ייעוץ נפשי למטופלי פוריות (Infertility Counseling)
מאת חנה גילאי-גינור
ייעוץ נפשי למטופלי פוריות (Infertility Counseling) הוא תחום טיפולי חדש ודינמי, שהתפתח מתוך הצורך של מטופלי פוריות לקבל תמיכה נפשית מתאימה במהלך הטיפולים. בארצות שונות תחום זה הוא חלק בלתי נפרד מטיפול מיטבי כולל, שניתן למטופלי פוריות על ידי אנשי בריאות הנפש שעברו הכשרה מתאימה. צמיחת התחום מתרחשת על רקע חידושים ופיתוחים טכנולוגיים רפואיים, המעצבים מחדש את ההליך הטיפולי ותורמים להתעוררות קשיים נפשיים ייחודיים בקרב המטופלים. קשיים אלה מתגברים תחת לחץ ההליכים הרפואיים, ומתעצמים בשל התארכותם ועם ההפניה למסלולים של וויתור, חלקי או מלא, על הורות ביולוגית. מאמר זה יתאר את ייחודו של תחום הייעוץ הנפשי בפוריות והתפתחותו בעולם, ובתוך כך יבסס טענה לפיה יש לשקוד על פיתוחו של תחום התמחות זה גם בישראל.
השפעותיהם הרגשיות של אי פריון וטיפולי פריון
לפחות 10% מהזוגות בגיל הפריון סובלים מקשיי פוריות ונזקקים לטיפולים רפואיים הנקראים "טכנולוגיות עזר לפריון" (Assisted Reproductive Technologies). ישראל, בשונה ממדינות אחרות במערב, מאפשרת טיפולים אלה במימון ציבורי עד גיל 45, ובמקרה של תרומת ביציות, עד גיל 54. על פי נתוני אתר משרד הבריאות, בשנת 2013 בוצעו בישראל 39,174 מחזורי טיפול בהפריה חוץ גופית. טיפולים מתקדמים אלה, המציעים ליותר ויותר אנשים אפשרויות להיות להורים, כרוכים בהתמודדות נפשית מורכבת – הם דרשנים וקשים, פוגעים ומתערבים בשגרת החיים. התמודדות זו יכולה להוביל לרמות מצוקה וסטרס גבוהות, פגיעה בדימוי העצמי, ביחסים הזוגיים ובמרקם החיים (גילאי-גינור, 1996). מצב משברי זה מכונה בספרות (Reproductive Trauma" (Jaffe & Diamond, 2011", שכן אי הפריון מאופיין בכך שהוא מתמשך ומשפיע על תחומי חיים רבים. ככלל, ניתן לדמות את חווית ההשתתפות בטיפולים לעליה על רכבת הרים שבמסעה מתחלפות במהירות ובעוצמה תחושות שמחה וחרדה. תנודתיות מהירה זו בין רגשות תקווה ושמחה לבין חרדה וייאוש יכולה להיות קשה עבור חלק ממטופלים.
בכל התרבויות הורות נחשבת לאחד התפקידים המרכזיים בחיי האדם הבוגר. התבוננות באי הפריון בראי תיאוריית התפתחות האדם של אריקסון (Erickson, 1963), מעלה אפשרות שאי הפריון עלול לפגוע בהתפתחות הנפשית של המבוגר - ביכולת היצירה של יחסים אינטימיים וביכולת ליצרנות (ג'נרטיביות). עקב היות ההורות מרכיב כה מרכזי בזהות האדם המבוגר, תגובת אנשים לגילוי אי הפריון כרוכה לעיתים קרובות בתחושה של ייאוש, דיכאון וחרדה.
הבנות פסיכואנליטיות עכשוויות (Leon, 2010; Apfel & Keylor, 2002), מבקשות לתאר את החוויה העיקרית של גברים ונשים המעורבים באי פריון ובטיפולי הפריון כהצטברות של פגיעות נרקיסיסטיות הנובעות מחוויות אובדן שונות: אובדן הורות ביולוגית והפרה של תחושת זהות, חוויה של אובדן שליטה ופגיעה בערך העצמי. תוך כדי הטיפולים מתערערת לעיתים תפיסתו של האדם את עצמו כאדם בונה ויצירתי, המאמין בכוחו לשלוט במידה מסוימת על מהלך חייו. במסגרת השלבים הראשונים של הטיפולים, חייו הפרטיים והאינטימיים נחשפים, והבדיקות המרובות שנועדו לאתר את הפגם הפיזי האחראי לבעיית הפריון עשויות להעצים את פחדיו וחרדותיו בדבר הימצאות פגמים בתחומים אחרים.
