תרפיה ממוקדת-פתרון (Solution Focused Therapy – SFT): מבוא
מאת ד"ר ירון יגיל, סיון אברהם שקלר וד"ר יורם גלי
רקע
התרפיה ממוקדת-הפתרון פותחה בשנות השמונים, במילווקי שבארצות הברית, על-ידי סטיב דה שייזר ואינסו קים ברג. תרפיה זו צמחה מתוך התנסות בטיפול משפחתי אסטרטגי קצר מועד ועל רקע הרצון לייצר תבנית חשיבה מקצועית חדשה ושונה מקודמותיה (Visser, 2013). מקור השראה מרכזי להתפתחותה של התרפיה ממוקדת-הפתרון נבע מן המורשת הרעיונית שהותיר מילטון אריקסון (Erikson, 1980), שהתנגד למהלך של 'הדבקת תוויות' (למשל, אבחנות), שכן הן עלולות 'להנציח' את הבעיה. אריקסון האמין ביכולתם של אנשים לפתור את בעיותיהם, גם אם הללו נראות לכאורה מורכבות וקשות עד מאוד, ולא ראה בהן 'תכונות' או 'מאפיינים' שילוו את היחיד לכל אורך חייו.
התרפיה ממוקדת-הפתרון מציעה תפיסת עולם מקצועית ייחודית, שתכליתה להעצים כוחות ומשאבים, לעודד חיפוש יזום אחר פתרונות, להקפיד על העצמת תחושת המסוגלות ולחדד את תחושת מיקוד השליטה הפנימי של הלקוח – הפקדת האחריות לשינוי בידיו של הלקוח לכל אורך התהליך. כמו כן, הגישה ממוקדת-הפתרון מציעה התערבויות פרטניות, זוגיות ומשפחתיות, לצד תרפיה קבוצתית (Mccollum et al., 2003;Smock et al., 2008).
על-פי הידוע לנו, כותבי המאמר, הגישה רווחת כיום בעיקר בארצות הברית, באירופה ובמדינות מסוימות באסיה ובאפריקה. מעבר לקבוצה הגדולה של אנשי מקצוע הפועלים וחוקרים ברוח הגישה בארצות הברית, באנגליה פועל המרכז הגדול והמשמעותי ביותר להכשרת אנשי מקצוע בתרפיה ממוקדת-הפתרון (the BRIEF institute). מרכז זה הוא האחראי לרבים מן הפרסומים והחידושים העדכניים ביותר בתחום. המאמר הנוכחי מבוסס בעיקר על הפרקטיקה הנעשית בהשראת מכון זה.
עקרונות
העקרונות העיוניים המרכזיים של הגישה, והתרפיה הנגזרת מתוכה, כפי שאנחנו בוחרים להציג אותם, הם הבאים (Ratner, George, & Iveson, 2012):
- לכל 'לקוח' יש יעדים ומשאלות אותם הוא רוצה להגשים בחייו. הללו משמשים כ'גורמי הנעה'. תפקידו של איש המקצוע הוא לזהות אותם, ולהתאים את השינוי המבוקש כך שיהיה תואם ליעדים ולמשאלות שזוהו. בדרך זו תועצם המוטיבציה לשינוי.
- לכל אדם יש את דרכי הפעולה הייחודיות לו, בעזרתן הוא מגשים את משאלותיו. תפקידו של איש המקצוע הוא לזהות את דפוסי הפעולה בעזרתם פועל האדם בחייו בדרך כלל, ולרתום אותם לטובת השינוי. בדרך זו אנו מגייסים את הכוחות והמשאבים שהוא מביא עימו מחייו ומעולמו.
- תרפיה מוצלחת מתרחשת כאשר איש המקצוע יודע לייצר זיקה בין השינוי המבוקש לגורמי ההנעה שמביא הלקוח, ולדפוסי פעולתו. התופעה המכונה בשם 'התנגדות בטיפול' היא תוצר של התנגשות בין מטרות השינוי למשאלותיו ו/או דפוסי התנהלותו של הלקוח.
- מטרות שינוי, משאלות ויעדים אותם שואף הלקוח להגשים בחייו מכונים בשם 'פתרונות'. הגישה ממוקדת הפתרון, לכן, היא גישה שמתחילתה עד סופה ממוקדת רק במשאלות ובמטרות השינוי, כפי שהלקוח מגדיר אותן.
