לדבר בפונט אדום בגודל 16
הפונקציות והדיספונקציות של האינטרנט עבור ביישנים כרוניים
מאת: רועי סמנה
תקציר
עבודה זו מנסה לבדוק מהן הפונקציות שעשויה למלא רשת האינטרנט עבור ביישנים כרוניים וכן מהן הדיספונקציות שעשויות לנבוע עבורם מהשימוש ברשת, זאת על ידי שילוב ממצאי הספרות המחקרית העוסקת בביישנות והספרות המחקרית בתחום הפסיכולוגיה של הרשת.
בראשית העבודה נסקרים המאפיינים ההופכים את האינטרנט לסביבה בטוחה עבור הביישן ובהמשך מוצגות תרומותיה הפוטנציאליות של רשת האינטרנט לתפיסתו העצמית של הביישן, לפיתוח מיומנויותיו החברתיות ולהעשרת עולמו החברתי. כן מוצגות לאורך העבודה מספר דיספונקציות של הרשת, כאשר פרק מיוחד מוקדש לנושא השימוש הפתולוגי-כפייתי ברשת.
פרק הדיון מסכם את ממצאי העבודה וכן בוחן את השפעות הרשת על הביישן מנקודת מבטן של תאוריות שונות העוסקות בהסברים לתופעת הביישנות.
המסקנה העולה מהעבודה היא שברשת גלומות אפשרויות רבות שיכולות להעשיר את חייהם של ביישנים ולהקל על חרדתם החברתית אך עם זאת היא טומנת בחובה גם מגבלות ואף סכנות שיש להיות מודעים אליהן.
מבוא
בשנת 1998 פירסמו Kraut et al. תוצאות מחקר שרבים (למשל: Shaw & Gant, 2002) מחשיבים אותו למשפיע ביותר בתחום חקר האינטרנט עד היום .מחקר זה, שזכה לכינוי "מחקר פרדוקס האינטרנט" הוביל את Kraut ועמיתיו למסקנה שבאופן פרדוקסלי, למרות שהשימוש המרכזי באינטרנט הוא לצורכי תקשורת בינאישית, השימוש באינטרנט מוביל לעליה משמעותית בתחושות הבדידות והדיכאון (Kraut (et al., 1998.
מחקרם של Kraut et al. ספג ביקורות מתודולגיות רבות (למשל: McKenna & Bargh, 2000 ;Shapiro, 1999) ומספר מחקרים שנערכו לא הצליחו לשחזר את ממצאיו
(למשל: Wastlund, Norlander,& Archer, 2001 Shaw & Gant, 2002;), אולם הוא עורר, ללא ספק, דיון סוער וחשוב בנוגע להשפעות הפסיכולוגיות של רשת האינטרנט על הפרט והחברה.
בעקבות הביקורות שספג מחקרם ערכו ב-2002 Kraut et al. מחקר המשך ובו מצאו שמרבית ההשפעות השליליות שיוחסו לשימוש באינטרנט התפוגגו לאחר פרק זמן מסוים, כלומר נמצא שהאינטרנט הביא לתוצאות שליליות עבור המשתמשים רק בתקופת השימוש הראשונית ולאחר מכן השפעותיו היו חיוביות. ממצא נוסף שעלה במחקר הוא שהשימוש באינטרנט לא משפיע בצורה זהה על כל המשתמשים: אנשים חברותיים ומוחצנים ואנשים הנהנים מתמיכה חברתית רבה ייתרמו מהשימוש באינטרנט יותר מאשר אנשים מופנמים או כאלו הסובלים ממחסור בתמיכה חברתית. בעלי התמיכה חברתית, לפי Kraut ועמיתיו, יהנו מעליה בהערכתם העצמית ומירידה בתחושת הבדידות בעוד שהשפעת האינטרנט על חסרי התמיכה החברתית תהיה הפוכה.
בסתירה לממצאיהם הפסימיים של Kraut et al., ממצאיהם של Roberts, Smith, and Pollock (מצוטט אצל (Klaphaak & Carducci, 1999 ושלRussell, Flom, Gardner, Cutrona, & Hesslling (2003)מלמדים על כך שהשימוש באינטרנט עשוי לתרום רבות מבחינה רגשית וחברתית גם לאנשים ביישנים, המאופיינים דווקא כסובלים ממחסור בתמיכה חברתית (Jones & Carpenter, 1986).
עבודה זו באה לבדוק מהן הפונקציות (הפסיכולוגיות והחברתיות) שעשויה למלא רשת האינטרנט עבור ביישנים כרוניים וכן מהן הדיספונקציות שעשויות לנבוע מהשימוש ברשת עבור אוכלוסיה זו.
ניתן להגדיר ביישנות כ"סינדרום אפקטיבי-התנהגותי המאופיין על ידי חרדה חברתית ועכבה (אינהיביציה) התנהגותית הנובע מהערכה בינאישית ממשית או מדומינת מצד הזולת" (Leary, 1986,
(p.30. חשוב להדגיש כי אין הגדרה קונצזנזואלית יחידה למושג "ביישנות" ואחת הבעיות הנובעות מכך היא שקשה להבדילה בצורתה החמורה ביותר מהפרעת הפוביה החברתית. חלק מהחוקרים תופסים את הביישנות כגרסה מתונה של הפוביה החברתית (Greco & Morris, 2001), אחרים טוענים שמדובר במבנים שונים ושאדם יכול להיות ביישן קיצוני ובכל זאת לא לסבול מפוביה חברתית (Kaminer & Stein, 2003).
בעבודה זו בחרתי שלא להתייחס לממצאים ותאוריות העוסקים בפוביה חברתית אלא רק בכאלו העוסקים בביישנות ו/או בחרדה חברתית, שהיא, כפי שאראה בהמשך, מרכיב מרכזי בביישנות.
ביישנות עשויה להיות מצבית, כאשר הסימפטומים מופיעים בסיטואציות חברתיות ספציפיות אך הביישנות אינה נכללת במושג העצמי של האדם, או לחלופין להיות כרונית ולמעשה להוות תכונה אישיותית, כאשר היא משמשת כחלק מרכזי במושג העצמי של האדם (Henderson & Zimbardo, in press). עבודה זו תתמקד בביישנים כרוניים.