מנינג,(Menning, 1988) אימצה את מודל שלבי אובדן ואבל של קובלר-רוס ( Kubler-Ross, 1969) וייחסה אותו לחווית מטופלי הפוריות העוברים גם הם דרך חמשת השלבים המוכרים – הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. לעיתים, בגלל אפקט מצטבר של הפגיעה הנרקיסיסטית, השפעות המשבר עלולות להימשך גם לאחר השגת ההורות. הדבר נכון בפרט לגבי מטופלים שהולידו לאחר הסתייעות בתרומת זרע או בתרומת ביצית ו/או בפונדקאות, אשר ימשיכו להתמודד עם האתגרים הנפשיים הייחודיים לאחר הולדת הילדים.(Cousineau & Domar, 2007).
מרבית מטופלי הפוריות עוברים את הטיפולים כזוג, כך שלצד האתגר שמציבים הטיפולים בפני תפיסת העצמי והוול-ביאינג האישי, הם בעלי השפעה ניכרת גם על היחסים הזוגיים. בני הזוג מתנסים בחויה קשה, מורכבת ושוחקת. שניהם מצויים במצב של הזדקקות רגשית ולכן קטנה יכולתם להיות קשובים זה לזה ולתמוך זה בזה וניתן לראות לא פעם תגובות של התכנסות וכעס על בן הזוג. בשלבים הראשונים של הטיפולים מגלים רוב הזוגות יכולת התמודדות, אולם זו פוחתת לאחר שנתיים ורבים מוצאים את עצמם במצב של פגיעה בזוגיות בכלל ובחיי המין בפרט. (גילאי-גינור, 1996) עד השנים האחרונות, עמדו הנשים במרכז תשומת הלב של טיפולי הפוריות, וגם ה"אחריות" לליקויי הפריון גולגלה במרבית המקרים לפתחן. הגבר נדרש להיות מקבל ותומך. כיום ידוע ומקובל שגברים ונשים נושאים ב"אחריות" דומה לאי הפריון ולכן, לאחרונה, מופנית תשומת לב רבה יותר להתנסות הנפשית של הגבר המטופל, ולמקומו לא רק כבן זוג תומך, אלא כשותף אחראי לאי הפוריות (Wischmann, 2013).
מחקרים עדכניים מצביעים על כך ש 20-30% ממטופלי הפוריות, בתוכם גם אלו בעלי היסטוריה פסיכיאטרית קודמת, נמצאים בסיכון להגיב לטיפולים בפיתוח קשיים נפשיים. המטופלים המצויים בסיכון ניתנים לאיתור בשלבים ראשונים של הטיפולים (Boivin et al., 1999, Van Dongen et al., 2012). הגידול באוכלוסייה הצורכת טיפולי פוריות וגורמי הסיכון הנפשי המתוארים, הובילו להבנה כי ייעוץ נפשי למטופלי פוריות הינו חיוני ועל כן מוצע במרפאות וביחידות פוריות רבות בעולם המערבי ובמספר מועט של מרפאות ויחידות פוריות בישראל. ייעוץ נפשי למטופלי פוריות כולל תמיכה טיפולית הניתנת על ידי איש בריאות הנפש לפני ובמהלך ההתערבות הרפואית, ונמשכת לעתים בזמן ההיריון, ולאחר הלידה. פרופ' רפאל-לף, מגדולי הקלינאים בתחום פסיכולוגיית הפריון, מדגישה כי פסיכותרפיה וייעוץ במהלך טיפולי פוריות אינם מותרות אלא "הכרח חיוני המציע חוף מבטחים בו אפשר לעבד רגשית את הסיטואציה הטראומטית" (Raphael- Leff, 2015).