- כדי לייצר פתרונות אין צורך להבין את מקורות הקושי והבעיה, ו/או לתייגם. העיסוק בכך אף עלול לעכב את השינוי המבוקש. התמקדות בפתרונות, כוחות ומשאבים, כבר למן הרגע הראשון של המפגש ולכל אורכו, היא מפתח להצלחת השינוי.
- 'קושי' או 'בעיה' אינם עדות לפתולוגיה. אלו התרחשויות שהלקוח היה רוצה שתהיינה נוכחות פחות בחייו. מאידך, 'פתרון' הוא מצב בו התרחשות אחרת, רצויה בתפיסתו של הלקוח, מחליפה בנוכחותה את ההתרחשות הנתפסת כלא-רצויה. בלשון הגישה, 'הפתרון' מכונה גם בשם: 'משאלה' או 'עתיד מועדף'.
- כאשר בוחנים את מציאות חייו של הלקוח, תמיד יש רגעים בהם ה'בעיה' פחות נוכחת, או נחווית כבעלת עוצמה מופחתת. רגעים אלה נחשבים כ'חריג חיובי', או כ'יוצא דופן'. מהם יכול הלקוח ללמוד כיצד לצמצם את נוכחותה של ה'בעיה׳ בחייו, ולהגביר הסבירות להתרחשותו של ה'פתרון'.
- הגישה גורסת שהשגתו של שינוי גדול מתחילה תמיד בהתמקדות בשינוי קטן, צנוע ובר השגה. הצלחה בהשגת שינוי זה מעצימה את תחושת המסוגלות העצמית, ומגבירה את ההסתברות להמשך התרחשותו של שינוי.
- כחלק מתפיסת העולם הרואה בלקוח את מי שמוביל את תהליך השינוי, גורסת הגישה שהלקוח הוא הקובע מתי 'בעיה' מוגדרת ככזו, ומתי היא מפסיקה להיחוות ככזו. הוא שיקבע אם יתקיים מפגש מקצועי, מה יהיה משכו ומתי הוא יסתיים.
- ולבסוף, כחלק מתפיסה פילוסופית טלאולוגית, הגישה ממוקדת הפתרון גורסת כי העתיד אינו מוכתב מראש. ניתן לדון בו, ולייצר אותו בעזרת מילים, חשיבה והתכווננות לשינוי (construction).
בהתייחס לעמדה המקצועית (professional position) של איש המקצוע, התרפיה ממוקדת-הפתרון מציעה להניח בצד את הידע האישי והמקצועי שאיש המקצוע מביא עימו לחדר הטיפולים, ולאמץ במהלך המפגש עם הלקוח עמדה צנועה, סקרנית וקשובה. עמדה זו מכונה בשם 'הקשבה קונסטרוקטיביסטית' (Ratner et al., 2012). המשמעות המעשית של עמדה זו היא שאת רובו המוחלט של המפגש מנהל איש המקצוע באמצעות דיאלוג שבמהלכו הוא שואל שאלות. תכליתן של השאלות לעורר את הלקוח לחשיבה ולהבניה של מציאות חדשה אותה הוא מבקש לממש, בהלימה למשאלותיו שלו (Anderson & Goolishian, 1988; Solution Focused Brief Therapy Association, 2013; Walter & Peller, 2013). מתחילתו ועד סופו, הדיאלוג מכוון לעתיד ומתמקד בהבניה של 'פתרונות'. התייחסות לעבר נעשית רק אם יש בה רמז ל'פתרונות' עתידיים אפשריים (George, Iveson, & Ratner, 2017).
