4. דיסאינהביציה ברשת - פונקציות ודיספונקציות
אחד המאפיינים המרכזיים של ביישנות על פי Henderson and Zimbardo (in press) הוא האינהיביציה במצבים בינאישיים.
כשם שקשה להגדיר את המושג "ביישנות" כן אין זה פשוט להגדיר את המושג “אינהיביציה”. לטענת Leary (1986) המושג "אינהיבציה" מרמז על כך שהכוונה לבצע פעולה כלשהי נבלמה או רוסנה. כלומר, האדם השתוקק לפעול בצורה מסוימת אבל מסיבה כלשהי הוא לא נהג כך.
לטענת Zimbardo ((1977, אנשים ביישנים מדווחים על כך שהם מייחלים להיות דברניים יותר, אסרטיביים וחברותיים, אך אינם יכולים להביא את עצמם להשתתפות מלאה יותר באינטראקציות חברתיות. Pilkonis (1977) מצא במחקרו שביישנים אכן מדברים לעיתים פחות תכופות, מרשים לשתיקות להיווצר במהלך השיחה יותר מלא-ביישנים ושוברים לעיתים רחוקות יותר את השתיקות.
Joinson (1998) הצביע על כך שבשנים האחרונות הצטברו ראיות מחקריות רבות לכך שהתקשורת באינטרנט מאופיינת בדיסאינהביציה- בהסרת עכבות. דיסאינהיביציה, לדידו, היא ההפך הגמור מאינהיביציה ומשמעותה בקונטקסט של האינטרנט היא התנהגות מעוכבת פחות בהשוואה להתנהגות בעולם האמיתי. רוב החוקרים מדגישים לרוב את הצדדים השליליים של אפקט הדיסאינהביציה באינטרנט (ובעיקר את ה-flaming- התקפות מילוליות עוינות) אולם קיימים מקרים שבהם אפקט הדיסאינהיביציה עשוי להוביל למחוות בלתי-שגרתיות של נדיבות ורוחב-לב (Suler, 2004a).
על פי Suler ((2004a מספר מאפיינים של התקשורת המקוונת, שחלקם הוזכרו ברשימת הגורמים ההופכים את האינטרנט לסביבה בטוחה עבור הביישן, תורמים לאפקט הדיסאינהיביציה ברשת.
לא כולם חשובים באותה מידה לכל המשתמשים, אולם במרבית המקרים מתקיימים ביניהם יחסי-גומלין. המאפיינים הם:
אנונימיות- זהותו של הגולש ברשת אינה ידועה לאיש, דבר המאפשר לגולשים להרגיש חופשיים להתנהג ולומר ככל העולה בדעתם מבלי שניתן יהיה לייחס להם התנהגות זו.
מעניין לציין ש- Joinson(1998) חולק על הטענה שלאנונימיות יש תפקיד מרכזי ביצירת דיסאינהיביציה ברשת. במחקר שערך מצא כי הנבדקים התנהגו בצורה נטולת-עכבות ברשת על-אף ששמותיהם היו גלויים.
אי-נראות- במרבית הסביבות המקוונות איש אינו יכול לראותך ובסביבות מסוימות אנשים אחרים עשויים לא לדעת כלל על הימצאותך. אי הנראות מסירה מעל כתפי המשתמשים דאגה כפולה: מצד אחד אין הם טרודים מהאופן בו הם נראים או נשמעים ומצד שני בעת שהם מבטאים את עצמם, אין באפשרותם להבחין ברמזים בלתי-ורבליים של חוסר עניין או אי-הסכמה מצד הזולת, רמזים העשויים לעכב את הביטוי החופשי.
א-סינכרוניות- התקשורת בדואר האלקטרוני ובפורומים היא א-סינכרונית, כלומר בלתי-סימולטנית. היכולת לא להתמודד עם תגובות מיידיות של הזולת תורמת, לטענת Suler (,(2004a לדיסאינהיביציה, משום שמשוב בזמן-אמיתי מהזולת (כפי שהוא קיים בעולם האמיתי) מפריע לזרימה המחשבתית של האדם ולעיתים עוצר אותה מלהגיע לביטויים עמוקים יותר של רגש ומחשבה.
התחושה שהאינטראקציה מתרחשת בראשך- העדר הרמזים הקיימים בתקשורת פנים-אל-פנים בשילוב עם התקשורת הטקסטואלית עשוי ליצור אפקט פסיכולוגי מעניין שבו שותפיו לאינטראקציה המקוונת של המשתמש הופכים במשך הזמן לדמויות בעולמו התוך-נפשי. לטענת Suler ((2004a התקשורת הטקסטואלית המקוונת עשויה להפוך למארג פסיכולוגי מורכב שבו "האדם רוקם משחקי תפקידים דמיוניים, בדרך כלל באופן בלתי-מודע וללא אינהיביציה".
מעבר לכך, כאשר אדם קורא מסרים של זולתו יתכן שהוא "ישמע" את מילותיו של הזולת בראשו בקולו שלו. וכך, יתכן שבאופן בלתי-מודע אנשים עשויים לחוש כאילו הם מדברים אל עצמם, מה שיקל עליהם לבטא דברים שאינם מעיזים לומר לאיש.
תחושת המשחק- אנשים מסוימים תופסים (לעיתים באופן בלתי-מודע) את העולם המקוון כסוג של עולם-משחק. הם מאמינים שכאשר הם מתנתקים מהרשת וחוזרים לשגרת חייהם הם משאירים מאחוריהם את זהותם המשחקית (זהותם המקוונת). כלומר, הם יוצרים דיסוציאציה בין העולם האמיתי לעולם האינטרנטי ולכן הם חשים באינטרנט חסרי-עכבות.
ניטרול הסטטוס- הסטטוס החברתי של המשתמשים אינו ידוע, בדרך כלל, בסביבה המקוונת ויתכן שהוא אף בעל השפעה פחותה מאשר בעולם האמיתי. לטענת Suler (2004a), בעוד שבאינטראקציה פנים-אל-פנים אנשים נזהרים בדבריהם כאשר הם משוחחים עם דמויות סמכות, באינטראקציה מקוונת שבה הסטטוס אינו שקוף למשתמשים, הם עשויים להרגיש חופשיים יותר להתבטא כרצונם.
יש לציין שכיום מרבית תוכנות הצ'ט למיניהן מאפשרות ליצור פרופיל משתמש הכולל פרטים כמו גיל ותחום עיסוק ולכן הסטטוס אינו בהכרח בלתי שקוף כפי שטוען Suler.
בניגוד לתפיסה הפסימית של מרבית החוקרים את אפקט הדיסאינהביציה ברשת, ניתן לשער שבמקרה של ביישנים כרוניים, המתקשים להשתחרר מעכבותיהם בנסיבות רגילות, עשויה לשמש הרשת כגורם חיובי המאפשר להם להיות חברותיים ואסרטיביים יותר (לפחות בעת ההשתתפות בתקשורת המקוונת), כפי שהם היו שואפים להיות. ואכן, ממצאיהם של Roberts, Smith, and Pollock (מצוטט אצל 2004(Chak & Leung, מלמדים כי ביישנים מדווחים על כך שהם חשים פחות עכבות בתקשורת עם אנשים באינטרנט בהשוואה לתקשורת פנים-אל-פנים.
להלן אסקור את הפונקציות שעשוי למלא אפקט הדיסאינהביציה עבור ביישנים כרוניים: פריקת תסכולים, חשיפה עצמית והצגת העצמי האמיתי.
