ריקוד הקרחונים
טיפול זוגי חווייתי לפי מודל סאטיר
מאת פטרה רשף
"לאהוב באמת משמעו לא לשים כבלים על האחר, ולא להסכים לקבל אותם ממנו."
וירג'יניה סאטיר
1. מבוא תיאורטי
הריקוד הזוגי
מטבעו, קשר בין אנשים כורך בתוכו תנועה מתמדת פנימה והחוצה, מהתוך-אישי לבין-אישי, וחוזר חלילה. כמו משחק פינג-פונג, הכדור נוגע במחבט ועובר אל השחקן השני, נוגע במחבט שלו וחוזר אל הראשון. מבחוץ רואים את התנועה של הכדור מצד לצד, במרחב הבין-אישי, אך בכל נגיעה של הכדור במחבט מתחוללת התרחשות תוך-אישית שלמה, נחבאת מהעין, שיש לה חשיבות רבה והשפעה על הדרך שבה הכדור יחזור. בקשר זוגי, התנועה פנימה מתרחשת מהר מאוד ומגיעה עמוק מאוד, נוגעת ברבדים הכי פגיעים שלנו, ולכן מפעילה פעמים רבות מנגנוני הגנה אוטומטיים. כשמנגנוני ההגנה הללו מולידים תגובות כלפי בן הזוג, הן יגעו לרוב במקומות רגישים אצלו, ובהתאם, יעוררו את מנגנוני ההגנה והתגובות האוטומטיות שלו.
תופעה זו של 'פינג-פונג' של פגיעות ותגובות הגנה אוטומטיות נקראת הדפוס הזוגי, או הריקוד הזוגי. לכל זוג יש דפוס זוגי אופייני, שמופיע שוב ושוב, מעבר לתכנים הספציפיים שעל פני השטח. הפגיעות חוזרות על עצמן, נוגעות באותם המקומות הרגישים אצל כל אחד, וסגנון התגובה של כל אחד הוא דומה וחוזר על עצמו. כך לדוגמא, במקרה של אישה שנפגעת פעמים רבות ומרגישה שבן זוגה לא רואה אותה. היא עשויה להיפגע במקרה בו היא במצוקה ולא מקבלת ממנו תמיכה, או כשהוא מפזר את הגרביים שלו בסלון למרות שבקשה כבר אלף פעמים שלא יעשה זאת. החשיבות ה'אובייקטיבית' של הארוע החיצוני יכולה להשתנות, אך הפגיעה הרגשית תשאר דומה, בסוג הפגיעה וגם בעוצמה שלה. כשאותה אישה מרגישה שלא רואים אותה מתעוררים בה תסכול וכעס, ובתגובה לכך היא מתלוננת בפני בן הזוג. הוא, בתורו, מרגיש תחת ביקורת מתמדת וחוסר הערכה לכל הדברים שהוא עושה. מול התלונות שלה הוא מסתגר ומתרחק, בנסיון להפחית את הכאב שלו. כשהוא מתרחק היא מרגישה עוד יותר לא נראית ומתלוננת עוד, בתקווה שיבין את המצוקה שלה ויבוא לקראתה, והוא בתגובה מתרחק עוד יותר. תלונות והתרחקות הם צעדי הריקוד שלהם, שנובעים ממצוקה ומופעלים על מנת לייצר שינוי חיובי, אך למעשה מנציחים את הדינמיקה והכאב.
בטיפול זוגי יש צורך בהבנה מדויקת של הריקוד הזוגי כדי לייצר שינוי. בחינה זו מזמינה מבט פנימה אל כל אחד מבני הזוג – מה מתעורר בפנים, באילו נקודות רגישות הדברים נוגעים; וכן מבט החוצה – אילו התנהגויות ותגובות יוצאות אל פני השטח, אל המרחב הזוגי, איך הן מגיעות ומתפרשות אצל הצד השני, וחוזר חלילה. תיאוריות שונות מציעות פריזמות שונות להסתכל דרכן על תופעה זו. במאמר זה נבחן את הריקוד הזוגי דרך מודל סאטיר, אשר מאפשר מבט כולל על התוך-אישי והבין-אישי, ומתווה גישה וכלים לטיפול זוגי חווייתי.
מודל סאטיר
וירג'יניה סאטיר (1988-1916) ידועה ככוהנת הגדולה של הטיפול המשפחתי וכחלוצה אמיצה בתחום זה. היא האמינה שבני האדם הם טובים ביסודם ושלכולנו יש את המשאבים הפנימיים הנחוצים כדי להתפתח ולגדול. תפקיד המטפל הוא לעזור למטופל למצוא משאבים אלו בתוך עצמו (אהרני, 2015).
וירג'יניה האמינה שהלמידה שלנו נעשית דרך החוויה, וכל שינוי שנרצה לייצר צריך גם הוא לקרות דרך החוויה בכאן ועכשיו (אהרני, 2018, עמ' 49). המטפל מעגן את תהליכי השינוי באמצעות המפגש בין הגוף, הרגש וההכרה על מנת שיופנמו.
עוד היא האמינה כי השינוי מתחיל בפנים, במרחב התוך-אישי, ומשם עובר החוצה לבין-אישי. לפי החזון ההומניסטי שלה, שלום פנימי מאפשר שלום במשפחה ומאפשר להוביל לשלום גם בין בני האדם במובן הרחב יותר (Peace within, peace between, peace among).
