יכולת רפלקטיבית והתרחבות מעגלי הדאגה
מאת נעמי בן־בסט1
"אדם... חווה את עצמו – את מחשבותיו ואת רגשותיו – כמשהו נפרד מהשאר, מין אשליה אופטית של הכרתו. אשליה זו היא מעין כלא עבורנו, המגביל אותנו לרצונותינו האישיים, ולחיבה לאלה הקרובים אלינו ביותר. המשימה שלנו צריכה להיות לשחרר את עצמנו מהכלא הזה על ידי הרחבת מעגל החמלה שלנו, כך שיקיף את כל היצורים החיים, ואת הטבע כולו ביופיו". אלברט איינשטיין
מבוא
מגיפה כלל־עולמית, בצד משבר אקלימי־סביבתי ופערים מעמיקים, מחייבים ראייה רחבה של המציאות. סבבים חוזרים של עימותים אלימים, תוך התבצרות בתפיסות של "אנחנו" מול "הם", מדגישים את הצורך בהבנה מעמיקה של המנגנונים הפסיכולוגים שבבסיסן. במאמר זה אני מציעה שיכולת רפלקטיבית – היכולת המטא־קוגניטיבית לחשוב על המחשבות ועל הרגשות של העצמי ושל האחרים2 – נחוצה כדי להתמודד עם אתגרים אלה. באמצעות חתירה לתפיסה מדויקת יותר של המציאות הפנימית והחיצונית ושל יחסי הגומלין ביניהן, מאפשרת היכולת הרפלקטיבית ראייה רחבה והבנה מעמיקה של המציאות. במאמר אנסה להראות כיצד היכולת הרפלקטיבית משלבת התבוננות פנימה ואינטגרציה של תוכן מנטלי לבין התבוננות החוצה ודאגה לאחרים – במעגלים הולכים ומתרחבים. בנוסף, אציע כי התנאים למימוש היכולת הרפלקטיבית נמצאים לא רק ברמת הפרט והמשפחה, אלא גם ברמה החברתית, התרבותית והפוליטית.
תחילה אתאר את התפתחות היכולת הרפלקטיבית וכיצד היא קשורה ליחסים בינאישיים ולדאגה לזולת. שנית, אפרט את המרכיבים הרגשיים והקוגניטיביים של היכולת הרפלקטיבית, ואת המאמץ הכרוך במימושה. שלישית, אסקור את הגורמים העלולים לפגוע בהתפתחותה ברמה החברתית, התרבותית והפוליטית. לבסוף אציע כי היכולת הרפלקטיבית מאפשרת מעבר מפסיכולוגיה המתמקדת בפרט לפסיכולוגיה אתית עם מחויבות חברתית, וכי תפקידם של הפסיכולוגים הוא לחקור את התנאים העשויים לקדם יכולת זו בפרט, ובהתאם לקדם שינוי חברתי בכלל. זאת משום שהדאגה לזולת, לא פחות ממימוש עצמי, היא חלק מחיים מלאים ומשמעותיים.
התפתחות היכולת הרפלקטיבית: דינמיקה של יחסי עצמי-אחר
תינוקות חולקים את מצביהם הרגשיים עם אחרים, וזמינותה של הדמות המטפלת ותגובתה לחוויות התינוק מאפשרות לו לפתח מודעות למצביו הרגשיים. יכולתה של הדמות המטפלת להכיר ולהכיל חוויות רגשיות, כולל מצוקה, מאפשרת לתינוק להתמודד עם חוויותיו שלו, ובהמשך גם לפתח יכולת דאגה לזולת. היעדר הכלה רגשית או תגובה מתאימה עלולים לפגוע בהתפתחות העצמי של הילד ובאופן תפיסתו את הזולת (Fonagy, Gergely, Jurist, & Target, 2002).
ככל שהילד גדל, עולה החשיבות של השפה בביטוי של רגשות ורעיונות ובהבנה של אמונות ומחשבות. אינטראקציה עם אנשים אחרים מאפשרת לילדים להכיר נקודות מבט שונות על המציאות, לנהל מערכות יחסים חברתיות ולשוחח על מחשבות ורגשות – כולם מפתחים יכולות רגשיות וחברתיות אצל ילדים. כך, ילדים להורים אשר מדברים עימם על רגשות, מגלים הבנה רבה יותר לגבי עצמם ולגבי אחרים (Cutting & Dunn, 1999). דיאלוג הינו הכרחי על מנת להגיע לתפיסה מורכבת יותר של העצמי ושל אחרים, ולפיתוח מערכות יחסים משמעותיות. בנוסף, נמצא כי לבני אדם יש מערכת למידה ייחודית המאפשרת העברת ידע תרבותי, מוסכמות וערכים, וכי ילדים מתאפיינים בפתיחות לידע זה ("אמון אפיסטמי"). לעומת זאת, מצוקה וחסך מונעים מגע עם רגשות ומחשבות, יוצרים חוסר אמון אפיסטמי והיעדר יכולת לרכוש ידע תרבותי ולהסתגל למצבים חברתיים (Fonagy, Luyten, Allison, & Campbell, 2019; Gergely & Unoka, 2008).
בגיל ההתבגרות חלה התפתחות נוספת של היכולת להבין את העצמי, את האחרים ואת היחסים בין העצמי לאחרים. מוחו של המתבגר מתארגן מחדש, תוך התפתחות של אזורים המעורבים בקוגניציה חברתית (Blakemore & Choudhury, 2006). חשיבתו של המתבגר נעשית יותר מורכבת ומופשטת, ואינטראקציות עם אחרים מספקות אישור לעצמי המתפתח, ומודעות להבדלים בין חשיבתו לבין זו של הזולת (Elkind, 1998). הסביבה החברתית בכלל ודמויות הוריות בפרט משפיעות אפוא על התפתחות היכולת הרפלקטיבית גם בשלב זה.