יישום העקרונות
המפגש התרפויטי, בראי התרפיה ממוקדת-הפתרון, מתמקד ברצף בן שבעה מהלכים אותם על איש המקצוע לעורר אצל הלקוח בעזרת שאלותיו (Iveson, George, & Ratner, 2018). רצף זה נועד להוביל את הלקוח בהדרגה ממצב בו חשיבתו ממוקדת בקשייו ובבעיותיו, למצב בו הקשב והחשיבה מתמקדות במשאלות ובאפשרויות שעשויות להוות תחליף לקושי ולבעיה, או לפחות להתקיים לצד הקושי או הבעיה. בכך צפויה הגישה לייצר תחושה וחוויה של הקלה ועשייה ממוקדת 'פתרונות'. מהלכים אלה מוצגים להלן:
בתחילה, על איש המקצוע לעורר או לגרות את יכולתו של הלקוח להבחין בין זהותו כאדם לבין הקושי או הבעיה המלווים אותו בחייו. יעד זה מושג באמצעות טכניקות המייצרות 'שיח נטול בעיות' – שיח בו איש המקצוע מבקש מן הלקוח להציג את עצמו באורח מובחן מבעייתו או מקשייו.
במהלך השני, על איש המקצוע למקד את הקשב של הלקוח במשאלה ספציפית, מוגדרת היטב, מוחשית, ברת מדידה וניתנת להשגה. הכוונה היא לדבר מה שאותו הלקוח ירצה לממש בעקבות המפגש עם איש המקצוע. יעד שני זה מושג באמצעות התמקדות ב'עריכת חוזה'. התוצר של שלב זה מבסס את ה'משאלה' או ה'עתיד המועדף' – ה'פתרון'. למעשה, ההיגיון המסתתר בשלב זה הוא, שבעזרת הגדרת משאלה ברת השגה אנחנו מתחילים להעניק לפתרונות האפשריים פן מוחשי – הבניה של העתיד אותו רוצה הלקוח לראות בעיני רוחו, מעבר להסתפקות רק בהקלה בקושי או בבעיה. זהו חלק מן העיקרון הטמון בהתמקדות בפתרונות ולא בבעיות.
במהלך השלישי, על איש המקצוע להוביל את הלקוח להדמיה עשירה, מפורטת ומוחשית ככל הניתן, של סימנים שיעידו על התגשמותה של ה'משאלה', או 'העתיד המועדף'. יעד זו ניתן להשגה באמצעות שימוש בטכניקת 'שאלת הנס': אם מתרחש נס והמשאלה שלך מתגשמת במלואה, כיצד תדע זאת? בדרך זו יוכל הלקוח לראות, לשמוע או לחוש בדמיונו באורח מוחשי ביותר כיצד צפוי להיראות ה'פתרון׳, ולזהות את פרטי הפרטים המעידים על כך שאכן המשאלה עומדת להתגשם. אולי אפילו לזהות חלקים מתוכה שכבר מתקיימים בהווה. ככל שהתיאור יהיה מפורט יותר, כך תגדל ההסתברות לכך שהלקוח יגלה בחייו רגעים אותם הוא יפרש כתחילתו של פתרון, כך גם תגבר תחושת המסוגלות העצמית שלו, ויגברו האמונה, הכוונה, הרצון והיכולת לחולל שינוי ולהגשים את המשאלה.
בשלב בו התקבלה תמונה מפורטת של העתיד המועדף, על איש המקצוע להמשיך לכוון את הקשב של הלקוח לרגעים במציאות חייו הנוכחית בהם ניתן כבר לזהות 'סימנים' המעידים על התקיימותם של חלקים מן ה'משאלה'/ה'עתיד המועדף'. מהלך זה מתבצע באמצעות טכניקות מסוג 'שאלת-רצף', המכונות גם בשם ׳שאלות סילום׳, מלשון סולם. הכוונה היא לשאלות שמציגות רצף מספרי (1-10), עליו מתבקש הלקוח להעריך את תחושותיו, הבנותיו או תפיסותיו. באמצעות שימוש מושכל בשאלות אלה ניתן להשיג שני יעדים תרפויטיים. הראשון הוא שבדרך זו נקבע ׳קו הבסיס׳ (base-line), ממש כמו במחקר, שבהשוואה אליו יוכל בהמשך הלקוח לאמוד בעצמו את התקדמותו ואת שביעות רצונו מן התהליך ותוצריו. היעד השני מכוון את הלקוח לזהות כבר בשלב זה אם יש רגעים או מצבים יוצאי דופן (׳חריגים חיוביים׳) בהם ה'בעיה' נוכחת פחות בחייו, או אולי אפילו רגעים שבהם מתקיימים חלקים מן ה'פתרון'.
