אל תפגעו בלקויי הלמידה

yul_ia@walla.com25/9/2006

אבחון. אפשר לקבל דוגמאות לשאלות שנשאלות במבחן וכסלר ו/או בנדר לגילאי נוער 14-16 ?
(בנושאי ידע/מושגים...)

יוסי ז.21/8/2006

תגיה ליוסי האחראי לכתבה [ל"ת]. אני תלמיד ביב' בחייים שלי לא הרגשטי הקלה יותר  ממה שעכשיו.
עזרו לי בבגרויות ולעשות לי אקלות ..
אני דיסקלט מכיתה א' אם לא ב'.....
נויה טועה בנוגע לדברה,  ואין לה מושג מה עוזר ומה לא כי היא בעצמה לא דיסלקטית או מישי עם בעיות למידה.
 
תודה לכה,
                  יוסי זנו

ד"ר הרשמן21/8/2006

תגובה [ל"ת]. תופעה זו דורשת אבחון, ובו כל החמשך יבוררו.
ניכרת התופעה הזאת בעיקר בבתי הספר היסודיים.
יש לברר מדוע הפדלכץ ומבחן מנת משכל  מהוה בעיה כל כך חמורה, כי אני בהחלט בילדותי הייתי ילד עם קשיי למידה וביצעתי אבחונים רבים.
ד"ר הרשמן הפציולוג הפסיכולוגי לנוער
052737484

שילה20/12/2005

תוצאות אבחון וכסלר.

דורית נוי-שרב19/6/2005

האם יש חומר, מחקרים, עלהשפעת ליקויי למידה (דיסלקסיה, דיסגרפיה) על תיפקוד במבחן רורשאך. לנויה ספקטור ולאחרים,
הדיון היה בעיקר על מבחן וכסלר ומבחני אינטליגנציה.
אני זקוקה בדחיפות למידע אודות השפעה של ליקויי למידה כגון דיסלקסיה, דיסגראפיה על התיפקוד של נבדקים (שהאינטליגנציה הטובה שלהם אינה מוטלת בספק) במבחן רורשאך.
תודה על כל מידע
דורית נוי-שרב

בת שמקבלת הקלות!!!13/5/2005

נוגדת את דעתך!. לידיעתך ולידיעת כל החושבים כמוה:
ההקלות הגיעו לנו כדי לעזור לנו לעבור את המבחן ברמה שלכם ולא משום סיבה אחרת!
תאמינו לי שיותר קשה לנו!
ואני מכירה הרבה תלמידים שהיו יכולים לעבור את בחינות הבגרות אם היה להם הקלות (שמגיעות להם) והם לא עשו זאת בגלל אנשים כמוכם...

שי13/8/2004

תגיה נוספת ליוסי. שוב שלום יוסי,
ברור שאין דבר מוחלט במחקר, המחק בנוי על מהימנות שחזור, קרי הצטברות של נתונים מתלכדים, ומה לעשות שדברים כיום הם לא בגישה מלפני 20 שנים. בינתיים לא הסיקו שום 'מסקנות גורפות', אבל זה בהחלט בדרך באם מדובר על נושא האינטליגנציה בהגדרות של ל'ל.
אין שום קשר בין רמת המיומנות של המאבחן לבין מיצויו של המבחן, לא על זה מדובר.....
יוסי , אתה נעול על הווקסלר, ותפיסותייך אינן כה עדכניות... אין לי מושג מה הרקע שלך, אבל סביר שאתה משתייך לזרם הפסיכולוגים החינוכיים.....
שיהייה לךבהצלחה

יוסי ארן12/8/2004

לשי. שי היקר.
במחקר אין שום דבר מוחלט. ואיני שולל את תוצאות המחקר אלא את המסקנות הגורפות שמסיקים ממנו. לא טענתי שיש לוקסלר יכולת לבצע סיווג של לקות למידה כלשהי. מבחני אינטליגנציה בודקים רק אינטליגנציה ועל פיהם מסווגים רמת אינטליגנציה. אבל, הם גם מדגם התנהגות ובוחן מיומן יודע לעשות שימוש מושכל בהם על ללמוד מההתנהגויות הנצפות גם לגבי לקויות למידה.
העובדה שמבחנים לאפיון לקויות למידה לא מתוקננים בארץ משאיר רמת ביטחון נמוכה מאוד לגבי מה שמוסק מהם ולכן אנו חוזרים לתצפית המתוקננת שברשותינו - הווקסלר.
לגבי המחקרים שציינת, איני בטוח שאני זוכר אותם. שלח לי את ה- reference  המדוייק בבקשה. 
בברכה,
יוסי

שי12/8/2004

תגובה ליוסי. יוסי שלום,
אנחנו לא במהלכו של כל ויכוח!!! אנחנו בסה'כ מורים על תובנות שונות וזה בהחלט מקובל. את ה'ויכוח' אנו משאירים לאקדמיה, ושם התובנות די חד משמעיות!
קצת קשה לי להבין על מה התבססת כשאמרת שהווקסלר מלמד יותר ממה שנדמה לי, כמו כן בהתייחסך למחקר......
אני מסכים איתך בהחלט בעניין תקנון הווקסלר. הוא המבחן המתוקנן ביותר. הבעיה המרכזית בארצנו היא מבחנים אחרים, הרלוונטיים עוד יותר לאבחון ל'ל, שעדיין אינם מתוקננים. 
אתה צודק כשאתה אומר שהווקסלר מלמד הרבה. מה שאתה עדיין לא מבין, בדיוק כמו עוד אחרים, זה שמבחני האינטליגנציה לא תמיד מבחינים באופן הנדרש. ולא מדובר רק בלקויי למידה, אלא גם בליקויים אחרים כדוגמת ADHD ו- EF. למשל, נמצא כי תפקודים חלשים במבחני המשכל השונים לא מסבירים מספיק טוב ליקויי למידה מסויימים. בהזדמנות זו אמליץ לך לעיין במחקר של Aaron משנת 97, ואולי גם במחקרים של סיגל וסטנוביץ'.
דבר נוסף. אין ספק שמי שלא שומע טוב, או יש לו בעיה במיקוד ראייה (אני אישית מעדיף את המונח 'כינוס עיניים' בשל השוני שבין המונחים) הנו בעל סיכוי לקשיים בקריאה. אך כשהתייחתי לנושא התכוונתי ללקות ראשונית!!!
 

