מקלט לנפש: מדריך לעזרה ראשונה פסיכולוגית וטיפול נפשי בפליטים ובמבקשי מקלט

מקלט לנפש: מדריך לעזרה ראשונה פסיכולוגית וטיפול נפשי בפליטים ובמבקשי מקלט

מאת יעל מאיר¹ עידו לוריא²

מדריך זה זמין באתר גם בשפה אנגלית.

הערה: בניסיון להקפיד על כתיבה מגדרית שוויונית ועם זאת לשמור על בהירות ונגישות נעשה במאמר שימוש מתחלף בלשון זכר ונקבה

מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.
לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם
וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.
מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל
מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי
אַשר יָצאָה מִן הַתֵיבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר,
ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה.

אדמיאל קוסמן

"יעל, אני צריכה עזרה דחופה, יש פה נער אוקראיני בן 14 עם התקף פאניקה חמור בשדה התעופה לאחר שלא ישן ימים רבים, וחווה חקירה מתישה במעבר גבול, והאמא נמצאת בלחץ עצום ומתנהגת בחשדנות ומתקשה לתפקד, מה עושים? יש פסיכיאטר/ית או פסיכולוג/ית שיכולים להגיע עכשיו לשדה התעופה לדבר איתם באוקראינית ולתת עזרה ראשונה נפשית? ואיזה סוג של עזרה אני יכולה לתת במיידי?"

כך נפתחה שיחה (פרטי המקרה שונו על מנת למנוע זיהוי) עם מנהלת אחד מארגוני הסיוע, בשעת חצות, באחד הימים בשבוע שעבר. מאז הגיעו לפתחנו בקשות רבות מסוג זה, בשל ניסיוננו כמטפלים וחוקרים בתחום של הגירה כפויה, ובכלל זה טיפול בפליטים ובמבקשי מקלט. לפניות אלה הצלחנו לתת מענה בעזרת אנשי ונשות מקצוע נפלאים שהתגייסו למשימה. עם זאת, במקביל, חשנו במחסור בידע מאורגן, נגיש ופרקטי עבור מטפלים ומטפלות המנסים להגיש סיוע לפליטים ומבקשי-מקלט; מאמר זה נכתב לאור המצב בשטח, ומתוך תחושת הדחיפות להנגשת מידע זה עבור קהילת המטפלים.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

רקע כללי

המלחמה המתחוללת באוקראינה הביאה למשבר הומניטארי חריף, והובילה למנוסה המונית של תושבי ותושבות אוקראינה מבתיהם. אלפים מתוכם מבקשים מחסה במדינת ישראל. הגירה זו של אוכלוסייה, שחוותה טראומה משמעותית, הביאה מטפלים ומטפלות רבים, ובפרט אלו הדוברים אוקראינית או רוסית, לעסוק במתן מענה נפשי ראשוני ודחוף בשעת משבר רחב-היקף. מטפלים ומטפלות אחרים נקראים להדריך ולתמוך במתנדבים ובעובדי סיוע המוצאים עצמם בעין הסערה. לאור זאת, יש צורך במידע מאורגן וספציפי לטיפול בפליטים במצבי במשבר הומניטרי ובמתן מענה פסיכולוגי מותאם לאוכלוסייה זו. מטרת מאמר זה היא לספק קווים מנחים, המלצות ומפת דרכים כללית שתוכל לסייע למטפלים ומטפלות הנקראים כעת לחזית הטיפול הנפשי בזרם הפליטים המגיעים ממזרח אירופה. החומר אודות קידום חוסן במצבי משבר ומתן מענה נפשי ראשוני הוא רחב ומטבע הדברים לא נוכל להקיפו במאמר זה. לפיכך בחרנו במספר מודלים מרכזיים אשר משמשים אותנו בעבודתנו.

פליטים ומבקשי מקלט: רקע

הגירה היא תופעה עולמית הולכת וגוברת המשפיעה על מספר רב של תחומים ושל מאפייני אוכלוסייה ברחבי העולם. מלחמה, סכסוך, תסיסה אזרחית, ורדיפות דתיות הן חלק מהסיבות שמאלצות משפחות ויחידים לברוח מבתיהם ולחפש מקלט וביטחון במקומות אחרים (Nakash, Nagar & Lurie, 2016; UNHCR, 2022).

על פי נתוני נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR, 2022) ישנם כיום בעולם 82.4 מיליון אנשים שנאלצו להעתיק את מקום מגוריהם בגלל מצבי סכנה, מתוכם 26.4 מיליון בני אדם שהוכרה בקשתם למעמד פליט ו-4.4 מיליון מבקשי מקלט. מבקשי מקלט הם עקורים המבקשים הגנה בינלאומית בעודם ממתינים להכרעה בתביעתם למקלט, מאת המדינה שאליה הוגשה הבקשה. כמחצית מהפליטים בעולם הינם קטינים – ילדים ונוער שנאלצו לעקור ממקום מגוריהם בעקבות משפחתם (UNHCR, 2022). ההערכה היא כי כיום 1 מכל 95 בני אדם בעולם נאלצו לעקור ולברוח ממקום מגוריהם, כתוצאה מאלימות פוליטית או מצבי סכסוך. מבקשי מקלט הם בדרך כלל אוכלוסייה פגיעה יותר מאשר פליטים שבקשתם הוכרה, מאחר ועתידם אינו ברור והגישה שלהם לשירותים- ובכלל זה בריאות, רווחה, חינוך- מוגבלת (Muller, Gossmann, & Hartmann, 2019).

הטראומה שחווים פליטים, מבקשי-מקלט ובני אדם עקורים היא לרוב מרובדת ומורכבת: היא מתחילה במאורעות שקדמו לצורך בהגירה כפויה; מאורעות ההגירה עצמם, שעלולים להיות מלווים בחשיפה לאלימות ומוות; וכן המאורעות שנחשפו אליהם במהלך המסע לארץ היעד ולאחר ההגעה לשם, ובכלל זה התייחסות השלטונות אליהם (Mayer, Ilan, Slone, & Lurie, 2020). לכל אלה עשויה להתווסף החרדה כי בעת ההגעה למדינת היעד לא יתקבלו ויגורשו ממנה, תהליך שיוסיף לטראומה הנפשית; כמו כן, תהליך זה עשוי להתחיל מעגל מתמשך של גירוש ממדינות שונות, כיון שסירוב באחת ממדינות ה-OCED עשוי להביא לשרשרת של סירובים במדינות OCED אחרות (Mayer at al., 2020). עם ההגעה למדינת היעד עשוי להיות קושי במציאת מקום מגורים; אז למעשה הפליטה או מבקשת המקלט מתחילה את תהליך ההתאקלמות וההסתגלות למדינה ולתרבות הקולטת, כולל למידת שפה ותרבות, וכן מציאת מקור הכנסה ועבודה.

תהליך ההגירה והיות האדם פליט מלווים בגורמי לחץ משמעותיים ומתמשכים. לפיכך, מבקשי מקלט, פליטים, קורבנות סחר בבני אדם ובני אדם עקורים ככלל, מהווים אוכלוסייה פגיעה להתפתחות של קשיים נפשיים, ביניהם מצוקה רגשית, דיכאון, חרדה, פוסט-טראומה, פסיכוזה, התנהגות של פגיעה עצמית ושימוש באלכוהול ובחומרים פסיכואקטיביים (Hollander et al., 2016; Lindert, et al., 2009; Mayer et al., 2021; Steel et al., 2009). מתן סיוע נפשי לפליטים ולמבקשי מקלט דורש ידע מקצועי ייחודי לעבודה עם אוכלוסייה זו, תוך התייחסות למאפיינים פסיכוסוציאליים ייחודים, לצד ידיעת השפה וכשירות תרבותית.

