היום הראשון ללימודים
כיצד נוכל לסייע לילדנו (ולעצמנו) להתכונן רגשית לכניסה למסגרת חדשה?
היום הראשון ללימודים הוא יום מרגש במיוחד, המעורר רגשות מעורבים: לצד שמחה והתרגשות, ישנו חשש ופחד אל מול אי הודאות הכרוכה במעבר למסגרת חדשה. תקופת הקורונה העצימה את אלה, והוסיפה לפקעת הסבוכה שאלות רבות מעוררות חרדה: האם החזרה לשגרה היא רק זמנית? האם הלימודים יתקיימו בכיתה או בזום? האם קיימת סכנת הדבקה בבית הספר?
אל מול כל אלה, ישנם דברים שאנו, כהורים, יכולים לעשות כדי לסייע לילדנו (וגם לעצמנו) להתמודד ולהסתגל לשגרה החדשה. כתבה זו תתייחס בעיקרה ליום הראשון במסגרת לימודים חדשה – כיתה א', גן חובה, חטיבת ביניים, בית ספר חדש. עם זאת, הרעיונות והעצות המופיעים בה יכולים לשמש הורים לילדים בכל שכבות הגיל, העתידים לשוב ללימודים ביום רביעי י ה-1.9 לאחר קיץ ארוך ונטול מסגרת. לצורך הכנת הכתבה ראיינו שתי פסיכולוגיות בעלות ניסיון ארוך שנים בעבודה עם ילדים, הורים וצוותים חינוכיים: הללי יבנאי, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית, מרצה, מטפלת בילדים, נוער ומשפחות בקליניקה פרטית, מנחת קבוצות ומלווה צוותים חינוכיים; הילה קלעי נובוטני, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מרצה ומנהלת ת.ל.מ אשקלון, עובדת בשפ"ח אשדוד, מטפלת בילדים, נוער ומשפחות בקליניקה פרטית ומלווה צוותים חינוכיים. יבנאי וקלעי נובוטני הן חלק מצוות הפסיכולוגיות שיזם את הקמת עמוד הפייסבוק פסיכולוגיות מדברות קורונה, וחלק מצוות הכותבות הקבוע. פסיכולוגיה עברית מודה לפסיכולוגיות מדברות קורונה על הסיוע בהכנת הכתבה.
בתמונה: הללי יבנאי
על האתגרים במעבר לכיתה א' ובכניסה למסגרת חדשה
נתחיל בהתייחסות אל המעבר הדרמטי ביותר - המעבר ממסגרת הגן לכיתה א'.
"המעבר לכיתה א' נתפס על ידי ילדים והורים רבים כרגע שיא, ובעיניי זה המעבר המשמעותי ביותר שילדים עוברים בין מסגרות חינוכיות. ההכנה בשלב הזה, ממש לפני תחילת שנת הלימודים וכשעדיין ישנן אי-וודאויות לגבי איך היא תיראה, היא בעיקרה רגשית" אומרת הללי יבנאי. "הילדים עוברים מסביבה אינטימית בגן לסביבה גדולה יותר, כך שאפילו החוויה החושית היא אחרת. הם משנים סטטוס מ-'הבוגרים' ל-'צוציקים', וזה כשלעצמו מפגיש אותם עם קונפליקט בין להיות בתפקיד 'הקטן' לבין 'הגדול', מה שמתקשר ליותר עצמאות ואחריות, ופחות בתלות. בבית הספר הפעילויות נוטות להיות יותר מובנות, ומצריכות יותר איפוק וישיבה לאורך זמן. וכמובן, בבית הספר, למרות שונויות בגישות החינוכיות, מדגישים יותר הספק ועמידה במטלות משותפות ויש התמודדות עם הישגיות והשוואות."
יבנאי מסיימת במילות הרגעה: "למרות כל זה, חשוב לזכור שבדרך כלל הכניסה לכיתה א' היא רכה, ההבדלים לא דיכוטומיים, ועדיין יש תחושה של 'חממה'."
ואיך השפיעה הקורונה?
"האתגרים הקיימים בכניסה לכיתה א', מועצמים על ידי האתגרים שהעלתה תקופת הקורונה: שגרה יומיומית משתנה, חוסר בהירות לגבי הסיום של התקופה, אי ודאות לגבי העתיד, פגיעה בתחושת הרציפות, פחד מהדבקה ועוד". אומרת קלעי נובוטני.
