המחברים מתארים בפרוטרוט 4 שיחות טיפוליות (ורבאטים) הלקוחות מתוך טיפול בפציינט שקיים קושי ליצור עמו קשר. ניתן לומר כי לפי הסיווג הקלאסי הוא בעל מבנה אישיות נרקיסיסטי עם קווים פרוורטיים. המחברים דנים בחומר הקליני באמצעות 2 נקודות מבט שונות בהתבסס על הפרדיגמות הקלאסית וההתייחסותית. המטפל, מיכאל שושני, פעל במסגרת מודל פסיכואנלטי קלאסי במסגרתו הפרוורסיה מוסברת על פי פרדיגמה של אדם אחד או תודעה אחת (One Person Psychology). מתוך נקודת המבט הזאת, הפרוורסיה מובנת כתוצאה של שיבוש של הסצינה הפרימארית במסגרתה הילד "מנופח" באופן נרקיסיסטי ונוצרת משוואה סימבולית מעין פסיכוטית, בה הילד הוא האב (לא כמו האב). האב הוכחד וכך נפתחת הדלת לעולם הפרוורטי.
בניגוד לכך, במסגרת נקודת המבט ההתייחסותית, המחברים רואים בדינמיקה האינטרסובייקטיבית של ידיעה ואי ידיעה הדדית כנושא בעל חשיבות עליונה לטיפול במר א'. הידיעה ואי הידיעה שהילד מחזיק ביחס למיניותה של אמו יוצרים פוטנציאל להתהוותו של "השלישי ההתייחסותי". הפרוורסיה היא ההתנסות של הילד וההורה החשים באופן הדדי הצפה של ידיעה ואי ידיעה אחד ביחס לשני, הגורמות לתחושה של מחנק וחוסר חיות. על פי הגישה ההתייחסותית המטרה היא ליצור טרנספורמציה מהמחנק והעדר החיוניות לעבר המקום של "השלישי" שיוצר פוטנציאל למפגש האניגמאטי שבין הידיעה ואי הידיעה. המסתורין שנוצר נמצא בין האמת לבין הבדיון, בין הזהות לבין ההבדל, ובכך נוצר הפיתוי לחיים ולאהבה תוך כיבוד הגבולות והמגבלות האוניברסליים. המאמר באנגלית.
