הפסיכותרפיה בישראל: על תהליך הרחבת הקריטריונים של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה כמייצג שינוי
מאת דרור אורן
מהי פסיכותרפיה? האם מדובר בעיסוק או במקצוע המחייבים זהות מקצועית והכשרה ייחודית, או פשוט בשימוש במושג לועזי המגדיר טיפול בנפש? אולי פסיכותרפיה היא בכלל כינוי לא מובחן וכללי לאנשים המגדירים את עצמם כעוסקים בטיפול רגשי או נפשי לסוגיו השונים?
אף שהפסיכותרפיה נוגעת לתחום הרגיש של נפש האדם, בישראל 2014 היא אינה מוגדרת בחוק כמקצוע. הדיון בענייני חקיקת "חוק הפסיכותרפיה" נעלם מהאופק לפני שנים, לפחות ברמה הפומבית. על בעלי המקצועות הטיפוליים שהכשרתם הפורמלית הייתה בפסיכותרפיה ובבריאות הנפש נוספו בעלי עיסוקים חדשים, מרקעים שונים ומגוונים, המגדירים עצמם כפסיכותרפיסטים.
נראה שבפועל הוויכוח בנוגע לשאלה מהי פסיכותרפיה ומי יכול לעסוק בה צופן בחובו מאבק על מהות, על עיקרון ועל תפיסות, לצד מאבקי אגו ומאבקי כוח בין דיסציפלינות, מאבקים פוליטיים ואולי אף אינטרסים כלכליים כאלה ואחרים.
להרחיב את השורות
"האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה" נוסד בשנת 1973 מתוך כוונה לקדם את הפסיכותרפיה בישראל. הוא כלל פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים קליניים ופסיכיאטרים שמבחינה מסורתית הם בעלי ההכשרה הפורמלית לעסוק בפסיכותרפיה. ארבעים שנה חלפו, תחומים נוצרו ואחרים התפתחו. בעקבות השינויים הללו עולה וחוזרת בשנים האחרונות, בקרב חברי האיגוד, השאלה אם לא הגיע הזמן לפתוח את השורות לבעלי מקצועות נוספים העוסקים בפועל בטיפול, כגון פסיכולוגים מהתמחויות שונות, מטפלים באמנות, קרימינולוגים קליניים ועוד, תוך כדי שמירה על רמה מקצועית ראויה.
בשנת 2008 ניסה ועד האיגוד להציע לאסיפה לשנות את קריטריוני הקבלה ובכך להרחיב את שורות האיגוד לבעלי מקצועות נוספים. בוועד האיגוד פעלו אז ד"ר אודי אורן, ד"ר דניאל בקר, ד"ר נורית לוי, גב' דורית נוי-שרב, וגב' ציפי רולניק שכיהנה כיו"ר. ייתכן שהשינוי שהוצע בזמנו לא הבשיל ולא עירב מספיק אנשים. בפועל היו התנגדויות, לא לעצם הצורך להרחיב את שורות האיגוד אלא בעיקר עלה צורך ליצור הסכמה מקצועית רחבה, הגדרה מקיפה של הרצוי והדרוש כדי ליצור בסיס משותף, הסכמה שאיתה ניתן יהיה לבסס שינוי. ייתכן גם שחלק מהקושי נבע מהעובדה שמדובר בתהליך שינוי משמעותי, שמעצם טבעו עלול לעורר חששות.
בכל מקרה, הניסיון עורר טלטלה בקרב חברי האיגוד ובקרב פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים קליניים ופסיכיאטרים שאינם חברי האיגוד. בד בבד הוא עורר התעניינות בקרב בעלי מקצועות והתמחויות נוספים שהיו מועמדים בעקבות השינוי שהוצע להיכלל באיגוד. השאלות הרבות שעלו היו בין היתר מדוע לשנות את הקיים מחד, ומדוע להציב גדרות של עיסוק מקצועי או שנות הכשרה/הדרכה/חוקי אתיקה ומסלולי למידה מאידך.