התפתחות תחום הייעוץ הנפשי בפוריות
"לידת המבחנה" הראשונה בשנת 1978 באנגליה מהווה את תחילת עידן טכנולוגיות העזר לפריון, זה שיביא בהמשך להכרה בחשיבותו של היועץ הנפשי בפוריות. חשוב לציין, כי עד עידן זה שלטה בקרב אנשי הטיפול הפסיכולוגי האסכולה הפסיכואנליטית, שתלתה את "אי הפריון הלא מוסבר" בגורמים נפשיים, כגון קונפליקטים לא פתורים עם האם (כמו התנגדות לתפקיד האמהי עקב כעס מודחק על האם) או קונפליקטים סביב זהות מינית לא פתורה. כלומר, הקהילה הטיפולית חיפשה הסברים אטיולוגיים פסיכוגניים לאי הפריון, ועסקה פחות במצוקות הנפשיות שאי הפריון גורם (Apfel & Keylor, 2002).
טכנולוגיות העזר לפריון שנכנסו לשימוש בראשית שנות ה-80' של המאה הקודמת, אפשרו להתגבר על ליקויי פריון רבים שהיו עד אז "בלתי מוסברים". בה בעת, גרם השימוש בהן למתח עצום ואי וודאות אצל המטופלים, לגבי סיכויי ההצלחה של הטיפול, ולגבי המחיר – נפשי וכלכלי - שהוא גובה, בכלל זה משברים אישיים וזוגיים. מתוך אימוץ חשיבה פסיכוסומאטית שמקורה בתיאוריה הפסיכואנליטית, התעוררה אצל חלק מהרופאים והפסיכולוגים השאלה האם אין המחיר הנפשי הנוסף, תורם בעצמו לאי-הצלחת הטיפול הרפואי, שגם עבורו נדרשת הטכנולוגיה הרפואית להתגבר, וחוזר חלילה. במילים אחרות, עלתה סברה כי ייתכן ומתקיים כאן מעגל קסמים: קשיי הפריון והטיפולים יוצרים לחץ נפשי, שבתורו עלול לפגוע בסיכויי הצלחת הטיפולים (Van Balen, 2002) .
כמענה חלקי לקשיים הנפשיים, הונהג במחצית הראשונה של שנות השמונים באנגליה שירות תומך שניתן על ידי רופאים ואחיות. במסגרת זו נדרש הצוות כולו להקדיש תשומת לב מיוחדת למצבן הנפשי של המטופלות, כחלק מהטיפול הרפואי ובנוסף לו. תוך שנים ספורות, הגיעו באנגליה ובאוסטרליה למסקנה ששירות זה אין בו די, והוקמו ועדות ממשלתיות מקצועיות - באנגליה ,(1984, Warnock Report), ובאוסטרליה (Waller, 1983) - שהתבקשו להתייחס ולנסח המלצות ספציפיות בנושא הקשיים הנפשיים שעלולים להיגרם עקב טיפולי הפוריות.
המלצת הוועדות הייתה לאפשר לכל מטופלי הפוריות לקבל ייעוץ פסיכולוגי על ידי איש מקצוע מומחה מתחום בריאות הנפש. המלצות אלו הבשילו לכלל חקיקה בראשית שנות ה-90': באנגליה ובאוסטרליה, מרפאות פוריות מחויבות להציע לכל המטופלים ייעוץ נפשי הכולל העברת מידע, מתן סיוע בקבלת החלטות וטיפול תומך. בנוסף, ברוב אזורי אוסטרליה וניו-זילנד מחויבים מטופלים השוקלים קבלת תרומת תאי רבייה או שימוש בפונדקאות, להסתייע בייעוץ (Blyth, 2012).
