ויסות רגשי בגיל הינקות
מאת איריס פינק-קרוננברג
מהו ויסות רגשי ?
אחת המשימות ההתפתחותיות המרכזיות של התינוק בשנות החיים הראשונות הינה רכישת יכולת ויסות של התנהגות, עוררות ורגש, החיונית להסתגלות המוצלחת של התינוק לסביבתו המורכבת. חשיבותה של יכולת הויסות הרגשי נעוצה בכך שהיא מהווה בסיס לתפקודים נוירופיזיולוגיים בסיסיים חיוניים כמו נשימה ובליעה וכן קשורה להתפתחות חברתית חיובית (Thompson, 1994; Calkins, 1994; Kopp, 1982; Rothbart, 1989; Cole, Michel & O'Donnell Teti, 1994). לכן, במצבים בהם, מסיבות שונות, לא הושגה יכולת ויסות רגשי תקינה, הדבר מהווה גורם סיכון להתפתחות קוגניטיבית וחברתית לקויה מאוחר יותר (Degangi, Breinbauer,Doussard Roosevelt, Porges,& Greenspan, 2000; NICHD, 2004).
תחום הויסות הרגשי נעשה בשנים האחרונות המוקד של מחקר רב ופורה ועם זאת, לא הושגה עדיין הסכמה בין החוקרים לגבי ההגדרה והאופרציונליזציה של המושג "ויסות רגשי" (Keenan, 2000). Thompson (1994) מגדיר ויסות רגשי כ"מכיל תהליכים פנימיים וחיצוניים שאחראים ל monitoring, הערכה ו modifying של תגובות רגשיות, במיוחד במאפיינים הטמפורליים ומאפייני העוצמה של תגובות אלו ושנועדו להשגת יעדי הפרט" (עמוד 27-28). הגדרה זו כוללת מספר הנחות חשובות לדיון שקיימת לגביהן הסכמה בין החוקרים.
ההנחה הראשונה היא כי ויסות רגשי יכול לערב שמירה ואפילו הגברה של עוררות רגשית כמו-גם עיכוב והפחתה שלה. כלומר, תהליכי ויסות רגשי לא נועדו, כפי שלפעמים נטען, רק להפחית עוררות רגשית. ההנחה השניה גורסת כי ויסות רגשי מכיל אסטרטגיות נרכשות של ויסות-עצמי רגשי (שתומפסון המשיג כ"תהליכים פנימיים") וכן מכיל מגוון של השפעות חיצוניות מווסתות רגשית, שמתרחשות בתוך הסביבה הטיפולית ובמהלך אינטרקציות עם ההורים, בעיקר בתקופת הינקות. חוקרים רבים התייחסו להשפעתה של הסביבה ההורית על התפתחות הויסות הרגשי ואף ארחיב בנושא בהמשך (למשל: Gable& Isabella, 1992; Spangler, Schieche, Ilg, Maier &Ackermann, 1994 ). שלישית, ההנחה היא ששני אספקטים של רגש יכולים להיות מווסתים. האחד הוא טון רגשי שהוא הרגש הספציפי המאפיין את מצב הרוח של האדם, והשני הוא "דינמיקות רגשיות" שהם מאפייני העוצמה, והמאפיינים הטמפורליים - הטווח, הלביליות, המשך, ה rise time , ה recovery וה persistence של הרגש (Thompson, 1994).
ויסות רגשי יכול להשפיע על הרגש הספציפי שנחווה, כלומר על הטון הרגשי (כעס לעומת גועל), אך לרוב הרגש יווסת דרך המאפיינים הטמפורליים והעוצמתיים של הרגש, הצובעים את החוויה הרגשית. ולבסוף, ויסות רגשי הוא תהליך שיש לו פונקציה והיא לקדם את המטרות של האדם בסיטואציה המסוימת. מאחר ועוררות רגשית יכולה להגביר או להפחית את התפקוד היעיל, לעיתים הויסות הרגשי יביא דווקא להגברת העוררות, אם הדבר עשוי להוביל לכך שהאדם ינקוט אסטרטגיות התנהגותיות יעילות יותר ויתקרב בכך להשגת מטרתו באותה סיטואציה.
מושג חשוב שקשור לויסות רגשי הוא מושג הטמפרמנט. הטמפרמנט היא הנטייה המולדת האינדיבידואלית של התינוק לבטא רגשות מסוימים בעוצמה מסוימת. עפ"י הגישה של (Rothbart & Derryberry (1981 הטמפרמנט מורכב משני ממדים עיקריים, הראשון הוא התגובתיות (reactivity) הבאה לידי ביטוי בהבדלים האינדיבידואליים ברמת העוררות הרגשית של התינוק, כלומר העוצמה שבה הוא מגיב לגירוי חיצוני. הממד השני הוא הויסות (regulation) שזו המידה שבה מווסת התינוק את עוצמת ומשך העוררות הרגשית שלו בעזרת תהליכי קשב ואפקט. הבדל חשוב בין המושגים האלו הוא שהטמפרמנט הוא, כנראה, מולד ומופיע כבר מוקדם בחיים, ואילו היכולת לווסת רגשות תלויה מאוד באינפוט של המטפל ובסוציאליזציה ויש לה מרכיב נרכש.
מכאן שטמפרמנט וויסות רגשי הם מושגים ששזורים זה בזה. הפרספקטיבה התאורטית הרווחת מדגישה את ההשפעה ההדדית הקיימת בין רמת העוררות הרגשית האינדיבידואלית של האדם לבין הרמה שבה הוא מפעיל את תהליכי הויסות. כלומר, אנשים נבדלים ברמה הבסיסית של עוררותם הרגשית, אבל ברגע שהם מעוררים, הם גם נבדלים בקלות ובדרך שבה הם מווסתים עוררות זו.