ההמלצות המובאות במאמר זה מבוססות הן על המלצות של ארגון הבריאות העולמי והאו"ם לעבודה עם אנשים הזקוקים לסיוע במהלך של אסון הומניטרי, והן על הניסיון המקצועי רב השנים של המחברים בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בפליטים ומבקשי מקלט. המאמר מחולק לשני חלקים מרכזיים: החלק הראשון מתייחס למודלים של הגשת עזרה ראשונה נפשית; אלה מיועדים הן לאנשי מקצוע והן לעובדי סיוע ומתנדבים שאינם בהכרח בעלי הכשרה מקצועית, הנמצאים בשטח ומגישים עזרה ראשונה. החלק השני של המאמר יסקור כלים לעבודה טיפולית שבמרכזה התערבות במשבר; כלים אלה מיועדים לאנשי ונשות מקצוע בעלי הכשרה מקצועית ייעודית בתחום בריאות הנפש. המודלים המובאים כאן מתאימים להתערבות במשבר עם אוכלוסיות שונות, אך במסגרת מאמר זה נתייחס ליישומן עם פליטים ומבקשי מקלט.

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

(א) מודלים להגשת עזרה ראשונה נפשית

מודל ה- Psychological First Aid (PFA)

המלצות ארגון הבריאות העולמי לאנשי מקצוע וסיוע במשברים הומניטריים מתבססות על מודל ה- PFA. מודל זה נחשב למודל מרכזי ונפוץ במתן סיוע נפשי ראשוני במצבי משבר ברחבי העולם. מודלים ראשוניים של הגרסה הנוכחית של PFA החלו להתגבש בשנות ה-50' בתגובה לאסונות הומניטריים Kantor & Beckert, 2011)), ועל אף שהגישה התפתחה במהלך השנים, עקרונותיה נותרו ברובם זהים. מודל ה-PFA מהווה התערבות מובנית, מבוססת ראיות שיש ליישמו מייד לאחר חשיפה למצבי חירום מסכני חיים, והוא פותח תוך התייחסות לתאוריות התפתחותיות, אקולוגיות, ותרבותיות (Ruzek et al., 2007; Vernberg et al., 2008).המודל מורכב משמונה פעולות ליבה: 

1. יצירת מגע ומעורבות
2. דאגה לבטיחות
3. ייצוב
4. איסוף מידע
5. טיפול בצרכים שוטפים וחששות
6. סיוע מעשי
7. חיבור לתמיכה חברתית
8. מתן מידע על התמודדות וחיבור לשירותים קיימים נוספים.

מדריכים כתובים של ארגונים בינלאומיים חילקו שמונה פעולות ליבה אלה לשלוש פעולות פשוטות שניתנות ליישום גם על ידי עובדי סיוע ללא הכשרה ספציפית בבריאות הנפש. אלה הן: (התבוננו, הקשיבו, חברו; WHO, 2011, איור מספר 1).

איור מספר 1- שלושת פעולות הליבה של מודל ה- PFA

פעולות ליבה אלה נועדו לספק תמיכה רגשית ולסייע לאנשים במתן מענה לצרכים בסיסיים מיידיים ובמציאת מידע, שירותים ותמיכה חברתית. שלושת עקרונות הפעולה של Look, Listen ו-Link מהווים את דרך הפנייה לאדם במצוקה, הערכת העזרה לה הוא או היא זקוקים וסיוע בהשגת עזרה זו. פעולות הליבה הללו נועדו לקדם גורמי חוסן מרכזיים ולחזק את כוחות ההתמודדות של האדם, בעיקרם: תחושת ביטחון, רוגע, תחושת מסוגלות עצמית וקהילתית, תקשורת וחיבור לסביבה (Connectedness) ותקווה (Hobfoll et al., 2007). המטרה בהתערבויות מסוג זה היא קידום התמודדות והסתגלות לנסיבות המיידיות, זאת על מנת לשפר את פוטנציאל ההסתגלות ארוכת-הטווח של האדם ולקדם רווחה נפשית מיידית ועתידית (Akoury-Dirani et al., 2015).

בהתאם לגורמים אלה, גישת ה-PFA מבוססת על ארבעה עקרונות מרכזיים (WHO, 2011):

1. יש לכבד את הבטחון והזכויות של פליטים ופליטות.
2. יש צורך בהתאמת ההתערבות לרקע התרבותי, לגיל ולמגדר של הפליט או הפליטה.
3. יש צורך בהיכרות עם שאר פעולות הסיוע המתקיימות סביב המשבר, ולחבור או להפנות אליהן, זאת בכדי למקסם את הטיפול והמשאבים המופנים לטובת הפליט או הפליטה.
4. יש חשיבות לשמירה ולטיפול העצמי של המטפלת או המסייע עצמם, על מנת למנוע שחיקה או טראומטיזציה משנית.

1. שלב ההתבוננות והאיתור (LOOK)

שלב ההתבוננות מתקיים מיד עם המפגש הראשוני עם מבקשי המקלט (ואפשר גם בתהליך ההכנה למפגש זה) וממשיך במהלך תהליך הסיוע כולו. במסגרת שלב ההתבוננות יש תחילה לסקור (Screen) באופן פעיל היבטים של בטחון וסיכון, ולבחון האם קיימים צרכים פיזיים בסיסיים שצריכים לקבל מענה (אוכל, בריאות, שינה, קורת גג, ביגוד). במידה והאדם זקוק לעזרה בהסדרת המעמד, יש להפנות אותו לסיוע משפטי. בשלב זה יש לשים לב לגורמי סיכון, כגון ניצול וסכנה לסחר בבני-אדם.

סימנים לסחר בבני אדם עשויים לכלול אחד או יותר מהמאפיינים הבאים (משרד המשפטים, 2022)³:

• לאדם אין מסמכי זיהוי או דרכון (אם מדובר באדם זר), על גוף האדם ניתן לראות חבלות או סימנים של אלימות.
• האדם נראה חולה או סובל מזיהומים הנראים לעין.
• התנהגות האדם מבטאת מצב פסיכולוגי קשה הנראה לעין, למשל: פחד, חשדנות, דכאון, חוסר מנוחה, חוסר התמצאות בזמן ובמרחב, אפאטיות קיצוניות (יש להפריד מסימני לחץ הקשורים להגירה הכפויה).
• האדם מלוּוה באדם אחר שנראה כי שולט בו ו/או אינו מאפשר לו לשוחח בחופשיות או ביחידות.

במידה והמטפל/ת נשלחים לסייע לקבוצה ולא לאדם ספציפי, יש לעסוק באיתור, ולבחון מי מתוך בני או בנות הקבוצה זקוקים למענה דחוף, על פי רמת המצוקה והסיכון. אוכלוסיות המצויות ברמת סיכון ופגיעות גבוהה יותר הינן (WHO, 2011):

מטפל בשיטות NLP,CBT,EMP
מטפל בדכאון,חרדות,OCD,טראומות

• ילדים ומתבגרים ובפרט אם הופרדו מאחד או יותר מבני משפחתם.
• אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות.
• אנשים במצבים בריאותיים מורכבים – כולל נשים בהיריון או לאחר לידה.
• אנשים השייכים לקבוצות מיעוט ולפיכך בסיכון לחוות אלימות או אפליה, לדוגמה: נשים, אנשים השייכים לקבוצות מיעוט אתני נרדפות.