חקיקה זו נתנה דחיפה עצומה לתחום, אולם גם רתמה את העגלה לפני הסוסים בכך שקבעה את הצורך ביועצים מתחום בריאות הנפש בעלי מומחיות ייחודית, עוד לפני שמומחים כאלה עברו הכשרה ספציפית . כדי לענות על הצורך ביצירת מומחיות חדשה, שתכלול גם את ההבנה והכלים לטפל בקשיים הנפשיים הייחודיים של מטופלי פוריות, הוקמו במדינות רבות קבוצות מקצועיות ארציות או אזוריות של אנשי בריאות נפש – פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. הקבוצות המובילות כיום הן: קבוצת בריאות הנפש שפועלת בתוך ASRM (החברה האמריקאית לרפואת פריון), שהוקמה ב- 1987 וקבוצת פסיכולוגיה וייעוץ המשתייכת לESHRE - (החברה האירופאית לפריון אנושי ואמבריולוגיה). קבוצות אלו וקבוצות נוספות באנגליה, קנדה, גרמניה, אוסטרליה והולנד אימצו את ההגדרה "Infertility Counseling", כדי לאפיין ולבדל את התחום המקצועי החדש, מהמומחיות הבסיסית הנדרשת מאנשי בריאות הנפש כמטפלים. במסגרת התייחסותם הכוללנית לתמיכה הנפשית במטופלי הפוריות, נכתבו על ידי הקבוצות המובילות קווים מנחים להכשרתו ולפעולתו של יועץ הפוריות (Infertility Counselor) וחלקן אף בנו ומקיימות מסגרות הכשרה ספציפיות לתפקיד.
בסקירה וניתוח שערך (Blyth, 2012) בנוגע לייעוץ נפשי בפוריות בעולם המערבי, נמצא כי בכל המדינות שנסקרו קיימת דרישה שהיועצים הנפשיים בפוריות יהיו בעלי רישיון לעבוד במקצוע טיפולי (פסיכולוגיה קלינית, עבודה סוציאלית, פסיכיאטריה או מקצוע טיפולי אחר המוכר בחוק), בעלי תואר שני לפחות, בעלי הכשרה רלבנטית בהיבטים רפואיים ופסיכו סוציאליים של אי פריון, ובעלי ניסיון קליני בעבודה עם מטופלי פוריות.
בישראל, תחום הייעוץ הנפשי במטופלי פוריות נמצא בפיגור למרות ההכרה בנחיצותו (לנדאו, 2001). שיתוף הפעולה בין הקהילה הרפואית לבין קהילת בריאות הנפש נמצא רק בתחילת הדרך: איש בריאות נפש, פסיכולוג או עובד סוציאלי, משתתף בצוות הטיפולי הקבוע רק בחלק מיחידות הפוריות בבתי החולים ובמרפאות הפוריות בקהילה (מבקר המדינה, 2012). במרבית מרפאות הפוריות הציבוריות והפרטיות אין כל הידרשות לשיתופו של איש בריאות הנפש בטיפול או להסתייעות חיצונית בשירותיו. גם ביחידות שבהן מועסק עובד בריאות נפש לא קיימים עדיין פרוטוקולים המסדירים את אופן שיתוף הפעולה בין איש בריאות הנפש לבין הצוות הרפואי, ואת תפקידיו של הצוות הרפואי במתן התמיכה הנפשית הראשונית למטופלי הפוריות. גם ועדת מור יוסף (2012) שדנה בהסדרת טיפולי הפוריות בישראל, לא התייחסה ספציפית לנושא מתן תמיכה נפשית למטופלי פוריות.
במילים אחרות, שילוב התמיכה הנפשית למטופלי פוריות עם הטיפול הרפואי בישראל, הוא עדיין חזון לא ממומש. קבוצת ''יעוץ נפשי בפוריות'' שהוקמה בראשית 2013 במסגרת האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) היא קבוצה מקצועית של אנשי בריאות נפש מוסמכים העובדים עם מטופלי פוריות בבתי החולים ובמרפאות ציבוריות ופרטיות. לאור הצורך הדחוף ב"סגירת פערים" בארץ בין ההתקדמות הרפואית המואצת לבין מיעוט תשומת הלב לטיפול הנפשי במטופלי הפוריות, בנתה הקבוצה תוכנית הכשרה שנועדה להכשיר קאדר של יועצים נפשיים בפוריות שיהוו את הגרעין לפיתוח התחום בישראל.