בשלב בו הלקוח מזהה רגעים ׳חריגים חיוביים׳, על איש המקצוע למקד את תשומת ליבו של הלקוח בחוזקות, ביכולות ובמשאבים הנלמדים מן הרגעים והמצבים הללו. עקרונית, יש שלושה סוגים של חוזקות, יכולות ומשאבים בהם אנו ממקדים את תשומת ליבו של הלקוח: (א) נסיבות מיוחדות בהן הבעיה נוכחת פחות ו/או חלקים מן המשאלה מתקיימים; (ב) דפוסי התנהגות מיוחדים של הלקוח שמזמנים ׳חריגים חיוביים׳; (ג) תכונות מסוימות אצל הלקוח שבזכותן מתקיימים מצבים ורגעים יוצאי דופן.
בגמר זיהוי ה'חריגים החיוביים' וההקשבה לחוזקות, ליכולות ולמשאבים הנגזרים מהם, על איש המקצוע לחזור ולמקד את תשומת ליבו של הלקוח בסימנים עתידיים שעשויים להופיע במציאות חייו, מהם הוא ילמד על התקדמות הדרגתית לקראת הגשמת ה'עתיד המועדף' עליו. יעד זה מושג באמצעות שימוש בטכניקות מסוג ׳שאלות סילום׳ המשלבות בתוכן שאלות מסוג ׳צעד אחד קטן קדימה' (מהם הסימנים בזכותם תוכל לגלות שאתה מצליח להתקדם צעד אחד נוסף לקראת הגשמת משאלתך?).
בסיומו של כל מפגש, על איש המקצוע 'לאסוף' (במקור: complimenting, reflective feedback) ולסכם באורח ממוקד ומדויק את עיקרי התכנים שהעלה הלקוח במפגש התרפויטי. למהלך אחרון זה יש מספר תכליות. ראשית, החזרה המדויקת על עיקרי הדברים אותם שיתף הלקוח מעידה על הקשבה והבנה מעמיקה של איש המקצוע לדבריו. מסר זה נועד להעצים את הברית בינו לבין הלקוח (working alliance) וכתוצאה מכך את יעילות התרפיה. החזרה הממוקדת על דבריו של הלקוח נועדה למקד את הקשב שלו לכל החוזקות, המשאבים, הפתרונות והסימנים המעידים על התקיימותם בהווה או התגשמותם בעתיד. גם פעולת ה'איסוף' מהווה חלק מליבתה של הגישה ממוקדת הפתרון. כאשר הלקוח שומע את איש המקצוע מסכם את אותם התכנים שהוא עצמו העלה במהלך המפגש התרפויטי, הרי שתכנים אלה זוכים פתאום למשנה תוקף – העוצמה וההשפעה שלהם גוברת. כל ה'פתרונות׳ שהועלו במהלך המפגש זוכים לחשיבות יתרה בשלב זה. ולבסוף, החזרה על התכנים בהם שיתף הלקוח צפויה לעורר תהליך של הרהור מחדש, והמשך עיבוד שכלתני, רגשי והתנהגותי גם לאחר תום המפגש. במובן זה, סופו של מפגש אינו סופו של שינוי אלא רק תחילתו.
דיון וסיכום
במאמר הנוכחי איננו נכנסים לפירוט הטכניקות הנכללות בגישה ממוקדת-הפתרון, אך מן הראוי לציין שכאשר פותחה הגישה על ידי דה שייזר וברג, הדבר נעשה באמצעות למידה מעשייה (practice-based). כל שיחה תרפויטית נותחה לפרטים (micro-analysis) כדי ללמוד מה בה עובד ומה אינו מוביל לתוצאות רצויות. בתהליך עקבי והדרגתי הצטבר ניסיון עשיר שכיוון לשימוש בטכניקות שהוכחו כמוצלחות במיוחד, בשעה שטכניקות שלא הוכיחו את עצמן הושמטו מן הגישה. כתוצאה מתהליך זה, קיים כיום מצבור של טכניקות, ששמותיהן הוצגו לעיל. במאמרים עוקבים אנו מקווים להציג טכניקות אלה במתכונת שיטתית ומפורטת. בשלב זה, המאמר הנוכחי מסתפק רק בהצגת הקונספציות של הגישה ממוקדת-הפתרון.
