אדוני העצמי
.מאיר קוזארי.
מטרת המאמר היא לתאר תמונה קוהרנטית של תכונות של העצמי. לשם מטרה זו יש להתמודד עם מספר שאלות קשות בנוגע למושג העצמי, התפתחות העצמי, תוכנו, תפקודו, וקשייו.
מושג העצמי נמצא בצומת שבין שאלות רבות. הוא נמצא בין מטריאליזם ואידיאליזם, בין ביולוגיזם ופסיכולוגיזם, בין יש ובין אין. כולנו משועבדים לו. אך רב הנסתר מהנגלה. במשך התפתחות החשיבה אודות מהות העצמי הועלו שלושה אספקטים חשובים: תפקודי, תוכני, וחוויתי. אספקט חווייתי, כלומר תחושת העצמי, מספק משוב הכרחי אודות העצמי לעצמי, אודות ME. דגש על האספקט התפקודי אפשר לראות במחשבה הסוקראטית-אפלטונית המתוארת על ידי הפילוסוף KARL POPPER בביטוי:
“… mind as a pilot of a ship-body.” (8)
באותו ספר (8) מובאים דיברי של הפילוסוף עמנואל קנט ששם דגש על היבט הזהות (החוויתי והתוכני) של העצמי:
“A person is something that is conscious at different times of the numerical identity of its self.”
בתקופה המודרנית, הפסיכולוג
HEINZ KOHUT מגדיר את העצמי כ:“… a physical and mental unit which has cohesiveness in space and continuity in time.”(5)
הפסיכולוג
JOSEPH LICHTENBERG השייך לאסכולה קוהוטיאנית שם דגש על אספקטים תפקודים וחווייתיים. כך הוא כותב:“ I define the self as independent center for initiating, organizing, and integrating…” and “ the sense of self arises from experiencing that initiating, organizing, and integrating. Experiencing has active (agent) and passive(receptor) mode.”(6)
לגבי תוכן העצמי במשך ההיסטוריה הועלו הצעות רבות ומגוונות.מטרות על מהוות חלק מרכזי בתוכן העצמי. הן מתפתחות ומשתנות במשך החיים. פילוסופים ופסיכולוגים שונים שמו דגש על מניע זה או אחר. כך למשל, פילוסוף ארטור שופנהאואר שם את הדחף המיני במרכז של "רצון לחיים" – LIFE TO WILL (9).הוא השווה את ה-WILL לכוח של ענק עיוור שעל כתפיו יושב גמד אינטלקטואלי נבון. כמעט מאה שנים מאוחר יותר זיגמונד פרויד תיאר במטפורה דומה על רוכב נבון שרוכב על סוס נמרץ, את היחסים בין EGO ו- ID. מושג ה- "WILL" ככוח פנימי המניע את התנהגות האדם עורר הדים בדורות הבאים. כך, פרידריך ניטשה הדגיש את ה"רצון לעוצמה" – POWER TO WILL – ככוח המניע העיקרי. בשבילו זה "רצון" האדם ללכת בדרך אותנטית משלו למרות כול ההתנגדויות ולהיות, לדבריו, אלוהים בעצמו. עוד במאה רביעית לפני הספירה, אריסטו תיאר את התשוקה לידע כמאפיינת את בני אדם. אולי אפשר לקשר גם את התשוקה לידע עם "רצון לעוצמה". בין הפסיכולוגים אלפרד אדלר והינץ קוהוט הכירו
ב-
POWER TO WILL כמניע המוביל בהתפתחותו והתנהגותו של האדם. קוהוט הדגיש גם מניע נוסף - משאלה להכרה (RECOGNITION TO WILL). לפי השקפתו, הכרה בחשיבות קיומו של הפרט היא תנאי הכרחי להתפתחות בריאה של העצמי. וויקטור פרנקל תיאר את החיפוש אחרי משמעות החיים –MEANING TO WILL (3) הנותן כיוון, טעם ואנרגיה לחיים. אדם מוצא את משמעות החיים כאשר הוא מוצא שחייו חשובים למישהו או למשהו שהוא מעריך.