יוסי ארן11/8/2004

תגיה לשי. שי,
לפני שאנחנו ממשיכים בויכוח, תאמר לי כמה מבחנים מתוקננים ברמה של הווקסלר אתה מכיר לאבחון של ליקוי למידה כלשהו ?
זה לא המקום לפרט את כל מלאכת האבחון. אבל הווקסלר מלמד יותר ממה שנדמה לך ויותר ממה שהמחקר שאתה מדבר עליו הקיף עד כה.
כאחד שמכיר את המחקר לפני ולפנים מה הוא בודק ?, מה הוא יכול לבדוק ומה עדיין לא ? לא הייתי ממהר לפסול את הווקסלר. הוא מכיל יותר מידע ממה שנראה לך.
ודרך אגב, אתה יודע כמה פעמים ילד מאובחן כלקוי בקריאה ומסתבר שהוא פשוט לא שומע כל כך טוב (בגבול התחתון של הנורמה) ולכן החמיץ כמה דברים בתהליך התפתחות המודעות הפונטית לדוג'. או כמה פעמים יש לילד בעיה במיקוד ראיה שאין לה פתרון מלבד משקפיים מיוחדים. על זה אבחון קריאה מקיף ככל שיהיה לא עולה. זה עשוי להתבטא בריי אבל רק רופא עיניים מאבחן זאת.
יוסי 
 

שי11/8/2004

תגיה= תגובה.

שי11/8/2004

תגיה ליוסי. יוסי שלום רב,
אין כל דבר 'נגוע' במה שנויה כותבת בנוגע למבחני האינטליגנציה! נהפוך הוא, דבריה מקבילים לממצאי המחקר שהצטבר במשך 15 - 20 השנים האחרונות! אני לא יודע מה הרקע שלך, אבל אנשי מקצוע מהתחום (משמע אנשים מומחים בתחום ופסיכולוגים המוכנים 'להקשיב' למחקר) הנם בגישתה של נויה. אם אתה מדבר על אינטרסים, האינטרס היחיד הוא  לערוך אבחון מקצועי ככל האפשר!!!
מבחן האינטליגנציה לא תורם יותר מידי בין האבחנה ללקויי למידה לבין 'רפי שכל'! אנחנו מדברים באבחון מסוג זה על תהליכי קריאה...... לא על אינט'!
עכשיו, אבחון דידקטי איננו תוסף, נהפוך הוא, המדדים המתקבלים בו (שוב, תלוי האם המאבחן יודע מה הוא עושה) משמעותיים ביותר, כך שהוא הבסיס. עם זאת, כמובן שאבחון נוסף של פסיכולוג יתרום.
ברור לי שאבחון מקיף זו הדרך, אך לא נראה כי ביקור אצל רופא עיניים/ אוזניים הוא חלק מן אבחון לקויות למידה. אם עולה הצורך, יש להפנות בהתאם.

איך נדע9/8/2004

באמצעות מבחנים מתאימים. אנחנו, שצריכים להתאים תכניות לימוד ומסגרת חינוכית וטיפולית, נדע את הדרוש באמצעות מבחנים מתאימים ותצפיות של בעלי מקצוע שהתמחו בעבודת הוראה טיפולית ובאבחון. אחרים לא יידעו לעולם וכך לא יפגעו בפרטיות ובזכויות התלמידים. אני מתקשה להבין את הנהירה הזו והדבקות במטרת האבחון השוגה לכל-דכפין. אני מכירה עשרות ילדים שתיפקודם האינטלקטואלי התקין והגבוה לא אובחן ע'י פסיכולוגים שלא הוכשרו לכך ואשר השתמשו בכלים שאינם מתאימים ובעיקר מזיקים ללקויי-למידה ולחריגים אחרים. אני מתנצלת וחוזרת על עצמי: החינוך המיוחד ידע ויודע גם היום לאבחן נבדקים 'בלתי ניתנים לאבחון', ומאז ומעולם השתמשו המומחים בכלים מיוחדים בשדה. כל-זאת, בזמנים שהפסיכולוגיה והרפואה קבעה 'פיגור' במקרים של לקויי-למידה וחריגים אחרים. ואל נשכח: התמחות באבחון לקויי-למידה כוללת, בדרך-כלל גם הכשרה באבחונים פסיכולוגיים, ובמיוחד - לא בדרך הקונבנציונאלית. ראייה עתיקה היא השימוש במבחנים פסיכולוגיים בצד כלים אחרים שהותאמו בראשית הדרך. ראה שם, בספרי על אבחון ושיקום לקויי-למידה, גם אני השתמשתי במבחן ווכסלר. מאז - יש כלים, יש התמחויות וגם דעות אחרות. (אגב, שם בספרי גם הצעתי שיתוף-פעולה בין המטפלים בחינוך המיוחד והפסיכולוג-הבודק).

