פרויד והטיפול הנפשי באינטרנט
על הספה הפרוידיאנית, על ההעברה וההעברה הנגדית, ועל טיפול נפשי באמצעות האינטרנט
מאת דרור גרין
פורסם ב'נפש', רבעון לפסיכולוגיה, גליון 4, אוגוסט 2000
הפסיכואנליזה העמידה כללי-יסוד קשיחים לעבודה הטיפולית. כללי-היסוד מגדירים את הסביבה הטיפולית, את החוזה הטיפולי ואת הטכניקה הטיפולית. במאמר זה אבחן מספר מושגים, הנובעים מכללי-היסוד: הספה הטיפולית, ההעברה וההעברה הנגדית, הנייטרליות של המטפל והטכניקה של אסוציאציות חופשיות. כנגד מושגים אלו אעמיד את האמצעים המייחדים את הטיפול הנפשי באינטרנט, ואטען שאמצעים אלו מצייתים לכללי-היסוד של הפסיכואנליזה, וגם מספקים את התנאים האופטימליים למימושם.
הספה כמטפורה לסיטואציה הטיפולית
השכיבה על הספה קדמה להמצאת הפסיכואנליזה, והיא נמשכה מן הימים בהם נהג פרויד להפנט את מטופליו. וכך הסביר פרויד את השימוש בספה:
לסידור הזה יש הסבר היסטורי. זהו השריד האחרון של המתודה ההיפנוטית, שממנה התפתחה הפסיכואנליזה. (Freud, 1957: 354)
היו לפרויד סיבות כבדות משקל לשמר את השריד הזה של ההיפנוזה:
אבל מסיבות רבות כדאי להמשיך ולהחזיק בכך. קשה לי לסבול שנועצים בי עיניים במשך שמונה שעות (או יותר) בכל יום. (שם)
גילוי הלב של פרויד ראוי להערכה. אבל חוסר הנוחות שלו אינו נובע מגחמה פרטית, אלא מאופייה של הטכניקה הפסיכואנליטית:
זאת, משום שבזמן שאני מקשיב אני מסיר מעלי את השליטה במחשבותי הלא-מודעות, ואינני רוצה שהבעות פני יספקו למטופל סימנים אותם הוא עשוי לפרש, ואשר עלולים להשפיע על הקשר בינינו. בדרך-כלל המטופל רואה קושי בדרישה לשכב על הספה, והוא מתנגד לכך, במיוחד כאשר לגירויים מיניים חזותיים יש מקום נכבד בנוירוזה. (שם)
- פרסומת -
כאן מגדיר פרויד במפורש את הסיטואציה הטיפולית הרצויה בעיניו. הספה הטיפולית איננה שריד אנכרוניסטי של הטיפול הרפואי. היא משרתת את צרכיו של המטפל, את צרכיו של המטופל, וגם תורמת ליעילותו של התהליך הטיפולי (הפסיכואנליטי).
לפיכך, הספה הטיפולית מסמלת סיטואציה טיפולית חדשה, שאין בה מקום לקשר הבלתי-אמצעי הנוצר באופן טבעי בכל מגע אנושי. באמצעות הספה מבקש פרויד, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, לנטרל את השפעותיו של הקשר הבלתי-אמצעי.
מכאן, שאחד המאפיינים העיקריים של הפסיכואנליזה היה הניסיון לבודד את השפעתו של הקשר הבלתי-אמצעי ולנתקו מן התהליך הטיפולי. למעשה, באמצעות הספה הטיפולית ביטל פרויד רק חלק מן המאפיינים של הקשר הבלתי-אמצעי. הוא הצליח למנוע את המגע הגופני בין המטפל למטופל, את קשר העין, ובאמצעותו גם את השפעתה של שפת הגוף והבעות הפנים.