מילת המפתח שלה היא: הערכה עצמית. הגורם המכריע בנוגע למתרחש הן בפנימיותם של אנשים והן ביחסים שביניהם, הוא התמונה של הערך העצמי שכל אחד נושא עמו. כל אדם מודד ללא הרף את הערך העצמי שלו ושל זולתו בעזרת התקשורת שביניהם. את דפוסי התקשורת לומד האדם במשפחתו והם הגורם העיקרי הקובע את סוג היחסים שהאדם קושר עם הזולת ואת מה שקורה לו בעולם הסובב אותו (סאטיר, 1978, עמ' 5).
וירג'יניה סאטיר עסקה רבות בפרט ובמשפחה וביחסים בין אנשים. לזוגיות התייחסה בעיקר כחלק מהמערכת המשפחתית הכוללת ופחות באופן שממוקד בזוגיות בפני עצמה. בפרק היחיד שעוסק בזוגיות בספרה Peoplemaking ובהוצאתו המחודשת, The new peoplemaking, מתארת וירג'יניה את מבנה הזוגיות. לדבריה, כל זוג מורכב משלושה חלקים – שני אנשים והקשר ביניהם – כאשר צריך לתת מקום לשלושתם ושלושתם חשובים באותה המידה. על מנת שכל אחד מבני הזוג יפרח, הוא זקוק לרשות פסיכולוגית להיות הוא עצמו, ולהתפתח בדרכו, בתמיכת בן הזוג. החלק של ה"אנחנו" הוא המקום בו בני הזוג מתמודדים זה עם זה. כאן הם חווים את השמחה, ההנאה ולעיתים הקושי של היותם אחד עם השני, מקבלים החלטות ומתנהלים כצוות. לקשר הזה חיים משל עצמו. טבע הקשר יושפע מהאופן שבו כל אחד מרגיש כלפי עצמו (ערך עצמי) ומהתקשורת ביניהם. התקשורת צריכה להיות בגובה העיניים, בישירות וכנות, בכבוד ומתוך רצון טוב, כשכל אחד נותן לעצמו רשות להיות בנוכחות מלאה, ונותן את תשומת לבו המלאה לבן הזוג.
התמודדות עם קונפליקט במודל סאטיר אינה מתחילה בניסיון להגדיל את האמפתיה כלפי האחר, להקשיב לו טוב יותר או למצוא דרכים לשנות אותו. ההתמודדות מתחילה בחיזוק העצמי על ידי העלאת הערך העצמי. השינוי בדפוס הזוגי מתחיל תמיד בשינוי פנימי, תוך-אישי, אשר גורר אחריו גם את השינוי הבין-אישי. המודל מלמד כי היחס לאחר ישתנה כשהאדם ירגיש בעל ערך. גם אני וגם האחר בעלי ערך, מעצם היותנו בני אנוש. כאשר אני והאחר שנינו בעלי ערך, אנחנו יכולים להיפגש כשווים ולמצוא דרכי מפגש מצמיחות במקום לפחד, להילחם או להתבצר (אהרני, 2018, עמ' 234-235).
מטאפורת הקרחון
סאטיר השתמשה בגישה המערכתית כדי לתאר את עולמו הפנימי של האדם. היא נעזרה במטאפורה של קרחון שבנוי מרבדים שונים הנמצאים ביחסי תלות הדדיים, כאשר כולם חשובים במידה שווה (תיאור מפורט אצל אהרני, 2015). מרבית הרבדים נלמדים ומתעצבים בילדות, במשפחות המוצא, ועל כן נחווים כחלק מה-DNA שלנו. בטיפול ניתן לבחון אותם מחדש, ולבחור האם הם עדיין רלבנטיים, או שהתאימו בזמנם אך כעת מוטב להיפרד מהם לשלום ולהחליפם בחדשים.
מעל פני המים נמצאת ההתנהגות, החלק הגלוי, במרחב הבין-אישי. זה ה"סיפור" שאיתו מגיעים המטופלים, אולם הוא רק קצה הקרחון. מרבית ההתרחשות היא פנימית, תוך-אישית, ונוגעת ברבדים הנוספים השקועים מתחת למים ונסתרים מעינינו.
על קו המים נמצאת עמדת ההישרדות. הכוונה היא למנגנון האוטומטי השכיח שמופעל אצל כל אדם במצבי דחק. עמדת ההישרדות מהווה את נקודת החיבור בין העולם הפנימי החבוי לביטוי (ההתנהגותי) שלו בחוץ. סאטיר תיארה ארבעה סוגים עיקריים של עמדות הישרדות:
א. המרצה – עושה הכול כדי להפיס את דעתו של האחר מתוך תקווה לזכות באהבתו. הוא מבטל את עצמו ואת צרכיו למען האחר.
ב. המאשים – היפוכו של המרצה. הוא שומר על ערכו באמצעות ביטול של האחר, בדרך כלל בכעס. כתוצאה מכך, פעמים רבות המאשים מוצא את עצמו בודד.
ג. השכלתן – מתכחש לרגשות שלו ושל הזולת, ותפקודו מבוסס על נתונים ועל לוגיקה. באופן זה הוא נשמר מפני רגשות כואבים, במחיר של פגיעה בחיבור לעצמו ולאחר.
ד. המטשטש – מנסה ללא הרף להסיט את תשומת הלב של הזולת מהנושאים המדוברים. החברה רואה בו אדם ספונטני ועליז, אבל תחושתו הפנימית היא של חוסר ביטחון.
סאטיר טבעה את מושג ה"תואמות" (congruence), שמתאר מצב של איזון ואותנטיות, חיבור לעצמי ולאחר. זהו מצב של אנרגיית חיים ולא הישרדות, מקום של בריאות וחמלה. במצב של תואמות ניתן לקחת בחשבון בו זמנית את העצמי, האחר והסיטואציה, ולהחליט איך לפעול מתוך כך. כאשר אדם פועל מתוך עמדת הישרדות הוא לא לוקח בחשבון לפחות אחד משלושת גורמים אלו.