איך נדע9/8/2004

באמצעות מבחנים מתאימים. אנחנו, שצריכים להתאים תכניות לימוד ומסגרת חינוכית וטיפולית, נדע באת הדרוש באמצעות מבחנים מתאימים ותצפיות של בעלי מקצוע שהתמחו בעבודת הוראה טיפולית ובאבחון. אחרים לא יידעו לעולם וכך לא יפגעו בפרטיות ובזכויות התלמידים. אני מתקשה להבין את הנהירה הזו והדבקות במטרת האבחון השוגה לכל-דכפין. אני מכירה עשרות ילדים שתיפקודם האינטלקטואלי התקין והגבוה לא אובחן ע'י פסיכולוגים שלא הוכשרו לכך ואשר השתמשו בכלים שאינם מתאימים ובעיקר מזיקים ללקויי-למידה ולחריגים אחרים. אני מתנצלת וחוזרת על עצמי: החינוך המיוחד ידע ויודע גם היום לאבחן נבדקים 'בלתי ניתנים לאבחון', ומאז ומעולם השתמשו המומחים בכלים מיוחדים בשדה. כל-זאת, בזמנים שהפסיכולוגיה והרפואה קבעה 'פיגור' במקרים של לקויי-למידה וחריגים אחרים. ואל נשכח: התמחות באבחון לקויי-למידה כוללת, בדרך-כלל גם הכשרה באבחונים פסיכולוגיים, ובמיוחד - לא בדרך הקונבנציונאלית. ראייה עתיקה היא השימוש במבחנים פסיכולוגיים בצד כלים אחרים שהותאמו בראשית הדרך. ראה שם, בספרי על אבחון ושיקום לקויי-למידה, גם אני השתמשתי במבחן ווכסלר. מאז - יש כלים, יש התמחויות וגם דעות אחרות. (אגב, שם בספרי גם הצעתי שיתוף-פעולה בין המטפלים בחינוך המיוחד והפסיכולוג-הבודק).

יוסי ארן9/8/2004

שי, כל אחד מפספס משהו. מה שספקטור כותבת לגבי מבחני אינטליגנציה נגוע באינטרסים זרים. המבחנים הללו תורמים במידה רבה ומשמעותית לאבחון לקויות למידה (אחרת איך נדע אם מדובר ברפה שכל או בלקוי למידה).
אבחון דידקטי הינו תוסף הממקד ומאפשר איפיון של הלקות אך אינו עומד בפני עצמו, ממצה ככל שיהיה.
וכן, אבחון כולל ומקיף זו הדרך (כולל רופא עיניים ואוזניים).
יוסי 

שי7/8/2004

רונית- את מפספסת פה משהו!!!. 'רבותי, לא צריך לריב. יש מקום לכולם. אין ספק שיש צורך באבחונים הדידקטיים שיתלוו לאבחון הפסיכולוגי וישלימו אותו. הרי, רק אבחון פסיכולוגי יכול להבחין בין ל.ל. לבין קשיים שמקורם אחר'
שלום רונית......
אני מסכים עם ה'כותר' שכתבת לגובה שלך, כמן כן גם עם חלק מן התכנים...... אבל שימי לב לדקויות השונות שפספסת: קודם כל, לאו דווקא אבחון פסיכולוגי הוא זה שנותן את התשובה הנכונה! אם נדייק, המחקר מראה שמבחני האינטליגנציה לא תורמים יותר מידי לאבחון לקויות הלמידה (מבחנים אלה נפוצים מאוד בשימושם של הפסיכולוגים)!  אגב, שימי לב גם למה שספקטור כתבה....
דבר נוסף, איבחון דידקטי אינו 'תוסף' לאבחונו של פסיכולוג. לרוב (תלוי במערך האבחון) הוא יהייה ממצא יותר. מה הפתרון?! אבחון מקיף וכולל?! נראה לי שזו הדרך....
כל טוב
 

רונית דגמי6/8/2004

מאחורי הויכוח התיאורטי מסתתר מאבק סוציולוגי על מי יוכר כמאבחן.... הסיפור לא החל מהיום....
ישנה סקירה נהדרת (מצויה בחלק מתחנות השפ'ח), לגבי ההבדלים בין קשיי למידה לבין לקויי למידה. בין היתר, ישנה סקירה היסטורית על התפתחות התחום ועל המאבק של ועדי ההורים על ההכרה בזכויות של לקויי למידה. ויכוח כזה ראשיתו במי קובע ומגדיר מיהו לקוי למידה בכלל.
ראו בארץ כי טוב והחלו המונים נוהרים למאבחנים השונים. במהלך שנות עבודתי כיועצת חינוכית בתיכון, תלמידים רבים ביקשו: 'תסדרי לי 'הקלות'. אני רוצה בחינה בע'פ. אולי הבוחן יעזור וירמוז עם השאלות...'. הסטטיסטיקה של משרד החינוך מדברת בעד עצמה: יש הרבה יותר תלמידים שאובחנו כלקויי למידה מהשכיחות שלהם באוכלוסיה בארה'ב. ברור שמדובר בכסף רב, ביוקרה של מי שמוכר כמאבחן וכו'. לכן תחום האבחון של לקויי למידה נגוע באינטרסים נוספים, לצערי. כך, האבחנה המבדלת בין לקויי למידה, לבין האחרים מפספסת את התלמידים שהם באמת לקויי למידה.
בנוסף, הסטטיסטיקה מראה שבישראל אחוז המטפלים פר נפש, הוא הגבוה ביותר בעולם! זה אומר משהו, לא? כולם רוצים לטפל, כולם רוצים לאבחן. כלומר, מעבר לויכוח התיאורטי ברור שיש עניין סוציולוגי של מאבק בין המקצועות. הרי, מאבחן שלא יוכר כבעל מקצוע המוכר לצורך קביעת סטטוס של תלמיד כלקויי למידה, לא יוכל להתפרנס ולא יהיה מוכר. 
רבותי, לא צריך לריב. יש מקום לכולם. אין ספק שיש צורך באבחונים הדידקטיים שיתלוו לאבחון הפסיכולוגי וישלימו אותו. הרי, רק אבחון פסיכולוגי יכול להבחין בין ל.ל. לבין קשיים שמקורם אחר. ראוי אפילו לציינן ולתקנן את האבחונים הדידקטיים ולקבוע את הנורמות השכיחות באוכלוסיה. אין ספק שיש מקום להמשיך וליצור מבחן אינטגרטיבי בתהליכי הקריאה והכתיבה עם נורמות ועם תהליכי על שעומדים מאחורי תהליכי הקריאה והכתיבה (במקום לתת רשימת מכולת שמבלבלת את התלמיד וסביביתו).
יתרה מכך, לא תמיד צריך אבחון פסיכולוגי. יש מקרים שברור שמדובר בעניין של קושי שדורש התערבות מסוימת, או שהקושי מסוים או נובע ממקור מובחן. במקרה כזה, ניתן להסתפק באבחון דידקטי. יש מקרים שחייבים דוחות פסיכולוגיים.
בברכת סופ'ש נעים לכווווווווולם!
רונית
 