פריקת תסכולים
לאנשים ביישנים קשה לשאת ולתת או להציע פשרה במקרים בהם מתעוררת מחלוקת בינאישית והם בוחרים, לרוב, לסיים מחלוקת על ידי כניעה וויתור מתוך חוסר ברירה ובתחושת אי-רצון, תחושה שהם נוצלו שוב ((Zimbardo, 1977. ביישנים מסוימים מוצאים עצמם בסיטואציה כזו פעם אחר פעם וכך, באופן הדרגתי, נבנות בתוכם תחושות מרירות וזעם, תחושות שהם מתקשים להודות בהן ולבטאן. בגלל השליטה הקיצונית והמוגזמת של הביישן בכל רגשותיו החזקים, הוא אינו נותן פורקן לרגשותיו אלה ובוחר לכבוש אותם בתוכו. Zimbardo מציין שבשלב כלשהו עלולים הזעם והמרירות להתפרץ בצורת אלימות בלתי-נשלטת, לעתים בתגובה לתסכולים מינוריים, בעיקר כאשר מדובר בגברים ביישנים.
נשים הסובלות מביישנות כרונית יטו, ככל הנראה מסיבות הקשורות בתפקידי המין המסורתיים בחברה, לכוון את האגרסיות התוססות בתוכן כלפי פנים ואלו יובילו על פי Zimbardo לתחושות של בוז-עצמי, חוסר-ערך ודכאון ובמקרים קיצוניים אף לאלימות כלפי העצמי.
רשת האינטרנט יכולה לאפשר לביישנים להשתחרר מכעסיהם, מצד אחד על ידי שיתוף הזולת בקשייהם ובתסכוליהם ומנגד על ידי תוקפנות כלפי הזולת המקוון (בצורת השתלחויות בפורומים ובצ'טים), כלומר, אם להשתמש במונחיו של פרויד (מצוטט אצל ביטמן, בן-עטר כהן ופוך, 1992), על ידי התקה של התוקפנות מהאובייקט שעורר אותה לאובייקט אחר שאינו מעורר חרדה.
בסביבת האינטרנט ביישנים מרגישים חופשיים יותר ופחות מעוכבים, דבר המאפשר להם לבטא את תחושותיהם ורגשותיהם כאשר הם חווים אותם או לפחות בסמיכות לחוויה. על פי Zimbardo (1977), ביטוי שכזה ימנע הצטברות מטען שלילי שיוביל בסופו של דבר לאלימות כלפי העצמי או הזולת. במובן זה עשוי האינטרנט למלא פונקציה חשובה הן עבור הביישן והן עבור סביבתו.
עדות לרעיון זה ניתן למצוא בדבריה של Young (1997) המתארת את חוויותיו של אדם שכל חייו נהג לשמור את כעסיו בתוך תוכו והאינטרנט איפשר לו לשחרר את האגרסיות שהצטברו בו:
"באמצעות חוויותיו המקוונות, טוני הצליח למצוא דרך פורקן בטוחה לביטוי הכעס... ..טוני חש שהשחרור של חלק מודחק של עצמו שמר אותו באיזון ומנע ממנו מלהתפוצץ בסערת רגשות על הבוס שלו, אשתו או בתו".
עם זאת, מה שייטיב עם הביישן לא בהכרח ייטיב עם קהילת האינטרנט בכללותה. יתכן שלביישנים יש סיכון מוגבר להוציא את תסכוליהם באינטרנט ולהתנהג בצורה סוטה, למשל על ידי flaming (כלומר התקפות מילוליות עוינות) של משתמשים אחרים.
כפי שציינתי, Zimbardo (1977) טוען כי התפרצויות אלימות בקרב ביישנים נובעות, בין היתר, מחוסר יכולתם לפתור מחלוקות בין-אישיות בצורה הולמת. חשוב לציין שיש הרואים באינטרנט סביבה שעלולה להפריע להתפתחות מיומנויות התמודדות עם קונפליקטים בינאישיים (Merkle & Richardson, 2000). הטענה היא שהתנהגות של הימנעות ובריחה מסיטואציות חברתיות המעוררות אי-נוחות, התנהגות המתאפשרת בקלות באינטרנט, עלולה לקבל חיזוק-עצמי והמשתמשים עלולים להסתמך על שיטה זו גם בסיטואציות בעולם האמיתי וכך יאבדו את הכישורים החשובים של התמודדות עם קונפליקטים בינאישיים. הדבר נכון ביתר שאת עבור ביישנים משום שהם מלכתחילה נוטים להימנע ולברוח מקונפליקטים כאלו. במקרה כזה, רשת האינטרנט היא דיספונקציונלית עבור הביישן.
בעיה נוספת הנובעת מאפקט הדיסאינהביציה ברשת היא שביישנים עלולים להיות חשופים יותר מבעולם האמיתי להתנהגות תוקפנית ו/או פוגענית מצד הזולת. בהתחשב בכך שביישנים רגישים במיוחד להתייחסות שלילית ולדחיה, התנהגות אגרסיבית מצד הזולת המקוון העלולה להוות חיזוק שלילי עבורם בכל הנוגע לתקשורת חברתית בכלל וכזו המתבצעת באינטרנט בפרט.
חשיפה-עצמית
חשיפה-עצמית ((self-disclosure מוגדרת על ידי Archer כ"פעולה של גילוי מידע אישי לאחרים" (מצוטט אצל Joinson, 2001). בתהליך זה אנו חולקים את מטרותינו, ציפיותינו, עמדותינו ולעתים אף את סודותינו עם הזולת.
הספרות התיאורטית אודות ביישניםY כרוניים כוללת לרוב איזכור לכך שלאלה יש בעיה עם חשיפה-עצמית. עם זאת, יש לציין שמעט נתונים אמפיריים נאספו בנושא זה ((Meleshko & Alden, 1993.
בין המחקרים המעטים שבדקו נושא זה ניתן למנות את מחקרם של Endler, Flett, Macrodimitris, Corace, and Kocovski (2002) שהביאם למסקנה שחרדה מפני חשיפה-עצמית היא אחד מהמרכיבים של ביישנות כרונית.
Zimbardo (1977) טוען כי אנשים ביישנים יוצרים סדרה של אזורי חיץ המיועדים להגן עליהם מפני התקרבות גדולה מדי של הזולת אליהם. במילים אחרות, הם לא נוטים לחלוק נושאים אישיים.
חשיפה-עצמית גורמת לביישן לחוש חשוף ופגיע מאוד והמחשבה שחולשותיו ופחדיו יתגלו היא קשה מאוד עבורו והוא משתדל להימנע מכך ככל האפשר.
יתכן שאחד מגורמי המשיכה הראשוניים של האינטרנט עבור הביישן הוא האפשרות, שאינה קיימת בדרך כלל בחיים האמיתיים, לצותת בחשאי לדיונים בפורומים ובצ'טים שבהם המשתמשים נוטים לחשיפה-עצמית גבוהה ובדרך זו להשיג לעיתים באופן עקיף תמיכה חברתית, מבלי לחוש מחויבות לחשוף פרטים כלשהם על עצמו (Walther & Boyd, 2002).
על פי Cohen, Sherrod, and Clark (מצוטט אצל (Meleshko & Alden, 1993 חשיפה-עצמית היא אחד התהליכים החשובים והמרכזיים ביותר בהתפתחות מערכת-יחסים בינאישית. יש הטוענים שתחושה אמיתית של אינטימיות לא תיווצר לעולם מבלי שתהיה חשיפה-עצמית מצד שני הצדדים המצויים בקשר הרומנטי או החברי (Zimbardo, 1977). ואכן, ממצאים מראים שלביישנים כרוניים יש קושי לפתח יחסים אינטימיים (Jones & Carpenter, 1986).
Joinson (2001) מצביע על כך שקיימות ראיות מחקריות רבות לכך שההתנהגות באינטרנט מאופיינת ברמות גבוהות של חשיפה-עצמית. במחקר שערך, מצא Joinson עצמו הוכחה לתופעה זו. במחקרו הרכיב Joinson באופן מקרי צמדים של סטודנטים שהיה עליהם להגיע להסכמה בנוגע לדילמה שהוצגה להם. נמצא שצמדים שתיקשרו בעזרת תוכנת צ'ט חשפו יותר פרטים אישיים על עצמם מצמדים שתיקשרו פנים-אל-פנים. תוצאות דומות נמצאו גם כאשר המשימה היתה "להכיר אחד את השני" וכאשר התקשורת המקוונת נעשתה באמצעות דוא"ל (Tidwell & Walther, 2002).