מרבית רבדי הקרחון שדרכם ניתן להבין לעומק את החוויה הפנימית של האדם נמצאים מתחת לפני המים:
רגשות – מכלול הרגשות שאדם מרגיש בהקשר של הסיפור/ההתנהגות המסוימת, כאשר רגשות הם תמיד לגיטימיים.
רגשות על רגשות – האופן בו אנו שופטים את הרגשות שלנו, שמושפע מהתפיסות שלנו.
תפיסות – מערך האמונות והכללים שיש לנו. בדרך כלל הם מושפעים מכללי המשפחה שגדלנו לאורם, מהתרבות שגדלנו בה, מהחינוך שקיבלנו ומניסיון החיים שצברנו.
ציפיות – הציפיות נחלקות לשלושה סוגים: ציפיות מעצמי, ציפיות מאחרים, והאופן שבו אני תופס את הציפיות של אחרים ממני. הציפיות קשורות לתפיסות שלנו ומותאמות לכללים שהפנמנו. הן גם הדרך הקונקרטית שבה אנחנו חושבים שנקבל מענה לכמיהות שלנו.
כמיהות – הכמיהות הן אוניברסליות. הן יכולות להיות לאהבה, לביטחון, לשייכות, לנראות, למימוש עצמי, לחופש, לקבלה, ליצירתיות ועוד.
Self – הוא המהות, הרוח, והיא ניכרת דרך המשאבים הייחודיים של אותו אדם. מטופלים מגיעים לטיפול פעמים רבות כשהם מנותקים ממהות זו. הם מרגישים שהם בעלי ערך עצמי נמוך. המטפל רואה את אותה מהות של המטופל, והאתגר העומד בפניו הוא לעזור למטופל להתחבר מחדש ל-Self שלו וכך לסייע להעלאת ערכו העצמי.
ריקוד הקרחונים
בקשר אינטימי מתקיים ריקוד שמושפע ממפגשים בין רבדים שונים של שני הקרחונים. מעל פני השטח התנהגות פוגשת התנהגות. במצבי קונפליקט ההתנהגות מוכתבת על ידי עמדת ההישרדות. על כן, מפגש זה של עמדות הישרדות הוא בעל השפעה רבה על הריקוד הזוגי. למשל, מפגש עמדות הישרדות שחוזר על עצמו רבות בין בני זוג הוא כשאחד מבני הזוג מרצה והשני מאשים. אלה הם יחסי תלות, והתקשורת תכיל האשמות והרגעות. בצורה הקיצונית זו דינמיקה של קורבן ומקרבן. בקשר כזה, כל אדם מחזיק בעמדה שהוא אינו שווה ערך לשני.
במבט שמעמיק גם אל מתחת לפני המים, רובד ההתנהגות של האחד פוגש ברובד הרגש של השני, בעקבות זאת מתחילה שרשרת תגובות פנימית בין הרבדים העמוקים יותר, ולבסוף, בחזרה למרחב הבין-אישי, נולדת תגובה התנהגותית – וחוזר חלילה. ריקוד כזה יכול להיות חיובי או שלילי, כאשר פעמים רבות הרגש-על-רגש הוא הרובד שמכוון אותו לכיוון חיובי או שלילי. כאשר מתעורר שיפוט פנימי שלילי, קשה לכוון את הצעדים לכיוון מיטיב. כאשר יש קבלה של מה שקורה אצלי, קל יותר לקבל גם את מה שקורה אצל האחר, ולהניע את הריקוד לכיוון חיובי.
לפעמים הקושי נובע מפערים גדולים ברובד התפיסות, כאשר התחושה היא שלא ניתן לגשר על הפער מבלי לוותר על מי שאני.
התנגשות מכאיבה יכולה לקרות בין רבדי הציפיות, כאשר הציפיות של בני הזוג זה מזה לא עולות בקנה אחד, כשהן צרות ונוקשות ומייצרות אכזבות עמוקות, או שהדרך בה האחד תופס את ציפיות האחר ממנו מרגישה לא מותאמת ומכבידה. במקומות הישרדותיים אלו, בני הזוג יתקשו לגייס את ה-Self שלהם ולהגיע לתואמות. תחושות של בדידות, אכזבה מהקשר הזוגי וחוסר מימוש עצמי יתגברו, הריקוד הזוגי יופעל מתוך עמדות ההישרדות וינציח את הדינמיקה השלילית.
מפגש הכמיהות הוא המקום של החיבור והחמלה. הכמיהות נתפסות תמיד כלגיטימיות, וכשמצליחים לתת מקום וביטוי לכמיהות של שני בני הזוג כל אחד מרגיש שהוא מביא את עצמו כפי שהוא. אז ניתן לבחון דרכים בהן ניתן לתת מענה לכמיהות, כל אחד גם לעצמו וגם לבן הזוג, וה-Self – המשאבים הפנימיים של כל אחד – זוכים להכרה ומוצאים ביטוי בחיים הפרטיים והמשותפים. כתוצאה מכך, תחושת הערך העצמי של שני בני הזוג עולה.
המטרה בטיפול היא להגיע לריקוד קרחונים מיטיב, שבו יש מקום לרגשות של שני בני הזוג, פערים בתפיסות לא נחווים כמאיימים אלא כמצמיחים, הציפיות מתגמשות ומותאמות למציאות, ניתן לשתף אחד את השני בכמיהות ולהביא לידי ביטוי את ה-Self.
