סליים (SLIME) כחומר נפשי: ערכו הפסיכותרפויטי בראי מושגיה של פסיכותרפית הצבע1
מאת יואב פישר
סליים, חומר נוזלי ודביק דמוי בצק ליצירה, כבש את עולם המשחק של ילדים ברחבי העולם. בשנה האחרונה הוא נוכח רבות בחדר הטיפולים שלי. באדיבותם ותובענותם של מטופלי, קיבלתי שיעורים חוזרים ונשנים בהכנתו. אט אט, מצאתי עצמי נע מעמדה מסוייגת, זהירה ומהססת, לשותפות פעילה בתהליך יצירתי מסקרן. עצמת החוויות סביב המופעים הדביקים, המלכלכים, הדוחים ובו-זמנית מושכים של הכנת הסליים, עוררה צלצול פעמון בראשי: התופעה ראויה להתייחסות ולניתוח מעמיק! מדוע הסליים הפך לערוץ ביטוי כה מבוקש? האם יצירתו, על מרכיבי החומר שלו ותהליכי הכנתו, מגלמת עשייה טיפולית מקדמת? במאמר להלן, אטבול את ידי בעיסה הדביקה, אלוש ואדוש במרכיביה, ואנסה לפענח את סוד קסמו של הסליים, במונחים הלקוחים מפרספקטיבת האבחון והטיפול של פסיכותרפית הצבע.
מהו סליים?
"SLIME" בתרגומו לעברית על-פי מילון מורפיקס הוא "רפש, בוץ, ריר, ליחה". כאשר ילדים מתייחסים לסליים, הם מתכוונים לחומר העיסתי והדביק שנהיה לאחד מהעיסוקים הפופולאריים ביותר בעולם המשחק שלהם. החומר החל להימכר בסוף שנות ה-70 על-ידי חברות צעצועים כמעין פלסטלינה דביקה או "בצק" מוכן ליצירה, בקופסאות פלסטיק קטנות. בשנים האחרונות הוא חזר בסערה לעולם הילדים (והוריהם), אולם הפעם מתרכז העניין גם, ואולי בעיקר, בתהליך ההכנה העצמאי שלו בבית. הכנת סליים היא עניין מורכב, הדורש הקפדה על הכמויות והחומרים המתאימים. מהלך הכנה שאינו מדויק דיו מייצר עיסה דביקה מדי, פריכה או מתפוררת. הרכיבים המקובלים לסליים הסטנדרטי הם דבק לבן נוזלי וחומר ניקוי ביתי בשם בוראקס (Borax) או נתרן בוראט. בארץ נוטים העוסקים בסליים להשתמש בג'ל הכביסה "פרסיל" אשר מכיל בוראקס. הוריאציות כוללות גם עבודה עם תחליפים לבוראקס, עקב החשש מגירוי העור בחשיפה ממושכת2. סליימים "מתוחכמים" עשויים להכיל וריאציות שונות ומשונות של חומרים נוספים, דוגמת נוזל עדשות מגע, סודה לשתייה, שמן תינוקות וסבון ידיים. התוצר המוגמר עשוי להתהוות לגוש אוורירי, נוצץ וצבעוני, מחוספס או חלק, ולהשמיע קולות משעשעים כאשר מותחים ומקפלים אותו. מטופלי לימדוני כי ה-YouTube עמוס בסרטוני הדרכה אשר גורפים מספרי צפיות בלתי נתפסים, עם הדגמות, עצות, הנחיות והצעות מכירה לחומר הנחשק. בנוסף, בחנויות הספרים בארצות-הברית, נמכרים ספרים רבים אשר מציעים מתכונים להכנתו.