"הסגרים הובילו לכך שלילדים רבים לא הייתה רציפות. בכל פעם מחדש חזרו הביתה מהמסגרת, ואז שבו למסגרת לאחר תקופה בבית וחוו מעברים וקטיעות רבות. יש חשש של הורים שילדים הפסידו זמן למידה. אבל ראשית, צריך לזכור שאנחנו לומדים כל הזמן, גם בבית הילדים למדו המון ותרגלו יכולות חשובות- למשל, איך לחלוק משאבים כמו זמן מחשב ומשחקים", יבנאי אומרת. "שנית, כל הילדים עברו את זה, והמסגרות לוקחות את זה בחשבון. יש להניח שגם השנה הגנים ובתי הספר נערכים לקליטה והתאקלמות הדרגתיים וגם רף הציפיות מהילדים מותאם לשנה שהם חוו".
יבנאי מסבירה שמחקרים מראים כי מה שמסייע בהסתגלות למסגרת החדשה: 1. מידע מהימן 2. העברת האמונה במסוגלות של הילד. בשני אלה נתמקד לאורך הכתבה.
הילה קלעי נובוטני. צילום: אליסיה שחף.
כיצד הורים יכולים לסייע לילדיהם להתכונן רגשית ליום הראשון ללימודים (ולתקופה שתבוא אחריו)?
1. לייצר וודאות אל מול אי-הוודאות המובנית בסיטואציה
אל מול הפחד מפני הלא-נודע, הכרוך במעבר לכיתה א' ובכניסה לכל מסגרת חדשה, חשוב לסמן אזורים של וודאות באמצעות מידע מהימן, ולנסות לייצר אותם יחד עם הילד טרם הכניסה למסגרת.
"מחקרים מראים, שמה שמרגיע במעבר למקום חדש זה קודם כל- לתת מידע ברור, מהימן ואמיתי על המקום. לכן כדאי לקיים פגישת היכרות עם המחנכת, גם אם בזום, ולעשות סיור פיזי, לפחות מחוץ לביה"ס. להסביר איפה הכיתה בתוך המבנה הגדול, המזכירות, השירותים." אומרת יבנאי. "בכובעי כאמא, הגננת הזמינה אותנו לפגישת היכרות עם הצוות כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים בקבוצות קטנות, וזה פתרון מוצלח ומרגיע".
"למרות שיש הרבה אי וודאויות במעבר, אפשר לחשוב יחד מה אנחנו כן יודעים," מוסיפה קלעי נובוטני, "אפשר לדבר על מה הולך להיות בדמיון שלנו – איך אנחנו מדמיינים שיראה היום שלנו? אם אנחנו מכירים את המחנכת, אם יש ילדים שאנחנו מכירים בכיתה – אפשר לדבר על זה. אפשר לייצר ודאות דרך יצירת תסריט – לחשוב יחד מה ניקח איתנו בכריך? איזה ירקות אני אוהב, איזה פחות? איזה חולצה נלבש ליום הראשון? מה יהיה בתוך התיק? אפשר ללכת יחד לראות את בית הספר, לראות יחד איפה נמצאת הכיתה, איפה נמצאים השירותים, איפה המרחב שיוצאים אליו להפסקה."
חיזוק הודאות דרך התכוננות משותפת לשגרת הלימודים
חשוב להתאים את הסביבה הפיזית ואת מסגרת הזמן בהדרגה לשגרת הלימודים: סידור שעות השינה, קניית הציוד לבית הספר ותלבושת אחידה ועוד. קלעי נובוטני אומרת, "הרבה פעמים הורים שהילדים שלהם עולים בפעם הראשונה לכיתה א' מצפים שהילד ידע דברים כביכול 'בסיסיים', כמו איך להכין מערכת. עם זאת, זה לא בא להם באופן טבעי. חשוב שההורה יתווך לילד את המעבר בהתחלה, עד שהוא יבין לבד. חשוב לחזק את יכולת הילד להתמודד דרך הכוונה, סיוע, הדגמה של פעולות התארגנות. המטרה שלנו היא לתרגל איתם לאט לאט את הנפרדות, תוך תיווך, ליווי. ממש כמו כל מיומנות שנרכשת – אנחנו נמצאים לידם ומלמדים אותה"
ודאות אל מול אי ודאות בתקופת הקורונה
הקורונה, כאמור, הוסיפה לא מעט קושי וחשש על זה הקיים תמיד לקראת היום הראשון ללימודים. קלעי נובוטני אומרת אל מול השלכות הקורונה, נוכל לדבר עם ילדינו ולסייע להם לייצר ודאות ותחושת ביטחון ויציבות: "אפשר לדבר עם הילד על איך אנחנו שומרים על עצמנו בתקופה הזו, ולחשוב יחד איך שמרנו על עצמנו במסגרת הקודמת. כך, בעצם, אפשר לעשות הכללה למסגרת החדשה מהמסגרת הקודמת בה הילד היה."
