מיינדפולנס להורים ברילוקיישן: מודל הקשיבות ההורית כפתרון לקשיי ההתמודדות עם המעבר למדינה אחרת

מיינדפולנס להורים ברילוקיישן:

מודל הקשיבות ההורית כפתרון לקשיי ההתמודדות עם המעבר למדינה אחרת 

מאת ד"ר אורי הראל

רילוֹקֶיישן (מאנגלית – relocation, על פי האקדמיה ללשון העברית: עיתוּק), הוא תהליך של מעבר ממדינת תושבות למדינה אחרת והתמקמות בה, בישראל המינוח משמש בעיקר בכוונה למעבר זמני לחו"ל. כיום, לפי האו"ם 244 מיליון איש גרים מחוץ למולדתם. התופעה רווחת גם בישראל: על פי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אלפי ישראלים יוצאים בכל שנה לשליחות ממושכת בחו"ל מטעם עבודתם, או לשם למידת תארים מתקדמים, כשהם כבר בעלי משפחות בעצמם. בסך הכל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדובר בקרוב ל־20 אלף ישראלים שעוזבים בכל שנה. כלומר מציאות זו נחשבת לנורמטיבית בעולם החדש, המהווה סוג של כפר גלובאלי.

רות וג'ון יוסים (Useem et al. 1963) תבעו את המונח 'ילדי התרבות השלישית' (Third-Culture-Kid, TCK) כשחקרו משפחות שעקרו להודו. הם מצאו שילדים שעוברים ממדינה למדינה מתפתחים באופן ייחודי: בדרך כלל, הם לא מתאימים באופן מלא לתרבות של ארץ המוצא או של הארץ המארחת, אלא מפתחים סוג של תרבות ביניים, תרבות שלישית. בתרבות זו שזורים אלמנטים מתרבות המוצא באלמנטים מתרבות הארץ המארחת. כך לילדים מתרבויות שונות יש מאפיינים דומים בשל עצם חוויית המעבר. בעשרות השנים האחרונות חוקרים מצאו מכנים משותפים המאפיינים ילדים אלו, והומשגו האתגרים העיקריים הניצבים בדרכם. במאמר זה אתאר את מאפייניהם ואבקש לטעון שלהורים יש תפקיד משמעותי בתיווך, בתמיכה ובאיפשור ההתמודדויות הספציפיות. בנוסף אדגים כיצד המודל של קשיבות (=מיינדפולנס) הורית יכול להתאים למשפחה במעברים, המאמר כולל גם עצות מעשיות.

מאפייני התרבות השלישית

המשותף לילדי התרבות השלישית הוא שהם גדלים בחברה רב-תרבותית, וחיים בחברה השונה מתרבות המוצא שלהם. יש להם מאפיינים שונים מחברי התרבות המקומית, לעיתים במראה או במאפיינים פיזיים, ולעיתים באופן שאינו ניכר פיזית. לבסוף, הם מתעתדים לחזור לתרבות מוצאם או שיש חזרה אפשרית מדוברת, וזאת בשונה ממהגרים. החוויה הזו יוצרת מתיחות וגם ייחודיות. הסופרת טאיה סלאסי (Selasi) מתארת בהרצאת TED (2014) את החוויה שלה כבגירת ילדות TCK ואת הניסיונות של החברה להגדיר אותה לפי ארצות המוצא שלה. היא שואלת "איך אפשר לבוא מארץ? איך בן אדם יכול בכלל לבוא ממושג מופשט קבוע ומדומיין?" לדבריה הדבר החשוב הוא לא המקום שממנו אדם בא, אלא האופן שבו הוא חווה את החוויה המקומית, כי החוויה היא שמאפיינת את הזהות העכשווית, שהיא זהות מורכבת.

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

יש לציין שיש הבדל בין רילוקיישן אחד לבין מעברים רבים ותכופים. מדגים זאת, למשל, מחקר שבו נבחנה השפעה של רילוקיישן תכוף על התפתחות, הפרעות למידה, כישלון בבית הספר ובעיות התנהגות בקרב ילדים בגיל בית הספר בארה"ב. במחקר נבחנו נתוני סקר הבריאות הלאומי, במדגם ארצי של 9,915 ילדים בני 6-17 (Wood et al., 1993). ההורים התבקשו לדווח על מספר מעברי-הרילוקיישן והילדים חולקו לשתי קבוצות: ילדים שחוו רילוקיישן חד-פעמי לעומת ילדים שחוו רילוקיישן תכוף. ההורה נשאל אם לילד הייתה לקות למידה או עיכוב בהתפתחות, אם נכשל אי פעם בציון או שהיו לו ארבע בעיות התנהגות שכיחות, כפי שמתואר על ידי רשימת בעיות התנהגות. הממצאים הראו כי הרילוקיישן התכוף קשור לשיעורים גבוהים במדדי התפקוד הלקוי של הילדים; 23% מהילדים שעברו בין מדינות בתכיפות נאלצו להשאר כיתה, לעומת 12% מהילדים שלא זזו מעולם או לעתים רחוקות. בנוסף, ילדים שעברו בתדירות גבוהה היו בסיכון גבוה ב-77% להופעת בעיות התנהגות ובסיכון גבוה ב-35% לציוני "נכשל" בבית הספר. לעומת זאת, לא נמצאה השפעה של תכיפות הרילוקיישן על עיכוב התפתחותי או לקויות למידה.

