"גירושין מספיק טובים" באמצעות "גירושין בשיתוף פעולה" (Collaborative Divorce)
הליך מתקדם המאפשר להתגרש בשלום
מאת איתן בירנבאום ומיכל קמפפר
מבוא
הנתונים בארה"ב מסוף המאה העשרים מראים שהסיכוי שנישואין יסתיימו בפירוד או בגירושין מגיע שם לכ-40–50% (Schoen and Standish, 2001; Raley and Bumpass, 2003). בארץ, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הגירושין שבעבר היה נמוך יותר, עלה משמעותית בעשורים האחרונים, והסיכוי שנישואין יסתיימו בגירושין הולך ומתקרב לזה שבארה"ב (דוברין, 2005).
כל מקרה של גירושין נוגע באופן ישיר לא רק לבני הזוג עצמם, אלא גם לילדיהם ולכל בני המשפחה משני הצדדים. בהרחבה, התופעה משפיעה גם על החברה כולה. למשל, בתחום הכלכלי: תהליך הגירושין צפוי להשפיע משמעותית ברמה האישית על תפוקת העובד והצלחתו בעבודה, על רווחיות החברה בה הוא עובד או על יעילות השירותים שהוא נותן, ובקנה מידה רחב יותר אף על התל"ג של המדינה. בתחום החברתי, הליכי גירושין אדוורסריים הכוללים תביעות משפטיות ומלחמה ממושכת ויקרה בין הצדדים, יוצרים עומס על בתי המשפט ומייצרים נורמות ומודלים שליליים בכל הנוגע לניהול סכסוכים ופתרון עימותים.
מאמר זה יציג הליך חדש לגירושין ללא מלחמה בבית המשפט. הגישה פותחה בארה"ב בשנות השמונים ע"י עורך הדין Stu Webbונקראה Collaborative Law, ממנה צמח הליך ה- Collaborative Divorce. אלפי עורכי דין, אנשי טיפול ומומחים כלכליים כבר הוכשרו בגישה זו ברחבי העולם. השיטה החדשה הגיעה לישראל בשנים האחרונות ונקראת בעברית "גירושים שיתופיים" (קמפפר, 2008 א, ב) או "גירושין בשיתוף פעולה" (גשת"פ(. להליך פוטנציאל רב למלא צרכים רבים של כל בני המשפחה המתמודדת עם גירושין, ולמנוע את הנזקים הכבדים שגורמים גירושין אדוורסריים (זוהר-רייך, 2013). במאמר זה נציג את שיטת הגשת"פ באופן כללי ובאמצעות נרטיבים טיפוסיים של סיפורי גירושין, וכן נתאר את התפתחות התחום בארץ.
כמעט כל זוג נקלע לקשיים בקשר הזוגי בשלב כלשהו. בחלק מן המקרים הזוג מבין שהוא זקוק לסיוע מקצועי, ויש לקוות שטיפול זוגי יעזור להם לשפר את התקשורת ואת יחסי הזוגיות והמשפחה. במקרים אחרים, עם או בלי ניסיון לטפל בקשיים, מגיע הזוג לגירושין, ואז השאלה החשובה נותרת באיזו דרך יתגרשו. כמו ההשפעה המתמשכת של דפוס ההתקשרות בילדות המוקדמת, בדרך כלל ניתן לזהות המשכיות בין אופי הקשר הזוגי לאורך הנישואין, הדרך בה תקשרו וניסו לטפל בבעיות, והדרך בה יבחרו להתגרש. האפשרות להשפיע על בחירתם בנקודה קריטית זו עבורם ועבור ילדיהם, מהווה אתגר ממדרגה ראשונה בתחום הטיפול והמניעה.
ישנם זוגות שיילחמו בכל מחיר, שישתמשו בתהליך הגירושין כדי להשיג הישגים כספיים או רגשיים, למנוע מהצד השני הישגים כאלה, או כדי להעניש את הצד השני על פגיעות עבר. זוגות אלה ישלמו מחיר יקר, בדרך כלל, הן בדמות עלויות משפטיות, הן בשנים שיקדישו לניהול מלחמה מתמשכת, והן במחיר רגשי כבד עבורם, ועבור ילדיהם וכל בני המשפחה.
לעומת זאת, בני זוג שהחליטו להיפרד, אך יכולים עדיין לתקשר ביניהם בצורה סבירה, יבינו שכדאי להתגרש בשלום. אם יש להם הידע, כוחות הנפש ויכולות התקשורת שיאפשרו להם להתיישב יחד ולהגיע להסכם בעצמם, מה טוב: הם יוכלו לרשום את קווי ההסכם ביניהם, ולהביאם לניסוח סופי אצל עו"ד. אם לא, ייתכן ויפנו לגישור – Divorce Mediation(זיידל, 2004;כץ, 2009). הליך גישור נעשה על ידי מגשר נייטרלי, בדרך כלל עו"ד או איש טיפול. במקביל להליך הגישור, אך מחוצה לו, לעתים מסתייע כל אחד מהצדדים בליווי או בייעוץ של עו"ד או איש טיפול משלו. גם טיפול בילדים או במשפחה באמצעות פסיכולוג ילדים או מטפל משפחתי אינם, לרוב, חלק אינטגרלי מתהליך הגישור. מחקרים בתחום בארה"ב מראים שבני זוג מצליחים להגיע להסכם בהליך גישור ב 50%–85% מהמקרים (Beck, Sales & Emory, 2004).