האם התעלמותו של פרויד מן המאפיינים האחרים של הקשר הבלתי-אמצעי, כמו האינטונציה והריח היתה מכוונת? אני משער שלא. החידוש שהנהיג פרויד ביחסי מטפל-מטופל באמצעות הפסיכואנליזה היה כה מהפכני, עד שקשה להניח שעלו בדעתו אפשרויות נוספות לנטרול השפעתו של הקשר הבלתי-אמצעי. מבחינתו של פרויד היתה הספה הטיפולית האמצעי האפקטיבי ביותר לניטרול הקשר הבלתי-אמצעי בין המטפל לבין המטופל.
אילו יכול היה פרויד לצעוד צעד אחד קדימה, ולנטרל, בנוסף לחוש הראיה, המישוש והטעם גם את חוש הריח והשמיעה, היה משיג בכך תנאים מוחלטים של נייטרליות. תנאים אלו, שבתקופתו של פרויד לא ניתן היה להעלותם אפילו בדמיון, נגישים כיום לכל מטפל ומטופל. הטיפול הנפשי באמצעות האינטרנט מאפשר ביטולו המוחלט של הקשר הבלתי-אמצעי, ויוצר סביבה טיפולית העונה על כל דרישותיו של פרויד. הקשר הטיפולי באמצעות האינטרנט הוא השדרוג הטבעי לספה של פרויד.
אסוציאציות במרחב הווירטואלי
הטכניקה הטיפולית העיקרית של הפסיכואנליזה היא ה'אסוציאציות החופשיות'. אסוציאציות, מעצם טיבן, אינן חופשיות, שהרי הן נובעות זו מזו. מבקרים רבים כבר עמדו על סתירה לשונית זו, אבל ההנחיה שנתן פרויד למטופליו היתה פשוטה יותר: ספרו את כל מה שעולה בדעתכם, מבלי להסתיר דבר.
האסוציאציות, על-פי פרויד, מאפשרות למטופל להעלות תכנים לא-מודעים, הקשורים במסרים הסמויים של החלום. באמצעות הסיטואציה הטיפולית הנייטרלית הנובעת מן 'הספה הטיפולית' ומכללי-היסוד של הפסיכואנליזה, יכול המטופל להיות חופשי מהשפעותיו של הקשר הבלתי-אמצעי עם המטפל. וכך, ביטול הקשר הבלתי-אמצעי מאפשר למטופל חופש לחשיבה אסוציאטיבית, המשוחררת מהפרעה חיצונית.
החשיבה האסוציאטיבית, הבלתי-מונחית והלא שיפוטית, משמשת כמצע לתהליך הפסיכואנליטי, שהוא תהליך ארוך של לימוד עצמי הנערך על-ידי המטופל. הטכניקה של שימוש באסוציאציות משמשת גם ככלי טיפולי יצירתי בגישות רבות אחרות, ויש לה עוצמה רבה בהנעת התהליך הטיפולי. למעשה, טכניקת האסוציאציות עושה שימוש בתהליך טבעי ויומיומי, שמקבל את עוצמתו באמצעות נטרול הקשרים הבלתי-אמצעיים של חיי היומיום.
הטיפול הנפשי באמצעות האינטרנט, כמסגרת טיפולית המשוללת קשר בלתי-אמצעי בין מטפל למטופל, מרחיב את גבולות השימוש בטכניקת האסוציאציות. למרות שבטיפול הפסיכואנליטי משתתף האנליטיקן בדו-שיח הטיפולי באמצעות מתן פירוש לאסוציאציות של המטופל, נמנע המטפל מלהתערב במהלך הסיפור האסוציאטיבי של המטופל. נטרול הקשר הבלתי-אמצעי מחזק את האוטונומיה של המטופל ויוצר מרחב מוגן ליצירת אסוציאציות. גם הטיפול באמצעות האינטרנט יוצר מרחב מוגדר לאסוציאציות. שתי צורות הטיפול העיקריות באינטרנט, הטיפול באמצעות הצ'ט או חילופי דואר אלקטרוני (וכן האפשרות לטיפול קבוצתי באמצעות פורום), מעניקות למטופל אוטונומיה בשליטה על סיפורו, באמצעות הכתיבה. למעשה, לא יכול המטפל להתערב או להיכנס לתוך דבריו של המטופל בזמן הכתיבה.