התופעה הרווחת של ילדים אשר מוכרים את הסליים המוכן לחבריהם בבית-הספר או דרך האינטרנט, בד בבד עם פרסום סרטונים על הכנת הסליים באינסטגרם וב-YouTube, מתוארת בכתבה שהתפרסמה לאחרונה בעיתון דה-מרקר. דמות מרכזית בעלייתו של הסליים לגדולה הינה קרינה גרסיה, מלצרית לשעבר בת 23, המכונה "מלכת הסליים". סרטוני ההדרכה שהחלה לפרסם עם מתכונים שונים להכנת סליים, הפכו במהירות ללהיטים ברשת. הפופולארי שבהם - "100 פאונד של סליים" - הגיע ליותר מ–17 מיליון צפיות. סרטוניה נהנים מחסויות של חברות גדולות כמו קוקה קולה ודיסני, בעשרות אלפי דולרים. "הוצאתי את ההורים שלי לפנסיה", היא אומרת. זה באמת מטורף. אני לא יכולה להאמין, ושואלת את עצמי, 'איך זה קורה?".
אז איך באמת זה קורה? מה יש בו, בחומר הגמיש המעוצב אישית, המושך אחריו רבים, צעירים ומבוגרים כאחד? המאמר שלפניכם יציג את התופעה הרווחת באור של המשגות והסברים מקצועיים מעולם הטיפול הפסיכולוגי ופסיכותרפית הצבע. סגולותיו הייחודיות של החומר כאמצעי לעבודה טיפולית-התפתחותית ינותחו ויובהרו. אדון במשמעויות הטיפוליות-התפתחותיות אשר גלומות בתהליך הכנת הסליים, ובאפקטים התרפויטים אשר הוא מאפשר, ואשר הפכו אותו לסיפור הצלחה ברחבי התבל. כל זאת בעזרת שימוש דרכי החשיבה והניתוח של פסיכותרפית הצבע.
פסיכותרפית הצבע – דינאמיקה כחומר מְתוּוָך
פסיכותרפית הצבע התפתחה כתיאוריה ופרקטיקה ייחודית-התפתחותית בשדה הטיפול בילדים, בנוער ובמבוגרים, מיסודו של ד"ר ג'ורג' שטרן, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי. הגישה יונקת ממספר מקורות, ביניהם התיאוריה הפסיכואנליטית, גישות אקזיסטנציאליות, תיאורית הגשטאלט, ומבחן הרורשאך.
כמו הפסיכואנליזה, פסיכותרפית הצבע רואה בעולם הלא מודע מוקד מרכזי בהתערבויות הטיפוליות שהיא מציעה, ועושה שימוש בהמשגות וקונספטואליזציות פסיכואנליטיות. מזוית הראיה האקזיסטנציאלית (האקסיסטנציאליסטית), רואה פסיכותרפית הצבע ערך וחשיבות בזיקה שבין התהליך הטיפולי לבין שינוי תפקודי. הגישה מתמקדת בגילוי החוזקות של המטופל ובהרחבת יכולת השליטה שלו בבחירותיו, זאת בהתחשב בהכרה שלו במגבלותיו. יסודות מתיאורית הגשטאלט אשר מדגישים את פעולתם של מנגנוני התפיסה ואת ערכו של הביטוי בתפקוד האנושי, מוחזקים כבעלי חשיבות ומהווים נדבך בבניית המערך הטיפולי.
באופן מבריק, הציע ד"ר שטרן לגייס את הפרמטרים האבחוניים במהותם של מבחן הרורשאך, על-מנת לבנות הרכב מתאים וייחודי למטופל של התערבויות טיפוליות. האלמנטים והדקויות של המערך התפיסתי-רגשי-קוגניטיבי המזוהים בעזרת כלי הניתוח של הרורשאך, מתורגמים לגירויים ולהתערבויות ההולמות למידותיו של המטופל בנקודות זמן שונות בהתפתחותו בטיפול. כך, לאדם אשר כפוי בחווייתו הפנימית ובתפקודו על-ידי פעילות עודפת של מנגנונים חשיבתיים, מארגנים, אובססיביים-קומפולסיביים אשר מצמצמים את תפקודו ומכמינים את יכולות הביטוי הספונטני הרגשי (כפי שניתן לראות ביחס C קטן מ-F באופן מהותי ברורשאך), יוצעו התערבויות שיחזקו את פעולתם של המנגנונים האפקטיביים שלו. למשל, תוצע לו עבודה מופשטת בצבע, יחד עם הכוונה לצייר אלמנטים פיגורטיביים, במטרה להביא את האלמנטים הנפשיים לכדי איזון.
