"יצאת צדיק"
הילל הזקן מטפל בנח - רשמים מ"הרצגה"
מאת אראלה צבי עמיאל
רשימה בעקבות המופע "נח על הספה", מופע בסדרת המופעים "וישב על הספה" שבה מתארחים גיבורי התנ"ך על ספת הפסיכולוג. המופע הוצג במודיעין, ב-27.3.2011. לצפייה בקטע מההרצגה.
הדיבור על ערב ההגות, שכלל הרצאה דינמית על תובנות מהפסיכולוגיה המודרנית ומחז"ל בשילוב קטעי משחק, החל בשבת אחרי התפילה, נמשך בכניסה לאולם, וטרם הסתיים כשנכנסנו בגמר הערב אל בית הקפה הקרוב. נדמה כי אצל הקהל, שכלל ברובו את "אנשי המגזר" - דתיים ודתל"שים למיניהם, החיבור בין מקרא ופסיכולוגיה מעורר עניין רב, מסקרן, ומגרה למחשבה. ואכן, האולם היה מלא באנשים שהקשיבו ברוב קשב, מחאו כפיים ופרצו בצחוק מתגלגל. כבר מהדקה הראשונה התברר כי הקו המנחה הוא "הומור של דוסים" ("למה אתה כאן? כדי שאשתך לא תזחל בבוידם ותנקה לפסח"). יתכן כי הדילמה הסמויה שעמה מנסה ה"הרצגה" (הרצאה והצגה) להתמודד היא השאלה האם ניתן להחזיק ביחד את שני הקצוות - קודש וחול, יראת שמיים וחשיבה ביקורתית נוקבת, דת ומדע.
כותבי ההרצגה, הפסיכולוג דר' עמית פכלר ועורך הדין גיל סלוביק, בחרו להביא אל הבמה את המפגש המרתק בין שני העולמות - עולם המקרא ועולם הפסיכולוגיה המודרנית, דרך השכבת דמותו המרתקת של נח על ספת הפסיכולוג, שאותו הם זיהו עם דמות מרתקת לא פחות - הילל הזקן. המקרא מביא את תיאורו של נח בצמצום, ומחברי ההרצאה מחיים את דמותו בכישרון רב, תוך שימוש בכלים פסיכולוגיים. הם מנצלים את ההזדמנות להבהיר לקהל מונחים מעולם הפסיכולוגיה, כמו דיכאון, אשמה, קונפליקטים לא פתורים ומנגנוני הגנה, ומאפשרים הצצה קטנה אל הטכניקה הטיפולית.
נח מגיע אל ספת הפסיכולוג עם בעיית שתייה, אבל הדבר שמפריע לו באמת, ובעטיו הגיע לטיפול, הוא אבדן השליטה וההתפרצות על נכדו כנען, אותו קילל במילים: עבד עבדים תהייה לאחיך. לאורך הפגישה נחשפים יחסיו של נח עם הוריו ועם אלוהיו, בחירתו כבן המועדף והציפיות ממנו. נח, המגולם על-ידי פכלר, מזכיר סטריאוטיפ גברי של פטריארך מזדקן, גבר-גבר, שאינו מחובר לרגשותיו ואינו יודע להביע במילים את אשר על לבו. ואכן, בצמתים החשובים בחייו הוא שותק, ופועל - כאשר מתבשר על המבול העתיד להחריב את האנושות, כאשר מצוּוה לבנות את התיבה, כאשר מצוּוה לכנס את בעלי החיים אל תוכה, כאשר הוא נכנס לתוכה עם בני משפחתו - הוא אינו מנסה לשוחח עם אלוהיו, להתווכח איתו או לבקש רחמים. גם כאשר הוא יוצא את התיבה, מקים בית ונוטע כרם, מכונן מחדש את האנושות בהתאם לציפיות ממנו - הוא אינו מדבר. נח נסוג לשתיינותו, ושתיקתו מופרת רק כאשר הגיע לשפל המדרגה, מתגולל עירום בשכרותו, מתפכח ומתפרץ על נכדו. רק אז הוא מובל אחר כבוד אל ספת הפסיכולוג, נפחד מתוקפנותו שמצאה ביטוי.
נח נושא עמו אשמת ניצולים, מונח המוסבר בצורה רחבה יותר בהרצאה שלאחר קטעי המשחק, וממנו גם נגזרת התייחסותו לאשמה בכלל. משעשעת במיוחד האפיזודה בו מתוארת האמא הפולניה וגם עוף החול כדי להדגים את הדינמיקה שמעוררים רגשות האשם. לבד מכך, נח סובל מפוסט-טראומה, ותיאור ממצאי המחקרים העדכניים בנושא עוררו בקהל הנהוני הזדהות.
נדמה כי יחסו הקונפליקטואלי של נח אל אלוהים משמש השראה לכותבים, ומסייע בידם להגיע לפתרון הסובלימטיבי. נח ירא אלוהים, רוחש לו כבוד, ואינו מאפשר לעצמו להביע כלפיו רגשות שליליים, ככעס. את כעסו הוא מפנה אל הפסיכולוג, המתעקש על האנשתו של האל, ועל המללת הרגשות כלפיו. בסיכום הערב, מצטט סלוביק את רבי שמשון רפאל הירש, מחשובי המנהיגים של היהדות האורתודוכסית בגרמניה במאה ה-19, שעסק בשאלת האנשתו של האל. אף כי הוא מודע לסכנה שביצירת קִרבה יתרה עם האל, העלולה להביא לטשטוש גבולות ואבדן כבודו וסמכותו בעיני המאמין, הרי שבעיניו הסכנה ההפוכה - של ריחוק יתר, ואבדן היכולת להזדהות עם האל ולחוותו באופן מוחשי וממשי - היא סכנה החמורה יותר מבין השתיים. דומה, כי גם בבחירות שעושים הכותבים, עומדת לנגד עיניהם המטרה לקרב בין שני העולמות, לחתור למשותף ולא למבחין ולמפריד.
ההרצאה וקטעי המשחק עשויים היטב, קולחים, משעשעים ומהנים. הידע הרב, המובא הן מעולם הפסיכולוגיה והן מעולם היהדות מעורר תחושה של שתי עגלות עמוסות, הנהוגות זו לצד זו, והצופה יוצא נשכר מהחיבור ביניהם. מומלץ בחום רב.