ילדי TCK - כוחות

ככלל, ילדים שגדלים במקומות שונים זוכים לכמה הזדמנויות ויתרונות. לרוב, בבגרותם הם מראים גמישות מחשבתית ונטייה לחופש תנועה בעולם (Kwon, 2019) דבר שמשתקף גם בכישורים בתחום העסקי (Nash, 2020). יתרונות אלה נובעים מראיית עולם ייחודית, שניתן לסווגה באופן הבא:

ראיית עולם רחבה

לילדי ה-TCK יש הזדמנות לראות, מגיל מוקדם, שיש יותר מדרך אחת לבחון את אותם הדברים. הביטוי הנוירולוגי לכך הוא מבנה המוח שלהם - החיווטים במוחות של ילדי TCK בנויים בצורה מסועפת יותר, בשל היותם רב-שפתיים. ההסבר החברתי קשור לאורח החיים שלהם, לכך שהיו חשופים למספר תרבויות (Lam & Selmer, 2004). לדוגמא - התשובה לשאלה "מה בריא" בתרבויות שונות מקבלת פנים רבות ולעיתים קרובות סותרות. בנסיעה באוטובוס באפריקה, בכבישים רעועים, נדהמתי לראות שכל האוטובוס מלא אנשים שמרגישים רע ומקיאים, אבל החלונות היו סגורים כי המחלות, לתפיסתם, באות מבחוץ; בקליפורניה הילדים קיבלו ממתקים מהמחנכת שלהם על כל התנהגות רגילה חיובית, שלא ראתה שום בעיה עם חלוקת ממתקים קבועה בכל יום. החוויות האלו מלמדות שיש התבוננויות שונות (בתרבויות שונות ובכלל) על שאלה נתונה, דבר שמאפשרות גמישות מחשבתית.

ראייה תלת מימדית של העולם

מכיוון שחוו כל כך הרבה חוויות, ריחות ומראות שונים, הנטייה של ילדי TCK הוא לחוות את הדברים באופן עשיר יותר. לדוגמא, כאשר ילדי TCK קוראים ידיעה בעיתון, הם חווים אותה אחרת. מבעד לשני המימדים השטוחים של העיתון, עולים בהם קולות, ריחות ומראות של מקומות וחוויות שנחשפו אליהם זה מכבר. ברקע לכך, פער משמעותי בין החוויות שנחשפו אליהם ילדי TCK לבין כמות ואופי החוויות שחוו ילדים שחיו בארץ אחת או בבית קבוע (de Waal, Born, Brinkman & Frasch, 2020).

ילדי TCK - אתגרים

אתגר הוא מקור להתמודדות, לעיסוק ולצמיחה. בניגוד למכשלה או למגרעה שלא נבחרה, אשר עלולה לפגוע בביצועים, האתגר עשוי גם להועיל ולקדם. אלו עיקרי האתגרים שילדי הTCK נתקלים בהם:

1. ידע תרבותי נרחב לצד חוסר בשורשים

TCK מרגישים שייכים לתרבויות רבות אך חסרים את תחושת השייכות לתרבות ספציפית (Pollock & Van Reken, 2010). במחקר איכותני על מבוגרים שלמדו בבית-ספר בין-לאומי כילדים, נמצאה חזרה על תמה של היעדר תחושת שייכות (Fail, Thompson & Walker, 2004). לעיתים הקושי מתבטא בתחושה שאינם בבית בשום מקום, גם לא בתרבות המוצא (Useem & Downie, 1976). אמנם ילדים שחוו מעבר אחד או יותר או השתייכו לקהילה בין לאומית רכשו ידע מגוון ונרחב על תרבויות, אבל לעיתים הם חסרים את העומק המושג בשהות במקום אחד, ולא מחזיקים בידע לא מפורש שנמצא בפרטים הקטנים. דמויות מוכרות, סרטים, סדרות, סלנג וביטויים או מנהגים מקומיים – כל אלה לא תמיד מוכרים לילדים שלא חווים את התרבות במלואה. להיבט זה יש השפעה משמעותית על כל מה שקשור להומור ולבדיחות, נושא שיש בו ניואנסים תרבותיים שלעיתים קרובות קל לפספס. לעיתים עלול להופיע אתגר של כפילות נאמנויות: למשל, כשילדי TCK באים לעודד במשחק ספורט הם לא תמיד יודעים איזו קבוצה לעודד. זו דוגמא פעוטה, שקשורה גם להיבטים עקרוניים יותר של זהות: ערכים, מדיניות, בחירות אישיות ופוליטיקה.

השקת מחזור ד' של תכנית רוח אדם
תכנית הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית

לצד ההיבטים האלה, אשר עשויים להישמע אך ורק כמביכים או לא נעימים במידה מתונה, ישנן השלכות נוספות למצב זה, חמורות יותר, שקשורות למאפיינים החברתיים של הילדות ושל גיל הנעורים. במסגרות חברתיות שונות עלולה להיווצר דינמיקה של הדרה והרחקה, כחלק מהניסיון של בני הנוער המקומיים להשיג כוח חברתי. במקרה כזה, ילדי TCK עלולים למצוא את עצמם מבודדים על רקע המגבלות התרבותיות שלהם, דווקא בתקופה שבה יש צורך משמעותי בקרבה ובקשר.

2. חיידק הנדודים, "FOMO" וחוסר נחת

מכיוון שחוו על בשרם את ההתרגשות שבחידוש ובאי הוודאות, ואת הזיכוך וההזדמנויות שמעברים מאפשרים, לעיתים קרובות ילדי TCK נוטים להרגיש שהאפשרות לעזוב זמינה להם בקלות (Kwon, 2019). זו הסיבה שלעיתים בוגרי ילדות TCK מראים חוסר שקט פנימי, עמדה של חוסר וחשש מפספוס (FOMO). החיים בתנועה מפתים לעזוב ולהחליף מקום, והידיעה הפנימית שהם יכולים לחיות במקום אחר רק מחזקת תחושות אלו. מול נתון זה, לעיתים הצורך לזוז ולהחליף מקום קשור לשיקולי הימנעות או התמודדות לקויה ופוגע בהזדמנויות קיימות, כמו התפתחות מקצועית או העמקה במערכת יחסים.