פסיכותרפית הצבע מייחסת חשיבות ראשונית למרכיבי המבנה האינדיבידואליים לכל אדם. ההנחה בבסיס הגישה היא שתפקוד יעיל של מנגנוני החישה, התפיסה, החשיבה והרגש, מאפשר לנפש להכיל, לעבד ולהתמודד עם תוכן עכשווי וביוגרפי, מודע ולא-מודע. לפיכך, ההתערבויות הטיפולית מתייחסות בעיקר לדפוסי הפעילות של מנגנונים אלו.
על-פי הפרקטיקה הטיפולית של פסיכותרפית הצבע, ה"פירוש" שמציע המטפל לקשייו של המטופל מתורגם להתמקדות במנגנונים שיאפשרו התמודדות עם גורמים מעכבים. התמקדות זו יכולה להתבצע דרך התבוננות משותפת אשר מתוקשרת ורבאלית. אולם, דרך עוצמתית ומהותית יותר לשינוי עשויה להיות מושגת באמצעות עשייה יצירתית שתתקיים בחדר הטיפולים. ביטוי ויצירה של המטופל בחומרים ובדרכים שמתאימות לו ולקשייו, עשוי לאפשר לו להתמודד עם מוקדי החולשה שלו ולפתח את כוחותיו להתמודדויות בעתיד. כך, אדם אשר עקב רגישות תחושתית מפתח סגנון תגובה חרדתי, מתגונן ואולי אף תוקפני, יכול "ללמוד" לגייס לשירותו את המנגנונים החשיבתיים שלו כדי שיעמדו לשירותו על-מנת לנתח באופן לא "חושי" את הסיטואציות. המטפל, לפיכך, נוטל תפקיד עקבי ופעיל בהצגת ובהצעת אפשרויות לביטוי יצירתי בחדר הטיפולים, אשר יותאמו לאזורי החולשה של המטופל, ויגרו את אזורי הכוח שלו לפעילות ולחיזוק תפקידם במערכת האיזונים הפנימית שלו.
שטרן פיתח עם תלמידיו מגוון רחב של אפשרויות להבנייתם של תהליכי יצירה בחומרי אמנות, משחק, מתמטיקה, גיאומטריה ושפה. רבות הוקדש לפיתוח העבודה הטיפולית בצבע – היות ושטרן האמין כי צבע מהווה גירוי אולטימטיבי ו"שביל זהב" לעולם הרגשות. קצרה היריעה להעמיק במאמר זה בכל אחד מערוצי התערבות אלה. עם זאת, ניתן להתייחס כאן לרעיון המרכזי אשר מוחזק בכולם; בראש ובראשונה ניצבת הנחת היסוד, שכאשר המבנה הנפשי הפנימי יציב ומאוזן, הוא יכול לעבד, להתמודד ולהתגבר על תכנים מכבידים ועל גירויים וחוויות מעוררי חרדה, מן העולם המודע והלא מודע. כך גם הנפש ה"מתרפאת" והמתפתחת בעזרת הטיפול, נזקקת למסגרות של גירוי ו"משחק" יציבות דיין בסביבה הטיפולית, על-מנת שתוכל לייצר, להעלות מנבכיה ולפתח דרכי ביטוי עשירות, מגוונות וחליפיות לדרכי הביטוי הנפסדות בהן התנהלה קודם לכן. המתמטיקה והגיאומטריה בפני עצמן מהוות מבנים יציבים מטבע הווייתן, ומציעות אזור משחק מגוון ובלתי מתפרק כתוצאה מטעויות המותרסות כלפיו במודע או שלא במודע. כך גם לגבי העבודה בצבע. אופיו החומרי של הצבע (נוזלי או מוצק), אופי העבודה עמו (התזה, מריחה, שרטוט), מיקום הנחת הצבע (תחום בין קווים, צבעים המכסים זה את זה בהדרגה) ותהליכים אחרים אשר קשורים ליצירה בצבע, מקיימים למעשה את המהלך הטיפולי שבו מתפתח איזון מחודש של היחסים בין האלמנטים המבניים של הנפש לבין הרגשות והתכנים המוחזקים בתוכה.