האפשרות החדשה, המוצגת במאמר זה, הינה פנייה להליך גשת"פ. הערך המוסף של הליך זה מצוי בליווי מעמיק ורב-מקצועי למשפחה המתמודדת עם גירושין. בהליך זה המטפלים הינם חלק אינטגרלי מתהליך הגירושין והם מסייעים לבני הזוג ולילדיהם לעבור אותו בצורה הטובה ביותר. הגשת"פ רואה בגירושין תהליך שאיתו מתמודדים כל בני המשפחה ולו היבטים רגשיים, כלכליים ומשפטיים. מטרת השיטה היא לסייע לבני המשפחה בכל ההיבטים הללו, לעבור את משבר הגירושין בשלום, ומתוך מבט רחב עם הפנים קדימה גם לסייע בבנייה של המשפחה במתכונתה החדשה.
הליך גירושין בשיתוף פעולה
בהליך הגשת"פ לכל בן זוג יש עו"ד משלו. בני הזוג עשויים להיעזר גם באנשי טיפול, מומחה ילדים (כלומר: מומחה להורות – child specialist) ומומחה לענייני כספים (financial specialist), המהווים יחד צוות מקצועי המסייע למשפחה. חברי הצוות המקצועי עברו הכשרה ייעודית בגשת"פ, והם מחזיקים בגישה השואפת להשיג הסכם ללא מלחמה. בתחילת ההליך חותמים בני הזוג וכל חברי הצוות המקצועי על הסכם השתתפות בו הם מתחייבים לחתור להסכם הוגן תוך פתיחות ושיתוף בכל מידע רלוונטי. הם מסכימים שכל אנשי הצוות יחלקו מידע ביניהם לטובת הצלחת ההליך. בנוסף הם מסכימים מראש שאם ההליך לא יצלח, עורכי הדין מנועים מלייצג את בני הזוג בבית משפט, ובני הזוג מנועים מלהשתמש בחומרים שעלו בהליך בבית המשפט. בכך מייצר הסכם ההשתתפות מסגרת ראשונית לבניית אמון הדדי התומכת באינטרס המשותף של בני הזוג ושל הצוות המקצועי להתקדם בהליך ולהגיע להסכם הוגן. מסגרת ההסכם מסייעת לזוג להתמיד בהליך גם כאשר עולים קשיים, ומנטרלת כל אינטרס ללבות את אש הסכסוך.
הליך הגשת"פ יכול להתבצע בכמה אופנים: בעזרת עורכי דין בלבד, בעזרת עורכי דין ואיש טיפול אחד, או בעזרת עורכי דין עם שני אנשי טיפול – הוא המודל המלא (full team model) שאותו נציג במאמר זה. אנשי הטיפול נקראים בגשת"פ "יועצי גירושין" (באנגלית הם עשויים להיקרא:divorce coach, communication facilitator או mental health professional) והם בעלי ניסיון בטיפול זוגי-משפחתי ובתחום הגירושין. כך יש לכל אחד מבני הזוג ליווי רגשי, מקום לבטא לחץ, תסכול, בלבול וכאב, ומקור להדרכה הן עבור התקדמות יעילה במשך ההליך והן כהכנה לחיים שאחריו. מומחים אלה יוכלו לזהות בעיות בתקשורת ולטפל בהן, לסייע בהכנה לפגישות בין בני הזוג ועם עורכי הדין, לעזור למתן אגרסיביות ולהבין אותה טוב יותר, או לפתח אסרטיביות רבה יותר. היועצים בדרך כלל יעבדו עם בני הזוג כדי לבנות את התכנית ההורית. תכנית זו כוללת את הגדרת התפקידים של שני ההורים בקשריהם עם הילדים, קבלת החלטות שונות הקשורות לילדים, תחומי אחריות של ההורים וחלוקת זמן עמם. כמו כן יוכלו היועצים לייעץ לשאר אנשי הצוות, במטרה למנוע קשיים העשויים לעלות במשך ההליך או לטפל בהם, הכל למען הגעה להסכם שיטיב עם המשפחה כולה.
בדרך כלל יכלול הצוות גם "מומחה ילדים", ויועץ לענייני כספים, הכל לפי הצורך וכדי לשרת את בני הזוג. מומחה הילדים יהיה איש טיפול מומחה בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית ומנוסה בעבודה עם ילדים בכלל, ובפרט ילדים המתמודדים עם גירושין. מטרתו העיקרית היא להביא את קולם של הילדים בצורה ברורה למרכז ההליך ולדיון על התכנית ההורית. הוא יפגוש את ההורים לקבלת הרקע ההתפתחותי הנחוץ וכדי לעמוד על הדינמיקה המשפחתית סביב תהליך הגירושין, ואז יפגוש את הילדים למספר פגישות כדי ליצור איתם קשרי אמון, להבין כיצד הם חווים את גירושי הוריהם, ולעמוד על הצרכים שלהם: מה מדאיג אותם, מה מקשה עליהם, ומה יעזור להם להתמודד. רק אז יתן מומחה הילדים משוב מפורט לצוות ולהורים לגבי מצב הילדים וצרכיהם, כולל נקודות לשימת לב ההורים בטיפולם בילדים, ודגשים להורים וליועצים שיילקחו בחשבון בבניית התכנית ההורית.