 

שי4/8/2004

תלמידה חביבה, אני עמך..... [ל"ת]. בראש ובראשונה, מעניין אם בכלל תראי תגובה זו....... (^:
האמת היא, שהמצב גרוע ביותר...... בדיוק כמו שנוֹיה מציינת.
הבעיה מתחילה בכך, שאנשי 'מקצוע' לא יודעים בדיוק מה הם עושים.....
עד שתחום אבחון לקויות הלמידה לא יהפוך לפרופסיה ספציפית, כלומר אנשים מומחים בדיוק לתחום זה, יהייה בלבול אחד גדול.... אבל, זו כמובן החלטה של משרד החינוך.
בדיוק כמוך ועוד הרבה תלמידים, גם אני מחכה שהדבר יעשה..... אבל כולנו יודעים וטוב...... דברים זזים לאט מאוד.
שיהייה לך בהצלחה בלימודים
 

אלי ס.29/4/2004

תקף ברובו, רק סעיף אחד הוקפא. נויה וכולם
בניגוד למה שמנסים לטעון, בג'ץ דחה את רוב התביעה, רק הסעיף שקבע שפסיכולוגים יעשו את הסיכום והחיבור במקרים של דו'ח מפסיכולוג ודו'ח ממאבחן דידקטי ועל כן רק יש הקפאה בפועל של חלק מהמקרים המשתייכים להקלות החמורות (דרגה 3). בפועל הועדות יושבות ופועלות בכל הארץ על פי רוב סעיפי חוזר מנכ'ל.
מעניין שעל הסעיף הזה אפילו רוב המאבחנים הדידקטיים מסכים שמי שיותר מיומן לעשות את האינטגרציה והחיבור הוא הפסיכולוג ולא המאבחן הדידקטי, והויכוח של המאבחנים הוא ממש על כבוד ולא לטובת אף ילד.

נויה ספקטור28/4/2004

חוזר מנכ"ל לא תקף - צו ביניים בבג"ץ. חוזר מנכ'ל הוקפא בעקבות תביעת בג'ץ של מאבחני ליקויי-למידה נגד משרד החינוך, חבל שלא עדכנתם, זה היה ב-11.03.2004. והיות שעד היום לא ראיתי את התגובות שהתפרסמו כאן - הציצו נא באתר עמותת גל - מאבחני לקויות למידה, וראו את התגובות שהתפרסמו, את התביעה ואת השתלשלות הדברים...

לקויית למידה זועמת28/4/2004

אופנת מתן ההקלות. שלום,                                                                                                                                                       ברצוני למחות על תופעה שמצליחה להעלות לי את כל הפיוזים, אני מדברת כמובן על אופנת 'ההקלות'.לא מזמן קראתי איפשהו שכל תלמיד רביעי בארץ פונה לאבחון ומקבל הקלות בבגרויות, ברצוני למחות על התופעה הזאת, לא רק שיש כאלה שמרמים את המאבחנים (אני, אישית, שמעתי מישהי מההקבצה שלי במתמטיקה מספרת לחברות שלה שהיא עבדה על המאבחנת), אלא, שבכך שהם מרמים הם בעצם מזיקים ללקויי למידה אמיתיים, אני מתכוונת כמובן לנהלים החדשים שמשרד החינוך הציב ע'מ לקבל התאמות ברמה 3 (מבחן בע'פ, מבחן מותאם, המאת שאלון המתמטיקה במקצוע מדעי אחר.), כנראה שגם משרד החינוך שם לב לכך שממצוע התלמידים המאובחנים כלקויי למידה בארץ גבוה הרבה יותר מ- 15%, דבר זה הדליק אצלהם  נורה אדומה, שכן מספר לקויי למידה בארץ  לא אמור לעלות על 15% מכלל האוכלסיה. בעקבות   הנתונים, שהגיעו לידם של מספר התלמידים המאובחנים בארץ כלקויי למידה, הוחלט לעשות 'סדר בבלאגן' והוקמה וועדה מיוחדת שמטרתה לאשר/ לדחות מתן התאמות בבגרויות ברמה 3, עד כאן, אני חושבת שהיוזמה הזו מבורכת בהחלט, אך לאחרונה קרה משהו שהרתיח לי  את הדם, יש לי שני חברות הסובלות מדיסלקסיה (שניהן מאובחנות כבר מכיתה ה' בערך....)ולשניהן הומלץ באבחון על היבחנות בע'פ ועל מבחן מותאם, השנה, אנו בכיתה י' ועומדות בפני הבגרויות, ע'פ הנהלים החדשים, היועצת שלנו שלחה את כל האבחונים של הבנות לוועדת ההתאמות המחוזית ע'מ לקבל אישורים להתאמות בדרכי היבחנות בבגרויות, מה שקרה זה שלאחת החברות שלי משרד החינוך לא אישר ביהחנות בע'פ (אע'פ שיש לה בעיות חמורות ניסוח והיא מאובחנת כדיסלקטית), ולחברה השניה שלי לא אושר להיבחן בבחינה מותאמת בלשון (אע'פ שהיא עברה אבחון משולב ואובחנה כדיסלקטית ואין שום ספק שהיא זקוקה להתאמה זו, אני אישית יודעת שיש לה בעיה של פעינוח של סמלים חזותיים, עובדה, היא בקושי קוראת ניקוד), לי, למזלי, אישרו גם מבחן בע'פ וגם מבחן מותאם (אני יודעת שהבעיה שלי היא לא ניסוח, אלא תהליך הכתיבה עצמו נורא קשה לי, עקב קשיים מוטוריים), מה שמוזר עוד יותר (ומעצבן יותר...), זה שגיליתי שהילדה שעבדה על המאבחנת קיבלה אישור למבחן מותאם, אזהו, אני מקווה שמישהו שם במשרד החינוך ייקרא את זה ויטפל בעניינים האלה, כי מספיקה טעות אחת קטנה בשביל להרוס למישהו תעודת בגרות שלמה.
נ.ב:
אני מתנצלת מראש על שגיאות בהדפסה (ליקויים, אתם יודעים...)