חומרי 'סתם' ו'צורה' של הנפש
במטרה לגשר בין התהליך האבחנתי של גישת פסיכותרפית הצבע ובין התהליך היישומי-טיפולי בו מומלץ לפעול, פותחה 'מפת הסתם-צורה' (כהן-אור ופישר, 2015). מפה זו מספקת מסגרת הבנה לאופן בו תפקודים נפשיים מהדהדים בחומרים שונים ובצורת השימוש בהם. מתוך כך מניחה מפת הסתם-צורה יסודות לביסוס ולניהול התהליך הטיפולי כאשר עובדים עם חומרי אמנות.
׳מפת הסתם-צורה׳ כוללת שני צירים: ציר חומרי היצירה וציר אופני הביטוי, המסייעים לגשר בין התהליך ה"אבחנתי" לתהליך היישומי-טיפולי המוצע על-ידי פסיכותרפית הצבע. בעזרת הצירים ניתן להבין כיצד תפקודים נפשיים מהדהדים בחומרים שונים ובאופן השימוש בהם, ולבסס מתוך כך את התהליך הטיפולי. מערכות הצירים מאפשרות להעריך את מידת אופיים ה"סתמי" או ה"צורני" של חומרים וצבעים שונים, וכן את ה"סתמיות" או ה"צורניות" של אופן הביטוי בהם. מידת ה"סתמיות" או הצורניות" מתייחסת כמובן לא רק לחומר עצמו, אלא גם לאופיים של התפקודים הנפשיים שהם מייצגים (כהן-אור ופישר, 2015).
ציר חומרי היצירה
חומרי ציור ליצירה בדו-מימד:
חומרי פיסול ליצירה בתלת-מימד:
ציר אופני הביטוי
צירי ה׳סתם-צורה׳ כמייצגי התנועה בין האיד לאגו
שני קטבי ציר ה'סתם-צורה' הינם ערכים המייצגים את מבני האיד והאגו שהגה פרויד (1977). עולם הרגשות משויך למבנה ה'סתם' בנפש - ה'איד' בכינויו המוכר. זהו אזור בעולם הלא מודע של בני-האדם, המתאפיין ביצרים וצרכים ריגושיים חסרי סדר, פשר הגיוני וארגון. האגו, לעומת זאת, הוא מבנה שבתפקודו התקין מפעיל אלמנטים של חשיבה, ארגון ותכנון, ועל כן משויך למבנה ה'צורה'.
מערכות הצירים 'סתם-צורה', מאפשרות להעריך את מידת אופים ה'סתמי' או ה'צורני' של חומרים וצבעים שונים, כמו-גם את מידת ה'סתמיות' או ה'צורניות' של אופן הביטוי הנפשי בחומרים אלה. כך למשל, בציר "חומרי ציור ליצירה בדו-מימד" מוקמו בקוטב ה'סתמי' של הציר צבעים וחומרים נוזליים, ובעברו ה'צורני' מוקמו צבעים מוצקים ודקים. בציר "חומרי פיסול ליצירה בתלת-מימד" מוקמו בכותב ה'סתמי' חומרים רטובים וגרגיריים כגבס וחימר, ובקוטב ה'צורני' מוקמו חומרים גושיים קשים כאבן וברזל.