פעילותו של יועץ הפוריות
על הכשרתו של יועץ פוריות לכלול ידע רפואי בסיסי של בעיות אי פריון והכרת הטיפולים הרפואיים בבעיות אלה תוך שימת דגש על הדרישות והקשיים הפיזיים שהם חלק בלתי נפרד מטיפולי הפוריות. על היועץ להיות בעל הבנה פסיכולוגית מעמיקה בתהליכים הנפשיים המלווים את הטיפולים, הכרות עם משברים הצפויים ועם דרכי הייעוץ וההתערבות הפסיכולוגית המתאימות. כמו כן, חשוב שהיועץ יכיר נושאים אתיים, לגאליים ותרבותיים, שיש להם השפעה רבה על כווני הטיפול וכתוצאה מכך על המצב הנפשי של המטופלים. דוגמא לחשיבות הטמונה בהיכרות המטפל עם האפשרויות הרפואיות והחוקיות הקיימות כיום בשדה הפריון, כמו גם בסוגויות אתיות הכרוכות בהן, ניתן למצוא בתאור הקצר הבא:
בני זוג היו בקשר טיפולי עם פסיכולוג סביב ההחלטה להיעזר בתרומת זרע. הם נתנו ביטוי לרגשות האבל שחשו סביב אובדן האבהות הגנטית ושיתפו את הפסיכולוג בחששותיהם לגבי השלכות מהלך זה עליהם ועל הצאצא שייוולד. הגבר, המחשיב עצמו "חושב מחוץ לקופסא", העלה אפשרות לערבב את זרע התורם עם הזרע שלו. בכך, אמר, תיווצר אי ודאות שתקל עליו ועל כל המעורבים בתהליך להתמודד עם בחירתם. מבלי למנוע מהמטופלים מלדון בקצרה במשמעויות הנפשיות של ההצעה, ובהכירו את החוק שאיננו מאפשר מהלך כזה, הפסיכולוג יידע אותם בשלב מוקדם שהרעיון איננו אפשרי. בכך הוא לא שיתף פעולה עם פנטזיה של "הכחשה" אלא ייחד את הזמן הטיפולי המצומצם שעמד לרשותם, לחיזוק יכולת התמודדותם עם נושא התרומה והשלכותיו.
פעילותו של יועץ הפוריות כוללת שלל התערבויות - פרטניות, זוגיות או קבוצתיות - שהן ברובן בעלות אופי תמיכתי, קצר מועד, וממוקד (בירמן וויצטום, 2010). האוריינטציה הטיפולית אינה אחידה ויכולה להישען, בין השאר, על גישה קוגניטיבית התנהגותית, גישה מערכתית משפחתית או גישה פסיכו-דינמית. בכל אחת משיטות הטיפול הננקטות, מהווה האמפטיה הטיפולית מרכיב מרכזי בעבודת המטפל. הבנתו את התהליכים הרפואיים אותם עוברים המטופלים, מקלה עליו את העבודה הטיפולית ומשפרת את איכותה. בנוסף לעבודתו הטיפולית נדרש יועץ הפוריות לאבחן פוטנציאל של קשיים נפשיים אצל מטופלי פוריות, ליעץ להם בצמתי קבלת החלטות ולהדריך את הצוות הרפואי למתן תמיכה נפשית.
(Thorn 2009) מציינת גורמי סיכון ומצבים מיוחדים בהם מקובל להמליץ למטופלים להסתייע בייעוץ: כאשר קיימת חוויה של מצוקה חזקה, אישית או זוגית; זוגות המצויים בסיכון פסיכיאטרי עקב התמודדות עם מצבים פסיכאטרים קודמים; זוגות אמביוולנטיים בנוגע לטיפול; כאלה הזקוקים לייעוץ גנטי; נשים בהריון רב עוברי;זוגות המתמודדים עם אובדן הריון וזוגות המקבלים תרומה של תאי רבייה ( תרומת זרע או תרומת ביצית).
