האבולוציה של היופי
מאת ד"ר יערית בוקק-כהן
מטרת מאמר זה הינה להתחקות אחר המנגנונים והתהליכים העומדים בבסיס הערכות ושיפוטי היופי האנושי. הבנת מנגנונים אלו מסייעת לפתרון חידות רבות בתחום היופי, כמו מדוע תווי פנים מסוימים נחשבים ליפים ואחרים לא? למה עיניים גדולות מוסיפות ליופיה של האשה ואילו אף גדול מוריד מיופיה? למה מותניים צרים נחשבים למושכים ואילו אגן ירכיים רחב מאד אינו נחשב לכזה?
יש הטוענים כי מושגי היופי הינם תוצרי התרבות, ובתור שכאלה הם משתנים מתרבות לתרבות ומחברה לחברה, ואף באותה חברה בנקודות זמן שונות. אם אכן מושגי היופי הינם תרבותיים היינו מצפים כי אנשים מתרבויות שונות ידרגו באופן שונה את יופיין של דמויות מצולמות ; כמו כן , היינו מצפים שאנשים יעריכו דמות מסוימת כיפה ואחרת כלא יפה רק לאחר שעברו את תהליך הסוציאליזציה והפנימו את הקודים והסמלים הקשורים לאידיאל היופי בתרבותם. אולם, ממצאי המחקרים החברתיים בתחום הערכת היופי מורים כי לא כך הוא: במחקרים בין תרבותיים רבים נמצא דמיון רב בדירוגי היופי של אנשים מתרבויות שונות את הדמויות המצולמות שהוצגו בפניהם. ממצאיו של מחקר נוסף אשר נערך על תינוקות הביאו לפסילתו של ההסבר התרבותי: התינוקות אשר נבדקו בגיל שלושה חודשים, גיל בו עדיין אין השפעה תרבותית על שיפוטי יופי, הביטו משכי זמן ארוכים יותר על הדמויות הנחשבות יפות יותר בהשוואה לדמויות הנחשבות פחות יפות שהוצגו בפניהם. הנחת החוקרים היתה שדמויות יפות מושכות את תשומת לב המתבונן וגורמות לו להביט בהן משך זמן ארוך יותר. שתי קבוצות מחקרים אלו מובילים לזניחת ההסבר התרבותי ומובילים למסקנה כי תפיסת היופי הינה ברובה מולדת ואינה מושפעת מלמידת קודים וסמלים תרבותיים.
טענתי היא שאיננו נולדים 'טבולה רסה', אלא שאנו באים לעולם מצוידים בידע גנטי הכולל בין השאר גם 'הנחיות' להערכת יופי . אם כך, הבה ונבחן מהן הנחיות אלו, לאלו קריטריונים ליופי הן מכוונות אותנו ומדוע דווקא קריטריונים אלו ולא אחרים.
על פי הגישה האבולוציונית להתנהגות האנושית, תכונותיהם ודפוסי התנהגותם של בני האדם נבררו במשך מאות אלפי שנים על ידי שני תהליכים מקבילים: תהליך הברירה הטבעית ותהליך הברירה המינית. הברירה הטבעית הינה התהליך של העברה דיפרנציאלית של גנים על פי מותאמותם לתנאי החיים של הפרט. תכונות גופניות ודפוסי התנהגות אשר תרמו להישרדותו של האדם ורבייתו הועברו לדורות הבאים, היות והפרטים שאופיינו בתכונות או התנהגויות אלה הצליחו לשרוד לפחות עד שהולידו ילדים. באופן כזה הלכו והתרבו מדור לדור הגנים הנושאים תכונות אלו, עד שהפכו לנפוצים. לעומת זאת, פרטים אשר התאפיינו בתכונות שפגעו ביכולת הישרדותם או רבייתם התקשו לשרוד ולהעמיד צאצאים, לפיכך תכונותיהם עברו אומנם לדורות הבאים אולם רק במידה מועטה – יחסית לתכונות האדאפטיביות (המסייעות להישרדות ורבייה) .
התהליך השני שעיצב את תכונותיהם של נשים וגברים במהלך האבולוציה היה הברירה המינית. דארווין הציע את מושג ה"ברירה המינית" כתהליך נוסף שגרם לשינויים אבולוציוניים לאחר שהבחין בתכונות שנראות כחסרות ערך שרידותי, כמו זנבו של הטווס, אשר בכל זאת "מתחמקות" מהברירה הטבעית מבחינת "הישרדות המתאימים ביותר" ולא נכחדות.