המומחה לענייני כספים יהיה, בדרך כלל, רואה חשבון או איש כספים בעל ניסיון בתחומים הרלוונטיים לזוג בתהליכי גירושין: היוון פנסיות, הערכת שווי חברה, בניית תקציב וכד'. המומחה לענייני כספים, כמו מומחה הילדים, יספק את שירותיו בצורה ממוקדת, ויהווה גורם ניטרלי המשרת את שני בני הזוג ואת הצוות. כל זאת בניגוד להליכים משפטיים בהם כל צד שוכר מומחה מטעמו שמציג את הדברים לטובתו, בעלות של אלפי שקלים לחוות דעת סותרות שבסופם יפסוק גורם חיצוני (שופט או דיין), במה שנראה לעתים כמו משפט שלמה.
יצויין כי בכל מקרה נבנה הצוות המקצועי בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל משפחה ומשפחה. לא בכל מקרה נדרש צוות מקצועי מלא. במקרים פשוטים מבחינה כלכלית, יתכן שלא יהיה צורך ביועץ לענייני כספים. זוגות ללא ילדים, לא יצטרכו, כמובן, להעזר במומחה ילדים, ולעתים, זוגות עשויים להסתייע באיש טיפול אחד (ולא שניים) אשר יהווה דמות ניטרלית שתפקידה לשפר את התקשורת בין בני הזוג ולסייע בנושאי ההורות (family specialist).
לקוח שלנו תיאר את ההליך כ"הליך מרופד". הצוות המקצועי הוא הריפוד. כל משפחה צריכה ריפוד מסוגים שונים. אופי הריפוד ו"עוביו", מותאם לכל משפחה ומשפחה בהתאם לצרכים שלה וגם בהתאם לשיקולי תקציב.
גירושין בשני קולות
נציג כעת שני נרטיבים אפשריים לגירושין של שני זוגות במצבים דומים. ה"מקרים" המתוארים כאן מורכבים למעשה מפרטיהם של כמה מקרים אמיתיים שטופלו על ידינו. כמובן, שונו פרטים מזהים של המעורבים. יודגש כי שני הנרטיבים מייצגים אפשרות אחת מתוך רבות להתפתחויות באותו הליך.
נרטיב של התדיינות משפטית
הרקע למשבר: בני הזוג כהן היו נשואים כ-20 שנה, ולהם 3 ילדים בני 17, 14, 9. כבר כמה שנים הם חווים התדרדרות בקשר הזוגי והתרחקות. האישה הייתה מתוסכלת מכך שעול הבית נפל בעיקר עליה על אף שהשקיעה רבות בפיתוח קריירה בעסקים, ומכך שבעלה לא מיצה את פוטנציאל ההכנסה שלו על סמך השכלתו וכישוריו. הבעל מצדו היה מתוסכל מהיחס הקר של אשתו.
למרות המצב, מר כהן מופתע לגמרי כאשר מודיעה לו אשתו שהיא החליטה להתגרש. בדיעבד מסתבר לו שאשתו כבר עבדה על תביעת הגירושין במשך חודשים עם עורך דין ליטיגטור (המתמחה בהתדיינות משפטית). עורך דין זה הזהיר אותה שכדאי לה להזדרז ולהגיש תביעות משפטיות על מנת לנצח ב"מרוץ הסמכויות" ובכך לקבוע את מקום הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית הדין הרבני. גב' כהן, אם מתוך לחץ ומצב רגשי של משבר או מתוך חוסר ידע בנושא, נבהלה ושילמה לעוה"ד תשלום "גלובלי" עבור טיפולו בתיק בסך 60,000 ש"ח + מע"מ.
במאמר מוסגר נסביר כי "מירוץ הסמכויות" בדיני המשפחה בארץ נוצר כתוצאה מכך שלבית משפט לענייני משפחה ולבית דין רבני ישנה סמכות מקבילה לדון בעניינים הכרוכים בגירושין. לעתים הדיון בבית הדין הרבני או בבית משפט לענייני משפחה עשוי להקנות יתרון לאחד מבני הזוג, ולכן הוא עשוי להזדרז ולהגיש את תביעתו בערכאה אשר הוא סבור שתקנה לו יתרון. ככלל הליך הגירושין יתנהל בערכאה שהוגשה בה תביעה קודם, אך גם לעיקרון זה ישנם חריגים וצריך לקבל ייעוץ משפטי לגופו של עניין. גם התפיסה הרווחת לפיה לאישה יש יתרון בבית המשפט לענייני משפחה, ולבעל יתרון בבית הדין הרבני, אינה מתאימה לכל מקרה, אך אפשר להבין מדוע בני זוג רבים נופלים בפח ופותחים בהליכים משפטיים מחשש להפסיד במירוץ הסמכויות. כך למעשה יורים את הירייה הראשונה ופותחים, אפילו לא במודעות מלאה, במלחמה שקשה ולעתים בלתי אפשרי לעצור אותה, כמו במקרה שלפנינו.