הגישה ממוקדת-הפתרון אינה מתקיימת בחלל הריק. היא מתקיימת לצד שלל תיאוריות וגישות מקצועיות אליהן נחשף כל איש מקצוע במהלך הכשרתו וניסיונו המצטבר. מפרספקטיבה זו, למידה של הגישה ממוקדת-הפתרון עלולה ליצור תחושה של בלבול שכן היא דורשת מאיש המקצוע לאמץ עמדה מקצועית וטכניקות שונות מאלה להן הוא מורגל. בנקודה זו ראוי לציין כי ניסיון והדרכה עשויים לסייע ביכולת לרכוש ידע ומיומנויות חדשות בדרך שמייצרת בסופו של תהליך אינטגרציה טובה בין הידע והמיומנויות הקיימות לבין החדשות.
חשוב לציין כי התרפיה ממוקדת-הפתרון קרובה למספר גישות נוספות, אלא שניתן גם להצביע על ההבחנות ביניהן. ראשית, לדעתנו, יש להבחין בינה לבין 'גישת פתרון הבעיות' (Perlman, 1957). הגישה ממוקדת-הפתרון ממוקדת כולה בעתיד, בעוד זו של הלן האריס פרלמן מתמקדת בניתוח ותיקון הכשלים הטמונים בפתרונות עבר. על-פי וולטר ופלר (Walter & Peller, 2013), יש גם להבחין בין גישה ממוקדת-פתרון לגישה קוגניטיבית-התנהגותית. הגישה ממוקדת-הפתרון מבוססת על עקרונות פוסט-מודרניסטיים המדגישים את חשיבותו של דיאלוג קו-קונסטרוקטיביסטי שבו הלקוח הוא המומחה לחייו והידע אודות הבעיה ופתרונותיה מצוי בידיו. הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית נגזרת ממודל עבודה רפואי באופיו, בו איש המקצוע הוא המומחה היודע לזהות ולהגדיר את הבעיה, את שורשיה ואת הדרך הנכונה לטפל בה. הגישה ממוקדת-הפתרון היא בעלת מכנה משותף רחב עם גישת הכוחות אותה הציע סאליביי ((Saleebey, 2012. להבנתנו, ההבדל העיקרי בין שתי הגישות טמון בכך שגישת הכוחות היא רחבה ואסטרטגית באופייה, בעוד הגישה ממוקדת-הפתרון היא פרקטית וקונקרטית. במובן זה, שתי הגישות משלימות ומחזקות זו את זו. גם הגישה הנרטיבית בטיפול (White, 2007; White & Epston, 1990) היא בעלת מכנה משותף עם הגישה ממוקדת-הפתרון. בשתי הגישות, תפקידו של איש המקצוע להקשיב לדרך בה הלקוח ממשיג לעצמו, במלים ובמשפטים, את חייו, ושתיהן עוסקות בדיאלוג קו-קונסטרוקטיביסטי שמבנה חשיבה ומציאות חדשה (Botella & Herrero, 2000; Walter & Peller, 2013). על אף המשותף ביניהן, בכל זאת הגישה ממוקדת-הפתרון מפנה את תשומת ליבו של הלקוח רק ל׳פתרונות׳, בשעה שהגישה הנרטיבית עוסקת בכל חלקי סיפור חייו של הלקוח, על היבטיו השונים ובכלל זה הקשיים והבעיות.
