|
היות זולתעצמי – סיפור בראשית סקירת הרצאתה של קלאודיה קוגן, שהתקיימה ב-24.5.09, במסגרת "מפגשים בצוותא" מאת חוה קדוש "...ובראשית היה תוהו ובוהו..." "... לראות את הקולות, לשמוע את המראות..." כך ניתן לתאר בקצרה את תחושותי בהאזנה להרצאה הקסומה של קלאודיה קוגן אודות המושגים המורכבים המתבססים על תי - פרסומת - עיקר ההרצאה התגבש סביב המושג "זולתעצמי" ומשמעותו בטיפול, בפתולוגיה ובתהליכי הריפוי. עד כמה בסיסי וחשוב המצב ההווייתי של "היות מוכר, מקובל ובעל משמעות אצל אחר הנושא אותי בתוכו" כדי שאפשר יהיה לחוות קיום משמעותי עבור עצמי, לחוות פיתוח תחושת עצמיות קוהרנטית. שוב ושוב מודגשת הנקודה התיאורטית והקיומית, המופיעה במודלים שונים ובניסוחים מגוונים – העצמי מתהווה מתוך זיקה לאחר... כדי שיתפתח עצמי יש צורך במרחב אצל אחר לשם כינון קיומו... הזולתעצמי מקדים את העצמי, חוזה אותו ומכונן אותו... וכאשר זה איננו, ולא היה מרחב אחר משמעותי בו התהווה עצמי לחוויית קיום מגובשת – מתפתחת ההפרעה. כבסיס לריפוי, הודגש עד כמה חשובה האמפתיה הפעילה של המטפל, המוכן להתמסר ולהיות זולתעצמי מכיל ומכונן את המטופל, כנראה לראשונה בחייו... וכמה זה קשה כך לעשות. המטפל נפגש שוב ושוב עם גבולות העצמיות שלו, תוך כדי היותו פונקציה מחזיקה, מקיימת, מכוננת ומגדירה את עצמיותו של המטופל, באמצעות האמפתיה. בנוסף, הציגה המרצה בקצרה את מושג העצמי הוירטואלי, כבסיס ממנו צומחת ההתפתחות הנפשית. ארבעת מרחבי ההתהוות והקיום המוצעים, מדומים גם לארבע יסודות הטבע ומוצגים כנעים לאורך חיי האדם מרובד הבסיס הוירטואלי, דרך העצמי הגרעיני, אל המגובש ואל הקוסמי. הרובד הוירטואלי ( 1 ) מוצג כטרום הלידה, עוד בשלבי ההגייה וההחזייה של האם, המהווה כבר עם תחילת ההיריון זולת עצמי בתוכה מתהווה הגרעין שיתפתח להיות עצמי אחר. כך גם בינקות, האם (והאב) הוגים וחווים את הרך הנולד וחוזים את חייו עוד טרם מובחנותם...והתינוק, מתפתח להיות מה שחזו עבורו. כל עוד אינו מובחן מהוריו, התינוק מצוי במרחב הקיום הוירטואלי, באמצעות זולתו. רובד בסיסי זה מוצג כיסוד המים. משם מתפתח לעבר הפוטנציאל המוגדר שלו, אל העצמי הגרעיני ( 2 ) כמבנה נפשי המטופח ע"י הזולתעצמי האמפתי בסביבתו. מבנה זה נחווה כרצף קיום שלם ומתמשך אצל בעליו הפעוט. הרובד הגרעיני מיוצג ע"י דימוי יסוד האש. העצמי המגובש ( 3 ) מבשיל ומתפתח להיות מבנה נפשי בוגר, הרמוני יחסית ביחסיו עם העולם, חיוני וקוהרנטי. מבנה זה מיוצג באמצעות דימוי יסוד האדמה. ואחרון, בדימוי יסוד האוויר המתפשט אל מרחב הקיום הקוסמי,( 4 ) יגיע האדם הבשל והמגובש בסביבה מטפחת, אל פעילות נפשית יצירתית, על- אישית. אין די מקום להרחיב על עושר הנושאים התיאורטיים שנפרשו תוך כדי ההרצאה, אולם אציין עוד את החיבור המעניין שעשתה המרצה בין מושג ההוויה הערטילאי לבין מושג החוויה והפעולה ביחסים, המאפשרים תחושת הוויה. בזמן ההרצאה מילים "כבדות משקל" אלה נחוו כאילו היו כל כך מובנות וברורות, כל כך שייכות, עד שלרגעים היתה תחושה של 'איך לא חשבנו על זה קודם'? לפחות לכאורה... לסיכום הסקירה אחזור להתחלתה. במשחק נוסף של שפה ודימויים הדגימה המרצה את רעיון ה'זולתעצמי' דרך התייחסותה לביטוי "תוהו ובוהו" של רגעי הבראשית : - פרסומת - כפי שבורא העולם תהה (חשב) ובהה (חזה) עד שברא, כך הזולתעצמי תוהה (חושב, הוגה) ובוהה (רואה, חוזה) את העצמי המתהווה הנוצר בתוכו. |