במאמר זה נבחן את השימוש במטאפורת הקרחון בטיפול זוגי בהקשרים של אבחון, הצבת מטרות והתערבות. לצורך כך נשתמש בתיאור מקרה אמיתי מהקליניקה. פרטי המטופלים טושטשו והם אישרו להציג אותו כאן.
2. תיאור מקרה
חנן וליאת, זוג ותיק +2, מסורים מאוד לבית ולגידול הילדים. הם הגיעו לטיפול עם תחושה שהזוגיות שלהם מתמוססת והם לא בטוחים מה ממנה שרד ומתקיים, ומה אולי מעולם לא היה שם. למרות הרצון הטוב של שניהם, הם שונים ולא מצליחים למצוא מקום משותף של מפגש – חנן מאוד משימתי, ליאת יותר רגשית, והם לא יודעים לנהל שיח ולהגיע להחלטות ביחד. חסרה להם תחושת ביטחון, כל אחד מהם מפחד שהשני לא באמת רוצה להיות אתו, שהקשר מבוסס על חרדות וחולשות, ושהוא לא יחזיק מעמד לאחר שהילדים יעזבו את הבית.
חנן טוב לב וצנוע, ולוקח הרבה אחריות תפעולית בחייהם המשותפים. הוא מתרחק מעימותים, והבעה של רגש שלילי מצד ליאת מעוררת בו תחושת כשלון וחרדה. הוא לא רוצה שום דבר עבור עצמו, רק שליאת תהיה רגועה ושמחה. באופן פרדוקסלי, ככל שחנן נותן פחות מקום לעצמו ומתרכז באושר של ליאת, כך ליאת פחות מאושרת כי היא מרגישה שהוא לא שם.
ליאת היא אמא מסורה ומגוננת, וחשוב לה שהדברים יתנהלו בצורה הטובה ביותר עבור הילדים. כשחנן פועל בדרך שהיא תופסת כמוטעית, היא נוזפת בו ומנסה ללמד אותו איך לעשות את הדברים נכון. במקום הזה, היא בעצם פועלת נגד המשאלה שלה לבן זוג חזק שנותן קונטרה, וגורמת לו להיות פחות בנוכחות.
ליאת מחוברת מאוד לרגשותיה. כשהיא זקוקה לתמיכה מחנן, הרבה פעמים הוא לא נרתם, נמנע ככל יכולתו מהמפגש הרגשי. כשהתסכול עולה היא מתפרצת והוא עומד חסר אונים, לא מבין מאיפה האש מגיעה ואיך הוא יכול לכבות אותה, מנסה לצמצם נזקים ולהכיל את האירוע. ליאת מרגישה שמבלי שהתכוונה, היא נקלעה לתפקיד הרעה והפוגענית, והיא לא רוצה להיות שם.
3. טיפול
אבחון
באמצעות מטאפורת הקרחון נוכל להעמיק בהבנת החוויה הפנימית של כל אחד מבני הזוג, האינטראקציה ביניהם והקשר בין החוויה התוך-אישית לבין-אישית.
כאמור, הריקוד הזוגי חוזר על עצמו מעבר לתכנים הספציפיים, וניתן להשתמש בכל תקרית זוגית לצורך האבחון. הנה תקרית לדוגמא בין חנן וליאת: ליאת נתקלת בבעיה עם אחד הילדים. עבורה הילדים הם לפני הכל והיא מרגישה שהיא צריכה לתת להם מענה מלא ומיידי (תפיסות וציפיות מעצמה). היא לא בטוחה מה לעשות ושולחת לחנן הודעה בזמן שהוא בעבודה, מבקשת את עזרתו. הוא עמוס מאוד, בין ישיבות, אך מרגיש אשמה (רגש) על כך שהוא לא נוכח בבית ואינו זמין לדאוג לבית ולמשפחה (תפיסות וציפיות מעצמו). מתעוררת בו חרדה (רגש על רגש) שאם לא יהיה חיוני ונחוץ לא ירצו בו, והוא לא יקבל מענה על הצורך שלו בהערכה ובטחון (כמיהות). הוא עסוק בבעיה בלבד (עמדת הישרדות שכלתנית), לא בודק עד הסוף עם ליאת מה בדיוק היא צריכה ממנו ואיך הם יכולים לשתף פעולה, ולא מתייחס לכך שהוא לא באמת פנוי כרגע. הוא מסתער ומנסה לפתור את הבעיה בעצמו (התנהגות).
מול כל זה, ליאת מרגישה שחנן לא רואה אותה (רגש) וערכה העצמי נפגע (רגש על רגש). היא מצפה ממנו שיקשיב לה ויעבוד איתה בדרך שלה (ציפיות מחנן), על מנת שהצורך שלה בנראות ובטחון יקבל מענה (כמיהות). כשזה לא קורה היא חשה אכזבה, כעס ובדידות (רגש), מתחרטת שפנתה אליו, מתפרצת ומטיחה האשמות (עמדת הישרדות מאשימה והתנהגות). היא מקווה להביא אותו לנוכחות והקשבה (ציפיות מחנן), אבל ההפך קורה.
מול ההאשמות של ליאת חנן נבהל (רגש), משום שהוא מנסה ככל יכולתו להימנע מעימותים (תפיסות), וחווה את עצמו כפחות-ערך (רגש על רגש). הוא עובר לניסיון לפייס את ליאת ולסיים את האירוע (התנהגות) בציפייה שליאת תכיל את החרדה שלו ותירגע (ציפיות מליאת), כדי לענות על הצורך שלו בביטחון ושקט (כמיהות). אולם ניסיונות ההרגעה הם טכניים ולא כוללים ביטוי של רגשותיו או הבנה אמיתית של ליאת (עמדת הישרדות שכלתנית). תחת כובד החרדה של חנן שמוטל עליה (תפיסתה את הציפיות של חנן ממנה), תחושות הכעס, האכזבה והבדידות של ליאת מתעצמות (רגש). כאשר היא מתפרצת, היא מרגישה בושה ואשמה על הכעס שלה (רגש על רגש) משום שכך לא מתנהגת אישה רגישה ומכילה (תפיסות וציפיות מעצמה) ומאשימה את חנן בכך שהגיעו למקום הזה (עמדת הישרדות מאשימה).