2. שלב ההקשבה (LISTEN)

במהלך שלב ההקשבה, יש להקשיב באופן אמפתי ולא שיפוטי למצוקות ולדאגות של הפליט, מבלי להניח מראש מהו מקור המצוקה; יש לסייע בהרגעה, במתן אוריינטציה ולהסביר לאדם שהוא נמצא כעת בסיטואציה בטוחה (אם כך אכן הדבר); כדי להקל על התקשורת, חשוב שמתן המידע יעשה תוך שימוש בשפה פשוטה ולא טכנית; כמו כן, יש להזכיר לאדם שהגורם המסייע נמצא שם בכדי לעזור, לתמוך ולסייע ככל שאפשר; עם זאת, חשוב מאוד שלא להבטיח הבטחות שאינן בתחום הסמכות של המטפל/ת (למשל, אמירות שאינן מבוססות, כגון: "אל תדאג, אנחנו נדאג לך למעמד! לא יגרשו אותך מפה!")

בשלב ראשוני זה, במידה והאדם חווה רמות של סטרס קיצוני או פאניקה ניתן להיעזר בטכניקות של קירקוע (Grounding), כגון הנחת הרגליים על הריצפה, הנחייה לשים לב לחפצים בסביבה בצבע מסוים, התמקדות בנשימה או בשתיית מים קרים. אחת הטכניקות המועילות לקרקוע היא "עצירה-קרקוע-נשימה": במהלכה האדם מתבקש לעצור ולזהות את החרדה, להתקרקע בעזרת אחת הטכניקות הנ"ל, ולאחר מכן לבצע נשימה איטית בה מוכנס אוויר דרך האף, ומוצא דרך הפה, לאט ככל האפשר (Tomlin, Dalglesish, & Lamph, 2020). טכניקה קרקוע נפוצה ופשוטה יחסית נוספת כוללת את השלבים הבאים:

1. מבקשים מהאדם לקחת נשימה ארוכה ולהעריך את רמת המתח שהוא חש.
2. מבקשים מהאדם להסתכל מסביב ולמנות (עדיף בקול רם) חמישה דברים שהוא רואה, חמישה דברים שהוא שומע, חמישה דברים שהוא יכול לגעת בהם. אם האדם מתקשה להבחין בחמישה פריטים ניתן להנחות אותו לחזור על פריטים מסויימים ובלבד שהוא מסוגל באמת לחוש בהם דרך החוש הרלוונטי. בהמשך מבקשים מהאדם למנות ארבעה פריטים, לאחר מכן שלושה, שניים ולבסוף פריט אחד.
3. מבקשים מהאדם לקחת נשימה נוספת ולהעריך שוב את רמת המתח.

במידת הצורך יש לשקול הפנייה לקבלת טיפול תרופתי להרגעה ולשינה. ישנן המלצות בספרות המחקרית להגביל שימוש בבנזודיאזפינים בתקופה של מצבים אקוטיים (Acute stress reaction/disorder) על מנת להימנע מהסיכון להתפתחות הפרעה פוסט-טראומתית בהמשך ולאור יעילות חלקית (Guine at al., 2015). יש לשקול חלופות אחרות להרגעה ולהשריית שינה, כגון תרופות היסטמינרגיות, נוגדי דיכאון כגון מירטזפין, טרזודון או במקרים של חרדה מציפה- אף נוגדי פסיכוזה במינון נמוך.

בשלב ההקשבה חשוב לנסות לאתר מקום שקט, בו האדם יוכל לדבר בפרטיות ובחופשיות יחסית. זאת לאור העובדה שהתערבויות של עזרה ראשונה נפשית לרוב אינן ניתנות במקום מסודר וייעודי לסיוע, כמו מרפאה או קליניקה, אלא באתרי אסון, בשיחת טלפון, בשדה התעופה, במתקני מעצר ומשמורת, או באזורים ציבוריים אחרים. במהלך שיחה זו יש לשמור על מרחק פיזי מותאם ולהימנע ממגע פיזי. יש לשמור על ארשת רגועה ומשרת בטחון, לספק מידע ובכל הנוגע למה שאינו ידוע – יש לציין שאין למטפלת את הידע הנחוץ כדי לענות על שאלה זו. על אף הצורך הטבעי של מטפלים לחלוק את חוויותיהם, חשוב מאוד לשמור על סודיות רפואית ועל חיסיון פרטי המקרה, ולחלוק רק מה שהכרחי עם נציגי הארגונים המסייעים.

במהלך ההקשבה יש לתקף ולהכיר ברגשות שהאדם חווה, למשל: "אני כל כך מצטערת, אני יכולה לדמיין כמה זה בוודאי היה קשה לך לראות את ביתך אחרי כל מה שקרה". ראוי לציין כי בתרבויות שונות קיימת שונות בהתייחסות לרגשות, כאשר ישנן תרבויות שבהן רגשות מוצנעים ולא מקובל לשוחח עליהם עם כל אדם. לפיכך, אין לדחוף פליטים ומבקשי מקלט לשיתוף רגשי, או להתייחס לאי הבעת רגשות כמנגנון הגנה של ניתוק או הימנעות, כלומר, אין הכרח שמבקש המקלט יביע רגשות באופן שנראה למתנדב או למטפלת כתואם סיטואציה (לדוגמה- בכי). יש לאפשר גם מרווחים ושתיקות ולא להירתע מהן. חשוב לציין כי משמעותה של עזרה ראשונה אינה קשורה בהכרח בעידוד האדם שיספר את סיפורו או בקיום תחקור (Debriefing) - עידוד לחזרה על פרטי האירועים הטראומתיים והיזכרות בהם או ברגשות שעולים בהתאם; נמצא בעבר כי טכניקה זו אינה מונעת פוסט -טראומה (Rose, Bisson, Churchill, & Wessey, 2002) בזמן המשבר עצמו לא מומלץ להציף לרגשות של חוסר אונים וכאב נפשי; עיבוד של רגשות אלה יכול להיעשות בטיפולי המשך מול אנשי מקצוע, כאשר ישנה התייצבות מסוימת שאינה מחייבת יכולת תפקוד והתמודדות. כמוכן, יש להיזהר מהתמקמות כ "מציל" או של "פתרון בעיות", אותה הסיטואציה מזמנת באופן טבעי למטפלים אשר רוצים להרגיש בעלי יכולת וכשירות אל מול סבל אנושי קיצוני. יש לאפשר לאדם לבטא קושי ודאגה (כולל כלכלית, פיזית, בריאותית) וגם לשקף חוזקות ומשאבים ("אני מתארת לעצמי כמה אומץ וכוח זה דרש לברוח מהעיר שלך ולצאת למסע") (WHO, 2011).