האדם כסובייקט זקוק לאובייקט אנושי. בתחילה חשבו שהסיבה לכך טמונה בצורך להקל על מתח מיני. בהמשך מצאו עוד כמה סיבות טובות לנזקקות זו - ביניהן צורך במזון ובביטחון, צורך בהכרה, וצורך בשותפות. אפילו יחסים כואבים עדיפים על העדרם. זאת אומרת קיים RELATIONSHIP TO WILL . לפי תיאוריה זו, מגוון יחסי אובייקט של האדם מגדיר את יחסיו עם הסביבה ואת אישיותו. הפרעת אישיות מוצאת ביטוי בפתולוגיה של יחסי אובייקט.
בסבך של "רצונות" מגוונים נשאלת השאלה האם ישנו גזע עץ שכל המשאלות צומחות עליו ?
התלבטויות בעניין זה היו אפילו אצל פרויד.כך, ב "THE EGO AND THE ID" (4) הוא משייך ל EGO את הדחף להישרדות וכולל אותו בקבוצת דחפים ליבידינליים. אחר כך הוא שכלל קבוצת דחפים זאת לדחף החיבור ובניה לעומת דחף ההרס.
J. LICHTENBERG מדווח שבמחקרים פסיכופיזיולוגיים אצל תינוקות נמצאו חמש מערכות מוטיבציוניות וביניהן:
“(1) the need for psychic regulation of physiological requirements, (1) the need for attachment-affiliation , (3) the need for exploration and assertion, (4) the need to react aversively through antagonism or withdrawal,, and (5) the need for sensual enjoyment and sexual excitement.” (6)
חשוב להדגיש שבכל מערכת ישנו תגמול של עונג משלה.
למרות שכל עולם החי מבצע פעילות רבייה כדי לשמור על קיום המין, פעילות זו לא מספיקה להישרדות אינדיבידואלית.
ועדיין נשאלת השאלה האם יש משהו שמאחד את כול ה-
WILLS למיניהם. אם נחזור לשופנהאואר אנו נגלה שביחד עם הדגשתו את המשאלה המינית, הוא כותב:“… what is will wants is always life”. (9)
כאן יש מקום להרחיב ולהכניס תוכן יותר רחב במושג לחיות. קיום אנושי כולל לא רק קיום של הגוף אלא גם ואולי יותר חשוב קיום של העצמי יחד עם כל האמונות, הערכים, וההזדהויות שלו. האדם מחפש מקום משלו להשתרש בחיים, "להיות שם". הוא רוצה לא רק להיות אך גם להשפיע ואם אפשר גם לשלוט בסביבתו הקרובה ולהשתייך לסביבה רחבה. גם בעולם של טבע דומם, חפצים לא 'אדישים' האחד כלפי השני, אלא הם מפעילים שדות השפעה פיזיקליים, כגון שדות כוח הכובד או שדות אלקטרו-מגנטיים. בטבע דומם להתקיים פירושו להשפיע. כך גם בחברה אנושית. בנוסף, לאדם יש יכולת להרחיב השפעתו על הסביבה ולחזק השתרשותו בקיים. עבורו להשפיע פירושו להתקיים.