ביחס למגבלותיה של הגישה, אנו בוחרים להציג מספר התייחסויות שמקורן במחקר אמפירי. קיימות עבודות מחקריות רבות הבוחנות את תועלותיה ויעילותה של תרפיה ממוקדת-פתרון. בסקירה הנחשבת למקיפה מסוגה (Gingerich, Kim, Stams, Geert, & Macdonald, 2012), נבדק היישום של הגישה בקרב מגוון אוכלוסיות ובהתייחס להיקף רחב של סוגי קשיים. מן הסקירה עולה שתרפיה ממוקדת-פתרון אכן משיגה שינוי מבוקש, אך בעוצמות נמוכות עד בינוניות. ממצאים דומים לאלה עולים במחקר השוואתי ספציפי שפורסם (Kim, Brook, & Akin, 2018) אודות השימוש בתרפיה זו בקרב משתמשים בחומרים פסיכו-אקטיביים. גם כאן הראו הממצאים שגישה ממוקדת-פתרון משיגה אפקט דומה לזה של גישה טיפולית אקלקטית שאינה מונחית על-ידי מודל תיאורטי ספציפי (treatment as usual), בלא שיהיה לה יתרון יחסי. להבנתנו, משמעותם של ממצאים אלה היא שתרפיה ממוקדת-פתרון היא לגיטימית ושוות ערך לתרפיות אחרות. ניתן לשלבה לצד גישות תרפויטיות נוספות, בדגש על כך שהשימוש בה יכול להיעשות באורח נקודתי, ברגעים ובמצבים בהם שיטות אחרות אינן מביאות לשינוי מיוחל, ובמצבים בהם מסגרת הזמן דורשת תרפיה קצרת מועד.
מזווית נוספת, במחקר בו הושוו תוצאות תרפיה ממוקדת-פתרון לתוצאות טיפול פסיכודינמי קצר מועד בקרב לקוחות עם הפרעות מצב רוח וחרדה, נמצא דמיון במרבית מדדי התוצאה, ללא הבדלים בין שתי הגישות. אולם בהשוואה לטיפול פסיכודינמי ממושך, נמצא ששתי הגישות קצרות הטווח אינן מצליחות להשיג את התוצאות המושגות בעקבות תרפיה ארוכת טווח. הדבר בא לידי ביטוי במדדים שבוחנים חיזוק תחושת מסוגלות עצמית וגיבושה של זהות (Knekt et al., 2015). המלצה אפשרית שנגזרת מממצא זה היא, שגם אם מצליחים להשיג שינוי מהותי במדדים נבחרים בעזרת התרפיה ממוקדת-הפתרון, היא כפי הנראה לא מהווה תחליף לתוצאות אותן ניתן להשיג בעקבות התערבות מתמשכת, ויש להביא מגבלה זאת בחשבון, בתכנון הכולל של הטיפול.
לבסוף, במחקר שהתייחס באורח ספציפי לתרפיה קבוצתית ממוקדת-פתרון ומכוונת גמילה (Smock et al., 2008), נמצא שהשפעתה של הגישה על השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים מתרחשת כפועל יוצא של הקלה בסימני הדיכאון. המשמעות היא, שאפשר שהשפעתה של הגישה על התמכרות ושימוש-לרעה בחומרים מתרחשת דרך משתנים מתווכים או ממתנים, ולא ישירות. ממצא זה מעיד על כך שהמשאלה בה עוסקת התרפיה ממוקדת-הפתרון אינה חייבת להימצא בזיקה ישירה לבעיה המוצהרת של הלקוח. הדבר מעצים את ההרשאה הניתנת לאיש המקצוע לעבוד באורח נקודתי על אותן המשאלות בהן בוחר הלקוח להתמקד, גם אם הללו לא נראות קשורות לבעיה המוצהרת בעטיה פנה או הופנה הלקוח לתרפיה.
לסיכום, המאמר הנוכחי מתמקד בהצגה מעמיקה, גם אם תמציתית יחסית, של רעיונות עיוניים עדכניים בגישת התרפיה ממוקדת-הפתרון. תכליתו היא לסקור בפני הקורא הישראלי את התפיסות המרכזיות העדכניות הנכללות בגישה זו. רעיון מרכזי וראשוני בתרפיה זו טמון באמונה האותנטית והמלאה בכוחותיו וביכולותיו של כל אדם להגדיר לעצמו עתיד מועדף שיש בו מרכיבים בריאים וראויים, וכמובן לפעול להגשמתו של עתיד זה, גם אם נסיבות חייו או מצבו הרפואי ו/או הנפשי מקשים עליו. רעיון מרכזי נוסף אותו אנו בוחרים להדגיש בסיכום הוא שהאסטרטגיה הטיפולית כולה מבוססת על עבודתו של מבקש השינוי: הלקוח, הפונה, הנועץ. מעורבותו של איש המקצוע נועדה כולה למקד את הקשב של מבקש השינוי במשאלותיו וביצירת 'חזון' עשיר ומוחשי של עתידו המועדף. ההתמקדות בעתיד ובאפשרויות שהוא מביא עימו היא הבסיס לשינוי והיא גם מהווה את דרך המלך המובילה להגשמתו. מאמר זה התמקד בהבנה של האסטרטגיה הנגזרת מרעיונות הגישה. מאמרים נוספים בהמשך יתמקדו בטכניקות התרפויטיות הנגזרות מן הגישה. אחרי הכול, ראוי לזכור כי משאלתם של מייסדי הגישה הייתה לייצר גישה תרפויטית שמקורה בלמידה מעשייה ולא ביישום של תיאוריה, ושתוצריה יבואו לידי ביטוי בפיתוח טכניקות שמקורן בניסיון מצטבר ובבדיקה עצמית מתמדת מבוססת למידה מהצלחות.
