התמקדות – מפגש חדש עם המוכר
סקירת יום עיון על שיטת ההתמקדות
מאת לירונה רוזנטל
סקירת "יום ההתמקדות הישראלי הראשון" שנערך ב-1 ביולי 2011 בתל אביב מטעם המרכז הישראלי לרפואת גוף-נפש
בעולם ההכשרות הטיפוליות תופסות גישות גוף-נפש מקום רחב יותר ויותר. שמות כמו SE, התמקדות ומיינדפולנס הופכים נפוצים ומוכרים. ההזמנות לסדנאות והכשרות בתחומים אלו מציפות את המייל שלי. יחד עם הִתרבות הזמנות אלו, אני מוצאת את עצמי ערה יותר ויותר לתופעות 'גוף-נפש' בקליניקה – מחד, רגעים בהם אני שמה לב לשינוי בולט בשפת הגוף של המטופל/ת, לתנוחת ישיבה פחות אופיינית, תנועה עצבנית ברגל, ביד, בפנים, איכות קול שמשתנה; או לשינוי בתחושות הגוף שלי, מחנק בגרון תוך כדי הקשבה למטופל/ת, תחושת אי שקט, עייפות; ומאידך, מצבים בהם המטופל/ת מדבר/ת, השיחה לכאורה מלאה בתכנים רגשיים, אך החוויה היא של ניתוק בין התוכן לרגש. במקרים אלה הרגש אינו מחובר לתחושה, לגוף; הוא נוכח במילים, אך נוכחותו האחרת – התחושתית, הגופנית – אינה נגישה למודעות ואינה זמינה בתוך השיח. מצאתי עצמי סקרנית לגבי גישות הגוף-נפש, תוהה האם אמצא ביניהן את הדרך להביא את אותן תופעות אל תוך השיח הטיפולי, אל תוך התקשורת הגלויה שביני לבין המטופלים/ות שלי.
על רקע זה היווה יום ההתמקדות הזדמנות נהדרת להיכרות ראשונית עם גישה ללא מחויבות או השקעה. נראה שלשם כך נועד היום, ולמטרה זו הוא נבנה באופן חכם ונגיש. היום הורכב מהשתתפות בשתי סדנאות בחירה ארוכות בתחומים שונים המשלבים את ההתמקדות בתוכם. הסדנאות אפשרו למשתתפים/ות מתחומים מקצועיים שונים, או בלי קשר לשיוך מקצועי, להיפגש עם ההתמקדות בתוך הקשרים מגוונים, מהקשרים טיפוליים, דרך הקשרים של צמיחה ותקשורת בין אישית, ועד להקשרים רחבים ופחות מובנים מאליהם כמו המפגש שבין התמקדות למדע. בנוסף, במסדרונות ישבו 'מתמקדים' מוסמכים שהציעו תהליך התמקדות אישי למי שרוצה להתנסות בכך באופן אישי ומעמיק יותר. מצאתי עצמי נרתעת מהזמנה זו, כפי שאני נרתעת מהזמנה לעיסוי מהיר בכנסים וירידים למיניהם, נרתעת מהמגע האינטימי והאישי המהיר והחד פעמי. עם זאת, אני מאמינה שתהליך התמקדות המוצע אִפשר, למי שמפגש מעין זה מתאים לו/ה, היכרות מעמיקה ואינטימיות יותר עם השיטה ממה שניתן היה לקבל במסגרת הסדנאות.
לפני החלוקה לסדנאות התכנסו כל באי היום באולם אחד לשמוע דברי פתיחה וברכות. דנה גניגר, מנהלת אקדמית של בית הספר להתמקדות במרכז לרפואת גוף נפש ברמת השרון, פתחה והזמינה את הקהל לסשן קצר של התמקדות. ההזמנה התבצעה בזריזות, כמעט ללא דברי הקדמה, ונראה היה שכולם/ן מסביבי מכירים/ות את הדרך וצועדים בקלות פנימה ברגע שהדלת נפתחת. עבורי הכניסה לא הייתה כל כך פשוטה, מצאתי את עצמי מתבוננת מבחוץ על הנוכחים/ות, כולם עוצמים את עיניהם ומתמקדים פנימה בהתאם להנחיותיה של דנה הנמסרות בטון שקט. תהליך ההתמקדות הבסיסי, כפי שלמדתי, כולל את השלבים הבאים: התרכזות בתחושת הגוף, מתן שם לתחושה, חזרה לריכוז בתחושה ובדיקה האם השם אכן מתאים לה. אם השם מעורר תחושה של חוסר התאמה, מחדדים ומדייקים את ההגדרה, ולבסוף שואלים שאלה לגבי אותה תחושה. דנה מציעה שלא לחפש תשובה לשאלה אלא לחכות למענה שאולי יגיע במהלך היום. בסיום, היא מסבירה שתהליך ההתמקדות הוא תהליך של התחברות פנימה אך גם של תקשורת עם החוץ, ומזמינה לחלוק את החוויה שעברנו עם מי שיושב/ת לצדנו.