הגדרה אופרציונלית של ויסות רגשי
המחקר האופייני בתחום הויסות הרגשי לרוב חושף תינוקות לסיטואציות מלחיצות במעבדה ובודק את התגובתיות הרגשית שלהם לנוכח המצב המלחיץ או את השימוש שלהם באסטרטגיות לויסות תגובתיות זו (Karraker & Lake, 1991). דוגמאות לסיטואציות כאלו ששימשו במחקר כמעוררות תגובתיות רגשית וויסות, כוללות הפרעה לאינטרקציה פנים-מול-פנים (Kogan & Carter, 1996; Gianino & Tronick, 1998), פרדה מהאם העוזבת את חדר הבדיקה לכמה דקות (Braungart & Stifter, 1991), הפרעה למטרות של התינוק, כמו חסימת הגישה לצעצוע או החזקת זרועות התינוק (Stifter & Braungart, 1995) וחשיפה לאובייקטים מפחידים, כמו צעצוע בדמות כלב המשמיע קולות (Rothbart, Ziaie & O'Boyle, 1992).
חשוב להגדיר בצורה בהירה כיצד נאפיין תינוק שהוא well-regulated , כלומר בעל יכולת ויסות תואמת-גיל, בהשוואה לתינוק שאינו מווסת טוב. Cole et al. (1994) הציגו שבעה ממדים התפתחותיים של ויסות רגשי. בתינוקות, הממדים הרלוונטיים לויסות רגשי, שאותם נצפה למצוא, הם: נגישות לטווח של רגשות, מודולציה של עוצמת הרגש והיכולת לבצע מעברים חלקים בין רגשות שונים.
בעקבותיהם, ההגדרה שאני אציג ושמקובלת על החוקרים בתחום (למשל Thompson,1994; Keenan, 2000) מתייחסת לתינוק המווסת טוב כבעל יכולת להשתמש באסטרטגיות גמישות לצורך ביצוע הערכות-מחודשות מהירות בסיטואציות מעוררות מצוקה וכבעל גישה למגוון תואם-גיל של רגשות. מנגד, אצפה מתינוק שאינו מווסת טוב להפגין שינויים לא מווסתים במצבי התנהגות בתגובה לגירוי מעורר מצוקה, כך שתגובתו תהיה אינטנסיבית מדי או ארוכה מדי. תינוק זה צפוי להפגין עוצמות רגש גבוהות (הן חיובית והן שלילית) ורגש שלילי רב ואינטנסיבי, למשל בכי עז וארוך, שקשה לתינוק להפסיק אותו ולהירגע. בנוסף, הוא יפגין קביעות יחסית ברמת המצוקה לאורך אפיזודות שונות ושימוש לא יעיל באסטרטגיות ויסות כפי שבא לידי ביטוי בשימוש ניכר באסטרטגיות פחות בשלות ומפותחות.
כפועל-יוצא של הגדרה זו, שני מדדים משמשים לצורך הערכה של יכולת הויסות הרגשי. המדד הראשון הוא תגובתיות רגשית, שבמחקרים שונים משמש למגוון רחב של משמעויות. הוא מתייחס לתגובה הרגשית המיידית של התינוק בתגובה לגירוי המלחיץ, כמו אצל Braungart-Riecker & Stifter (1996), תיאור משך התגובה הרגשית, כמו אצל Bridges, Grolnick & Conell (1997) או התגובה הרגשית הממוצעת של התינוק, כמו אצל Braungart & Stifter(1991). כמו-כן, נבחנו איכות הרגש הכוללת (בדומה ל: (Carter , Little, Briggs-Gowan & Kogan, 1999 והעוצמה המקסימלית של הרגש, שהתינוק מפגין במהלך האפיזודה המחקרית.
המדד השני הוא בדיקת האסטרטגיות ההתנהגותיות שבהן משתמש התינוק לויסות רגשותיו בתגובה לגירוי מעורר המצוקה אליו הוא נחשף ( למשל (Walden & Smith, 1997; Ross & Karraker, 1999 . אסטרטגיות אלו קבועות ומאורגנות ע"י ציפיות התינוק והקונטקס של הסביבה המיידית (Cicchetti, Ganiban & Barnett ,1991) והן קרויות בספרות גם התנהגויות התמודדות (coping behaviors) (Lazarus & Folkman, 1984). תוארו שני סוגים של התנהגויות התמודדות, הראשון הוא התמודדות ממוקדת בבעיה (problem-focused coping) שמביאה לשינוי הסיטואציה המלחיצה. אצל תינוקות, סוג התמודדות זה בא לידי ביטוי בניסיונות ישירים לסלק את מקור המצוקה ונסיגה ממקור המצוקה. הסוג השני הוא התמודדות שממוקדת ברגש (emotion-focused coping) ושמשנה את רמת העוררות הרגשית שהאדם חווה. אצל תינוקות תואר סוג התמודדות זה בהתנהגות של הסטת קשב לגירוי אחר וכן התנהגויות מווסתות אחרות, כמו גרייה-עצמית ו signaling חברתי לכיוון המטפל או החוקר (Karraker & Lake, 1991;Rothbart et al., 1992 ).