מקורות
Anderson, H., & Goolishian, H. A. (1988). Human systems as linguistic systems: preliminary and evolving ideas about the implications for clinical theory. Family Process, 27(4), 371–393. https://doi.org/10...371.x
Bakker, J. M., Bannink, F. P., & MacDonald, A. (2010). Solution-focused psychiatry. The Psychiatrist, 34(7), 297–300. https://doi.org/10...25957
Berg, I. K., & Miller, S. D. (1992). Working with the problem drinker: A solution-focused approach. Working with the problem drinker: A solution-focused approach. Retrieved from http://myaccess.li...fmt:k
Berg, I. K., & Reuss, N. (1998). Solution-focused brief therapy: Treating substance abuse. In W. J. Mathews & J. H. Edgette (Eds.), Current Thinking and Research in Brief Therapy: Solutions, Strategies, Narratives (Vol. 2, pp. 57–83). Philadelphia: Taylor & Francis.
Botella, L., & Herrero, O. (2000). A relational constructivist approach to narrative therapy. European Journal of Psychotherapy & Counselling, 3(3), 407–418. https://doi.org/10...12048
de Shazer, S. (1984). the death of resistance. Family Process, 23(1), 11–17. https://doi.org/10...011.x
de Shazer, S., & Isebaert, L. (2004). The Bruges Model. Journal of Family Psychotherapy, 14(4), 43–52. https://doi.org/10...04_04
Erikson, M. (1980). The dynamics of visualization, levitation, and confusion in trance induction, unpublished fragment, circa 1940s. In E. L. Rossi (Ed.), The Nature of Hypnosis and Suggestion: the Collected Papers of Milton H. Erickson on Hypnosis (Vol. 1) (pp. 292–296). New York, NY: Irvington.
George, E., Iveson, C., & Ratner, H. (2017). BRIEFER: a Solution Focused Practice Manual (1st ed.). London: Brief.org.uk.
Gingerich, W. J., Kim, J. S., Stams, J. M., Geert, J. J., & Macdonald, A. J. (2012). Solution-focused brief therapy outcome research. In C. Franklin, T. Trepper, W. J. Gingerich, & E. Mccollum (Eds.), Solution-Focused Brief Therapy: A Handbook of Evidence-Based Practice. New York, NY: Oxford University Press.
Hester, R., & Miller, W. R. (1989). Handbook of Alcoholism Treatment Approaches. New York, NY: Plenum Press.
Iguchi, M. Y., Belding, M. A., Morral, A. R., Lamb, R. J., & Husband, S. D. (1997). Reinforcing operants other than abstinence in drug abuse treatment: An effective alternative for reducing drug use. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 65(3), 421–428. https://doi.org/10...3.421
Iveson, C., George, E., & Ratner, H. (2018). Briefly does it. In T. Switek, B. Strahilov, & P. Panayotov (Eds.), Making Waves: Solution Focused Practice in Europe - EBTA’s 25th Anniversary Conference Book (pp. 205–218). Sofia, Bulgaria: European Brief Therapy Association.