תוך ימים מספר מגיע שליח ומוסר לידי מר כהן כתבי תביעה נגדו, שגוררים כדרכם של מסמכים אלה, פגיעה אישית חמורה. להרגשתו, כתבי התביעה מציגים תמונה מעוותת ומשפילה שלו כבעל וכאדם, כולל שימוש ציני באירועים מחייהם הפרטיים ועיוותם, רק כדי לציירו באור הגרוע ביותר וכאשם הבלעדי ב"כישלון הנישואין." גם אם עוה"ד אינו מנסה סתם "ללבות את האש", כללי המשחק מכתיבים הפגנת כוח שתוציא את הצד שכנגד מאיזון, תצדיק את התביעה נגדו ותצייר אותו באור השלילי ביותר על מנת לתפוס "עמדה טובה" לקראת המשך ההליך המשפטי. מר כהן, עכשיו פגוע וכועס ומתקשה עדיין להאמין למכה שנחתה עליו, מודיע להוריו ובני המשפחה את החדשות. בני המשפחה מגיבים גם הם בהלם, ואחר כך שולחים אותו להתייעץ עם עורכי דין בדחיפות. לפני כן הוא מציע לאשתו שילכו לטיפול זוגי או לפחות לגישור, אך על רקע ההשקעה של אשתו בהליך האדוורסרי, זה מאוחר מדי והיא מסרבת. הבעל פוגש מספר עורכי דין, מקבל הצעות מחיר דומות למה ששילמה אשתו, ולומד שיש לו שבועיים בלבד להגיש כתבי הגנה לבית המשפט. תחת לחץ ובתחושת חוסר ברירה, שוכר הבעל עו"ד שמנסח כתב הגנה שמחזיר האשמות נגד האישה ומצייר אותה באור שלילי ביותר. בית המשפט קובע דיון ראשון שנה קדימה.
עד לדיון וגם אחריו, בני הזוג ממשיכים לגור יחד בביתם המשותף למרות המתח הרב ששורר ביניהם. מבקשי טובתם של בני הזוג מייעצים להם לנקוט צעדים חד-צדדיים כגון ניפוח הוצאות לשם דרישת המזונות בהמשך, הברחת כספים מהחשבון המשותף, יצירת פרובוקציות והקלטת התגובות ועוד. האווירה בבית נעשית יותר ויותר עכורה, ובני הזוג חיים בסיוט. אף על פי שהם בקושי יכולים לשהות יחד, הם צריכים לבשר לשלושת ילדיהם על הגירושין. עקב המצב הקשה הם אינם מצליחים לנהל את השיחה בצורה טובה ולתמוך בילדים. הם כן שולחים אותם למספר פגישות אצל מטפלת משפחתית לקראת קביעת המשמורת ע"י בית המשפט, אך ההורים מקבלים מידע כללי בלבד על מצב ילדיהם. אין בידיהם מידע מפורט על צרכיהם של הילדים ובהכרח מידע זה אינו משפיע על הליך הגירושין. הילדים למעשה נשארים להתמודד בכוחות עצמם עם תחושות קשות ביותר וחוסר וודאות מתמשך. ההורים מוצפים רגשית ומותשים כלכלית, ולכן אינם פונים בשלב זה לסיוע פסיכולוגי, אלא נשארים גם הם לבד בהתמודדות עם הצד הרגשי של הגירושין.
בינתיים ההליך המשפטי מתקדם כדרכו: עורכי הדין עסוקים בניהול התיק לקראת הדיון ואין תקשורת ישירה ביניהם. כל צד אוסף חומרים לביסוס טענותיו כנגד הצד השני בתיק הצפוי לבוא לפני השופט. משפחתו הפגועה של מר כהן שוכרת עו"ד משלהם כדי להילחם עם גב' כהן על קבלת חלקה בהלוואה שנתנו בעבר לרכישת הבית המשותף. גב' כהן נאלצת לשכור עו"ד נוסף כדי לטפל בתיק הזה. נוצר נתק מוחלט בין שני צדדי המשפחה המורחבת, דבר שמקשה על הילדים וגורם להם להרגיש קרועים ביניהם. בגלל המשך העויינות וברגע של משבר נוטש מר כהן את הבית בלי להתייעץ עם אשתו וילדיו, ושוכר דירה בעיר המרוחקת כ-30 דקות נסיעה במכונית מבית המשפחה. כל החלטה הנוגעת לילדים הופכת קשה עקב אינטראקציה לא נעימה בין ההורים: עם מי יבלו כל ארוחה בחגים, איך יגיעו ממקום למקום, מתי יחגגו עם כל הורה ימי הולדת וכד' (במצב שנוצר אין סיכוי שיחגגו עם אבא ואמא יחד).
סוף דבר: הדיונים בבית המשפט נמשכים ארבע שנים. עם כל ההופעות בבית המשפט ושכר טירחת עורכי הדין ובלשים פרטיים שנשכרו לאסוף מידע, תשלומים לשני שמאים ולשני מומחים בתחום הפיננסי (הערכת שווי חברה וכו'), עלות הגירושין לשני בני הזוג היא כעת יותר מ-200,000 ש"ח. עלות זו אינה כוללת טיפול פסיכולוגי שיידרש קרוב לוודאי הן לילדים והן לבני הזוג בעתיד. התביעה בין הורי הבעל והאישה עדיין מתבררת בבית המשפט, ועלותה הסופית אינה ידועה, בינתיים ההוצאה היא כעשרים אלף ש"ח נוספים לכל צד. וכמובן, מעבר למחיר הכלכלי ישנו גם המחיר הרגשי שבני הזוג והילדים משלמים תוך כדי וגם הרבה אחרי ההליך.
נרטיב של גשת"פ
הרקע למשבר: בני הזוג לוי היו נשואים גם הם כ-20 שנה, ולהם 3 ילדים בני 16, 12, 7. גם הם חוו כבר כמה שנים התדרדרות בקשר הזוגי, שהתבטא והוחרף עקב בגידות של שני בני הזוג. האישה הייתה מתוסכלת מכך שהבעל מכור לעבודה ולא מספיק קשוב לצרכים שלה ושל הילדים. הבעל חש שאשתו אינה מבינה אותו ואינה מעריכה את מאמציו בתחום הפרנסה. נסיון קצר בטיפול זוגי לא הביא לשיפור משמעותי במצב.