גיל ההתבגרות זוהה גם כתקופה קריטית להפנמה של ערכים, ולפיתוח השקפה אתית ולשילובה במערכת העצמי(Damon, 1984) . היכולת לזהות את המחשבות ואת הרגשות של האחר מהווה את הבסיס לדאגה לאחר ולחשיבה מוסרית, ומחקרים אכן מצביעים על קשר בין הבנה של מצבים מנטליים לבין רגישות מוסרית והתנהגות פרו־חברתית (Dunn, Cutting, & Demetriou, 2000; Jack & Robbins, 2012).
מחקרים במדעי המוח הראו כי התבוננות בפעולה של אדם אחר מפעילה את אותם מעגלים עצביים המופעלים כאשר האדם עצמו מבצע פעולה זו, וכי המעגלים העצביים הקשורים לתחושות ולרגשות של העצמי חופפים את אלה המעבדים את תחושותיו ואת רגשותיו של האחר (Gallese, Keysers & Rizzolatti, 2004). מחקרים אלה זיהו את נוירוני המראה (mirror neurons), אשר "משקפים" פעולות ורגשות של אחרים באופן אוטומטי ולא מודע. כלומר, בני אדם קולטים את חוויותיו של אדם אחר מתוך צפייה בלבד, גם מבלי לחשוב באופן מודע על כך, ועיבוד המידע מתרחש באזורים משותפים במוח, ללא קשר אם מידע זה משקף את המצבים המנטליים של העצמי או של אחרים. מחקרים פסיכולוגיים הצביעו באופן דומה על טשטוש גבולות בין העצמי לאחר ועל חפיפה בין הייצוגים הקוגניטיביים של העצמי ושל אחרים (Davis, Conklin, Smith, & Luce, 1996; Galinsky & Moskovitz, 2000). מודלים תיאורטיים המשיגו את טשטוש הגבולות בין העצמי לאחר כ"הזדהות" (Freud, 1921), "יחסי אני-אתה" (Buber, 1958), "הזדהות השלכתית" (Bion, 1962), "יחסי זולת-עצמי" (Kohut, 1977), ו"התמוססות" (Kulka, 2012).
נראה אפוא, כי התפתחות היכולת הרפלקטיבית מותנית בקשרים עם אחרים ובדאגה של הדמויות המשמעותיות, ובתורה, מהווה את הבסיס לדאגה לזולת ולחשיבה מוסרית: ברובד הפיזי באמצעות נוירוני המראה, ברובד הפסיכולוגי באמצעות היכולת לזהות את הרגשות ואת המחשבות של העצמי ושל האחר, וברובד המטא־קוגניטיבי באמצעות מודעות גוברת למורכבות המצבים המנטליים, יחסי הגומלין בין האני והאחר / והעולם וחשיבות הדאגה לזולת.
מימוש היכולת הרפלקטיבית: היבטים רגשיים וקוגניטיביים
קיימות שתי מערכות לעיבוד מצבים מנטליים: מערכת אוטומטית, הפועלת באופן מיידי ולא מודע, ומערכת מבוקרת, הפועלת באופן מודע ומפורש. המערכת האוטומטית מעבדת מידע רגשי והיא כרוכה בהבנה אינטואיטיבית. זוהי מערכת מוקדמת מבחינה אבולוציונית (פילוגנטית) והיא קשורה לנוירוני המראה. לעומתה, המערכת המבוקרת היא איטית ורצונית. היא מחייבת יכולות קוגניטיביות, כולל ייצוגים של הסביבה החברתית ותהליכי הערכה וויסות. מערכת זו קיימת ביונקים מתקדמים מבחינה פילוגנטית ונשענת על יכולות לשוניות וסמבוליות (Davidsen & Fosgerau, 2015; Shamay-Tsoory, Aharon-Peretz, & Perry, 2009). מחקרי מוח זיהו את האמיגדלה ואזורים בקליפת המוח (ventromedial prefrontal cortex) כאתרי העיבוד האוטומטי, ואת קליפת המוח הקדם־מצחית כאתר העיבוד המבוקר (Lieberman, 2007). מחקרים גם מצביעים על חשיבות הקשר בין המערכת האוטומטית־רגשית לבין המערכת המבוקרת־קוגניטיבית: ככל שיש יותר חיבור בין הפעילות באמיגדלה לבין הפעילות באזורים בקליפת המוח הקדם־מצחית, כך עולה היעילות של תהליכי הוויסות והבקרה (Banks, Eddy, Angstadt, Nathan, & Phan, 2007). בדומה, מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין יכולת רפלקטיבית לבין פונקציות ניהוליות של בקרה וויסות רגשי (Fonagy et al., 2002).
התפקוד המשולב בין שתי המערכות נמצא חשוב גם בתהליכים של שיפוט מוסרי, בעוד שרמת חיבור מופחתת קשורה לפסיכופתיה (Greene & Haidt, 2002; Motzkin, Newman, Kiehl, & Koenigs, 2011). בעבר רגשות נתפסו כמשבשים חשיבה רציונלית ומוסרית. אכן, רמות גבוהות של עוררות רגשית או מתח הוכחו כמעכבות יכולת רפלקטיבית וכגורמות למעבר מעיבוד מבוקר לעיבוד אוטומטי של מצבים מנטליים (Luyten & Fonagy, 2015). אולם, כיום סבורים שרגשות מהווים אמצעי חשוב לקליטת ידע על אחרים וליצירת מוטיבציה לפעולה, במיוחד כאשר מדובר בפעולה רלוונטית מבחינה מוסרית (Järvilehto, 2000; Huebner, Dwyer, & Hauser, 2009). היכולת הרפלקטיבית ממחישה את החשיבות הן של ההיבטים הרגשיים והן של ההיבטים הקוגניטיביים, ומאפשרת את החיבור ביניהם. באמצעות היכולת הרפלקטיבית החוויה הרגשית הופכת מובחנת יותר, וייצוגים של מצבים רגשיים עוברים מרמה מרומזת למפורשת, ונוצרת הבנה ומודעות (Lane & Schwartz, 1987).
