"הבסיס (הבטוח) הוא ביתך"
סקירת יום עיון על התקשרות לאורך מעגל החיים
מאת נורית שמיט
סקירת יום העיון "התקשרות לאורך מעגל החיים" מטעם הסתדרות הפסיכולוגים, שהתקיים ב-8 במרץ 2011 בכפר סבא.
ביום העיון נסקרו היבטים של התקשרות בטווחי גיל שונים לאורך מעגל החיים. המרצים הציגו מושגים בסיסיים בתיאוריית ההתקשרות, וחיברו אותם לחומר מחקרי מעניין וחדש מהאקדמיה. סקירתי תתייחס להרצאות העוסקות בהתקשרות כפי שהיא באה לידי ביטוי בקשר הורה-ילד, בהתקשרות בבגרות ובתהליכי מנטליזציה הקשורים להתקשרות. סקירה זו לא תתייחס להרצאתה של ד"ר נעה וילצ'ינסקי על היבטים של התקשרות ומחלה, ולהרצאתו של ד"ר גלעד הירשברגר, על ממצאי מחקר ביחס על התקשרות וחרדה קיומית.
את יום העיון פתחה הרצאתו של פרופ' אבי שגיא-שורץ, אשר סיכם מושגים ומדדים הקשורים לתיאוריית ההתקשרות. התקשרות הילד להורה נמדדת במעבדה בסיטואציה הזרה, בה נבחנת התנהגות הילד במצבי פרידה קצרים מההורה, עם דגש על התנהגותם במפגש. האפיונים ההתנהגותיים של דפוסי ההתקשרות השונים הומחשו באופן חזותי באמצעות מעגלי ביטחון: בסיטואציה זרה, הילד הבטוח חווה ביטחון במגע עם דמות ההתקשרות, יוצא מהבסיס הבטוח לחקירה ומבקש מההורה: "אני צריך אותך", "תמוך בחקרנות שלי", "השגח עלי, עזור לי ותכייף איתי", "קבל אותי בברכה"; כשהוא חוזר להורה, הוא מבקש: "הגן עליי, נחם אותי, תהנה ממני, ארגן את רגשותיי". הילד מבקש תמיד מההורה: "תהיה גדול, חזק, חכם יותר ונדיב ועד כמה שאפשר עקוב אחרי צרכי הילד שבי ומתי שצריך קח אחריות". מעגל ביטחון חלקי מאפיין ילד עם דפוס חרד, שחש לא בנוח או לחוץ עם דמות ההתקשרות, ומתקשה להשתמש בה כבסיס בטוח. במעגל זה הילד מאותת באופן מטעה, כיוון שהוא מגיב לצרכי ההורה. הילד מרגיש לא נוח ומתנהג כאילו הוא זקוק לנחמה או/ולהגנה ונצמד להורה. מעגל ביטחון חלקי מאפיין גם ילד נמנע, המתנהג כאילו הוא סקרן או זקוק למרחב, למרות שהוא זקוק להגנה או לנחמה. מעגל של חוסר ארגון מאפיין מעגל שבו דמות ההתקשרות גם מפחידה וגם יוצרת ביטחון, כך שאין אסטרטגיה מאורגנת, והילד אינו יודע לאן לפנות.
פרופ' שגיא המחיש את ההבדל בין המצבים השונים בעזרת דימוי של סרט אותו רואים בליווי מוזיקה נעימה - לעומת צפייה באותו הסרט אך בליווי "מוזיקת כרישים" מפחידה. בעת הצפייה בלוויית "מוזיקת הכרישים" משתבשת יכולתה של האם לזהות את הצרכים של הילד ולקרוא את האיתותים שלו. על בסיס המודלים של מעגלי הביטחון קמו תוכניות התערבות ומניעה בארה"ב ובהולנד בהם עובדים עם הורים על משתנים של הורות חיובית.