הזוג שומע מן המטפל הזוגי על גישור ועל גירושין בשיתוף פעולה. מתוך רצון להתגרש בשלום פונה האישה מלכתחילה לעורכת דין המתמחה בגישות הללו. עורכת הדין שומעת פרטים בסיסיים על המצב ומציגה את כל האופציות העומדות לרשות הזוג: התדיינות בבית המשפט, גשת"פ, גישור, והגעה עצמאית להסכם. היא מזהה שמצבו של זוג זה מצביע על יתרון ברור לגשת"פ, כסיכוי הטוב ביותר להגיע להסכם הוגן בהליך שיפגע במידה המועטה ביותר בכל בני המשפחה ויאפשר להם לבנות את עתידם בצורה הטובה ביותר. היא מפנה את גב' כהן לשוחח עם בעלה ואת שניהם לחומרי קריאה, על מנת שהם יקבלו את ההחלטה לגבי ההליך המתאים ביותר עבורם.
לאחר קריאה ושיקול דעת, בני הזוג אכן מחליטים על הליך הגשת"פ. הם בוחרים אנשי צוות מקבוצת הפרקטיקה של עורכת הדין איתה התייעצה האשה: עו"ד לכל אחד מהם, יועץ גירושין (איש טיפול) לכל אחד מהם, ובהמשך גם מומחה ילדים, ומומחה לענייני כספים. בפגישה הראשונה חותמים בני הזוג ועורכי הדין על הסכם השתתפות בהליך גירושין בשיתוף פעולה, ובהמשך יחתמו על הסכם זה גם שאר אנשי הצוות.
בשלב זה נערכות מספר פגישות להעמקת הקשר האישי בין כל אחד מבני הזוג ואנשי הצוות שלו. היועץ של גב' לוי יוצר איתה קשר של אמון ומבין את הרקע להחלטתה להתגרש ומה חשוב לה בהליך ובהסכם שיושג. מסתבר שהיא מפחדת שבעלה יסתיר משאבים כלכליים שקיבלו בני הזוג ממשפחתו, והיא חוששת שהוא יעשה הכל כדי לטרפד הגעה לגט. במקביל, יוצר היועץ של מר לוי קשר איתו, מבין את החוויה שלו בתהליך עד כאן, ומה חשוב לו בהליך ובהסכם. בשיחות איתו עולה בין היתר שהפגיעה שלו גדולה במיוחד על רקע זה שאין במשפחה המורחבת שלו אף מקרה של גירושין, והוא רואה את המצב כקטסטרופה וכישלון עצום. בפגישות איתו חותר היועץ לפתוח אפשרויות הסתכלות שונות, שיאפשרו למר לוי חוויה טראומתית פחות של השינוי המתהווה, ותקשורת עם אשתו מתוך מקום מאוזן יותר וכועס פחות. שני היועצים חולקים את המידע שעולה בפגישות האישיות, כדי להחליט יחד מתי הזוג מוכן ל"פגישת 4" ראשונה בה משתתפים בני הזוג ושני היועצים. לפני פגישה זו מקבלים בני הזוג הכנה לגבי התוכן הצפוי ומתכוננים עם היועץ לדרך ניהול השיחה. היועצים מנהלים את התהליך ומסייעים לבני הזוג להביע בצורה ברורה ומלאה את רצונותיהם תוך הקשבה לצרכי האחר ותוך הימנעות, ככל האפשר, מוויכוחים רגשיים פוגעניים. מטענים רגשיים יכולים להיות מפורקים בפגישות האישיות לפני פגישות הארבע או במקביל אליהן, כדי שלא יאיימו על קיום פגישות מוצלחות עם בן הזוג.
במאמר מוסגר, חשוב להבדיל בין תפקוד אנשי הטיפול כ"יועצי גירושין" בהליך גשת"פ ובין טיפול. בגשת"פ היועצים מכוונים לעבוד עם בני הזוג אך ורק על נושאים רלוונטיים לגירושין ולהגעה להסכם. אין מטרה של שינוי אישיותי, אין עיסוק בתחומים אחרים, ולא ממשיכים לעבוד על נושאים אחרים אחרי סיום הליך הגשת"פ.
בפגישת ה-4 הראשונה של שני בני הזוג עם היועצים בדרך כלל מגבשים חזון לעבודה בהליך כולו. בני הזוג לוי מסכימים שהם ינהלו תקשורת פתוחה מתוך כבוד הדדי, וישאפו להגיע להסכם הוגן לטובת שניהם ויותר מכך לטובת הילדים, בהליך שיהיו גאים בו ובמה שיאפשר להם בעתיד. בפגישה עובדים גם על התקשורת בין בני הזוג בתוך ההליך ומחוצה לו. גב' לוי מעלה את הקושי שהיא פוגשת לעתים קרובות בקבלת מענה הולם למה שהיא מעלה עם בעלה. היועץ שלה מסייע בידיה להעלות את הנושא בצורה שבעלה יכול לשמוע ולקבל, והיועץ של מר לוי מסייע לו על ידי הכנה מראש ובתמיכה תוך כדי הפגישה, אכן להקשיב לדברי אשתו ולנסות לבטא את רגשותיו שלו. כמו כן מקבלים בני הזוג הנחייה לגבי עתוי וצורת ניהול השיחה בה יודיעו לילדים על הגירושין. הם מופנים לקרוא מאמר בנושא (בירנבאום, 2009), ומונחים להכין את עצמם לשוחח עם הילדים יחד, מתוך עמדה של החלטה משותפת והדגשת מסרים של המשך ההורות לילדים והתחשבות בצרכיהם. כמו כן הם מקבלים הדרכה כיצד להבין תגובות שונות של הילדים וכיצד לתמוך בהם, ועל ניהול מהלכים ביניהם, במשפחה המורחבת ועם חברים, תוך כדי ההליך ואחריו.