היו שטענו שכל הרחבה של הקריטריונים ושל הגדרת המושג "פסיכותרפיסט" עלולה לפגוע במקצועיות העוסקים בתחום, בטיפול שיקבל הציבור ובתפיסת העיסוק על ידי הציבור הרחב. אחד החששות היה שהרחבה לא מושכלת עלולה להכניס לשדרה המרכזית של הפסיכותרפיה עיסוקים השייכים יותר לשדות כמו רפואה אלטרנטיבית, סיעוד, טיפול רוחני וכדומה; אלו שבעיסוקם שואפים לתת מזור ולסייע לאנשים במצוקותיהם באופן שעשוי להיתפס כמשיק לפסיכותרפיה, אך אינם עוסקים במכלול של מה שמוגדר כפסיכותרפיה פֶּר סֶה.
ניסיון זה הבהיר את הצורך לבחון את הקריטריונים לקבלה לאיגוד מתוך התבוננות מקיפה בשאלות יסוד באשר למהות העיסוק בפסיכותרפיה. כמו כן הוא הבהיר את הצורך להעריך את המצב הקיים בנוגע להכשרה בתחום ואת הצורך להתאימה למצב בשטח ולהתפתחויות המקצועיות בתקופתנו אנו. לשם כך, הוחלט להקים ועדה של אנשי מקצוע ותיקים ורציניים אשר יגבשו את התפיסות באשר לדרך ההכשרה, ההדרכה, וההתנסות הדרושות לפסיכותרפיסט.
מהגדרות הוועדה שהתגבשה, שנקראה "הוועדה לקביעת קריטריונים לקבלת חברים והכרה בבתי הספר לפסיכותרפיה": "הוועדה התבקשה על ידי ועד האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה לבדוק האם ניתן לשנות את קריטריוני הקבלה הקיימים, ואם אכן ניתן – לגבש קריטריונים לקבלת אנשי מקצוע נוספים כחברים באיגוד, ובהקשר זה, להציע דרישות להכרה של האיגוד בבתי ספר לפסיכותרפיה. חברי הוועדה שהתנדבו למשימה זו נענו לקריאה הפומבית של ועד האיגוד הקודם אשר סיים את הקדנציה שלו בשנת 2009. הוועדה דנה בנושאים הללו בתהליך חשיבה מקיף שהביא בהדרגה להבשלת ההמלצות שיובאו בהמשך. החשיבה והדיונים עסקו בשאלות יסוד באשר למהות העיסוק בפסיכותרפיה, בהערכת המצב הקיים כיום בפועל לגבי ההכשרה בתחום ובהתאמה לצורכי העידן הנוכחי".
כך, בין השנים 2011-2009 התכנסה ועדה שכללה את ד"ר אילנה קרמר, ד"ר רבקה דוידוביץ-אפשטיין, מר אבי אפרתי, גב' נאוה עתני, וד"ר שמעון קורניצר, ודנה בעניין. חברי הוועדה ניהלו דיאלוג עם חברי ועד האיגוד בראשות ציפי רולניק ואחר עם פרופ' רבקה יהב וועד האיגוד שפעל איתה (ד"ר גיא אור, גב' דניאלה כהן, ד"ר דורית מעוז, ומר מאיר קוזארי). בשנת 2010 פרסמה הוועדה את המלצותיה הראשונות, אולם ועד האיגוד החליט כי התנאים לא בשלו לקבלת ההמלצות על ידי כלל חברי האיגוד.