מעבר לאי הוודאות שהועצמה בתקופת הקורונה, ישנן מגבלות פרקטיות הקשורות בהנחיות המשתנות מיום ליום. אחת הדוגמאות לכך היא הפרידה בבוקר מההורים, אשר בשנה שעברה לא הורשו להיכנס לשטח בית הספר במרבית המסגרות. יבנאי אומרת: "כמו בשנה שחלפה- גם השנה ההגבלות מצריכות התארגנות אחרת בפרידות בבוקר: היכרות עם הגננות והמורה לפני תחילת שנת הלימודים, אם אפשרי, הכנה מראש לגבי מה שעומד להיות (הטרמה), טקס ליד השער, ומעבר מההורה למחנכת. כדאי לאפשר לילד להוביל את הפרידה, ולא לגלות לחץ של זמן, כך שהילד ירגיש שהוא יכול להרפות, להיפרד מתוך תחושת ביטחון ולתת אמון בצוות- יש ילדים שעבורם הפרידה ליד השער דווקא מקלה, כי היא תוחמת את החוויה באופן ברור מבחינת מקום וזמן וגם מגייסת את צוות ביה"ס לקחת יותר אחריות על המעבר, ולמעשה יש מדינות שבהן זוהי ברירת המחדל, וכלל לא מאפשרים להורים להיכנס לשטח ביה"ס. כל עוד ניתן מענה לצורך הרגשי של הילד, זה מצריך שינוי חשיבה אבל יכול לעבוד."
2. לפני הכל, העבודה היא שלנו – מה אנחנו מכניסים לילקוט של הילד לקראת היום הראשון ללימודים?
"במידה רבה, ובגילאים הצעירים במיוחד, האופן שבו ההורה מתווך את המעבר עבור הילד, משפיע על האופן בו הילד יחווה אותו. ככל שנשדר תחושת מסוגלות וביטחון סביב המעבר – כך זה יקל גם על הילד", אומרת יבנאי.
"להורה יש מקום מאוד משמעותי במעבר של הילד לבית הספר." מסכימה קלעי נובוטני. "יש המון דברים שההורה שם "בילקוט" המטאפורי של הילד שלו. לפעמים מדובר בהצלחות שההורה חווה ומשליך על עולמו של הילד. בפעמים אחרות ההורה מגיע עם רגישות גדולה למעבר לבית הספר, בגלל הסיפור האישי שלו: חוויה לא נעימה או זיכרון כואב שהוא 'סוחבים' איתו ומשליך על הילד שלו. הבעיה שלא תמיד זה נמצא בהלימה עם היכולות והכוחות שלו."
כיצד ניתן להתמודד עם מצב זה?
קלעי נובוטני משיבה: "חשוב לעצור ולהתבונן פנימה, בניסיון להבין מה אנחנו מביאים איתנו: איזה זיכרונות יש לנו מהיום הראשון ללימודים? איזה זיכרונות יש לנו מחיי בית הספר? כיצד התמודדנו עם מעברים ושינויים דרמטיים בחיים?"
יבנאי מצטרפת לדבריה: "בית ספר מעורר זיכרונות ותחושות מעורבות של ההורים עצמם, ואני מזמינה את ההורים להתחבר לחוויה הבית ספרית שלהם – איך היה עבורם המעבר לכיתה א'? מה היה טוב? מה היה קשה? מה עזר? אני, למשל, נכנסתי לכיתה א' עם שני 'שחקני חיזוק', אחי התאום וחברה קרובה מגיל 3, והליווי הקרוב שלהם לאורך שנות הלימודים נחקק אצלי בזיכרון כמקור כוח."
ומה אפשר לעשות לאחר שגילינו מה נמצא בתוך ה"ילקוט" שלנו?