המחקר בתחום אסטרטגיות הויסות מתמקד, בנוסף לזיהוי של התנהגויות ויסות פוטנציאליות, כפי שתואר, גם בתיאור של התפתחות השימוש באסטרטגיות לאורך זמן
(Braungart-Rieker & Stifter ,1996 ; Mangelsdorf , Shapiro& Marzlof, 1995). מחקר בתחום זה מצא שעם הגיל תינוקות מפתחים אסטרטגיות ויסות יותר מתוחכמות, מגוונות ויעילות (Gianino & Tronick, 1988). המחקר העלה כי בסיטואציה מלחיצה תינוקות צעירים משתמשים בעיקר באסטרטגיות הבאות לויסות רגשותיהם: גרייה עצמית (כמו מציצת אצבע), שהיא בין התנהגויות הויסות המוקדמות ביותר ברפרטואר של התינוק. בנוסף, חיפוש קרבה או מגע עם האם והסטת הקשב הויזואלי ע"י הפניית מבט מהגירוי המלחיץ, שנעשית ע"י תינוקות כבר בגיל חודשיים-שלושה חודשים ((Rothbart ,1991. מכיוון שאסטרטגיות אלו נצפו יותר אצל תינוקות צעירים מאוד, הן נחשבות כאסטרטגיות פחות בשלות המאפיינות גם תינוקות בעלי יכולת ויסות רגשי פחות מפותחת. פעוטות, לעומת זאת, משתמשים באסטרטגיות ויסות, הנחשבות מפותחות יותר והכוללות הסחה-עצמית (למשל ע"י משחק בצעצוע), התמודדות ישירה עם האירוע המלחיץ וsignaling חברתי. (Gianino & Tronick, 1988; Mangelsdorf et al., 1995; Rothbart et al., 1992).
האסטרטגיות ההתנהגותיות לויסות רגשי שנבדקות לרוב במחקר הן: משחק עם צעצועים, הסתכלות או הצבעה לכיוון שאליו הלכה האם, מתן סיגנלים תקשורתיים לחוקרת, חיפוש האם ע"י זחילה לכיוון שאליו הלכה והתנהגויות הרגעה עצמית כמו: מציצת אצבע או צעצוע, rocking , הנפת ידיים או הנעת הגוף (Hornick & Gunnar, 1987; Nachmias, Gunnar, Mangelsdorf, Parritz& Buss, 1996; Rothbart et al., 1992, Ross & Karraker, 1999)
התפתחות הויסות הרגשי
יכולות הויסות הרגשי מתפתחות ומשתכללות במהלך כל שנות הילדות מתהליך ביולוגי ופיזיולוגי לתהליך המערב יכולות קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות. התפתחות הויסות הרגשי מושפעת מתהליכים מווסתים חיצוניים ופנימיים, כפי שמופיע בהגדרה של ויסות רגשי. בתהליכים פנימיים הכוונה לתהליכי התפתחות והבשלה של מערכות קוגניטיביות, סנסומוטוריות ונוירופיזיולוגיות של הילד. בתהליכים חיצוניים הכוונה לגורמים אינטראקציוניים וחברתיים, כשהדגש הוא על חשיבות התפקוד והסגנון ההורי להתפתחות הויסות הרגשי. באופן ספציפי יותר, מדובר בהשפעתה של האינטרקציה הדיאדית הורה-תינוק.
רוב החוקרים מצדדים בגישה הטוענת כי תהליך התפתחות הויסות הרגשי הוא אינטראקטיבי והשילוב של שני סוגי ההשפעות – מאפיינים של התינוק (מה שהוגדר כתהליכים פנימיים) ואספקטים של הורות (מה שהוגדר כתהליכים חיצוניים) - הוא שחשוב. ועוד יותר מכך, המסקנה העולה מהמחקרים היא שהתוצאות ההתפתחותיות העתידיות מנובאות באופן הטוב ביותר לא בהסתמך על מאפייני הילד או על מאפיינים רגשיים אימהיים אלא על האיכויות האינטראקציוניות שלהם שני השותפים תורמים ושניתן לצפות בהם הכי טוב ברמה הדיאדית (NICHD, 2004; Kaitz & Maytal, 2005). חשוב לזכור שאעפ"י שתהליכי ההתפתחות הפנימיים והחיצוניים מתוארים בחלקים נפרדים, לשם נוחות הדיון, למעשה הם קשורים ושלובים זה בזה.
תהליכי התפתחות פנימיים
מודלים תיאורטיים מציעים שהתפתחות הויסות הרגשי נעשית בשלבים התפתחותיים, הקשורים להתפתחות הרגשית והקוגניטיבית (למשל Ciccheti et al., 1991; Fox, 1998). אחד מאלו הוא המודל של Kopp (1982) המתאר את שלבי התפתחות יכולת השליטה והאינדיבידואציה של התינוק, על פני רצף התפתחותי המתחיל במודולציה הנוירו פיזיולוגית שמבצע התינוק בן החודש. בשלב הבא, הסנסומוטורי, המתרחש מגיל 3 חודשים ועד גיל 9 חודשים, התינוק מסוגל לבצע תנועות מוטוריות רצוניות כמו הושטת יד וחיוך. אחריו מופיע שלב השליטה (control) בסביבות גיל שנה, שבו מתפתחת יכולת הילד לבצע אינהיביציה התנהגותית, בהתאם לנורמות החברה. שליטה-עצמית מופיעה בערך בגיל שנתיים ובאה לידי ביטוי בכך שהילד מווסת את התנהגותו בהתאם לציפיות חברתיות, בהעדרם של מוניטורים חיצוניים והשלב הבא, המושג בגיל שלוש שנים הוא שלב הויסות-העצמי ההתנהגותי המופנם. התפתחות השליטה-העצמית והויסות-העצמי מדגימות את המעבר מצורות ויסות חיצוניות לצורות פנימיות, מופנמות של שליטה וממנגנונים של ויסות סנסומוטורי למנגנונים של ויסות סימבולי.
