דרור. האתגרים הייחודיים הללו מצריכים מחשבה ופיתוח של אסטרטגיות מגוונות ליצירת קשר עם משפחות, הנמצאות בקונפליקט ובהתנגדות.
ההנחה היא לרוב שלבית דרור מגיעים בני נוער שנזרקו מהבית בגלל הנטייה המינית או הזהות המגדרית שלהם. אך המציאות הרבה יותר מורכבת. בשל העובדה שאישור הורים הוא תנאי לקליטה בבית דרור, שיתוף הפעולה שלהם הכרחי מהרגע הראשון.
ההגעה לבית דרור היא מעשה אמיץ שלעיתים קרובות כרוך ביציאה מהארון, ובהתמודדות עם תגובות המשפחה לכך. לא כל הנערים והנערות הנמצאים במצוקה יבחרו לעזוב את הסביבה המוכרת ואת הבית, ולהגיע למסגרת שיש בה כללים וחוקים מהודקים, ושלעיתים היא רחוקה מהסביבה הגיאוגרפית והתרבותית המוכרת להם.
משמעות השהייה בבית דרור היא בחירה בהתמודדות עם הקשיים ולא בריחה מהם או הכחשתם.
בנימה אישית, אנחנו רוצות לברך על כך שבשנים האחרונות נפתחים עוד ועוד מענים לבני נוער ולצעירים מהקהילה הלהט"בית, ובפרט לאנשים שעל הקשת הטרנסג'נדרית – הן בקהילה והן במסגרות חוץ ביתיות. אנו מקוות שהידע והניסיון שלנו שהבאנו במאמר זה יסייע בעבודתם של אנשי המקצוע עם משפחות של נוער להט״ב, ויתרום לרווחתם הנפשית של בני הנוער, הצעירים ומשפחותיהם ולחיזוק החוסן המשפחתי – שלו אין תחליף.
בנוסף, אף שהמאמר עסק בעבודה הייחודית שנעשית בית דרור, ניתן להשתמש בחלק מהאסטרטגיות שהצגנו בשדות טיפול נוספים.
הערות
- המחברת הראשונה עובדת כעו"ס משפחות בבית דרור, המחברת השנייה היא מנהלת בית דרור והמחברת השלישית עובדת כרכזת פיתוח ידע בעמותת אותו".
- אנחנו רוצות להודות לכל אנשי ונשות המקצוע שלקחו חלק בעריכה ובהידוק המאמר. רועי מצר, נורית גלזר חודיק, גל ויינשטיין, רחלי חסון, חני ישראלי ואלמה ביבלש סיני. בנוסף אנחנו רוצות להודות לעמותת אותות, למשרד הרווחה, לצוות, ולנערים ולנערות ולמשפחותיהם. אתם מלמדים אותנו כל יום משהו חדש. ולבסוף – לקרן Morning Star, המאפשרת לכל אלה להתקיים.
- במאמר זה בכל פעם שנציין פונים בלשון זכר נציין גם פונות. כלומר: פונים ופונות, נערים ונערות. המגדר שבו אנחנו משתמשים רלוונטי במאמר זה, ולא ניתן להשתמש בו בדרך המקובלת של ציון זכר על כלל המקרים.
- כל השמות במאמר בדויים, הפרטים טושטשו והסיפורים עורבבו לשם שמירה על פרטיותם של המשפחות.
- לעיתים בהיעדר מענים, ניתן אישור בתיאום עם גורמי הפיקוח מטעם משרד הרווחה להארכת תקופת השהות בבית דרור לשלושה חודשים נוספים.
מקורות
אליצור, י. (1997). "ייעוץ מערכתי לפיתוח מעורבות משפחות בטיפול מוסדי לילדים ולנוער: נימוקים בעד מדיניות משפחתית ותהליך הטמעתה במעונות רשות חסות הנוער". חברה ורווחה, יז, (1) , 59-33
גולדין, ס. (2020). מאפיינים וצרכים של קהילת הטרנס בישראל בדגש על נושאי בריאות ורווחה: דוח סיכום מחקר ארצי. תל אביב: מרפאת לוינסקי, לשכת הבריאות המחוזית ת"א.
גולן, מ., פנחסי, ב., חיימוב, א.ר., שפירו, ש., זסלבסקי,ט. (2007). דרור: מקלט חירום לבני נוער הומו-לסביים. דוח מחקר. ירושלים: אוניברסיטת תל אביב והמוסד לביטוח לאומי.
הרטל, ג., דוד, י., פסקר, ל. (2014). "מרחב בטוח", מפתח 8, עמ' 97-124.
וייס, ק. (1986). "התפתחות ושינויים כאידיאולוגיה בתפיסה הטיפולית ובטיפול של צוות עובדים במעונות לעוברי חוק צעירים". עבריינות וסטייה חברתית, 14 ,7—13
זלצמן, ב. וגל, י. (2015). "מעבר בטוח: דירת מעבר לצעירות טרנסג'נדריות". מידעו"ס, 78 ,16-10.
