הגירה: אובדנה והתהוותה מחדש של זהות תרבותית וזהות שפתית*
ד”ר שי שלקס
*נשתמש במילה שפתית כדי לציין שייכות לשפה.
-------------------
Hoffman Eva
Lost In Translation: A Life In a New Language**
Penguin Books, 1989, pp. 280.
Amati-Mehler J., Argentieri S., Canestri J.
The
בעבודה זו אתייחס לנושא ההגירה, בעיקר מהזווית של השפה, כפי שזו נידונה בשני ספרים, האחד אוטוביוגרפי (הופמן), והשני פסיכואנליטי (אמאטי-מלר וחב'). מצאתי לנכון להתעמק בנושא זה משתי סיבות: הגירה והאודיסיה השפתית הכרוכה בה, נראות לי נושאים חשובים בהקשר הפסיכותרפויטי בכלל, ובמעשה הטיפולי בארץ הגירה כישראל בפרט. שילובם של שני הספרים בדיון זה מדגיש זאת. אציין שספרה של הופמן מצוטט מספר פעמים בספרם של אמאטי-מלר וחב’.
ספרה של הופמן, פנינה ספרותית יוצאת דופן לטעמי, מתאר את תהליך הגירתה כילדה יהודייה בת 13, מעיר הולדתה קרקוב שבפולין, לקנדה, ובהמשך - ללבו של עולם הספרות של ניו-יורק, כעורכת מדור הספרות של הניו-יורק טיימס. בכשרון המשגה נדיר, ובתובנה רגשית ואינטלקטואלית, מעוררת השתאות והתרגשות, מתארת המחברת את מסעה הפנימי בין התרבויות השונות, ובין השפות המייצגות (והמעצבות) אותן בפרט. הספר רווי בהסתכלויות חדות ומרתקות על הגירה, על אובדנה ויצירתה מחדש של זהות תרבותית וזהות שפתית, ועל גוונים והבדלים תרבותיים.
בנוסף לכך: הבנתה האמפתית של הופמן לנפש האדם ויכולתה האינטלקטואלית, מאפשרות לקורא למצוא בספרה תיעוד מרתק של מסע תוך-נפשי ממצב טראומתי של פיצול, ניכור, קיפאון ובדידות, אל מצב של אינטגרציה, הפנמה, השלמה ופריחה. נראה שעצם כתיבתו של הספר היוותה להופמן 'מעשה טיפולי', ואכן, לקראת סופו, היא מטביעה את המושג "my translation therapy" (עמ' 273).