3. מערכות יחסים, אובדן ואבל

לצד העושר שנחווה במערכות היחסים המגוונות עם בני תרבויות שונות, ילדי TCK חווים שוב ושוב היבט מכאיב של קשר אנושי: פרידות. לחוויה זו השלכות מגוונות. בחיי הילד הקצרים, קטיעה של מערכות היחסים יוצרת מצב בו אין לו ולחבריו החדשים רקע משותף וחוויות עבר משותפות, על פי רוב. גם הריחוק מהמשפחה המורחבת עלול להיות מכאיב, שכן במצב זה לעיתים אין לילדי ה-TCK מרחב בו הם נאהבים ללא תנאי, מלבד המשפחה הגרעינית. יתרה מכך, המעברים עלולים ליצור אבל שלעיתים מודחק או לא מעובד (Pascoe, 1994 ; Pollock & Van Reken, 2001), כאשר אופני ההתמודדות עם הפרידות עשויים לכלול אחד ממנגנוני ההגנה השכיחים:

• הימנעות: במחקר על יחסים של 300 ילדי TCK נמצא ש40% מהם דיווחו על חשש מאינטימיות בשל החשש מאובדן. לעיתים ילדי TCK מבטאים ריחוק מול גילויי אכפתיות, חווים השטחה רגשית או לחילופין רואים את היחסים כרדודים ולא עמוקים (Wertsch, 1991). אצל ילדי TCK, דפוסי ההימנעות האלה שכיחים יותר בהשוואה לילדים שאינם ילדי TCK, ולכן לא ניתן לקשר אותם ליחסים המוקדמים שנבנו עם ההורים.
• ההגנה הנוסטלגית: חוסר מוכנות ליצירת יחסים חדשים והסתגרות אל מול השקעת זמן ואנרגיה בשיחות עם החברים הישנים, אם מתוך חשש והימנעות מיצירת הקשרים החדשים ואם מתוך נאמנות לחברים וחשש שיחוו כבוגדים. למעשה, במקרים רבים מדובר בביטוי נוסף לנטייה להימנע מקשרים.
• "קפיצה למים עמוקים" באינטימיות: חווית הבדידות הפתאומית עלולה לייצר צורך ביחסים אינטנסיביים ואינטימיים, גם במקרים שבהם היחסים אינם מבוססים מספיק. הנטייה הזאת עלולה להתחזק עוד יותר, על רקע המאפיינים הייחודיים של חווית הרילוקיישן: למשל, תרבויות שמעודדות יצירה מהירה של קשרים חברתיים, וכן מיומנות חברתיות של הילדים שמאפשרות להם להתקרב במהירות.

המעברים או המגורים בקהילות בין לאומיות מביאות לפרידות נשנות מהקהילה המתחלפת, ומעגלי פרידה נשארים לעיתים לא מעובדים ופתוחים. חשוב להבין שילדים יכולים לחוות את כאב האבל בעוצמות גבוהות יותר, והאתגר האמיתי של ילדי ה-TCK הוא ההתנהלות המיטבית במעגלי ההיכרות והפרידה. מה שנגזר מכך הוא שהאתגר האמיתי של הורי TCK הוא תיווך בהתמודדות עם מעגלי ההיכרות והפרידה. במקרים רבים, האתגר הוא כפול, משום שעליהם לנהל זאת בזמן שהם עצמם בהתמודדות עם מעגלים אלו בחייהם שלהם.

הורי התרבות השלישית

כפי שיוסים (Useem) מצא שהילדים שעברו בין תרבויות פיתחו למעשה תרבות אופיינית לילדי המעברים, מעין תרבות שלישית, כך ניתן לומר שגם ההורים שעוברים בין תרבויות נמצאים בהורות ביניים. הורים בסיטואציה של רילוקיישן, אשר מהווים מתווכים אקטיביים לילדים בחוויית המעבר (McLachlan, 2007), לא מסוגלים לעקוב אחר התבניות המוכרות בהן גדלו שכן הם נמצאים במקום חדש. בנוסף, לרוב הם לא מוקפים בהוריהם או בסוכני חברה שמתווכים נורמות הוריות או מספקים מעגלי תמיכה. כתוצאה מכך, הם נאלצים 'להמציא את עצמם מחדש', כשלעיתים הם עשויים למצוא דמיון רב ביניהם לבין הורים בינלאומיים אחרים. תחושה זו של תלישות מתרבות המוצא עלולה להוות מקור לחוסר אונים לגבי התמודדויות שונות בחיים היומיומיים. לאור נתונים אלו, אלו מאפיינים בולטים שניתן לזהות בהתנהלותם של הורי התרבות השלישית ובתא המשפחתי עצמו:

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

1. אשמה וחרדה הורית

אשמה הורית היא תמה שחוזרת רבות במחקרי הורים ברילוקיישן (2002 Linderman & Hess) הורים חשים אשמה על המעברים וחוששים שהחיים בתנועה הגלובאלית יגרמו לילדים לנזק בלתי הפיך. החרדות העיקריות קשורות לחשש שאין לילדים תחושת שייכות או מרחב בטוח, וגם לדאגה שהילדים לא יהיו מסוגלים לפתח ביטחון רגשי תקין ויציב.

2. בועת המשפחה

העקירה מהמשפחה, מהחברים, מהקהילה וממערכות התמיכה העיקריות מביא לצמצום למשפחה הגרעינית (Ramsey & Schaetti, 1999), כך שבמקרים רבים, גם במטרה למנוע משברים ולהתגונן, המשפחה הופכת לבועה מלכדת שמספקת הגנה. מול נתון זה, אופן ההתמודדות של המשפחה כיחידה קובע אם המעבר הופך למשבר או להזדמנות. משפחה שמסוגלת להתייחס למעבר ברוח חיובית ולתמוך בחבריה תוך שמירה עדינה על האיזון בין צרכי הפרטים, היא משפחה שהמעבר יגרום לה להתלכד במובן החיובי של המילה.

3. אבל

הורים שעקרו ממולדתם ומגדלים את ילדיהם בתרבות אחרת לא מתמודדים רק עם אתגרי ההורות, אלא חווים בעצמם אבל על אובדן קשרים עם אנשים קרובים מארץ המוצא. במעברים רבים, אחד מההורים הוא בתפקיד המפרנס, והוא בעצמו נחשב למי שלא "זכאי" לעיבוד האבל במלואו, כי הרי המעבר הוא "באשמתו". לעומתו, ההורה השני נאלץ להתמודד עם אובדנים נוספים כמו אובדן הזהות המקצועית, העצמאות הכלכלית וכד'.