באינטראקציה הורה וילד שני מדדים חשובים לתגובות ההורה לילד, שמהווים רכיבים של הורות חיובית: הראשון הוא רגישות הורית, המורכבת מהיכולת לזהות את צורכי הילד ובאה לידי ביטוי בתגובתיות ההורית, בתזמונה ובמידת החום והקבלה של הילד; והשני הוא זמינות רגשית, המתייחסת לביטוי האפקטיבי של ההורה לילד, שצריך להיות מותאם לאותות הילד ולכלול אפקט חיובי. רגישות אימהית וזמינות רגשית קשורים בקשר חיובי להתקשרות בטוחה של הילד. עם זאת, ישנם משתנים סביבתיים שמהווים "משבשים אקולוגיים" לרגישות אימהית. למשל, מחקרי התקשרות בישראל מצאו כי לינה משותפת בקיבוץ מהווה משבש אקולוגי. גם מעונות יום באיכות נמוכה מהווים משבש אקולוגי, ומנבאים שיעור של התקשרות לא בטוחה בגיל 12 חודשים – נתון שעשוי להשפיע על דילמה של הורים בין השארת הילד בטיפול פרטני לעומת שילובו במעון - סוגיה שהורי תינוקות רבים מתלבטים בה. מעניין לראות כי בטיפול פרטני בילד רגישות אימהית מנבאת התקשרות, בעוד שבטיפול קבוצתי היא אינה מנבאת את איכות ההתקשרות. ממצא מעניין נוסף ביחס לישראל נוגע לכך שבארץ רוב הילדים הלא בטוחים הם אמביוולנטיים, וכמעט ואין ילדים נמנעים.
הרצאתו של פרופ' דוד אופנהיים העמיקה את ההתבוננות במושג התובנה ההורית, ותרמה המשגה נוספת לשימוש בהערכת הורים בקליניקה ובעבודה עם הורים בכלל. תובנה הורית כוללת תובנה לגבי מניעים של התנהגויות, קבלה של הילד, ראייה מורכבת של הילד בפריזמה רחבה, פתיחות לגבי הילד ולגבי עצמי, היכולות לשנות דעות מול עובדות חדשות והיכולת לראות תמונה קוהרנטית ומאורגנת של הילד. ללא תובנה הורית קיימת תשתית להתנהגות הורית לא רגישה ולהתנהגות הורית לא בטוחה.
הערכת התובנה ההורית נעשית על ידי צילום אינטראקציות אם-ילד וריאיון עם האם, הכולל שאלות כמו מה עבר לילד בראש, מה הרגיש, איך ניתן לראות זאת. איכות ההתקשרות נמדדה בתצפית על התנהגות הילד. נמצאו ארבע קבוצות של הורים הקשורות לארבעת דפוסי ההתקשרות. מחסומים בפני הבנה אמפתית של הילד על-ידי ההורה כללו חוסר פתיחות להסתכלות חדשה, העברת מוקד לעצמי ושכחת השאלה, הצפה רגשית, ראייה דרך פריזמה צרה, הבנה ללא קבלה, וחוסר עניין במניעים. נמצא כי כאשר האימהות מתקשות לייחס תובנה לילדים, לילדים עצמם יש קושי בתפיסת theory of mind – כלומר ביכולת לייחס לעצמי ולאחרים מצבים נפשיים שונים.
מחקרים שסקרו תובנה אימהית הראו כי כאשר קיים גורם סיכון כמו רקע של טראומה ושימוש בסמים, שיעורי התובנה של האם נמוכים במיוחד; עם זאת, באוכלוסייה של ילדים עם בעיות התפתחותיות נמצאו שיעורי תובנה טובים, עם אחוזים די גבוהים הקרובים יחסית לשיעורם לאוכלוסייה הרגילה, ולכן הוסק כי אין קשר בין תובנה הורית לרמת תפקוד הילד (Oppenheim, Koren-kare, Dolev & Yirmiya, 2009).