ככל שבני הזוג שקועים יותר בהישרדות ופחות מחוברים ל-Self, תחושת הערך העצמי שלהם הולכת ופוחתת, השימוש בעמדת ההישרדות הולך וגובר והם מוצאים את עצמם כלואים בריקוד הזוגי של השכלתן-מאשימה.
לפי מודל סאטיר, אחד החלקים המרכזיים בטיפול הוא זיהוי הכוחות והמשאבים הפנימיים (Self) ובחינת הדרכים שבאמצעותן יוכלו לבוא לידי ביטוי. דרך אירוע זה ניתן לזהות אצל ליאת מסירות, רגישות, חיות, חכמה ועזרה לזולת. אצל חנן ניתן לזהות מחויבות למשפחה, אחריות, משימתיות, דבקות במטרה ונאמנות.
מטרות טיפוליות
מודל סאטיר מדגיש את חשיבות קביעת המטרות, בחיים בכלל ובטיפול בפרט. גישה זו מקובלת בטיפול המשפחתי, והיא קשורה לאמונה הבסיסית ששינוי אפשרי תמיד (אהרני, 2018, עמ' 85). המטרה המרכזית בטיפול זוגי סובבת סביב שינוי החוויה של בני הזוג בתוך הזוגיות, והשפעתה של חוויה זו על כל אחד מבני הזוג.
כדי להגיע אל המטרה חשוב לפרוט את המקומות שדורשים עבודה. בהקשר של טיפול זוגי, וירג'יניה מתארת בקווים כלליים שלושה כיוונים לטיפול זוגי:
א. הכיוון הראשון מתייחס לקבלה וחמלה: "ההבנה כי מעטים האנשים המגיעים למושלמות או המתנהגים באופן הרסני במכוון, תסייע לראות את בן הזוג כאדם המתנהג בצורה אנושית, כפי שאתה."
ב. הכיוון השני מתייחס לאותנטיות: "תעשו מודעים לעצמכם, תצרו קשר עם עצמכם, ואז תהיו מסוגלים לומר היכן אתם עומדים, כדי שייווצרו אמינות ובטחון."
ג. הכיוון השלישי מתייחס לנפרדות: "צריך להחדיר את ההכרה הברורה ביותר, שכל אדם חייב לעמוד איתן על שתי רגליו הוא. איש אינו יכול לעמוד במקומך על שתי הרגלים שלך. משמעות הדבר היא, שעלייך להתייצב פנים-אל-פנים מול המציאות הקיימת בכל רגע מסוים. הדבר אמור לגבי הכבד והקל כאחד. פירושו של דבר הוא, שאיש אינו נושא על גבו את זולתו, דבר העלול להפוך את שניהם לנכים." (סאטיר, 1988, עמ' 157).
סאטיר מונה ארבע מטרות-על הרלבנטיות בכל טיפול: להעלות את הערך העצמי; לפתח מודעות לאפשרויות השונות הקיימות בכל התמודדות ולבחור ביניהן באופן חופשי; לקבל אחריות על החוויה הפנימית שלנו ועל ההתנהגות החיצונית; ולהיות בתואמות גבוהה יותר.
נוסף למטרות הכלליות, יש לסמן מטרות טיפוליות ייחודיות לכל מטופל. בחינת רובד הכמיהות עוזרת להבין מה המטופל מבקש עבור עצמו ובאילו דרכים אפשר להתקדם בכיוון. במקרה של ליאת וחנן, מדובר בעיקר על בטחון, נראות והערכה.
התערבויות טיפוליות
מודל סאטיר מאפשר חופש רב בבחירת טכניקות וכלים טיפוליים. הוא משמש כמצפן שמכוון לתפיסה מערכתית והומניסטית תוך שימת דגש על החוויה בכאן ועכשיו. להלן כמה דוגמאות לכלים שנעשה בהן שימוש במהלך הטיפול של חנן וליאת, והקשר שלהם לרבדי הקרחון.
פיסול
אחת הטכניקות המזוהות ביותר עם מודל סאטיר היא "פיסול" – בני הזוג מדגימים בעזרת מנח הגוף את האינטראקציה ביניהם (הריקוד הזוגי), ושם אפשר לבדוק איך זה מרגיש, מהן האפשרויות הקיימות במקום הזה, מה היו רוצים לשנות, איך זה מרגיש להיות במקום החדש לאחר השינוי, ואיך אפשר לייצר תנועה לכיוון הרצוי. בכל מנח הגוף "מדבר", עוקף את הערוץ המילולי ומספק תשובות לשאלות אלו. בהקשר של הקרחון, פיסול הריקוד הזוגי מבטא את מפגש עמדות ההישרדות והמנח החדש, הרצוי, מחזיק את החיבור לכמיהות ול-Self. באמצעות הפיסול בני הזוג נעשים מודעים לעמדות ההישרדות שלהם, מתי הן מתעוררות, כיצד הן מזינות זו את זו ומה המחיר שהשימוש בהן גובה. כך, כל אחד יכול לקחת אחריות על החלק שלו, לעצור את המנגנון האוטומטי ולבחור אחרת.