לפי Thompson (1994), בשנת החיים הראשונה התפתחות הויסות הרגשי באה לידי ביטוי ברמה הנוירו פיזיולוגית, בתהליכי בשלות של המערכות המווסתות עוררות. שני שינויים נוירו פיזיולוגיים שמתרחשים בשנה הראשונה לחיים מהווים את הבסיס לתהליכי ויסות מתקדמים ומורכבים יותר. הראשון הוא שינויים בתפקוד המערכת ההיפותלמית- בלוטת יותרת-המוח- אנדוקורטיקלית שקשורה לתגובות לסטרס ואי-ודאות וכתוצאה מבשלות זו, העוררות נעשית יותר מתונה ופחות לבילית. השינוי השני קשור לבשלות של מנגנוני עיכוב קורטיקליים ולכך שהם נעשים יותר אקטיביים בשליטה על העוררות וכן לבשלות של האונה הפרונטלית, הקשורה אף היא לויסות העוררות. בגילאים 6-12 חודשים מתרחשים שינויים גדולים בויסות רגשי ובמערכות קוגניטיביות בעקבות התפתחויות אלו. הדבר בא לידי ביטוי בהתפתחות יכולת ההערכה הרגשית (emotion appraisals) ובהופעה של התייחסות חברתית social referencing)) כדרך להתייחס לאירועים מעוררים רגשית. בהתאם לכך, חוקרים מצאו שבגיל 12 חודשים, התינוקות הראו ירידה ב response latency וב rise time ועליה בעוצמת התגובות הרגשיות בהשוואה לגיל 6 חודשים (Thompson, 1994 ; Walden & Smith, 1997 ).
הויסות הרגשי בא לידי ביטוי גם ברמה של בשלות תהליכי קשב, שמשפיעים על כניסת אינפורמציה מעוררת רגשית למערכת. שינויי בשלות בארגון הנוירו פיזיולוגי האחראי על שליטה בראייה, שמתרחשים בגילאי 3-6 חודשים, מאפשרים לתינוק להסיט את הקשב הויזואלי שלו בין גירויים באופן רצוני וכך להתנתק מאירועים מעוררים רגשית (Rothbart, 1991).
תהליכי התפתחות חיצוניים
הויסות הרגשי מתפתח בתוך הקשר חברתי, בתחילה בעיקר בתוך הדיאדה אם-תינוק ובהמשך ובמקביל בתוך הקבוצה החברתית והוא מעוצב ע"י הדרכים הישירות והעקיפות שבהן האנשים בסביבתו של התינוק מתייחסים להבעת רגשות וע"י ציפיות, תמיכה חברתית, ופירושים קוגניטיביים שיחסים חברתיים מספקים (Walden & Smith, 1997; Saarni, 1989). תהליך ההתפתחות של הויסות הרגשי המתחיל בינקות מביא את התינוק ממצב של תלות והסתמכות על ההורים לויסות העוררות, למצב שבו הילד מסוגל לויסות-עצמי (Cicchetti et al., 1991; Kopp, 1982; Tronick, 1989) . תפקיד ההורים בתהליך זה הוא משמעותי. בתחילה, אספקת המזון, הביגוד וההרגעה הפיזית הנעשית ע"י ההורים עוזרים לתינוק לויסות עוררותו הרגשית. עם הזמן, תקשורת מורכבת יותר ואינטרקציות עם המטפל מלמדים את הילד להתמודד עם מצוקה, לשלוט בדחפים ולדחות סיפוקים.
Fox (1998) מציע סט של גורמים אינטרקציוניים, שמתארים את ההשפעות של יחסי הורה-תינוק על התפתחות הויסות הרגשי והמאורגנים לפי סדר התפתחותי. שלושת הגורמים הראשונים רלוונטיים במיוחד לתקופת הינקות, והם: ראשית, מתן בטחון לתינוק והרגעתו בעת מצוקה ע"י האם, המהווה עבורו גורם חיצוני לויסות רגשי. הדבר חשוב במיוחד בתינוקות צעירים, שעדיין לא פיתחו את המשאבים הפנימיים לויסות רגשי. שנית, זיהוי ואישור המצבים הרגשיים של התינוק ע"י ההורים כך שהתינוק יבין שרגשותיו אינם יוצאי דופן ושגם אחרים מרגישים אותם. ההתאמה והאישור שמקבל התינוק למצבים הרגשיים הפנימיים שלו ע"י המטפל חשובים במיוחד כיוון שהדבר מאפשר לתינוק לחלוק מצבים רגשיים עם המטפל (shared state). ולבסוף, השגחת ההורה שהתינוק מצוי בסיטואציות ומצבים רגשיים שיש ביכולתו להתמודד איתם רגשית. Thompson (1994) מוסיף עוד ממדים בטיפול ההורי שתורמים להתפתחות הויסות הרגשי והם: modeling וחיזוק חיובי סלקטיבי של הבעת רגשות חיוביים, אינדוקציה ישירה של רגשות דרך תהליכים כמו affective contagion, אמפתיה והתייחסות חברתית (social referencing), וכן הדרכה מילולית לגבי רגשות. משימה הורית נוספת היא לספק לילדים אסטרטגיות לויסות רגשי בהם יוכלו להשתמש, בעזרת היכולות הקוגניטיביות המתפתחות שלהם, לצורך ויסות רגשי עצמי מוצלח.
בשנה הראשונה לחיים, התהליכים שתוארו, המעצבים את ההתפתחות והרכישה של יכולות הויסות הרגשי, מתרחשים בעיקר במהלך אינטרקציות דיאדיות של ההורה והתינוק.