בניית אמון בין בני הזוג ועם היועצים מאפשרת המשך עבודה בפגישות 4 על התכנית ההורית, ובתוכה החלטות רבות הקשורות בחלוקת הזמן ההורי ומגורי בני הזוג והילדים, והחלטות הנוגעות להווה ולעתיד לגבי מוסדות לימוד, פעילויות חברתיות, מסגרות חוץ-לימודיות, קשרים עם בני משפחה וחברים, חלוקת זמן בחגים ובחופשות, וטיפול בכל בעיה או נושא העתידים לעלות בתחום הלימודים, בפן החברתי, המשפחתי, הרפואי או הנפשי. על מנת לבנות את התכנית הטובה ביותר, היועצים מפנים את בני הזוג למומחה הילדים למספר פגישות איתם ועם הילדים. המשוב של מומחה הילדים מאפשר עבודה מעמיקה יותר, מחד, אך פשוטה יותר מאידך, על התכנית ההורית. במקרה של משפ' לוי, מושם דגש על תמיכה בשלושת הילדים כל אחד לפי צרכיו: בגדול לקראת הבגרות וגיוסו לצה"ל - מול דאגתו שציוניו והאפשרויות שלו בצבא עלולים להיפגע עקב גירושי ההורים, בילד האמצעי שנוטה לדאוג ולטפל באבא - שנתפס בעיניו כנפגע העיקרי - כדי לשחרר אותו להמשך התפתחותו הלימודית והחברתית, ובקטן שפשוט זקוק לביטחון שיישמרו קשריו עם אבא ועם אמא ושיוכל להמשיך ללמוד באותו בית ספר ועם אותם חברים.
מסתבר שלזוג לוי אין הרבה על מה לריב אחרי שמסירים את הרובד הרגשי שאיים לשלוח אותם למלחמות מיותרות. ברגע שנבנה אמון שהכל פתוח, שאפשר לדבר על הכל, ושלכל צורך או בעיה ימצאו פתרונות שמתאימים לשניהם, יש מקום רב יותר לחשיבה יצירתית מול הקשיים האובייקטיביים. הזוג מופנה ליועץ לענייני כספים לשם איסוף המידע הרלוונטי למצבם. היועץ מסייע על ידי הערכת שווי החברה של הבעל, וייעוץ להתארגנות מיטבית מבחינת היוון פנסיות ותכנון כלכלי לאחר הגירושין, הכל כדי ששני בני הזוג יצאו מהתהליך במצב הטוב ביותר האפשרי.
כאשר כל הנתונים מוכנים, ועל סמך התקשורת שנבנתה בפגישות עם היועצים ובפגישות אישיות עם עורכי הדין, בני הזוג מגיעים לפגישות 4 עם עורכי הדין. בפגישות אלו מתקדמים בני הזוג בקבלת החלטות הנוגעות לחלוקת הרכוש המשותף ולמזונות. בעיות המתעוררות בדרך זוכות לטיפול של הצוות כולו לפי העניין. אם מדובר בבעיה קונקרטית או משפטית, עורכי הדין מנסים יחד עם בני הזוג לחשוב על חלופות יצירתיות שיענו על צרכי שניהם ושל הילדים. אם מדובר בבעיות שמקורן בתקשורת או ברגשותיהם של בני הזוג או הילדים, הרי שהיועצים נמצאים כדי להקשיב, לתמוך, ולאפשר חיפוש פתרונות מיטביים. אם הבעיה קשורה ישירות לאחד מהילדים, מומחה הילדים זמין לייעץ לפי הצורך. אנשי הצוות נמצאים בקשר לכל אורך ההליך, וחולקים מידע על מנת לאפשר התקדמות יעילה. במקרה של משפ' לוי, בעיית הדיור מקבלת תשומת לב רבה. האמון שנוצר מאפשר חשיבה "מחוץ לקופסה", והזוג מגבש בסיוע עורכי הדין והמומחה לענייני כספים תכנית הכוללת משכנתא נוספת ושימוש בכספי ירושה על מנת לרכוש דירה נוספת באזור המגורים הנוכחי, כך שההורים יהיו שניהם נגישים לילדים, והילדים יוכלו להישאר בביתם הנוכחי. הסכם זה מבטיח שהילדים יוכלו להיות עם אבא גם במשך השבוע ולא רק בשבת, כפי שגב' לוי והילדים עצמם ביקשו.
לאחר שהגיעו בני הזוג להסכמה בכל הנושאים, מנסחים עורכי הדין את ההסכם ומגישים אותו לאישור ומתן תוקף פסק דין על ידי בית המשפט. ההתקדמות בשלבי ההליך תלויה בקצב של בני הזוג, ובגורמים שונים כגון הבשלות שלהם, צורת התקשורת שלהם, ומחוייבותם להליך של שיתוף פעולה. במקרה של משפ' לוי, כל ההליך נמשך חצי שנה עד לאישור ההסכם.