אני משתפת בתחושותיי את חברתי, פסיכולוגית קלינית שיושבת לצידי. אנו חולקות תחושות דומות של זרות וריחוק, ותוהות בינינו כיצד היה מרגיש מישהו/י שאינו פסיכולוג לו היה נוחת פתאום לתוך שיח פסיכולוגי בעיצומו. כיצד נראה היה המפגש והדיבור בטיפול למי שאינו מצוי בהם? מתעוררת בי שאלה: "האם אמצא מקום נוח ביום הזה עבורי?" אני משאירה את השאלה פתוחה, בהתאם להנחיה, ומקווה למצוא מענה במהלך היום.
אני מקבלת תשובה מהר יותר מכפי שציפיתי, עם מילותיו הראשונות של דן שאכטר, פסיכולוגי קליני המעביר את הסדנה "פסיכותרפיה בגישת ההתמקדות". ראשית בודק דן את מצב הקבוצה ושואל עבור מי זהו מפגש ראשון עם התמקדות בחדר. כאשר חצי מהנוכחים מרימים את ידם, נעלמת תחושת הזרות שליוותה אותי במפגש הקודם. לאחר מכן, הזמין דן לתהליך של התמקדות הדומה לזה אותו הנחתה דנה, אך בהזמנתו מגדיר שני קטבים לאופנים בהם תחושות נוכחות בגופנו. בקצה האחד, קיימות תחושות ברורות וחזקות. תחושות אלו הן ממוקדות, מופרדות ובולטות ביחס לתחושות גוף אחרות, בדרך כלל ברור היכן הן ממוקמות, האם הן נעימות או לא, וגם השם המתאים להן הוא ברור ונגיש. בקוטב השני נמצאות תחושות עמומות ומעורפלות; הן מרובות, אינן מובחנות זו מזו, ולעתים אף משתנות ומתחלפות, כך שקשה לנו יותר להתרכז בהן ולהגדירן. תאור זה מתאים בדיוק לתחושות המלוות אותי ברגעים בהם אני מתבקשת להתמקד. התאור המדויק והקרוב לחוויה מאפשר לי כניסה נינוחה יותר לתוך סשן ההתמקדות הנוסף. כך, בטווח של שעה אחת, אני חווה שני תהליכי התמקדות המעוררים בי תחושות הפוכות: האחד מעורר חוויה של זרות וריחוק, והשני מעורר חוויה של נינוחות, המאפשרת לי מעקב אחר ההוראות מתוך סקרנות ועניין.