אם כן, ניתן לשער שבגלל תכונותיה, תעודד סביבת האינטרנט גם אצל ביישנים חשיפה-עצמית גבוהה יותר בהשוואה לסביבה "האמיתית". אם נצא מתוך ההנחה שההתנסות בחשיפה-עצמית באינטרנט תשפיע על הביישן ותגרום לו להיפתח יותר גם בעולם האמיתי, הרי שמאפיין זה של התקשורת באינטרנט הוא בעל חשיבות רבה להתפתחותו של הביישן. ההשפעה יכולה להיגרם, בין היתר, כתוצאה מהחיזוק החיובי שישאב הביישן מהאינטימיות שתיווצר בעקבות החשיפה-העצמית בפני בני-שיחו ומכך שהחרדה שלו מפני החשיפה-העצמית תיפחת, כשייווכח לדעת שהוא לא נדחה באופן אוטומטי כאשר הוא חושף את עצמו בפני הזולת.
יש להדגיש כי הטענה שביישנים יטו לחשיפה-עצמית גדולה יותר באינטרנט לא באה לומר שהם ישתוו במידת החשיפה העצמית לזו של משתמשים שאינם ביישנים )למעשה, במחקר שערכו ב-2003 מצאו Ma and Leung שבעלי חרדה-חברתית נוטים לפחות חשיפה-עצמית ברשת מאשר אלו שאינם סובלים מחרדה-חברתית( אלא רק שהתנהגותם תתאפיין ביתר חשיפה עצמית מאשר בעולם "האמיתי".
חשיפת העצמי האמיתי
התאורטיקן Carl Rogers ((1951 הבחין בין "העצמי האמיתי" שהוא העצמי העמוק ביותר, המורכב מאספקטים החשובים לזהותנו שאינם נחשפים בדרך כלל בפני הזולת, לבין "העצמי הממשי", שהוא מעין מסכה אותה אנו נוטים לעטות בציבור. Rogers טען שאנשים מודעים לכך שהעצמי שלהם בסביבות חברתיות שונה מהעצמי האמיתי. לטענתו הם היו רוצים לחשוף את האספקטים החבויים שלהם בפני הזולת אך פעמים רבות הם חשים שהם אינם מסוגלים לכך. על פי Rogers, כאשר האדם מצליח להתנהג בצורה המשקפת את העצמי האמיתי שלו, מקנה לו הדבר תחושת סיפוק (מצוטט אצלBargh, McKenna, & Fitzsimons, 2002).
לעתים קרובות ביישנים מוטרדים לגבי השאלה האם התנהגותם משקפת את העצמי האמיתי שלהם (Zimbardo, 1977). בגלל העכבות ההתנהגותיות העוצרות אותם מלבטא עצמם הם חשים, פעמים רבות, שאיש אינו מכיר אותם באמת.
כפי שמספרת אחת המשתתפות בפורום "Shyness.Censorshipfree.Com":
"אחד הפחדים הגדולים ביותר שלי הוא שלעולם לא אמצא מישהו שיהיה מסוגל להכיר את האני אמיתי שלי. מכיוון שאני מאוד מתוחה בפגישות ראשונות אני נוטה להיות מאוד ביישנית ואז מתחילה להתנהג בצורה טיפשית. ...אני חוששת שאם בחור לא מסוגל לראות מעבר לביישנות הראשונית שלי, הוא לעולם לא יכיר את הצד האחר שבי.... הצד שיכול להיות משעשע במקום להיות מודאג".
נערה אחרת מספרת באתר האינטרנט שלה: "אני יודעת שהרבה אנשים חושבים שאני טיפוס סנובי... אבל אני לא. אני מניחה שאני מצטיירת כך בגלל ביישנותי. אבל האני האמיתי שלי הוא מאוד אוהב... ...משעשע וחברותי".
מחקרים שערכו Bargh, McKenna, and Fitzsimons ((2002 הובילו למסקנה שבאופן כללי, התקשורת באינטרנט מגדילה את מידת הנגישות בתודעה של תכנים הקשורים למושג העצמי האמיתי של המשתמש, בעוד שהתקשורת פנים-אל-פנים מגדילה את מידת הנגישות של תכנים הקשורים למושג העצמי הממשי. כמו כן, נמצא שבהשוואה לאינטראקציות פנים-אל-פנים, באינטרנט אנשים מצליחים יותר להציג אספקטים של העצמי האמיתי שלהם.
יתרה מכך, נמצא שאלו הסובלים מרמה גבוהה של ביישנות נטו יותר לחוש שהם מצליחים לחלוק אספקטים של העצמי האמיתי שלהם ברשת מאשר אלו שאינם סובלים מביישנות.(Bargh et al., 2002) החוקרים אינם מציעים הסבר לממצא זה אולם ניתן לשער שהסיבה נעוצה בכך שהיקף האספקטים הבלתי-חשופים של הביישן הוא גדול יותר משל לא-ביישנים. כלומר, גם אם לכל אחד מאיתנו יש אספקטים מסוימים שהוא בוחר לא לחשוף לסובבים אותו (לפחות לאלו שאינם מקורבים מאוד אליו) הרי שלביישן על אחת כמה וכמה יש אספקטים כאלה. האספקטים הבלתי-חשופים אינם נחשפים הן משום שלביישן קשה להתבטא בגלל החרדה שהדבר מעורר בו והן משום שהוא חושש מדחייה שתתעורר בעקבות חשיפתם.
Suler (1996) טוען שרשת האינטרנט, בהיותה מאפשרת חשיפה של העצמי אמיתי, מאפשרת ומעודדת את הגשמת הצורך העומד בפסגת פירמידת מדרג הצרכים של Maslow- הצורך במימוש עצמי, כלומר הצורך לממש את הפוטנציאל היצירתי הקיים בנו. כאשר העצמי האמיתי הוא חבוי לא מתאפשר מימוש עצמי.
מעניין לציין שבהקשר אחר מוחה Suler (2004a) על הקלות הבלתי-נסבלת, לדעתו, שבה משתמשים תופסים את האינטרנט כחושף את העצמי האמיתי שלהם, דבר הנובע מאמונתם המוטעית שההתנהגות חסרת-העכבות, הנפוצה ברשת, משקפת יותר את העצמי האמיתי. Suler טוען שהן ביישנותו, למשל, של אדם בסביבה הלא-מקוונת והן פתיחותו וחברותיותו באינטרנט הם מימדים המשקפים את העצמי האמיתי שלו. כלומר, אספקטים שונים של העצמי עולים אל פני השטח בסביבות השונות וכולם אמיתיים באותה המידה, גם הפחות מחמיאים שבהם.
לפי דעתי, טענתו של Suler אינה מפחיתה מערך תחושת חשיפת העצמי האמיתי של הביישנים משום שהעובדה היא שאנשים אלה חשים שהם אינם מצליחים לבטא חלקים חשובים מעצמם בחיי היום-יום והאינטרנט מספק להם צורך זה. לכן, השאלה האם חלקים אלה הם אמיתיים יותר מחלקים אחרים הינה בלתי-רלוונטית במקרה זה.
5. משחק תפקידים ברשת- פונקציות ודיספונקציות
רשת האינטרנט מציעה לאנשים המתקשרים באמצעותה מגוון רחב של אפשרויות למשחק עם זהותם
(Rutter & Smith, 1999) ולהשתתפות במשחקי תפקידים ((Seltzer, 1995.
ניתוחי מקרה רבים מלמדים אותנו שמספר לא מבוטל של אנשים (רובם בין גילאי 17ל- 23) אכן עוסקים באופן נרחב במשחק תפקידים ובביטויים של זהויות מרובות ברשת ((McKenna & Bargh, 2000
ויש הטוענים שרשת האינטרנט מסייעת לאנשים אלו להבין את מושג הזהות ואת הדרכים בהן הם מרכיבים את זהותם ((Bruckman, 1992.