בשנה שעברה פעל הוועד החדש שנבחר (ד"ר דורית מעוז שכיהנה כיו"ר, גב' שירלי איילת גרינברג, גב' טלי שינה, ד"ר רבקה דוידוביץ-אפשטיין, פרופ' פטר סילפן, מר מאיר קוזארי וד"ר דרור אורן) לחידוש הדיאלוג עם הצוות שחיבר את מסמך הקריטריונים כדי לקדם את מימושו. הועברו הערות ושאלות, התהליך והמסמך המתגבש הובאו לדיון עם אנשי מקצוע נוספים. בין השאר הציגו את התהליך לראשי בתי ספר לפסיכותרפיה המוכרים על ידי האיגוד ולראשי מערכות מתחומי הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה והעבודה הסוציאלית בישראל. לאחר עדכונים אחרונים הגיע המסמך לנוסח סופי שיוצג להלן, בחלקו בציטוטים מדויקים: "הוועדה הקשיבה, שמעה והגיבה בשינויים שערכה במסמך לאותם אנשי מקצוע ונציגי גופים שפנייתם עלתה בקנה אחד עם מטרות האיגוד והעמדה המוצהרת שלו: לקדם את נושא הפסיכותרפיה בישראל, לשמור ולקדם את הרמה המקצועית והאתיקה של העוסקים בתחום. הוועדה מבקשת להדגיש כי היא רואה בחיוב הצטרפות של מטפלים מכל הגישות הטיפוליות לאיגוד, בכפוף לקריטריונים המפורטים במסמך זה".
מהי פסיכותרפיה?
הוועדה ניסחה את מסמך הקריטריונים שאותו היא מתחילה בהצגת הגדרה למהי ? פסיכותרפיה: "פסיכותרפיה הינה תחום של בריאות הנפש הדורש מסלול הכשרה ייחודי וארוך, הכולל רכיב תיאורטי ורכיב מעשי, תוך שימת דגש רב על האחריות הרבה כלפי הציבור הזקוק לפסיכותרפיה. היא נוגעת בקודש הקודשים של נפש האדם וככזו מחייבת את האדם העוסק בה לפעול לפי הכלל 'Primum non nocere' – אם אפשר להועיל, אך לכל הפחות לא להזיק לבריאותו הנפשית של המטופל.
"העוסק בפסיכותרפיה חייב להיות אדם בעל זהות מקצועית המבוססת על ידע תיאורטי נרחב, היכרות והתנסות מעמיקה עם ההתפתחות הנורמלית ועם פסיכופתולוגיות מגוונות, קלות כחמורות, מיומנויות טיפוליות, כפיפוּת לאתיקה וכן איכויות אישיות כגון יכולת ליצירת קשר עם הזולת, יכולת התבוננות בעצמו ובזולת, יכולת אמפתית, יכולת לשאת עמימות, יכולת לזהות תהליכים לא מודעים ולהבין את השפעתם על התהליך הטיפולי, סבלנות וסובלנות לתהליכים מורכבים, קבלת השונה, שמירה על גבולות ביחסים, יכולת להעריך את תוצאות עבודתו, ועוד.
"תפקיד המטפל בפסיכותרפיה דורש איכויות קליניות שהן מעבר לטכניקה טיפולית ספציפית. איכויות אלו מהוות חלק משמעותי מזהותו המקצועית ומבוססות על כישורים קליניים הנרכשים בתהליך הדרגתי הכולל למידה תיאורטית, התנסות במרפאות בריאות הנפש ובתי חולים פסיכיאטריים והדרכה על ידי מדריכים שהוכשרו לכך".
עוד כתבו חברי הוועדה: "ההכשרה לעסוק בפסיכותרפיה צריכה להדגיש את התפתחות היכולת הטיפולית ואת השפעת איכויותיו של המטפל על התהליך הטיפולי כאמור לעיל. עליה לבנות ולפתח באופן הדרגתי בסיס משמעותי להשגת זהות מקצועית טיפולית. על הבסיס ההכשרתי להיות רחב באופן שיאפשר בהמשך מתן מענה מיטבי לצורכי הפרט והקהילה ולעבודה עם צוות רב מקצועי, וכן יכולת לעבודה עצמאית בפסיכותרפיה .לאחר רכישת הבסיס יוכל כל מטפל לבחור להתפתח במגוון גישות טיפוליות. האיגוד פתוח למטפלים מכל הגישות הטיפוליות".