כאמור, הליך הגשת"פ מאפשר הימנעות מקונפליקט מיותר, ליווי רגשי של בני הזוג והילדים, ושימוש בכל המידע שמספקים אנשי המקצוע לשם מציאת פתרונות יצירתיים המתאימים ביותר למשפחה. מבחינת עלויות, מחיר ההליך יהיה בדרך כלל נמוך משמעותית ממחירו של הליך אדוורסרי מסורתי, והתוצאה טובה בהרבה לטווח קצר וארוך. העלות המדוייקת תלויה בפרטי המקרה ובזמן הנדרש מכל איש מקצוע. במקרה של משפ' לוי, העלות הייתה כשליש מן העלות המשוערת של הליך אדוורסרי בבית המשפט.
ישנם גם מקרים שאינם מתאימים לגשת"פ, למשל: כאשר יש רצון לנקום או לפגוע בבן הזוג או כאשר יש חוסר רצון או חוסר יכולת לפעול בהתאם לכללי הגשת"פ: הסתרה של מידע רלוונטי, חוסר כבוד, חוסר תום לב, או חוסר מוכנות להקדיש את המשאבים (זמן וכסף) הדרושים לתהליך. מקרים קשים העשויים להווה אתגר בהליך גשת"פ כוללים מקרים בהם רמת הקונפליקט גבוהה מאוד, שורר חוסר אמון חמור בין בני הזוג, התקשורת קשה מאוד בין בני הזוג או כשיש רקע נפשי בעייתי.
הניסיון עד כה בגשת"פ בארץ ובעולם
בארץ הוכשרו עד כה כמה מאות עורכי דין, מטפלים ואנשי כספים לעבוד בגשת"פ. ההכשרות התקיימו במסגרות שונות: לשכת עורכי הדין, האגודה לטיפול משפחתי, עיריית רמת גן ועוד.
בשנת 2008 נוסדה עמותת "להתגרש בשלום - מרכז רב מקצועי למשפט וגירושין בשיתוף פעולה", שמטרתה להפיץ את הבשורה בקרב הציבור ולהוות בית מקצועי לעוסקים בתחום. מאז הוקמו קבוצות פרקטיקה (practice groups) נוספות ("נפרדים", "אחד אחד" ועוד) המאגדות אנשי מקצוע בתחומים השונים על מנת לתרגל יחד את המיומנויות החדשות, ללמוד יחד מניסיונם ולשפר את יכולתם המקצועית. הקבוצות עוסקות גם במאמצי הסברה והבאת השיטה החדשה לידיעת הציבור ולאנשי המקצוע השונים. התקיימו מספר ימי עיון והכשרות מתקדמות בנושא (באוניברסיטת תל אביב, בלשכת עורכי הדין, ובעמותת "להתגרש בשלום").
עד כה טופלו כמה עשרות מקרים בארץ בשיטת הגשת"פ שרובם הגיעו לסיום מוצלח ולהסכם שאושר בבית המשפט. השיטה מיושמת בעיקר במגזר הפרטי, אבל מתפתחת גם במגזר הציבורי, במסגרת המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית רמת גן, ועוד. מתן שירותי גשת"פ על ידי מחלקות לשירותים חברתיים עשוי להנגיש את ההליך לאוכלוסיות בעלות אמצעים מוגבלים. כמו כן נעשים מאמצים לבסס ארגון ארצי לאנשי המקצוע העוסקים בתחום בתמיכת האקדמיה הבינלאומית של אנשי מקצוע קולברוטיביים (IACP).
הליך הגשת"פ מוצע כיום במדינות רבות, רובן באמריקה ובאירופה, והשיטה תופסת תאוצה. עורכי דין שאינם שבעי רצון מתפקידם בהליכים אדוורסריים מוצאים בו פתרון עדיף בהרבה לעצמם וללקוחות שלהם. אנשי בריאות הנפש רואים בו דרך המאפשרת לבדוק את הצורך בגירושין, וכאשר הזוג החליט שאין ברירה, להתגרש כך שיגרם פחות נזק לבני הזוג ולילדים. גירושין בשיתוף פעולה יאפשרו למירב הצרכים של בני המשפחה להיענות בהסכם ולכן שני בני הזוג ירגישו שלמים יותר עם התוצאה. כך עשוי לרדת הסיכוי לקונפליקטים בהמשך, למשל כאשר צד אחד מרגיש מקופח בהסכם ומרגיש שלא נענו צרכיו, ולכן לא מקיים את ההסכם או לחילופין פותח את ההסכם לדיון משפטי מחודש. ההורים יצאו מהליך הגשת"פ בעמדה אופטימלית להמשך תקשורת ושיתוף פעולה בענייני ההורות. הם יהיו גאים בדרך המכובדת שניהלו את הגירושין, ובהסכם שהשיגו מתוך גישה של Win-Win. הגשת"פ ימזער את הפגיעה באיכות החיים לטווח קצר וארוך לכל בני המשפחה, כולל המשפחה המורחבת, ולכן גם יקטין את הסיכון לבעיות נפשיות ואת הצורך בטיפולים פסיכולוגיים ממושכים בעתיד. על פי סקר של מעל 900 תיקים שטופלו בהליך של גשת"פ בין 2006–2010, 88% מהמקרים הסתיימו בהצלחה: 86% בהסכם גירושין ללא מלחמה בבית משפט, ו-2% בהשלמה בין בני הזוג והמשך הנישואין (International Academy of Collaborative Professionals, 2010).