טוני אלהנדי12/1/2004

מערך חינוכי שמנהלים אותו אתומים.. שלום שמי טוני ואני לקויית למידה, הרושם שנוצר לי במדינה הוא שמרוב שאנשי החינוך בארץ עסוקים בסטטוס שלהם - כנציגי העיליתה הלימודית, נוצר להם בלוק ריגשי ושיכלי. נורא מתחשק לי לאמר כמה מילים מגונות בגינם, אך מחשש שזה יראה כמו מכתב של אדם שסתם רוצה לקלל ולפרוק אני אתאפק.
את העובדה שאני לקויית למידה גילו רק אחרי שרותי הצבאי, עד אז נחשבתי לעצלנית ומטומטמת. קצב הכתיבה שלי איטי מש אנשים אחרים ורמת הריכוז שלי קטנה מאוד ביחס לאנשים אחרים שלא מאובחנים כלקויי למידה. על האיבחון בניצן שילמתי 2000+ ש'ח. כמובן שמכיוון שאת ליקוי הלמידה איבחנו בגיל כ'כ מאוחר, הקלות בפסיכומטרי לא קיבלתי ואחרי שנה בה למדתי לפסיכומטרי בקורס ולבד הציון שלי היה נמוך בטירוף. האיבחון הפסיכוטכני אותו עשיתי בגיל 14 הראה כי אני רק מעט מעל הממוצע, ובציוני דרך אלה שאני מתארת כאן ניתקלתי ואני ממשיכה להיתקל. כל חכמי החינוך שרוצים להוסיף עוד ועוד אבני דרך ביפני האנשים לקויי הלמידה - תתבישו לכם. אחד המישפטים שעולים לי בראש כשאני חושבת על הדרישות שמעמידים בפני בארץ כדי להוכיח שאני לקויית למידה, הם 'לא תשים בפני עיוור מכשול'. אם מישהו מגאוני החינוך ראה את הניסוי אותו ערכו כמובן לא בארץ - הניסוי נערך לא עלן לקויי למידה אלא על אנשים שסובבים אותם: אזרחים מן השורה, פסיכולוגים, מורים, בני נוער וכו'. נתנו לאותם אנשים לטעום ולו רק ל3 שעות מה זה להיות לקוי למידה, כמעט כל אחד ואחד מהם רצה לצאת מהניסוי מחוסר נוחות, אבל מנחה הניסוי לא איפשר להם בטענה - האם לקויי הלמידה יכולים לצאת מגופם.
די להוסיף לנו מיכשולים בדרך, תתחילו להקל ואז אולי התרבות והקסם שבכל אנוש יצא החוצה, ונפסיק להיות ארץ אוכל יושביה.

עדי פרי6/12/2003

המשך הדיון הציבורי. לאחרונה התקבלו גם בעיתון הארץ תגובות למאמרה של ד'ר נויה ספקטור, כדוגמת 'עבודה לפסיכולוגים' מאת נאוה גרינפלד, ונשלחו תגובות מחברי עמותת ג'ל (שטרם פורסמו).
בנתיים נכנס לתוקפו חוזר מנכ'ל התאמות בדרכי הבחנות לנבחנים בעלי ליקויי למידה 1/12/03

יוסי ארנרייך29/11/2003

תגובה נוספת לנויה ספקטור. בין השיטין ניתן להבחין כי כל הכותבים, המגיבים והמשיבה, ערים לכך שפסילת הווכסלר נובעת גם (ואולי בעיקר) מכך שבכך נדרשת התערבותו של פסיכולוג. המשיבה ערה לעובדה שהאבחון הדידקטי בארץ הינו אינו אבחון לקויי למידה מקצועי אלא כורח שעה. מאידך, היא ששה לפסול את הצורך בהתערבות של פסיכולוג חינוכי משום שהוא חסר את הידע הדרוש לאבחון 'לקויי למידה'. על ניתן לשאול מניין לך?
יתר על כן, לליקוי הלמידה נלוות בעיות נוספות בהן נכללות גם בעיות רגשיות. וגם בתחום זה יש צורך באיש מקצוע מיומן שידע להבחין (ולאבחין) בכך.
אני מצטרף להערה של מאיר, שנבלעה בין יתר טיעוניו, על העדר מבחני קריאה מתוקננים כיאות הוא הדין לגבי מבחנים נוספים בהם משתמשים לאבחון 'ליקויי למידה'.
יש לזכור כי אופנת 'ליקויי הלמידה' היא תוצאה של תהליך פוליטי שהחל באמצע שנות השמונים בארה'ב ומצא את ביטוי במסקנות ה- task force שהקים ה- NIMH לבחינת הסוגיה. אומנם יש לברך על כל ניסיון להעמקת הידע בתחום. אך יש לזכור כי כלי האבחון הקיימים נשענים על הגדרות שונות שלכולן היבט פוליטי. היבט זה הינו פעמים רבות נסתר. בעוד שהטיותיו של מבחן הוכסלר ידועות (ראו לדוגמא בספר The Bell Curve ).
 