לאחר תהליך ההתמקדות השתמש דן בשאלות המשתתפים/ות על מנת לספר עוד על ההיסטוריה של ההתמקדות ועל ה'פסיכותרפיה בגישת ההתמקדות'. הוא מציג את ג'נדלין, "מגלה" ההתמקדות, שבא מרקע של פילוסופיה ופסיכולוגיה בשנות השישים בארצות הברית, ומספר על התהליך שעבר ג'נדלין כדי לגלות את ההתמקדות ולפתחה כדרך בתוך טיפול נפשי (להרחבה ראו: רענן-שפריר, 2009; שראל, 2011). שני דברים בהרצאה תופסים את תשומת לבי במיוחד. האחד הוא העובדה שמציין דן, שההתמקדות אינה טיפול בפני עצמו. הוא מסביר שג'נדלין טען שאין לראות בהתמקדות שיטה לפסיכותרפיה, אלא רק תהליך הניתן לשילוב בתוך פסיכותרפיה, תמיד לצד שיטות ודרכים נוספות. מכאן ממשיך דן ומתאר אופנים שונים שבהם ההתמקדות יכולה להשתלב בטיפול. האחד, כסשן בתוך הטיפול הרגיל: המטפל/ת עוצר/ת את השיח הרגיל שלו/ה ומציע/ה למטופל/ת להיכנס לתהליך התמקדות שבו מתקיימת הנחיית תהליך הדומה לתהליך בו התנסינו. באופן השני, המטפל/ת הוא/היא המתמקד/ת: תוך כדי הקשבה למטופל/ת הוא/היא מקשיב/ה לְמה שמתעורר בגופו/ה שלו/ה, מפנה מרחב להתמקדות תוך כדי השיחה, ומשתמש/ת במה שעולה כדי להעשיר את מגוון ההתערבויות ולהרחיב את השיח הטיפולי. באופן השלישי של שימוש בהתמקדות, שעליו מרחיב ג'נדלין בספרו Focusing Oriented Psychotherapy , בחדר מתנהלת למראית עין שיחה טיפולית רגילה לכל דבר, אבל המטפל/ת מרוכז/ת בכוונה להפנות את המטופל/ת כל הזמן לחוויה שלו/ה. היא/הוא מזמין/ה אותו/ה כחלק אינטגרלי מהשיחה לבדוק כל הזמן את ההתאמה בין החוויה שלו/ה לבין המושגים וההגדרות שהוא/היא נותן/ת לה. דן מודה שאופן שימוש זה יכול להישמע מוכר לרובנו, כיוון שהתהליך הזה מתרחש במידה זו או אחרת אצל כל מטפל/ת ובכל טיפול. תהליך זה ממחיש את העובדה שג'נדלין לא המציא שיטה, אלא להגדרתו גילה שיטה; להגדרתי, ג'נדלין זיהה תהליך המתרחש באופן ספונטני אצל אנשים רבים, מטפלים ומטופלים, ובנה הנחיות מסודרות ומובנות על מנת לעורר תהליך זה באופן יזום, וללמד אופן זה של תשומת לב ומודעות.
דן ממחיש את אופן השימוש השלישי בהתמקדות בעזרת דוגמה מתוך שיחה טיפולית בה המטופלת מביאה תחושה שלה, ומזמין את המשתתפים/ות לחשוב על התערבויות טיפוליות שהן ברוח ההתמקדות וכאלו הרחוקות מרוח זו. נראה כי כל התערבות הממשיכה בשאלות שמטרתן להבין ולהרחיב את ההמשגה של התחושה שמתארת המטופלת, ובכך לעזור לה להתחבר לחוויה ולהבינה טוב יותר, היא התערבות ברוח התמקדותית, ובמובן זה היא אכן מאוד דומה למה שמתרחש בשיח הטיפולי המוכר לי. הסדנה עם דן מלמדת ומעוררת סקרנות להמשיך וללמוד על האופנים השונים בהם ההתמקדות יכולה להעשיר ולהרחיב את הטיפול. האופן בו דן מנחה את תהליך ההתמקדות והדרך בה הסביר על המקום הצנוע והאינטגרטיבי שלה בטיפול מלמדות לא רק על 'הפסיכותרפיה בדרך ההתמקדות' אלא גם על ההתמקדות בפסיכותרפיה, כאשר זו מובאת מתוך עמדה של צניעות ומגובה בניסיון טיפולי מעשי עשיר והיכרות תיאורטית מעמיקה עם גישות טיפול פסיכודינאמיות. ושוב עולה בי השאלה הנצחית, בעלת ההיסטוריה העשירה בהגות ובמחקר, מה חשוב בתהליך הטיפולי? האם ניתן לבודד שיטה או כלי טיפולי ולדבר על יעילותם במנותק מהאדם המיישם אותם או מהמתרחש במפגש בו הם מיושמים?