4. סטרס

המעבר כרוך בהכרח במשימות רבות ובחששות מהעתיד, אשר גורמים לעלייה במתח הנפשי אצל ההורים, המשפחה והילדים. לסטרס בהורות השלכות שליליות על המשפחה (Deater-Deckard et al., 2016): בעיות בזוגיות, בעיות התנהגות של הילדים, ירידה בקשב ובכישורים קוגניטיביים ובעיות חברתיות ובינאישיות. סטרס הורי נמצא גם קשור להתנהגויות הוריות שליליות כמו סגנון הורות סמכותני, נוקשה ועוין, התנהגויות שיש להן השלכות שליליות על רווחת ילדים (Burgdorf, 2019). לכן, כדי שבריאותם הנפשית של ההורה והילד תישמר, חשוב לדעת לנהל סטרס הורי. לאחרונה, מחקרים הראו קשר בין סטרס הורי נמוך ומיינדפולנס גבוה (e.g., Parent et al., 2016; Campbell et al., 2017).

קשיבות הורית מהי?

מיינדפולנס (קשיבות) הינו התהליך הפסיכולוגי של הבאת מודעות לא שיפוטית לחוויה המתרחשת ברגע ההווה (Kabat-Zinn, 2015). אנשים שונים ביכולתם הראשונית למיינדפולנס אך זוהי מיומנות שמתחזקת עם התירגול, כפי שנמצא במחקרים.

תחילה תואר היישום של מיינדפולנס בהורות על-ידי הזוג קבט-צין (Kabat-Zinn & Kabat-Zinn ,1997), שהגדירו הורות קשובה כהסבת תשומת לב לא שיפוטית ולא תגובתית לכל רגע באינטראקציה עם הילד, דבר שמעורר מודעות של ההורה לצרכי הילד. אחריהם, דומאס (2005) פתח אימון בהורות קשובה כדרך לשבירת התנהגויות אוטומטיות ביחסי הורי-ילד לא בריאים. על-פי המודל, ניתן לנתח תהליכי פעולות אוטומטיות (“Automatized Transactional Procedures”-ATPs), שהן פעולות שמבוצעות עם מעט הכרה ומודעות, אשר קשה מאוד לשנות (Dumas, 2005). אימון במיינדפולנס מאפשר להורים לבחון את התנהגויותיהם של עצמם ושל ילדיהם באופן לא שיפוטי, במטרה להציב מרחק בין עצמם לבין תחושותיהם השליליות. אי-ההזדהות הזו אמורה לאפשר מרווח בין הגירוי לתגובה, כך שלבסוף תיבחר תגובה רצויה, לא אוטומטית.

שפירו (2006 כפי שהובא אצל דונקאן ב2009) מתארת שלוש איכויות ליבה של מיינדפולנס שמתרחשות בעת האימון: ראשית, קשב ממוקד בהווה; שנית, התנהגות מלאה בכוונה (לא תגובתית); לבסוף, בניית עמדה רגשית חומלת.

התערבויות לפיתוח קשיבות הורית

פרופ' נורית ירמיה, במאמר על הורות קשובה וחומלת (2020) מתארת שההורים המשתתפים בסדנאות לפיתוח קשיבות הורית מבררים מהם הערכים ההוריים החשובים להם, מבינים אלו "רוחות רפאים" הם נושאים מחוויות הילדות שלהם, ומתוודעים לסגנונות ההורות השונים ולהשפעותיהם. אלו מאפשרים לשבור את תבניות ההורות האוטומטיות, ולאפשר להורים לבחור ולנווט את ההורות שלהם. במחקרים נמצא כי תכניות התערבות לקשיבות הורית הורידו את רמות הסטרס של ההורים, שיפרו תפקודים פסיכולוגיים של בני נוער, והפחיתו התנהגויות מוחצנות של ילדים המאובחנים עם  ADHD (Burgdorf, 2019 ; Cairncross & Miller, 2020). בנוסף, נמצאה הפחתה משמעותית בהתנהגות הורית שכללה את ביטול רגשות הילדים, שכן האימון בהפניית הקשב פותח ומאוורר את ערוץ ההקשבה לילדים (Townshend, Jordan, Stephenson & Tsey, 2016).

קבוצת הדרכה למנחי קבוצות
ההדרכה מתקיימת בזום פעם בשבועיים. בימי שלישי 20:00-21:30

לפי המודל להורות קשובה של דאנקן (2009), האיכות של יחסי הורה-ילד ישתפרו ככל שתתפתח היכולת של ההורה להביא את המודעות לרגע ההווה. התפתחות מהסוג הזה נובעת מהבאת המודעות הרגשית והקבלה האי-שיפוטית לאינטראקציות, ומתאפשרת באמצעות אימון בוויסות עצמי ובחמלה. המודל מכיל חמישה מימדים, אשר מטרתו, לדברי דאנקן, לא להביא למערכת כישורים חדשה אלא להוות אוריינטציה אפיסטמולוגית חדשה, דרך הסתכלות חדשה על העולם. הורים שמאמצים את ההכרה הזו ואת הכיוונון הקשוב ומיישמים פרקטיקות של קשיבות באופן קבוע, יעברו שינוי ביכולתם ובמוכנותם להיות נוכחים באמת עם הצמיחה המתמדת וטבעו המשתנה של הילד, של המציאות ושל מערכות היחסים עם ילדם. באופן זה, ההורים יכולים להשתחרר לחופשי מהמניעים וההרגלים האנוכיים שעשויים להוביל אותם שולל בהורותם, ולהגיב בהתאם מול ילדיהם ברגעים שבהם הם נדרשים לכך.

חמש שנים אחרי הופעת המודל והצלחתו, הוסיפו שפירו וואייט את תפקידי ההורה הקשוב, תוך שהם מדגישים את המשמעת ההורית (Shapiro & White, 2014). לדידם, לא די בשאיפה לבית הרמוני, אלא יש לתת את הדעת גם על נושא משמעת העצמית, לצורך חשיבה על האדם העצמאי והקומפוטנטי שהילד אמור להיות בעתיד. המודל מגדיר את תפקידי ההורים שנובעים מצרכי הילדים באמצעות ההגדרות הבאות: אהבה ללא-תנאי; מרחב אוטונומי; הורה שהוא מנטור; גבולות ברורים בבית; וחשיבות הלמידה בחמלה מה- Mis-take (ראיית הטעויות כהזדמנויות שעדיין לא נלקחו מאפשרת טיפוח של חמלה שמאפשרת למידה ותיקון, בעוד שהתמקדות בטעות ובאשמה, מובילות לצמצום היכולת הקוגניטיבית).