המושג של ברירה מינית מתחלק לשני תהליכים הקשורים אחד בשני: הראשון נקרא ברירה תוך-מינית או male competitio, ומוגדר כנטייה של בני אותו המין להתחרות האחד בשני על הגישה לבני המין הנגדי. השני נקרא ברירה בין-מינית (וגם ברירה אפיגמית או female choice) ומוגדר כנטייה של בני מין אחד להעדיף בני זוג מסוימים מהמין הנגדי. דארווין קרא לברירה הבין-מינית "בחירת הנקבות" מפני שהבחין שב'ממלכת החיות' הנקבות נוטות להיות יותר סלקטיביות ומבחינות מאשר הזכרים בבחירת בני זוגן. כתוצאה מהברירה המינית יכולות בעקרון להתפתח תכונות נייטראליות או אפילו דיספונקציונליות באמצעות התחרות בין הזכרים על הגישה לנקבות. במילים אחרות, אם תכונה מסוימת נותנת יתרון בהשגת נקבות היא יכולה 'לגבור' על תכונה אחרת שהינה יותר יעילה ביחס לסביבה. הברירה המינית מתארת אינטראקציות התנהגותיות בין בני מין (species) מסוים לבין עצמם, ללא התייחסות הכרחית לדרישות האקולוגיות. הברירה הבין-מינית פועלת באמצעות שכפול דיפרנציאלי של גנים (או הצלחה רבייתית דיפרנציאלית): הפרטים בעלי התכונות המועדפות על בני המין הנגדי זוכים ליותר הזדווגויות ולכן ליותר צאצאים; הברירה התוך-מינית פועלת בקרב בעלי החיים והאדם הן על ידי תחרויות ישירות והן באופן עקיף, באמצעות היררכיות חברתיות. הגברים מתחרים על עלייה בהיררכיה החברתית, ונשים נוטות להעדיף את הגברים גבוהי הסטטוס. בנוסף, גברים גבוהי סטטוס זוכים להזדמנויות רבות יותר למפגשים מיניים והפריות מחוץ למערכת הנישואין ולפיכך הצלחתם הרבייתית עולה על זו של חבריהם נמוכי הסטטוס .
בקרב בני האדם האבחנה בין הברירה התוך-מינית לבין-מינית אינה חדה וחד-משמעית כפי שהיא בקרב בעלי חיים. יש מידה רבה של טשטוש ההבדלים והתקרבות בין המינים, כך שניתן להבחין ב'בחירת הזכר': גם גברים מסננים בנות זוג פוטנציאליות ומבחינים ביניהן, וכן ניתן להבחין ב'תחרות בין נקבות': גם נשים מתחרות ביניהן על בני זוג מבוקשים, באמצעים שונים כמו יופי והתקשטות, פיתוי מיני, מתן טובות הנאה כלכליות, ועוד.
אולם , תכונותיו של הפרט עצמו אינן מספיקות בכדי שיצליח בתהליך הרבייה ויעמיד מספר סביר של ילדים בריאים בעלי סיכויי הישרדות ורבייה גבוהים. עליו למצוא גם בן זוג מתאים להולדה וגידול הילדים: בן זוג בעל גנים טובים, המסוגל וגם מעוניין להשקיע בילדים העתידים להיוולד. במהלך מאות אלפי שנות האבולוציה נבררו בקרב בעלי החיים ובכללם האדם מנגנונים להערכת טיבם של בני זוג פוטנציאליים, באותו אופן בו נבררו התכונות עצמן : אנשים שבחרו בבני זוג בעלי תכונות המעידות על גנים טובים ויכולת ונכונות להשקיע בילדים, הצליחו להעמיד יותר ילדים מאשר אנשים שבחרו בבני זוג בעלי תכונות אחרות. המנגנונים הפסיכולוגיים והיוריסטיקות האינטואיטיביות שהנחו אותם, הועברו גם לילדיהם, וכך מדור לדור המנגנונים הגנטיים הללו הלכו והפכו לנפוצים יותר.