אוכלוסיית המטופלים הרב-גונית גורמת ל"מתיחת" פעילותו של היועץ כך שהיא כוללת דרכי התערבות שונות, הרלוונטיות לשיטות הרפואיות המגוונות וכן לשלבים השונים לאורך ההליך הרפואי. בין שלל התפקידים של יועץ הפוריות ניתן לציין הכנה פסיכולוגית לקראת תחילת תהליך הפריה חוץ גופית; איתור ותמיכה באנשים המתמודדים עם מצב משברי - למשל, אנשים הסובלים מתגובת אבל חריפה בעקבות אבחון/אבחונים של אי הפריון או בעקבות כשלון במחזור טיפולי כולל הפלה, או כשבני זוג חווים משבר זוגי; תמיכה והכנה פסיכולוגית לעומדים לעבור הליך של שימור פוריות, בין אם מסיבה רפואית (סרטן) ובין אם מרצון לדחות את גיל ההולדה - תהליך המערב הקפאת ביציות, הקפאת זרע או הקפאת עוברים. לכאורה, התהליך הרפואי פשוט יחסית, אך מבחינה פסיכולוגית הוא עלול לעמת את הגבר או האישה עם גבולות פוריותם ולהעמיד שאלה על סדרי העדיפויות בחייהם; ליווי ותמיכה פסיכולוגית לשוקלים להסתייע בתרומת תאי רבייה ו/או בפונדקאות. תחום התמיכה הנפשית באנשים השוקלים להרות באמצעות תרומת תאי רבייה - זוגות או אמהות יחידניות מביא לפתחו של היועץ סוגיות אתיות וטיפוליות מורכבות ומאתגרות. למשל, כיצד להתייחס בטיפול לצורך של הילד/ה העתידי/ת להכיר את נסיבות היוולדו/ה, ואת הדרך כיצד ומתי להעביר מידע זה. התייחסות שיש בה הזמנה של המטופלים להתייחס ולדון בנושא, אך מבלי שיש בה המלצה לפעולה.(Zweifel, 2015); תמיכה נפשית לשוקלים לתרום תאי רבייה, ובמיוחד תרומת ביצית. ידוע כיום כי נושא התרומה מעסיק במקרים רבים את התורמים גם זמן רב לאחריה ובמיוחד כשהם הופכים להיות הורים; תמיכה באנשים שהגיעו לצמתי טיפול ונדרשים לקבל החלטות כמו סיום טיפולי פוריות (בטיפולים חסרי תוחלת) או הפחתת עוברים; מתן הדרכה וייעוץ לצוות הרפואי.
השפעת תמיכה נפשית על תוצאת הטיפול
מידת יעילותן של ההתערבויות הפסיכולוגיות מעסיקה קלינאים וחוקרים. בבחינת תוצאות ההתערבות נבחנים שני מוקדים, הכרוכים זה בזה: מידת המצוקה הנפשית ושיעורי ההצלחה של טיפולי ההפריה. נשאלת השאלה - האם להתערבויות פסיכולוגיות ישנה השפעה הן על המצוקה הנפשית והן על שיעורי ההיריון? עד לאחרונה שאלה זו קיבלה תשובות לא אחידות, אך שתי מטה-אנליזות שהתפרסמו לאחרונה עונות על שאלה זו באופן חיובי יותר.
במסגרת מטה-אנליזה שנערכה ב2009, (Hammerli et al), נותחו 21 מחקרים ונמצא כי להתערבויות פסיכולוגיות היתה השפעה חיובית על שיעורי היריון אצל זוגות שהיו לפני טיפולי פוריות. לצד זאת, לא נמצאה השפעה משמעותית על רמת המצוקה של המטופלים. את השפעת ההתערבויות הפסיכולוגיות על שיעורי הריון בקרב אלו שטרם התחילו טיפולי פוריות, הסבירו החוקרים, בכך שייתכן שבעקבות ההתערבות הפסיכולוגית גברה תכיפות הקשר המיני של המטופלים, שהובילה לעלייה בשיעורי ההיריון. לעומת זאת, את העדר השפעת ההתערבויות על רמת מצוקה, הסבירו החוקרים באי אחידות בזמני מדידת המצוקה במחקרים השונים.