כהן, א. (2017). "טיפול בהורות: רציונל תיאורטי ומחקרי למעורבות הורים בטיפול בבעיות ילדים". בתוך: א' כהן (עורכת), טיפול בהורות, קריית ביאליק: אח, עמ' 46-12.
ליברמן, א., פדרון,א., ואן-הורן, פ., והאריס, ו. (2010). מלאכים בחדר הילדים: העברה בין-דורית של השפעות הוריות מיטיבות (גרסה עברית). ירושלים: מכון חרוב.
משרד הרווחה (2004). הוראות והודעות, הוראה 17 לפרק 8 בתע"ס. ירושלים: משרד הרווחה.
נדן, י'.,קומם, מ., משקביץ, ת., וצפתי,מ. (2021). פרקטיקות מקצועיות עם צעירים.ות שעל פני הקשת הטרנסית המיושמות במסגרות חוץ-ביתיות של עמותת אותות. דוח מחקר. האוניברסיטה העברית, עמותת אותות וחממת נבט.
פקר, פ., ברנרד, ר. ושפירו, ש. (2018). "פרספקטיבה אחרת על השמת ילדים בפנימיות". חברה ורווחה, ל"ח, (4), 705-695.
פרדס, א. (2017). "הפיל הוורוד שבחדר – סוגיות בטיפול בהורים לילדים להט"בים שיוצאים מהארון". בתוך: כהן, א. (עורכת), (2017), טיפול בהורות: גישה אינטגרטיבית לטיפול בבעיות ילדים באמצעות הוריהם.
פרדס, כץ וקובלסקי (2011). ההורים כבסיס בטוח למתבגר בתהליך היציאה מהארון בראי תיאוריית ההתקשרות. מפגש, גיליון 3, 17-38
כדאי גם לעיין בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות (פברואר, 2022) עמדת משרד הבריאות בהקשר ל"טיפולים" להמרת הזהות המגדרית והנטייה המינית.
Aburn, G., Gott, M., & Hoare, K. (2016). What is resilience? An integrative review of the empirical literature. Journal of Advanced Nursing, 72(5), 980–1000. https://doi.org/10.1111/jan.12888
Cheong, E. V., Sinnott, C., Dahly, D., & Kearney, P. M. (2017). Adverse childhood experiences (ACEs) and later-life depression: Perceived social support as a potential protective factor. BMJ Open, 7, Article e013228. https://doi.org/10.1136...-2016-013228.
Fahs, B. (2021). The Coming Out Process for Assigned-Female-at-Birth Transgender and Non-Binary Teenagers: Negotiating Multiple Identities, Parental Responses, and Early Transitions in Three Case Studies. Journal of LGBTQ Issues in Counseling, 15(2), 146-167.
Kane, E. W. (2006). No way my boys are going to be like that!: “Parents” responses to children’s gender nonconformity. Gender & Society, 20(2), 149–176. https://doi.org/10.1177/0891243205284276
Lenning, E., & Buist, C. L. (2013). Social, psychological and economic challenges faced by transgender individuals and their significant others: Gaining insight through personal narratives. Culture, Health & Sexuality, 15(1),44–57. https://doi.org/10.1080....2012.738431
Minuchin, S. (1974). Families & family therapy. Cambridge, MA: Harvard University Press.
Needham, B. L., & Austin, E. L. (2010). Sexual orientation, parental support, and health during the transition to young adulthood. Journal of youth and adolescence, 39(10), 1189-1198.
Travers R, Bauer G, Pyne J, Bradley K, for the Trans PULSE Project; Gale L, Papadimitriou M. Impacts of Strong Parental Support for Trans Youth: A Report Prepared for Children’s Aid Society of Toronto and Delisle Youth Services. 2 October, 2012.
Van Den Bergh, N., & Crisp, C. (2004). Defining Culturally Competent Practice With Sexual Minorities: Implications for Social Work Education and Practice. Journal of Social Work Education, 40(2), 221–238.
Veldorale-Griffin, A. (2014). Transgender parents and their adult children’s experiences of disclosure and transition. Journal of GLBT Family Studies, 10(5), 475–501. https://doi.org/10.1080....2013.866063
Reiser, S., Power, H., & Wright, K. (2019). Examining the relationships between childhood abuse history, attachment, and health anxiety. Journal of Health Psychology. https://doi.org/10.1177/1359105319869804.
Ruassell, S. T., Pollitt, A. M., Li, G., Grossman, A.H. (2018). Chosen name use is linked to reduced depressive symptoms, suicidal ideation, and suicidal behavior among transgender youth. Journal of Adolescent Health, 63, 503-505. doi:10.1016/j.jadohealth.2018.02.003
Roe, S. (2017). Family Support Would Have Been Like Amazing, LGBTQ Youth Experiences With Parental and Family Support. The Family Journal, 25(1), 55-62.
Walsh, F. (1996). The concept of family resilience: Crisis and challenge. Family Process, 35(3), 261–281. https://doi.org/10.1111...1996.00261.x