כעת נתייחס לשאלה, איך העצמי מתפתח ומתהווה. בתחילה יש לנו גרעינים של העצמי. ישנה סכימה של גוף, כלומר, השתקפות של הגוף בתוך המוח. ידוע שיש גרעין של העצמי תפקודי באזור המוח הבינוני הקרוי -
PAG (PERIAQUEDUCTAL GRAY ) (7) בהצטלבות דרכים של מידע רגשי, סנסורי, מוטורי. באזור הזה קיימת אבחנה של מצבים אפקטיביים שונים והכוונה של תגובות של הגוף בהתאם. כאשר מתפתחת אונה פרונטלית של CORTEX ,היא לוקחת על עצמה אחראיות על פעילויות תכליתיות.מסביב לגרעינים פיזיולוגיים הולכת ונבנית מערכת תכנים ענפה. בתחילה היא כוללת רק תחושות פנימיות של גוף ותחושות מגעיו עם הסביבה. לאחר מכך היא מכניסה פנימה אל תוך העצמי את פעולותיו, רגשותיו, החלטותיו, ואמונותיו. היא גם צוברת שרידים טראומטיים של בעיות לא פתורות שעלולות לעלות שוב במצבים דומים בעתיד. היא משייכת לעצמי כל מיני חפצים, דברים ואנשים. הסובייקט מנסה להרחיב את הבסיס של שליטתו וגם משייך את עצמו לקבוצות הזדהות אחדות. וכך קורה שהתוכן הסובייקטיבי מכוון פעילות אובייקטיבית של הפרט. לכן תוכן סובייקטיבי ותפקוד אובייקטיבי הם שני אספקטים של אותו העצמי. הפרדה ביניהם ל
EGO תפקודי ותחושת העצמי סובייקטיבי לפי הצעתו של פרופ' פינחס נוי (2) , לא משקפת מספיק את האינטראקציה העמוקה בין התוכן והתפקוד. הסובייקט נעשה מומחה בענייני החיים. בתחום הבינה המלאכותית היו מגדירים את מערכת העצמי כ: self-organizing expert system . היא גם לוגית וגם אנלוגית. היא עוסקת גם בוויסות אנרגיות וגם בעיבוד מידע. היא יותר עצמאית בבחירת יעדים ושיטות פעולה מאשר ה"אגו" המסורתי, אך עבודתה לא פחות קשה. העצמי הוא יצירה פסיכו-פיזיולוגית. הוא הולך ונבנה. בצורה מטפורית תהליך בנייתו של העצמי דומה להיווצרות פנינה בתוך צדפה, או היווצרות כדור שלג מכמה פתיתים מתקבצים. אך כל האנלוגיות לוקות בחסר.כאשר האדם משיג את מבוקשו, הוא מתוגמל על ידי תחושות העונג. בנוסף לתחושת העונג הספציפית, חוויה אינטנסיבית של התרגשות לקראת השגת המטרה מהווה תגמול חושני בעצמה.
בדרך כלל הפרט מעדיף שאחרים יחיו לפי הכללים והאידיאלים שלו ושאחרים יהיו שותפים לו, כך שיהיה קשר עמוק בינו ובין אחרים. אנשים מוצאים זהות מסוימת עם בני זוגם, עם קבוצת כדור רגל, עם מפלגה, ועם דת ולאום. בצורה זאת בני אדם מרחיבים את גבולות השליטה של העצמי ומשתרשים בתוך החחים. תופעה זו מוכרת גם אצל חיות בהתנהגות סימון השטח. יש אנשים שהעצמי האידיאולוגי שלהם יותר חשוב מהקיום הגופני. בן אדם עלול להקריב את עצמו למען "ניצחון עתידי" של העצמי המשותף. מלחמות התרחשו לא רק בגלל שטח הפיסי, אלא גם לשם ניצחון של אידיאולוגיה דתית, או פוליטית. גם נוצרים וגם מוסלמים חסו על אלה שהמירו את דתם.