פעולת הכתיבה, המשמשת ליצירת הנרטיב הטיפולי על מסך המחשב, מאפשרת חופש ליצירת אסוציאציות. התהליך האסוציאטיבי של המטופל אוטונומי לחלוטין, והוא רשאי לבחור בתצוגה המתאימה לו על המסך.
תגובותיו של המטפל, על מסך המחשב של המטופל, נמצאות בשליטתו והופכות לחלק מן המערך האסוציאטיבי של המטופל. בנוסף, יכול המטופל לשוטט במרחבי הרשת, כחלק מן התהליך האסוציאטיבי שלו, ולהציג באמצעות מסלול הגלישה שלו את עולמו הפנימי בפני המטפל.
גם פעולת החיפוש באמצעות מנועי החיפוש ברשת האינטרנט עשויה להציג את המנגנון האסוציאטיבי של המטופל. תהליך החיפוש, והבחירה בין האפשרויות המוצגות, עשויות לשקף את עולמו הפנימי של המטופל באמצעות הבחירה באתרים שונים, החל במידע שבו מעוניין המטופל וכלה באתרי מין.
פרויד בן זמננו היה משוטט עם המטופל שלו ברחבי האינטרנט, ומפרש באמצעות גלישתו האסוציאטיבית את המרחבים הלא-מודעים שהדחיק.
כוחה התרפויטי של הכתיבה
את המקור לטכניקה של האסוציאציות החופשיות, המשמשות כמוקד המצאתו המהפכנית של 'טיפול בדיבור', שאב פרויד דווקא מן הכתיבה הספרותית.
הספר שהשפיע ביותר על מהלך חייו של פרויד היה ספרו של לודויג ברן (Ludwig Börne), ובו מאמר שנקרא 'כיצד להפוך לסופר מקורי בשלושה ימים. וכך מנחה ברן את קוראיו:
קחו מספר דפים ובמשך שלושה ימים כתבו, ללא זיוף או צביעות, את כל מה שעולה בדעתכם. כתבו מה אתם חושבים על עצמכם, על בנות זוגכם, על המלחמה הטורקית, על גתה, על יום הדין, על המנהלים שלכם – וכאשר יעברו שלושה ימים אתם תצאו מדעתכם מרוב השתאות למראה התוצאה החדשנית שתמצאו לפניכם. (Freud, 1986: 265)
שאיפתו של פרויד להפוך לסופר מצאה את ביטויה בכתביו הרבים, ובמיוחד בתיאורי-המקרים שלו. כפי שהרחבתי במקום אחר (גרין, 1998), העתיק פרויד את תאוות הכתיבה שלו אל הפעילות הפסיכואנליטית, ואת הכתיבה האסוציאטיבית אל האסוציאציות הטיפוליות, בהן ראה השתקפות של פעולת הכתיבה:
לו רק יכולנו לגלות בעצמנו או באנשים אחרים הדומים לנו פעילות הדומה לכיבה יצירתית! (Freud, 1986a: 143)
את אופייה האסוציאטיבי של כתיבתו של פרויד, וההשפעה ההדדית בינה לבין עבודתו הטיפולית, ניתן למצוא בעיון בכתביו (ר' גרין, 1998). עם זאת, בעבודתו הטיפולית הסתפק פרויד באסוציאציות המדוברות של מטופליו, ולא עמד על ההבדל שבין אסוציאציות כתובות לאסוציאציות שבעל-פה. גם כאן, אני משער שהסיבה לכך נעוצה במגבלות הסיטואציה הטיפולית שהנהיג פרויד, ובעומס היצירתי של חשיבתו.