משחק תפקידים, על פי מילון Webster, הוא מעין דרמה מאולתרת בה המשתתפים מאמצים לעצמם דמויות או תפקידים השונים מאלו שהם בד"כ מחזיקים בהם.
Zimbardo (1977) מצביע על כך שאחת הדרכים בה ניתן לגרום לביישנים ליזום פעולות שבאופן רגיל לעולם לא היו יוזמים היא על ידי שיתופם במשחק תפקידים. בדרך זו הם מסוגלים לצאת מחוץ לעצמי הרגיש והביישן שלהם ולהעמיד פנים שהם מישהו אחר. בדרך זו הם אינם חשופים לפגיעה, משום שהאני האמיתי שלהם לא נמצא תחת זכוכית מגדלת ואינו חשוף לביקורת.
לטענת Zimbardo (1977), משחק התפקידים יכול להיות מרכיב חיוני בהתפתחות כישוריהם חברתיים של ביישנים. משחק התפקידים כרוך בעשיית פעולות והתנסות בתחושות שפעולות אלה מעוררות, על ידי השהיית ה"עצמי" עבור ה"תפקיד" הביישן מקבל רשות לנהוג בדרכים שהן בד"כ "מחוץ לתחום" עבורו. המודעות העצמית השתלטנית והמפקחת-תמיד שלו אינה לוקחת חלק במשחק וכך הוא יכול להציג לראווה את מה שהיה מסוגל לעשות לולא היה הוא.
החשיבות של משחק התפקידים היא בכך שהתוצאה של ביצוע תפקיד השונה מהתפקיד הרגיל של האדם היא שינויים מקבילים בעמדות ובערכים הפרטיים. כלומר, ברגע שהאדם שיחק תפקיד כלשהו התפקיד הופך להיות חלק ממנו. ואכן, משחק התפקידים הוא אחת הטכניקות הבולטות בטיפול הקליני בביישנות (Henderson & Zimbardo, in press).
השפעות משחק התפקידים ברשת
הרשת יכולה למלא תפקיד חשוב עבור האדם הביישן משום שהיא מאפשרת ולעתים אף מעודדת "יציאה" מהעצמי ו"כניסה" לדמות שונה.
Seltzer (1995 (טוען בהקשר זה של משחקי תפקידים ברשת כי "באופן אירוני, כשאנו מניחים בצד באופן זמני את תפקידינו היומיומיים ומודדים על עצמנו תפקידים מלאכותיים אחרים, אנו מאלצים את עצמנו להיות ספונטניים-- ללא יכולת להסתמך על הרגלינו – וכך, על ידי ניסיון מכוון להיות שונים מעצמנו אנו עשויים למעשה למצוא את עצמנו..."
הספונטניות המאפיינת את משחק התפקידים מנוגדת באופן קיצוני לאופן ההתנהגות הרגילה של הביישן וניתן לשער שהיא מקנה לביישנים תחושת חופש ושיחרור החסרה להם בדרך כלל.
ההשתתפות במשחק תפקידים אפשרית, כמובן, גם מחוץ לאינטרנט, הן במסגרת טיפולית והן כמשחק חברה בעולם האמיתי, אולם הרשת, בגלל מאפייניה הייחודיים, מאפשרת לביישנים לקחת ביתר קלות חלק בפעילות מסוג זה. הימצאות במסגרת טיפולית כלשהי דורשת בקשת עזרה מצד המטופל, פעולה שלרוב הביישן ימנע ממנה ((Gilmartin, 1987 משום שהיא דורשת כישורים חברתיים שחסרים לו (Zimbardo, 1977). הסבירות שביישן ישתתף במשחק-תפקידים במסגרת משחק חברה גם היא נמוכה משום שכל פעילות חברתית היא בעייתית עבור הביישן- היא מעוררת חרדה וחשש ולרוב הביישן ימנע מהשתתפות בפעילות כזו מרצונו החופשי. אם כן, ניתן לראות שהמדיום האינטרנטי הוא הנגיש ביותר עבור ביישנים המעוניינים לחוות את ההתנסות החיובית של משחק התפקידים.
חשוב לציין שבנוסף לפוטנציאל החיובי שיש בהשתתפות במשחקי התפקידים ברשת קיימות גם תוצאות פוטנציאליות שליליות, אולם אלו אינן ייחודיות דווקא לביישנים.
McKenna and Bargh (2000) מציינים שהעצמי המקוון-המשוחק עשוי לזכות לתגובות אוהדות בסביבה המקוונת אך יתכן שכאשר הוא יתבטא מחוץ לעולם הוירטואלי ויצא אל העולם האמיתי הוא יזכה לתגובות שליליות. החוקרים אף מציינים שמשתתפים במשחקים תפקיד מקוונים שאספקטים שונים של מבנה העצמי שלהם אינם משולבים היטב עלולים, במקרים קיצוניים, ללקות בהפרעת זהות דיסוציאטיבית. יש הטוענים שהשפעה שלילית זו נובעת מהאינטנסיביות והאינטראקטיביות של העולם הוירטואלי, המאתגרים את גבולות מודעותו וזהותו של המשתמש Wildt & Kowalewski, 2003)).
6. קשרים בינאישיים באינטרנט
במחקר שערכו, מצאו Carducci and Klaphaak ((1999 שאחוז ניכר (יותר מ- 30%) מהביישנים המשתמשים באינטרנט עושים זאת כשמטרתם העיקרית היא לרכוש קשרים חברתיים.
קשרים חברתיים הנרכשים באינטרנט עשויים להישאר במסגרת זו, כלומר להתקיים אך ורק (או כמעט אך ורק) במסגרת האינטרנט, אך עשויים גם לצאת אל מחוץ לגבולות העולם הוירטואלי.
ניתן לשער שאנשים בעלי רמת ביישנות מתונה יטו יותר מבעלי רמת ביישנות קיצונית להוציא את הקשרים הנוצרים ברשת אל מחוץ לגבולותיה ואף ישתמשו ברשת למטרת יצירת קשרים בעולם האמיתי. ביישנים קיצוניים יעדיפו, ככל הנראה, להשאיר את הקשרים בתוך המסגרת הוירטואלית ובמקרים מסוימים ישתמשו בקשרים אינטרנטיים כתחליף לקשרים בעולם האמיתי.
בפרק זה אתייחס לפונקציות שעשויה למלא הרשת עבור הביישן בכל הנוגע להתחלת קשרים בינאישיים. בפרק זה אבדוק גם האם קשרים המבוססים על תקשורת מקוונת בלבד יכולים להשתוות לקשרים מחוץ לעולם הוירטואלי והאם הם יכולים להוות תחליף לקשרים בעולם האמיתי.
התחלת קשרים ברשת - פונקציות ודיספונקציות
התחלת קשרים בינאישיים היא אולי התחום הבעייתי ביותר עבור ביישנים (Carducci, 2000).
כתוצאה מקושי זה לביישנים יש פחות חברים ((Jones & Carpenter, 1986 והם יוצאים לפחות פגישות רומנטיות בהשוואה ללא-ביישנים ((Henderson & Zimbardo, in press.
לדברי Carducciכאשר ביישנים כבר מצויים בתוך מערכת יחסים אינטימית הביישנות אינה מהווה עבורם בעיה יותר, אולם, למרבה הצער, קשה להם להגיע לשלב זה בגלל חוסר יכולתם להציג את עצמם במפגשים חברתיים, לפלרטט עם אנשים בסביבתם או לבצע פעולות אחרות המסייעות ביצירת הקשר הראשוני.
Zimbardo(, p.82 1977) גורס כי "ביישנים לעיתים קרובות פותרים את הדילמה של פיתוח יחסים חדשים על ידי אי עשיית דבר. הם מעדיפים את הביטחון של הבידוד החברתי על פני הסיכון שבדחייה" .