מנקודת מבט אבולוציונית, התפתחות היכולת הרפלקטיבית בקרב בני אדם אפשרה מעבר מארגון חברתי המבוסס על היררכיה ועל פיקוח על ההתנהגות, לארגון חברתי המבוסס על הכרה במצבים המנטליים וקוד אתי ((Cummins, 2000. לבני אדם, כמו ליונקים חברתיים אחרים, יש נטייה ליצור היררכיות של דומיננטיות חברתית, המאופיינות בחלוקה לא שוויונית של המשאבים; אולם, מבנה זה אינו מחויב המציאות, והיכולת הרפלקטיבית מאפשרת ארגון חברתי החותר להוגנות בחלוקת המשאבים ((Cummins, 2000.
עם זאת, ההתפתחות והמימוש של היכולת הרפלקטיבית כרוכים במאמץ: התייחסות לזולת כאל יישות בעלת מחשבות, רגשות ואמונות משל עצמה מחייבת התגברות על נטיות אגוצנטריות ויצירת תגובה המבוססת על ייצוגים של המציאות כפי שהם נתפסים אצל הזולת (Lin, Keysar, & Epley, 2010). כמו כן, מאחר שהיכולת הרפלקטיבית כרוכה בתפיסה מדויקת יותר של המציאות, היא כוללת גם מודעות להיבטים הנתפסים כבלתי רצויים בעצמי ובזולת. על פי הפסיכולוגיה האנליטית, המודעות להיבטים הפחות רצויים של העצמי ("הצל") היא מרכזית בתהליך האינדיבידואציה ומימוש העצמי, וחיונית להתפתחות אתית (1969, ; Neumann1971, Jung). מודעות לרגשות ולחוויות של העצמי מאפשרת תפיסה מדויקת יותר של המציאות במקום שימוש במנגנונים של הכחשה והשלכה. יכולת רפלקטיבית כרוכה בהכרה – במקום הימנעות – מההיבטים הבלתי רצויים של העצמי ושל האחרים, וביכולת לשאת את המחיר של הכרה זו.
במחקר שבו בדקתי את הקשר בין יכולת רפלקטיבית של הורים לבין הסתגלות של ילדיהם בגיל ההתבגרות, מצאתי להפתעתי, כי יכולת רפלקטיבית גבוהה של הורים קשורה, מחד גיסא ליכולת רפלקטיבית ולקומפטנטיות חברתית, ומאידך גיסא, לדיווח על בעיות של הפנמה (כגון דיכאון וחרדה), ולתפיסה עצמית פחות חיובית בקרב ילדיהם המתבגרים (Benbassat & Priel, 2012). במחקר המשך מצאתי חיזוק לממצא זה: היכולת הרפלקטיבית של ההורים שוב נמצאה קשורה הן ליכולת רפלקטיבית גבוהה יותר וליחסים זוגיים משמעותיים יותר, והן לדיווח על יותר בעיות הפנמה ועל תפיסה עצמית פחות חיובית בקרב ילדיהם, עתה מבוגרים צעירים (Benbassat & Shulman, 2016). ממצאים אלה מצביעים על התועלת שביכולת רפלקטיבית – אך גם על המחיר שבתפיסה מורכבת ומדויקת יותר, הכוללת מודעות להיבטים השליליים. יש לציין כי הרמה הגבוהה יותר של בעיות הפנמה ושל תפיסה עצמית נמוכה יותר שהיו קשורות לרמות גבוהות של יכולת רפלקטיבית היו בטווח הנורמלי – הלא קליני. נראה אפוא, כי מודעות גבוהה יותר להיבטים שונים של העצמי והאחר קשורה לרמת הגנתיות נמוכה יותר, אשר עשויה להיות כרוכה ברמה מסוימת של מצוקה ובהערכה עצמית נמוכה יותר.
ניתן לסכם, כי ההתפתחות של היכולת הרפלקטיבית והנשיאה בנטל המחיר שהיא גובה, הן תהליך מורכב מבחינה קוגניטיבית ותובעני מבחינה רגשית. לכן הוא מחייב מאמץ ומוטיבציה והתמודדות עם המציאות האישית והבינאישית הנמצאת מחוץ לאזור הנוחות. "התודעה אינה ששה להכיל מחשבות לא נעימות" (Boswell, 1851, p. 128, quoted in: Mizen, 2009). כתוצאה, יש חשיבות לטיפוח של כל אחת מהמערכות וכן של החיבור ביניהן. טיפוח המערכת המבוקרת והעלאת המוטיבציה להפעלתה מאפשרים תגובות פחות אוטומטיות (Luyten & Fonagy, 2015). עם זאת, מחקרים מצביעים על חשיבות המערכת האוטומטית בגיבוש התפיסות בחיי היומיום ובהשפעה על העיבוד הטרום־מודע של גירויים (Davidsen & Fosgerau, 2015), ומכאן החשיבות של החוויות הרגשיות ושל הכלה ואינטגרציה של מצבים מנטליים של העצמי בשלבים המוקדמים של ההתפתחות.
תשומת לב לזולת מחייבת גם היא מאמץ, שאותו יש לטפח תוך התגברות על נטייה לפשטנות, אגוצנטריות וקונפורמיות (מרדוק, 2017). לבסוף, יש חשיבות לקשר הדו־כיווני בין המערכות: ככל שחוויות רגשיות נעשות מובחנות יותר, כך הייצוגים שלהן נעשים מפורשים ומודעים יותר; מצד שני, החוויה המודעת מופנמת ונעשית יותר אוטומטית (Knox, 2004).
שבריריות היכולת הרפלקטיבית: מכשולים אישיים וחברתיים
הפוטנציאל ליכולת הרפלקטיבית הוא מולד, אולם מימושו תלוי בסביבה. היכולת הרפלקטיבית נפגעת במצבים של חוסר ביטחון ואיומים בסביבה המשפחתית, התרבותית והחברתית (Liotti & Gilbert, 2011; Lorenzini, Campbell, & Fonagy , 2018). באופן מסורתי, פסיכולוגים התמקדו בפרט ונמנעו מהתחום הסוציו־פוליטי (Samuels, 2004) וגם אלה שחקרו את היכולת הרפלקטיבית נטו לראות באדם יישות נפרדת ובלתי תלויה, תוך התעלמות מהממד הסוציו־תרבותי (2017Køster, ). יש הטוענים כי פסיכולוגים בישראל, באופן מיוחד, נוטים להימנע מעיסוק בנושאים חברתיים ופוליטיים, והוצעו מספר הסברים לכך. ראשית, העובדה שפסיכולוגים רבים הם גם אנשי צבא, בעבר או בהווה, מובילה להזדהות עם המערכת ולקושי לנקוט עמדה ביקורתית; שנית, רצון לשמור על עמדה "ניטרלית" מתוך חשש מפגיעה בהערכה המקצועית; ושלישית, נטייה אינדיבידואליסטית, המביאה להתמקדות בעצמי ולא בחברה (Bar-On, 2001).