במהלך ההיסטורי של התפתחות הפסיכואנליזה, וביצירתן של גישות פסיכותרפויטיות רבות אחרות, נעשה שימוש בכתיבה כתוספת לתהליך הטיפולי, הנוצרת בין הפגישות הטיפוליות. לעתים מדובר בכתיבה קבועה של חלומות, שתשמש ככלי עזר לעבודה הטיפולית, ולעתים בהנחיות לכתיבת יומן, כתהליך מקביל למפגשים הטיפוליים. בגישות הנרטיביות החדשות, כגון זו של מייקל וייט ודייויד אפסטון (White & Epston, 1990), או זו של חיים עומר (עומר ואלון, 1997), יש למסרים כתובים בידי המטפל או בידי המטופל תפקיד מרכזי בהנעת התהליך הטיפולי. גישות טיפוליות יצירתיות כגון הביבליותרפיה מעניקות לכתיבה מקום מרכזי בעבודה הטיפולית (ר' 'כתיבהתרפיה', כהן, א., 1995).
אין זה מקרה, שטיפול באמצעות התכתבות לא הפך למקובל על-ידי מטפלים ומטופלים כאחד. דווקא יתרונו של הטיפול בהתכתבות, בנטרול הקשר הבלתי-אמצעי, הוא המכשול העיקרי לעצם קיומו. יצירת הקשר הטיפולי באמצעות יחסי אמון, שהיא התנאי המוקדם לתחילתו של כל טיפול, נדרשת לכל הסממנים של קשר בלתי-אמצעי.
הטיפול הנפשי באמצעות האינטרנט מסלק את המכשול של יצירת הקשר הטיפולי, ומאפשר את יישום הטכניקה הפסיכואנליטית, ואלו שבאו בעקבותיה, באופן העולה על ציפיותיו המשוערות של פרויד עצמו. האפשרות של קשר בו-זמני באמצעות האינטרנט, המשמש כתחליף למסגרת הטיפולית פנים-אל-פנים, משמשת כר פורה ל'העברה' (transference) וליצירת מסגרת בטוחה ליצירת יחסי אמון.
השימוש בכתיבה כאמצעי תקשורת בין המטפל לבין המטופל הופכת את הטיפול באמצעות האינטרנט לאמצעי יעיל ליישום רעיונותיו של פרויד, וכן לפיתוח גישות נרטיביות חדשניות.
האינטרנט כמכשיר 'העברה'
בתיאור-המקרה של 'דורה' (פרויד, 1993) גילה פרויד את כוחה של ה'העברה', ואת התפקיד המרכזי שיש לה ביצירת הקשר הטיפולי ובהבנת הפנטזיות המיניות המודחקות שלהם. "ההעברה היא הדרך שבה מאציל המטופל על האנליטיקן תכונות השייכות בדין לאנשים אהובים (או שנואים) בעבר או בהווה, בעולם ה'ממשי', והוא עושה זאת בחשאי ולפרקים בגלוי" (גיי, 1993: 209).
פרויד לא ראה בהעברה תופעה המיוחדת ליחסים הנוצרים במהלך הטיפול הנפשי:
העברה מופיעה באופן ספונטני בכל סוג של יחסים בין בני-אדם, בדיוק כפי שהיא מופיעה ביחסים שבין החולה לבין הרופא. (Freud, 1970: 83)
כדי להבחין בין ההעברה הנוצרת בחיי היומיום, המערבת קשר בלתי-אמצעי בתבניות ילדות מודחקות, עמד פרויד על הצורך לנטרל את מאפייני הקשר הבלתי-אמצעי, כדי ליצור העברה 'טהורה' ונקיה מהשפעות חיצוניות. לשם כך, כאמור, פיתח פרויד את הטכניקה של הספה הטיפולית:
אני מתעקש על כך, משום שהכוונה והתוצאה של הטכניקה הזו היא מניעת ההשפעה הלא מורגשת של ההעברה על האסוציאציות של המטופל, ובכך ניתן לבודד את ההעברה ולסמן את גבולותיה כאשר היא מופיעה כהתנגדות. (Freud, 1957: 354)
אבל הצלחתו של פרויד לבודד את ההעברה היתה חלקית בלבד. הוא הרי לא הצליח לבודד שני מרכיבים חיוניים ביצירת הקשר הבלתי-אמצעי עם מטופליו: השהייה הגופנית בחלל משותף, והתקשורת הקולית המעבירה את כל גווני האינטונציה.