"ברגע שהזיכרונות האלו נגישים ומודעים, חשוב לעשות הפרדה ולנסות, כמה שניתן, שלא להשליך על הילד מהחוויות שלכם, אלא להיות מוכוונים לצרכים הייחודיים שלו." אומרת יבנאי . " חשוב שנזכיר לעצמנו כי מדובר בזיכרונות שלנו – לא של הילד. הילד שלנו הוא אדם נפרד מאיתנו, בעל יכולות וכוחות משלו" מוסיפה קלעי נובוטני.
3. לדבר עם הילד על החוויה שלו
כפי שהסבירו יבנאי וקלעי נובוטני, ישנה חשיבות רבה להפרדה בין הרגשות שלנו ואלה של הילד. לאחר שזיהינו כיצד אנחנו ההורים מגיעים ליום הראשון ללימודים, חשוב להיות קשובים לחוויה של הילד ולדבר איתו לקראת יום זה: איך הוא מרגיש? מהן המחשבות שלו? מהן הציפיות שלו? מהן המטרות והיעדים? החלומות והבקשות? הפחדים והחששות?
אתגר מול פחד – לדבר את החוויה על מורכבותה
בשיח מול הילד חשוב (במקרה זה, אך לא רק) להתייחס לחוויה השלמה על מורכבותה – ההתרגשות, האתגר וההתחדשות, לצד הפחד, החשש והרגשות הקשים שעשויים לעלות. חשוב לכבד את הקושי שמביע הילד, לצד האמונה בכוחו ויכולתו הטבעית להתגבר עליו.
"השתדלו להיות ערניים לרגשות של הילד, ולהבין שההתמודדות עם מעבר מערבת שני צדדים: אתגר מול פחד." אומרת יבנאי, "מצד אחד, יש התלהבות, ציפייה והתרגשות מהשינוי, שמתקשר לגדילה והתפתחות. מצד שני, יש חשש מהחדש והלא מוכר. כהורים, חשוב לשים לב שאם מתחברים רק להתלהבות – עלולים לפספס את מה שהילד מרגיש, ואם מתחברים רק לחשש, הילד לא מקבל מסר שסומכים עליו. זו אמנות, לאזן בין הפחד לאתגר, כשהמטרה היא לצמצם את הפחד, ולעורר ציפייה לקראת ההתחלה החדשה. לכן, חשוב לתת התייחסות לשינוי, לזכור שהוא מצריך תקופת הסתגלות, ולשים לב מה מטריד את הילד. למשל, אם עברתם למקום חדש, כדאי להפגיש אותו עם חברים חדשים שיהיו איתו בכיתה. ואם הילד דואג שבבית הספר לא משחקים ורק לומדים, להסביר לו מתי ואיך הוא יוכל לשחק גם בבית הספר."
יבנאי מדגישה את חשיבות השיח ונוכחות ההורה גם כאשר מדובר במתבגרים: "אנחנו מדברים הרבה על ילדים צעירים, אבל חשוב לזכור את הקושי שמתבגרים חוו בשנה וחצי החולפות, כשתקופות ממושכות כל כך למדו מרחוק. כעת, כשהלימודים שלהם תלויים במידת ההתחסנות של חבריהם לכיתה, המתיחות לקראת תחילת שנת הלימודים והלחצים החברתיים, מועצמים ויש דאגה והתעסקות רבה בשאלה איך תיראה השנה הזו. חשוב שההורים יהיו שם עבורם - מכוונים ומרגיעים."
למידה מן הניסיון - לדבר על חוויות עבר
כפי שאנחנו יכולים להעזר בניסיוננו הקודם עם חוויות מעבר ושינוי, כך גם הילד. "לילדים יש גמישות ויכולת הסתגלות מולדת, אבל הם נושאים עיניים אלינו, ההורים. אני ממליצה לחשוב יחד עם הילד מה עוזר לנו כשאנחנו במצוקה? מה עזר לו בעבר כשהיה לו קשה? ככה אפשר להכניס יחד אל תוך "הילקוט" את הכוחות והמשאבים." אומרת קלעי נובוטני.
לשדר אמונה ביכולתו של הילד להתמודד בהצלחה
"חשוב לשדר אמונה בכוחות של הילד להתמודד עם המעבר." אומרת יבנאי, "המסר יכול להיות משהו כמו: 'זה בית ספר טוב, אתה מגיע עם החברים מהגן ותכיר חברים חדשים, יהיו שיעורים שתאהב וכאלו שיהיו חדשים לך, אנחנו סומכים עליך ואנחנו איתך במה שצריך'. אם הילד מתקשה בתחום ממוקד, נניח בתחום גרפו-מוטורי, נדבר איתו על החוזקות שלו, נבין שאולי בהעתקה מהלוח הוא קצת יתקשה ונזכיר לו שעל הכתיבה אנחנו עובדים ונעזור לו".