ואכן, מחקרים מראים שביישנים רגישים באופן מיוחד לתגובות שליליות פוטנציאליות מהזולת ונוטים לזכור תגובות שליליות מצד הזולת יותר מאשר אנשים שאינם ביישנים (Henderson & Zimbardo, in press).
רשת האינטרנט עשויה לאפשר לביישנים להתחיל קשרים בינאישיים ביתר קלות. זאת משום שהחשש מדחייה, המשפיע עליהם בצורה קיצונית בעולם האמיתי, מופחת בסביבה המקוונת.
אחת הסיבות לכך היא שלמשתמשי האינטרנט קיימת האפשרות לעשות הפרדה פסיכולוגית בין העולם המקוון לעולם האמיתי ולהתייחס אל העולם הוירטואלי כאל עולם דמיוני שאין לו קשר למציאות ((Suler, 2004a. במצב כזה של דיסוציאציה האדם לא חייב להתמודד עם ההשלכות הרגשיות של הדחייה, הוא יכול להתעלם ממנה או להדחיקה ביתר קלות. כמו כן, הוא יכול להפחית מערך כוונותיו ולהתייחס לניסיון שלו להתחלת הקשר כאל חלק ממשחק ותו לא.
מעניין לציין כי החשש של ביישנים מדחייה איננו מוגזם ככל הנראה, לפחות לא בכל הנוגע להיכרות ראשונית עם אנשים. נמצא שככל שההיכרות עם הביישן היא ראשונית ושטחית יותר כך הוא יזכה להערכה נמוכה יותר ויצטייר כחלש, שברירי וחרד. לעומת זאת, אנשים המכירים היכרות אינטימית את הביישן ישימו לב לתכונות פחות בולטות ויותר חיוביות שלו ((Gough & Thorne, 1986.
אם כן, ניתן לראות יתרון עבור הביישן בהתחלת הקשר במסגרת של הרשת, שבה הוא חש נינוח יותר ובהתאם לכך תכונותיו החיוביות יכולות להשתקף ביתר שאת. לאחר שנוצרת אינטימיות באינטרנט יכול הקשר להתפתח ולצאת מגבולות הרשת אל העולם האמיתי כאשר בן שיחו של הביישן כבר מודע לתכונותיו החיוביות ויטה פחות לראות אותו באורח שלילי. רעיון זה עולה בקנה אחד עם תופעת אפקט הראשונות שגילה Asch. לטענת Asch (מצוטט אצל ליברמן, 1996), לתכונות המופיעות ראשונות יש משקל רב יותר ביצירת הרושם הכללי על אדם לא-מוכר משום שהתכונות המוצגות בהתחלה יוצרות סכמה המטמיעה לתוכה אלמנטים המופיעים בהמשך.
גורם נוסף שעשוי להפחית מעוצמת האיום שבדחייה באינטרנט הוא התחושה של משתמשים שניתן להשאיר ברשת (בתא הדוא"ל, בפורום או בצ'ט) מסר רגשי אישי (כמו למשל הצעה לפגישה רומנטית) ו"לברוח" מיד אחרי שליחתו, באופן שמרגיש בטוח יחסית לתקשורת פנים-אל-פנים (Suler, 2004a). את המשוב למסר יכול המשתמש לבדוק בזמנו החופשי, כאשר הוא מוכן להתמודדות רגשית עם התוצאות. יכולת זו נובעת כמובן ממאפיין הא-סינכרוניות של התקשורת ברשת.
אם כן, ניתן לראות באינטרנט גורם חיובי המסייע לביישנים ליצור את הקשר הראשוני העשוי להוביל ליחסים אישיים אינטימיים בעולם האמיתי, מחוץ לרשת. הפונקציונליות של הרשת בכל הנוגע לתחום זה נובעת, בין היתר, מהגברת היכולת להתמודד עם דחייה והפחתת החשש מדחייה. אם זאת, יש לציין מספר בעיות הנוגעות להתחלת קשרים ברשת :
נמצא שככל שביישנים משקיעים יותר זמן באינטרנט בניסיון לפתח קשרים חברתיים אישיים כך גוברת אמונתם שפעולותיהם יובילו ליצירת יחסים בעולם האמיתי. אולם למעשה הסיכוי לפתח קשרים רומנטיים ארוכי טווח עם אדם שמכירים ברשת הם נמוכים למדי, נמוכים בהרבה ממה שהביישן מאמין (Carducci & Klaphaak, 1999). במחקר שערכו Mccown, Fischer, Page, and Homant ((2001 נמצא שרק 6% ממשתמשי צ'ט במטרה להכיר אנשים פיתחו יחסים רומנטיים או אינטימיים בעזרת האינטרנט. מעבר לאכזבה שעלולה לצפות לביישן, הזמן והאנרגיה המושקעים באינטרנט עשויים לבוא על חשבון זמן ואנרגיה שהיו יכולים להיות מושקעים בנסיונות ליצור קשרים בעולם האמיתי, קשרים בעלי סיכוי גדול יותר להיות בעלי משמעות.
נמצא שככל שביישנים משקיעים יותר זמן באינטרנט בניסיון לפתח קשרים חברתיים אישיים כך הם נוטים יותר לסלף את זהותם האמיתית בפני בני שיחם ברשת ולהיות כנים פחות לגביה (ככל הנראה מתוך המחשבה שבני שיחם לא יחבבו אותם אם יכירו אותם באמת, על כל פגמיהם ומגרעותיהם) (Carducci & Klaphaak, 1999). תיאורים מסולפים של הזהות יכולים להוות מחסום בפני הביישן בדרך למימוש היחסים בעולם האמיתי, משום שבניגוד לאינטרנט, בעולם האמיתי סילופים כאלה הם קשים למדי.
יחסים מבוססי-אינטרנט- פונקציות ודיספונקציות
כפי שציינתי בראשית הפרק, לא מן הנמנע שביישנים מסוימים, בעיקר אלה הסובלים מרמה קיצונית של ביישנות, ינסו למצוא באינטרנט תחליף לקשרים חברתיים (שאינם מצויים בשפע בחייהם) וינסו למלא בעזרת יחסים מבוססי-רשת צרכים רגשיים שאינם באים על סיפוקם בעולם האמיתי וביניהם הצורך להשתייך. השאלה המתבקשת היא האם הרשת אכן יכולה למלא צרכים כאלו בהצלחה והאם קשרים ברשת עשויים להוות תחליף לקשרים בינאישיים בעולם האמיתי.
הצורך להשתייך, כלומר הצורך להיקשר ולקיים לפחות מידה מינימלית של קשרים בין-אישיים, הוא מוטיבציה אנושית בסיסית הטבועה בכל בני האדם מלידה (באומייסטר ולירי, 1995).
ביישנות היא מכשול מרכזי בדרך למילוי צורך בסיסי ורב-עוצמה זה (Carducci, 2000). חסך במילוי הצורך להשתייך עלול להביא למגוון תוצאות שליליות ופתולוגיות, שאחת המרכזיות שבהן היא היווצרות תחושת בדידות (באומייסטר ולירי, 1995).
Rook מגדיר בדידות כ"מצב מתמשך של מצוקה רגשית שנוצר כאשר אדם חש ניכור, אי-הבנה או דחייה מצד הזולת ו/או חוסר בשותפים חברתיים לפעילויות הנחשקות על-ידו, בפרט כאלה המעניקות תחושת אינטגרציה חברתית והזדמנויות לאינטימיות רגשית" (מצוטט אצל (Dill & Anderson, 1999.
מהגדרה זו עולה, כמובן, שבדידות היא חוויה שלילית ובלתי נעימה.
מחקרים רבים מצאו קשר בין ביישנות לבדידות (למשל: Jones & Carpenter, 1986; Stephan, Fath and Lamm, 1988 ).