הטיפול הנפשי באמצעות האינטרנט יוצר את התנאים האופטימליים להעברה, וניתן להגדיר את היחסים הנוצרים בין מטפל למטופל כיחסי העברה הנטולים כל גוון של קשר אישי בלתי-אמצעי. מה שלעתים נראה כחסרון בטיפול הווירטואלי יוצר לראשונה את האפשרות לבחון את תפקיד ההעברה בתנאי מעבדה.
תפקיד ההעברה במרחב הווירטואלי ידוע מזה שנים אחדות לעוסקים בקהילות וירטואליות:
אנליטיקנים יושבים מאחורי המטופלים שלהם כדי שיוכלו להפוך לקולות חסרי גוף. למטופלים ניתן בכך חלל שבאמצעותו יוכלו להשליך על האנליטיקן את מחשבותיהם ורגשותיהם מן העבר. בקהילות הווירטואליות, חוסר אינפורמציה אודות האדם האמיתי שאיתו מדברים, השתיקה המאפשרת יצירת תבניות דמיוניות והמחסור ברמזים ויזואליים, כל אלו מעודדים יצירת השלכות. סיטואציות כאלו מובילות למשיכה ולדחייה מוקצנים, כדי ליצור אידאליזציה או דמוניזציה. (Heidi J. Figueroa-Sarriera, 1999: 130)
הבנות דומות הוסקו מן ההתנסויות בקבוצות תמיכה באמצעות האינטרנט:
העברה והעברה-נגדית הן היבטים חשובים של העבודה הטיפולית. העובדה שקבוצות אלו נפגשות באופן מקוון עשויה לשנות את האינטראקצות. לדוגמה, משום שחברי הקבוצה ואני איננו רואים זה את זה, חברים יכולים להשליך עלי את הפנטזיות שלהם. משום שאני בלתי-נראה ו'מסתורי', קל יותר להשליך עלי את הכעס והתסכול. (Jeri Fink, 1999:76)
חשיבותה של ההעברה בסיטואציה הווירטואלית עולה אפילו על זו המיוחסת לספה הטיפולית. באמצעות הספה בודד פרויד את תהליך ההעברה, והעמיד אותו כנגד תהליך ההעברה היומיומי. אבל ברשת האינטרנט ההעברה הנקייה מיחסים בלתי-אמצעיים מאפיינת את כל הקשרים הבינאישיים, ואינה מבחינה בינם לבין הקשרים הטיפוליים. בשל כך קטנה התנגדותו של המטופל, המנוסה בקומוניקציה הווירטואלית, לעצם הסיטואציה הטיפולית החדשה. להיפך, דווקא חסרונו של הקשר הבלתי-אמצעי מחזק את ההעברה ומשמש כבסיס איתן לקשר הטיפולי כבר מתחילת התהוותו.
המסך כ'לוח-חלק'
המצאת הפסיכואנליזה, והתמקדותה בספה הטיפולית, באסוציאציות החופשיות ובתהליכי ההעברה, העמידו כללי-יסוד בלתי כתובים לעבודה הטיפולית. כללים אלו מגדירים את גבולותיה של הפסיכותרפיה, וגם אם מטפלים רבים, ובראשם פרויד, סטו מהם באופן קבוע, הרי שעצם קיומם מעניק גם לסטיות מהם את משמעותן הפסיכותרפויטית.