הרצאתו של פרופ' מריו מיקולינסר עסקה במחקר בהתקשרות בבגרות, והביאה התבוננות אחרת ומחדשת עבורי על התקשרות. פרופ' מיקולינסר התייחס אל ההתקשרות כאל רצפים במרחב דו ממדי, הכולל ציר של חרדה וציר של הימנעות, כשכל אדם זז ביום-יום סביב אזור המאפיין אותו (Barthololomew & Horowitz, 1991; Fraley & Shaver, 2000). הוצג מודל שהראה כיצד בזמני מצוקה מופעלת מערכת חיפוש דמות ההתקשרות, וכאשר היא זמינה, כלומר כשההתקשרות בטוחה, יש פחות מצוקה - ואז מופעלת מערכת של ביטחון; כאשר הדמות אינה זמינה, המתח עולה - ואז ישנה תת-הפעלה או הפעלת יתר של המערכת.
ניסויי מעבדה הראו כי גם בבגרות נוצר תסריט של בסיס בטוח, הגורם לנו לצפות למושא ההתקשרות ואף להירגע עוד לפני שמצאנו את אותו אדם במציאות. תסריט של בסיס בטוח נגיש יותר לפעולה במצבי מצוקה, כשניתן למצוא הבדלים בין אנשים שונים לפי מיקום במישור הדו-ממדי של חרדה והימנעות: אנשים הממוקמים גבוה על רצף ההימנעות והחרדה, מחפשים קרבה לאדם אחר או שאינם מצפים להרגעה ולקרבה; אצל אנשים חרדים יותר נוצר תסריט הזקיף: הם המתריעים על סכנה ומחפשים קרבה; אצל אנשים נמנעים יותר נוצר תסריט הקרוב ביותר לדלת: הם מיד רוצים לפתור את המצוקה, ולעקוף חיפוש תמיכה. קבוצה הטרוגנית מבחינת סגנונות ההתקשרות תתפקד טוב יותר במצבי סיכון, כאשר לכל דפוס התקשרות תפקיד אחר במצב הסיכון (למשל, תסריט הזקיף עונה על צרכים הישרדותיים).
פרופ' מיקולינסר תיבל את הרצאתו בהומור רב וסקר השפעות חיוביות של הטרמת ביטחון על התפקוד וההרגשה. הטרמת ביטחון נעשית במעבדה באופן תת-סיפי, על ידי הקרנת מילה, תמונה, שם, או באופן על-ספי, על ידי זיכרון, דימוי, או דמיון של דמות ההתקשרות. הטרמת ביטחון קורית גם כשפוגשים אדם שנותן לנו תחושת ביטחון, בן זוג תומך, מפקד תומך, או מטפל רגיש ותומך, או במצבים של לכידות קבוצתית. בנוסף, מחקרי מעבדה על הטרמת ביטחון תת-סיפית ועל-סיפית הראו כי היא משפרת מצב הרוח לעומת גירויים נטרליים, וכי יש לה השפעות לטווח ארוך. למשל, במחקר על תגובתיות כלפי בן זוג החושף בעיה אישית, נמצא כי לאחר הטרמת ביטחון קיים שימוש יעיל יותר במשאבים למרות עייפות של בן הזוג והתמקדות בקשר בדברים שקורים כרגע.