אחד החסמים להתפשטות שיטת הגשת"פ הינה תחושה שההליך מסובך ויקר בגלל ריבוי אנשי הצוות. אכן קביעת פגישות בין חברי הצוות המקצועי הינה אתגר. יחד עם זאת, ניתן להתמודד איתו, באמצעים פשוטים יחסית, על ידי תכנון מוקדם של הפגישות ועל ידי חלוקת תחומי האחריות בצורה מסודרת וברורה בין חברי הצוות המקצועי.
חסם נוסף להתפשטות השיטה הוא חסם רגשי. הליך גירושין נתפס, פעמים רבות, כאיום קיומי. במצב זה של מלחמת הישרדות, אנשים מוכנים להוציא כספים רבים על מנת להגן על עצמם ולשרוד. לאנשים רבים מדי נראה טבעי לגמרי להוציא כספים אדירים לצורך מלחמה בבית משפט, אך כאשר מדובר בהליך הסכמי, לפתע מוסר האיום הקיומי, ואיתו המוכנות להוצאת כספים. אנשים מבקשים הליך הסכמי "זול", בעוד שברור להם שבלית ברירה יפנו להליך משפטי יקר.
לעניין העלויות: ההליך בדרך כלל יהיה יקר יותר מהליך גישור ובדרך כלל זול יותר מהתדיינות משפטית. אכן יש מספר אנשי צוות שצריך לשלם להם, אך חלוקת העבודה הברורה בין חברי הצוות, גורמת לכך שמספר שעות העבודה של כל איש צוות הינו מדוד ומוגבל. ככל שהמקרה פשוט יותר, עלותו תהיה נמוכה יותר. ככל שהמקרה מורכב יותר, תידרשנה שעות עבודה רבות יותר ועלותו תהיה גבוהה יותר. על פי נתוני הסקר הנ"ל של ה-IACP, רוב מוחלט של הזוגות הבוחרים בהליכים קולבורטיביים הם אכן ממעמד סוציואקונומי בינוני וגבוה, ובעלי השכלה אקדמאית. בכל מקרה – מדובר בהשקעה כלכלית כדאית משיקולי עלות תועלת, מכיוון שאיכות ההסכם המושג עשויה לסייע למשפחה למשך שנים רבות ובכך לתרום לשיפור באיכות החיים של כל בני המשפחה לטווח מיידי ורחוק.
אנו רואים בחינוך הציבור ובשינוי הגישה הרווחת לגירושין, אתגר גדול. הליך הסכמי צריך להיות איכותי ומותאם לצרכי המשפחה. ככל שיהיה איכותי יותר ומותאם יותר, ישנו סיכוי רב יותר שיושג הסכם, ולא יהיה צורך בפנייה לערכאות משפטיות. ישנה חשיבות להשקיע דווקא בהליך הסכמי שמטרתו לבנות מחדש את המשפחה, ולא בהליך משפטי שמטרתו "לנצח", שהרי בהליך המשפטי, כולם, בסופו של דבר, מפסידים.
ככל שבשורת הליך הגירושין בשיתוף פעולה תתפרסם בציבור, ילך ויעלה מספרם של הזוגות שיבקשו להשתמש בו ומספרם של אנשי המקצוע אשר יוכשרו ויעבדו בו. כבר עתה חשוב שאנשי מקצוע העובדים עם זוגות במצבי משבר ידעו להפנות להליכים כגון גישור וגשת"פ על מנת למנוע נזקים מיותרים. בדומה לאנשי הגישור, תקוות הפעילים בתחום בארץ ובעולם היא לשנות מלמטה את כל תרבות ניהול הקונפליקטים בחברה.
מקורות
בירנבאום, איתן (2009). קווים מנחים לשיחות הורים-ילדים בנושא גירושין. באתר להתגרש בשלום 24.10.13: http://www.israeldivorc...17013201.pdf
דוברין, נורית (2005). גירושין בישראל: היקף הגירושין וגורמים המשפיעים על הסיכויים להתגרש. אגף מדען ראשי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
זוהר-רייך, אלישבע (2013). להתגרש חכם: משפחה בסבך הגירושים. ירושלים: כרמל.
זיידל, סוזן (2004). להתגרש ולהשאר חברים. חיפה: הסכמות.
כץ, שרה (2009). גשר על חיים סוערים--על כוחו של הגישור בגירושין. ירושלים: כתר.
קמפפר, מיכל (2008 א'). גירושים שיתופיים Collaborative Divorce. באתר סולחה 29.9.13: http://www.sulcha.co.il...aamar_id=293
קמפפר, מיכל (2008 ב'). גירושים שיתופיים Collaborative Divorce: הליך חדש ואיכותי לפתרון סכסוכי גירושים בהסכמה. באתר פסק דין 29.9.13: http://www.psakdin.co.i...art_ccel.htm
Beck, C. J. A., Sales, B. D., & Emery, R. E. (2004). Research on the impact of family mediation. In J. Folberg, A.L. Milne & P. Salem (Eds.), Divorce and Family Mediation (447-482). New York: Guilford.
International Academy of Collaborative Professionals (2010), Practice Survey. 27.11.13: http://www.collaborativ...IACP_TTl.pdf
Raley, R. K. and Bumpass L. L. (2003). The Topography of the Divorce Plateau: Levels and Trends in Union Stability in the United States after 1980. Demographic Research, 8, 245-260.
Schoen, R. and Standish, N. (2001). The Retrenchment of Marriage: Results from Marital Status Life Tables for the United States, 1995. Population and Development Review 27(3): 555-563.