אופן העבודה עם החומר מתאפיין גם הוא במבנה 'סתמי' או 'צורני'. כך למשל, מגע בלתי אמצעי בחומר, כגון מריחה, שפיכה או התזה, מצוי בצד ה'סתמי' של הציר, לעומת שימוש בחומר באמצעות כלים כגון סרגל, מכחול או תבניות, המצוי בצד ה'צורני' של הציר.
פסיכותרפית הצבע טוענת כי התפתחות בכלל, והתפתחות בטיפול בפרט, מתגלמת באופן מרכזי בהעשרת הביטוי ובגיוונו. על כן, התהליך הטיפולי הוא למעשה תהליך אבחוני-טיפולי המתפתח בהדרגתיות, כאשר גירויים והצעות יצירה מוצעים באופן מתפתח והדרגתי, בהתאם למצב המטופל ולהתפתחותו. כך, ילד בגיל גן המאופיין בתוקפנות פיזית כלפי סביבתו, יוזמן לייצר משטח אחיד מניירות אותם קרע קודם. התהליך ההרסני מותק לקריעת הנייר, אך בהדבקתו על המשטח מתקיים למעשה "תיקון". ההדבקה יוצרת בהסמלה חיבור ל"אחר", והילד יכול להתחבר להנאה שביצירת אינטגרציה, על פני הבידוד הכרוך בפגיעה ובהרחקה. בדומה לכך, נער המאופיין בדיכאון והימנעות יוזמן לביטוי אגרסיות בצורה שאינה דורשת מאמץ רב, כהתזת צבע נוזלי על משטח קטן. העובדה שנדרש לעבוד על מרחב קטן כך שלא יתעייף וישקע במהרה בדלדול כוחות, יחד עם צורת העבודה הקלה שבהתזה, מאפשרים לו להתחבר ולגייס מקורות כוח מעבר לטווח השגור עליו. נער כזה יוכל ליהנות מעצם הצביעה, להביע סקרנות וויטאליות במשך עבודתו, ולהתפעל מהתוצר הסופי.
ניתן לומר כי פסיכותרפית הצבע גורסת שחשיפה לחומרים שונים ופעולה יצירתית בהם, מעוררת את פעולתם של תהליכים תפיסתיים, רגשים וחשיבתיים. התאמת הטיפול והחומרים למאפייניו של כל מטופל, מטרתה לעורר תהליך של שינוי יחסי במשקלם המשולב של תהליכים אלו, לצורך שיפור סגנון התגובה וההתנהלות.
סליים וציר ה'סתם-צורה'
הסליים הוא חומר המכיל תכונות רב-מימדיות. בלידתו הוא נוטה להיות חומר נוזלי, 'סתמי' במהותו, בהיותו מורכב בעיקר מחומרים נוזליים. בהתהוותו הראשונית עשויים להשתקע בעיסה גרגירים, המשויכים גם הם לקוטב הסתמי, כך שהעיסה בשלב זה אינה נראית כגוף מלוכד. במהלך הכנת הסליים, הולכים ומשתנים מאפייניו של הגוש המתפתח, והוא הופך מחומר רטוב ובלתי ניתן לאחיזה לגוף גושי, דביק ומתפרק בתחילה. בשלב הבא הופך הסליים לגוש גמיש, דביק במידה סבירה המגנה עליו מהתפוררות, כך שביכולתו לשמור על שלמותו גם לאחר שנמתח ונמעך. התוצאה היא גוף גושי, אשר למרות הפלסטיות שלו ניתן לייצוב צורני כאוות נפשו של היוצר-פסל העומד מאחוריו. ברצותו, יימתח היוצר את הסליים עד אשר ייקרע, ומיידית יוכל לחבר מחדש את חלקיו זה לזה. בידיו לעצב את צורתו הלוך ושוב לידי כדור, להשטיח אותו, לרקוע בו חורים, או לצרף אליו חומרים נוספים שישנו תכונותיו. בהתאם להמשגות השגורות בפסיכותרפית הצבע, ניתן לתאר את תהליך יצירת הסליים ככזה שבו חומרים "סתמיים" מתלכדים לידי חומר פיסולי המחזיק בקרבו מרכיבים "צורניים". זהו תהליך המאפשר תנועתיות פנימית ועמוקה בין פוזיציות התפתחותיות דחפיות, ראשוניות, מפורקות ו"נוזליות", לבין פוזיציות שהווייתן היא ארגון וחשיבה, תכנון ובקרה. אפיוניו החומריים של הסליים, מחזיקים אם-כן את ביטויים של שני קטבי הסתם והצורה, ואת התנועה הנפשית ברצף שביניהם.