הרצאתה של פרופ' רחל לוי שיף לוותה בדוגמאות חיות רבות מהקליניקה ובידע תיאורטי עשיר ורב. ההרצאה עסקה במושג המנטליזציה של פונגי, holding mind in mind, שמתייחס לקישור בין התנהגות חיצונית לבין גורמים מוטיבציוניים שעומדים בבסיסם, כמו מחשבות, כוונות, רגשות, מוטיבציות ואמונות, וחשיבותו להתפתחות תקינה. ככל שהיכולת למנטליזציה מופעלת יותר ישנן יותר אפשרויות בחירה. היכולת למנטליזציה מהווה בסיס לתקשורת ולאינטראקציה, ואינה פועלת באותה רמה בכל הנסיבות. המנטליזציה נבדקת באופן אופרציונלי באמצעות היכולת הרפלקטיבית, שנמדדת בראיונות ה-AAI בסולם מ-0 עד 9. ישנם שלושה אופנים של פרה-מנטליזציה: (1) אופן "הזהות הנפשית" בו המחשבות נתפסות כזהות למציאות והחשיבה היא קונקרטית; (2) אופן "העמדת פנים" - משחק שבו אין קשר בין עולם המשחק למציאות החיצונית; ו-(3) אופן טלאולוגי - שבו נתפסת ההתנהגות כסמן לכל המוטיבציות ולכל המצבים המנטליים. במהלך ההתפתחות הטבעית נוצרת אינטגרציה של שלושת אופנויות אלו לאופנות ייצוג הן של העצמי והן של הזולת.
פרופ' לוי שיף הציגה את הקשר בין היכולת למנטליזציה להתקשרות: מנטליזציה יכולה להתפתח בהתקשרות בטוחה, והיא אינה מתפתחת בהתקשרות טראומטית. על פי פונגי, טיפול משמעו שיקום המנטליזציה ופיתוח של התקשרות בטוחה, בעוד שפתולוגיה היא כשל בתהליכי מנטליזציה והתקשרות טראומטית. בהרצאה נסקרו הפרעות שונות (כגון: הפרעה גבולית, סומטיזציה, פסיכופתיות, אוטיזם) והאופן שבו מתבטאים בהן הכשלים בתהליכי המנטליזציה. פונגי מציג עקרונות טיפוליים כמו זיהוי רגשות, ויסות רגשי וביטוי רגשות, שיכולים להוות חלק מכל טיפול - ולא רק מטיפול בהפרעות בהן קיימים ליקויים ביכולות למנטליזציה.
בסיום יום העיון הדהדו בי המושגים מתיאוריית ההתקשרות והקשרם לחיי המקצועיים והאישיים: מעגל ביטחון, תובנה הורית, רגישות אימהית, הטרמת ביטחון, מנטליזציה. עלתה בראשי דמותו של בני הרך בן השנה, שעם צעדיו הראשונים מתחיל את חקירת העולם בתוך מעגלי ביטחון. חשבתי גם על הילדים בהם אני מטפלת, ועל חשיבות הבסיס הבטוח עבורם להתפתחותם, להתנסויותיהם, למשחקם ולתהליכי הלמידה שלהם.
חשבתי על ראשית דרכה של תיאורית ההתקשרות על ידי בולבי (Bowlby, 1979) שעל אף שציין כי ההתקשרות היא לאורך מעגל החיים, התמקד בחקר ההתקשרות בקשר הורה ילד בראשית החיים. בשונה מכך, יום העיון כלל ממצאים חשובים הנוגעים להתפתחות של תיאוריית ההתקשרות להתייחסויות תיאורטיות ומחקריות הנוגעות גם לבגרות, להיבטים הוריים ולהיבטים טיפוליים.
מקורות
Bartholomew, K., & Horowitz, L. M. (1991). Attachment styles among young adults: A test of a four-category model. Journal of Personality and Social Psychology, 61, 226-244.
Bowlby, J. (1979). The making and breaking of affectional bonds. London: Tavistock.
Fraley, R. C., & Shaver, P. R. (2000). Adult attachment: Theoretical developments, emerging controversies, and unanswered questions. Review of General Psychology, 4, 132-154.
Oppenheim, D., Koren-Karie, N., Dolev, S., & Yirmiya, N. (2009). Maternal insightfulness and Resolution of the Diagnosis are related to secure attachment in preschoolers with Autism Spectrum Disorder. Child Development, 80, 519-527.