המטה-אנליזה השנייה הינה עדכנית ומקיפה יותר (Frederiksen, et al., 2015), וכללה ניתוח של 39 מחקרים. נמצא כי התערבויות פסיכולוגיות, במיוחד אלו שכללו טיפול התנהגותי–קוגניטיבי, היו יעילות בהעלאת שיעורי ההיריון ובהפחתת המצוקה הפסיכולוגית. שיעור ההריונות בקרב נשים שעברו טיפול פסיכולוגי הוכפל, ואף יותר מכך בקרב אלו שהטיפול הפסיכולוגי הביא להפחתה ניכרת של החרדה.
שילוב יועץ הפוריות בצוות הרפואי
כדי להעניק טיפול מיטבי ראוי ששירותי התמיכה הנפשית יהיו מוצעים וזמינים לכל מטופלי הפוריות שיזדקקו להם - נשים וגברים - במרפאות הפוריות בקהילה, במרפאות פרטיות וביחידות הפוריות. הדברים אמורים בעיקר לגבי פרטים וזוגות שהינם חלק מקבוצת הסיכון לפיתוח קשיים נפשיים בעקבות הטיפולים, אותם ניתן וצריך לאתר בשלבים הראשונים של הטיפול הרפואי ולהציע להם להיעזר בתמיכה נפשית מוקדם ככל האפשר. לצורך זה, חשוב שלמרפאות הפוריות יהיה קשר קבוע בתוך המרפאה או מחוץ לה, עם יועץ נפשי לפוריות. נטיית הרופאים להגביל את השימוש בתרופות פסיכיאטריות בתקופת טיפולי פוריות והריון, הופכת את הייעוץ הנפשי ל"קו העזרה" הראשון.
בעוד שאין מחלוקת לגבי נחיצותו של הייעוץ הנפשי בפוריות, קיימות שתי אפשרויות לגבי מקום נתינת השירות: במרפאה ביחידת הפוריות משולב בעבודת הצוות הרפואי או על ידי גורם חיצוני הקשור למרפאה. לכל אפשרות יתרונות וחסרונות ואפשר שהטוב ביותר הוא להציע למטופלים את שתיהן. הפניה לגורם חיצוני כרוכה בעלות, אך מקלה על מטופלים להפריד בין הנושאים הרפואיים של אי פריון לבין הנושאים הרגשיים, (Thorn, 2009). לעומת זאת, שילוב הייעוץ הנפשי בפוריות בעבודת הצוות הרפואי מאפשר למטופלים נגישות רבה יותר לשירותים המגוונים שהוא מציע. ההיכרות הראשונית של המטופלים עם היועץ בעת הקבלה למרפאה, יוצרת בסיס לנכונותם להסתייע בתמיכה נפשית אם יזדקקו לה בהמשך. בנוסף, תפקידו של היועץ מורחב כיום לשירות של הדרכה וייעוץ גם לאנשי הצוות במתן תמיכה נפשית למטופלים, (Domar, 2015).
לסיכום, הטיפול הפסיכולוגי בהורים שבדרך, ובפרט במטופלי פוריות הוא עיסוק מרתק ומספק מנקודת מבטו של המטפל. הוא מפגיש את המטפל עם אוכלוסיה בריאה בעיקרה, בעלת כוחות ומוטיבציה לטיפול, שנקלעה למצוקות נפשיות בדרך להשגת ההורות הנכספת. הגדלת הזמינות של טיפולי הפריון והתרחבות האוכלוסיה הצורכת טיפולים אלה, מגדילה מאד את הצורך באנשי מקצוע מומחים מתחום בריאות הנפש, שיקלו על המטופלים את ההתמודדות עם האתגרים הרגשיים והמשברים במהלך טיפולי הפוריות ויתרמו לרווחתם ותוך כך גם להצלחת הטיפול הרפואי.
* תודה לפרופ' יעל בנימיני, מביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב ולד"ר צביה בירמן מוועד קבוצת "יעוץ נפשי בפוריות" באיל"ה, על הערותיהן המחכימות.
מקורות
בירמן, צ. וויצטום, א. (2010). להביא ילדים לעולם. בעיות פוריות: ההיבטים הנפשיים והטיפול בהם. אריה ניר הוצאה לאור בע"מ.
גילאי-גינור, ח. (1996). מטיפולי הפריון אל המשפחה. בתוך : ש. אלמוג וא. בן-זאב (עורכים) . הריון מסוג אחר – עיון רב תחומי בהפריה חוץ-גופית, הקיבוץ המאוחד.