סליים ומצבי צבירה משתנים של חומרים נפשיים
ההתבוננות על המטופל, על עולמו הפנימי ועל הביטוי שלו מחוץ ובתוך חדר הטיפולים, מתקיימת בפסיכותרפית הצבע מתוך פריזמה של התאמה לשלבי התפתחות וגירוי ההתפתחות. בכדי לעורר התפתחות, מאותרים גרעיני הכוח הגלומים באדם, לעתים מבלי שיהיה מודע לכך. תהליך השינוי מתבסס במידה רבה על הרחבת ביטויים של מקורות אנרגיה אלו. החומר ותהליך הכנתו מאפשרים קיומם של תהליכי שינוי והתמרה שזורמים מן החומר אל הנפש ומן הנפש לתפקוד בעולם, ואפרט טענה זו.
בכדי להכין סליים יש צורך לגייס ולרכז כוחות, לעכב פיתויים ולעמוד בתסכולים. עודף חומרים או מינונם השגוי עלולים לקלקל את התרקמות העיסה, ויש להימנע מכך. תפעול מערכים תנועתיים-גופניים בצירוף כוח שרירי תופסים מקום לאורך כל התהליך, בין אם בערבוב העיסה, בלישת הבצק או מתיחת החומר. מערכים נפשיים גם הם בולטים בתהליך, ומלווים אותו בשאיפה לתוצר הסופי ובתמרונים העשויים להביא את היעד למימוש. חשיבתו של היוצר, התכנון ויכולות ההוצאה לפועל, מגולמות בגוש מרובה הצורות שגידל ופיתח. הקשר בין דרך ההשקעה בחומר לבין התוצאה נחווה ונחזה, ויוצר את מוסרי ההשכל שלו לגבי השקעה ותוצר בחיים.
תהליך הכנתו של הסליים מאפשר לנפש להתענג על הנאות ראשוניות תינוקיות, ובו-זמנית לספק עצמה באתגרים המשתייכים לגילאים ולשלבי התפתחות בוגרים יותר. ההנאות הסתמיות אשר נקשרות לעבודה בסליים, נספגות אל הגוף ואל הנפש דרך החושים השונים: ריחותיהם של הדבק והקורנפלור, ג'ל הכביסה ותחליפיו, המגע הלח והדביק של העיסה, ואף צליליו של הגוש הנמתח והמתקפל. "כל העניין בסליים הוא הרעש", אומרת גולדי ברונסון המצוטטת בכתבה בדה-מרקר.