Jackson, Fritch, Nagasaka, and Gunderson (2002) מסבירים את הקשר בין ביישנות לבדידות בכך שתפיסתם של ביישנים כרוניים את עצמם כלוקים בכישוריהם הבינאישיים וחששם העמוק מדחייה מקשים עליהם לקבל את התמיכה החברתית שהם זקוקים לה, אפילו מבני משפחה וחברים.
המחסור בתמיכה חברתית, בשילוב עם הציפיה של הביישן לדחייה מצד הזולת, בנוסף לחוסר אמונתו בכישוריו הבינאישיים, תורמים כולם לתחושות הבדידות שחווה הביישן.
Shaw and Gant (2002) מצאו שהשתתפות בצ'טים באינטרנט תורמת להגברת תחושת התמיכה החברתית של המשתמשים. השתתפות בקהילות מקוונות (פורומים) עשויה לתרום אף היא לתחושת התמיכה החברתית, בייחוד כאשר מדובר בביישנים. ממצאים מלמדים שאנשים ביישנים נוטים להתחתן ולהביא ילדים לעולם בגיל מאוחר יותר מהסובבים אותם ((Henderson & Zimbardo, in press וזאת משום שהתפתחותם בכל הקשור לתחום החברתי היא איטית יחסית. תוצאה בעייתית הנובעת מכך, לטענת Carducci (2000), היא שלביישנים חסרה תמיכה חברתית בזמן שהם חווים חוויות-חיים חשובות רבות. Carducci מציין שהשתתפות בקהילה מקוונת של ביישנים עשויה לספק תמיכה לביישן משום שבקהילה כזו הוא ימצא אנשים המצויים במצב הדומה לשלו.
לדעתי, גם קהילות שאינן ייחודיות לביישנים יכולות לספק תמיכה כזו משום שבקהילות מקוונות המוקדשות לחתונות, למשל, יוכל הביישן לחלוק את כל הרגשות המתעוררים בו בשלב זה של חייו עם אנשים צעירים ממנו, דבר שעשוי להיות בלתי אפשרי עבורו מחוץ לרשת. גילו של הביישן לא יהווה עבורו מקור למבוכה פשוט משום שאיש מחברי הקהילה לא יוכל לדעת מהו גילו האמיתי.
Leary (1986) מציע הסבר שונה משל Jackson et al. (2002( לקשר בין בדידות לביישנות. הוא מזכיר את העובדה שביישנים נוטים להימנע ממפגשים חברתיים ולהיות פחות פעילים בהם ובעקבות זאת יש להם פחות חברים. בנוסף לכך, משום שביישנים נתפסים כפחות חברותיים וחביבים בגלל היותם סגורים, אנשים נוטים פחות להתחבר איתם. לטענת Leary כאשר אנשים חשים בדידות הם רגישים במיוחד להערכותיהם של אחרים אותם משום שהם רואים בכל מגע חברתי הזדמנות לידידות או לקשר רומנטי. הרגישות להערכות מצד הזולת מעלה את רמת הביישנות, והביישנות בתורה מגבירה את תחושת הבדידות וכן הלאה. כך נוצר מעגל סגור וכואב בין הביישנות לבדידות.
Shaw and Gant (2002) גילו במחקרם שהשתתפות בצ'טים באינטרנט הפחיתה את בדידותם של המשתמשים. תוצאות דומות התקבלו במחקר שערכו McKenna, Green and Gleason (2002) ובו דיווחו הנבדקים על הפחתה בתחושות הבדידות לאחר שנתיים של שימוש באינטרנט ו-47% מהם ציינו במפורש שהקלה זו באה בעקבות השימוש באינטרנט.
אם להסתמך על הסברו של Leary (1986) לקשר בין ביישנות לבדידות, הרי שהפחתה בבדידות בעקבות השימוש ברשת עשויה לשבור את מעגל הקסמים בו שבוי הביישן משום שרגישותו להערכות מצד הזולת תיפחת ובהתאם לכך תיפחת גם עוצמת ביישנותו.
אם כן, נראה שהאינטרנט יכול לספק לביישן, הסובל מתחושת מחסור בתמיכה חברתית, את התמיכה לה הוא זקוק ובכך, אם להסתמך על דברי Jackson ועמיתיו (2002), לתרום להפחתה בתחושת הבדידות. ההפחתה בתחושת הבדידות אמורה להביא בתורה, על פי Leary (1986), לירידה ברמת הביישנות.
עם זאת, יש הטוענים שהמצב הוא מורכב יותר. Moody (2001) התבסס על התאוריה של Weiss הטוענת שקיימים שני סוגים של בדידות (רגשית וחברתית) ומצא במחקרו ששימוש מרובה באינטרנט מפחית מתחושת הבדידות החברתית אך מגביר את תחושת הבדידות הרגשית.
"בדידות חברתית", על פי Weiss (מצוטט אצל (Moody, 2001 משמעה תחושה של שעמום והימצאות בשוליים כתוצאה מחוסר בחברויות משמעותיות או בתחושת השתייכות לקהילה. רשת האינטרנט מאפשרת למשתמש לקדם את קשריו עם העולם החברתי שסביבו ע"י השימוש בצ'טים, קבוצות דיון, דוא"ל וכו'. בעזרת הרשת ניתן לגשר על פערים של זמן ומרחק בין בני-אדם וכך להגדיל את כמות הקשרים עם הזולת ולצמצם את תחושת הבדידות החברתית.
"בדידות רגשית" משמעה תחושה של ריקנות וחוסר-מנוחה כתוצאה מחוסר בקשרים אינטימיים. על פי
Moody (2001) שני גורמים אחראים לבדידות הרגשית הנוצרת כתוצאה משימוש ברשת. הראשון הוא העובדה ששימוש רב באינטרנט עלול (ואף נוטה במקרים רבים) לבוא על חשבון פעילויות חברתיות פנים-אל-פנים. הגורם השני הוא שאיכות היחסים המקוונים, על פי Moody, נמוכה מזו של יחסי פנים-אל-פנים.
ממצאיהם של Suman Coget, Yamauchi, and (2002) סותרים את טענתו של Moody לגבי תפיסת היחסים המקוונים את מקומם של יחסים פנים-אל-פנים. החוקרים מצאו שכמות השימוש השבועי באינטרנט וכמות האינטראקציה החברתית המקוונת לא היו קשורות לירידה במספר הקשרים החזקים בעולם האמיתי, כלומר קשרי האינטרנט לא באו על חשבונם.
הטענה לגבי איכות היחסים המקוונים גם היא שנויה במחלוקת. "גישת הרמזים המסוננים" טוענת שמערכות יחסים חיוביות ומפותחות יווצרו רק לעיתים נדירות באינטרנט, זאת בשל החוסר ברמזים בלתי-מילוליים הנובע מכך שהסביבה המקוונת היא במידה רבה (עדיין) מבוססת-טקסט (Wright, 2000). גישה זו תואמת כמובן את טענתו של Moody (2001).
על פי תאוריית הנוכחות החברתית ותאוריית עושר המדיה, המשתייכות לגישה זו, מידת הרגישות והמודעות של אנשים לזולתם קשורה למספר ערוצי התקשורת הזמינים להם (Parks & Floyd, 1996). תקשורת פנים-אל-פנים תגרום ליותר רגישות ומודעות לזולת משום שהיא מתאפיינת בריבוי ערוצים (תנועה, הבעות פנים, קול) המאפשרים העברת תוכן רגשי, בעוד שתקשורת מקוונת, המתאפיינת לרוב בערוץ יחיד (ורבלי), תהיה יותר אימפרסונלית, פחות מעוכבת ופחות מספקת רגשית.
המתנגדים לגישה זו מציגים את הטענות הבאות:
ראשית, כפי שמציין Wright (2000), קיימים ממצאים המעידים על כך שהמחקרים המוקדמים שהיוו בסיס לגישה זו היו בעייתיים מבחינה מתודולוגית.