הסדנה הבאה שאני נכנסת אליה, "מגלים עולם – התנסות חווייתית בהתמקדות" בהנחיית נוגה מיבר, ממחישה ומחדדת עבורי חלק מהמסקנות שהפקתי בסדנה הקודמת. נוגה מציגה את עצמה כמטפלת בהתמקדות, ואני מוצאת עצמי ביקורתית לגבי הגדרה זו ותוהה לגבי מהותה; נזכרת בהמלצתו של ג'נדלין לראות בהתמקדות דרך שאינה שיטת טיפול בפני עצמה. בסדנה ערכה נוגה מעין הדמיה לאיכויות הטיפוליות שבתהליך ההתמקדות, בעזרת סימולציה ומשחק תפקידים. המשתתפים/ות התבקשו לייצג קולות פנימיים שונים של דמות המתלבטת בהחלטה חשובה בחיים. לאחר סבב בו דיברו ה"קולות הפנימיים" בחופשיות, התווכחו בלהט ביניהם, הנחתה נוגה את ה"קולות" לדבר בשקט, לפי תור, ואת ה"דמות המתלבטת" להקשיב לקולות ולהגיד להם תודה. לסיום התבקשו הקולות להגיד מהי ה"מתנה" שהם מעניקים לה, למשל: "אני הכעס, נותן לך כוח לפעול" או "אני הפחד, שומר עליך". תהליך הסימולציה אמור היה להבהיר כמה חשובה ההקשבה ותשומת הלב לתחושות השונות העולות בנו, גם אלו הנחוות כשליליות וקשות, וכמה אנו יכולים/ות להפיק ולקבל אם רק נרשה לעצמנו להקשיב לתחושות אלו ללא שיפוט וביקורת. כפסיכולוגית הרגשתי שהגדרה זו משטיחה ומבטלת את המורכבות הרבה של ההצפה הרגשית שתוארה בעזרת הסימולציה. כמו כן, אני סבורה שכל תהליך פסיכותרפיה נועד לאפשר התבוננות מודעת ולמידה ומכאן גם התמודדות עם הצפות רגשיות. ההתמקדות להבנתי אמורה לאפשר ממדים נוספים של חיבור במקרים בהם אלו, מסיבות שונות, אינם נגישים ואינם מתרחשים באופן טבעי בתוך התהליך הטיפולי.
התנסותי במהלך היום הותירה אותי עם הבנה שההתמקדות היא תהליך של מודעות לחוויה רגשית/גופנית וליכולת שלנו להיות ערים לחוויה זו, להגדיר אותה ולהתבונן בפער בין החוויה לבין הגדרותיה, תהליך שחלקנו ערים לו כל הזמן כבני אדם וכמטפלים. ג'נדלין הגדיר תהליך זה ועיגן אותו בתוך מסגרת תיאורטית ומעשית כך שניתן יהיה ללמדו וליישמו בהקשרים שונים בחיים ובטיפול פסיכותרפיה. הוא הטביע את המונח Felt Sense - תחושה/רגש המחובר לתוכן/חשיבה/היגיון ו/או תוכן של חשיבה המחובר לתחושה ולרגש. לשתי המילים יש משמעויות הלקוחות גם מהעולם החושני/גופני וגם מהעולם השכלי של התוכן וההיגיון, ובאופן זה המושג הוא חיבור בלתי נפרד, בלתי מובחן ולנצח משתנה ומתחלף בין שני העולמות הללו, כפי שהם במציאות, בעצם בלתי נפרדים ובלתי מובחנים ותדיר משפיעים ומייצרים אחד את השני.
התחושות שלי במהלך היום נעו בקיצוניות בין חוויה של סקרנות, עניין ורצון לתרגל וללמוד עוד, שליוותה בתחושה של נינוחות גופנית, לבין תחושות של זרות, ביקורתיות עד כדי כעס, שלוו בתחושה של אי שקט בגוף ורצון לקום וללכת. ההבדל התהומי בחוויות המחיש עבורי את החשיבות רבה הקיימת בכל תהליך טיפולי ל"דבר מה" הנוצר בין מנחה התהליך לבין המונחה, בין הממקד/ת לממוקד/ת, בין המטפל/ת למטופל/ת. ואני נותרת עם השאלה האם על מנת שתהליך ההתמקדות יהפוך מאפשר ומשמעותי נדרשים מרכיבים שונים מאלו הנדרשים בכל תהליך טיפולי פסיכותרפי אחר.
מקורות
רענן -שפריר, רונה (2009). מהי התמקדות (Focusing) וכיצד היא משתלבת בכל מרחב טיפולי?. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ביום שישי 29 יולי 2011, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2357
שראל, דני (2011). פסיכותרפיה באוריינטציה התמקדותית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ביום שישי 29 יולי 2011, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2603