קריטריונים לקבלה לאיגוד
לאור האמור לעיל נקבעו הקריטריונים לקבלת חברים לאיגוד לפי העקרונות הבאים:
(1) זיקה למסגרות בריאות הנפש ופסיכיאטריה. לפסיכותרפיה זיקה הכרחית להכשרה הנרכשת במערכות של בריאות הנפש ומסגרות פסיכיאטריות. מסגרות אלו מאפשרות למידה והתנסות בפסיכופתולוגיה רחבה ומגוונת, תוך כדי חשיפה לעבודת צוות רב-מקצועי. כדי שמטפל יוכל להתקבל לאיגוד עליו להתנסות בעבודה טיפולית במסגרות אלה ולקבל בהן את מרב ההדרכה על ידי מדריכים שהוכרו כמומחים וכמדריכים במקצועות הליבה (פסיכולוגיה קלינית, פסיכיאטריה, עבודה סוציאלית קלינית).
(2) מהות העיסוק המקצועי. הוועדה ממליצה לקבל לאיגוד אנשי מקצוע אשר פסיכותרפיה היא תחום עיסוקם המרכזי, כפי שמתבטא בהגדרת המקצוע ובדרכי ההכשרה הנדרשות לרכישתו. להבהרה: אצל עובד סוציאלי במסלול בריאות הנפש/קליני/טיפולי, פסיכותרפיה היא מהות מרכזית בעיסוקו העתידי. לעומת זאת, בריפוי בעיסוק הרכיב המרכזי בהכשרה קשור להיבט התפקודי-גופני.
(3) נדבכים להכשרה. פסיכותרפיה היא מקצוע הדורש מסלול הכשרה ספציפי הנסמך על שלושה נדבכים בסדר הכרונולוגי שלהלן: (א) לימודים אקדמיים; (ב) עבודה במסגרות בריאות הנפש; (ג) לימודים והתנסות קלינית בבית ספר לפסיכותרפיה – במקרים שיפורטו להלן.
הגדרת הדרישות של שלושת הנדבכים:
(א) לימודים אקדמיים.
- תעודת מומחה בפסיכיאטריה.
- תעודת מומחה בפסיכולוגיה קלינית.
- תואר שני מוכר מל"ג בעבודה סוציאלית קלינית/טיפולית/בריאות הנפש. דרישות נוספות יפורטו בטבלה שלהלן.
- תואר שני מוכר מל"ג במקצועות הטיפוליים (בפסיכולוגיה, התמחות חינוכית/שיקומית/רפואית/התפתחותית, בעבודה סוציאלית, התמחות בתחומים משפחה/ילד ונוער/טראומה). יידרשו לימודי השלמה אקדמית קלינית* ודרישות נוספות כמפורט בטבלה שלהלן.
- תואר שני מוכר מל"ג בטיפול באמנות או בקרימינולוגיה קלינית בתנאי שהתואר הראשון היה מוכר מל"ג בפסיכולוגיה או בעבודה סוציאלית. יידרשו לימודי השלמה אקדמית קלינית* ודרישות נוספות כמפורט בטבלה שלהלן.
* לימודי השלמה אקדמית קלינית ממוסד המוכר על ידי המל"ג כוללים:
- שני קורסים שנתיים בפסיכופתולוגיה ותיאוריות בהתפתחות, לפחות אחד מהם אקטיבית בגישה דינמית.
- שני קורסים שנתיים במושגי תיאוריות בפסיכותרפיה, לפחות אחד מהם בגישה דינמית.
- קורס שנתי בתורת הריאיון הקליני.
- התנסות מעשית בת לפחות יום אחד בשבוע במקביל ללימודים במרפאות בריאות הנפש ובבתי חולים פסיכיאטריים.