 
 

מאיר בוכנר9/11/2003

תגובה לנויה ספקטור. עד שלא נוכל לבצע , נכון , אבחנה מבדלת בין 'ליקויי למידה' לבין 'קשיי למידה' , לא נוכל לקיים דיון אמיתי .
אבחנה כזו דורשת הסכמה לגבי הגדרת המושג 'ליקויי למידה' , ההגדרות כיום כולן תאוריות ואין בזה די .
גם אני אינני חסיד נלהב של השימוש במבחני משכל לשם אבחנת ליקויי למידה , אולם אין לשפוך את התינוק עם המים
אין עדיין כלים יותר טובים . מבחני המשכל החדשים הושבחו ( K-ABC  , WISC 4 , WAIS 3 ) והם כוללים עוד
תחומי השוואה כמו : מהירות עיבוד , זיכרון עובד , סימולטניות מול סדרתיות ועוד , כמובן שגם זה אינו מספיק ויש
לדרוש מהחוקרים עוד ועוד . מבחנים אלו הם רק בסיס לבטריה נוספת , כל פסיכולוג מקצועי מוסיף עליהם עוד
כלי אבחון על פי תגובות הילד הנבדק  כמו : REY-V , REY-A , D2 , שטף שפתי , מבחני שיום ( אותיות ,ספרות , צבע ,
חפצים ) וכמובן מבחני קריאה שונים - שגם הם אינם מנורמלים עדיין . המחקרים המופיעים ב -J.L.D  בדקו ברובם את
מבחני המשכל הישנים שנוצרו טרם היות המושג ( ההיפוטטי ) ליקויי למידה נפוץ .
נכון להיום כשהכל עדיין מעורפל ולא מדוייק אין מקום להוציא את מבחני המשכל החדשים ככלי חשוב ( ולא יחידי )
בהבנת דרכי החשיבה והלמידה של הילד/ה .
 

נויה ספקטור7/11/2003

תגובה למר בוכנר. אני משיבה לדבריך משום שכיוונת אותם ישירות אלי: אני חרדה לזכויות הפרט שאליהן בחרת שלא להתייחס. אני מניחה כי אם נבדקים לקויי-למידה היו מאובחנים כראוי גם דעתך היתה נחה ואולי לא היית חושד בכשרים.

מאיר בוכנר7/11/2003

תגובה לנויה ספקטור. חבל שבנושא חשוב זה דנים רק בבעית האבחון .
הבעייה המרכזית היא עצם קיום התופעה : האם אכן ליקוי למידה הינה יישוות ממשית או שמא רק יישות היפוטטית המנסה להכניס הסבר מכני לתופעה התנהגותית או לימודית . הכנסת שם 'מקצועי' איננה מביאה להבהרת הבעייה אלא רק מתארת אותה .
כידוע לכולנו הגדרת המושג 'ליקוי למידה' איננה אחידה והיא טומנת בחובה הבדלי גישות והתייחסות וממנה גם נובעים הבדלים בכלי אבחון .
לצערי אחוז התלמידים הנחשבים כ'ליקויי למידה' בישראל עולה בהרבה על אחוזם בארצות מערב אחרות ויש כאן גם תרומה של לובי פוליטי הנדחף על ידי הורים ומאבחנים פוטנציאליים . כיום כמעט כל הורה 'המחשיב את עצמו' דואג שלבנו/בתו יהיה אבחון המקנה לו הקלה ( כן כן לא התאמה אלא הקלה ) במקום להתמודד עם הבעיה הלימודית אותה מציג הילד/ה -קושי בלמידה . קשיים בלמידה יש מסוגים רבים ושונים מה באשר לתלמיד איטי , מה באשר לתלמיד בלתי מאורגן , מה באשר לתלמיד הסובל מחרדת בחינות , ממתח בבית ועוד - מדוע הם אינם נכללים בין הזכאים להתאמות - רק בגלל הלובי .
ובמקום התאמות צריך ללמדם להתמודד , כי בחיים ממש אין התאמות ואין הקלות .
הייתי מצפה ממך כבקיאה ומעורבת בנושא שתרחיבי את המבט ולא תצמצמי אותו למאבק על שטחי פרנסה .
 
 
 