העירור החושי-גופני שנוצר "מגלגל" הקשרים אסוציאטיביים רגשיים וחשיבתיים מאזורי המודע והלא-מודע. כך למשל, קורנפלור עשוי לעורר זיקת געגוע או ניכור לשלבי הינקות והילדות המוקדמת. הדבק הלבן הנוזלי על ריחותיו, עשוי לעורר אסוציאציות של עונג או של גועל, הקשורות להזנה ראשונית או למיניות. מעיכת העיסה המתרקמת, עשויה להתקשר לצרכי מגע רכים ונעימים, ילדיים ובוגרים, או לתוקפנות חפצת-ביטוי ומאידך מעוררת קיפאון. ככלל, עירוב החומרים המתפוררים, הדביקים והמסריחים עם נוזלים מדיפי ריח נעים, מאפשר תהליך של "לנקות את המלוכלך" או לחליפין, "ללכלך את הנקי". מתאפשר כאן תמרון פסיכולוגי משחרר, כאשר באופן סובלימטיבי, תהליכים מעוררי חרדה מצפונית עשויים להיות הפיכים. חוויות עצמיות של דחייה והרחקה מותקות מהיוצר אל החומר, ומותמרות חזור והפוך, בתוך התארגנות שיש בה שליטה. במסגרת בטוחה זאת, ניתן להוסיף ולהחסיר חומרים, לחקור את גוף החומר ואת גוף הנפש כמהות מתנסה. זוהי מסגרת מוגנת, שכן הקפדה על כללי ההכנה מתוך סרטוני ה-YouTube, מספרי המתכונים, או בהכוונתו של המטפל, תייצר בסופו של דבר גוש מדיף ריח נעים ושאר תכונות "ידידותיות".
ההצלחה בעשיית הסליים מעולם איננה מובטחת מאליה. גם היוצר המנוסה בחומר זה, אשר מדייק בכמויות ובתהליכים שלמד, איננו מצליח על-פי-רוב בכל סליים שעובר תחת ידיו. ניתן לומר לפיכך, שהשאלה "מה אתה עושה עם המגבלה שניצבת מולך כנתון?" עומדת לפתחם של העוסקים ביצירה בחומר זה, כפי שהשאלה הזו ניצבת בפני כל בני האנוש, גם כאשר אינם עוסקים בה במודע.
סליים "מוצלח" הוא כזה שעבר ממצב בו היה פריך, שביר ודביק, ליעד הנכסף שבו מרכיביו דבקים חזק אלה באלה ונשארים כך אף כאשר מותחים את הגוש. במילים אחרות, הכנת הסליים מחייבת מגע בלתי מתווך בחומר מפורר ומתפורר אנאינטגרטיבי (Winnicott, 1987), שבמקרה של התפתחות רצויה הופך למיוצב והרמוני. ממש כמו מבנה נפשי שהתעצב לידי זהות אינטגרטיבית גמישה במידה המשרתת את לכידותה. מזווית הראייה התפיסתית-גשטאלטיסטית, תהליך הכנתו של סליים מושלם, "מאמן" את המערכת התפיסתית-אופרטיבית, בתהליך הטבעי של השלמת החסר וחיבור החלקי לידי תבנית מלוכדת.
האפשרות שמספק התהליך, להוסיף ולהחסיר חומרים שונים ולעתים משונים, נותנת הזדמנות לממש צרכי אומניפוטנציה משלבי התפתחות ראשוניים, המתווים תשתית לפיתוח חוויה עצמית קומפנטנית וקוהסיבית בהמשך (Winnicott, 1990). הסליים השלם וה"מוצלח" מאוחה מבפנים, אך איננו משאיר (כמעט) עקבות דביקים ובלתי נעימים למגע כלפי חוץ. הוא איננו נדבק למשטחים חיצוניים ולידיים או לכפפות, ולא משאיר עקבות "מלוכלכות" על גבי כל אשר בא איתו במגע. כדברי ג'ורג' שטרן: "התפתחות וטיפול תקינים אינם משאירים עקבות". רוצה לומר - כאשר ההתפתחות מתקיימת באופן תקין, קונפליקטים ומתחים משלבי התפתחות קודמים שוקעים ומתעמעמים ברקע, ומפנים את הבמה להתמודדויות חדשות שעולות על הפרק.