אנליזה בתעריף מיוחד
אנו מציעים טיפולים פסיכואנליטיים למבוגרים, ילדים ונוער. הטיפולים ניתנים בדרום ומרכז הארץ

בהמשך לכך וכחלק משלב ההקשבה ראוי לציין מודלים להתערבות במשבר אשר פותח בישראל, SIX C's Model, מודל מעש"ה (Farchi et al., 2018) . מודל מעש"ה⁴ פותח על ידי ד"ר משה פרחי בשנת 2011 ויועד לעבודה עם אוכלוסייה צבאית, וכיום נמצא בשימוש ברשויות ממשלתיות שונות ורבות. המודל נועד לאפשר לאנשים המצויים בשטח בשעת משבר להגיש עזרה ראשונה נפשית, ללא צורך ברקע מקצועי נרחב. המודל מושתת על ארבעה עקרונות, אשר כל אחד מהם מיתרגם לפעולה מעשית. המודל מתבסס על ההנחה כי במצבי חירום יש להעדיף הפעלת ערוצים שכליים על פני רגשיים. אלה העקרונות:

1. מ – מחויבות – האדם המסייע יוצר קשר ומשדר מחויבות אשר מעניקה תחושת בטחון למקבל הסיוע. לדוגמא, יכול האדם לומר לנפגע: "אני עכשיו איתך".
2. ע – עידוד – האדם המסייע מעודד את מקבל הסיוע לפעולה ישירה בעצמו, תוך הפעלתו וחילוצו ממצב של חוסר אונים למצב אקטיבי, וממצב של קורבנות למצב של פעולה אקטיבית. לדוגמא, יכול המסייע לעזור למקבל הסיוע להחליט על רצף פעולות, ולהגיד לפליט בו מטפל: "עכשיו אתה אחראי לקחת את הילדים לכתובת הזו שבה יארחו אותך, שם תארגן ותסדר את הדברים בחדר, ותתקשר למתנדב הזה שיראה לך את השכונה אליה תגיע" .
3. ש- שאלות המחייבות מחשבה – המודל מציע למסייעים לנהל את התקשורת בערוץ שכלי ולא בערוץ רגשי, על ידי הפעלת מחשבה בניגוד לרגש. כך לדוגמא, לפי המודל אין לעודד הבעת רגשות בהקשר לאירוע אלא חשיבה שכלית, לדוגמא: "תנסי לספור את מספר המכוניות האפורות שאת רואה בדרך, או עם כמה תיקים הגעתם. בואי נספור".
4. ה- הבניית רצף האירוע – היבט זה מכוון לסייע למקבל הסיוע להבנות את סיפורו. לדוגמא, המטפל יכול להגיד "היית בעיר שלך כאשר הופגזה, ויצאת למסע ארוך, עכשיו הגעת לישראל ויש לך אשרת עלייה. לכן עכשיו אתה בטוח ותוכל להישאר פה בביטחה".

אסטרטגיה נוספת, אשר פותחה בישראל על ידי מרכז חוסן ואומצה על ידי משרד החינוך, נקראת עש"ן ד"ק⁵ וכוללת חמישה שלבים (לאור, ורסנו-אייסמן, חמיאל ושות', 2014). האסטרטגיה שימושית במצבים של חרדה ממושכת וכרונית וגם במצבים של התערבות במשבר ומתן עזרה נפשית ראשונה. היא כוללת את השלבים הבאים:

• ע – "עצור" - לקיחת פסק זמן, מעצור למחשבות העכשוויות ונתינת פקודה לעצמי "עצור".
• ש – "שרירים" - העברת המיקוד לגוף ולשרירים. כיווץ קבוצת שרירים אחת (כמו האגרופים) תוך כדי לקיחת נשימה עמוקה ושחרור השרירים עם הוצאת אויר איטית.
• נ – "נשימה איטית" – שתיים או שלוש נשימות איטיות עם דגש על הוצאת אויר איטית.
• ד – "דיבור פנימי מרגיע" - ניתן לנסח מספר אמירות כאלה עם מקבלי הסיוע. לדוגמא: "אני יכולה להתמודד עם המצב". שיום רגש ו/או תזכורת של הערכים שבגללם אני רוצה לעצור את תגובת ברירת המחדל שלי ולבחור את תגובתי.
• ק – "קדימה" – חזרה לפעולה ולתפקוד על פי ערכיי.

המודל, שפותח במרכז חוסן ומהווה את אחת ההתערבויות השימושיות בעבודה עם ילדים, בני נוער ומבוגרים, נבחן גם במסגרת של אסונות הומניטריים ומלחמות בארץ ובעולם ונמצא כיעיל לפיתוח חוסן נפשי ומניעת הפרעה פוסט טראומתית (Wolmer et al., 2011a,b).

3. שלב החיבור (LINK)

שלב החיבור במודל ה-PFA מתייחס לשלב השלישי בו יש לחבר את האדם למשאבים פנימיים של חוסן, תקווה, רוחניות ואמונה (במידה והדבר מתאים לאדם ולרקע), יכולות וכישורים. בנוסף, יש לחבר את האדם לגורמי תמיכה חיצוניים וחברתיים קיימים, במידה ויש בני משפחה בארץ, ולגורמים וארגונים שיכולים לסייע בארץ בנושאים שונים. במידה והמטפל/ת אינה מודעת לגורמים המתאימים, היא תוכל לברר בהתאם לצרכים שעולים, וליצור קשר בהמשך עם מבקש הסיוע על מנת לספק את הפרטים.

אמת זוהרת מכתביו של ביון ומאישיותו
קורסי אונליין על חשיבתו של ביון בהנחיית דר' יקיר קריצ'מן - 50% הנחה על הקורס השני

סוגיות אתיות בהגשת עזרה ראשונה נפשית לפליטים

במקרים רבים, במצבי אסון ומשברים הומניטאריים, אנשי ונשות הסיוע הראשוני כלל אינם אנשי מקצוע, אלא עובדים מטעם ארגונים הומניטריים, דוברי השפה הנדרשת; הם מהווים קו ראשון וחשוב לעזרה ראשונה. על אף שאינם בעלי הכשרה מקצועית, אנשים אלו יכולים להוות גורם חוסן חשוב בקהילה; על כן, חשוב לספק לעובדים ולמתנדבים אלה את ההכשרה המתאימה והליווי הנדרש על מנת שיוכלו לספק סיוע ראשוני. אחת הבעיות שעשויה להתגלות בעבודה עם מתנדבים במצבי חירום נוגעת בדיוק לנקודה זו: הדברים מתרחשים בשטח במהירות רבה, ללא זמן מספק למיון, להכשרה ולפיקוח על המתנדבים. אתגר זה עשוי להוות סיכון עבור האוכלוסיות הפגיעות, ועל כן חשוב מאוד שכל ארגון אשר מפעיל מתנדבים ומתנדבות יספק הכשרה מהירה ויציג את כללי האתיקה המחייבים כל עובד ועובדת סיוע. להלן מספר כללים קריטיים לשמירה על בטחונם של פליטים המקבלים סיוע מעובדים אלה. כללים אלה מהווים תקציר של רשימת הכללים המלאה, המופיעה במדריך של ארגון הבריאות העולמי לעובדי ועובדות סיוע (WHO, 2011)  ועברו התאמה על ידי המחברים בשיתוף ארגון Israeli Friends of Ukraine  בכדי לסייע במשבר הנוכחי.

הנחיות אלה מובנות ואף ברורות מאליהן לאנשי מקצוע, אך יש לזכור כי כמו בטיפול באנשים במצבי משבר ודחק קיצוניים (כמו גם בתרגולי החייאה), ישנה חשיבות לחזרה על עקרונות היסוד הבסיסיים בטיפול ולהזכירם; הדבר נכון בפרט כאשר מדובר במתנדבים ובאנשי ונשות סיוע שאינם בעלי הכשרה מקצועית. יש חשיבות רבה לליווי, הדרכה ופיקוח מתמשכים של מתנדבים ועובדי סיוע- ובמיוחד בהיבטים הקליניים והאתיים- המצריכים גמישות טיפולית ואלתור במהלך עבודת הסיוע.