(ב) עבודה במסגרות בריאות הנפש. לבריאות הנפש מוסדות מוכרים ו/או מפוקחים על ידי שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות (בקהילה או במוסדות אשפוזיים( ו/או מוכרים על ידי הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית ו/או איגוד הפסיכיאטריה כמפורט בטבלה שלהלן.
(ג) לימודים והתנסות קלינית בבית ספר לפסיכותרפיה. בתי ספר לפסיכותרפיה המוכרים על ידי האיגוד יהיו אלה אשר:
- קורסי הליבה בהם יכללו את הנושאים הבאים: (1) פסיכופתולוגיה; (2) תיאוריות של התפתחות תקינה ופתולוגית; (3) המעשה הטיפולי; (4) אתיקה; (5) גישות טיפול קלאסיות ועכשוויות ובהן גישות העוסקות בהיבטים תהליכיים דינמיים (כגון דיון בחוויות עבר בהקשר התפתחותי, זיהוי והכרת דפוסים חוזרים, יחסי מטפל-מטופל, הכרת תהליכים לא מודעים, חרדות והגנות).
- היקף שעות ההוראה בגישות העוסקות בהיבטים תהליכיים דינמיים יהיה לפחות 150 (כשליש מתוכניות תלת שנתיות הקיימות כיום בהיקף של 180-150 שעות שנתיות).
- יינתנו במסגרתם 20 שעות הדרכה על ידי מדריכים מוסמכים ממקצועות הליבה המוכרים על ידי בתי הספר.
- יערכו תהליכי קבלה סלקטיביים וקפדניים הכוללים המלצות אנשי מקצוע מומחים ממקצועות הליבה וראיונות אישיים, תוך כדי הערכת התאמתם של המועמדים לעסוק בפסיכותרפיה ודרישה לפסיכותרפיה אישית לפני הקבלה ללימודים או במהלכם.
המקצועות שיכולים להתקבל לאיגוד
רשימת המקצועות הטיפוליים שיכולים להתקבל כחברים באיגוד בתנאי שימלאו אחר העקרונות שצוינו והדרישות המיוחדות לכל אחד מהמקצועות הם:
| תנאי קבלה לאיגוד עד כה | השינוי שהוצע | |
| פסיכיאטר | פסיכיאטר מומחה על פי דרישות המומחיות | אין שינוי |
| פסיכולוג קליני | פסיכולוג בעל אישור מומחיות בפסיכולוגיה קלינית | אין שינוי |
| פסיכולוג מומחה טיפולי לא קליני (חינוכי, התפתחותי, רפואי, שיקומי) | לא מתקבל | יתקבל בתנאי השלמה אקדמית קלינית, התנסות במשך שנתיים במוסדות המוכרים לבריאות הנפש הכוללת חמישה מטופלים לשנה, השתתפות בישיבות צוות ובסמינרים וצבירת שבעים שעות הדרכה אישית. כמו כן לימודים בבית ספר לפסיכותרפיה המוכר על ידי האיגוד |
| עובד סוציאלי במסלול קליני/ בריאות הנפש/ טיפולי תואר שני מוכר מל"ג | עובד סוציאלי שעבד לפחות חמש שנים בבריאות הנפש ובמוסד פסיכיאטרי וצבר 250 שעות הדרכה אישית | עובד סוציאלי שעבד לפחות שלוש שנים בחצי משרה במסגרת מקצועו והתמחותו במוסדות המוכרים לבריאות הנפש וצבר 160 שעות הדרכה בפסיכותרפיה והוא בוגר בית ספר המוכר על ידי האיגוד |