התמזגות יתר יכולה להיות מסוכנת. כאשר הסממנים לאינדיווידואליות חלשים, האדם מחפש בולטות וכבוד ביכולתו להתמזג ולשנוא את כל מי שלא שייך. צורה פתולוגית אחרת של הרחבת העצמי היא הכללת העצמי של האחר בתוך ה
SELF של עצמו. כך קורה בהתאהבות לא הדדית. בן אדם מתמכר לנוכחות הפרטנר בתוכו, כמו שבן אדם מתמכר לסם שנעשה חלק ממחזור הדם שלו. בשני מקרים תהליך הגמילה מאד כואב. והיה גם מלך צרפת, לואי ה- 14 שטען 'צרפת זה אני' ו גרם לשנאת עמו כלפי המלכות.אך קורה לפעמים תהליך נסיגת העצמי. זה קורה , למשל, בהגנות. בגלל חשיבותו הגדולה של העצמי בחיי הפרט, העצמי מגן על עצמו במקרה של כישלון על ידי תמרונים שונים. בהגנת השלכה הפרט משייך את מעשיו ותכונותיו הרעות לאחר. בפסיכוזה בן אדם עלול להתכחש לחלק של העצמי ולטעון שבתוכו קיים איזשהו ג'וק או שד ושהשד הוא האחראי לכישלונותיו. באופן כללי בפסיכוזה מתרחש ניסיון הגנתי להזיז את הגבול בין העצמי וסביבתו או פנימה או חוצה בלי להתחשב במציאות. כאשר הגנות לא יעילות וכאשר הפער בין העצמי האידיאלי והקיום היום-יומי בלתי נסבל ואין תקווה לשיפור, הפרט עלול לרצות להתאבד כדי להתפטר מהכאב הנפשי. בהתקפי זעם הנובעים מקריסה פתאומית של כל שאיפות העצמי, האדם עלול לחוש את תחושת איבוד השליטה על החיים, כאילו הוא נופל לתהום. במצב כזה הוא עלול לתקוף אחר הקשור נסיבתית למצבו ולהרוג את האחר ואת עצמו.
ישנן גם תופעות של שינוי העצמי. אם אדם מחליף מקצוע או מחליף מדינה ומשנה את חוג חבריו, אין בזה שום דבר חריג. בהחלפת מקצוע אפשר לראות גם השלמה של הזהות. אך אם אישיות גבולית משנה מקצה לקצה את יחסה לאחר ומתכחשת לרגשות הקודמים אז האחר לא יכול לזהות את אותה אישיות. ואם בן אדם בנסיבות המזכירות לו טראומות קודמות עבר להיות מישהו אחר, כמו אצל אלה שסובלים מריבוי הישויות, אנו נתפלא לגמישות ויצירתיות של העצמי התועה.
על אפשרות אי יציבות גבולות ה"אני" הסובייקטיבי כתב פרויד ב"תרבות ללא נחת" (3): "הפתולוגיה מלמדת אותנו על מספר רב של מצבים, שבהם קווי התיחום בין האני והעולם החיצון מתערערים או נתחמים שלא כראוי. אלה הם המצבים שבהם חלקים של גופינו, ואפילו חטיבות של חיי הנפש שלנו, נתפסים לנו כזרים, כמו לא היו שייכים כלל לאני. ויש מיקרים אחרים, שבהם אנו מייחסים לעולם החיצון דברים שמקורם בבירור באני, ואשר מן הראוי שאני יכיר בכך. מכאן שאפילו תפיסת האני עלולה להיפגע על ידי הפרעות, וכן שגבולות האני אינם יציבים ואינם גבולות של קבע."
הפילוסופיה של החיים המגדירה את סגנון ההשתלבות בחיים, מהווה סימן הכר של האישיות. כך, שופנהאואר כתב:
“By character we mean in general the representation of will at the highest grade of its objectification…”) 9).