(ב) מודל להתערבות במשבר המיועד לאנשי ונשות מקצוע בתחום בריאות הנפש

להלן מודל מקוצר המבוסס על ניסיוננו, ומהווה מודל מפושט של מודל ההתערבות במשבר של רוג'רס ואוטנס (Rogers & Ottens, 2005). ההתערבות המקורית כוללת מפת דרכים בת שבעה שלבים, מתוכם נסקור שלושה מרכזיים; על פי ניסיוננו אלה מתווים שלבים שימושיים בעבודה של התערבות במשבר עם פליטים ומבקשי מקלט:

1. הערכת המצב (Assessment)
2. התערבות (Intervention)
3. הערכה מתמשכת של גורמי סיכון ושל שינויים במצב הנפשי והתפקודי ותמיכה מתמשכת בהתאם לצורך.

חשוב להדגיש כי בכל ההיבט של ההתערבות יש לעבוד מתוך רגישות וצניעות תרבותית, להעריך את תפיסות המטופלים והמטופלות והמשמעויות שהם מייחסים לאירועים בחייהם ולגורמים מקדמי חוסן לתפיסתם. במידה ונעשה שימוש במונחים מתוך הפסיכולוגיה המערבית, יש להנגיש אותם על ידי הסבר של המשמעויות שאנו כמטפלים מייחסים למונחים אלה. יש להשקיע בבניית גשר של משמעות משותפת שיכול לסייע לתקשורת ולבניית אמון. בנוסף, יש להכיר בסגנונות תקשורת בין תרבותיים שונים, להשקיע בהכרות עם התרבות ולפעול מתוך צניעות תרבותית והכרה בכך שעבודה טיפולית מעוגנת תמיד בתפיסות תרבותיות.

1. הערכת מצב: דגשים למפגש הערכה (אינטייק) פסיכולוגית או פסיכיאטרית

בתחילת המפגש עם פליט על המטפלת להציג את עצמה באופן ברור: שם מלא, תפקיד ומקצוע, וכיצד הגיעה לטפל במקרה או במצב. אם המטפלת נשלחה על ידי ארגון או גורם שלישי, יש להציג גם גורם זה ולהסביר כי נשלחה על ידו לצורך ביצוע הערכה או מתן סיוע ותמיכה. יש לקבל את הסכמת הפליט בעל פה או בכתב לביצוע ההערכה או הטיפול לפני תחילתו.

אמת זוהרת מכתביו של ביון ומאישיותו
קורסי אונליין על חשיבתו של ביון בהנחיית דר' יקיר קריצ'מן - 50% הנחה על הקורס השני

בפגישת הערכה ראשונית או בטיפול שיחתי, מטופלים עשויים להתמודד עם קשיי זיכרון לגבי פרטי האירוע/ים הטראומתיים, וכן עם רצון להימנע מגירויים הקשורים אליהם. עשויות להופיע אפיזודות של התנתקות ודיסוציאציה. המטופלת עשויה לחוש ריחוק רגשי או חוסר יכולת להסביר או להעביר את המצוקה, כאשר ריחוק זה מהווה מנגנון הגנה טבעי ונפוץ במצבים אלה. יש לציין שריחוק רגשי מסוג זה עשוי גם לאפיין תרבויות מסוימות אשר אינן שמות במרכז שיח רגשי או חשיפה אישית. מטופלים עשויים לחוות קושי במתן אמון ובתהליכי קבלת החלטות, ולפיכך יש להתייחס בסבלנות לגרסאות מבולבלות, מקוטעות או סותרות שהם מוסרים. יש לזכור כי הריאיון עצמו מהווה חשיפה מחדש ובכך פוגע במנגנון ההימנעות, ועל כן קיים סיכון להצפה ורה-אקטיבציה של הטראומה. לפיכך, יש להמעיט בשאלות חודרניות ככל האפשר ולמקד את הריאיון בשאלות שהינן קריטיות לתהליך ההערכה או הטיפול. יש לזכור כי האדם ככל הנראה עבר מספר ראיונות כאלה ועלול לעבור ראיונות נוספים; לכן יש חשיבות לקבלת המידע הרלבנטי לתחום העיסוק, ולא בהכרח לקבל את סיפור החיים הכולל.

מאפיין נוסף של סיטואציות הערכה או מפגש טיפולי ראשוני הוא קושי של הפליט לשהות במחיצת גורמי טיפול, הנתפסים כגורמי סמכות; לפיכך המפגש עשוי להיות מאיים או משתק עבורו. יש לקחת בחשבון הבדלים בין תרבותיים, לצמצם שימוש בהומור ובציניות שהינם ספציפיים לתרבות, אלא אם למטפלת יש הכרות מקדימה עם השפה והסביבה והיא מרגישה בטוחה להשתמש בניואנסים מסוג זה. פליטים אשר עוברים ראיונות לקבלת מעמד, בין אם בגבול ואם לאחר מכן, צפויים לחוות החמרה בסימפטומים סביב הראיונות, דבר שעשוי להשפיע על אופן המענה לשאלות של פקחי הגירה או נציגי רשויות. לפיכך, אם פליט/ה צפויה לעבור ריאיון שכזה, יש לסייע בהכנה נפשית ורגשית ולהתייעץ גם עם עורכי ועורכות הדין המלווים אותה.

בדומה לכל בדיקה וכמקובל, ישנה חשיבות רבה לתיעוד של הריאיון, ובכלל זה המצב הנפשי, סימפטומים קיימים וכאלה שאינם קיימים בעת הבדיקה, סטטוס פסיכיאטרי (ככל שיש הכשרה בכך), ובניית תכנית- פעולה. יש לזכור כי מסמך זה יכול להיות קו-הבסיס לטיפול עתידי וכן יהיה כלול בתהליך חוקי-פרוצדורלי, בהשגת מעמד ועוד. יש לתעד את המצב לאשורו, ולהימנע מתיעוד מכוון של מצב חמור יותר מהמצב האמיתי של המטופל/ת, מתוך מחשבה כי כך תהיה התייחסות שונה עם יחס מועדף מרשויות המדינה, גופים בינלאומיים (לדוגמה- האו"ם) או ארגוני סיוע. תיעוד זה גם עלול להטעות מטפלים עתידיים.

2. התערבות: מאפייני ההתערבות הפסיכולוגית הראשונית

המטרה הראשונית של התערבות פסיכולוגית עם פליטים הינה החזרת ההומיאוסטזיס – חזרה לתפקוד שיוכל לסייע להם בתהליך ההתמודדות עם ההגירה, ובכלל זה, בתהליך ההתאקלמות במדינת היעד וההישרדות בה. הנחות היסוד של ההתערבות מתייחסות לעובדה שפליטים ופליטות נדרשים לרמת תפקוד מסוימת בארץ היעד, על רקע מיעוט השירותים ורשתות התמיכה שלהם. תפקוד, עיסוק וכניסה לשגרה יסייעו גם בהתאקלמות וגם בהחלמה מהחוויות הטראומתיות. ולצד זאת, ניתן תמיד, במידת האפשר, לשלב בהמשך טיפול ארוך טווח שיעסוק במטרות רחבות יותר. יש לציין כי פעולות של התערבות במשבר יכולות להתבצע על ידי מטפלות ומטפלים בגישות טיפוליות שונות.