המעבר מהתמקדות בפרט להשפעת המאפיינים הסביבתיים מחייב תובנה באשר לגורמים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים, העשויים לתמוך או לחבל בהתפתחות היכולת הרפלקטיבית. להלן אסקור אחדים מהמאפיינים האלה ואת השפעתם האפשרית על היכולת הרפלקטיבית.
יכולת מילולית וחשיבה מופשטת משפיעות על התפתחות היכולת הרפלקטיבית, וקיים מתאם בין רמת ההשכלה לבין היכולת הרפלקטיבית (Benbassat & Priel, 2012; Rutherford et al., 2012). המתאם בין מעמד סוציו־אקונומי לבין יכולת רפלקטיבית נמצא אצל חלק מהחוקרים (Jessee et al., 2018), אולם לא אושר אצל אחרים (Rosso, Viterbori, & Scopesi, 2015), ואף נמצא כי היכולת האמפטית גבוהה יותר בקרב אנשים ממעמד נמוך (Kraus, Côté, & Keltner, 2010). ממצאים לא עקביים אלה יכולים לנבוע מהשילוב של גורמים קוגניטיביים ורגשיים־מוטיבציוניים. מחד גיסא נמצא כי בקרב משפחות ממעמד סוציו־אקונומי נמוך יש פחות גירויים קוגניטיביים בכלל ושיחות עם ילדים בפרט (Cutting & Dunn, 1999), וכי מעמד סוציו־אקונומי הסביר כ-30% מהשונות ביכולות השפה של ילדים בכיתה א' (Noble, McCandliss, & Farah, 2007). נמצא גם כי דאגות הקשורות לעוני משאירות לאנשים פחות משאבים נפשיים למשימות אחרות (Mani, Mullainathan, Shafir, & Zhao, 2013). כל אלה עשויים לפגוע בהתפתחות היכולת הרפלקטיבית. מצד שני, לאנשים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך יש פחות כוח חברתי, והם תלויים יותר בסביבתם, ולכן המוטיבציה שלהם להבין אחרים עשויה להיות גבוהה יותר (Kraus et al., 2010).
אנשים בעלי כוח חברתי שולטים במשאבים, הם תלויים פחות באחרים, ונמצא כי יש להם מוטיבציה פחותה להבין כיצד אחרים חושבים, מרגישים ופועלים (Galinsky, Magee, Inesi, & Gruenfeld, 2006). נמצא גם כי הם נוטים להבין אחרים באופן פשטני (Keltner, Gruenfeld, & Anderson, 2003); כי פסיכולוגית הם מרוחקים יותר מאנשים חסרי כוח (Magee & Smith, 2013); והם מגלים פחות חמלה לסבלם של אחרים (Van Kleef et al., 2008). מחקרי מוח הראו פעילות מופחתת של נוירוני המראה בקרב אנשים בעלי כוח (Hogeveen, Inzlicht, & Obhi, 2014). באופן דומה, נמצא כי הנטייה לדומיננטיות חברתית, כלומר הרצון ש"הקבוצה שלך" תשתלט על קבוצות אחרות, מפחיתה אמפתיה (Pratto, Sidanius, & Levin, 2006) ומעודדת היווצרות של סטריאוטיפים ונטייה להתעלם ממצוקות של אחרים (Twemlow, Fonagy & Sacco, 2005a). כך נמצא כי התגובה המוחית לכאב של אדם אחר פחתה לאחר מספר שניות אם הוא זוהה כשייך ל"קבוצת החוץ" (Levy et al., 2016).
לבני אדם יש נטייה להאמין שחברי קבוצות חברתיות אחרות שונים באופן מהותי מחברי הקבוצה שלה הם שייכים (Birnbaum, Deeb, Segall, Ben-Eliyahu, & Diesendruck, 2010), והדבר עלול להוביל לדה־הומניזציה (Haslam, 2006), כלומר לשלילה של מאפיינים מנטליים ומוסריים של אנשים הנתפסים כשייכים ל"קבוצת החוץ". דה־הומניזציה נמצאה קשורה לרמות נמוכות יותר של התנהגות מסייעת, ואף עלולה לנבא אלימות, טבח ורצח עם (Cuddy, Rock, & Norton, 2007; Jack, Dawson, & Norr, 2013). לעומת זאת נמצא כי הבנת ההשקפה של האחר ממתנת דעות קדומות וסטראוטיפים ברמה המודעת והלא מודעת (Galinsky & Moskovitz, 2000).
התרבות המערבית שמה דגש על האוטונומיה של הפרט ועל ההתמקדות ב"אני", ועל ידי כך היא מצמצמת את החיבור הבינאישי ואת המחויבות לזולת ולחברה (Taylor, 1991). השיח הניאו-ליברלי מדגיש את האחריות של האדם כלפי עצמו ולא כלפי אחרים, ועל ידי כך הוא מפחית את הסולידריות החברתית ואת האחריות כלפי הפגיעים בחברה (Layton, 2009). בנוסף, התרבות המערבית מתמקדת בהפחתת רגשות בלתי נעימים ונוטה להתעלם ממצוקה ומסבל (Barreto, 2018). אכן, מחקרים מראים כי בשלושת העשורים האחרונים קיימת עלייה בנטיות הנרקיסיסטיות וירידה בדאגה לאחרים (Twenge, Campbell, & Freeman, 2012). נמצא גם שחומרנות קשורה לירידה באמון החברתי (Burroughs & Rindfleisch, 2002), וכי התפתחויות טכנולוגיות עשויות להרחיק אנשים זה מזה (Zimbardo & Duncan, 2012). נראה כי השתלטות הטלפונים האישיים והמדיה החברתית על חיינו משפיעה על הדינמיקה הבינאישית ומפחיתה אמפתיה (Konrath, 2013).