שנים רבות לאחר מות פרויד קיבץ רוברט לנגס (Langs, 1998) את כללי–היסוד הנדרשים ליצירת מסגרת אידיאלית לפסיכותרפיה. כללים אלו כוללים את המסגרת הקבועה, את הקוד האתי ואת הקשר הטיפולי. לצורך ענייננו אציג את הכלל הנוגע לאנונימיות היחסית של המטפל:
- לא יתקיים כל קשר מוקדם בין המטפל למטופל, לא מקצועי ולא חברתי.
- למטופל לא יהיה כל מידע בנוגע לחייו האישיים של המטפל.
- ההפניה תבוא ממקור מקצועי, או ממי שמתמחה במידע הנוגע לפסיכותרפיה, והיא תיעשה מבלי למסור כל מידע אישי בנוגע למטפל.
- לא תתקבל הפניה שתיעשה על-ידי מטופלים קודמים של המטפל.
- המטפל לא ימסור כל מידע הכולל פרטים אישיים, ולא יציע את דעותיו, עצותיו או הנחיה כלשהי.
- לא יועבר כל מידע הנוגע למטפל על-ידי צד שלישי.
(Langs, 1998: 45)
הוראות אלו מבטלות למעשה את אישיותו של המטפל, את ההיסטוריה שלו, את קשריו החברתיים ואת סביבתו הטבעית. למעשה, מבטלים כללי-היסוד את כל המאפיינים הבלתי-אמצעיים של אישיותו של המטפל, ומרחיבים את הצעתו של פרויד לבטל את המאפיינים הפיסיים של הקשר הטיפולי.
הוראות אלו, שכמעט ולא ניתן לקיימן בשלמות, מכוונות ליצור ככל האפשר סביבה נייטרלית, שבה משמש המטפל כלוח חלק עליו יכול המטופל להטיל את רגשותיו המודחקים באמצעות ההעברה.
לפיכך, הנייטרליות היא התנאי המוקדם ליישום הפסיכואנליזה בהתאם לאמונתו של פרויד. הקושי בקיום כללי-היסוד הנוקשים הדרושים ליצירת נייטרליות בחדר הטיפולים עשוי להסביר חלק מן השינויים שחלו בטכניקה הפסיכואנליטית, וגם את כשלונותיה הטיפוליים.
בנקודה שבה התמודד פרויד עם גבולות הנייטרליות, ועם מגבלותיה של הספה הטיפולית, נפתח הפתח ליישומו של הטיפול הנפשי באינטרנט. הסביבה הטיפולית החדשה, המחליפה את הספה הטיפולית, היא מסך המחשב, המשמש כלוח חלק וכמצע אידיאלי לתהליך ההעברה.
לכאורה, מסך המחשב המקוון עמוס גירויים מעוררי אסוציאציות, ועם זאת הוא עונה על כל התנאים הנדרשים על-ידי כללי היסוד: הוא מונע כל קשר בלתי-אמצעי בין המטפל למטופל, והוא שומר על האנונימיות ועל הסודיות של שני הצדדים. מחוץ לנרטיב הטיפולי לא מכיל המסך כל אינפורמציה נוספת בנוגע למטפל (או בנוגע למטופל). למעשה, הכתיבה על-גבי המסך משקפת בחזרה את דבריו של המטופל, ואת האסוציאציות שהוא מעלה, בדיוק כפי שחזה זאת פרויד בהוראות שקיבץ בכתבים הטכניים שלו:
על הרופא להיות בלתי חדיר עבור החולה שלו, וכמו מראה עליו לשקף רק את מה שהחולה יכול לראות במו עיניו. (Freud, 1954: 331)
גם כאן, חסרונו של המגע הבלתי-אמצעי, העשוי להיראות במבט ראשון כפוגם ביעילותו של הטיפול הנפשי באמצעות האינטרנט, הוא דווקא יתרונו. הנייטרליות של הקשר הטיפולי הנוצר באמצעות האינטרנט מאפשרת את התנאים הנדרשים ליצירת הטיפול הפסיכואנליטי על-פי הגדרתו של פרויד. המסך כלוח-חלק מספק אמצעים העוקפים את המגבלות שניצבו בפני פרויד, ומאפשר את המשך פיתוחה ובדיקתה של התיאוריה הפסיכואנליטית.