על ההתערבות להיות מובנת, מוגדרות וברורה – הן למטפלת והן למטופלת. על המטפלת לשדר תקווה ואמונה ביכולתה של הפליטה לחזור לתפקוד. המוקד הטיפולי הינו המשבר והשפעתו על התפקוד והמצב הרגשי. הדגש הוא על ה"כאן ועכשיו" ועל חיזוק מנגנוני ההתמודדות והחוסן הנפשי. עמדת המטפלת צריכה להיות תמיכתית-דירקטיבית, הכוללת גמישות לצד גבולות ברורים ומוסכמים. במידת האפשר, מומלץ להחליט מראש על משך ההתערבות וגבולותיה וליצור תיאום ציפיות.

שלב ההכנה להתערבות

בשלב זה יש להתייחס בפרט להיבטים הבאים:

• יש לוודא באופן מקדים כי הצרכים הפיזיים של המטופלת מסופקים: מזון, שתייה, שינה נאותה.
• הערכה של מהות גורם הלחץ – גופני, נפשי, כלכלי, סביבתי או אחר.
• התבוננות על האדם המתמודד עם גורם הלחץ: מה הם המשאבים האישיים הנפשיים והחברתיים העומדים לרשותו, מה מצבו הכלכלי, מה משמעות המשבר עבורו ואיך הוא תופס את החוויה שזה עתה עבר, והערכת מנגנוני ההגנה וההתמודדות. בשלב זה מתאים לערוך את הפורמולציה הדינאמית במידה והמטפל/ת עובדים באופן פסיכודינמי.
• בשלב ההערכה יש למקד את הקושי או הבעיה שבה הטיפול יתמקד – מאחר ומרבית הטיפולים אינם ארוכי טווח, רצוי להתמקד על קושי ספציפי או מטרה מסוימת לטיפול ההתערבותי, ולהתאים תוכנית עבודה מתאימה, בהתאם להכשרת ותפיסת המטפל/ת.
• בשלב זה יש לאפשר ונטילציה רגשית, לתת הכרה תוקף למצוקה הרגשית. בשלב זה ניתן גם לערוך הכנה לטיפול הכוללת גם Psychoeducation; יש לבחון את התפיסות התרבותיות של האדם באשר לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי: האם התנסו בכך בעבר, האם יודעים מה הטיפול כולל ולהכין את התשתית הבינאישית עם המטפל/ת, על מנת לאפשר המשך עבודה. בשלב זה אפשר לשלב שיקופים הכוללים נורמליזציה של המצב, כמו גם הסבר אודות תגובות חרדה כתגובות טבעיות למצב משברי.

שלב ההתערבות:

• בשלב זה ניתן לשלב היבטים התנהגותיים של בניית סדר יום ותוכנית לשבוע על מנת ליצור שגרה ועיסוקים מסבי הנאה או הנעה.
• ניתן למפות ולעבוד על ניהול המשאבים הקיימים, כולל הכוחות הפנימיים בתהליך ההתאקלמות.
• ניתן לשלב טכניקות מגוונות על פי הכשרת המטפל ועל פי צרכי המטופל. לדוגמה: קשיבות (מיינדופלנס), EMDR, טיפול CBT, ACT, טיפול אקזיסטנציאליסטי, טיפול פסיכודינאמי או טיפול משפחתי. אחד המשאבים שפותחו בשנים האחרונות בתחום המיינדפולנס מציע טיפול מיינדפולנס ייעודי לפליטים (Aizik-Reebs, Yuval, Hadash,, Gebreyohans Gebremariam, & Bernstein, 2021).
• יש לחבר את המטופל גם למשאבים חיצוניים ולסייע בהנגשת שירותים קיימים ומיצוי זכויות. לדוגמא: קשר לקרובי משפחה, קשר לארגונים שיכולים לספק שירותים שונים; ניתן גם לעסוק בפתרון בעיות קונקרטיות ולחשוב יחד כיצד ניתן לפתור אותן, תוך שהמטפל מספק נקודת מבט חיצונית והכרות עם תרבות וחברת המדינה הקולטת. במקביל, חשוב להיזהר מכניסה לעמדה טיפולית של פתרון בעיות כרכיב מרכזי של הטיפול – עמדה שיכולה להתעורר בקלות במסגרת ההעברה הנגדית, אל מול הסבל וחוסר האונים שמטפלים במבקשי מקלט נתקלים בהם.
• בשלב זה ניתן לספק תמיכה ועידוד במידה ויש מקום ובאופן תואם.
• לאורך כל שלבי ההתערבות יש לאזן בין הכרה, הבנה ופונקציה של עדות למצוקה הרגשית, לצד עידוד התקווה.
• לאורך כל השלבים נדרשת גמישות רבה, הקשבה, סבלנות והתאמה לקצב האישי של המטופל, תוך שימת לב להיבטים בין-תרבותיים.
• בהקשר הבין-תרבותי יש לשים לב למערכת יחסי הכוח המובנת לתוך הסיטואציה: בין מטפל בן התרבות המקומית ובעל מעמד, לבין מטופל פליט או מבקש מקלט. היבטים אלה עשויים להשפיע על תחושת המוגנות של המטופל, ועל כן יש להתקדם ברגישות ובאופן התואם לתרבות המטופלים. למשל, בחברה שבה אין מקום להבעת רגשות, עידוד להבעת רגש יכול להיחשב כצעד מאיים; על כן, יש לבדוק באיזה אופן נתפסת הבעת רגש בתרבות המטופל.
• יש לשים לב מתי נקבע סיום הטיפול: להודיע מראש על המסגרת הטיפולית במידה ויש מגבלה, ולהסביר למטופל מה האפשרויות הקיימות לתמיכה לאחר סיום הטיפול (חזרה למפגשים נוספים, פנייה לשירות אחר וכו').

3. המשך הערכה ותמיכה

בשלב השלישי, המתקיים לכל אורך הטיפול ובייחוד בסופו, יש לשים לב באופן מיוחד לגורמי סיכון, כגון: אובדנות, תוקפנות, החמרה במצב הנפשי. כל אלה עשויים להיות מושפעים מהצב הקונקרטי של המטופל: קבלת מעמד, ריאיון עם הרשויות, איום בגירוש, עוני ואובדן קורת גג ועוד. יש להמשיך להעריך את מצבו הנפשי והתפקודי של הפליט, לספק תמיכה בהתאם לצורך, ולקשר גם לארגונים ולגורמים אחרים שיכולים לספק את הצרכים הנוספים הנדרשים לו (סיוע משפטי, בריאותי, מערכות רווחה וחינוך).