באחת הפגישות אני מבקשת מחנן שיפסל את הדינמיקה הזוגית שלהם. הוא יורד על ברכיו, בראש מורכן, ומעמיד מולו את ליאת כאשר היא מצביעה עליו בהאשמה (ציור 1). אני בודקת עם כל אחד מהם מה ההרגשה. חנן מרגיש כמו ילד קטן, חסר אונים, קפוא, הברכיים כואבות. ליאת מרגישה כמו מכשפה כפוית טובה, קשה לה וכבד לה. כל אחד חש שהשני הביא אותו למקום הזה בניגוד לרצונו ושבמקום הזה אין אפשרות לדיאלוג.
אני שואלת אותם: "איך יוצאים משם?". בהתחלה כל אחד מהם תולה את השינוי בשני – חנן אומר שיוכל לקום רק כשליאת תוריד את האצבע המאשימה, וליאת אומרת שאם חנן יקום בעצמו תוכל להוריד את היד. אני שואלת את ליאת מה היא רוצה להגיד לחנן מהמקום הזה, והיא אומרת לו: "תסתכל עלי". חנן מרים את המבט, עדיין על הברכיים, אבל הם מחייכים. לאחר מספר רגעים חנן קם באופן ספונטני, נעמד ליד ליאת והיא אומרת לו: "תודה" (ציור 2).
אני בודקת שוב מה ההרגשה ומה אפשר להגיד אחד לשני מהעמדה החדשה. הם אומרים שנוח יותר אבל אין הרבה מה להגיד. אני בודקת איתם מה עוד צריך להשתנות כדי שתהיה הרגשה שאפשר לתקשר. חנן נוטל את ידה של ליאת ומסובב אותם זה מול זו. אני מביאה לליאת שרפרף לעמוד עליו כדי שיהיו בגובה העיניים. הם מושיטים גם את היד השנייה ומביטים זו בזה (ציור 3). אני שואלת אותם מה ההרגשה, והם מספרים שהם מרגישים ביחד, שאפשר לדבר.
השינוי האנרגטי מורגש באוויר, מהמנח הראשון שביטא את עמדות ההישרדות, למנח השלישי שיש בו תואמות וחיבור לאנרגיית החיים. הפיסול מאפשר חוויה חדשה, למידה חדשה שאותה נרצה לעגן. אני מזמינה אותם לעצום עיניים, לבדוק איפה זה בגוף, בהרגשה, לנשום לשם, לשהות שם. הם מדברים על חמימות, זרימה, חיבור, תחושה נעימה בעורף.
אני בודקת איתם מה הם רוצים לעשות עכשיו. הם מתחבקים, ושוב מתחבקים, ומתיישבים בחזרה על הספה צמודים ומחובקים. הבחירה להתיישב בחזרה כגוף אחד משמעותית במיוחד, משום שהם נוהגים תמיד להתיישב בקצות הספה עם התיק של ליאת ביניהם. כדי לחבר את התרגיל בחזרה למציאות שלהם, אנחנו בודקים מה איפשר את המעבר בין המנחים. במנח הראשון שניהם חשו אי נוחות פיסית ואף כאב. זו המחשה של המחיר שגובה ההימצאות בעמדת ההישרדות. כאשר המחיר מורגש יש לכל אחד מוטיבציה לפעול לטובת עצמו ולעשות שינוי כדי להפסיק את הכאב. ליאת הרשתה לעצמה לבקש מחנן שיראה אותה, וחנן הצליח להתייחס לכאב שלו, לקום ולהנכיח את עצמו – מה שאיפשר לליאת להוריד את היד ולנוח. המעבר מהמנח הראשון לשני הוא עבודה תוך-אישית, הקשבה פנימה, לקיחת אחריות ומתן מענה כל אחד לעצמו. במנח השני כל אחד מרגיש מספיק בנוח עם עצמו אבל הוא לבד, אין קשר עין או מגע. המעבר למנח השלישי פועל במרחב הבין-אישי ומטרתו לתת מענה על הצורך בקשר – הם מושיטים יד ומפנים את המבט זה אל זו, הראש מסתובב ובעקבותיו הגוף. כשליאת על השרפרף, המבט בגובה העיניים עוזר להרגיש בעלי ערך ושווים, מקום שממנו אפשר לתקשר באופן אותנטי.
מפת המשפחה
בטיפול משפחתי מקובל לשרטט את מפת המשפחה (ג'נוגרם) כדי ללמוד על הדינמיקה והתימות המשפחתיות, תוך הסתכלות רב-דורית, רחבה ולא שיפוטית, הכוללת המחשה של אופי הקשרים בין בני המשפחה. התוספת של סאטיר היא העשרת המידע על הדמויות המובאות דרך מאפיינים חיובים ושליליים שלהם, וחיבור לחוויה דרך האסוציאציות שעולות למטופל מהצורה הגרפית שמתקבלת בשרטוט. לדוגמא, כאשר ליאת סיימה לשרטט את מפת המשפחה מילדותה, החזקתי אותה מולה ממרחק ובקשתי שתתאר מה היא רואה בשרטוט. היא ראתה את עצמה במרכז כשעליה מסומן X. זה היה תיאור מדויק ועוצמתי של החוויה שלה במשפחתה – הילדה הפסולה – ששפך אור על הנטייה שלה לחוש אשמה וביקורת עצמית ברובד הרגש על רגש. ליאת גדלה במשפחה שמרנית, אך הייתה לה נפש חופשיה ומרדנית, שלא התקבלה על ידי הוריה. בעקבות זאת התפתחו אצלה רגשות מעורבים כלפי עצמה, הערכה על דרכה האינדיבידואלית בצד תחושות קשות של אשמה וספק. יחד עם זאת, היא זיהתה במפה גם את הדמויות שראו אותה ואהבו אותה כפי שהיא, דבר שעזר לה להתחבר למקורות התמיכה הפנימיים שלה וללמוד להאמין בעצמה מחדש.