| עובד סוציאלי במסלול קליני/ בריאות הנפש/ טיפולי תואר שני מוכר מל"ג | עובד סוציאלי שעבד שנתיים בבריאות הנפש, צבר 160 שעות הדרכה אישית, והוא בוגר בית ספר המוכר על ידי האיגוד לפסיכותרפיה | עובד סוציאלי שעבד לפחות שלוש שנים בחצי משרה במסגרת מקצועו והתמחותו במוסדות המוכרים לבריאות הנפש וצבר 160 שעות הדרכה בפסיכותרפיה והוא בוגר בית ספר המוכר על ידי האיגוד |
| עובד סוציאלי לא במסלולים הנ"ל | לא מתקבל | יתקבל לאחר שעבד לפחות שנתיים וחצי בחצי משרה במסגרת מקצועו והתמחותו וצבר תשעים שעות הדרכה. כמו כן בתנאי השלמה אקדמית קלינית והתנסות שנתיים במוסדות בריאות הנפש, הכוללת חמישה מטופלים לשנה, השתתפות בישיבות צוות ובסמינרים וצבירה של שבעים שעות הדרכה אישית בפסיכותרפיה. בנוסף, לימודים בבית ספר המוכר על ידי האיגוד |
| מטפל באמנות (בעלי תואר שני מוכר מל"ג במקצועם) | לא מתקבל | יתקבל לאחר שעבד לפחות שנתיים וחצי בחצי משרה במסגרת מקצועו והתמחותו וצבר תשעים שעות הדרכה. כמו כן בתנאי השלמה אקדמית קלינית והתנסות שנתיים במוסדות בריאות הנפש, הכוללת חמישה מטופלים לשנה, השתתפות בישיבות צוות ובסמינרים וצבירה של שבעים שעות הדרכה אישית בפסיכותרפיה. בנוסף, לימודים בבית ספר המוכר על ידי האיגוד |
| קרימינולוג קליני (בעלי תואר שני מוכר מל"ג במקצועם) | לא מתקבל | יתקבל לאחר שעבד לפחות שנתיים וחצי בחצי משרה במסגרת מקצועו והתמחותו וצבר תשעים שעות הדרכה. כמו כן בתנאי השלמה אקדמית קלינית והתנסות שנתיים במוסדות בריאות הנפש, הכוללת חמישה מטופלים לשנה, השתתפות בישיבות צוות ובסמינרים וצבירה של שבעים שעות הדרכה אישית בפסיכותרפיה. בנוסף, לימודים בבית ספר המוכר על ידי האיגוד |
המסלול המוצע מאפשר לבעלי מקצועות טיפוליים, אשר בפועל עוסקים בפסיכותרפיה כעיסוקם המרכזי – אנשים שעובדים בבתי החולים, בבתי הסוהר, בקהילה, בבתי הספר, במרפאות ובקליניקות הפרטיות – לקבל הכשרה והכרה, ולהשתייך לציבור מקצועי ורציני העוסק בפסיכותרפיה. בעלי מקצוע שעד כה הוגדרו על פי מקצועם בלבד יוכלו, בהתאמות הנדרשות, להשתייך לאיגוד הפסיכותרפיה הישראלי הוותיק והגדול ובכך להיות חלק מתחום עיסוק הפועל לחיזוק מקצועיותו ולחידוד הגדרתו.
בנימה אישית
בדצמבר 2013, באסיפה כללית שכונסה למטרת שינוי תקנון האגודה, אושרו המסמך כולו על השינויים שהוצגו בהגדרות בקריטריונים ובטבלה. בעתיד הלא רחוק, לכשיושלם תהליך רישום שינוי תקנון האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה אצל רשם האגודות, יוכלו הפסיכולוג החינוכי או השיקומי, העובד הסוציאלי המטפל בנערות, המטפלת באומנות העובדת בפנימייה טיפולית או הקרימינולוגית הקלינית המטפלת באסירים, לאחר השלמת תהליך ההכשרה המוגדר, להתקבל כחברים מן המניין באיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.