דו"ח ועדת מור יוסף: לבדיקת ההסדרה החקיקתית של נושא הפריון וההולדה בישראל (2012). נדלה מאתר משרד הבריאות 20.7.2015.
דו"ח מבקר המדינה (2012). משרד הבריאות: הפריה חוץ גופית. נדלה מאתר מבקר המדינה 20.7.2015.
טיפולי הפריה חוץ גופית (2013). נדלה מאתר משרד הבריאות 20.7.2015.
לנדאו, ר. (2001). ייעוץ והכנה פסיכו-סוציאלית לטיפולי הפרייה חוץ-גופית במדינות מערביות נבחרות ובמדינת ישראל. בטחון סוציאלי, 61, 108-126.
Apfel, R.J., Keylor, R.G.. (2002). Psychoanalysis and Infertility: Myths and Realities. Int. J. Psycho-Anal., 83:85-104.
Blyth, E. (2012). Guidelines for infertility counseling in different countries: Is there an emerging trend? Hum. Reprod. Advance Access published April 4.
Boivin, J. and Gameiro, S. (2015). Evolution of psychology and counseling in infertility. Fertility and Sterility. Published Online: June 16.
Boivin, J.,Scanlan LC and Walker SM. (1999). Why are infertile patients not using psychosocial counseling. Human Reproduction, 14:1384-1391.
Cousineau, TM, & Domar, AD. (2007). Psychological impact of infertility. Best Practice Res Clin Obstet Gynaecol , 21:293-308.
Domar, A. (2015). Creating a collaborative model of mental health for the future. Fertility and Sterility. Published online, May 26.
Erickson, E. (1963). Childhood and Society (2nd ed.). New York, NY: Norton.
Frederiksen,Y., Farver-Vestergaard, I., Skovard, NG., Ingerslev, HJ., and Zachariae, R. (2015). Efficacy of psychosocial interventions for psychological and pregnancy outcomes in infertile women and men: a systematic review and meta-analysis. BMJ Open , 5; e006592.
Hämmerli, K., Znoj, H., and Barth, J. (2009). The efficacy of psychological interventions for infertile patients: A meta-analysis examining mental health and pregnancy rate. Human Reproduction Update , 15 (3):279-295.
Jaffe, J. & Diamond, M.O. (2011). Reproductive Trauma – Psychotherapy with infertility and pregnancy loss clients. Washington, DC: American Psychological Association.
Kubler-Ross, E. On death and dying. New York: Macmillan, 1969.
Menning BE. (1988). Infertility: A guide for the childless couple. New York: Prentice Hall Press.
Raphael- Leff, J. (2015). The Dark Side of The Womb - Pregnancy, parenting & persecutory anxieties. London: Anna Freud Centre.
The Warnock Report. (1984). Report of the Committee of inquiry into Human Fertilization and Embryology Department of Health and Society Security. Cmnd. 9414. London: HMSO.
Thorn, P. (2009). Infertility Counselling: Alleviating the emotional burden of infertility and infertility treatment. International J. of Fertility and Sterility, Vol 3(1), 1-4.
Van Balen, F. The psychologization of infertility. (2002). In: MC Inhorn, F Van Balen, (eds.). Infertility around the globe: new thinking on childlessness, gender and reproductive technologies. Los Angeles,CA: University of California Press.
Van Dongen, AJCM., Kremer, JAM., Van Sluisveld, N.,, Verhaak,. CM and Nelen, WL. (2012). Feasibility of screening patients for emotional risk factors before in vitro fertilization in daily clinical practice: a process evaluation. Human Reproduction, 27(12):3493-3501.
Waller, L. (1983). Committee to consider the Social, Ethical and Legal Issues Arising from in Vitro Fertilization. Melbourne, Government Printer.
Wischmann, T. (2013). "Your count is zero" – Counselling the infertile man. Human Fertility, Early Online: 1–5.
Zweifel, J.E. (2015). Donor conception from the view point of the child: positives, negatives, and promoting the welfare of the child. Fertrility and Sterility. Published online, June 14.