מימדי ההורות הקשובה והשלכות התרגול ליחסי הורה- ילד (2009 ,Duncan)

הורות במעבר, יותר מכל, מאופיינת באבל, שמזוהה עם מחשבות על מה שהיה ואינו, ובחרדה, שמזוהה עם מחשבות על עתיד שאינו וודאי וידוע. לכן, יש חשיבות למודל זה, המאפשר להנכיח את ההווה ואת מה שהינו וישנו וקיים – באופן שמאפשר לקבל את המציאות החדשה בצורה שלמה. כך ההורה יכול לשהות בנוכחות קשובה עם הילד, ולהפחית את מידת המתח.

עצות מעשיות: הורות קשובה ברילוקיישן

1. טרום מעבר - ביסוס מערכות יחסים של אמון ופתיחות בבית כבסיס איתן לחוסן:

מעבר לארץ אחרת מדורג גבוה ברשימת האירועים המשבריים בחיים, וחוסן הוא מונח המתאר את היכולת לשאת משבר ולהתמודד עמו ונמצא קשור במערכות יחסים תומכות ( Wu, et. al., 2013). אלה כמה עקרונות שכדאי לשים לב אליהם בשלב זה:

1.  חיזוק הבסיס מתחיל בחיזוק הזוגיות של ההורים: דיבור פתוח, הדדי ומכיל, של הקשבה בתשומת לב מלאה, שכולל חשיבה על המוטיבציה של שני הצדדים למעבר. לכך מצטרף דיון מחושב על אפשרויות ההתפתחות של כל אחד מבני הזוג במקום החדש, בדגש על אפשרויות מעשיות. הכוונה היא לתכנן מעבר שמיטיב לשני הצדדים בצורה מאוזנת, באופן שימנע מתחים בהמשך. עם זאת, במקרים מסוימים אידיאל זה לא אפשרי להשגה, ויש מקום לחמלה מרובה במצב זה. זוהי הזדמנות לתרגול שיח חומל – הן על הצד המוביל את המעבר, שכן על כתפיו מונח משקל רב, והן על הבן-זוג התומך, שאולי ישלם מחיר על המעבר. הזמן לדון על כל אלו ועל נכונות ההחלטה הוא לפני הכרזתה לילדים.
2. חיזוק הבסיס ההורי: עיקרון חשוב מאוד בתכניות של הורות קשובה הוא עיקרון "מסיכת החמצן" – ממש כמו בטיסות, ההורה צריך לדאוג קודם כל למיטביותו כדי שיגיע לילדים כשהוא שלם. ההורים שפועלים מתוך מודעות ובחירה חשים יותר שליטה ומובילים את המשפחה בבטחון רב יותר. מודעות מהסוג הזה מתאפשרת להורים בעקבות הבהרת הערכים החשובים להם, ומהיכרות עם סגנונות הורות קיימים. שיחות פתוחות על נושאים אלו מאפשרות להתאים את הבחירה ההתנהגותית לסגנון ולערכים. לפי המודל של שפירו וואייט שנזכר לעיל, אחד מתפקידי ההורה הקשוב הוא תפקודו כמנטור. המעבר, ממש מרגע ההכרזת עליו בפני הילדים, הוא הזדמנות להורה לחזק את בניית הזהות שלו כמנחה מנוסה ואמין, מעין מצפן מוסרי. מכיוון שבמנטורינג מסוג זה ההורה מהווה דוגמא אישית (מודלינג) לילד, הבנייה של הזהות הזאת מעודדת את ההורה עצמו לשאוף להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמו.
3.  חיזוק יחסי הורה-ילד – קשב לצרכי הילד: כמו בכל עת טוב גם בטרם המעבר לחשוב על צרכי הילדים היחודיים לעת הזו, כדי לבנות חוסן לקראת האתגר.
4. היענות לצרכי הגנה והזנה, שייכות ונחמה שהמעבר מעלה. כיצד ההורים יוכלו לתת מענה לכך בזמן שבה עלולה להיות תקופת בדידות או חוסר שייכות? זוהי הזדמנות לזכור את התפקיד הראשון של ההורה הקשוב לפי שפירו וווייט – מתן אהבה ללא-תנאי, המאפשרת לילד לבסס את האמון שלו בעולם ואת הבטחון העצמי שלו. כך, גם בתקופות קשות ומנוכרות, יסופק הצורך של הילד בהגנה ובשייכות דרך הידיעה שהוריו אוהבים אותו בכל רגע (גם אם הם לא אוהבים חלק מההתנהגויות שלו), כך שאין חשש מאובדן האהבה הזו (Shapiro & White, 2014).
5. היענות לצורך בהערכה ובנראות. כאשר ההורה שקוע ברשימת מטלות ארוכה ובמתחים, ייתכן פספוס של הצורך הזה. ילדים זקוקים לכך שיקשיבו להם ויכללו אותם בתכנית, אחרת הם יחוו את המעבר כטראומטי – כאירוע שלא הייתה להם שליטה בו. על כן פנו זמן מיוחד לשיחות המשתפות את הילדים בכל הידוע לכם – לפי התאמה לגיל הילד (עם ילדים קטנים לא נדבר על המעבר תקופה ארוכה לפני התרחשותו, אבל ניתן להם זמן מספק לעיכול ולהבנה). כדאי להציג תמונות של מקום היעד ולספק ידע רלוונטי לילד ככל האפשר.
6. יצירת אוירה ביתית של קבלה ובעיקר של עידוד ופירגון תאפשר שיח מגדל וחיובי, שיש לו חשיבות באופן כללי ובתקופה כזו של שינוי בפרט. ניתן לתרגל זאת דרך החלטה לומר לפחות שלושה חיזוקים ביום לבני המשפחה על פי מודל שלושת הצעדים: "ראיתי שעשית _, זה אומר לי שאת.ה _, אני גאה/שמח.ה/ על כך ש..." – במילים אחרות, ביטוי של רגש אותנטי חיובי שהעלתה בכם התצפית הזו (בהשראת סדנאות של יעל אברהם).
7. תרגול הוקרת היתרונות של כל מצב ואתגר, עוד בטרם המעבר, יאפשר להביא לשיח איכות שחשובה למיטביות (Well-being) באופן כללי, ולפני מעבר בפרט, על רקע הקשיים הצפויים בו: אובדן של המוכר והידוע ושל דמויות מוכרות ואהובות. התמקדות בהודיה על מה שיש מתאפשרת למשל על ידי שיחה לפני השינה על הדברים ששימחו אותנו היום. ניתן גם להניח "מחברת תודה" ליד המיטה.
8. מודעות לרגע הנוכחי: בדומה לתרגול ההודיה, התמקדות ברגע הנוכחי מאפשרת להתמקד במה שיש, ונמצאה כיעילה לשיפור הוויסות הרגשי ולהרגעת מתחים (Chiesa & Serretti, 2009). ישנם תרגולים שונים שאפשר לבצע ביחד, שמחזקים את המודעות לכאן ולעכשיו, כמו תרגילים של התמקדות בחושים, התמקדות בנשימה (תרגיל פרח-בועות: ביד אחת מקרבים לאף פרח ומריחים אותו בשאיפה איטית, ואז מקרבים את היד השנייה בה יש מפריח בועות, אליו נושפים באריכות ואיטיות דרך שפתיים חשוקות). או התמקדות ואבחנה בין התמ"ר: תחושה (החושים הפיזיים, העולם החיצוני), מחשבה, רגש, ללא גילויי שיפוטיות על הדברים שעולים.