מתוך שרטוט מפת המשפחה מילדותו, חנן למד, בין השאר, איך נולדה עמדת ההישרדות השכלתנית שלו והיחס שלו לרגש. בהיותו בן בכור ומאחר שהוריו עבדו קשה והיו מאוד עסוקים, הוא גידל את האחים שלו. כילד היה בתפקוד גבוה אך לא חש מוגן ועטוף, לא הרגיש שיש לו אל מי לפנות והוא למד לשמור על עצמו דרך חסימת הרגשות. העבודה עם המפה עזרה לו להבין שהוא לא פגום, אלא שזה היה התפקיד שהוא למד לבצע בתוך המשפחה. להפתעתו, הוא גילה שיש לו רגשות והם פועמים בו. בניגוד למה שחשב על עצמו, הוא לא באמת היה מנותק מהם מעולם, אלא שמגיל קטן לימדו אותו לא להתייחס אליהם.
הקרחון ככלי טיפולי
מצבי קונפליקט מאופיינים בין השאר בכך שהתפיסות הופכות להיות מצומצמות וחד סטריות. כאשר סט הציפיות המבוסס עליהן לא מתממש, הרגשות שבני הזוג חווים הם של אכזבה, ייאוש וזעם.
לפי מודל סאטיר, תהליך פתרון הקונפליקטים נעשה דרך קבלה והרחבה, ולא דרך התנצחות או ביטול (אהרני, 2018). עבודה עם הקרחון ככלי טיפולי מסייעת לייצר שינוי של זווית הראייה על הפערים בתפיסות – ממקום שבו כל אחד חווה את ההבדלים הבין-אישיים כמאיימים, למקום שבו הם מרחיבים, מגוונים ומעשירים. מתוך קבלת האחר כפי שהוא, ניתן לבנות ציפיות מותאמות וברות מימוש, ולתת מקום ומענה לכמיהות של השניים. למשל, חנן למד במשפחת המוצא שלו שהוא צריך להיות אחראי, מחושב וצנוע. ליאת מאמינה שצריך למצות כל רגע בחיים בלי "לדפוק חשבון". פער זה בתפיסות הביא לחיכוכים רבים סביב בילויים והוצאת כספים. כאשר כל אחד ציפה מהשני להשתנות ולהתאים את עצמו לדרך ה"נכונה" שהיא דרכו, זה הגיב בזעם ותוקפנות, בנסיון לשמור על תפיסת עולמו מפני השני ששואף להכחידה. בחינת הקרחון לעומק מצאה כמיהה לביטחון אצל חנן וכמיהה לחופש אצל ליאת. כאשר הם הצליחו לתת הכרה ולגיטימציה כל אחד לכמיהות של השני, יכלו להתבונן בפתיחות על האפשרויות שיש להם בתוך הסיטואציה, בלי שהם יחוו זאת כאיום על עצמם. אם חנן מכוונן לתת מענה לכמיהה של ליאת לחופש הוא יכול לשחרר ולהתחבר גם לשמחת החיים שלו. אם ליאת מכווננת לתת מענה לכמיהה של חנן לביטחון, היא יכולה לתת מקום גם לחלק הבוגר שלה ולנהוג באחריות כלכלית. במקום הזה, הפערים בתפיסות הופכים להיות לא רק ברי-גישור אלא אף מצמיחים, ומאפשרים למידה והתנסויות חדשות.
מטאפורות
המטאפורה מאגדת חוויה מורכבת לייצוג יחיד שניתן להחזיק בו ולהתייחס אליו. זוהי טכניקה חווייתית שנעשית באמצעות הקוגניציה בלבד וללא שימוש בגוף, ולכן קלה יותר ל"עיכול" עבור רבים. המטאפורה יכולה לייצג את הקושי כמו גם את הלמידה החדשה, ולהפוך אותה לשימושית וזמינה. בטיפול של חנן וליאת, מטאפורה משמעותית שהופיעה כבר בתחילת הטיפול הייתה הסיפור של עמי ותמי. חנן וליאת הרגישו שהקשר ביניהם הוא ברית של מסכנים, כמו עמי ותמי שנשלחו מביתם והם אבודים יחד ביער. בשלב זה, כאשר המטאפורה ייצגה את חוויית הקושי, היא התרכזה ברובד הרגש על רגש ותארה את האשמה, הביקורת העצמית והכרסום בערך העצמי שליוו אותם. במהלך הטיפול עשינו עבודה של חיבור ל-Self באמצעות כתיבת הסיפור מחדש: עמי ותמי – גרסת הגיבורים. הם עשו עבודה יסודית ומשמעותית, החל בפרק החיים הנפרד שלהם, עד המפגש ביניהם והמשך דרכם המשותפת. העבודה הציפה כוחות שהיו טמונים בהם מאז ומעולם. אצל חנן עלו לפתע תמונות וזיכרונות ילדות, אירועים שנשכחו ממנו לחלוטין. הוא נזכר בעצמו כילד יפה, חכם ומוצלח, גאוות המשפחה. אצל ליאת התחדדה הכרתה בילדה האמיצה והאופטימית שהייתה. המפגש ביניהם היה רומנטי והרפתקני, ודרכם המשותפת הייתה דרך של תמיכה הדדית ומסירות למשפחה שיצרו.