אינטראקציות אם-תינוק כמקדמות התפתחות ויסות רגשי
מהדיון עד כה ניתן להיווכח כי גורמים רבים משחקים תפקיד בהתפתחות של יכולות הויסות של תינוקות. עם זאת, הן התיאוריה והן הדיווחים הקליניים מדגישים את החשיבות שיש לאינטראקציות מווסתות ומתואמות בין האם והתינוק, במשך החודשים הראשונים לחיים, להתפתחות יכולות הויסות הרגשי של התינוק (Feldman, Greenbaum, & Yirmiya, 1999; Isabella, 1993) ; Tronick ,1989; Kopp, 1982
Sroufe (1996) ציין שתפקיד ההורה בויסות הרגשי של התינוק הוא כל כך מהותי, שחוקרים השתמשו במונחים כמו קו-רגולציה (co-regulation) (Fogel, 1993) וויסות הדדי (mutual (regulation (Tronick, 1989). מונחים אלו מתארים את התהליך שדרכו ההורה והתינוק בונים יחד, מתחזקים ומארגנים מצבים רגשיים, שנחווים שוב ושוב על בסיס יומיומי באינטרקציה חברתית הדדית. אינטראקציות חברתיות הדדיות אלו הן אירועים בין-אישיים קצרים, רגשיים ומעוררים מאוד שחושפים את התינוק לרמות גבוהות של אינפורמציה קוגניטיבית וחברתית. כדי לווסת את העוררות החיובית הגבוהה, אימהות ותינוקות הראו שיש ביכולתם לבצע התאמה (סינכרוניזציה) בעוצמה של ההתנהגות הרגשית שלהם. כדוגמא לכך ניתן להביא שתי תופעות נפוצות: הסינכרוניות בתנועות התינוק לפי הדיבור של המבוגר ולקיחת תורות באינטרקציה של התינוק והמבוגר, מצב המדמה שיחה (Rochart, Neisser & Marian, 1998).
לפי מודל "הויסות ההדדי" (mutual regulation) של (Tronick (1989, הסינכרוניזציה והויסות הרגשי בין האם והתינוק, במהלך האינטרקציה הדיאדית, מתאפשר ע"י כך שהאם והתינוק מגיבים לסימנים הרגשיים וההתנהגותיים אחד של השני. תפקיד האם הוא להיות רגישה ולהגיב בצורה אופטימלית לסימני התינוק, כך שהחוויות הרגשיות של התינוק יהיו מווסתות ויתאימו לדרישות הסביבה וההורה. האם, למעשה, מדריכה את תינוקה לעשות אינטגרציה של קשר עין, מחוות, קול וחקירה, שהם הבסיס ללמידה של ויסות ושליטה עצמית. תפקיד התינוק הוא להיות מכוונן ולהגיב לסטימולציה האופטימלית שניתנת לו ע"י האם (אופטימלית במובן שהיא תואמת לצרכיו הפיזיולוגיים, רגשיים וחברתיים) ולסגת מסטימולציה לא-אופטימלית שמזיקה לרווחה הנפשית והגופנית שלו.
חלק מהותי מתהליך הסינכרוניזציה והויסות הרגשי ההדדי אם-תינוק מהוות התנודות בין מצבים של קואורדינציה וחוסר קואורדינציה. כאשר בוחנים דיאדות אם-תינוק מוצאים שאימהות ותינוקות מבלים את רוב זמן המשחק שלהם דווקא במצבים לא-מתואמים, (miscoordinated states) שרובם עוברים תיקון בצעד הבא (Tronick & Cohn, 1989). התנודות האלו מעודדות את התפתחות הויסות הרגשי, מכיוון שה"מעידות" הקלות הנובעות מחוסר-הבנה ותיאום מתסכלות את התינוק ובכך מאפשרות לו ללמוד כיצד לווסת בעצמו את עוררותו הפנימית (Biringen, Emde & Pipp-Siegel, 1997; Maccoby, 1992). בנוסף, מצבי חוסר הקואורדינציה מספקים לאם ולתינוק אינטרוולים קצרים של נסיגה מהאינטרקציה, שעוזרים להפחית את רמת העוררות ולשמר אנרגיה שמושקעת בקשר החברתי. כמו-כן, סימנים של נסיגה מהאינטרקציה מסמנים את חוסר שביעות הרצון של השותף ואת הצורך לשנות את האינטרקציה כדי שתתאים לצרכים המשתנים של השותף ותשמר את העניין שלו.
על אף ריבוי המצבים הלא-מתואמים, הגוון הכללי של האינטראקציה בין האם "הטובה-דיה" והתינוק אמור להיות מאופיין באינטראקציות מווסתות ובהתאמה רגשית. הדבר מאפשר לתינוק לייצג ולשמר תפיסות חיוביות של האם כאם "מכילה", המהוות בסיס להתקשרות בטוחה עם האם. כמו-כן, החוויה המוקדמת של אינטרקציות אם-תינוק מווסתות מחזקת את הביטחון של התינוק באפקטיביות שלו וביכולתו להשפיע על סביבתו כך שבעתות מצוקה התינוק ידע להשתמש בפעולותיו בכדי לקבל התייחסות מרגיעה מצד האם והסביבה המורחבת (Seifer, Schiller, Sameroff, Resnick & Riordan, 1996). התינוק יפתח "אני" אשר נתפס על ידו כקומפטנטי וכמסוגל לשלוט ולנווט את התנהגותו ואת העולם החיצוני ע"י כוחות פנימיים ובכך יתחזק בטחונו ביכולתו לויסות רגשי עצמי (Feldman et al., 1999).