עד היום מעט מחקרים עסקו במישרין בנושא של השפעות האינטרנט על ביישנים. מרבית המחקרים שהתייחסו לקשר בין ביישנות והאינטרנט בחרו דווקא לבחון את השפעת הביישנות על דפוסי השימוש ברשת. כאשר הנושא של השפעת האינטרנט על ביישנים מוזכר במאמרים אקדמיים הוא לרוב מוצג בצורה מצומצמת והרעיונות הקשורים בו מוצגים פעמים רבות באופן בלתי מנומק ולקוני. עבודה זו באה לאסוף את הנתונים שנמצאו, לסקור את הרעיונות שהועלו ולהעלות רעיונות חדשים על ידי יצירת אינטגרציה בין ממצאים ותאוריות בנוגע לביישנות לבין ממצאים ותאוריות בנוגע להשפעות הפסיכולוגיות של האינטרנט. על ידי איסוף שברי הרעיונות המצויים בספרות המחקרית ניסיתי ליצור תמונה רחבה ואינטגרטיבית יותר של נושא מסקרן זה. יש לציין שהעבודה תתמקד ביישומים התקשורתיים של הרשת בלבד (כלומר צ'טים, קבוצות דיון, דוא"ל וכו').
בפרק הראשון של העבודה אציג את נושא הביישנות באופן כללי, כלומר אסקור את מאפייני הביישנות, את הסיבות להיווצרותה, דרכי הטיפול וכו'.
בפרק השני אציג מספר מאפיינים בסיסייים של רשת האינטרנט ההופכים אותה לסביבה בטוחה עבור הביישן. הפונקציות שבהן תעסוק עבודה זו מתבססות על קיומם של מאפיינים אלה.
בפרק השלישי אציג את הפונקציות שעשויה למלא הרשת עבור הביישן בהיבטים הקשורים לתפיסה העצמית ולחוללות העצמית וכן אתייחס להשפעות הפונקציונליות האפשריות של האינטרנט על מידת המורכבות של מושג העצמי. פרק זה ינסה לענות על שאלת מחקר מס' 1: אילו פונקציות עשוי למלא השימוש ברשת מבחינת מבנה העצמי של ביישנים ותפיסתם אותו?
הפרק הרביעי יעסוק באפקט הדיסאינהביציה ברשת- בפרק זה אסקור את הפונקציות שעשויות לנבוע מאפקט זה עבור הביישן: אפשרות לפריקת תסכולים, עידוד החשיפה העצמית וחשיפת העצמי האמיתי. כלומר, פרק זה יתייחס לשאלת המחקר השניה:
מהן הפונקציות שעשוי למלא אפקט הדיסאינהביציה ברשת עבור ביישנים?
הפרק החמישי יעסוק במשחקי תפקידים ברשת ויתייחס לשאלה מס' 3:
אילו פונקציות עשויים למלא משחקי התפקידים ברשת עבור ביישנים?
בפרק השישי אבחן את הפונקציות שעשויה למלא רשת האינטרנט ביצירת קשרים חדשים בעולם האמיתי וכן את הפונקציות שעשויים למלא קשרים המתנהלים באופן אקסקלוסיבי אונליין עבור ביישנים. כלומר, פרק זה ינסה לענות על שאלת מחקר מס' 4:
אילו פונקציות עשויה למלא הרשת עבור ביישנים מבחינת קשרים בינאישיים?
בפרק השביעי אציג את הדיספונקציה המרכזית הנובעת מהשימוש ברשת עבור ביישנים: ההתמכרות לאינטרנט. בפרק זה אציג את המחלוקת סביב נושא זה ואבדוק את המשמעות המיוחדת של התמכרות זו עבור ביישנים. הממצאים שיוצגו בפרק זה, בשילוב עם ממצאים אחרים שיוצגו לאורך פרקי העבודה יעסקו בשאלת המחקר החמישית:
מהן הדיספונקציות של רשת האינטרנט עבור ביישנים?
בפרק הדיון, החותם את העבודה, אסכם את המסקנות שעלו מן העבודה ואבחן את השפעות הרשת על הביישן דרך הפריזמות השונות של התאוריות המסבירות את היווצרות הביישנות.
1. ביישנות
המושג ביישנות הוא מושג מעורפל. מאז השימוש המתועד הראשון במילה "ביישנות", בפואמה אנגלו-סקסית בשנת 1000 לספירה (מצוטט אצל ,(Zimbardo, 1977ניסו רבים וטובים להגדירה בצורה מדויקת ככל האפשר. על פי ,Zimbardoהבעייתיות בהגדרת הביישנות נובעת, בין היתר, מכך שמדובר במצב מורכב בעל טווח רחב של השפעות- החל באי-נוחות קלה וכלה בנוירוזה חמורה.
החוקר Mark Leary ((1986 טוען שניתן לחלק את מרבית ההמשגות הקיימות לביישנות לשלוש קטגוריות:
תפיסת הביישנות כחוויה סוביקטיבית המאופיינת על ידי דאגה ומתיחות במפגשים בינאישיים.
תפיסת הביישנות מפרספקטיבה התנהגותית המגדירה אותה במונחים של המנעות חברתית, שתקנות ואינהביציה.
תפיסת הביישנות כסינדרום פסיכולגי הכולל הן את החרדה החברתית הסובייקטיבית והן את ההתנהגות החברתית המעוכבת.
Leary עצמו בוחר בהגדרה המשתייכת לקטגוריה השלישית ומגדיר ביישנות כ"סינדרום אפקטיבי-התנהגותי המאופיין על ידי חרדה חברתית ואינהיביציה בינאישית, הנובע מקיומה הממשי או מאפשרות קיומה של הערכה מצד הזולת" (p.30 1986,). אם כן, בבסיסה של הביישנות עומדת חרדה מפני הערכה שלילית מצד הזולת, הערכה שהביישן חושש שתביא לדחייתו (Pilkonis, 1977).
סימפטומים של ביישנות עשויים להתקיים ברמה הקוגניטיבית (חשש מהערכות שליליות, פרפקציוניזם ומושג עצמי שלילי), האפקטיבית (מודעות עצמית מוגזמת, תחושות אשמה ובדידות), הפיזיולוגית (קצב לב מוגבר, הזעה, רעד והסמקה), ההתנהגותית (אינהיביציה, ליקויים בדיבור, המנעות מסיטואציות מפחידות), או בכל הרמות יחדיו (Henderson & Zimbardo, in press).
ממצאי מחקריו של Zimbardo (מצוטט אצל Henderson & Zimbardo, in press) מלמדים כי היקף הביישנות באוכלוסיה הוא רחב מאוד ומתקרב כיום ל50%. עם זאת, ביישנים כרוניים מהווים רק כ25% מהאוכלוסיה (Zimbardo, 1977). הממצאים מלמדים גם כי ביישנות הינה שכיחה יותר אצל ילדים בגיל בית-ספר מאשר אצל מבוגרים אך אין הבדלים בין המינים בשכיחות הביישנות ((Zimbardo.