סיכום
במאמרי שפכתי אור על מעלותיו של חומר דביק וליחתי שכבש את עולמם של ילדים ברחבי העולם. סגולותיו הייחודיות של הסליים מאפשרות להשתמש בו בחדר הטיפולים ככלי משמעותי להתהוותם של תהליכי ביטוי ועיבוד. הסלים מזמן מגע עם עולמות "סתמיים" קדומים ורגרסיביים, אך בו-בזמן מבקש להתגבש לצורה בעלת זהות; הוא פתוח להכלה של חומרים שונים, אך רק תהליך הרכבה מושקע ומדויק יאפשר את חיבורם המוצלח של אלו. התמסרותו של החומר להתפתחות מוצלחת שלו, כרוכה במרכיבי חישה, תפיסה, אפקט וחשיבה, ובמרכיבי תוכן מעולמו המודע והלא מודע של היוצר בו. צירי ה"סתם-צורה" של פסיכותרפית הצבע עשויים לסייע למטפל בשיקוליו סביב הכנסת הסליים לטיפול, ובהתאמת אופן יצירתו לצרכיו של מטופל זה או אחר.
הערות
1. ניתנה בידיי הזכות להימנות על מניחי היסודות הכתובים הרשמיים הראשונים לגישת פסיכותרפית הצבע, שפותחה במקורה על ידי ד"ר ג'ורג' שטרן, פסיכואנליטיקאי, פסיכיאטר ונוירולוג ילדים מרתק ומבריק. תורתו יוצאת הדופן שהועברה בעיקר בעל-פה מבקשת להיחשף, בברכתם של בני משפחתו, ובסיוע הרוח הגבית של חברתי לדרך, דינה כהן-אור. איסוף משנתו והרחבת גישת פסיכותרפית הצבע הן משימות להן אני מקדיש את זמני ומרצי. זאת תוך למידה רבת-שנים מתלמידותיו של שטרן, ביניהן ויטקה קובנר ז"ל, רחל שמיר, גאולה גל ויהודית בירין.
2. משרד הבריאות הוציא באחרונה אזהרה גורפת מעשיית הסליים הביתי. הסיכון המתואר הוא בעיקר מפני הרעלה כתוצאה מבליעה, ונזק לעור שעלול להיווצר משימוש בחומרי כביסה בתערובת. כפי שמדגים המאמר, הסליים ותהליך הכנתו מספקים מענה סובלימטיבי למרכיבים חושיים, מוטוריים, רגשיים וקוגניטיביים, וניתן לייחס אף ערך טיפולי לשימוש בו באוכלוסיית הילדים. לפיכך, ניתן לראות במאמר קריאה מזמנת לחוקרים ולאנשים מתחום המדע לציין ואף להציע חומרים בלתי מסוכנים להכנתו, ובמידת הצורך לפתח כאלה, באופן שיזמן המשך עשייה בטוחה ומעשירה לילדים ולהוריהם.
מקורות
כהן-אור, ד. ופישר י. (2015). ציר ה'סתם-צורה'. מפה להערכה והתערבויות טיפוליות מבוססות אמנות בגישת פסיכותרפיית הצבע. ב"להתבונן ביצירה לראות את הנפש", מודלים וגישות להערכה ולהדרכה בטיפול מבוסס אמנויות, פרי יצירתם של מטפלים ישראלים (בעריכת ד"ר רונן ברגר). קרית ביאליק: אח הוצאת ספרים.
פרויד, ז. (1977) כתבי זיגמונד פרויד כרך רביעי: מסות נבחרות ג'. תל-אביב: דביר.
פרי-פיאמנטה, ע. (1999). פסיכולוגיה מדוברת, מושגים בפסיכולוגיה של חיי יומיום. תל-אביב: מודן.
שטרן, ג. מ. מבוא להבנת חוויה טיפולית, תמצית הרצאותיו של ד"ר שטרן, מעובד ומוגש על ידי מספר חברי צוות, התחנה להדרכת הילד והנוער אורנים.
Arnheim, R. (1969). Completing the Incomplete. In: Visual Thinking (pp.33-36). London: University of California Press.
Winnicott, D. W., (1987). Babies and Their Mothers. London: Free Association Books, p. 97.
