גיא עינת
רק לא קו רציף
פואטיקה של טראומה: שירים מחדר הטיפול
הוצאה עצמית
'רק לא קו רציף' הוא ספר שירים העוסק בהיבטים שונים של פגיעה מינית: הנזקים — ברי תקנה או קבועים, המחירים שמשלמים נפגעים, העולם הרגשי שניזוק, והקושי לעמוד לצד הנפגעים וללוותם. השירים לוקחים את הקוראים למסע שכולל את מעשה הפגיעה עצמה ואת האופן שבו היא נטמעת והופכת לחלק אינטגרלי מנופי החיים של מי שנפגעו. הספר לא פוסח על המשמעות הקשה של פגיעה זו עבור הסביבה של הנפגעים — בני משפחה, בני זוג, ילדים, מטפלים. הוא גם מספר לקוראים — לעתים ישירות, בדרך כלל במרומז — על המפגש הקשה בין מי שנושאים על גופם טראומה של פגיעה מינית, לבין העולם, המתקשה לשמוע את סיפורם. המפגש עם התכנים הללו אינו פשוט, ולא תמיד אופטימי. אך עצם קיומו של ספר זה הוא מעשה של תקווה, של השמעת קול ושל הנכחה לא מתפשרת ורגישה, של סיפורי הנפגעות והנפגעים.
גיא עינת הוא קרימינולוג העוסק בטיפול בטראומות מיניות, עבריינות מין והתמכרות למין. מדריך ומכשיר אנשי טיפול בתחום. שותף מייסד ל'צוות שיחה'.
לרכישת הספר ביריד
לפניכם מספר שירים מתוך הספר באדיבות המחבר:
אין אלוהים
בקליניקה שלי
בין תיקי המטופלים
יש תיק אחד עבה במיוחד
בעל כותרת באותיות קידוש לבנה:
״אין אלוהים״
ובפנים עשרות עדויות
שנאספו:
הנער שהוריו דוחים אותו
לכן מסריח כדיי לדחות אחרים,
האישה שאחיה אנס אותה בילדותה
ובבגרותה היא לוקחת כסף כדיי להיאנס כל יום,
הבחור שאביו הפליא בו את מכותיו
וכעת הוא מתעלה על אביו במכותיו שלו,
הילד שהרב חילל במצוות מתועבות
והיום הוא שוכח בעזרת סמים,
הנער שאיבד את הוריו כשיצא מהארון
ומאז הוא מחפש ומוצא אבות רבים, זמניים.
והעדויות עודן נאספות
ומחכות ליום שיוקראו על הדוכן
וההמון ישמע
ישמע ויפסוק:
אין אלוהים!
ריטואל
בתחילת כל פגישה היא הופכת את שעון החול
גרגיריו המלוחים
נשפכים לדיונה על רצפת החדר
כמו בארגז החול של ילדותה הפצועה
או חול ים עליו רשמה 'הצילו' בשפה זרה
והגלים מחקו
חמישים דקות הן מעט מידי חול
בכדי לקבור את הצער
מוניטור
בסוף הפגישה אמר:
אולי תצטרף אליי אל מחוץ לחדר
ותהיה המוניטור שלי?
הוא עצם את עיניו
עפעפיו כגליוטינה
חתכו
את הרגע הסוער
כשפקח את עיניו הוא כבר היה שם —
המסך השחור המוכר לו כל כך
זה שמגן עליו
ומייצר את מכאוביו
אילו הכיר בניסיוני
להיות עבורו המוניטור
בריטואל טראגי
פגישה אחר פגישה
לבלום בידיים חשופות את המסך
להציל מהגליוטינה
רגע אחד של רגש
לחוות אותו מבלי לברוח
מבלי להתנתק
עדיף לכאוב
עדיף לכאוב
רק לא קו רציף
פחד חיים
אמך נשאה אותך
בתוך מבצרה
מוגן מהעולם
ואילו אני?
תשעה ירחים הם מעט זמן
לא הספקתי
לתקן את העולם לקראתך
מתוך הכישלון אני לוחש
"אל תשתוק — עמוד מולי
אל תסמוך על הדור שלי"1
----
- פרסומת -
- שתי השורות האחרונות מתוך השיר 'דור' מאת אהוד מנור.
תגובות
אין עדיין תגובות למאמר זה.