הריאקציה ההומניסטית לתובנה הפרוידאנית
הפרוצדורה הפרוידיאנית הנוקשה יצרה תדמית מנוכרת לגישה הפסיכואנליטית. אינספור קריקטורות, המציגות את המטפל, המטופל והספה, מבטאות את החשש מפני הסיטואציה הלא טבעית של הקשר הטיפולי.
למרות השפעתו הכבירה של פרויד על התרבות המערבית, וחדירתם של המושגים הפסיכואנליטיים אל שפת היומיום, עדיין נותר הטיפול הפסיכואנליטי רחוק מהבנתו של הציבור. הטיפול הנפשי, כפי שהוא מתואר בספרים ובסרטים, הוא בדרך-כלל קריקטורה של יחסי מטפל-מטופל, המדגישה את הניכור שבקשר הטיפולי הפרוידיאני, או את היפוכו המוקצן, המוצג בדמותם של מטפלים חסרי גבולות.
לדימוי השלילי של הקשר הטיפולי הפסיכואנליטי ניתן למצוא הדים גם בשיח המקצועי ובהתפתחותן של גישות פסיכותרפויטיות שאינן מסתמכות על הגישה הפסיכואנליטית. גישות רבות, המשתייכות לזרמים של הפסיכותרפיה ההומניסטית או האקזיסטנציאלית, הדגישו, כריאקציה לפרוצדורה הפסיכואנליטית, את הצד האנושי שביחסי מטפל-מטופל. דוגמה קיצונית לכך ניתן לראות במשנתו של קרל רוג'רס:
אם המטפל אוהב את המטופל, ללא תנאי, ואם הוא מבין את רגשותיו הבסיסיים של המטופל, כפי שהמטופל רואה אותם, יש סיכוי גדול שאלו יהיו יחסים טיפוליים יעילים. (Rogers, 1995: 117)
גם בפרוצדורה הפסיכואנליטית חלו שינויים, המתבטאים במעבר מן הספה אל הכורסה, בדגש על ההעברה-הנגדית ובגישה אינטרסובייקטיבית.
השאיפה להדגיש את הצד האנושי שביחסי מטפל-מטופל מגשרת על הפער שבין אנשי המקצוע לבין הציבור, ועם זאת גם מטשטשת את ייחודו של הקשר הטיפולי. הטענות שהועלו במהלך מאה השנים האחרונות כנגד המתודה הפסיכואנליטית, המוציאה את הקשר הבלתי-אמצעי מן הסיטואציה הטיפולית, מזכירה את הטענות המועלות כנגד האפשרות של טיפול נפשי באינטרנט.
אבל הריאקציה לרעיון הספה הטיפולית, והתחליף ההומני ליחסי מטפל-מטופל, משכיחים את הישגו הגדול של פרויד בהגדרה יחודית של הסיטואציה הטיפולית, המנטרלת את השפעת הקשר הבלתי-אמצעי ומאפשרת אינטרוספקציה נפשית בתנאי מעבדה. העובדה, שהצעתו של פרויד לא ניתנה למימוש בתקופתו, אינה מבטלת את חשיבותה.
גם מבלי לנקוט עמדה בנוגע לתקפות הגישה הפסיכואנליטית, או בנוגע לתקפותן של גישות אחרות, קשה שלא להבחין בהזדמנות המיוחדת שמעניק האינטרנט לבדיקה מחדש של קשר טיפולי החף מכל מגע בלתי-אמצעי. מחד, זוהי הזדמנות ליישם את רעיון הספה הטיפולית ולבדוק את השפעתו על התהליך הטיפולי. התיעוד האובייקטיבי של כל מרכיבי התהליך הטיפולי באמצעות האינטרנט יאפשר הבנות חדשות על עצם מהותו של הטיפול הנפשי, ויגדיר מחדש את גבולות הקשר הטיפולי.