גורמים שונים משפיעים על איכות האינטראקציה הדיאדית והם, לפי המודל של Belsky (1984) – “Determinants of parenting": משתנים שקשורים בתינוק, כמו טמפרמנט קשה, שיכול לפגוע בתפקוד של התינוק כשותף יעיל בקשר, תנאים חברתיים-סביבתיים, כמו הכנסה משפחתית נמוכה, קשיים בחיי הנישואין או טראומות כמו מוות ומחלה במשפחה וסגנון הורות. סגנון הורות רגיש, המאופיין באפקט חם וחיובי של האם כלפי תינוקה ובתגובתיות/ רגישות אימהית, מעודד סינכרוניזציה באינטארקציה הדיאדית (Tronick , 1989) ותורם להתפתחות הויסות הרגשי והמעבר מויסות הדדי (שאופייני ככל שהתינוק רך יותר) לויסות- עצמי
(Carter et al., 1990; Volker , Keller, Lohaus, Cappenberg & Chasiotis, 1999; Feldman et al., 1999)
מנגד, תינוקות לאימהות לא רגישות חווים רמות או עוצמות גבוהות יותר של רגש שלילי בתוך היחסים שעליהם הם סומכים שיעזרו להם להפחית ולווסת רגש שלילי. בנוסף, הם מקבלים פחות תגובתיות רגישה ותמיכה שתעזור להם ללמוד לווסת את רגשותיהם השליליים בעצמם ובכך נפגמת התפתחות הויסות הרגשי שלהם.
מחקרים שנעשו בפרדיגמת ה- Still face מחזקים את ההשערה שהרגישות האימהית מעודדת התפתחות מיומנויות ויסות של התינוק ומשפיעה על ציפיות התינוק מהאם להרגעה בזמן מצוקה. למשל, תינוקות לאימהות שהפגינו פחות רגישות בשלב המשחק הראשון, בטאו יותר רגש שלילי בשלב הפנים החתומות, בהשוואה לתינוקות של אימהות שהיו יותר רגישות במשחק הראשון. תינוקות אלו נטו יותר להביט באם, חייכו, ניסו לגעת בה, עשו ווקליזציות חיוביות או ניטראליות והראו מעט התנגדות או הימנעות, בשלב הפנים החתומות (Kogan & Carter, 1996).
כמו-כן, Tronick, Ricks & Cohn (1982) הראו שלאימהות בעלות סגנון אימהי המתאפיין מצד אחד בחוסר תגובתיות ורגישות, רגש שטוח ומעורבות נמוכה ומצד שני, בחודרנות וברגש שלילי ונמנע היו תינוקות שלא הראו כל איתותים רגשיים חיוביים בשלב הפנים החתומות. בדומה, Braungart-Rieker, Garwood, Powers & Wang, (2001) מצאו כי ככל שרמת הרגישות של האם באינטרקציה שקדמה לפנים החתומות הייתה גבוהה יותר, הרי שהתינוק הראה פחות רגש שלילי, יותר רגש חיובי, יותר ויסות עצמי ויותר ויסות המכוון להורה בשלב הפנים החתומות.
השפעתה ארוכת-הטווח של רגישות אימהית על היכולת המתפתחת לויסות רגשי הודגמה במחקר רב-היקף שנעשה במסגרת ה- NICHD (2004). במחקר נמצא שילדים בני 24 ו 36 חודשים שהראו קשיים ביכולות הויסות הרגשי והפגינו רמות גבוהות של אפקט שלילי במהלך אינטרקציות עם האם, חוו בינקותם פחות רגישות אימהית ופחות סטימולציה אימהית וכן נחשפו ליותר סימפטומים של דיכאון אימהי.
אינטראקציות אם-תינוק לא מווסתות
בפרק הקודם דנתי בתרומתן של אינטרקציות מווסתות בין האם והתינוק להתפתחות הויסות הרגשי. נראה כי לכמה דיאדות של אם-תינוק קשה לקיים ויסות הדדי רגשי כפי שתואר והאינטראקציות מאופיינות בחוסר התאמות רבות ברגשות האם והתינוק. קשיים אלו יכולים להיות מוסברים כנובעים מגורמים אימהיים המשפיעים לרעה על יכולת האם להפגין רגישות כלפי תינוקה. גורם אימהי כזה שנחקר רבות הוא דיכאון. מחקרים שבחנו את ההתנהגויות של אימהות מדוכאות בזמן אינטראקציה עם תינוקן מצאו כי לאימהות מדוכאות סגנון אינטראקציה לא טיפוסי, הבא לידי ביטוי בהתנהגויות משני סוגים. הראשון הוא סגנון התנהגות חודרני, המאופיין במגע פיזי נוקשה ודיבור מהיר ורם, והשני הוא סגנון התנהגות נסוג-נמנע המאופיין ברגש שטוח, מגע ודיבור נדירים והתנהגות אדישה (Field et al. , 2001; McElwain & Volling, 1999; Cohn, Matias, Tronick, Connell & Lyons-Ruth, 1986; Tronick & Field, 1987) .
סגנונות אינטרקציה לא אופטימליים אלו מאופיינים ביכולת מופחתת של האם להגיב לרמזי התינוק בצורה רגישה ולעודד אינטרקציה דיאדית (Bettes, 1988; Cohn & Tronick, 1989; Murray & Cooper, 1997) בתגובה לכך, תינוקות של אימהות מדוכאות חווים קשיים להשתתף ביחסים חברתיים ומראים יכולת מופחתת לווסת מצבים רגשיים בהשוואה לתינוקות של אימהות לא-מדוכאות (Campbell, Cohn & Meyers, 1995; Cohn & Tronick, 1989; Hart, Field & Dal Valle, 1998; Murray & Cooper, 1997) .