בעיות הנובעות מביישנות
ביישנים מדווחים על מספר בעיות בינאישיות מרכזיות (Zimbardo, 1977):
קושי להכיר אנשים, ליצור חברויות חדשות, להנות מחוויות חדשות ושונות
חוסר אסרטיביות וקושי בביטוי עמדות
שתקנות מוגזמת המקשה על אנשים להעריך את תכונותיו האמיתיות של הביישן
קשיים בתקשורת ובחשיבה בנוכחות אנשים אחרים, בייחוד זרים וקבוצות.
בעיות אלה מובילות לתוצאות שליליות עבור הביישנים: בהשוואה ללא-ביישנים יש להם פחות תמיכה חברתית ופחות חברים (Jones & Carpenter, 1986) והם יוצאים עם בני המין השני פחות (Henderson & Zimbardo, in press). כמו כן, ביישנים חשופים לריבוי בעיות בריאותיות הנובעות מהעדר תמיכה חברתית מספקת ומחוסר יכולתם לחשוף בעיות רפואיות מביכות בפני רופאיהם ונוטים לסבול מקשיים בפיתוח קריירה מקצועית מוצלחת, דבר הנובע מנטייתם להימנע מבקשות לקידום והעלאה בשכר, אי-התבלטותם במקום העבודה וקשייהם בהתמודדות עם ראיונות עבודה (Henderson & Zimbardo, in press).
התפתחות המחקר בנושא הביישנות
על פי Briggs, Cheek, and Jones (1986) ניתן לחלק את התפתחות המחקר בנושא הביישנות לשלושה שלבים, הנבדלים זה מזה קונספטואלית ומתודולוגית. בשלב הראשון, השלב התיאורי, נותחה הביישנות בעיקר על בסיס תצפיות קליניות.
בשלב השני, שהחל באמצע שנות ה70, הפך מחקר הביישנות לפופולארי בציבור לאחר שמספר ספרים שיועדו לקהל הרחב פורסמו בנושא. ספרים אלו ניסו להסביר את נושא הביישנות להדיוטות וכן ניסו להציע טכניקות להתגברות על ביישנות. חלקם נכתבו בידי אקדמאים והכילו הוכחות אמפיריות בנושא וחלקם היו ספקולטיביים באופיים והתבססו על השכל הישר.
השלב השלישי בחקר הביישנות מאופיין בניתוחים אמפיריים מסורתיים יותר של מבנה הביישנות. בעשורים האחרונים הביישנות הוגדרה בצורה מוקפדת יותר ובדרכים המאפשרות בדיקה אמפירית, מדדים חדשים פותחו ויותר ויותר דיווחים בנושא זה פורסמו בז'ורנלים מחקריים.
ניתן לקבץ את המדדים הפסיכולוגיים לביישנות הקיימים כיום לשש קטגוריות (Briggs & Smith, (1986:
מדדי תיאור עצמי (ביניהם ניתן למצוא את מדדי הביישנות של Cheek and Buss ושל אוניברסיטת סטנפורד) בהם הנשאלים מתבקשים לתאר את המידה שבה הם תופסים עצמם כביישנים
מדדי התנסות עכשווית (current experiencing) בהם מתבקשים הנבדקים לדווח על תחושותיהם בזמן אמיתי, לציין את העדפותיהם ולבצע שיפוטים
מדדי תצפית בהם מתבצעות תצפיות אובייקטיביות על ידי שופטים על התנהגותם של הנבדקים
מדדים פסיכו-פיזיולוגיים כמו EEG ו-EMG שבודקים תגובות פיזיולוגיות לגירויים העשויים לעורר חרדה חברתית
מדדי מיומנות בהם נמדדים הידע והיכולת של הנבדקים בכל הנוגע לביצועים חברתיים ולתגובות חברתיות מתאימות
מדדי התנהגות קודמת המבוססים על דיווחים וזיכרונות של אנשים הקרובים לנבדק ומכירים אותו היטב ולאורך זמן.
הגורמים לביישנות
על פי Zimbardo (1977) קיימות מספר גישות עיקריות המנסות לענות על השאלה מהם הגורמים הסיבתיים לביישנות.
הגישה הביולוגית רואה בביישנות תכונה תורשתית, באופן דומה לגובה או לאינטליגנציה.
קיימים ממצאים לא מעטים ממחקרי תאומים המלמדים שהדמיון במידת הביישנות בין תאומים זהים הוא גדול יותר בהשוואה לתאומים שאינם זהים (Plomin & Daniels, 1986). ממצאים אלה מצביעים באופן מרשים על בסיס תורשתי לביישנות.
במחקר אימוץ נמצא גם קשר בין מידת הביישנות של הורים ביולוגים לילדיהם בני השנתיים, קשר שלא נמצא אצל הורים מאמצים וילדיהם (Plomin & Daniels, 1986). עוד ממצא מעניין הוא שילדים ביישנים נולדים לעיתים קרובות יותר בספטמבר ואוקטובר, חודשים שבהם הגוף מייצר יותר מלטונין, הורמון שככל הנראה מועבר על ידי האם לעובר ומשפיע על הנטיה לביישנות (Gorthmaker, Kagan, Caspi, & Silva, 1996).
לפי Kagan and Reznick (1986) האינטראקציה בין הגנטיקה והסביבה היא שקובעת אם תתפתח ביישנות. נטייה מולדת לביישנות וסף עוררות נמוך אצל תינוקות וילדים קטנים מובילה לפחות אינטראקציה חברתית עם הסובבים אותם והדבר מוביל להתפתחות של סגנון תגובה ביישני.
ממצאים מלמדים כי הבסיס הביולוגי של רכיב החרדה החברתית בביישנות נמצא בפעולות האמיגדלה וההיפוקמפוס. האחראי על הסימפטומים הפיזיולוגיים של הביישנות הוא ההיפותלמוס (Henderson & Zimbardo, in press).
הגישה הביהיביוריסטית טוענת שאנשים ביישנים לא למדו את הכישורים החברתיים ההכרחיים להתקשרות אפקטיבית עם אנשים אחרים.