Kassani, A., Niazi, M., Hassanzadeh, J., & Menati, R. (2015). Survival analysis of drug abuse relapse in addiction treatment centers. International Journal of High Risk Behaviors & Addiction, 4(3). https://doi.org/10...23402
Kim, J. S., Brook, J., & Akin, B. A. (2018). Solution-focused brief therapy with substance-using individuals: a randomized controlled trial study. Research on Social Work Practice, 28(4), 452–462. https://doi.org/10...50517
Knekt, P., Heinonen, E., Härkäpää, K., Järvikoski, A., Virtala, E., Rissanen, J. (2015). Randomized trial on the effectiveness of long- and short-term psychotherapy on psychosocial functioning and quality of life during a 5-year follow-up. Psychiatry Research, 229(1–2), 381–388. https://doi.org/10...5.113
Landau, M. J., Solomon, S., Greenberg, J., Coen, F., Pyszczynski, T., Arndt, J., & Cook, A. (2004). Deliver us from Evil: The effects of mortality salience and reminders of 9/11 on support for president george w. bush. Personality and Social Psychology Bulletin, 30(9), 1136–1150. https://doi.org/10...67988
McCollum, E. E., Trepper, T. S., & Smock, S. (2004). Solution-focused group therapy for substance abuse. Journal of Family Psychotherapy, 14(4), 27–42. https://doi.org/10...04_03
Mccollum, E., Trepper, S. T., & Jordan, S. S. (2003). Solution-focused group therapy for substance abuse. Journal of Family Psychotherapy, 14, 27–42. https://doi.org/10...04_03
Miller, scott D. (2018). Description of the Solution-Focused Brief Therapy Approach to Problem Drinking. Retrieved May 6, 2018, from https://www.dualdi...nking/
Nelle, A.-C. (2005). Solution and resource-oriented addiction treatment with the choices of abstinence or controlled drinking. Journal of Family Psychotherapy, 16(3), 57–68. https://doi.org/10...03_05
Osborn, C. J. (1999). Solution-focused strategies with “involuntary” clients: practical applications for the school and clinical setting. Journal of Humanistic Education & Development, 37(3), 169. https://doi.org/10...418.x
Perlman, H. H. (1957). Social Casework: A Problem-Solving Process. Chicago: Chicago University Press.
Ratner, H., George, E., & Iveson, C. (2012). Solution Focused Brief Therapy: 100 Key Points & Techniques. London: Routledge Taylor & Francis Group.
Sadock, B. J., Sadock, V. A., & Ruiz, P. (Eds.). (2015). Synopsis of Psychiatry. Behavioral Sciences/Clinical Psychiatry (11th ed.). Philadelphia: Wolters Kluwer.
Saleebey, D. (2012). The Strengths Perspective in Social Work Practice (6th Edition) (Advancing Core Competencies) (6th ed.). Boston, MA: Pearson.
Shuttlewood, E., & Nash, J. (2016). A solution-focused approach to diabetes-related distress. Journal of Diabetes Nursing, 20(3), 102–107. Retrieved from http://ezproxy.spu...-live
Simon, J. K., & Berg, I. K. (1982). Solution-Focused Brief Therapy With Long-Term Problems. Solutions. Retreived from https://www.0to10....g.pdf
Smedslund, G., Berg, R. C., Karianne, T., Steiro, A., Leiknes, K. A., Helene, M., & Karlsen, K. (2011). Motivational Interviewing for Substance Abuse: A Systematic Review. Campbell Systematic Reviews, (6). https://doi.org/10...011.6
Smock, S. A., Trepper, T. S., Wetchler, J. L., Mccollum, E. E., Ray, R., & Pierce, K. (2008). solution-focused group therapy for level 1 substance abusers. Journal of Marital and Family Therapy, 34(1), 107–120. https://doi.org/10...056.x.
Solution Focused Brief Therapy Association. (2013). Solution Focused Therapy Treatment Manual for Working with Individuals 2nd Version, 16. https://doi.org/10...418-1
Visser, C. F. (2013). The origin of the solution-focused approach. International Journal of Solution-Focused Practices, 1(1), 10–17. https://doi.org/10...i1.10
Walter, J. L., & Peller, J. E. (2013). Becoming solution-focused in brief therapy.
White, M. (2007). Maps of Narrative Practice. New York, NY: W.W. Norton & Company.
White, M., & Epston, D. (1990). Narrative Means to Therapeutic Ends. Adelaide, South Australia: W. W. Norton & Company. Retrieved from citeulike-article-id:462951