2. תיווך המעבר הקשוב

מעבר קשוב מצריך תכנון מבעוד מועד של כל פרטי המעבר תוך חשיבה על הצרכים של כל הפרטים במשפחה. לכן רצוי שההכנה תכלול מספר רכיבים:

יום פתוח לקראת פתיחת לימודי המחזור הרביעי של תכנית רוח אדם
שיערך בערב שני 16.12.2024 במשכננו בקרית אדם בלוד

1. הבירור המקיף: בבירור המקיף היבטים רבים - חשיבה על צרכי המשפחה, חשיבה על האופן שבו המשפחה מתמודדת עם סטרס, תכנון המעבר כך שיהיה מיטבי לכולם, תכנון של העזיבה ושל הפרידה, בחינת אפשרויות החינוך וההעשרה בארץ הקולטת וחיפוש ידע על התרבות הקולטת. יש חשיבות לשיחות עם אחרים בעלי ניסיון על מעברים ועל תרבות הארץ הקולטת. האנתרופולוג צ'רלז קראפט הציע כמה שאלות להבנת התרבות באמצעות התנהגויות ואובייקטים, והציע לברר מספר היבטים: מה בעל ערך בתרבות הקולטת, מה מקובל שם ומה מביך, מה נתפס כחשוב ומה כנכון, ומה נחשב כאמיתי.
2. השיח עם הילדים: השיח עם הילדים על ההחלטה לעבור צריך להיות מתוכנן ולהתקיים בזמן ומרחב שיאפשר שיחה הדדית, מכבדת, באווירה נעימה, מרגיעה ובוטחת. בשיחה זו יבוא לידי ביטוי תפקיד נוסף שחשוב במודל ההורות הקשובה של שפירו וואייט (כמו גם ברב המודלים של הורות), והוא החזקת הגבולות והבהרה שלהם. כלומר, תפקיד ההורה לייצר אהבה היררכית, בה ברור מה ההבדל בין תפקיד ההורה כמקבל ההחלטות, לבין תפקיד הילד.
3. שיחות תיווך ברוח הקשיבות: המעבר הוא הזדמנות טובה לבניית קשר מחדש וחיזוק קשרים במשפחה, ובכל זאת לעתים נדמה שהלחץ והמתח לא מאפשרים קיום שוטף של שיחות עמוקות ואמיתיות בין בני הבית. כדי שלא לפספס את ההזדמנות מומלץ, לפני תחילת השיחה, לקחת נשימה עם תשומת לב, ולחזור ולקחת נשימה כזו בכל פעם שמישהו אחר מתחיל לדבר. רצוי שההורים יתכווננו להקשיב עם תשומת לב מלאה. מבחינת התוכן, השיחה יכולה לעסוק ברצונות, ציפיות, חששות, רגשות ורעיונות סביב המעבר, כאשר שיחות מסוג זה יכולות להקל על המעבר ולייצר שגרה טובה יותר.
   עם ילדים קטנים יותר (אבל במקרים מסוימים, גם בגילאים נוספים) השיחה יכולה להיות קונקרטית יותר, ומלווה בהכנות מסוגים שונים, כולל הכנה של חפץ מעבר. ניתן להכין, למשל, תיבת אוצר, ובה פריטים שמשמשים לנצירת זיכרונות (מזכרות) מחד, ומאידך "קמיעות" או פריטים שיאפשרו להביע משאלות ולנהל שיח על ציפיות. הנחתו של חפץ כזה במקום פומבי בבית מייצרת התחייבות ותקווה לביצוע והגשמת המשאלה. במאמרם של חיים עומר ונחי אלון (1994), מתוארת תחושת הרציפות כגורם חוסן בשל יכולתה להשיב לאדם תחושת שליטה, וחפץ מעבר מסוג זה יכול לאפשר לילד רציפות במעבר שלעיתים נחווה כקטיעה.
4. ניהול פרידות קשוב: פרידה היא תמיד מורכבת, במוכר יש ודאות וביטחון ואילו החדש, זה שמופיע אחרי הפרידה, הוא זר ולא ידוע. עם זאת, מכל פרידה יכולים לצמוח רגעים מכוננים, לצד הקשיים. עיבוד הפרידה הוא תהליך של התפתחות, שבו אנו משחררים ונפרדים מאדם, ממקום או מחפץ, בידיעה שייצוגו שמור בתוכנו. ככל שנמצא את המוכר בתוך החדש, כך תתפתח התמודדות טובה יותר עם הפרידה (סולן ומודן, 2017). ילדי TCK חווים פרידות משמעותיות, וניתן לנצל זאת כדי ללמד אותם איך נפרדים באופן בריא ומצמיח. למעשה, זוהי ההזדמנות של הורים להוות מודל ולנהוג כמנטורים לפרידה מיטיבה, מתוך הבנה שפרידה מהווה הזדמנות להכיר בחלק שאנשים לקחו בחייך, להודות על כך, וליצור פתח להמשכיות גמישה של יחסים ולפתרון קונפליקטים (Closure).