הביהיביוריסטים טוענים שביישנות היא תגובה פובית נלמדת לאירועים חברתיים. למידה זו עשויה להיות תוצר של:
היסטוריה של חוויות שליליות עם אנשים בסיטואציות מסוימות, שנחוו באופן ישיר או על ידי צפייה באחרים
חוסר למידה של הכישורים החברתיים "הנכונים"
ציפיה-עצמית לביצוע לקוי הגורמת לחרדה בלתי פוסקת באשר לביצועים החברתיים
למידה של הביישן לזלזל בעצמו ולתפוס את עצמו כנחות מאחרים בגלל ליקוייו החברתיים
למידה שהביישנות משתלמת (למשל כאשר ביישנותו של ילד גורמת לו לקבל תשומת לב מיוחדת מהוריו)
הגישה הפסיכואנליטית רואה בביישנות סימפטום המייצג תגובה לשאיפותיו הלא-ממומשות של האיד, שאיפות אשר מימושן אינו מאושר על ידי הסופר-אגו. על פי גישה זו מקורה של הביישנות בהפרעות בהתפתחות הנורמלית של האישיות, הפרעות המונעות מהאיד, האגו והסופר-אגו להיות משולבים בהרמוניה.
Zimbardo (1986) מציין כי ישנם תאורטיקנים הטוענים שמקור הביישנות הוא למעשה בנרקיסיזם, כלומר לביישן יש פנטזיות גרנדיוזיות שעוברות תהליך של עיוות והתקה משום שאינן מורשות לקבל ביטוי ישיר ותהליך זה מתבטא בסופו של דבר בסימפטום הביישנות. תאורטיקנים אחרים מדגישים את האפשרות שתהליך היפרדות פסיכולוגי מוקדם מדי של הילד מאמו יוצר טראומה המביאה בסופו של דבר להתפתחות הביישנות מתוך החשש של האדם שלא יוכל להתמודד עם אי הודאויות שבחיים.
הגישה החברתית-תרבותית גורסת שיש להבין ביישנות במונחים של תיכנות חברתי. גישה זו טוענת כי מצב החברה הוא שמוביל אנשים רבים לביישנות. יתכן שגורמים חברתיים כמו העלייה במספר הגירושין והירידה במספר הנפשות במשפחה ממוצעת הופכים אנשים מסוימים לביישנים פשוט משום שגישה ישירה לאנשים אחרים הופכת לקשה יותר ויותר בימינו. בתנאי החיים בחברה המערבית המודרנית, המתאפיינת באוטומציה של שירותים רבים, בפחד מפני הפשע ברחובות ובהקצאת שעות רבות יותר ויותר לקריירה (Henderson & Zimbardo, in press) קיימות פחות ופחות הזדמנויות לצפות ביחסי שיתוף ונתינה בין שכנים ובני משפחה ומתמעטות ההזדמנויות להתאמן בשיחה, במשא ומתן ובקבלה ובנתינה של מחמאות.
גם הערכים המערביים השמים דגש מוגזם על תחרותיות והישגים אישיים תורמים את חלקם. Zimbardo (1977) טוען שכיום ההכרה בערכו של אדם תלויה במה שהוא מייצר ולא במה שהינו. כאשר יחסינו עם הסובבים אותנו הם תועלתניים גרידא, אך טבעי שנחוש חרדה לגבי השאלה האם מה שיש לנו להציע לזולת הוא טוב מספיק.
גישת הפסיכולוגיה החברתית טוענת שביישנות נוצרת למעשה כשהאדם מתייג עצמו כ"ביישן" או כשאנשים אחרים מתייגים אותו ככזה. גישה זו יוצאת מנקודת ההנחה שאנשים נוטים להדביק תוויות על עצמם או על אחרים מבלי שיהיו להם ראיות קונקרטיות התומכות בהן, ולאחר מכן נוטים לשמר אותן מבלי קשר למהותו האמיתית או למעשיו של האדם שתויג. מכאן ואילך חיפושיהם אחר הסברים להתנהגותו של האדם הינם מוטים, כלומר הם מתעלמים ממידע שאינו תואם את התווית שבחרו בה. ייחוסים מוטים כאלה נפוצים מאוד כאשר מדובר בתווית של "ביישן". לדברי Zimbardo(1977) אנשים המתייגים עצמם כביישנים מאשימים את עצמם בתחושות הביישנות שהם חווים בסיטואציות מסוימות או עם אנשים מסוימים. לעומת זאת, אנשים שאינם מתייגים עצמם כביישנים מאשימים גורמים חיצוניים בתחושותיהם הבלתי-נעימות ובהתאם לכך מאמינים שהם יכולים לבצע שינויים בסביבתם החיצונית ולהתגבר בקלות על תחושות אלה.
הטיפול בביישנות
באופן כללי ניתן לחלק את הטיפולים הקיימים לביישנות לשניים: טיפולי פסיכותרפיה (בעיקר כאלו המתבססים על גישה קוגניטיבית-התנהגותית) וטיפולים תרופתיים.
טיפולי הפסיכותרפיה כוללים טיפול בחשיפה למצבים מעוררי חרדה (בדמיון, בסימולציה בקליניקה או ב"עולם האמיתי") הכולל אימון במיומנויות של התמודדות עם החרדה החברתית, וכן טיפול בהצפה, כלומר היחשפות לגירוי מעורר החרדה עד שנוצרת הכחדה (Greco & Morris, 2001).
מעבר לכך, קיימים טיפולים המתבססים על לימוד כישורים חברתיים ועל בנייה קוגניטיבית מחדש של מחשבות שליליות לגבי העצמי והזולת (Henderson & Zimbardo, in press).
יש הטוענים (למשל: (Pilkonis, 1986 שטיפול פסיכותרפי קבוצתי עדיף מטיפול פרטני במקרה של ביישנות, בין היתר משום שקבוצת הטיפול יוצרת סביבה חברתית עשירה ומורכבת יותר מאשר זו הקיימת בטיפולים פרטניים.
הטיפול התרופתי (המשמש בעיקר במצבים של ביישנות קיצונית/פוביה חברתית) כולל שימוש בתרופות מקבוצת מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI) או מקבוצת מעכבי ספיגת הסרוטונין הבררניים (SSRI) ((Henderson & Zimbardo, in press.
2. האינטרנט כסביבה בטוחה לביישן
הפונקציות שעשויה למלא רשת האינטרנט עבור הביישן ושבהן תעסוק עבודה זו, נגזרות כולן ממאפיינים בסיסיים ואינהרנטיים של הרשת ההופכים אותה לסביבה בטוחה יחסית עבורו. לולא היתה הרשת סביבה בטוחה עבור הביישן היו קטנים הסיכויים שהוא יעשה בה שימוש ולכן גם לא היה נחשף, ממילא, לפונקציות שלה.
להלן סקירה של המאפיינים ההופכים את הרשת לסביבה בטוחה עבור הביישן:
אנונימיות-
רשת האינטרנט מאפשרת למשתמשיה להסתיר את זהותם בעזרת אמצעים טכנולוגיים שונים, אם רצונם בכך. המשמעות של מאפיין האנונימיות ברשת היא שדבריו או מעשיו של המשתמש אינם יכולים להיות מקושרים ישירות אליו ((Suler, 2004a. לדבר זה חשיבות רבה והוא בין הגורמים המרכזיים בפונקציונליות של הרשת עבור ביישנים, כפי שנראה בפרקים הבאים.