מרבית המחקרים מראים כי לנשים יש רמות גבוהות יותר של יכולת רפלקטיבית מאשר לגברים (Bouchard et al., 2008; Rutherford et al., 2012). בצד העדויות לגורמים ביולוגיים לכך (Connellan, Baron-Cohen, Wheelwright, Ba'tki, & Ahluwalia, 2001), קיימים גם גורמים סביבתיים של נורמות חברתיות ותהליכי סוציאליזציה המשפיעים על ההבדלים המגדריים במאפיינים רגשיים וביחסים בינאישיים (Brody, 2000; Chaplin, Cole, & Zahn-Waxler, 2005). נורמות אלה עלולות לעכב את התפתחות היכולת הרפלקטיבית בקרב בנים וגברים (Benbassat & Priel, 2015). בנוסף, נמצא כי הקדמה הטכנולוגית משפיעה על היחסים הבינאישיים של בנים יותר מאלה של בנות (Zimbardo & Duncan, 2012), וברוב התרבויות לגברים עדיין יש יותר כוח מאשר לנשים, וכן הם מגלים נטייה גבוהה יותר לדומיננטיות חברתית (Maroda, 2004; Pratto, 1996).
נראה אפוא, כי תמיכה בהתפתחות היכולת הרפלקטיבית מחייבת מאמץ לא רק ברמה האישית והמשפחתית, כי אם גם ברמה החברתית והפוליטית. למרות שלאנשים בעלי כוח יש משאבים ליצירת שינוי חברתי, הם עשויים להיות בעלי המוטיבציה הנמוכה ביותר לעשות זאת, ובכך להנציח מעגל קסמים של כוח, מוטיבציה פחותה ויכולת רפלקטיבית נמוכה. אכן נראה כי המדיניות החברתית־הכלכלית בעשורים האחרונים מעצימה את הפערים החברתיים (Layton, 2009). אי־השוויון יוצר אווירה אלימה וממוטט את האמון בסביבה החברתית (Lorenzini et al., 2018; Wilkinson, 2004).
הנטייה לדומיננטיות חברתית ולחלוקה של "אנחנו" לעומת "הם" מספקת דיכוטומיות פשוטות ומשחררת את הפרט מהצורך להיות מודע לרגשותיו שלו ולאלה של אחרים – אולם היא איננה מחויבת המציאות. כפי שטען אריך נוימן:
"יש להכיר בכך, כי – בעיקר בעידן של אי־צדק חברתי – העיקרון של שוויון האדם אכן מהווה בסיס לקביעת זכותו של הפרט להתפתחות אישית, ולדרישה שהמכשולים הקיימים בדרך להשגת התפתחות זו, מתוך נסיבות חיצוניות בלתי צודקות, יוסרו אחת ולתמיד" (Neumann, 1969, p. 72).
הפוטנציאל של היכולת הרפלקטיבית: השלכות אתיות וקליניות
היכולת הרפלקטיבית כרוכה במודעות גוברת למורכבות של מה שאינו נראה על פני השטח. בעוד שמראה חיצוני והתנהגות גלויה כובשים את תשומת הלב, מציעה היכולת הרפלקטיבית הבחנות עדינות וחיבורים עמוקים. היכולת הרפלקטיבית מאפשרת הפניית המודעות פנימה ולאינטגרציה של תכנים רגשיים; הפניית המודעות החוצה ולהכרה בזולת; ומודעות ליחסי הגומלין בין האני לזולת – והרחבת מעגלי הדאגה.
היכולת הרפלקטיבית מדגישה את חשיבות הרחבת הראייה ומעבר מההתמקדות בפרט להבנה של היחסים ההדדיים בין הפרט לסביבתו, ולשילוב האתיקה בתיאוריה ובפרקטיקה של הפסיכולוגיה. כבר בשנת 1931 הדגיש יונג את חשיבות החיבור בין הפסיכולוגיה לבין האתיקה, וכתב כי "העמדה המוסרית היא גורם ממשי שעל הפסיכולוג להתחשב בו, אם אינו מעוניין להסתכן בטעויות החמורות ביותר" (Jung, 1931, para. 686). באופן דומה, אריק אריקסון טען כי "[אנו] לא יכולים להרשות לעצמנו לחיות למשך זמן רב עם הפרדה בין אתיקה אישית, מקצועית ופוליטית – הפרדה המסכנת את אותם חיים שהמקצוע שלנו נשבע להגן עליהם" (Erikson, 1964, p. 241).
עם זאת כאמור, היכולת הרפלקטיבית היא שברירית ופגיעה. התפתחותה תלויה בטיב היחסים הבינאישיים, בביטחון אישי וחברתי ובמאפיינים תרבותיים ופוליטיים. הכרה בזולת כמרכז שווה ערך מחייבת מאמץ והתגברות על נטיות אגוצנטריות. הקלות שבה ניתן להתעלם ממורכבות ולבטל את נקודת מבטו של האחר מדגישה עד כמה חשובה החתירה לתפיסה בהירה של המציאות, תוך נכונות לשאת במחיר הכרוך בכך. איריס מרדוק, סופרת ופילוסופית בריטית, הדגישה את חשיבות תשומת הלב לאחר כמאפיין מרכזי של "התנהלות טובה", והציעה את המונח "דמיון מוסרי" כדי לתאר את היכולת של הפרט לדמיין כיצד נתפסת המציאות דרך עינו של הזולת: "אני יכולה לבחור רק במסגרת העולם שאני רואה, במובן המוסרי של המילה, המרמז כי ראייה בהירה היא תוצאה של דמיון מוסרי ושל מאמץ מוסרי" (מרדוק, 2017, עמ' 29). ההשפעה של גורמים כגון חינוך, מעמד סוציו־אקונומי וכוח חברתי, מחייבת מדיניות החותרת לצמצום הפערים ולהגברת השוויון. מכאן החשיבות של מוטיבציה למימוש יכולת זו, ולהשקעת מאמץ לא רק במישור האישי, כי אם גם במישורים החברתיים והפוליטיים.