אז איך נפרדים נכון? הפרידה הקשובה כוללת ארבעה כללים בראשי תיבות "מתנה":

1. מפגש: החלטה אם עדיפה פרידה עם אופי אינטימי/חגיגי, חשיבה על הפורום שמתאים לכל אחד. הפרידה יכולה לכלול שמחה על ההחלטה ועל סופיותה, ויכולות להשתלב בה גם העלאת סיפורים משותפת, סגירת מעגלים, ואם יש צורך – גם התנצלויות.
2. תמיכה והעצמה של היקרים לי, מהם אני נפרד על-ידי ציון החוזקות שאני רואה בהם.
3. נתינה שיש בה הוקרה והודייה: מעשה או מתנה שיבטאו את המקום הייחודי של האדם שממנו נפרדים, והודייה על הדברים הייחודיים שהוא והמפגש עמו נתנו לנו.
4. המשכיות: מחשבה על מתנה, מחווה או פעילות שתאפשר המשכיות לקשר: גלויות ריקות, מבויילות שעליהן רשומה הכתובת העתידית; תמונות משותפות במגנט או תמונות ממוסגרות; אלבומי זכרונות משותפים; מתן קמע מגן שמסמל משהו מהקשר.

לעתים קרובות הפרידה עלולה להיזנח, בשל עומס או בשל קושי רגשי. ואולם, חשוב לזכור שלפרידות יש משמעות רבה, אם הן נעשות באופן מחזק ומעצים הן יכולות לסייע בהסתגלות למקום החדש.

קורס הכשרת מדריכים.ות בהתמחות בילדים ונוער מגווני מגדר
קורס ייחודי לאנשי טיפול המשלב כלים תיאורטיים ומעשיים

3. תודעת ההגעה:

המעבר לא מסתיים עם ההגעה. חשוב לזכור שהתקופה הראשונית במקום החדש היא עדיין חלק מתקופת המעבר, תקופה שיכולה להימשך גם יותר משנה-שנתיים. בתקופה הזו, ובעיקר בימים הראשונים, מזדמנת האפשרות לתרגול תודעת המתחיל (Beginners’ mind), כלומר, פתיחות וסקרנות לתופעות כמות שהן, כילד שרואה דברים בפעם הראשונה. תודעת המתחיל הינה אחת מהעמדות התודעתיות, או המאפיינים שבבסיס תרגולי המיינדפולנס, המכווינה לעמדה חקרנית ומקבלת כמו של מי שנמצא בראשית הלימודים (פרדס ושיינמן, 2019). זוהי עמדה שכדאי לאמץ ובכך לספק "מודלינג" גם לילדים.

בכל המודלים של ההורות הקשובה מודגש הצורך בהגברת הקבלה החומלת של המציאות. עמדה חומלת מסייעת לנו להישמר מהלקאה עצמית על הקושי להסתגל, בהיותה עמדה ש:

1. נוקטת בחביבות כלפי עצמי, ולא בנוקשות וביקורתיות-עצמית;
2. רואה את האוניברסליות - האנושיות המשותפת במצב שתנאיו הביאו לסבל, לעומת הבידוד המורגש באופן טבעי נוכח קושי;
3.  קשובה לארעיות של הרגש, ולא מזדהה עם התחושה הרגעית (Neff, 2003).

לפיכך, הגעה למקום חדש מזמנת לנו את תרגול הנינוחות באי-הנוחות: בניית היכולת לנהוג בבגרות ולהצליח לתפקד באופן מלא, גם כאשר המציאות מזמנת אתגרים. היציאה מאזור הנוחות מאפשרת גילוי של כל אותן דרכי התנהגות ובחירות הוריות שהיו "מחוץ לקופסא", התודעה הנכונה היא שתאפשר את גילויין.

קלפי רילקס
קלפים לרכישת מיומנויות ויסות, הרגעה וחיבור למשאבים. לאנשי מקצוע, להורים וילדים, ולשימוש עצמי.

יש לציין, כי תקופת ההגעה היא הזדמנות לביטוי של תפקיד ההורה במתן מרחב אוטונומי: ככל שתועבר אחריות מתאימה לילד, כך הוא יחווה תחושת קומפוטנטיות והצלחה.

סיכום

התרבות השלישית מאפיינת את מי שנמצאים תקופה משמעותית רחוק מתרבות המוצא, במהלכה מתפתחים לרוב מאפיינים אישיותיים והתנהגותיים שאינם זהים לתרבות המוצא וגם לא לתרבות המארחת, אשר משותפים לנוודים גלובאלים ללא תלות בארץ מוצא מסוימת. למשפחות אלו, לרבות הילדים, יש כוחות יחודיים ואתגרים ייחודיים, בדגש על מיצוי של מעגלי ההיכרות והפרידה. עבור ההורים המאמץ הוא כפול, שכן הם צריכים לסייע לילדיהם בזמן שהם עצמם מתמודדים עם אתגרי המעבר. מכיוון שהורות במעבר מכילה, בין השאר, עיבוד אבל שמזוהה במחשבות על מה שהיה ואינו, וחרדה שמזוהה עם מחשבות על עתיד שאינו וודאי וידוע, המודל של קשיבות הורית חשוב: הוא מאפשר להנכיח את ההווה ואת מה שהינו וישנו וקיים – וכך עוזר לקבל את המציאות החדשה באופן שלם. בעזרת הקשיבות, ההורה יכול להפחית את המתח הנובע מהמעבר ולהיות יותר קשוב וחומל בקשר עם ילדיו.

תודה רבה לפרופ' נורית ירמיה שעברה על המאמר, סקרה וייעצה וכן על ההשראה להורות קשובה.

בתמונה: אירוע הפרידה בפיקניק על דשא בית הספר. הצגנו את הסיפור "המכתב" של צפרדי וקרפד, ובסופה חלקנו לכל ילד גלויה מבויילת ריקה, שעליה רשומה רק הכתובת שלנו בקליפורניה, וצבעים. לאורך השנה הראשונה התרגשנו לקבל עוד גלויה מחבר אהוב. בכל אירוע פרידה קיבלנו חיבוק גדול וצידה אדירה לדרך: למדנו להיפרד נכון, בלי לחשוש או להתחמק.