וריאנט נפוץ של האנונימיות ברשת היא הפסבדונימיות, כלומר ההזדהות בשם השונה מהשם האמיתי. עצם האפשרות של הביישן להחליף כינוי ובכך לפתוח דף חדש ונקי כאשר הוא חווה כישלון חברתי, משמשת כרשת הגנה עבור הביישן, רשת ההופכת את האינטרנט לסביבה בטוחה יחסית עבורו. כפי שמתאר זאת משתמש ביישן בפורום "Shy United": "...אני הרבה פחות ביישן אונליין. אני יוצא מתוך הנחה שגם אם אני ממש אביך את עצמי תמיד אוכל להיעלם וליצור לעצמי כינוי חדש. האנונימיות מאפשרת לי להיות הרבה יותר פתוח וחופשי".
הביישן יודע שלא משנה כמה מגושמת תהיה התנהלותו החברתית ברשת, בלחיצת מקש הוא יוכל להתנקות מכל רבב ולהתחיל ממקום חדש ומנוסה יותר. אפשרות זו נובעת, כמובן, מתחושתו שאיש אינו יכול לדעת מהי זהותו האמיתית.
אי-נראות (invisibility) ואי-שמיעות (inaudibility)-
למאפיינים אלה יש מספר משמעויות:
במרבית הסביבות המקוונות איש אינו יכול לראות את המשתמש ובסביבות מסוימות אין באפשרותם של משתמשים אחרים אף לדעת על הימצאות המשתמש בסביבה. אם כן, בסביבות אלו מוסרת מהמשתמשים הדאגה לגבי האופן בו הם נראים או נשמעים (Suler, (2004a.
מאפיין זה הוא בעל משמעות מיוחדת לביישנים: ממצאים מלמדים שביישניםתופסים את קולם באופן ביקורתי ומעוות. כלומר, הם מעריכים הערכת-חסר את התכונות הקוליות שלהם (Lundh et al., 2002). בנוסף לכך נמצא שביישנים מעריכים הערכת-חסר את המראה הפיזי שלהם (Henderson & Zimbardo, in press). לאור זאת, נראה שאי-הנראות יכולה לתרום את חלקה להפחתת החרדה החברתית בעת ההתקשרות ברשת.
יתר על כן, אי-הנראות הופכת את האינטראקציה ברשת להרבה יותר נעימה ופשוטה עבור ביישנים הסובלים מסימפטומים פיזיולוגיים כמו הסמקה והזעת-יתר. בעולם האמיתי החשש מהתעוררותם של סימפטומים אלו מוביל לעתים קרובות את הביישנים להימנעות מהשתתפות בפעילויות חברתיות משום שהיווצרותם של סימפטומים אלו נוטה לעורר אצלם מצוקה קוגניטיבית רבה ((Zimbardo, 1977.
הפורמט מבוסס-הטקסט של התקשורת באינטרנט, שהוא עדיין הפורמט השולט, גורם לכך שמגוון רמזים בלתי-מילוליים נעדרים מהאינטראקציה (Scealy, Phillips, & Stevenson). כלומר, ברוב המקרים, נכון להיום, תקשורת בלתי-מילולית אינה מתקיימת באינטרנט או שהיא מתקיימת באופן מוגבל.
תקשורת בלתי-מילולית, המתבצעת דרך הבעות פנים, קשר עין, מגע ושפת גוף, מוגדרת כ"תהליך שבו נעשה שימוש בהתנהגויות בלתי-מילוליות, בנפרד או בשילוב עם התנהגויות מילוליות, בהעברה או בפענוח של מסרים בסיטואציה או בקונטקסט נתון" (Malandro, Barker, & Barker, 1989, p. 5).
הסימפטומים הפיזיולוגיים, כמו גם סימפטומים התנהגותיים כגון רעד בקול והימנעות מקשר עין, עלולים לשמש כרמזים בלתי-מילוליים המשדרים ביישנות, חוסר ביטחון ואי נוחות ולהוות גורם מפריע לתקשורת הבינאישית של הביישן עם סביבתו. מעבר לכך, סימפטומים אלו עלולים ליצור תיוג של "ביישן" (Nicolaou, Sterodimas, Swan , & Paes, 2003) שיוביל ליחס התואם תיוג זה מצד הזולת וכך יתרום לשימור ההתנהגות הביישנית. כמו כן, הם עלולים לעורר תגובות שליליות ומביכות מצד הזולת בסיטואציות מסוימות, שלאורך זמן עלולות להוביל לבידוד חברתי (מבחירה או שלא מבחירה).
אם כן, תכונות אי-הנראות ואי-השמיעות המאפיינות את האינטרנט מציבות את הביישנים בנקודת פתיחה שוויונית יותר ביחס ללא-ביישנים בסיטואציות של אינטראקציה חברתית.
עם זאת, חשוב לשים לב לאפשרות שהסימפטומים הפיזיולוגיים, אף שלא ייראו באינטרנט, יהיו פעילים בעת התקשורת באינטרנט ולכן ימשיכו להפעיל במידה מסוימת את השפעתם השלילית על הביישן. כלומר, למרות שהביישן לא יהיה טרוד בשאלה כיצד תופסים המתקשרים איתו את התסמינים הפיזיולוגיים המאפיינים את ביישנותו, יתכן שהוא עדיין יחוש אי נוחות כתוצאה מהם, אי-נוחות שתשפיע על האינטראקציה בעקיפין.
עד כה הצגתי את היתרונות הנובעים מכך שהביישן הוא בלתי נראה/נשמע עבור זולתו באינטרנט. עם זאת, אין לשכוח שגם הזולת הוא בלתי נראה עבור הביישן.
לאי-הנראות ואי-השמיעות של הזולת ישנן מספר משמעויות חיובית עבור הביישן: ראשית, כיוון שנוכחות אנשים אחרים עלולה להגביר עוררות, ועוררות גבוהה עלולה להוות בעיה כאשר המטלה היא מסובכת עבור האדם (כפי שתקשורת בינאישית היא מסובכת עבור הביישן), העדר תחושת הנוכחות הפיזית של הזולת בסיטואציות חברתיות ברשת עשויה להפחית מהלחצים שחש הביישן ולהקל עליו את התקשורת (Scealy, Phillips, & Stevenson, 2002), כלומר אי-הנראות ואי-השמיעות של הזולת עשויים למנוע המרצה חברתית.