כמו כן, החוקרים Walter and Tidwell (מצוטט אצל Chenault, 1998) מצאו כי גם בתקשורת מקוונת-טקסטואלית ניתן להעביר ולקלוט רמזים בלתי-מילוליים (למשל: מסר חברתי הנשלח בשעות הלילה משדר יותר אינטימיות וחיבה מזה הנשלח בשעות היום).
מעבר לכך, שימוש באמצעים גרפיים כמו "אמוטיקונים" (סמלים גראפיים המשמשים להבעת רגשות) או בסביבות וירטואליות בשלושה מימדים משיב לתקשורת המתקיימת ברשת לפחות חלק מהרמזים הבלתי-מילוליים ((Mantovani, 2001 והשינויים הטכנולוגיים המקדמים יותר ויותר שימוש בוידאו לתקשורת מקוונת יתרמו אף הם, ללא ספק, את חלקם.
יתכן אף שהחוסר ברמזים בלתי-מילוליים אינו בעל השפעה קריטית כלל על איכות היחסים באינטרנט.
לדוגמא, אמפתיה, שהינה מרכיב מרכזי של כל תקשורת בינאישית עמוקה ומשמעותית (Preece & Ghozati, 2001) מתוקשרת בעיקר באופן בלתי-מילולי. למרות זאת, ממצאים מראים שחוויות אמפתיות מתקיימות גם בעולם המקוון. Preece and Ghozati, לדוגמא, מצאו ש81% מתוך 100 קהילות מקוונות שדגמו הכילו כמות מסוימת של הודעות שהביעו אמפתיה והגיעו למסקנה שתקשורת אמפטית הינה נפוצה בקהילות הרשת, בניגוד למה שהיה ניתן לצפות בהסתמך על הגישה הפסימית.
אם כן, כפי שניתן לראות, "גישת הרמזים המסוננים" ספגה ביקורת רבה ונראה שמסקנותיה היו פסימיות מדי. ממצאים רבים מלמדים שלמרות הכל נמצאים באינטרנט במידה רבה תכנים רגשיים (Chenault, 1998) וכפי שראינו ניתן לשאוב תמיכה חברתית ואמפתיה מיחסים מקוונים.
מכל האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה שההסבר של Moody (2001) לממצאיו הוא בעייתי למדי.
הסבר אפשרי אחר לממצאים אלו, שמעלים Suman Coget, Yamauchi, and (2002), מבוסס על תאורית התלות-ההדדית של Kelly & Thibaut, היוצאת מנקודת ההנחה ששביעות הרצון ממערכת יחסים בין שותפים תלויה ביחס שבין הגמולים להשקעות (מצוטט אצלCoget, Yamauchi, and Suman, 2002). לפי תאוריה זו, האדם משווה את מערכת היחסים בה הוא נמצא למערכות יחסים פוטנציאליות אחרות בהן הוא יכול להיות מעורב והשוואה זו היא בעלת השפעה על שביעות רצונו ממערכת היחסים. לטענת et al. Coget, העובדה שלאדם יש חברים אינטרנטיים יכולה להפחית משביעות רצונו ממערכות יחסיו המתקיימות בעולם האמיתי משום שמוצגות לו מספר אלטרנטיבות שעשויות להיות אטרקטיביות יותר וכך עלולה לרדת שביעות רצונו ולעלות תחושת בדידותו.
אפשרות זו סבירה על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בביישנים, משום שממצאים מראים כי בהשוואה ללא-ביישנים הם מדווחים על שביעות רצון נמוכה יותר ממערכות-יחסיהם בעולם האמיתי
.(Jones & Carpenter, 1986)
אם כן, נראה שממצאיהם של Suman Coget, Yamauchi, and (2002) מהווים חיזוק לטענתו של Moody לגבי העלייה בבדידות הרגשית בעקבות השימוש ברשת, גם אם הם מציעים מכניזם שונה כהסבר לתופעה.
המחקרים שהצגתי מלמדים על כך שהאינטרנט אכן עשוי למלא צרכים רגשיים מסוימים עבור ביישנים אולם עדיין נותרה השאלה: האם יחסים מקוונים יכולים להוות תחליף למערכות יחסים בעולם האמיתי?
התשובה, לצערם של לא מעט ביישנים כרוניים, היא ככל הנראה שלילית.
Cumming, Butler, and Kraut (2002) הגיעו למסקנה שהאינטרנט הוא פחות אפקטיבי מאמצעים אחרים (שיחת טלפון, מפגש פנים-אל-פנים) ליצירתן ולשמירה על קיומן של מערכות יחסים חזקות. לטענתם, קבוצות-דיון אינטרנטיות אינן משתוות לקבוצות בעולם האמיתי ביכולתן ליצור תחושת שייכות ולאפשר השגת תמיכה-חברתית. למסקנות דומות הגיעו גם (2002) Peris et al. שממצאיהם מלמדים שהשתתפות בצ'אטים אינה דרך למלא צרכים רגשיים או חברתיים.
7. שימוש פתולוגי באינטרנט
מספר מחקרים (למשל: (Chak & Leung, 2004; Goulet, 2002; Ofsu, 2001 הניבו ממצאים המעידים על כך שביישנים הם בעלי סיכוי מוגבר להתמכרות לאינטרנט, או כפי שיש המעדיפים לכנות זאת כיום- "שימוש פתולוגי באינטרנט".
המושג "התמכרות לאינטרנט" הועלה לראשונה ב- 1996 ע"י הפסיכיאטר Ivan Goldberg שפירסם קריטריונים לאיבחון ההתמכרות כמעין פארודיה על הגדרות ה DSM-((Suler, 1999. עם זאת, המושג והרעיון שמאחוריו צברו תאוצה במהירות והחלו להיחקר ברצינות ברחבי העולם.
ל"התמכרות" לאינטרנט עדיין אין הגדרה רשמית ואחידה המופיעה בDSM. האבחנה הקרובה ביותר בDSM לבעיה זו היא זאת של התמכרות להימורים (Young, 1998).
Kandell (1998) הגדיר את ה"התמכרות לאינטרנט" כתלות פסיכולוגית באינטרנט המאופיינת ע"י הסימפטומים הבאים:
השקעה גדלה והולכת של משאבים בפעילויות הקשורות לאינטרנט
תחושות בלתי-נעימות (כגון חרדה, דכאון, ריקנות) כאשר האדם נמצא מחוץ לרשת (offline)
צורך בכמויות הולכות וגדלות של שימוש באינטרנט כדי להשיג את ההשפעות הרצויות
הכחשת ההתנהגויות הבעייתיות
ניתן לדבר על מספר תתי-סוגים של "התמכרות לאינטרנט" (Young, Pistner, O'Mara, & (Buchanan, 1999 :
התמכרות למין ברשת- שימוש קומפולסיבי באתרי פורנוגרפיה או השתתפות בצ'טים לצורך שיחות ארוטיות
התמכרות למערכות יחסים ברשת- מעורבות-יתר רגשית במערכות יחסים וירטואליות
השתתפות במשחקים מקוונים, הימורים, קניות ומסחר אובססיבי ברשת
הצפה במידע- גלישה קומפולסיבית באתרי אינטרנט או חיפושים אובססיביים במאגרי מידע לצורך איסוף מידע
השימוש המופרז והפתולוגי באינטרנט מוביל ע"פ Young ((1998 לקשיים במערכות יחסים, קשיים בתיפקוד בתחום התעסוקתי וכן לקשיים בתחום האקדמי.
נושא ה"התמכרות לאינטרנט" הוא נושא שנוי מאוד במחלוקת ולא מעט ביקורות הושמעו לגביו.
Grohol (2003) מוחה על כך שחוקרים ומומחים לבריאות הנפש ממהרים ליצור קטגוריות אבחנתיות חדשות עבור תופעות שנראות להם בעלות פוטנציאל בעייתי. לטענתו, מה שרוב אלו התופסים עצמם כמכורים לאינטרנט סובלים ממנו הוא הרצון לא להתעסק עם בעיות אחרות בחייהם, רצון שמוביל אותם לבריחה אל האינטרנט.