מקורות

ירמיה, נ., (2020) הורות קשובה וחומלת. פרק בספרה של מתי ליבליך "בשבילי המיינדפולנס: מרחבי תרגול ביום יום." תל אביב: הוצאת כתר ספרים.

סולן, ר., מודן, ש. (2017). להיפרד בשלום: תהליכי פרידה מכוננים מילדות ולאורך החיים. הוצאת מודן.

עומר, ח. ונחי, א. (1994) .עקרון הרציפות - גישה מורחבת לאסון וטראומה. פסיכולוגיה, ד, 20-28 .ה', 157-170.

פרדס, א., ושיינמן, נ., (2019). הכוח המרפא של תשומת הלב: מיינדפולנס (קשיבות) בטיפול. בטיפולנט.

Brown, A. C., & Orthner, D. K. (1990). Relocation and personal well-being among early adolescents. The Journal of Early Adolescence, 10(3), 366-381.

Burgdorf, V. L., Szabo, M., & Abbott, M. (2019). The effect of mindful interventions for parents on parenting stress and youth psychological outcomes: A systematic review and meta-analysis. Frontiers in psychology, 10, 1336.

Cairncross, M., & Miller, C. J. (2020). The effectiveness of mindfulness-based therapies for ADHD: a meta-analytic review. Journal of attention disorders, 24(5), 627-643.

Campbell, K., Thoburn, J. W., and Leonard, H. D. (2017). The mediating effects of stress on the relationship between mindfulness and parental responsiveness. Couple Family Psychol. 6, 48–59. doi: 10.1037/cfp0000075

Chiesa, A., & Serretti, A. (2009). Mindfulness-based stress reduction for stress management in healthy people: a review and meta-analysis. The journal of alternative and complementary medicine, 15(5), 593-600.

de Waal, M. F., Born, M. P., Brinkmann, U., & Frasch, J. J. (2020). Third Culture Kids, their diversity beliefs and their intercultural competences. International Journal of Intercultural Relations, 79, 177-190.

Deater-Deckard, K., Li, M., & Bell, M. A. (2016). Multifaceted emotion regulation, stress and affect in mothers of young children. Cognition and Emotion, 30(3), 444-457.

Dumas, J. E. (2005). Mindfulness-based parent training: Strategies to lessen the grip of automaticity in families with disruptive children. Journal of clinical child and adolescent psychology, 34(4), 779-791.

Duncan, L. G., Coatsworth, J. D., & Greenberg, M. T. (2009). A model of mindful parenting: Implications for parent–child relationships and prevention research. Clinical child and family psychology review, 12(3), 255-270.

Fail, H., Thompson, J., & Walker, G. (2004). Belonging, identity and third culture kids: Life histories of former international school students. Journal of Research in International Education, 3(3), 319-338.Kabat-Zinn, J. (2015). Mindfulness. Mindfulness 6, 1481–1483. doi: 10.1007/s12671-015-0456-x

Kabat-Zinn, J., and Kabat-Zinn, M. (1997). Everyday Blessings. The Inner Work of Mindful Parenting. New York, NY: First Trade.

Kwon J., (2019) Third Culture Kids: Growing up with mobility and cross-cultural transitions, Diaspora, Indigenous, and Minority Education, 13:2, 113-122, DOI: 10.1080/15595692.2018.1490718

Lam, H., & Selmer, J. (2004). Are former “third‐culture kids” the ideal business expatriates? Career Development International.

Linderman, P., & Hess, M. B. (Eds.). (2002). Realities of foreign service life. iUniverse.

McLachlan, D. A. (2007). Global nomads in an international school: Families in transition. Journal of Research in International Education, 6(2), 233-249.

Nash, M.P. (2020), "Adult third culture kids: expatriate potential is one piece of the puzzle", Team Performance Management, Vol. 26 No. 5/6, pp. 319-323. https://doi.org/10...-0108​​​​​​​

Neff, K. (2003). Self-compassion: An alternative conceptualization of a healthy attitude toward oneself. Self and identity, 2(2), 85-101.

Parent, J., McKee, L. G., Rough, J. N., & Forehand, R. (2016). The association of parent mindfulness with parenting and youth psychopathology across three developmental stages. Journal of abnormal child psychology, 44(1), 191-202.

Pascoe, R. (2006): Raising Global Nomads: Parenting Abroad in an On-Demand World. North Vancouver, BD: Expatriate Press Limited.

Pollock, D. C., Van Reken, R. E., & Pollock, M. V. (2010). Third culture kids: The experience of growing up among worlds: The original, classic book on TCKs. Hachette UK.

Schaetti, B. F., & Ramsey, S. J. (1999). The global nomad experience: Living in liminality. Transition Dynamics, 198-2.

Shapiro, S., & White, C. (2014). Mindful discipline: A loving approach to setting limits and raising an emotionally intelligent child. New Harbinger Publications.

Selasi T. (2014). Don't ask where I'm from, ask where I'm a local. TEDGlobal. https://www.ted.co...ssion

Townshend, K., Jordan, Z., Stephenson, M., & Tsey, K. (2016). The effectiveness of mindful parenting programs in promoting parents’ and children's wellbeing: a systematic review. JBI database of systematic reviews and implementation reports, 14(3), 139-180.

Useem, J. (1963). The community of man: A study in the third culture. Centennial Review, 481-498.

Useem, R. H., & Downie, R. D. (1976). Third-Culture Kids. Today's Education, 65(3), 103-5.

Wertsch, M. E. (1991). Military brats: Legacies of childhood inside the fortress. Brightwell Publishing.

Wood, D., Halfon, N., Scarlata, D., Newacheck, P., & Nessim, S. (1993). Impact of family relocation on children's growth, development, school function, and behavior. Jama, 270(11), 1334-1338.

Wu, G., Feder, A., Cohen, H., Kim, J. J., Calderon, S., Charney, D. S., & Mathé, A. A. (2013). Understanding resilience. Frontiers in behavioral neuroscience, 7, 10.