שנית, בניגוד לעולם האמיתי, אין באינטרנט דרך להבחין ברמזים בלתי-מילוליים של חוסר עניין או אי-הסכמה מצד הזולת, רמזים המעכבים את הביטוי החופשי ((Suler, 2004a. לפיכך, מוסר מעל כתפי הביישנים נטל השאלה כיצד האנשים סביבם נראים או נשמעים כאשר הם (הביישנים) מבטאים את עצמם ואין עליהם לתור אחר כל תגובה בלתי-מילולית קטנה שעשויה לרמז על דחיה.
יש הטוענים (Shepered & Edelmann, 2001) שהעדר הרמזים הבלתי-מילוליים ברשת עלול להיות גם מקור לבעיות. הטענה היא שמאפיין זה של הרשת עלול לגרום לירידה בכישורי התקשורת הבלתי-מילולית אצל אלו המשקיעים זמן ניכר בתקשורת מקוונת. הדבר נכון בפרט לגבי ביישנים, שמיומנותם זו פחותה בהשוואה לכלל האוכלוסיה.
א-סינכרוניות-
התקשורת בדוא"ל ובפורומים היא א-סינכרונית, כלומר בלתי-סימולטנית. בדוא"ל או בפורום יש באפשרותו של המשתמש להגיב מייד, או בחלוף מספר שעות, ימים או אפילו שבועות.
למעשה, גם בתקשורת סינכרונית (סימולטנית) ברשת, כמו זו המתקיימת בחדרי צ'ט, יש למשתמש מספר שניות עד מספר דקות להגיב לבן-שיחו, פרק זמן ארוך במידה משמעותית מזה הקיים בפגישות פנים-אל-פנים ((Suler, 2004a.
לביישנים יש צורך מוגזם בפרפקציוניזם בכל הקשור לביטוי עצמי. כפי שמתאר זאת Carducci (2000): "הביישנים מאמינים שכל דבר שהם אומרים חייב לצאת מושלם... שנון בצורה עילאית, כאילו חיי היומיום הם סוג של סיטקום (קומדיית-מצבים) כלשהו".
הצורך הזה בשלמות גורם לביישנים להימנע מהתבטאות ברוב המקרים, אלא אם הם מרגישים בטוחים שיש להם דבר-מה מבריק לומר.
בניגוד לשיחות טלפון או לשיחות פנים-אל-פנים, שבהן מצופה מהביישן להגיב באופן מיידי וספונטני, התקשורת באינטרנט מאפשרת לאנשים ליטול לעצמם את משך הזמן הדרוש להם על מנת להגיב. הם יכולים לבחור בקפידה את דבריהם ולהחליט באופן שקול מה הם רוצים ולא רוצים להגיד והם יכולים לערוך את דבריהם לפני שהם יוצאים אל אויר העולם (McKenna & Bargh, 2000).
עדות לשימוש שכזה ברשת ניתן לראות בדבריו של אחד הביישנים בפורום Shy United"": "אני פי אלף יותר טוב עם אי-מייל (בכל הנוגע לביישנות) מאשר עם כל דבר אחר, מכיוון שאני יכול לשקול כל דבר (שאני אומר) מיליון פעם".
ביישן אחר מספר בפורום "Shyness.Censorshipfree.Com": "אני יכול למחוק (backspace) את מילותי באינטרנט. בחיים האמיתיים אני עושה את כל המחיקות בראשי ולכן אני לא אומר דבר לבסוף".
אם כן, הא-סינכרוניות מאפשרת לביישן להשיג שליטה רבה יותר על הצד שלו בשיחה מאשר בעולם האמיתי, תחושת השליטה מעודדת תחושת נינוחות וביטחון.
3. חוללות-עצמית חברתית ומורכבות עצמית- פונקציות ודיספונקציות של הרשת
פרק זה בא לבחון את הדרכים בהן לרשת האינטרנט עשויה להיות השפעה חיובית על תפיסתם העצמית של ביישנים. הפרק יעסוק בהשפעות הרשת על שני אספקטים של התפיסה העצמית של ביישנים: החוללות העצמית החברתית והמורכבות העצמית.
חוללות-עצמית חברתית
ביישנים נוטים לתפוס את מידת החוללות-העצמית החברתית שלהם כנמוכה (Caprara, Steca, Cervone, & Artistico, 2003).
חוללות-עצמית מוגדרת, על ידי Bandura (מצוטט אצל רוקס, 2000), כמידה שבה אדם מעריך את יכולתו לבצע מטלה מסוימת או להשיג יעד מסוים או להתגבר על מכשול. חוללות-עצמית חברתית, בהתאמה, מתייחסת למידה שבה האדם מעריך את יכולתו בקונטקסט חברתי.
ממצאים מראים שהערכתם של הסובלים מביישנות את ביצועיהם החברתיים היא לעתים קרובות הערכת-חסר Kashdan & Roberts, 2004)), כלומר למעשה במקרים רבים יכולותיהם החברתיות של ביישנים אינן כה גרועות כפי שהם נוטים להאמין.
מכיוון שלציפייה לחוללות עצמית יש, על פי Bandura (מצוטט אצל להמן, 1998), קשר הדוק למוטיבציה (כלומר אם אדם מאמין שסיכוייו להצליח במטלה הם אפסיים אין לו מוטיבציה להתאמץ) עלול להיווצר מצב שבו הביישן, שאינו מאמין ביכולותיו החברתיות, נמנע מנסיונות ליצור קשרים חברתיים, מוותר על קשרים קיימים ובמקרים מסוימים אף בוחר להתבודד.
יש הרואים בחוללות-העצמית החברתית הנמוכה של ביישנים גורם המעודד הפיכת הביישנות לאסטרטגיה של חבלה עצמית ((Henderson & Zimbardo, in press. המושג חבלה עצמית מתאר, על פי Berglas and Jones (מצוטט אצל (Snyder & Smith, 1986 ,מצבים שבהם אנו מתנהגים באופן המחבל בסיכויינו להצליח במטלות הנתונות להערכה והכוונה בהקשר זה היא לכך שהביישנות עשויה להפוך לתירוץ קבוע לכישלונות בסיטואציות חברתיות ולהמנעות מהשתתפות בפעילויות חברתיות.
לרעיון זה נמצאה הוכחה אמפירית במחקרם של Snyder and Smith (1986) שמצאו שגברים ביישנים (אם כי לא נשים ביישניות) שנאמר להם שתוצאותיהם במבחן אינטיליגנציה אינן מושפעות מרמת החרדה החברתית שלהם ושלא ציפו לקבל משוב על ביצועיהם נטו לייחס לעצמם פחות סימפטומים של חרדה חברתית מביישנים שהיו תחת איום של הערכה-חברתית (המשוב) ושהאמינו שהחרדה החברתית יכולה להשפיע על הביצועים במבחן.