בישראל כיום אנשים רבים מגדירים את עיסוקם כפסיכותרפיה. בהיעדר חוק, נוצר פער הולך וגדל בין רמות של הכשרה, דרישות, תפיסות ואתיקה שלפיה פועלים אנשי המקצוע. האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה היה שנים רבות ביתם של אנשים שמקצועם הוא פסיכולוגיה קלינית, פסיכיאטריה או עבודה סוציאלית קלינית ועיסוקם פסיכותרפיה. אולם בפועל, מזה שנים, פסיכולוגים ממקצועות טיפוליים, מטפלים באמנות, קרימינולוגים ואחרים עוסקים בטיפול רגשי, הן בקרב האוכלוסייה הכללית והן בקרב אוכלוסיות ספציפיות. חוק הפסיכולוגים מחייב את הפסיכולוגים, וחוקים אחרים מחייבים את בעלי המקצוע האחרים, אבל הפסיכותרפיה כתחום עיסוק נותרה ללא קו מנחה ברור.
מה מציע המסלול שמוגדר במסמך? הוא מציע למידה שיש בה רכיבים הכרחיים לכל טיפול רגשי בכל גישה, כגון ריאיון, אתיקה, הבנה של תהליכים וכיוצא באלה. הקריטריונים מתייחסים להדרכה הנדרשת לאדם כדי להיהפך למטפל מקצועי, ולדרישה להפניית הפסיכותרפיסט שבדרך להכשרה במוסדות מוכרים. דרישות אלו חשובות, כיוון שאם לדוגמה אדם עבד שנים רבות בפנימייה טיפולית, האנשים סביבו מגיעים מאותו מקצוע ומאותו עולם תוכן, וכניסתו למרפאה לבריאות הנפש תחשוף אותו לטיפול בהפרעות נפשיות תחת הדרכה, למפגש עם בעלי מקצועות שונים, עם מילייה שחבריו יביעו בישיבות צוות תפיסות שונות, דבר שיאפשר לו להעמיק ולהרחיב את זהותו המקצועית.
מעבר לכך, מניסיוני, אנשים שלא עבדו במסגרות של בריאות הנפש נוטים לפעמים למהר להפנות לאשפוז או לטיפול תרופתי עקב היעדר היכרות עם פסיכופתולוגיות ברמות השונות, בעיקר אלו הקשות יותר. העבודה עם "הקצוות של הסקאלה" של המצוקה הנפשית מאפשרת לפסיכותרפיסטים המומחים לעבוד לאחר הכשרתם ביתר מקצועיות עם האוכלוסייה הכללית, במרפאה, בבית הספר, בקליניקה, בבית החולים ובכל מקום אחר. לכן המסמך מציין גם את חשיבות ההתנסות בעבודה במוסדות בריאות הנפש, כהכרח וכחלק מההכשרה.
כדי שנוכל להציג תפיסה מקצועית בעלת בסיס משותף כלפי הציבור הרחב שאנו משרתים, עלינו לפעול ברצינות וביושרה, בלי לטשטש הבדלי תפיסות וגישות טיפוליות, אך עם זאת, תוך כדי שמירה על כללים שיאפיינו אותנו כציבור מקצועי. מה לגבי תפיסות ספציפיות, כגון גישה לאקאניאנית, ויניקוטיאנית או פסיכואנליטית? מה לגבי מוסדות שיש להם מוקד הכשרה כמו הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי (DBT), בתי הכשרה לטיפול התייחסותי, תוכנית המתמחה בטיפול בנוער, במנטליזציה, או בתפיסות אקזיסטנציאליסטיות, או בכל מיקוד מקצועי מוכר ובעל ידע תיאורטי מגובש אחר?
האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה שואף לייצג את הפסיכותרפיה באופן מקצועי ורחב. לפי תפיסה זו, מסלול ההכשרה בפסיכותרפיה צריך להימשך שלוש שנים ולכלול קורסי יסוד. המשתתפים צריכים להתנסות בפרקטיקום משמעותי המאפשר לכל אחת ואחד לבוא לידי ביטוי ולהיות בתהליכי הדרכה ומשוב רציניים. ברור שבתוך מסלול זה יכול להיות דגש תיאורטי ספציפי, כאשר כל אדם מחפש ובוחר לעצמו את הכיוונים המקצועיים המתאימים לו, וכל מוסד הכשרתי נושא אופי משלו, עם דגשים משלו, וקורסים וסמינרים ייחודיים.