במהלך השנים האחרונות מתרבות הקריאות להכרה בחשיבות המרחב המוסרי (לב, 2021), ולמעבר מ"מיתוס האינדיבידואליות" להכרה ב"זיקת הוויה" (inter-being), תוך התייחסות לאתיקה כהיבט מהותי של הקיום האנושי, ולחמלה כמחויבות אתית לזולת (קולקה, 2008). לפסיכולוגים יש תפקיד מפתח בתהליכים אלה, במיוחד בעידן הנוכחי של "פוסט אמת" ושל אינדיבידואליזם גואה. לפסיכולוגים יש את הידע ואת "הסמכות האפיסטמית" (Fonagy et al., 2019) הדרושים כדי להצביע על מאפיינים ותהליכים ברמה האישית, הבינאישית והחברתית, העומדים בבסיס פרקטיקות חברתיות, נורמות ושיח (Teo, 2018).
הפסיכולוגים יכולים להעמיק את המחקר ואת ההבנה לגבי המכשולים למימוש היכולת הרפלקטיבית, וכן ליצור תוכניות התערבות שמטרתן היא שיפור יכולת זו ברמה האישית, המשפחתית והקהילתית (Slade, 2007; Twemlow, Fonagy, & Sacco, 2005b). אי־נקיטת עמדה ביקורתית כאשר יש דיכוי ואי־צדק בחברה היא כשלעצמה אמירה פוליטית. בתחום הפסיכותרפיה, רעיונות אלה מדגישים את חשיבות ההתייחסות להקשרים הרחבים יותר שבהם אנשים חיים, כולל שאלות של מצפון ומוסר. הדאגה לזולת, לא פחות ממימוש עצמי, היא חלק מחיים מלאים ומשמעותיים, ולכן עליה להיות חלק מהטיפול (לב, 2021).
יותר מכל, היכולת הרפלקטיבית מגלמת את הקשר שבין תפיסת המציאות לבין יצירתה: מודעות לחוויות, לרגשות ולמחשבות של העצמי יוצרת מציאות של חיבור פנימי ואחריות; תשומת לב לנקודת המבט של הזולת, לאמונותיו ולרצונותיו, יוצרת מציאות של הכרה באחר וחיבור בינאישי; הבנה לאופן שבו העצמי והאחר שזורים זה בזה יוצרת מציאות של הרחבת מעגלי הדאגה ושל מחויבות אתית. הגברת המודעות למצבים המנטליים של העצמי ושל האחר ולהשפעות הגומלין ביניהן מאפשרת לבני האדם לחתור למימוש של מטרות ושל ערכים בדרך מושכלת, ועל ידי כך לברוא מציאות טובה יותר.
אנו עדים כיום למגוון הדרכים שבהן הפוטנציאל האנושי ליצור משמעות ולייצג רעיונות מורכבים וערכים מופשטים עלול להתעוות, ולהביא לאלימות ולתוהו חברתי. במקום קבלה פסיבית של "גזירת הגורל", מציעה היכולת הרפלקטיבית "ראייה בהירה" ו"דמיון מוסרי". היכולת הרפלקטיבית לא מספקת פתרונות, אלא את הדרך שיש ללכת בה ואת המאמץ הכרוך בכך: חתירה לתפיסה מדויקת של המציאות הפנימית והחיצונית, ודאגה לאחר במעגלים הולכים ומתרחבים.
הערות
- פסיכולוגית קלינית מדריכה, עובדת במרפאה לילדים ולנוער של המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע וכן בקליניקה פרטית. בעבודת הדוקטורט בדקתי את היכולת הרפלקטיבית של הורים ושל ילדיהם המתבגרים, ובמחקר המשך בחנתי את ההשפעות ארוכות הטווח של היכולת הרפלקטיבית של הורים על הסתגלות ילדיהם בתקופת הבגרות הצעירה.
- בספרות נהוג להשתמש לחילופין במונחים "יכולת רפלקטיבית" ו"מנטליזציה". במאמר זה אשתמש במונח "יכולת רפלקטיבית".
מקורות
לב, ג. (2021). "משולש יחסים: על שלושת הזרמים של הטיפול הפסיכואנליטי". פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/....asp?id=4114
מרדוק, א. (2017). ריבונות הטוב. ירושלים: הוצאת שלם.
קולקה, ר. (2008). "מתרבות בלא נחת לתרבות של חמלה: התבוננות אופטימית על הפסימיזם של פרויד". בתוך:
פרויד – תרבות ופסיכואנליזה, שפלר, ג. (עורך), ע"מ 98-121, ירושלים: הוצאת כינרת, זמורה-ביתן, דביר.
Banks, S.J., Eddy, K.T., Angstadt, M., Nathan, P.J., & Phan, K.L. (2007). "Amygdala-frontal connectivity during emotion regulation". Social Cognitive and Affective Neuroscience, 2, 303-312.
Barreto, M.H. (2018). "The ethical dimension of analytical psychology". Journal of Analytical Psychology, 63, 241-254.
Benbassat, N. & Priel, B. (2012). "Parenting and adolescent adjustment: the role of parental reflective function". Journal of Adolescence, 35, 163-74.
Benbassat, N., & Priel, B. (2015). "Why is fathers' reflective function important?" Psychoanalytic Psychology, 32 (1), 1-22.
Benbassat, N. & Shulman, S. (2016). "The significance of parental reflective function in the adjustment of young adults". Journal of Child and Family Studies, 25, 2843-2852.
Bion, W. (1962). Learning from experience. London: Heinemann.
Birnbaum, D., Deeb, I., Segall, G., Ben-Eliyahu, A., & Diesendruck, G. (2010). "The development of social essentialism: The case of Israeli children’s inferences about Jews and Arabs". Child Development, 81, 757–777.
Blakemore, S.J. & Choudhury, S. (2006). "Development of the adolescent brain: implications for executive function and social cognition". Journal of Child Psychology and Psychiatry, 47, 296-312.