יש לציין שהבעייתיות בהפיכת הביישנות לאסטרטגיה של חבלה עצמית היא בכך שהדבר מעודד את היווצרותו של מעגל קסמים של התנהגות "ביישנית" שקשה להיחלץ ממנו.
הצלחה חוזרת ונשנית בביצוע מטלות הקשורות לחוללות-העצמית החברתית אמורה להביא לשינוי לטובה בתחום זה (McKenna & Bragh, 2000) ובהתאם לכך להקטנת הסיכויים להפיכת הביישנות לאסטרטגיה של חבלה עצמית.
Hammerlie and Montogmery ((1986 בחרו להתייחס להשפעות התפיסה העצמית של הביישן על התנהגותו מפרספקטיבת תאורית התפיסה העצמית של Bemm, הטוענת שאנו מסיקים על תחושותינו מתוך התבוננות בעצמנו ובנסיבות של התנהגותנו (מצוטט אצל שורצולד, 2000).
בניגוד לגישה המסורתית המניחה שאדם אינו משתתף באינטראקציות חברתיות משום שהוא סובל מחוסר בכישורים חברתיים או מחרדה חברתית, גישתם יוצאת מנקודת ההנחה שאדם עשוי לתפוס את עצמו כביישן פשוט משום שהוא לא עוסק במספיק פעילות חברתית. לטענתם, אם הביישן יקח חלק באינטראקציות חברתיות שבהן יחוש שתיפקד ביעילות כתוצאה מיכולותיו הוא יתפוס את עצמו בהדרגה כיותר ויותר מיומן באינטראקציות חברתיות ויחוש שהוא אינו סובל מביישנות. יתכן שניתן לייחס שינוי זה בתפיסה העצמית לשימוש בהיריסטיקה הקוגניטיבית של זמינות, המשמשת על פי Kahenman and Tversky (מצוטט אצל (Shanteau, 1989 לאומדן "השכיחות או ההסתברות על פי הקלות שבה דוגמאות או אסוציאציות עולות בראש". יש הטוענים שעיקרון זה של היסק משמש גם בהיסק לגבי העצמי, כלומר אם לאדם קל להיזכר, למשל, בהתנהגויות אסרטיביות שלו, הוא יסיק שהוא אסרטיבי (ליברמן, 1996). בהתאם לכך, הצלחות באינטראקציות חברתיות יגרמו לאדם להסיק שהוא מוצלח בתחום זה.
אם כן, ניתן לראות שאינטראקציות חברתיות מוצלחות מבחינת הביישן יהיו בעלות השפעה חיובית עבורו משום שהן יגדילו את מידת האמונה שלו ביכולתו לתפקד היטב במצבים חברתיים.
השפעות הרשת על חוללות-עצמית חברתית
לא מן הנמנע שאינטראקציות חברתיות מוצלחות יהיו בעלות השפעה חיובית גם אם יתרחשו ברשת (McKenna & Bragh, 2000). למעשה, הרשת מגדילה את הסיכויים לכך שהאינטראקציה של הביישן עם הזולת תהיה מוצלחת. נמצא שזרים הנפגשים בפעם הראשונה יחבבו זה את זה יותר אם הפגישה מתרחשת בחדר צ'ט באינטרנט מאשר אם היא מתרחשת פנים-אל-פנים (בין היתר משום שאנשים המשוחחים באינטרנט נוטים להשליך את תכונות החבר הקרוב האידיאלי שלהם על שותפם לשיחה במידה והוא מוצא חן בעיניהם) ((McKenna and Bargh, 2002. כלומר, באופן כללי, אנשים מצטיירים באינטרנט באופן חיובי יותר, דבר התורם לאינטראקציה הבינאישית והופך אותה לנעימה יותר.
בנוסף לכך, הרשת מאפשרת לביישנים לשמור על "פרופיל נמוך" כאשר הדבר דרוש מבחינתם וללמוד את הכללים החברתיים והמחוות המילוליות המקובלות בחדר הצ'ט או בפורום בו הם לוקחים חלק (דבר שהוא יותר בעייתי למימוש בעולם האמיתי) (Nonnecke & Preece, 2001) וכן ללמוד לחקות את דרכי ההתנהגות של מודלים המצטיירים בעיניהם כמוכשרים חברתית. בדרך זו יכולים הביישנים לשפר את מיומנויותיהם החברתיות (לפחות כפי שהן מתבטאות ברשת) וכך לשפר את התקשורת שלהם עם הזולת באינטרנט. מכיוון שתפיסתו העצמית של האדם מתעצבת גם על בסיס התפיסה של סביבתו אותו (רוקס, 2000), הרי שצפוי שתפיסתו על ידי הזולת בסביבה המקוונת כאדם פתוח, בטוח בעצמו ואסרטיבי תשפיע גם היא על תפיסתו העצמית.
אם מוסיפים לכך את מאפייני האינטרנט ההופכים אותה לסביבה נוחה יותר במיוחד עבור הביישן, ניתן להגיע למסקנה שאכן הרשת יכולה לתרום רבות למידת החוללות-העצמית החברתית של הביישן בפרט ולתפיסתו העצמית בכלל.
עם זאת, חשוב לסייג את הדברים ולשים לב למספר מגבלות:
על מנת שהצלחה באינטראקציות חברתיות תשפיע על תפיסת העצמי של הביישן, כלומר תגרום לו לתפוס את עצמו כבעל מיומנויות חברתיות מספקות, עליו להאמין שהצלחה זו היא פונקציה של התנהגותו ושל יכולותיו ולא של מאפיינים סביבתיים (Hammerlie & Montgomery ,1986 ). כלומר, לאינטראקציות חיוביות ברשת לא תהיה השפעה במידה והביישן ייחס את הצלחת תפקודו למאפיינים אינהרנטיים ברשת עצמה (כפי שראינו, אלה אכן קיימים) או למאפיינים ייחודיים של בני שיחו. במונחיו שלWeiner (מצוטט אצל ליברמן, 1996) ניתן לומר שרק במידה והביישן ייחס את הצלחותיו לסיבה פנימית יציבה ונשלטת תהיה להצלחה זו השפעה חיובית על החוללות-העצמית ובהתאם לכך על המוטיבציה שלו ליצור קשרים חדשים ולשמר קשרים קיימים.