הרשמה למפגשי היכרות וצפייה בהקלטות מפגשים
בואו לקבל טעימה ממגוון התחומים המרתקים הנלמדים אצלנו במרכז

דגשים בכתיבת מכתבי סיכום בדיקה/טיפול לפליטים במהלך או סיום ההתערבות

לעיתים, לאחר הערכה או טיפול בפליטים, המטפל נדרש לכתוב מסמך מסכם לשימושם של גורמים שונים. להלן מספר דגשים לכתיבת מסמכים מסוג זה:

• יש לברר היטב למי מיועד המכתב ולאיזו מטרה, להסביר ולתת אינפורמציה מהימנה ולהפקיד העתק בידי הפונה-פליט. אין להעביר פרטים לאף רשות או ארגון ללא הסכמה מדעת בכתב על ידי הפליט, גם אם ההתערבות נערכה לבקשתם או במימונם; יש לעשות הכל על פי כללי האתיקה והחוקים בנוגע לסודיות רפואית והמקרים בהם מותר להפרה.
• במידה וניתנת אבחנה פסיכיאטרית, יש לתקף, לפרט סימפטומים רלבנטיים, מומלץ להוסיף ציטוטים מהמטופל. שנית, ובמידת האפשר והצורך, ניתן להוסיף קוד ICD/DSM לאבחנות וכן סטטוס פסיכיאטרי.
• יש לשקול היטב באיזו מידה רצוי לפרט את האירועים הספציפיים מחייו של המטופל, זאת מאחר ופירוט יתר עלול להביא לגרסאות סותרות במצבים של קביעת מעמד, אשר עלולות לסבך את הפליט מבחינה משפטית. יש לזכור כי אחד ממנגנוני ההתמודדות עם חשיפה לטראומה הוא זיכרון מקוטע של האירוע. בכל בקשה לספר את אירועי החשיפה לטראומה/ות- יש סיכוי שהגרסה תשתנה, והדבר יוצר "בלבול שפות" בין אנשי טיפול לבין אנשי החוק והמשפט, שזקוקים לגרסה אחת, בהירה וקוהרנטית. לפיכך ועל מנת למנוע בלבול זה, מומלץ למעט בתיאור רצף המאורעות לפרטים, ולהסתפק בתמונת המצב הקלינית.
• יש להוסיף לתיאורים המובאים על ידי הפליט "לדבריו", "לדבריה", כך שהדוח ישקף באופן מהימן כי המאורעות תוארו על ידי האדם.
• יש להסביר למטופל את תוכן המכתב, לוודא כי הגרסה במכתב מאושרת על ידיו, ולהשאיר העתק בידיו לצורך המשך טיפול.

היבטים נוספים של טיפול בפליטים ובמבקשי מקלט

טיפול במטפלים ושמירה עצמית (Self Care)

הטיפול בפליטים עשוי לעורר קשת של רגשות ותגובות בקרב המטפלים: מחד, תחושת משמעות, שליחות, אכפתיות ותקווה; מאידך, תחושות של הזדהות יתר, כעס, חוסר אונים, ניתוח ושחיקה. שתי תופעות ידועות בהקשר לטיפול בפליטים הינן שחיקת החמלה (Compassion fatigue) וטראומטיזציה משנית (Secondary traumatic stress disorder). שחיקת החמלה (Figley, 1995) מתייחסת להשפעה הפיזית, הרגשית והפסיכולוגית של עזרה לזולת - לעתים קרובות דרך חוויות של מתח או טראומה. עייפות חמלה נחשבת לעתים קרובות לשחיקה, שהיא תחושה מצטברת של עייפות או חוסר שביעות רצון מהעבודה או מהחיים. היא יכולה להופיע בטיפול מתמשך במצבי טראומה קשים. במקביל, מחקרים רבים מראים את ההשפעות של מטפלים בטראומה באמצעות טראומטיזציה משנית. זהו מצב שבו מטפלים ומטפלות סובלים מסימפטומים פוסט טראומתיים, הנגרמים מחשיפה לטראומות שחוו אחרים, כגון: עייפות, הימנעות מגירויים מסוימים, דריכות וערנות מוגברת או תחושת קהות רגשית. תופעות אלה עשויות להיקשר גם לתהליכי ההעברה הנגדית החזקים שיכולים להתעורר במצב טראומה; אלה מביאים מטפלים לחוש תחושות מעורבות חזקה, רצון "להציל", לפעול באופן אקטיבי ובאופן כללי – להיחלץ מתחושות חוסר האונים המכאיבות, המלוות פעמים רבות בני אדם הסובלים מהפרעה פוסט טראומתית.

על מנת לשמור על בריאותם הנפשית, מומלץ למטפלים לשמור על גבולות מבחינת היקף הטיפול, להיעזר בטיפול אישי, בשיחות צוות, בהדרכה ובהכשרה. הטיפול בפליטים מעלה פעמים רבות צרכים חומריים רבים לצד הצרכים הרגשיים – החל מצורך בסיס במזון, ביגוד וכסף ועד לקורת גג. מומלץ למטפלים לחבר את מטופליהם הפליטים לארגונים ייעודיים העוסקים בכך, ולא לנסות לספק צרכים אלה בעצמם; זאת על מנת לשמור על גבולות הטיפול ועל היכולת לעסוק לאורך זמן בטיפול נפשי ופסיכו-סוציאלי, מתוך התבוננות על ההיבטים הרגשיים.

מעשים של Allyship ופעילות ציבורית ומעשית לצורך קידום הטיפול בפליטים ומבקשי מקלט ומניעת הפרות זכויות אדם

במסגרת מודלים של טיפולים בין-תרבותיים עומד מונח ה- Allyship , המתייחס לצורך של מטפלים ומטפלות להשתמש בעמדה החברתית שלהם, זאת במטרה להביא להטבת מצבן של אוכלוסיות מוחלשות ומודרות. בעבודתם עם פליטים נחשפים מטפלים לידע חשוב, ואחריותם היא גם להציף מנגנוני אפליה ופגיעה חברתיים, לפעול לשינויים מערכתיים ולעסוק בשינוי מדיניות במידת האפשר (Kia-Keating, & Juang, 2022). וכאמור- עם שמירה על סודיות ופרטיות של אנשים שקבלו עזרה מצד המתנדבים ובלי חשיפה כפויה שלהם.

דוגמאות לפעולות אקטיביות של Allyship שנאבקות באי שוויון, הדרה ופגיעה בזכויות פליטים ומבקשי מקלט יכולות להיות:

• הצפת מידע על חסמים חברתיים ומערכתיים, כגון חוסר בשירותי בריאות הנפש במדיה החברתית והכללית.
• פנייה אקטיבית למקבלי ומקבלות החלטות, לצורך יידועם ובדרישה להנעת תהליכי שינוי מדיניות.
• חבירה לארגונים הפועלים לקידום זכויות אדם, וביניהן זכויות בריאות ובריאות הנפש של מבקשי מקלט ופליטים, והתנדבות בארגונים אלה.
• סיוע בהקמת והנגשת שירותי בריאות לפליטים.
• הבעת מחאה ונקיטת פעולות כדי לקדם שינוי כלפי מעשים פוגעניים והפרות זכויות אדם להם מטפלים ומטפלות עדים.
• יצירת חיבורים בין ארגונים ואנשים הפועלים לקידום שירותי בריאות הנפש למבקשי מקלט ופליטים.

סיכום והשלכות

בעולם משתנה שבו מלחמות, מגיפות, ושינויי אקלים, צפויים גלים של תנועה והגירה כפויה בעולם. הטיפול בבני אדם עקורים, שחוו טראומות מרובות, וזקוקים לסיוע פיזי ונפשי מיידי, דורש ידע ייחודי ומתאים: כשירות תרבותית, הבנה של הסוגיות האתיות הספציפיות שעשויות לעלות, ורגישות למצב הפגיע במיוחד בו מצויים מקבלי ומקבלות הטיפול. לפיכך, חשוב שהידע העוסק במתן מענה לפליטים במשבר ייכנס לתוכניות הכשרה למטפלים ומטפלות, ויכללו מיומנויות טיפול בין-תרבותי בטראומה, מודעות לסוגיות של צדק חברתי, וטיפול בבני אדם שחוו הגירה כפויה, כמו גם כלים לקידום התמודדות, תקווה וחוסן בקרב אוכלוסייה זו.