קשיי הויסות הרגשי של תינוקות אלו באים לידי ביטוי בתגובות לא-סתגלניות של התינוקות בזמן אינטראקציה עם האם, כמו תגובות נסיגה (Field, 1992), התנהגויות בעלות אופי דכאוני- פחות רגש חיובי, יותר רגש שלילי ורמת פעילות נמוכה ((Tronick & Field, 1987. כדיאדה, אימהות מדוכאות ותינוקותיהן חולקים יותר מצבי התנהגות שליליים ופחות מצבי התנהגות חיוביים משותפים בהשוואה לאימהות לא-מדוכאות ותינוקותיהן (Field, Healy, Goldstein & Guthertz, 1990) . נראה כי עדויות אלו מחזקות את הטענה לגבי ההשפעה שיש לאיכות האינטרקציה הדיאדית אם-תינוק על ההתפתחות הרגשית של תינוקות, השפעה שהינה משמעותית וארוכת-טווח.
מקורות
Belsky, J. (1984). The determinants of parenting: a process model. Child Development,55, 83-96.
Bettes, B.A. (1988). Maternal depression and motherese: Temporal and intonational features. Child Development, 59, 1089-1096.
Biringen, Z., Emde, R.N., & Pipp-Siegel, S. (1997). Dyssynchrony, conflict and resolution: positive contributions to infant development. American journal of Orthopsychiatry, 67, 4-19.
Braungart, H.M., & Stifter, C.A. (1991). Regulation of negative reactivity during the strange situation: Temperament and attachment in 12-month-old infants. Infant Behavior and Development, 14, 471-487.
Bruangart-Rieker, J., Garwood, M.M, Powers, B.P. & Wang, X. (2001). Parental sensitivity, infant affect and affect regulation: Predictors of later attachment. Child Development, 72(1), 252-270.
Braungart-Rieker, J.M., & Stifter, C.A. (1996). Infants’ responses to frustrating situations: Continuity and change in reactivity and regulation. Child Development, 67, 1767–1779.
Bridges, L.J., Grolnick, W.S., & Connell, J.P. (1997). Infant emotion regulation with mothers and fathers.Infant Behavior and Development, 20, 47–57.
Calkins, S.D. (1994).Origins and outcomes of individual differences in emotion regulation. In N.A. Fox (Ed.). The development of emotion regulation: Biological and behavioral considerations. Monographs of the Society for Research in Child Development. Serial no. 240, Vol. 59(2-3), 53-72.
Campbell , S.B., Cohn, J.F., & Meyers, T. (1995). Depression in first-time mothers: Mother-infant interaction and depression chronicity. Developmental Psychology, 31, 349-357.
Carter, A.S., Little, C., Briggs-Gowan, M.J., & Kogan, N. (1999). The infant-toddler social and emotional assessment (ITSEA): comparing parent ratings to laboratory observations of task mastery, emotion regulation, coping behaviors, and attachment status. Infant Mental Health Journal, 20(4), 375-392.
Chiccheti, D., Ganiban, J., & Bannett, D. (1991). Contributions from the study of high-risk populations to understanding the development of emotion regulation. In J. Garber & K.A. Dodge (Eds.), The development of emotion regulation and deregulation (pp. 15-48). New York: Cambridge University Press.
Cohn, J.F., Matias, R., Tronick, E.Z., Connell, D., & Lyons-Ruth, K. (1986). Face-to-face interactions of depressed mothers and their infants. In E.Z. Tronick & T. Field (Eds.), Maternal depression and infant disturbance (pp. 31-46). San Francisco: Jossey-Bass.
Cohn, J.F. & Tronick, E.Z. (1989). Specificity of infants’ response to mothers’ affective behavior. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 28, 242-248.
Cole, P.M., Michel, M.K., & O’Donnell Teti, L. (1994). The development of emotion regulation and dysregulation : A clinical perspective. In: N.A. Fox (Ed.). The development of emotion regulation: Biological and behavioral considerations. Monographs of the Society for Research in Child Development.Serial no. 240, Vol. 59(2-3), 73-102.
Degangi, G.A., Breinbauer, C., Doussard Roosevelt J., Porges, S., & Greenspan, S. (2000). Prediction of childhood problems at three years in children experiencing disorders of regulation during infancy. Infant Mental Health Journal, 21(3), 156-175.
DeGangi, G.A., Poisson, S., Sickel, R.Z., & Wiener, A.S. (1995). The Infant-Toddler Symptom Checklist. Tucson, AZ: Therapy skill builders.
Feldman, R., Greenbaum, C.W., & Yirmiya, N. (1999). Mother-infant affect synchrony as an antecedent of the emergence of self-control. Developmental Psychology, 35(5), 223-231.
Field, T. (1992). Infants of depressed mothers. Development and Psychopathology, 4, 49-66.
Field, T, Healy, B., Goldstein, S., & Guthertz, M. (1990). Behavior-state matching and synchrony in mother-infant interactions of nondepressed versus
Fogel, A. (1993). Development through relationships: Origins of communication, self, and culture. Chicago: University of Chicago Press.
Fox, N.A. (1998). Temperament and regulation in the first years of life. Pediatrics, 102, 1230-1235.
Gable, S. & Isabella, R.A. (1992). Maternal contributions to infant regulation of arousal. Infant Behavior and Development, 15, 95-107.
Gianino, A., & Tronick, E.Z. (1988). The mutual regulation model: The infants’ self and interactive regulation and coping and defensive capacities. In T. Field, P. McCabe & N. Schneiderman (Eds.), Stress and Coping (PP. 47-68). Hillsdale, NJ:Erlbaum.
Hart, S., Field, T., & Del Valle , C. (1998). Depressed mothers’ interactions with their one-year-old infants. Infant Behavior and Development, 21(3), 519-525.
Hornik, R., & Gunnar, M. (1987, April). Towards a taxonomy of infant coping strategies. Paper presented at the meeting of the Society for Research on Child Development, Baltimore.