Bouchard, M.A., Target, M., Lecours, S., Fonagy, P., Tremblay, L.M., Schachter, A. & Stein, H. (2008). "Mentalization in adult attachment narratives: reflective functioning, mental states, and affect elaboration compared". Psychoanalytic Psychology, 25, 47-66.
Brody, L.R. (2000). "The socialization of gender differences in emotional expression: display rules, infant temperament, and differentiation". In: A.H. Fischer (ed.), Gender and emotion: social psychological perspectives (pp. 24-47). Cambridge: Cambridge University Press.
Buber, M. (1958). I and Thou. New York: Scribner.
Burroughs, J.E. & Rindfleisch, A. (2002). "Materialism and well-being: a conflicting values perspective". Journal of Consumer Research, 29, 348-370.
Chaplin, T.M., Cole, P.M. & Zahn-Waxler, C. (2005). "Parental socialization of emotion expression: gender differences and relations to child adjustment". Emotion, 5, 80-88.
Connellan, J., Baron-Cohen, S., Wheelwright, S., Ba’tki, A., & Ahluwalia, J. (2001). "Sex differences in human neonatal social perception". Infant Behavior and Development, 23, 113–118.
Cuddy, A.J.C., Rock, M.S. & Norton, M.I. (2007). "Aid in the after-math of Hurricane Katrina: inferences of secondary emotions and intergroup helping". Group Processes & Intergroup Relations, 10, 107–118.
Cummins, D.D. (2000). "How the social environment shaped the evolution of mind". Synthese, 122, 3-28.
Cutting, A.L. & Dunn, J. (1999). "Theory of mind, emotion understanding, language, and family background: individual differences and interrelations". Child Development, 70, 853-865.
Damon, W. (1984). "Self-understanding and moral development from childhood to adolescence". In W.M. Kurtines, & J.L. Gewirtz, (Eds.), Morality, moral behavior, and moral development (pp. 109-127). New York: John Wiley & Sons.
Davidsen, A.S. & Fosgerau, C.F. (2015). "Grasping the process of implicit mentalization". Theory & Psychology, 25, 434–454.
Davis, M. H., Conklin, L., Smith, A., & Luce, C. (1996). "Effect of perspective taking on the cognitive representation of persons: A merging of self and other". Journal of Personality and Social Psychology, 70, 713–726.
Dunn, J., Cutting, A.L. & Demetriou, H. (2000). "Moral sensibility, understanding others, and children's friendship interactions in the preschool period". British Journal of Developmental Psychology, 18, 159-177.
Elkind, D. (1998). "Egocentrism in adolescence". In R.E. Muuss & H.D. Porton (eds.), Adolescent behavior and society: a book of readings (5th ed., pp. 91-97). New York: McGrew Hill.
Erikson, E.H. (1964). Insight and responsibility: lectures on the ethical implications of psychoanalytic insight. London: Faber and Faber.
Fonagy, P., Gergely, G., Jurist, E.L. & Target, M. (2002). Affect regulation, mentalization, and the development of the self. New York: Other Press.
Fonagy, P., Luyten, P., Allison, E., & Campbell, C. (2019). "Mentalizing, epistemic trust and the phenomenology of psychotherapy". Psychopathology, 52, 94-103.
Freud, S. (1921). Group psychology and the analysis of the ego. London: Hogarth.
Galinsky, A.D., Magee, J.C., Inesi, M.E. & Gruenfeld, D.H. (2006). "Power and perspective not taken". Psychological Science, 17, 1068-1074.
Galinsky, A. D. & Moskowitz, G. B. (2000). "Perspective taking: Decreasing stereotype expression, stereotype accessibility, and in-group favoritism". Journal of Personality and Social Psychology, 78(4), 708-724.
Gallese, V., Keysers, C. & Rizzolatti, G. (2004). "A unifying view of the basis of social cognition". Trends in Cognitive Sciences, 8, 396-403.
Gergely, G. & Unoka, Z. (2008). "The development of the unreflective self". In: F.N. Busch (ed.), Mentalization: theoretical considerations, research findings, and clinical implications (pp. 57-102). New York: Taylor & Francis Group.
Greene, J. & Haidt, J. (2002). "How (and where) does moral judgment work?" Trends in Cognitive Sciences, 6, 517–523.
Haslam, N. (2006). "Dehumanization: an integrative review". Personality and Social Psychology Review, 10, 252–264.
Hogeveen, J., Inzlicht, M. & Obhi, S.S. (2014). "Power changes how the brain responds to others". Journal of Experimental Psychology: General, 143, 755-762.
Huebner, B., Dwyer, S., & Hauser, M. (2009). "The role of emotion in moral psychology". Trends in Cognitive Sciences, 13(1), 1-6.
Jack, A.I., Dawson, A.J. & Norr, M. (2013). "Seeing human: distinct and overlapping neural signatures associated with two forms of dehumanization". Neuroimage, 79, 313-328.
Jack, A.I. & Robbins, P. (2012). "The phenomenal stance revisited". Review of Philosophy and Psychology, 3, 383-403.
Järvilehto, T. (2000). "Feeling as knowing: I. Emotion as reorganization of the organism-environment system". Consciousness & Emotion, 1(2), 53-65.
Jessee, A., Mangelsdorf, S.C., Wong, M.S., Schoppe-Sullivan, S.J., Shigeto, A. & Brown, G.L. (2018). "The role of reflective functioning in predicting marital and coparenting quality". Journal of Child and Family Studies, 27, 187-197.
Jung, C.G. (1931). Basic postulates of analytical psychology. CW 8.
Jung, C.G. (1971). Psychological reflections. London: Routledge & Kegan Paul.
Keltner, D., Gruenfeld, D.H. & Anderson, C. (2003). "Power, approach, and inhibition". Psychological Review, 110, 265-284.
Knox, J. (2004). "From archetypes to reflective function". Journal of Analytical Psychology, 49, 1-19.
Køster, A. (2017). "Mentalization, embodiment, and narrative: Critical comments on the social ontology of mentalization theory". Theory & Psychology, 27, 458-476.