הערות

1. ​​​​​​​ד"ר יעל מאיר, פסיכולוגית קלינית מומחית, מרצה בכירה בחוג לייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה, עמיתת מחקר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בריטיש קולומביה, קנדה, מייסדת שותפה של ספריית גן לוינסקי והמרכז החינוכי אקדמי (CEC) למען מהגרים ופליטים בישראל, מייסדת שותפה של ארגוני מאמעטפת ו-WE לנשים מהגרות בקנדה, ובעבר מנהלת מקצועית ומדריכה קלינית במרכז מסיל"ה (מרכז סיוע למהגרי עבודה ופליטים) מטעם עיריית תל אביב-יפו. לשאלות ופניות בקשר למאמר זה ניתן לפנות לד"ר יעל מאיר, yaelmayer10@gmail.com או לד"ר עידו לוריא ido.lurie@gmail.com
2. ד"ר עידו לוריא, פסיכיאטר, מנהל מרפאת מבוגרים במרכז לבריאות הנפש "שלוותה", יו"ר החברה לבריאות הנפש בקהילה - הר"י, מרצה בכיר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. מקים ומנהל לשעבר של מרפאת בריאות הנפש "גשר" לפליטים ומבקשי מקלט.
3. לקריאה נוספת אודות סימנים לזיהוי קורבנות סחר בבני אדם ורשימת הסימנים המלאה: https://www.gov.il/he/d...apterIndex=2
4. עוד על מודל מעש"ה ניתן לקרוא באתר הבא: https://he.icfr.co.il/the-six-cs-model
5. לפירוט מלא של המודל: https://www.kshalem.org.il/uploads/pdf/article_7668_1406634692.pdf

מקורות

לאור, נ., ורסנו אייסמן, ט., חמיאל, ד., וולמר, ל., גוטגלד-דרור, מ., וינרוט, ח., אהורנסון, נ., לויאל, י. (2014). "רגע אחרי", שומרים על מרחב מוגן רגשי. אוחזר בתאריך 23 למרץ, 2022 מ: https://ch-resilience.o...nt-after.pdf

Aizik-Reebs, A., Yuval, K., Hadash, Y., Gebreyohans Gebremariam, S., & Bernstein, A. (2021). Mindfulness-based trauma recovery for refugees (MBTR-R): Randomized waitlist-control evidence of efficacy and safety. Clinical Psychological Science, 9(6), 1164-1184.

Akoury-Dirani, L., Sahakian, T. S., Hassan, F. Y., Hajjar, R. V., & Asmar, K. E. (2015). Psychological first aid training for Lebanese field workers in the emergency context of the Syrian refugees in Lebanon. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 7(6), 533.

Farchi, M., Levy, T. B., Gershon, B. B., Hirsch-Gornemann, M. B., Whiteson, A., & Gidron, Y. (2018). The SIX Cs model for immediate cognitive psychological first aid: From helplessness to active efficient coping. International Journal of Emergency Mental Health and Human Resilience, 20(2), 1-12.

Figley, C. R. (2013). Compassion fatigue: Coping with secondary traumatic stress disorder in those who treat the traumatized. Routledge.

Guina, J., Rossetter, S. R., & Welton, R. S. (2015). Winner of Resident Paper Award 2014. Journal of Psychiatric Practice, 21(281).

Hobfoll, S. E., Watson, P., Bell, C. C., Bryant, R. A., Brymer, M. J., Friedman, M. J., ... & Ursano, R. J. (2007). Five essential elements of immediate and mid–term mass trauma intervention: Empirical evidence. Psychiatry: Interpersonal and Biological Processes, 70(4), 283-315.

Hollander, A. C., Dal, H., Lewis, G., Magnusson, C., Kirkbride, J. B., & Dalman, C. (2016). Refugee migration and risk of schizophrenia and other non-affective psychoses: cohort study of 1.3 million people in Sweden. bmj, 352.

Kantor, E. M., & Beckert, D. R. (2011). Psychological first aid. In F. J. Stoddard, Jr., A. Pandya, C. L. Katz (Eds.) & Committee on Disasters and Terrorism, Disaster Psychiatry Outreach, Disaster psychiatry: Readiness, evaluation, and treatment (pp. 203–212). American Psychiatric Publishing, Inc..

Kia-Keating, M., & Juang, L. P. (2022). Participatory science as a decolonizing methodology: Leveraging collective knowledge from partnerships with refugee and immigrant communities. Cultural Diversity and Ethnic Minority Psychology. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/cdp0000514

Lindert, J., von Ehrenstein, O. S., Priebe, S., Mielck, A., & Brähler, E. (2009). Depression and anxiety in labor migrants and refugees–a systematic review and meta-analysis. Social science & medicine, 69(2), 246-257.

Mayer, Y., Ilan, R., Slone, M., & Lurie, I. (2020). Relations between traumatic life events and mental health of Eritrean asylum-seeking mothers and their children's mental health. Children and Youth Services Review, 116, 105244.

Müller, L. R. F., Gossmann, K., Hartmann, F., et al. (2019). 1-year follow-up of the mental health and stress factors in asylum-seeking children and adolescents resettled in Germany. BMC Public Health, 19, 908. https://doi.org/10.1186...9-019-7263-6.

Nakash, O., Nagar, M., & Lurie, I. (2016). The association between postnatal depression, acculturation and mother–infant bond among Eritrean asylum seekers in Israel. Journal of Immigrant and Minority Health, 18(5), 1232–1236. https://doi.org/10.1007...3-016-0348-8.

Rose, S. C., Bisson, J., Churchill, R., & Wessely, S. (2002). Psychological debriefing for preventing post traumatic stress disorder (PTSD). Cochrane database of systematic reviews, (2).

Ruzek, J. I., Brymer, M. J., Jacobs, A. K., Layne, C. M., Vernberg, E. M., & Watson, P. J. (2007). Psychological first aid. Journal of Mental Health Counseling, 29(1), 17-49.

Steel, Z., Chey, T., Silove, D., Marnane, C., Bryant, R. A., & Van Ommeren, M. (2009). Association of torture and other potentially traumatic events with mental health outcomes among populations exposed to mass conflict and displacement: a systematic review and meta-analysis. Jama, 302(5), 537-549.

Tomlin, J., Dalgleish-Warburton, B., & Lamph, G. (2020). Psychosocial support for healthcare workers during the COVID-19 pandemic. Frontiers in Psychology, 1960.

UNHCR. (2022). UNHCR's annual Global Trends Report. Retrieved on March 23, 2022 https://www.unhcr.org/f...-glance.html

Vernberg, E. M., Steinberg, A. M., Jacobs, A. K., Brymer, M. J., Watson, P. J., Osofsky, J. D., ... & Ruzek, J. I. (2008). Innovations in disaster mental health: Psychological first aid. Professional Psychology: Research and Practice, 39(4), 381.

Wolmer, L., Hamiel, D., Barchas, J. D., Slone, M., & Laor, N. (2011). Teacher‐delivered resilience‐focused intervention in schools with traumatized children following the second Lebanon war. Journal of traumatic stress, 24(3), 309-316.

Wolmer, L., Hamiel, D., & Laor, N. (2011). Preventing children's posttraumatic stress after disaster with teacher-based intervention: A controlled study. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 50(4), 340-348.

World Health Organization (2011). Psychological first aid: Guide for field workers. Retrieved on March 23, 2022 https://www.who.int/pub...789241548205