Isabella, R.A. (1993). Origins of attachment: Maternal interactive behavior across the first year. Child Development, 64, 605-621.
Kaitz, M., & Maytal, H. (2005). Interactions between anxious mothers and their infants: An integration of theory and reaserch findings. Infant Mental Health Journal,26(6), 570-597.
Karraker, K.H., & Lake, M.A. (1991). Normative stress and coping processes in infancy. In E.M. Cummings, A.L. Greene, & K.H. Karraker (Eds.), Life-span developmental psychology: Life-span perspectives on stress and coping (pp. 85–108). Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum Associates.
Keenan, K. (2000). Emotion dysregulation as a risk factor for child psychopathology. Clinical Psychology: Science and Practice, 7(4), 418-434.
Kogan, N. & Carter, A.S. (1996). Mother-infant reengagement following the still-face: The role of maternal emotional availability in infant affect regulation. Infant Behavior and Development, 19, 359-370.
Kopp, C.B. (1982). Antecedents of self-regulation: a developmental perspective. Developmental Psychology , 18, 199-214.
Lazarus, R.S.& Folkman, S.(1984). Stress, coping and appraisal. New York: Springer.
Maccoby, E.E. (1992). The role of parents in the socialization of children: An historical overview. Developmental Psychology, 28, 1008-1017.
Mangelsdorf, S.C., Shapiro, J.R., & Marzlof, D. (1995). Developmental and temperamental differences in emotion regulation in infancy. Child Development, 66, 1817-1828.
McElwain, N.L., & Volling, B.L. (1999). Depressed mood and marital conflict: relations to maternal and paternal intrusiveness with one-year old infants. Journal of Applied Developmental Psychology, 20(1), 63-83.
Murray, L., & Cooper, P. (1997). Postpartum depression and child development. New York: The Guilford Press.
Nachmias, M., Gunnar, M., Mangelsdorf, S., Parritz, R., & Buss, K. (1996). Behavioral inhibition and stress reactivity: Moderating role of attachment security. Child Development , 67, 508-522.
NICHD (2004). Affect dysregulation in the mother-child relationship in the toddler years: Antecedents and consequences. Development and Psychopathology, 16, 43-68.
Rochat, P., Neisser, U. & Marian, V. (1998). Are young infants sensitive to interpersonal contingency ? . Infant Behavior and Development, 21(2), 355-366.
Ross, C.N., & Karraker, K.H. (1999). Effects of fatigue on infant emotional reactivity and regulation. Infant Mental Health Journal, 20(4), 410-428.
Rothbart, M.K. (1989). Temperament and development. In G. Kohnstamm, J. Bates, & M.K. Rothbart (Eds.), Temperament in childhood (pp. 187-248). Chichester, U.K.: Wiley.
Rothbart, M. (1991). Temperament: Adevelopmental framework. In J. Strelau & A. Angleneitner (Eds.), Explorations in temperament: International perspectives on theory and measurement (pp. 61-74).New York: Plenum Press.
Rothbart, M.K., & Derryberry, D. (1981). Development of individual differences in temperament. In M.E. Lamb & A.L. Brown (Eds.), Advances in Developmental Psychology (vol. 1, 37-86). Hillsdale, NJ: Erlbaum.
Rothbart, M.K., Ziaie, H., & O’Boyle, C.G. (1992). Self-regulation and emotion in infancy. New Direction for Child Development , 55, 7-23.
Saarni, C.(1989). Children’s understanding of strategic control of emotional expression in social transactions. In C. Saarni & P.L. Harris (Eds.), Children’s understanding of emotions (pp. 181-208). New York: Cambridge University Press.
Seifer, R., Schiller, M., Sameroff, A.J., Resnick, S., & Riodan, K. (1996). Attachment, maternal sensitivity, and infant temperament during the first year of life. Developmental Psychology, 32(1), 12-25.
Spangler, G., Schieche, M., Ilg, U., Maier, U., & Ackermann, C. (1994). Maternal sensitivity as an external organizer for biobehavioral regulation in infancy. Developmental Psychobiology, 27(7), 425-437.
Sroufe, L.A. (1996). Emotional development: The organization of emotional life in the early years. New York: Cambridge University Press.
Stifter, C.A., Braungart, J.M. (1995). The regulation of negative reactivity in infancy: Function and development. Developmental Psychology, 31(3), 448-455.
Thompson, R.A. (1994). Emotion regulation: A theme in search of definition. In N.A. Fox (Ed.). The development of emotion regulation: Biological and behavioral considerations. Monographs of the Society for Research in Child Development. Serial no. 240, Vol. 59(2-3), 25-52.
Tronick, E.Z. (1989). Emotions and emotional communication in infants. American Psychologist, 44, 112-119.
Tronick, E.Z. , & Cohn, J.F. (1989). Infant – mother fact-to-face interaction: age and gender differences in coordination and the occurrence of miscoordination. Child Development, 60, 85-92.
Tronick, E.Z., & Field, T. (1987). Maternal depression and infant disturbance. San Francisco: Jossey-Bass.
Tronick, E.Z., Ricks, M. & Cohn, J.F. (1982). Maternal and infant affective exchange: Patterns and adaptation. In T. Field & A. Fogel (Eds.), Emotion and early interaction (pp.83-100). Hillsdale, NJ: Erlbaum.
Volker, S., Keller, H., Lohaus, A., Cappenberg, M. & Chasiotis, A. (1999). Maternal interactive behavior in early infancy and later attachment. International Journal of Behavioral Development, 23(4), 921-936.
Walden, T.A., & Smith, M.C. (1997). Emotion regulation. Motivation and Emotion, 21(1), 7-25.