נויה ספקטור7/11/2003

תגובה נוספת - מבחן וכסלר ואחרים. כמוני גרסת וציינת 'מידע יותר מפורט ויותר מהימן ממבחן הוכסלר' במבחנים לאיתור ליקויי-למידה. הדברים ברורים. ואמנם, דעתי היא כי יעילותו ומהימנותו של מבחן וכסלר מותנית בבדיקה מוקדמת של המתקשים בלמידה ובהסתגלות, אלה המעלים חשד של לקויי-למידה, במערכת מותאמת להם, של אבחון ליקויי-למידה, כאמור. לצערי, פסיכולוגים רבים מדי מתייחסים ללקויי-למידה כאל 'דיסלקטים עם בעיות קריאה' או 'דיסגראפים עם בעיות כתיבה' או 'לקויי-קשב עם/בלי היפראקטיביות/ריטלין' וכיו'ב, ומפרידים את ה'ליקויים' מן התיפקוד הכללי, בהתייחסות קונבנציונאלית לבעיות 'אחרות' 'נפשיות' או 'רגשיות'. ליקויי למידה היא בעייה מרכזית, סינדרום הדורש בדיקה, אישור, אבחנה מדוייקת, היערכות וטיפול ומה שכבר כתבתי עליו בעבר כ'פסיכולוגיה אחרת'. ליקויים שונים נראים כ'בעייה רגשית' אם לא מזהים את מקורם (ההתפתחותי, הנוירולוגי, הליקוי התיפקודי). ולעניין זכויות הפרט - כשם שמבחן וכסלר לא נדרש מתלמידים אחרים במערכת, כך אין לדרוש אותו לדעתי מלקויי-למידה, במיוחד כאשר מבחנים אחרים יעילים ומקובלים מאפשרים עריכת 'מפת-תיפקוד' מהימנה ואינם פוגעים בזכויות הפרט, שהורים לא תמיד ערים להן ומאבחנים מזלזלים בהן במערכת ומחוצה-לה. מבחן רייבן אמנם מקובל בארץ (בשימוש פסיכולוגים באבחון לקויי-למידה, בשימוש הצבא!) אך גם בו ייתכנו עיוותים בתיפקוד לקויי-למידה בתחומים מסויימים, והוא לא יכול לעמוד לבדו מול מבחן וכסלר ובוודאי לא מול מבחנים לאיתור ליקויי-למידה. ובעניין האורטופד -  גם לדעתי דרושה ראייה כוללת ובדיקה מקיפה ומעמיקה אלא שגישתי היא שמומחה לליקויי-למידה, בעל רקע באבחנה מבדלת, בחינוך מיוחד, פסיכולוגיה, נוירולוגיה, נוירופסיכולוגיה, ובוודאי בעל ידע והתנסות בדרכי הוראה מגוונות ולא פסיכולוג חינוכי שהשכלתו אינה כוללת העמקה בתחומים אלה (ראה תכניות האוניברסיטאות בארץ ובחו'ל בפסיכולוגיה מול תכניות מיוחדות להכשרת מאבחני ליקויי-למידה) ירכז את המידע ויצליב את הנתונים ויתרה או אף ימליץ בזהירות על השימוש במבחן וכסלר, כאשר יעלה הצורך. כדאי לזכור כי בעבר, תלמידים רבים הופנו לחינוך המיוחד והוגדרו 'בלתי ניתנים לאבחון' ולכן התפתחה בתחום החינוך המיוחד תורה שלמה וספרות עניפה של מבחנים חלופיים ושיטות אבחון, שהזימו קביעות שגויות שהונצחו במבחנים בלתי-מתאימים.

צבי גיל7/11/2003

תגובה לתגובה. בלי ספק יש סוללה מורכבת של מבדקים לאיתור ליקויי למידה, אשר ד'ר ספקטור מומחית בהם, וטוב מאד להשתמש בהם במקרים של חשד לליקויי למידה. סוללה כזו מספקת מידע יותר מפורט ויותר מהימן ממבחן הווכסלר, שהוא קשור ליכולת לשונית, וממבחנים שמאבחנות דידאקטיות משתמשות בהם. יחד עם זאת, אני התרשמתי ממאמרה של ד'ר ספקטור,שבכוונתה לסלק את מבחן הווכסלר מהסוללה שבודקת תלמידים המתקשים בלימודיהם, ולזאת התנגדתי. מבחן הווכסלר נותן מידע כללי על יכולותיו של התלמיד, ואינני רואה הצדקה להפסיד מידע זה. תלמיד יכול להתקשות בלימודיו מסיבות שונות. ליקויי למידה - וכאלה שבשבילם דרושה סוללה יחודית, כמו זו שד'ר ספקטור מזכירה - הם רק חלק ספציפי מסיבות אלה. מבחן הווכסלר אולי פחות ספציפי, אך יכול ליתן מידע מגוון - על כעשרה תפקודים קוגניטיביים; על תפקודי ההמיספרות במוח, והשוואה בין תפקודים לשוניים, מספריים, וחזותיים; על קשב וריכוז; וכן על אפשרות של קשיים רגשיים, אותם יש להמשיך לבדוק באמצעים אחרים. הסיכוי שתלמיד יאובחן כמפגר, כאשר אינו כזה, משום שהשתמשו במבחן הווכסלר, נראה לי אפסי. בעיקר משום שהעיוות בשימוש מבחן הווכסלר אינו כה גדול, שיהפוך תלמיד נורמלי למפגר; וגם משום שפסיכולוג שמאבחן ישים לב ליכולתיו של התלמיד, וימשיך לבדוק אותו באמצעים אחרים.
במקרה של תלמיד שהוא עולה חדש, למשל, ניתן להשתמש במבחן רייבן.
אין ספק שיש צורך ברגישות ובתבונה בשימוש במבחן הווכסלר, כמו בכל מבחן פסיכולוגי; אך פסילתו הטוטאלית נראית לי לא מוצדקת. מהזוית של המאמר שלעיל היה נראה לי - ואולי אני טועה - שזו זוית של מאבחנת ליקויי למידה שרוצה לבדוק אצל כל תלמיד את האפשרות של ליקויי למידה, בלי לקחת בחשבון פרספקטיבה רחבה יותר של תפקודיו.
זה בערך כמו שאורטופד היה בודק אצל כל מי שעובר אצלו את תקינות עצמותיו - כי זה מה שהוא מומחה לו - אבל מותר על בדיקה פיסיקלית כללית - כי היא לא נותנת לו מידע משמעותי על תקינות העצמות.
צבי גיל