הסגנון המיוחד של בעל הפרעת אשיות סכיזוידית ניכר בזה שהוא בונה סביב העצמי חומות, מגדלים ותעלות. הוא מסתפק בפנטזיות נשגבות של עצמו אך לא מתקרב לאחרים ולא נותן להם להתקרב אליו. לעומתם הנרקיסיסתים זקוקים למעריצים רבים. הרודן משתמש בכוח ובהפחדה כדי לכפות את מרותו. לאישיות גבולית חסרה זהות ברורה. כמו זיקית היא זקוקה לאחר כדי ללבוש את זהותו. היא מתמלאת בזעם ותסכול כאשר האחר מנסה לעזוב אותה. הגבוליים והנרקיסיסטים מתחברים היטב עד שהנרקיסיסט יחפש כיבוש נוסף, או נרקיסיסט אחר ימשוך אל עצמו את בעלת האישיות הגבולית. בעל אישיות אובססיבית מנסה לשלוט על החיים בהקפדה יתרה על הפרטים. האנטיסוציאלי לא מתעניין באחר, אלא להונו, לרכושו, ולפעמים לגופו. הוא מוכן לנצל את האחר כדי להשיג את מטרותיו והוא מוכן להזיק לאחר אם הוא עומד בדרכו. באופן כללי אפשר להציע את הצירים הבאים לאפיון אמונות של הפרט: אמון בסיסי, דומיננטיות, ביטחון עצמי, אגוצנטריות, ושייכות. האמונות ,ההגנות, הקונפליקטים והטראומות משפיעות על בחירת היעדים בחיים ועל השיטות להשגתם.
אמרנו מקודם שהעצמי דומה ל-
EXPERT SYSTEM בענייני החיים. זו מערכת מומחה מיוחדת כי כלליה מיועדים לשילובו של הפרט בקיים וכי סיפוק הצרכים מלווה בעונג גופני. אם יתאפשר לבנות את מערכת המומחה המתלמדת שבבסיסה יהיו כללי שמירת קיומה יחד עם תגמולים על השגת המטרות, אז יהיה אפשר לדבר על בניית AUTOMATIC SELF. אך לפני זה צריך ללמוד איך לתת את המענה לשאיפה של העצמי האנושי למצוא את מקומו הראוי בעולם.סיכום. העצמי הוא המערכת האינטגרטיבית הגופנית והמנטלית אשר אחראית על תפקודו של האדם. מתוך החוויות החיים, האדם מגבש בתוך העצמי שלו את הערכים, האמונות, והיעדים. מרכיבים אלה מכוונים את תפקודו של העצמי. כמו כן, במהלך התפתחות העצמי מתגבשת גם פילוסופיית החיים של האדם. מטרת-על של העצמי היא מציאת מקומו הראוי של הפרט בתוך הקיים, ובמיוחד ב"הרקמה האנושית הגדולה", יחד עם הרחבת הבסיס שליטתו והשפעתו. העצמי שואף להיות הכל-יכול, אך לא הכל בידו. סכנות רבות מחכות לו ויש הרבה אפשרויות להיכשל. בגלל חשיבות הרבה של שלמותו של העצמי, הוא משתמש בהגנות המשנים גבולות העצמי עד להסרתם. העצמי החולה זקוק לאמפתיה ולטיפול. "העצמי" הקולקטיבי גם מכיל בתוכו ערכים, אמונות, ויעדים. לאחדות רעיונית יש כוח רב. אך בנטייתו "העצמי" הקולקטיבי להרחיב גבולות שליטתו טמונה גם סכנה רבה. ועליה כולנו צריכים לתת את הדעת.
סיפרות.
1. פרופ' פנחס נוי, מה הוא 'העצמי של 'פסיכולוגית העצמי'. "שיחות", כרך ט', חוב' מס' 2, מרץ , 1995.
2. זיגמונד פרויד, (1930). תרבות בלא נחת. תל אביב: ספרית פועלים בע"מ, 2000.
3. Frankl, V., The Will to Meaning. London: Souvenir Press, 1971.
4. Freud, S., The Ego and the Id (1923). The Essential of Psychoanalysis. Penguin Books, Hogarth Press, 1986.
5. Kohut, H., The Restoration of the Self. New York: International Universities Press, 1971.
6. Lichtenberg J., D., Psychoanalysis and Motivation. Hillsdale, NJ: The Analytic Press, 1989.
7. Panksepp J., The Periconscious Substrates of Consciousness. Journal of Consciousness Studies 5:566-582, 1998.
8. Popper, K. and Eccles J., The Self and its Brain. Berlin, London, New York: Springer-Verlag, 1977.
9. Shopenhauer, A., (1819). The World as Will and Representation. Translated by E.F.J. Payne. New York: Dover, 1969.