אם כך, התרחשה קו-אבולוציה של התכונות המעידות על ערכו של הפרט כבן זוג וכן של המנגנונים הפסיכולוגיים להערכת תכונות אלו. אבולוציה של התכונות בלבד לא היתה ממשיכה ללא האבולוציה של המנגנונים להערכתן: אם תכונות אלו לא היו מוערכות על ידי בני זוג פוטנציאליים אזי הפרטים הניחנים בתכונות אלו לא היו נבחרים ולא היו מביאים ילדים בשיעור כזה שהביא לכך שתכונות אלה הינן נפוצות יותר מבחינה גנטית. התכונות המעידות על גיל צעיר, בריאות ופוריות הפכו במהלך הדורות למועדפות וקבלו את המשמעות של 'יפה' . ניתן לסכם זאת במשוואה הבאה : יופי = מידע על בריאות, פוריות ונעורים. כל אחד מתווי הפנים ואיברי הגוף הנחשבים ליפים נושא עימו מידע אודות גיל צעיר, ו/או בריאות תקינה ו/או פוריות .למידע זה אודות גיל בן הזוג, בריאותו ופוטנציאל פריונו ישנם ביטויים רבים בגופו ; אציג את מגוון הביטויים הללו בשלוש קטגוריות: פרופורציות ותווי הפנים, צבעי העור והשיער, וכן פרופורציות ואיברי הגוף .
מחקרים שהישוו את אידאל היופי ביחס לפנים הנשיות בחמש תרבויות שונות: ברזיל, ארה"ב, רוסיה, שבט האש ושבט ההיווי השתמשו בשיטה של דירוג יופיין של דמויות המוצגות בתמונות. במחקר זה ובמחקרים דומים רבים נמצא כי פנים נשיות יפות במיוחד מאופיינות בעיניים גדולות, אף קטן ושפתיים מלאות. שלושת תווי פנים אלו מאפיינים את פניהם של תינוקות. החוקרים מדדו גם את פרופורציות הפנים בתמונותיהן של דוגמניות ומצאו כי הן דומות יותר לפרופורציות של תינוקות, בהשוואה לנשים שאינן דוגמניות. מסקנות החוקרים הן כי פנים הנחשבות ליפות הן כאלו המציגות גיל צעיר בצורה מוגזמת ואף על-נורמלית. עם עליית הגיל חלים שינויים אנטומיים במידותיהם של תווי הפנים: האוזניים והאף גדלים, ואילו העיניים קטנות והשפתיים נעשות צרות. לכן אוזניים ואף קטנים מעידים על גיל צעיר יחסית, ובדומה לכך גם עיניים גדולות ושפתיים מלאות.
נשים יפות מאופיינות גם בעצמות לחיים גבוהות, וכן סנטר ולסת צרים. ההורמון האחראי על עיצוב תווים אלו בגיל ההתבגרות הינו האסטרוגן – ההורמון הנשי. לפיכך קיומם של תווים כאלו בפניה של האשה מעיד כי לפחות בתקופת התבגרותה היה המאזן ההורמונלי בגופה תקין. בדומה לכך, גברים יפים מאופיינים בגבות עבות, וסנטר ולסת רחבים. ההורמון האחראי על עיצובם בגיל ההתבגרות הינו הטסטוסטרון – ההורמון הגברי. קיומם של תווים כאלו בפניו של הגבר מעיד כי בתקופת התבגרות היה המאזן ההורמונלי בגופו תקין .
ב- 47 מבין 51 חברות שנחקרו במחקר בין תרבותי רחב היקף נמצאה בקרב גברים העדפה ברורה לנשים בעלות צבע העור הבהיר ביותר בטווח הצבעים הקיים באותה חברה. העדפה זו היתה ניכרת ביותר בקרב הגברים, ונמצאה גם בחברות אשר בהן כמעט ולא היה מגע עם אנשים חיצוניים המשתייכים לעמים בהירים. צבע העור הינו אינדיקטור לגיל ולמין: בכל אוכלוסיה הומוגנית התינוקות בהירים יותר מהבוגרים, ומתכהים עם הגיל. בבגרות, הגברים נעשים יותר כהים בממוצע מהנשים. נשים מתכהות עם ההזדקנות, החל מגיל המעבר. בנוסף, נשים נעשות כהות יותר בתקופות לא פוריות בחייהן: בעת המחזור החודשי, בעת נטילת גלולות למניעת הריון וכן בתקופת ההריון. לפיכך צבע העור הינו סימן לגיל האשה ולשינויים מחזוריים בפוריותה. צבע השיער מעיד אף הוא על גיל: תינוקות רבים נולדים עם פלומת שיער בהירה. גם כאן העדפת שיער בהיר בקרב גברים נקשרת לתכונות תינוקיות המעידות על גיל צעיר.