"יתר על כן, אם הילד חווה קושי וחוסר התאמה במסגרת קודמת, מעבר הוא גם הזדמנות, וכדאי להעביר לילד את התקווה הזו ולסייע בשינוי", אומרת יבנאי. "תחשבו על שינוי של מקום מגורים, מקום עבודה, סביבה חברתית- עבורכם, וכך גם עבור הילד. יש ילדים שמתקשים בגן, ודווקא המעבר למסגרת מובנית יותר בכיתה א' מקלה עליהם, יש ילדים שמתקשים חברתית ביסודי, ובחטיבת הביניים שמונה הרבה יותר תלמידים – מוצאים את הקבוצה החברתית שלהם, וכן הלאה".
יבנאי מציעה לערוך התבוננות משותפת עם הילד על השנה החולפת כדי לחבר אותו לכוחות, ליצור 'איסוף הצלחות', דברים שהוא גאה בהם, שניסה למרות הקושי, ולהכין רשימה של דרכי התמודדות: כלים אישיים - כמו עצמאות, יכולת לבקש עזרה, יכולת לבטא מה שמרגיש, יכולת להתחבר, לקיחת אחריות, סבלנות, תיעדוף משימות, וכו; דמויות משמעותיות - מחנכת, יועצת, הורים, חברים, סבתא, אחות מהשכבה מעל, וכו. התבוננות רפלקטיבית כזו יכולה להיות משמעותית גם למתבגרים.
4. האזרו בסבלנות - הסתגלות לוקחת זמן
חשוב לזכור כי הסתגלות לשגרת הגן או בית הספר לוקחת זמן, וכי מדובר בתהליך טבעי ונורמטיבי. ישנם ילדים המסתגלים במהירות, וישנם ילדים המתקשים יותר אל מול שינויים. "מדברים לרוב על חודש, שמתוכו בפועל לומדים פחות משבועיים בגלל החגים. צריך לזכור שאחרי שבועיים בבית הספר, חוזרים הביתה לשבועיים של זמן הסתגלות, שאנחנו צריכים לתת לילדים שלנו. זה אומר שאולי יהיה להם קשה לווסת את המעבר חזרה הביתה, כשחוזרים מהמסגרות החינוכיות; לייצר סדר יום קבוע כשמגיעים הביתה ועוד." אומרת קלעי נובוטני.
יבנאי מתייחסת לקשיי ההסתגלות המועצמים אל מול תקופת הקורונה: "האתגר הגדול ביותר והמתמשך בתקופה הזו הוא ההתמודדות עם אי וודאות וקטיעות ברצף. זה קשה לכולנו, למבוגרים ולילדים. לכן אנחנו מנסים לייצר וודאות ורציפויות היכן שאפשר. חשוב לזכור שילדים הם מטבעם סתגלנים. גם כשחלה רגרסיה בתפקוד עם המעבר, רוב הילדים חוזרים אחרי תקופת הסתגלות קצרה ויצירת שגרה לתפקוד תקין".
ומה אם תקופת ההסתגלות אינה עוברת?
"אם הצוות החינוכי מסב את לבנו שיש קושי יוצא דופן מעבר למצופה מבני הגיל, וביחס לקבוצת השווים – חשוב להקשיב ולהיעזר במשאבים ובאנשי המקצוע של המסגרת החינוכית." אומרת קלעי נובוטני.
על כן, חשובה ביותר השקיפות מול בית הספר: "בתפיסה שלי חשוב להעביר את תחושת האמון בביה"ס ע"י בניית ברית עם הצוות, לספק מידע רלבנטי שיכול לסייע לצוות להכיר את הילד," אומרת יבנאי. קלעי נובוטני מסבירה:" חשוב ליידע את הצוות החינוכי אם הילד מקבל מכל סוג שהוא במעבר בין מסגרות, כדי שאפשר יהיה להתייחס בהקדם. ההורים לפעמים לא מספרים כי הם רוצים שהילד יגיע כלוח חלק. אבל יידוע צוות בית הספר מאפשר להעניק לו את התמיכה המתאימה להגיע הכי מוכן ועטוף למסגרת. "