ביקורת אחרת היא שרבים מאלו המשתמשים באינטרנט שימוש-יתר אינם למעשה מכורים לאינטרנט אלא האינטרנט משמש כמדיום למילוי הצרכים הנובעים מהתמכרויות אחרות ((Griffiths, 1999. כלומר, משתמש המוגדר כמכור להימורים ברשת, לדוגמא, הוא למעשה אדם המכור להימורים בכל פורמט שהוא, המשתמש ברשת כמדיום למימוש ההתמכרות הזו ואינו מכור לשימוש ברשת כשלעצמו.
Beard and Wolf (2001) הביעו הסתייגו מהשימוש במונח "התמכרות" משום שלדעתם הוא אינו משקף בצורה מדויקת את התופעה של שימוש מוגזם באינטרנט משום ששימוש מוגזם אינו גורם לכל הסימפטומים וההתנהגויות המאפיינות התמכרות לכימיקלים, כמו למשל תסמיני גמילה פיזיולוגיים.
למרות הביקורת הרבה הקיימת בנושא זה, קיימת הסכמה כללית שלפחות מיעוט קטן של משתמשים אכן סובל מבעיה של שימוש מוגזם באינטרנט (למשל: Griffiths, 2000) וגם אם המונח המתאר בעיה זו שנוי במחלוקת והקריטריונים לאיבחונה עדיין לוקים בחסר יש להמשיך ולחקור אותה על מנת לעזור לאלו הסובלים ממנה Beard & Wolf, 2001; Shaffer, 2002) ).
כפי שמסביר זאת (1998) Grohol: "בלי קשר לשאלה האם 'התמכרות לאינטרנט' היא אמיתית או לא, ההשפעות של בזבוז כמות עצומה של זמן ברשת, באופן בלתי מתון ובלתי נשלט, הן לרוב שליליות ולעתים תכופות הרסניות".
הקשר בין שימוש פתולוגי באינטרנט לביישנות
כאמור, קיימים ממצאים המעידים על כך שביישנים הם בעלי סיכוי מוגבר לשימוש פתולוגי באינטרנט.
הסבר אפשרי לממצאים אלה יכול להתבסס על ממצאי מחקרה של Young (1997) המצביעים על שלושה גורמים ברשת האינטרנט המהווים חיזוק חיובי לאנשים ה"מתמכרים" לשימוש בה, גורמים שכולם בעלי חשיבות מיוחדת עבור ביישנים. הגורמים הם:
תמיכה חברתית- Young טוענת שקהילות וירטואליות יוצרות דינמיקה קבוצתית של תמיכה שממלאת צורך עמוק וחשוב אצל אנשים שעולמם החברתי הוא דל. כפי שראינו בפרק 6, ביישנים נוטים לסבול ממחסור בתמיכה חברתית (Carducci, 2000) וממצאים מראים כי האינטרנט אכן עוזר להם למלא צורך זה (Shaw & Gant, 2002). אם כן, התמיכה החברתית שמספקת הרשת מהווה חיזוק חיובי שעשוי לעודד נוכחות קבועה ואינטנסיבית של הביישן בעולם הוירטואלי.
הגשמה מינית- Young מצביעה על סייבר-סקס (מין וירטואלי) כעל גורם מחזק חשוב. היא מצביעה על כך שאנשים הסובלים ממחסור בהזדמנויות למפגשים רומנטיים או החשים שאינם אטרקטיביים מספיק, מאמינים שקל יותר להשיג יחסי מין בעולם הוירטואלי, בדמות סייבר-סקס, מאשר בעולם האמיתי וזאת משום שהם יכולים להציג את עצמם כאטרקטיביים יותר מאשר הם אכן הינם. כפי שראינו בפרקים 1 ו-2, ביישנים תואמים את הפרופיל שמתארת Young - הם נוטים להאמין שהם אינם מושכים וממעטים לצאת לפגישות רומנטיות, ולכן גורם זה הוא רלוונטי מאוד עבורם. מעבר לכך, Zimbardo (1977) טוען כי אחוז ניכר מצרכני שירותי-המין הם ביישנים, עובדה הנובעת מכך שעבורם הסיכון שבאינטימיות, החושפת את החולשות והפגמים, הוא מחיר רגשי גבוה מדי בתמורה ליחסי-מין. כיום, סייבר-סקס יכול להוות, לפחות במידה מסוימת, תחליף עבור הביישן לשירותי המין בתשלום. תחליף שהוא זול יותר, אנונימי יותר ובטוח יותר מבחינה בריאותית, אך גם כזה הנושא עמו סכנה להתמכרות.
יצירת פרסונה- ע"פ Young, יצירת פרסונה ע"י שימוש בפרטים בדויים מאפשרת למשתמש האינטרנט לעבור שינוי מנטלי ולהפוך לאדם אחר בעולם הוירטואלי. לטענת Young, משתמשים מדווחים שהפרסונה שהם מאמצים ברשת מאפשרת להם לחשוף אספקטים של עצמם המוסתרים מעין כל בעולם האמיתי, כלומר הפרסונה מאפשרת להם לבטא את העצמי האמיתי שלהם. כפי שראינו בפרק 4, אנשים הסובלים מביישנות חשים יותר מלא-ביישנים שהם מצליחים לחלוק אספקטים של העצמי האמיתי שלהם ברשת. אם כן, האפשרות לחלוק אספקטים אלה, שלטענת Youngמתאפשרת ע"י יצירת הפרסונה, תהווה במיוחד עבור ביישנים חיזוק חיובי שיעודד התמכרות.
עוד הסברים לנטייה של ביישנים לשימוש מופרז ברשת ניתן לשאוב מהשוואת ה"התמכרות" של הביישן לאינטרנט להתמכרות לאלכוהול שממצאים מעידים שאף היא קשורה לביישנותY (למשל: Shogren & Naevdal, 2004).
Zimbado (1977) מציין שאלכוהוליסטים רבים קשה להתנהג בצורה משוחררת בגלל הפחד מדחייה והשתייה מאפשרת להם להיפתח. כפי שראינו, רשת האינטרנט מחזיקה באותן תכונות "ממכרות": היא מאפשרת לביישן להשתחרר מעכבותיו ולחשוף את עצמו בפני הזולת, דבר שהוא אינו מרגיש כי ביכולתו לעשות בעולם האמיתי.
אלכוהוליסט לשעבר שראיין Zimbado מספר ש"מה שהאלכוהוליסט מחפש באלכוהול זה שחרור מעצמו... ...ומה שהופך את הפיתוי לשתות לכה חזק היא הידיעה שהאלכוהול אכן ישחרר" (p.107).
האינטרנט, כמו האלכוהול, מאפשר לביישן להשתחרר מעצמו, להפוך למישהו אחר. מה גם שהאינטרנט מאפשר החלפת הזהות כליל, דבר שהאלכוהול אינו מאפשר.
כפי שהתקשורת באמצעות האינטרנט גורמת לבני-שיחו של הביישן לתפוס אותו כמושך יותר מאשר מחוץ-לרשת כך גם השימוש באלכוהול גורם לביישן להיתפס כאטרקטיבי יותר בהשוואה למצב בו הוא פיכח (Zimbardo, 1977).
כל אלה הם מניעים חזקים עבור הביישן לשימוש אינטנסיבי ומופרז באינטרנט.
עוד נקודת דמיון אפשרית בין אלכוהוליזם לשימוש פתולוגי אינטרנט אצל ביישנים היא חוסר יכולתם של אלו לבקש עזרה על מנת להיחלץ מהשימוש המופרז. בקשת עזרה דורשת כישורים חברתיים מינימליים לפחות, הערכה-עצמית ריאליסטית והודאה בחולשה. כל אלה, כפי שמציין Zimbado, הם בעייתיים עבור הביישן הכרוני ולכן סביר שימנעו ממנו לפנות אל הגורמים המתאימים שיעזרו לו לפתור את הבעיה.