Kohut, H. (1977). The Restoration of the Self. New York: International Universities Press, Inc.
Konrath, S. (2013). "The empathy paradox: increasing disconnection in the age of increasing connection". In: R. Luppicini (ed.), Handbook of research on technoself: identity in a technological society (pp. 204-228). Hershey, PA: IGI Global.
Kraus, M.W., Côté, S. & Keltner, D. (2010). "Social class, contextualism, and empathic accuracy". Psychological Science, 21, 1716-1723.
Kulka, R. (2012). "Between emergence and dissolving: contemporary reflections on greatness and ideals in Kohut's legacy". International Journal of Psychoanalytic Self-Psychology, 7, 264-285.
Lane, R. D., & Schwartz, G. E. (1987). "Levels of emotional awareness: A cognitive developmental theory and its application to psychopathology". The American Journal of Psychiatry, 144, 133-143.
Layton, L. (2009) "Who's responsible? Our mutual implication in each other's suffering". Psychoanalytic Dialogues, 19, 105-120.
Levy, J., Goldstein, A., Influs, M., Masalha, S., Zagoory-Sharon, O. & Feldman, R. (2016). "Adolescents growing up amidst intractable conflict attenuate brain response to pain of outgroup". Proceedings of the National Academy of Sciences, 113, 13696-13701.
Lieberman, M.D. (2007). "Social cognitive neuroscience: a review of core processes". Annual Review of Psychology, 58, 259–289.
Liotti, G. & Gilbert, P. (2011). "Mentalizing, motivation and social mentalities: theoretical considerations and implications for psychotherapy". Psychology and Psychotherapy: Theory, Research and Practice, 84, 9–25.
Lin, S., Keysar, B. & Epley, N. (2010). "Reflexivity mindblind: using theory of mind to interpret behavior requires effortful attention". Journal of Experimental Social Psychology, 46, 551-556.
Lorenzini, N., Campbell, C., & Fonagy, P. (2018). "Mentalization and its role in processing trauma". In: B. Huppertz (Ed.), Approaches to psychic trauma: Theory and practice (pp. 403-422). Lanham: Rowman and Littlefield.
Luyten, P. & Fonagy, P. (2015). "The neurobiology of mentalizing". Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment, 6, 366-379.
Magee, J.C. & Smith, P.K. (2013). "The social distance theory of power". Personality and Social Psychology Review, 17, 158-186.
Mani, A., Mullainathan, S., Shafir, E. & Zhao, J. (2013). "Poverty impedes cognitive function". Science, 341, 976-980.
Maroda, K.J. (2004). "A relational perspective on women and power". Psychoanalytic Psychology, 21, 428-435.
Mizen, R. (2009). "The embodied mind". Journal of Analytical Psychology, 54, 253–272.
Motzkin, J.C., Newman, J.P., Kiehl, K.A., & Koenigs, M. (2011). "Reduced prefrontal connectivity in psychopathy". The Journal of Neuroscience, 31, 17348–17357.
Neumann, E. (1969). Depth psychology and a new ethic. London: Hodder and Stoughton.
Noble, K.G., McCandliss, B.D. & Farah, M.J. (2007). "Socioeconomic gradients predict individual differences in neurocognitive abilities". Developmental Science, 10, 464-480.
Pratto, F. (1996). "Sexual politics: the gender gap in the bedroom, the cupboard, and the cabinet". In: D.M. Buss & N.M. Malamuth (eds.), Sex, power, conflict: evolutionary and feminist perspectives (pp. 179 – 230). New York: Oxford University Press.
Pratto, F., Sidanius, J., & Levin, S. (2006). "Social dominance theory and the dynamics of intergroup relations: Taking stock and looking forward". European Review of Social Psychology, 17, 271-320.
Rosso, A.M., Viterbori, P. & Scopesi, A.M. (2015). "Are maternal reflective functioning and attachment security associated with preadolescent mentalization?". Frontiers in Psychology, 6, 1–12.
Rutherford, H.J., Wareham, J.D., Vrouval, I., Mayes, L.C., Fonagy, P. & Potenza, M.N. (2012). "Sex differences moderate the relationship between adolescent language and mentalization". Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment, 3, 393-405.
Samuels, A. (2004). "Politics on the couch? Psychotherapy and society: some possibilities and some limitations". Psychoanalytic Dialogues, 14, 817–834.
Shamay-Tsoory, S.G., Aharon-Peretz, J. & Perry, D. (2009). "Two systems for empathy: a double dissociation between emotional and cognitive empathy in inferior frontal gyrus versus ventromedial prefrontal lesions". Brain, 132, 617-627.
Slade, A. (2007). "Reflective parenting programs: theory and development". Psychoanalytic Inquiry, 26, 640-657.
Taylor, C. (1991). The ethics of authenticity. Cambridge, Mass: Harvard University Press.
Teo, T. (2018). Outline of theoretical psychology: critical investigations. London, UK: Palgrave Macmillan.
Twemlow, S.W., Fonagy, P., & Sacco, F.C. (2005a). "A developmental approach to mentalizing communities: I. A model for social change". Bulletin of the Menninger Clinic, 69(4), 265-279.
Twemlow, S.W., Fonagy, P., & Sacco, F.C. (2005b). "A developmental approach to mentalizing communities: II. The Peaceful Schools experiment". Bulletin of the Menninger Clinic, 69, 282-304.
Twenge, J.M., Campbell, W.K. & Freeman, E.C. (2012). "Generational differences in young adults’ life goals, concern for others, and civic orientation, 1966–2009". Journal of Personality and Social Psychology, 102, 1045–1062.
Van Kleef, G.A., Oveis, C., Van der Löwe, I., LuoKogan, A., Goetz, J. & Keltner, D. (2008). "Power, distress, and compassion: turning a blind eye to the suffering of others". Psychological Science, 19, 1315-1322.
Wilkinson, R. (2004). "Why is violence more common where inequality is greater?" Annals of the New York Academy of Sciences, 1036, 1-12.
Zimbardo, P. & Duncan, N. (2012). The Demise of guys: why boys are struggling and what we can do about it. Kindle Edition.
