האם יכולה אהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה לאורך זמן - סקירת ספרו של סטיבן מיטשל

האם יכולה אהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה לאורך זמן

סקירת ספרו של סטיבן א' מיטשל

מאת יעל איתי פק

אנגלית 2002, בעברית 2009, תרגום קרן דותן הקדמה ועריכה מדעית ד"ר מאיר ברגר, הוצאת תולעת ספרים. 189 עמודים

לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי וקניתי את הספר בעל השם הנוגע לאחת החרדות הבסיסיות של כולנו: האם האהבה (כן זו הרומנטית, זו שכוללת בחובה גם קירבה רגשית עמוקה וגם תשוקה) תוכל להתמיד לאורך זמן. למרות שספר זה עומד בתפר שבין פניה לקהל הרחב לבין ספר מקצועי, מצאתי אותו רלוונטי מאוד לעבודתי בקליניקה באופן כללי ובטיפולים זוגיים בפרט.

סטיבן א' מיטשל (1946-2000) היה תיאורטיקן פסיכואנליטי משפיע, הנשיא הראשון של הארגון הבינלאומי לפסיכואנליזה התיחסותית, והעורך המייסד של כתב העת Psychoanalytic Dialogues. ספר זה הינו אחת משתי יצירותיו האחרונות של מיטשל, והוא התפרסם רק לאחר מותו הפתאומי (בהיותו בן 54) על ידי אלמנתו, מרגרט בלאק. הספר פונה לקהל הרחב (וגם לאנשי מקצוע) ומתייחס לנושאים אנושיים אוניברסליים, ובעיקר לקשר, יחסים, מיניות, רומנטיקה, אהבה, הצורך בביטחון, זעם, אשמה, רחמים עצמיים וחיוניות.

מקובל להגיד שאהבה מתפוגגת ומאבדת מקסמה עם השנים. אהבה ארוכת טווח בתוך הקשר זוגי היא לעתים קרובות אחד הדברים היקרים לנו ביותר. למרות קיומם של סיפורי אהבה רומנטית בתנ"ך ובספרות אחרת מימי קדם, אלה היו מיתוסים, חריגות, חוויות של אלים ואלות, מלכים ומלכות, ולא חלק מחייו של האדם הרגיל. למעשה הקישור בין אהבה רומנטית לנישואין הוא המצאה מודרנית. בעבר נישואין היו עסקה כלכלית בעיקרה, והרומנטיקה הייתה שמורה בעיקר ל"אהבת החצר", קרי: הגבירה הלא מושגת שבטירה אליה כיוון האביר את כמיהותיו, אך עימה לא קיים קשר ממשי מעולם. השילוב של אהבה, כבוד, תשוקה והיכרות יומיומית (וכן חיים משותפים הכוללים ניהול משק בית משותף והורות לילדים), רעיון שנראה לנו כיום כמובן מאליו היה בלתי נתפס לאורך רוב שנות קיום האנושות. החיבור בין נישואין ואהבה החל באירופה ובאמריקה במאה ה 17. עם זאת, רובנו, בתרבות המודרנית, כמהים לחיות במחיצתו של בן זוג עמו יהיו לנו יחסי אהבה רומנטית ורואים בכך זכות טבעית. בהקדמה לספר מביא מיטשל תיאור/פולמוס שהוא כעין מוטו לספר. מיטשל מספר כי פרויד חשב כי האנושות מתקשה לקבל את תורתו מכיוון שהיא מהווה את המכה השלישית לנרקיסיזם האנושי: קופרניקוס ניפץ את האשליה כי העולם סובב סביבנו, דרווין את האשליה בדבר היותנו "נזר הבריאה" אלא חלק מעולם החי, ופרויד טען כי אפילו נפשנו שלנו איננה בשליטה. מיטשל מתפלמס עם פרויד ועונה לו כי בעקבות כל "מכה" השיג האדם רווח אדיר: הגילוי כי היקום איננו סובב סביבנו אפשר לנו לגלות את היקום וגודלו האינסופי, הויתור על אשליית היותנו ייחודיים בבריאה אפשרה את גילוי היופי והריבוי שבממלכת החי, והויתור על האשליה שאנו מודעים ובשליטה על נפשנו פתחה את הדלת לתפיסת מורכבותה (ויופייה) של הנפש האנושית.