יש מקום למגוון גישות ותפיסות מקצועיות. מעבר לבסיס המשותף, יוכל כל אחד לפתח התמחות לפי נטיות לבו. מהו הבסיס המשותף? קורסי ליבה בפסיכופתולוגיה, בתיאוריות של התפתחות תקינה, במעשה הטיפולי ובאתיקה, בגישות טיפול קלאסיות ועכשוויות ובהבנת תהליכים דינמיים. נראה לי שכל מטפל שעובד בעיקר בטכניקות ספציפיות שואף להיות מצוי בתהליכי העברה ובתורת הריאיון. כפי שמטפל שעוסק בעיקר באוכלוסייה ספציפית עשוי להרוויח אם במסגרת הכשרתו המסודרת יעבור קורס שעוסק בתיאוריות התפתחותיות. אם מרבית הפסיכותרפיסטים יתאגדו סביב בסיס משותף אחד וממנו יפנה כל אחד ל"בית המדרש המקצועי" שלו, נוכל כציבור מקצועי לפעול באופן ממשי ומשמעותי יותר במישורים רחבים שאינם סקטוריאליים וצרים.
לתפיסתי, כדי להיות מטפל, פסיכותרפיסט, אדם צריך קודם כל להיות בעל אישיות טיפולית, להיות סקרן ואדם שאוהב לדבר עם אנשים ושואף לנסות להבין את ה"חידה ושמה אדם", מי שפתוח לתהליכים של גדילה והתפתחות אישית ולכן רואה בהכשרתו תהליך מתמשך של למידה שבו הוא יהיה מטופל ומודרך. להיות מטפל זוהי דרך אין-סופית של התפתחות אפשרית. אין ממש נקודת סיום.
המסמך המוצג מנסה לתת את הרובד הבא שנדרש לפסיכותרפיסט אחרי ומעבר לבסיס שציינתי בפסקה הקודמת. לכן הוא מגדיר זיקה, הכשרה, ציפיות, קשר להכשרה במוסדות בריאות הנפש, הדרכה, עקרונות אתיים וקורסים נדרשים במהלך הדרך. צריך לזכור שעצם הצעידה בדרך הזו אינה הופכת את האדם למטפל טוב בהכרח. אבל היא מאפשרת להציע לפסיכותרפיסט שבדרך מסלול שעשוי להכשיר אותו לזהות זו. אדם שמגיע מזהות מקצועית שאיננה פסיכולוגיה קלינית, עבודה סוציאלית קלינית או פסיכיאטריה, ברור שעליו לעשות הליך של גיבוש זהות מקצועית. זוהי דרך מורכבת שדורשת זמן, מפגש, שהייה והתמרה ברבדים שונים של העצמי.
סיכום
לפי התפיסה המקצועית המוצגת, הכשרה של פסיכותרפיסטים היא תהליך ארוך וממושך. תהליכי התפתחות, הדרכה, למידה, טיפול אישי, ידע תיאורטי והבנה דינמית, אתיקה ורצון להתפתחות אישית מלווים את התהליך. התהליך שעברנו בשנים האחרונות נועד להתחשב בשינויים ברוח הזמן ובמציאות החיצונית וכן בהרחבת השורות והאפשרויות, תוך כדי שמירה על התפיסה, העקרונות והסטנדרטיים המקצועיים. מן הסתם עם הזמן יבוצעו תיקונים ושינויים נוספים. סביר להניח שעם השנים יתווספו בעלי עיסוק נוספים לכשהכשרתם תתבסס. כעת השינוי, שהוצע בעקבות דיאלוג עם מאות פסיכותרפיסטים ותיקים וצעירים, קיבל לגיטימציה למימוש. עם הרחבת שורות האיגוד, נוכל לפעול יותר למען ביסוס וקידום מעמדה של הפסיכותרפיה בישראל, בצעדים נוספים קדימה.