המטרה לא הייתה לבטל את הקשיים, התסכולים והכאבים שהיו מנת חלקם, אלא לספר סיפור נוסף, שגם הוא היה קיים תמיד אבל הם לא הצליחו להפנות אליו את הזרקור. העבודה הניבה קבלה, חמלה ותחושת ערך, כל אחד לעצמו, לאחר ולזוגיות.
יצירה
הבעה ביצירה ככלי טיפולי נפוצה בעיקר בדיסציפלינות של טיפול רגשי בילדים. בטיפול זוגי במבוגרים, המטופלים מגיעים פעמים רבות עם התפיסה שטיפול נעשה באמצעות שיחה בלבד, יחד עם מידה של ניתוק מהיצירתיות שלהם. כאשר הם משחררים את ההתנגדויות ואת הציפייה לתוצר "יפה", הם מצליחים להתחבר פנימה ולהביע את עצמם באופן בלתי אמצעי, יצירתי ומפתיע, שעוקף את הערוץ המילולי המוכר והמגביל. תהליך היצירה והתוצר שנשאר מחזקים את ההפנמה והעיגון של התכנים שעל הפרק. מודל סאטיר רואה את הטיפול עצמו כיצירת אמנות, והיצירה יכולה לגעת בכל רבדי הקרחון. בדוגמא הבאה הדגש הוא על הכמיהות וה-Self כפי שנחוו בסיום הטיפול, כאשר חנן וליאת בחנו את התהליך שעברו בעזרת פיסול בפלסטלינה.
ליאת הכינה עץ עם עלים, חלקם ירוקים וחלקם צבעוניים. היא דיברה על צמיחה, שכללה גם דברים לא צפויים (העלים הצבעוניים). היא מרגישה שהיא במקום שיכול להתבונן יותר, לדבר פחות, להקשיב יותר, לתפוס פחות מקום ולאפשר לחנן לתפוס יותר, מקום של איזון ורגיעה.
חנן הכין ארבעה עמודים, שניים צהובים קטנים ומרוחקים, שניים בגוונים כתומים, גבוהים וקרובים. בעיניו, כל אחד לקח אחריות על צעידה בכיוון שלו מהצהוב לכתום. במקום לעסוק בשאלה איך השני מונע ממנו להתקדם, באה ההבנה שגם השני בתהליך, ודווקא ההתקדמות של האחד מאפשרת את ההתקדמות של השני. הוא דיבר על התחזקות האמונה שלו ביכולת הרגשית שלו, והבנה שבצד המשימתיות, ההגעה ליעד, חשובה הדרך, הצעד הבא שאני לוקח.
4. סיכום
מטאפורת הקרחון מאפשרת בחינה מעמיקה של החוויה הפנימית התוך-אישית מחד, והחוויה החיצונית הבין-אישית מאידך. בני זוג לומדים להבין כל אחד את עצמו והאחד את השני טוב יותר, להעלות למודעות את המנגנונים האוטומטיים שלהם, לקבל את רגשותיהם ואת רגשות האחר, לתקשר אותם באופן ישיר ופתוח, וללמוד לבחור כיצד להגיב במקום לפעול בצורה אוטומטית מתוך עמדת ההישרדות.
במקומות אלו, המשאבים הפנימיים והקשר הזוגי מספקים מענה משותף לכמיהות של כל אחד, והרגשה שהזוגיות היא הבית.
במקום הזה, ריקוד הקרחונים הופך מריקוד של התנגשויות, ריקוד כואב והרסני, לריקוד קרוב, עם מגע עוטף, אוהב ובטוח, ריקוד של גם וגם – גם עם עצמי וגם עם האחר.
נסיים בציטוט של וירג'יניה על זוגיות חיובית מתוך ספרה The new peoplemaking (עמ' 326-329):
"אנשים יכולים לתאר את עצמם כקטנים לעומת גדולים, עניים לעומת עשירים, חלשים לעומת חזקים וכו'. יחסים המבוססים על שוויון ערך כוללים אבחנות אלו כתאור של חלקים מהאדם בלבד, לא כהגדרת האדם. היות אנשים קטנים, גדולים, עניים או עשירים לא מפחית מערכם כבני אדם ולא מהפוטנציאל או האפשרויות שלהם. זוגיות חיובית מבוססת על קבלה מלאה ומוחלטת של רעיון זה כשלכל אחד יש אחריות לעמוד יציב על שתי רגליו.
איפה אתם שולטים, כנועים, תלותיים, טיפוליים. מה אפשר לעשות כדי לייצר שינוי? המטרה היא להרגיש שווה ומוערך בקשר, להרגיש כך כלפי בן הזוג, ולפגוש נושאים של כנות, אומץ ויצירתיות. אתם לא זקוקים לרשות של איש לעשות זאת, כמו שהשמש לא זקוקה לרשות כדי לזרוח. אתם אחראים על התרומה שלכם לזוגיות חיובית."
תודות
תודה לטלי אהרני על העזרה והתמיכה, תודה לענבל רויזין על תמונת הזריחה הנפלאה ותודה מעומק הלב לחנן וליאת שאפשרו לי לקחת חלק במסע שלהם ולספר עליו כאן.
מקורות
Satir, V. (1990) [1972]. Peoplemaking. Souvenir Press Ltd.
Satir, V. (1988). The new peoplemaking. Palo Alto, CA: Science and Behavior Books.
Satir, V. (1978). Your many faces. Berkeley, Calif: Celestial Arts.
אהרני, ט. (2015). האוצר החבוי באבן ספיר: הטיפול כטרנספורמציה מאנרגיית הישרדות לאנרגיית חיים. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב14/7/2016, מאתר פסיכולוגיה עברית http://www.hebpsy....=3311.
אהרני, ט. (2018). מהישרדות לאנרגיית חיים. ספרי ניב.