בדומה לתווי הפנים וצבעי העור והשיער, קיים דמיון בין תרבותי גם באשר לצורתו של הגוף הנשי האידיאלי; גברים מתרבויות שונות דירגו כיפות ביותר את הדמויות שבהן היה יחס של 0.7 בין המותניים לאגן הירכיים. הדבר נמצא בכל התרבויות, למרות קיומם של הבדלים בין תרבותיים במשקל הגוף האידאלי ובהיקפים המוחלטים האידאליים של המותניים והאגן . יחס הנע בין 0.68-0.72 מאפיין גם את כל המתחרות בתחרות מיס אמריקה החל משנת 1920 וכן את כל נערות האמצע בפלייבוי החל משנת 1950. גם היחס בין המותניים לאגן טומן בחובו מידע על גיל האשה וכן פוריותה: לפני התבגרן, ילדות מאופיינות ביחס מותניים-אגן הדומה לשל גברים ונע בין 0.85-0.95 . בגיל ההתבגרות הולך ויורד יחס זה ומגיע ל- 0.67-0.80, ואילו עולה בהדרגה החל מגיל המעבר עד שנעשה דומה לשל הגברים בגיל הבלות. בנוסף, מותניים צרים מעידים כי האשה אינה בהריון וגם לא היתה בהריון בעבר .
נשים בעלות שדיים, ישבן וירכיים מעוגלים מדורגות כיותר מושכות על ידי גברים. ההורמון האחראי על ריכוז השומן באזורים אלו הינו האסטרוגן, ה'דואג' לריפוד האיברים החשובים להריון ולהנקה. גברים נמשכים לאיברי הנשים המעידים על פוריותן ויכולתן להרות ולהניק תינוקות באופן המיטבי .
סימטריה באיברים הדו-צדדיים הינה מרכיב חשוב בהערכת יופי אנושי; אסימטריה בפניהם או גופם של אנשים מורידה במידה רבה את דירוג יופיים. אסימטריה מעידה בדרך כלל על כך שהפרט גדל בתנאים לא טובים: נמצא כי רבים מהאנשים הלוקים באסימטריה מסוימת מאופיינים לפחות באחד מהתנאים הבאים: נישואי קרובים, לידה טרום זמנה, פסיכוזות ופיגור שכלי . לכן סימטריה הינה סימן למצבו הבריאותי של הפרט .
מרכיב חשוב נוסף בהערכת יופי הינו מידות ממוצעות של תווי הפנים וכן של הפרופורציות ביניהן. חוקרים שהרכיבו דמויות ממוחשבות בעלות מידות ממוצעות גילו כי דמויות אלו הוערכו כיותר יפות מדמויות אחרות. ההסבר לכך הינו שממוצעות, כמו סימטריה, קשורה ליציבות התפתחותית ולבריאות. מידות ופרופורציות לא רגילות, השונות בהרבה מהממוצע, קשורות בדרך כלל לבעיות רפואיות, וכן יש מחלות פסיכיאטריות ותסמונות שונות הקשורות בעיוות מסוים במידות האיברים. לדוגמא , ילדים שאובחנו כבעלי טווח קשב קצר , נטייה לאלימות ולאימפולסיביות מאופיינים כבעלי ראש גדול מהממוצע, אוזניים נמוכות ועיניים רחוקות מהממוצע.
המסקנה המתבקשת היא כי היופי ברובו אינו תלוי תרבות ולשיפוטי היופי יש בסיס ביולוגי אבולוציוני המשותף לכל עמי העולם. תחושת היופי חוצת תרבויות ותקופות, בהיותה מנגנון בו עושה הפרט שימוש למטרת הערכת ערכם של בני זוג פוטנציאליים. הקריטריונים ליופי הינם מולדים בעיקרם, גם אם קיימות וריאציות תרבותיות.