נויה ספקטור5/11/2003

מבחן וכסלר כמעריך תיפקוד של לקויי-למידה. מבחן וכסלר הוא מבחן חשוב ומעניין שאינו נדרש מתלמידים בארץ. הוא נדרש מנבדקים לקויי-למידה ולהם הוא גורם עוול ונזק בנוסף לאפלייה: לקויי-למידה בתחומי השפה (בעלי ליקויי שפה ייחודיים) ולקויי למידה בתחומי המוטוריקה (של הכתיבה ושל הדיבור, למשל) אינם מממשים את יכלתם במבחן וכסלר. הנתונים הנאספים במבחן וכסלר על נבדקים לקויי-למידה עלולים להיות מעוותים, משום שאינם מציגים את היכולת ועלולים, כמובן, להוביל למסקנות מוטעות. לקויי-למידה שאינם מממשים את יכלתם בבית הספר ואינם מממשים את יכלתם במבחן וכסלר, עלולים להיחשב, בטעות, מפגרים, ולהנציח את הטעות הזו בתיק האישי במערכת החינוך ובמערכות שאחריה. כדאי היה למתלונן (על 'ראייתי הצרה') להכיר בערכם ובמורכבותם ובמקצועיותם של מבחנים מיוחדים לאיתור ליקויי-למידה, הכוללים מבחנים שונים להערכת כשרי-חשיבה ומיומנויות אחרות באמצעות מבחנים שאינם תלויי-שפה או תלויי-ביצוע מוטורי, וגם מבחנים שאינם תלויי-זמן. אני מבדילה (וחשבתי שכך גם הבהרתי במאמר) בין מבחנים דידאקטיים המיועדים להעריך את רמת ההישגים במקצועות-הלימוד השונים  לבין מבחנים לאיתור ליקויי-למידה. החשש שמביע מר גיל בתגובתו על 'ראייתי הצרה' נובע, ככל הנראה, מהכרותו עם מאבחנים שמשתמשים באבחון דידאקטי ולא באבחון ליקויי-למידה. היו זמנים, כאשר לא היו בנמצא אבחונים לאיתור ליקויי-למידה, שגם אני השתמשתי  במבחן ווכסלר (ראה ספרי משנת 1979). כמובן, שכמומחית לליקויי-למידה, בעלת השכלה ונסיון בחינוך מיוחד בכלל (ובמקרה גם בעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה חינוכית) ידעתי את מגבלותיו של המבחן ולמדתי כיצד להשתמש בו כך שיזיק פחות. לפני שמבחן וכסלר 'מעלה חשד' ומזיק ללקויי-הלמידה, כדאי היה לדעת, וזאת ניתן באמצעות חוות דעת של מומחה לליקויי-למידה המבוססת על אבחון ליקויי-למידה, איזה מבחן פסיכולוגי אינו מתאים להערכת התיפקוד של הנבדק (למי לא מתאים מבחן וכסלר, מי אינו משקף את יכלתו במבחן בנדר. למותר לציין את מבחן 'לייטר' שנועד לילדי מהגרים בארה'ב ועד היום משתמשים בו להערכת תיפקוד אינטלקטואלי של כבדי-שמיעה ולקויי-שפה וכיו'ב, והמבחנים שנוצרו מול הווכסלר כמבחן קאופמן, מערכת מבחני טוני ו'סי'טוני, מערכת המבחנים של וודקוק-ג'ונסון, 'נפסי', 'ברקמן', DTLA ועוד רבים). אני ממליצה לך לעיין במאמרים (2 גליונות לפחות) שהוקדשו למבחן וכסלר והציגו אותו כמבחן שפה בבטאון Journal of LD בשנים שלפני 1995 ולגליון משנת 2003 שבדק את מהימנותו של המבחן כמשקף יכולת אינטלקטואלית של לקויי-למידה. נכון, פערים במבחן וכסלר מעלים חשד לקיום ליקויי-למידה, כך נקבע כבר לפני שנות-דור, אך ישנם מקרים רבים של לקויי-למידה שאת הפערים בתיפקוד שלהם מבחן וכסלר לא מסוגל לאתר.
 

צבי גיל5/11/2003

מה יש לך נגד מבחן וכסלר?. יש לי חשש שהמחברת הנכבדה רואה את הדברים דרך הפריסמה הצרה של מאבחנת ליקויי למידה. קודם כל יש להודות שמבחן ווכסלר אמנם מעלה חשד לליקוי למידה, ובדרך-כלל אינו מספק אבחון למידה מלא, ולכן במקרה של 'חשד' כזה יש מקום לערוך אבחון דידאקטי מקיף, אשר מבחן ווכסלר הינו רק חלק ממנו. אך הויתור על מבחן הווכסלר הינו ויתור על כלי מרכזי באבחון יכולתיו של התלמיד. הטענה שמבחן ווכסלר דרוש רק במקרים של פיגור שכלי נראית לי תמוהה במקרה הטוב, וממש לא נכונה. מבחן הווכסלר נותן תמונה מקיפה על מגוון יכולות של התלמיד - של כל אדם, כולל אינטלגנטים וגאונים. גם הטענה שמבחן ווכסלר נוטה להצביע על 'בעיות רגשיות' נראית לי תמוהה. מבחן ווכסלר הינו מבחן קוגניטיבי. קשיים בביצוע מטלות קוגניטיביות עשוי לנבוע מליקויי למידה, מקשיים רגשיים, או משניהם. מאבחנים דידאקטיים הינם בדרך-כלל חסרים יכולות לאבחון של קשיים רגשיים. דוקא מסיבה זו יש לערוך מבחן ווכסלר, אשר יכול לעזור בהצבעה על מקומם של קשיים קוגניטיביים (ואז יש להרחיב בביצוע מבדקים קוגניטיביים) ו/או קשיים רגשיים (ואז יש להרחיב בביצוע מבדקים השלכתיים). המחברת הנכבדה, כך נראה,  רוצה לותר על ביצוע המבדקים ההשלכתיים. זה כנראה משתלב עם האופנה של איתור ליקויי למידה בכל תלמיד שני, ותעשיה של מתן הקלות במבחני הבגרות, תעשיה שמאבחנים דידאקטיים (אמנם לא רק הם) מתפרנסים ממנה לא רע. בכך אין אני מטיל דופי בתחום של אבחון דידאקטי, אשר עוזר לתלמידים רבים שבעבר נחשבו לדבילים, וכיום מקבלים עזרה שמאפשרת להם להשלים לימודיהם בהתאם לפוטנציאל שלהם.  לי נראה יותר רציני ויותר אחראי לשקול בכובד רב העברה של סוללה שלמה של מבדקים, אשר תיתן תמונה מקיפה וכוללנית של מצבו של התלמיד. נכון, זה דורש יותר השקעה וגם יותר יקר, אך זה נראה לי עדיף על-פני 'מבחן בזק' שנעשה בזריזות ובזול, וממנו יוצא התלמיד המאושר עם אישור על הקלות.
צבי גיל, פסיכולוג קליני