הביישן עשוי לתפוס את הצלחותיו בסיטואציות חברתיות ברשת כקשורות לחוללות העצמית האינטרנטית ((internet self-efficacy שלו. מושג זה מתייחס לאמונת האדם ביכולותיו לבצע פעולות באינטרנט על מנת להשיג מטרות מסוימות (Eastin & LaRose, 2000). הכוונה היא לכך שמידת החוללות-העצמית האינטרנטית של הביישן עשויה לגדול משום שיאמין שהישגיו החברתיים ברשת נובעים מתוך מיומנותיו בתחום זה בעוד שמידת החוללות-העצמית החברתית שלו לא תושפע כלל.
סיטואציה בעייתית יותר מזו שתיארתי בסעיף הקודם תיווצר במקרה שהסיטואציות החברתיות ברשת יחוו על ידי הביישן כלא נעימות (בלי קשר לשאלה אם אובייקטיבית הן אכן כאלו), בין אם כתוצאה מהתנהגויות פוגעות של בני שיחו או כתוצאה מחוסר מיומנותו החברתית.
מספר אחד הביישנים בפורום “Shyness.Censorshipfree.Com”: "מצאתי את (השימוש בתוכנות צ'ט) כמדכא למדי משום שאני מפעיל את התוכנה וכאשר אני מנסה לשוחח עם אנשים אני מרגיש כאילו אין לי על מה לדבר. וכך, השיחה גוועת אחרי בערך שש הודעות בנות מילה אחת".
כאשר הביישן חווה תחושת כישלון בסיטואציות חברתיות ברשת, בנוסף לאלו שהוא חש בחיים האמיתיים, עלולה להיות לתקשורת באינטרנט השפעה שלילית על התפיסה העצמית ועל החוללות-העצמית החברתית ועלול להיוווצר מעין "אפקט בומרנג", בעיקר אם הוא מעריך את האינטרנט כמסגרת ידידותית יחסית לאנשים שכמותו.
מורכבות עצמית
Henderson and Zimbardo((in press הצביעו על כך שהצטברו ראיות המרמזות על כך שלמושג עצמי מורכב עשוי להיות תפקיד חיובי בהתמודדות עם כשלון ומתח.
לטענת Linville (1987) אנשים בעלי מושג עצמי מורכב נבדלים מבעלי מושג עצמי פשוט משתי בחינות: מספר ההיבטים שהאדם רואה בעצמו ומידת המובחנות בין היבטים אלה. כמובן שככל שמספר ההיבטים או התפקידים שהאדם מייחס לעצמו גדול יותר ומידת המובחנות ביניהם גדולה יותר כך מושג העצמי מורכב יותר.
באופן כללי, רמות גבוהות יותר של מורכבות עצמית משמשות כמעין בולם זעזועים בפני כישלון והשפעות של מתח. אולם, אם המורכבות העצמית היא שלילית (כלומר האדם רואה את עצמו בכל ההיבטים כמאופיין בתכונות שליליות) התוצאות יהיו הפוכות.
כפי שמציינים Henderson and Zimbardo((in press, ביישנים נוטים להאשים את עצמם בתוצאות השליליות של סיטואציות חברתיות כושלות והמודעות-העצמית הפרטית שלהם בסיטואציות כאלה עלולה לתרום להיווצרות תפיסה שלילית מורכבת ביותר של העצמי, הכוללת בעיקר אמונות שליליות לגבי העצמי.
אם כן, במקרה של ביישנים המושג העצמי המורכב אינו תורם ליציבות הנפשית, משום שהוא שלילי בעיקרו ולמעשה הוא בעל השלכות שליליות על ההתנהגות.
השפעות הרשת על המורכבות העצמית
העולם הוירטואלי הוא עולם חדש יחסית של אינטראקציות אנושיות ובשל כך הוא יוצר תפקידים חדשים רבים: עבודות, תחביבים ועיסוקים רבים שאינם קיימים בעולם שמחוץ לרשת (Suler, 2004b) שאת רובם ניתן להטמיע בחיי היומיום הרגילים. בנוסף למשלח-ידו הרשמי של האדם הוא יכול לעסוק בניהול פורומים, לפקח על חדרי צ'ט, להיות חבר במספר בלתי-מוגבל של פורומים העוסקים בתחומים שונים וכו'. ניתן לשער שתחומי עיסוק אלה יתווספו למושג העצמי שלו ויוסיפו למידת מורכבותו.
מעבר לכך, העובדה שאנשים רוכשים קבוצת-שוווים חדשה ברשת המנותקת מהקשרים אישיים וחברתיים הקשורים לעולם שמחוץ לאינטרנט מאפשרת להם להבנות את זהותם במספר דרכים שונות ולייחס לעצמם תפקידים שונים מאלו המיוחסים להם בעולם האמיתי (McKenna & Bargh, 2000).
כפי שמציינים McKenna and Bargh (2000), קיים קושי לאנשים לערוך שינויים במושג העצמי שלהם כאשר סביבתם החברתית נותרת סטטית. במצב כזה מכריו של האדם עשויים לסרב להכיר בקיומם של אספקטים חדשים במושג העצמי שלו, דבר המונע מזהותו החדשה להפוך להיות אמיתית עבורו. לרוב שינויים בזהות-העצמית יחפפו לשינויים עמוקים בסביבה החברתית של האדם כמו במעבר לעיר אחרת, שינויים שהם קשים מאוד לביישן. לקבוצת השווים החדשה שרוכש הביישן אין ציפיות מוקדמות לגבי הזהויות או התפקידים שבהם הוא צריך לדבוק והוא יכול להבנות את זהותו בכל דרך שירצה. הקבוצה יכולה להוות מעין חממה שתאפשר לביישן לנסות התנהגויות והתייחסות בין-אישית מסוגים חדשים שאינם אפשריים עבורו במסגרות שמחוץ לרשת משום שבהן "הוא כבר כבול במושג העצמי שלו ובהתנהגות המספקת לו הערכה חיובית מן הסביבה" (להב ופוך, 1992, עמ' 167).
מכיוון שגם ערך המורכבות העצמית ולא רק מידת המורכבות הוא אלמנט חשוב, יש להביא בחשבון שברמה ההיפותטית לאינטרנט עלולה להיות השפעה שלילית על הביישן מבחינת המורכבות העצמית. אולם, מכיוון שהאינטרנט היא סביבה נוחה באופן כללי לביישן, סביבה שבה הוא חש יותר בשליטה מאשר בעולם האמיתי, ניתן לשער שהקוגניציות שיתווספו למושג העצמי שלו יהיו חיוביות יחסית וישנו את המאזן הקיים אצלו, כלומר יהפכו את מושג העצמי לחיובי יותר.