סיכום
בתחומים רבים הקדים פרויד את זמנו ופיתח רעיונות שלא ניתנו ליישום בימי חייו. רבות מהביקורות על פרויד ועל שיטתו מתעלמות מן ההקשר שבו פעל, ואינן מפרידות בין השגיאות שביצע בימי חייו לבין האפשרות לבדוק מחדש את מפעלו.
פרויד עצמו הקדיש רק חלק מזערי מכתביו לטכניקה הפסיכואנליטית, וזו נפגעה בעקיפין גם מן הביקורת על הנחות היסוד של התורה הפסיכואנליטית. עם זאת, מהווה הטכניקה האנליטית את מקור צמיחתן של מאות גישות טיפוליות הקיימות כיום, המקיימות איתה דיאלוגים סמויים בתיאוריה ובפרקטיקה.
הטיפול הנפשי באמצעות האינטרנט מממש באופן מעשי את המטפורה של הספה הטיפולית, ומאפשר את יישום הפרקטיקה הפסיכואנליטית ואת יצירתו של קשר טיפולי יחודי. רשת האינטרנט יוצרת סיטואציה טיפולית מוגנת, שבה ניתן ליישם את רעיונות היסוד של פרויד: החשיבה האסוציאטיבית, ההעברה וההתנגדות, הנייטרליות וההימנעות מקשר בלתי-אמצעי.
נראה שהטיפול הנפשי באמצעות האינטרנט הוא המשכה הישיר של הפרקטיקה הפסיכואנליטית. אבל ההתאמה שבין מאפייני המרחב הווירטואלי להנחות היסוד הפרוידיאניות אינה צריכה לעצור את בדיקתן ויישומן של גישות נוספות ברשת האינטרנט. במאמר זה הארתי מתוך כוונה תחילה את הקשר הטיפולי הייחודי של הגישה הפסיכואנליטית, ואת התאמתו לטיפול הנפשי באינטרנט. באותו האופן ניתן לבחון מרכיבים יחודיים אחרים, כגון מקומו של הנרטיב בגישות טיפוליות שונות, ואת התאמתן למרחב הווירטואלי.
מקורות
גיי, פיטר (1993) – 'פרויד, פרשת חיים לזמננו,' דביר, הוצאה לאור.
גרין, דרור (1998) – 'פרויד נגד דורה', ספרים, הוצאה לאור.
עומר, חיים ואלון, נחי (1993) - 'מעשה הסיפור הטיפולי', מודן, הוצאה לאור.
כהן, אדיר (1995) – 'הדף המפוכח, כתיבהתראפיה הלכה למעשה', אמציה, הוצאת ספרים.
פרויד, זיגמונד (1993), 'קטע מתוך אנליזה של היסטריה', מתוך 'פרויד ודורה' בעריכת עמנואל ברמן, הוצאת עם עובד.
Figueroa-Sarriera, H.J. (1999) In and out of the digital closet: the self as communication network, in Cyberpsychology, Macmillan Press Ltd.
Fink, J. (1999) How to use computers and cyberspace in the clinical practice of psychotherapy, Jason Aronson Inc.
Freud, S. (1957) On beginning the treatment, etc, in Collected Papers, Vol. II, The Hogarth Press.
Freud, S. (1970) Five lectures on psycho-analysis, in Two Short Accounts on Psycho-analysis, Penguin Books.
Freud, S. (1986) A note on the prehistory of the technique of analysis, in Collected Papers, Vol. XIV, The Hogarth Press.
Freud, S. (1986a) Creative writers and day-dreaming, in Collected Papers, Vol. IX, The Hogarth Press.
Langs, R. (1998) Ground rules in psychotherapy and counselling, Karnac Books.
Rogers, C. (1995) The Carl Rogers reader, Constable.
White, M. & Epston, D. (1990) Narrative means to therapeutic ends, W.W. Norton & Company.