קורס הכשרת מדריכים.ות בהתמחות בילדים ונוער מגווני מגדר
קורס ייחודי לאנשי טיפול המשלב כלים תיאורטיים ומעשיים

מעבר לכך שזהו תיאור יפה של האופן בו הויתור על אומניפוטנטיות והמפגש עם חרדה נושא בתוכו התפתחות ורווחים, מעבר למה שניתן היה לדמיין, נשאלת השאלה – כיצד התיאור הזה קשור לענייננו? בספר, מיטשל מראה כי הרומנטיקה אינה בהכרח מתפוגגת ביחסים ארוכי טווח, אלא דווקא נעשית יותר ויותר מסוכנת. הוא קושר את הסיבות להתפוגגותה בראש ובראשונה למאמצים הגנתיים להימנע מהסכנה הבלתי נמנעת שבה... למשל, מיטשל מתאר כיצד אנו משלים עצמנו לחשוב כי בני זוגנו צפויים וידועים לנו על מנת שלא ל לגלות עד כמה הם בלתי צפויים לנו, ולכן עד כמה תלותנו בהם מסוכנת. במילותיו הכה קרובות לחוויה של מיטשל: "אם אני חושק בך, אדם של ממש, ואם אני כמהה ליותר ממגע מיני...- אני עלול להיות בצרה גדולה. למעשה אין מפלט מצרה גדולה! מאחר שהדבר אותו אני רוצה ממך עושה אותי תלוי בך, עושה אותי בן ערובה לרגשותיך כלפי" ע"מ 132). לכן, אנו מעדיפים, אליבא דמיטשל, לשכנע את עצמנו כי בני זוגנו הינם מוכרים וצפויים, ואף חסרי ערך, ובלבד שלא לטול סיכון ולחשוב כי הם ברי ערך, אך לא צפויים ולא ניתנים לשליטתנו, ולכן גם הם עלולים לנטוש אותנו. ההיכרות המעמיקה עם בן הזוג משמשת כדי לזהות וליחס להם די תכונות מרגיזות ופגמים (אגב "שיחות נשים") אולם על פי מיטשל, המוטיבציה האמיתית לעיסוק בחסרונותיהם היא להימנע מקרבה.

מיטשל מתפלמס עם תפיסות חברתיות, פילוסופיות ופסיכולוגיות אודות תשוקה ואהבה, כגון ניגודיות (לכאורה) בין חלק "פראי" לחלק מעודן ו"מתורבת", או הניגוד בין "דחף" לרגש מעודן יותר כ"אהבה". מיטשל ממשיך ומתאר כיצד תפיסות אלו משפיעות על חייהם של אנשים שונים דרך דוגמאות הלקוחות מחיי מטופליו.

מיטשל עצמו, כתיאורטיקן התייחסותי, רואה קשרים מרובים ומורכבים יותר בין ה"עצמי" לבין האחר, או מה שנתפס כאחר. הוא עסוק בניגודים תוך תיאור יחס דיאלקטי ביניהם, בו כל אחד מגדיר את השני (שליטה וכניעה, יציבות והרפתקה). כאשר ניגודים אלה רלוונטיים במיוחד לזוגיות. לדוגמא הוא מתאר כיצד אדם בוחר בן/בת זוג כיון שהוא מזהה בה תכונה לה הוא זקוק (למשל אדם דיכאוני הבוחר בת זוג שופעת חיים), אך כעבור זמן היא מתגלה כסובלת ממרכיב דיכאוני בעצמה, וכי החלק החי באופן מוגזם היווה הגנה מפני מרכיב זה. כך בני זוג נוטים להיות עסוקים באותם קונפליקטים מרכזיים.

ספר זה, כמו מרבית ספריו של מיטשל, קולח וקריא. אופן הכתיבה מתפלמס והעומק הנוצר דרך הבאתם של תיאורטיקנים שונים ותפיסות מקובלות מביא לחווית קריאה אקטיבית של הטקסט. מיטשל רהוט ושנון, משתעשע לעיתים במשחקי מילים ומושגים, ויוצר טקסט עם רוחב יריעה והקשרים שונים.

לסיום, למרות שתשובתו הסופית של מיטשל היא כן מוחלט, כלומר – האהבה יכולה להתמיד (ככלות הכל הספר נערך ע"י אלמנתו...) מענה מורכב יותר הינו שיכולתה של האהבה לשרוד תלויה במודעות שלנו לסכנה שבאהבה ונכונותנו המתמדת להסתכן, ולא לראות את האהבה כמובטחת. כלומר, האהבה אינה מצב יציב ובטוח. במילותיו של מיטשל: "מאחר שאנו משתנים ללא הרף, האהבה לעולם אינה נשארת כשהיתה. לכן אהבה רומנטית מעצם טבעה מוציאה מאיזון. היא גורמת לנו לחוש לא מסופקים ממה שיש ברשותנו, מצביעה ללא הרף על מה שאינו ממש ברשותנו, שאין לנו ממנו די הצורך או באופן שאפשר לסמוך עליו." (ע"מ 58)

לרכישת הספר 'האם יכולה אהבה להתמיד?' ביריד

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת