מפגשים בפסיכולוגיה חינוכית
שפ"ח תל אביב
הפילוסוף דיקארט האמין שהאדם מתקיים בחשיבתו - “אני חושב משמע אני קיים”, אך נראה שכדי להתקיים כאיש מקצוע לא די בחשיבה, אלא יש הכרח גם בהבאתה לידי ביטוי בכתב. בחרנו לכן - עם כל הצניעות - להיתלות באילנות גבוהים ולתת למאמר הפתיחה של ספרנו את הכותרת: “אני כותב - משמע אני קיים”.
בעשור האחרון סללה הפסיכולוגיה החינוכית את דרכה בַּשדה החינוכי והקהילתי וּמיצבה את עצמה בלב העשייה הפסיכו-חינוכית בַּמערכות החינוכיות שבארץ - מן הגיל הרך ועד לסיום התיכון. במקביל לָעשייה הנרחבת התקיימה גם למידה מעמיקה של תחומי יֶדע רבים וְהַקְניה של מיומנויות מקצועיות ספציפיות במסגרת המדרשה הארצית של שפ”י וּבית-הספר הגבוה לִפסיכולוגיה חינוכית. נראה היה שיש באלה כדי לסייע בגיבושה של זהות יותר מובחנת וייחודית של הפסיכולוג החינוכי בתוך ריבוי הפעילויות וההתערבויות שלו וּמגוון תחומי העניין שהוא רוכש, מטפח וּמיישם בעשייתו המקצועית, אלא שלמרות העשייה המרובה והלמידה המתמידה לא באו הדברים לידי ביטוי מספיק בכתב ורק מעט מהם הגיע אל דפי הירחונים, כתבי-העת וספרי הפסיכולוגיה שיצאו לאור בשנים האחרונות.
מזה שנים ארוכות אנו מנסים בִּדרכים שונות לעודד כתיבה מקצועית בין עמיתינו למקצוע. אין ספק - הפסיכולוגים החינוכיים עושים הרבה אך כותבים מעט, ודיסציפלינה שאינה נכתבת עלולה לאבד את זהותה וּלהיעלם מן המפה המקצועית. לַמילה הכתובה יש חשיבות רבה בראש וּבראשונה כאמצעי של תיעוד - תיאור חוויית העשייה ושיתוף העמיתים והלקוחות בתוצריה, אך היא גם תנאי הכרחי לפיתוח הזהות המקצועית - להמשָׂגה של העקרונות והמטרות העומדים מאחורי העשייה וּמניעים אותה. זהו גם נתיב ראוי להעברת מידע מקצועי אל הפסיכולוגים הקוראים על-מנת להעשיר וּלגַבּות באופן תיאורטי עשייה עתידית שלהם.
ביקשנו להתחקות אחר הגורמים המסבירים את מחסומי הכתיבה שלנו אשר בדיעבד מונעים מאיתנו תיעוד של עשייה, שותפות בחוויות מעשירות של יצירה ועבודה וּפיתוח משמעותי של יֶדַע וַחשיבה תיאורטית. כתיבה דורשת מאיתנו התכנסות פנימה וּמיקוד קשב שיטתי ורציף. העומס המוטל על הפסיכולוג החינוכי והקושי לעצור ליצירת אתנחתא בין העשיות המרובות מסביר, לפיכך, במידה רבה את הֶעדר הַפְּניוּת לכתיבה, אך הַאִם אתנחתות מעין אלה אינן ממילא הכרח של כל עשייה נכונה? הַאִם אפשר לראות בהשקעה בכתיבה מותרות בלבד או שחובה עלינו לראות בה צורך קיומי הכרחי? מֵעֵבֶר לאילוצי הזמן זיהינו קשיים נוספים המהווים מחסום לכתיבה - חרדה מפני המילה הכתובה, מחשיפה רחבה ומביקורת אפשרית שעלולה להתלוות אליה, ולפעמים גם קשיים ראשוניים יותר בהבעה-בכתב לעומת זאת שבעל-פה.
ראינו אתגר מיוחד בחיפוש דרכים לרכך במעט את מחסומי הכתיבה וּ”להדביק” את עמיתינו הפסיכולוגים בַּדחף הזה להביא מחשבות ועמדות מקצועיות שלנו לידי ביטוי בכתב. המטרה היתה גם להתנסות בִּכתיבה “אחרת”, כזו הנותנת ביטוי לתהליכי העברה והעברה נגדית בהתערבויות מערכתיות כמו בפרטניות, וּמאפשרת הודות לכך יותר חיבור רגשי והזדהות מצד הקורא. בְּמסגרת זאת הוקמה קבוצת כתיבה ייחודית בשפ”ח תל-אביב/יפו בהנחייתה היצירתית של ענת הררי שהיא פסיכולוגית וכותבת כאחד. יצאנו יחד כִּקבוצה למסע אישי של חיפוש אחר המרכיבים הפּואֶטיים הטמונים בעשייה של כל אחד ואחד מאיתנו ותרגלנו תוך כדי מפגשי הקבוצה את כישורי הכתיבה שלנו בִּמגמה לזַהות את החיבור המרתק שבין שפת הפרקטיקה והיישום לבין “שפת-הנפש” המשקפת את התהליכים הפנימיים אשר מובילים אותנו אל העשייה, יוצרים אותה והופכים אותה למשמעותית ו”נוגעת” גם עבורנו וגם עבור לקוחותינו. תוך-כדי המפגשים מצאנו את עצמנו “משוטטים” בִּמחוזות חדשים של חקירה עצמית ורטרוספקציה, אך בו-בזמן מחדדים וּבוחנים את הסתכלותנו במציאות, מזהים את זוויות הראייה המגוונות כל-כך של כל אחד מאיתנו על אותו חפץ עצמו - אובייקטיבי כביכול, פשטני וחד-ממדי כביכול אך בעצם מייצג עולם וּמלואו. המפגש הזה בין חוץ לבין פנים והתרגול המרתק באווירה של פְּתיחוּת וקבלה הדדית הם שהניעו תהליכים יצירתיים ועודדו כתיבה משמעותית.
אנו מאמינים שהדבר יבטיח גם קריאה משמעותית, קריאה שתתחבר למילים, לַתכנים, לַמסרים הגלויים והסמויים, לַמחשבות, לַחוויות ולָרגשות, שהינם בעצם מקורות העניין והכוח בעבודתנו כִּפסיכולוגים חינוכיים.
ספרנו הצנוע הוא פרי ביכורים של קבוצת הכתיבה שלנו. אנו מציגים אותו בתקווה שדברינו יהדהדו בליבם של הקוראים ויציעו דרך כתיבה מאתגרת ואולי פחות מֻכֶּרֶַת בַּפסיכולוגיה החינוכית - כתיבה המשלבת בין האובייקטיבי לבין הסובייקטיבי, בין החשיבה לבין הרגש, בין הפרוזאי לבין ה פּואֶטי. בַּספר מוצגים מאמרים של משתתפי הקבוצה וּביניהם - דברי קישור קצרים שבהם מגיב כל אחד מן הכותבים על מאמרו של קודמו ומחבר אותו למאמר שלו.
צילה טנא
צילה טנא
קבוצת הכתיבה של שפ"ח תל אביב, מורכבת מפסיכולוגים חינוכיים מדריכים אשר מחזיקים בחלקם גם בהתמחות קלינית ומוצאים עניין מיוחד בכתיבה מקצועית ואישית כאחד.
לפניכם החוברת במלואה, באדיבות הכותבים וההוצאה לאור:
